פרשת אחרי מות-קדושים | מהי רכילות? | הרב שלומי

השבת, שבת אחרי מות קדושים. אני רוצה לומר, מה שנקרא, להודיע מראש שאני לא הולך לחדש חידושים ולעסוק ב… לא הולך, מה שנקרא, לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אני הולך לדבר על דברים מאוד פשוטים אבל מאוד מרכזיים. אני הולך לדבר בעזרת השם על הפסוקים המאוד מפורסמים באמצע פרשת קדושים ולהגדיר את הדברים. פשוט כתוב כאן, בפרק י"ט, הפרק המפורסם בסוג ט"ז: "לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך. לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, אני השם. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני השם." כן, מהפסוק "לא תלך רכיל בעמך" ועד "ואהבת לרעך כמוך" הפוקים הם פסוקים מאוד ידועים. ומה שאני רוצה לעשות זה להגדיר את איסורי הרכילות. מה זה רכילות? בעצם, כמעט כל אחד יודע שיש איסור בתורה שנקרא לשון הרע ויש איסור בתורה שנקרא רכילות. והאמת היא שהחלוקה בין לשון הרע ורכילות היא לא חלוקה כל כך ברורה ובהירה וחשוב להגדיר את הדברים כדי שאדם ידע מה מותר ומה אסור, כדי שאדם ידע מה חמור יותר ומה חמור פחות. צריך להגדיר את הדברים.

הגדרת לשון הרע ורכילות אנחנו זכינו לפני פחות מ-100 שנה שחי בעם ישראל רבי ישראל מאיר הכהן המכונה החפץ חיים והוא הגדיר את הדברים. אז אצל כולם ברור שלשון הרע ורכילות זה שני דברים שונים, אבל האמת היא שהרבה פעמים במקורות הקדומים בדברי חז"ל או בכל מיני מקורות נוספים אין הבחנה כל כך ברורה בין לשון הרע ורכילות. ולכן באתי בזאת בעזרת השם בדקות הקרובות לנסות להגדיר על פי הרמב"ם ועל פי החפץ חיים ועוד מהו לשון הרע ומהי רכילות. כאשר אתה מתבונן אתה מוצא שמדובר שיש בעצם שלושה סוגים של דיבורים על הזולת שהם בעייתיים. כיוון שאני רוצה לערוך פה איזה מין מערכה, כלומר לסדר את הדברים, אז נתחיל קודם כל בדבר טוב וגם בוא נסיים: "ואהבת לרעך כמוך". הרמב"ם כותב בהלכות דעות: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, ואהבת לרעך כמוך כמו שאתה אוהב את עצמך. לפיכך צריך לספר בשבחו", כלומר מצווה לספר בשבח ישראל, בשבח חברו. זאת מצווה, זה לא שזה מותר, צריך לדעת גם מה מצווה. זאת אומרת מצווה לפרסם ולדבר על אנשים טובים זה מאוד חשוב כי בתוך כל אדם גנוז הרצון להיות טוב.

הבדל בין לשון הרע ורכילות אבל למרות שבתוך כל אדם גנוז הרצון להיות טוב, לא תמיד זה חי בו. אבל כאשר הוא קורא או שומע מספרים לו על מעשים של אנשים טובים, מיד הרצון להיות טוב מתעורר בקרבו. זאת אומרת עדיין אנחנו לא יודעים מה קורה אם היינו שומעים הרבה בתקשורת על מעשים טובים של אנשים. לפעמים צריך להסתיר מעשים טובים כדי שיהיו יותר מוגנים, כדי שיהיו יותר לשמם. יש גם עניין כזה. אבל בכל אופן כאשר אתה קורא ספרות על אנשים גדולים, אז מתעורר בך החשק כי זה קיים לך הטוב הזה. אז קודם כל פתחנו בכך שמצווה לספר בשבחם של ישראל, שבחו של אדם ישראל מצווה. יש גם מינה כזה דרך אגב שבמוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה מספרים בשבחם של ישראל. עכשיו נעבור לאיסורים. מה ההבדל בין לשון הרע ורכילות? ראשית יש לציין שלא כתוב אין שום לב מפורש בתורה שכתוב בתורה במפורש לא תספר לשון הרע. למה זאת רכילות? כן, הנה, קראנו את זה מקודם בפרשה שלנו כתוב "לא תלך רכיל בעמך". ולמרות שלא כתוב במפורש "אל תספר לשון הרע", כן כתוב "לא תלך רכיל". כותב הרמב"ם, כל כך מצוטט והרבה ממי שעסק בזה אחר כך, יש אבון גדול מזה עד מאוד והוא בכלל, יש אבון גדול מזה לרכילות והוא בכלל אב זה. זאת אומרת לשון הרע הוא בעצם תת סעיף בתוך אבון רכילות. הוא משהו אחר, אבל הוא מבחינת הדאורייתא הוא כלול בתוך "לא תלך רכיל", והאבון הגדול הוא לשון הרע. זאת אומרת למרות שלשון הרע לא כתובה במפורש היא יותר חמורה בעיני הרמב"ם.

הגדרת רכילות ולשון הרע רחילות צריך להתמקד בביטוי הלא ברור "רכיל". מילה רכיל קשורה למילה רוחל. רוחל זה בן אדם שמסתובב, רוחל של פעם, כלומר מסתובב בין הבתים, מסתובב בין העיירות, קונה מזה מוכר לזה. זאת אומרת היום איננו כמעט מוכרים כאלה, הפעם זה היה דבר כזה שהיו רוחלים שמחזרים ככה כתוב בעיירות, מחזר את ראשו, מסתובב סחור סחור וככה כביכול רואים מה יש בבית הזה וקונים ואחר כך הולכים עם המחפץ הזה ומוכרים אותו בבית אחר. אז "לא תלך רכיל" זה כאילו משל, אל תהיה כמו הרוחל הזה שרואה מה שיש פה מדבר על זה בבית אחר, מעביר דברים מהארבע הקירות של הבית הזה לארבע הקירות של הבית שמה. בתוך המילה רכיל מסתתרת כמו שרש"י כותב כאן המילה מרגל. רוחל מרחל מרגל. מי שבכי בלשון העברית זה גם רש"י מעריך פה על זה, יודע שהאותיות ח' וג' הן אותיות מאותו משפחה. כאילו כתוב אל תרגל. מה זה מרגל? יש מילה אחרת למילה מרגל בעברית: מלשין. הרי זה מרגל. מרגל זה אדם שמספר למי שמעוניין אודות דברים שמתרחשים במקום אחר וזה בעצם סוג של הלשנה. זאת אומרת שימו לב טוב, "לא תלך רכיל" פירושו אל תלשין. זה משהו מאוד חמור. זה אדם שבעצם מעורר מדנים, כלומר הוא הולך נגיד ראובן הולך לשמעון ואומר ראובן לשמעון דברים שלווי רוצה לעשות לשמעון. זאת אומרת אני מספר למישהו דבר על מישהו אחר, דבר שנוגע אליו שיכול להרגיז אותו. זאת אומרת לא סתם רוחל המחזר בעיירות ומעביר חפץ מבית זה לבית אחר, מעביר שמועה ומשהו שהוא ראה פה לבית אחר, אלא רכילות זה מלשינות, כלומר אני מספר לך דברים על מישהו אחר שנוגעים בך ושממלא יכולים להרגיז אותך וגרום לך לכעוס עליו והדבר הזה בעצם יכול להורר מדנים מריבות. תראו זה נמצא פה "לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך". מה זה "לא תעמוד על דם רעך"? לא תעמוד ותעצור כאשר אתה רואה דם רעך שהוא נשפך, אתה חייב לעשות למען הצלת הנפש של חברך. זה דבר שקשור לנפשות. אז לפני כן כתוב "לא תלך רכיל בעמך", כלומר אל תלשין ותגרום לדברים שיכולים להיות תלגל בצורה חמורה ביותר מבחינת המריבה. את הדבר הזה הדגיש החפץ חיים שהחפץ חיים מגדיר איזה הוא רכיל. שימו לב אני קורא את זה תדייקו בלשון: איזה הוא רכיל? זה שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר פלוני עליך כך עשה לך פלוני כך וכך שמעתי עליו שעשה לך או רוצה לעשות לך. שימו לב לדגש של החפץ חיים: אני אומר למישהו דברים שנוגעים ליו עוד לא את אדם אחר. הוא דיבר עליך ככה, אתה רוצה לעשות לך כך וכך. זה בעצם אני מלשין עליו. זה נקרא רכילות לפי החפץ חיים. עכשיו אני רוצה לחדד את זה כמו שלא מדובר שהאדם שעליו אני מספר את הסיפור כמו שלא מדובר שהוא אדם שדווקא מתכוון לעשות משהו שלילי. בואו ניקח את הדוגמה הקלאסית של לשון הרע, זאת רכילות, רכילות של התנ"ך וזה מעשה דואג האדומי.

דוגמה לרכילות ולשון הרע דוד המלך בורח מפני שאול. דוד המלך הוא צדיק, הוא לא רוצה להפליל את שאול, הוא לא רוצה ששאול ייבדק כאחד שרודף אחרי דוד. אז הוא בורח ולא רוצה לספר, אבל הוא בורח בחוסר כל, אין לו לחם ואין לו חרב. והוא מגיע אל נוב, אל המשכן, ושם פוגש את אחימלך. אחימלך מתפלא, הוא מבקש מדוד, דוד מבקש מאחימלך לחם וחרב. אחימלך מתפלא איך יכול להיות שדוד מגיע חסר כל. אז דוד אומר, דוד המלך אומר לו: "אני לא יכול להסביר, אני בשליחות של שאול". בעצם כאילו עשה את זה כאילו שהסתיר את הרדיפה של שאול. ואחימלך נותן לו חרב ולחם. ודואג האדומי נמצא שם ואחר כך הוא בא לשאול והוא לא צריך להגיד יותר מדי. הוא אומר לשאול: "ראיתי את אחימלך נותן לדוד חרב ולחם". עכשיו אם נשאל את עצמנו האם דוד אמר משהו שהוא ראה על אחימלך? לא ולא. אחימלך קיים מצוות הכנסת אורחים. אחימלך גם אפילו לא ידע שיש איזשהו מאבק בין דוד ושאול, להפך הוא חשב שהוא עוזר לדוד אז הוא עוזר לשאול. אחימלך עשה דבר בשיא התמימות והכנסת אורחים. בא דואג ואומר לשאול, דואג יודע ששאול רודף אחרי דוד והוא אומר לו: "ראיתי את אחימלך נותן לדוד חרב ולחם". וזהו. ובעצם מה הוא אמר? רכילות, לא לשון הרע. הוא לא משנה רגלו, רכילות. הוא בא ואמר דוד, הוא בא ואמר אחימלך הכניס אורח לביתו והדבר הזה גרם לשאול לכעוס על אחימלך ובסופו של דבר מזה קרה הסיפור העצוב של הריגת הכהנים בנוב. וזה בדיוק המקרה של רכילות כי מה שדוד עשה זה אמר לשאול דבר שיורר את כעסו. אין בזה שום דבר שלילי מבחינת האמת, אבל מבחינה סובייקטיבית זה גורם לשאול לכעוס מאוד על אחימלך וכולי. אז זו רכילות. נמצא שרכילות זה דבר מאוד חמור, זה מלשינות. אבל לא נשכח, כותב הרמב"ם, יש אבון גדול מזה. אז בואו נראה מה זה לשון הרע. לשון הרע זה משהו אחר לגמרי. לשון הרע זה שאדם בא לחברו ומספר לו דברים שליליים על אדם שלישי. דברים שליליים יכולים להיות מגוון של דברים, יכול להיות שהוא מספר לו על החטא, על ההתנהגות השלילית, יכול להיות שהוא מספר לו על ההצלחה שלו דבר שלילי לא חל לו דבר רע. למשל אם אני מספר או אומר למישהו: "אתה יודע כמה פלוני קיבל בפסיכומטרי? אני נותן לו איזה 400". אז מיד אותו השומע יבוא לזלזל באותו אדם, הוא לא מוכשר. או אני מספר לו כל שכן דברים שליליים, הוא נוהג בצורה נוהג כמו שודד, בר רע מאוד או כל מיני דברים. עכשיו האם השומע זה נוגע אליו? לא. זה יגרום לו לכעוס? לא, לא יכול להיות. אבל הוא שומע דבר רע על אדם מישראל. ממש מעניין, זה לשון הרע. שימו לב, כאשר דואג אומר שהאחימלך קיים מצוות הכנסת אורחים בדוד זה הפוך מדבר רע, זה דבר טוב וזו רכילות כי זה גרם לשאול מאוד מאוד לכעוס על משפחת הכהנים בנוב. אבל כאשר אני מספר למישהו דבר שלילי על פלוני יוצאת ג' נקרא לו, זה לא יוצאת ג' לא נוגע אליו. כאילו בסדר, אבל מה זה גרום לו אולי לכעוס? שיש משוואה לכעוס עליו זה לא מדגדג אותו, זה לא מעורר מדנים, זה לשון רע. שימו לב, זה שני דברים שונים.

השוואה בין רכילות ולשון הרע מה לפי דעתכם אני שואל ככה שתחשבו על זה, אם אתם הייתם כותבים את ספר ההלכה מה הייתם מחשבים יותר את איסור רכילות או איסור לשון הרע? זה לא פשוט. מצד אחד רכילות נשמע יותר חמור, אולי בגלל זה זה עליו המפורש בפסוקים "לא תלך רכיל בעמך". אז למה הרמב"ם כתב על פי המקורות למה הרמב"ם כתב שלשון הרע הוא גדול וחמור יותר? אפשר להסביר את זה באופן הבא. התשובה היא כנראה שרכילות היא מעוררת מדנים והיא באמת חמורה יותר מבחינת הנגלה כי אתה מייצר מריבה. אבל לשון הרע הוא חמור יותר כי הוא נוגע כי הפגם שלו יותר נסתר. מחקת את אותו צד ג', מחקת אותו בעיני השומע. כלומר אמרת דבר רע על מישהו ואתה בעצם יבאשת את ריחו ברובד הנסתר. זה כנראה הרובד הנסתר הוא כנראה יותר שורשי, הוא יותר חמור. כדי להסביר את זה אני רוצה לזרוק אותנו למשהו מעניין שתמיד לא הבנתי אותו. עוד דוגמה ללשון הרע בתנ"ך יש לנו דוגמה מעניינת חטא המרגלים. חז"ל אומרים אמרו לשון הרע על ארץ ישראל. תמיד כששמעתי את זה נשמע לי קצת מוזר מה פירוש להגיד לשון הרע על ארץ ישראל. אני מאוד אוהב את הארץ ואתם, אבל מה זאת אומרת? וגם חז"ל אומרים ומה מי שמדבר על עצים ואבנים זה כל שכן. התשובה היא מה פירוש לשון הרע? לשון הרע זה שהאדם לא מכיר מעלת הזולת. תראו, אני לא חושב שיש עניין להגיד לשון הרע על גויים, אני חושב שמבחינה מוסרית אסור להגיד לשון הרע גם על הגויים, אבל המצווה מתרכזת בישראל. למה אני אומר את זה? להגיד לשון הרע על אדם ישראל זה אומר שאתה לא מכיר בקדושתו, במעלתו, בטובו. זאת אומרת שאתה אומר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. אתם יודעים שחז"ל תמיד אומרים שבעל הלשון הרע הגדול זה הנחש כי הנחש דיבר על לשון הרע על מי הוא אומר לשון הרע? על הנחש? על הקדוש ברוך הוא כי הוא הסביר לאדם וחווה שלחווה שהאיסור לאכול מבריא עץ הדעת הוא בגלל שקדוש ברוך הוא מפחד מהאדם כי האדם יהיה כמוהו. אז הקדוש ברוך הוא בעצם שומר אתכם כי הוא רוצה לשלוט בכם. הוא לא אומר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. האמת ששם זה גם רכילות, אבל למדנו שבעצם הלשון הרע הראשון בהיסטוריה זה על הקדוש ברוך הוא. וכמו הכלל הידוע שכל דבר שהוא ראשוני המקום הראשון שאתה פוגש אותו המקום הראשון שאתה פוגש דבר זה כנראה השורש שלו. כל לשון הרע זה הלשון הרע על הקדוש ברוך הוא. כלומר אתה לא מדבר על אדם, אתה מדבר על אדם נשמה. אתה אומר דבר רע על מישהו במובן הנסתר אתה יוצר פגם גדול מאוד מאוד מאוד כי אתה בעצם משתק נשמה בעם ישראל כי כל אדם יכול לפעול רק מתוך שהחברה מקבלת אותו. כשיש תמיכה חברתית אני יכול לעוף.

משמעות לשון הרע אהב לשמוע אותך הקדוש ברוך הוא. קשה עכשיו לדבר על זה אבל הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו שרבנו אמר והן לא יאמינו לי אז הקדוש ברוך הוא מביא לו את הנחש אחד האותות, הנחש והצהרת כאילו מרמז לו מה אתה אומר דלטוריה על בניי כן, זה מובן משה רבנו עליווי, עלינו שתגיע קשה לדביר כמובן, מה שכתוב בחז"ל דלטוריה על בניי למה? כי משה בנו כביכול לא מאמין והם לא יאמינו, אני לא מאמין בגודל נסגרמותם של ישראל וביטא במילים האלה כביכול חוסר אמון. ולכן לשון הרע שאתה בעצם מדבר משהו רע על מישהו אתה בעצם יוצר פגם סודי יותר אתה בעצם כביכול ככה זה בספר שמימת הלשון שזה ספר המוסר של חפץ חיים אני רואה הרבה פעמים זוהר כזה דברים שיש בזוהר, שהזוהר כותב שיש איזשהו לא זוכר בדיוק את הלשון יש כביכול איזשהו אתה יוצר איזה ענן שחור שמגיע לעולם הנשמות והוא מאפיל על זוהר הנשמות. כשאתה מאפיל על זוהר הנשמות של עם ישראל כשאתה אומר לשון רע, אתה כאילו מכסה את הנשמה של אותו יהודי באיזה דוק של ענן שחור כזה של שריפה ענן מסריח ובעצם אתה מצמצם את כוחה של אותה נשמה. יש פה פגם ברובד יותר נסתר. אז הרכילות זה משהו יותר בנגלה אתה מעורר סכסוכים חברתיים לשון רע זה משהו יותר בנסתר. יכול לרמב"ם פה אומר לנו שלשון רע מבחינה מסוימת זה יותר חמור. כן לפעמים כשרבים אז דברים יוצאים מחוץ ואז בסוף משלימים אבל לשון רע אני שמעתי לשון רע אין לי מה לעשות עם זה אני פשוט מחקתי מישהו ולפעמים זה נצרב יותר בפנים זה עמוק יותר ולפעמים זה יותר חמור. ויש גם משהו שלישי. אמרנו רכילות זה מלשינות, אמרנו לשון רע זה לדבר על דברים רעים ומזולת. יש גם משהו שלישי יש מושג שהיום קוראים לו רכילות. מה זה רכילות? רכילות זה כמו שלפעמים היה בעיתונים, לא נראה לי שיש את זה ברוך השם, פעם היה בעיתונים מדורי רכילות כאלה שזה בעצם אבל עדיין יש את זה עדיין יש את זה בעיתונים אבל לא במקור ראשון. אז זה מדורי הרכילות לצערי זה יצר שיש בכולנו שאנחנו מתעניינים בחיים של כל מיני אנשים וההתעניינות היא התעניינות חסרת משמעות. זאת אומרת וזה כן אני חוזר למשמעות הפשוטה שהיולך רכיל כאורחל המחזר בין הבתים הוא נכנס לבית ואפשר לעשות הצגה כזאת שאותו אורחל שנכנס לבית בשביל למכור ולקנות כאלה מוכרים שדברנו. עליהם מקודם, אז הוא אוסף כמה חפצים שמוכרים לו וגם מוכר. תוך כדי הוא מסתכל על הבית ורואה כל מיני דברים ורושם לעצמו בראש. אחר כך הוא הולך ומספר את זה לאחרים. זה פרטים: הם התחתנו, הם התגרשו, ככה היה ככה שמה. הרבה פרטים. אפשר לקרוא לזה קצת מציצנות ויש בזה משהו מאוד קשה, כי אתה אומר מה רע בזה? יש בזה משהו מאוד מוזר. למה זה מעניין אותנו? אפשר לא להבין את השורש לזה. האם זה אסור? לפעמים שואלים עד עכשיו זה לא אסור, כי לכאורה זה לא דבר רע, לא מספר דברים רעים. שתיים, זה לא מדברים שמכעיסים, זה פשוט הכל דיבורים. אז כולנו מרגישים שאין בזה מצווה גדולה, אבל האם זה אסור? כי אני רוצה הלכה. קודם כל, לא בטוח שזה מותר, כי הרמב"ם כותב ככה. קודם הדגשתי לכם את החפץ חיים בכוונה, כי הרמב"ם כותב זהו הוא החיל, זהו שטוען דברים והוא הולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני. אף פעם שהוא אומר אמת הרי זה מחריב את העולם. שימו לב מה חסר ברמב"ם, כי הוא אומר כך וכך אמר פלוני עליך כתוב כך וכך שמעתי על פלוני שאמר עליך. חפץ חיים כן אומר ככה, זה כך אמר פלוני עליך. יש הבדל בין החפץ חיים לרמב"ם. האמת היא שהחפץ חיים נשען פה על הכסף משנה שכך הבין את הרמב"ם. ואני חיפשתי מקודם ולא מצאתי, אני זוכר שפעם ראיתי איזשהו גדול אחרון ראשון שכן שחושב שרכילות זה עצם הפרסום והפצה של דברים אישיים.

דין רכילות ולשון הרע גם יש מושג במשלי כתוב "הולך רכיל מגלה סוד". זאת אומרת אני מגלה סוד, יש סוד שאמרו לי ויש סוד שראיתי. הולך רכיל מגלה סוד בלי קשר למה זה לתוכן הדברים. האם זה רע? האם זה מרגיז? אז כמדומני שלפי הפשט של הרמב"ם זה הסוד. וכמדומני שראיתי אחד מהגדולים שככה ניסח נסמך. אם מישהו יחפש ויחפש ויגיד ואני רוצה שנייה אחת לדבר על המשמעות השלישית הזאת ולהגיד למרות שזה בטח הכי קשה כי באמת זה מעניין וכל פרטים וכל מיני אנשים מפורסמים אפילו דברים נקודות את תנועה החיים שלהם וצריך לדעת מה מה הטעויות בזה כמו שנשתמע ברמב"ם. נראה שכאן אנחנו נכנסים לסוגיה מאוד יפה פה. אנחנו קוראים את פרשת חמות קדושים תמיד בלב הספירה של עומר ואנחנו יודעים היטב שבספירת העומר אנחנו מציינים את מותם של תלמידי רבי עקיבא. זה אנשים שנקרב אלי בעומר נדבר על זה בהרחבה כי זה נושא מרתק. אבל חז"ל אומרים שהאמת הוא פני שלא נהגו כבוד זה בזה. קצת מה פירוש לנו? אנו כבוד זה בזה אינו כבוד באדם. פרשה שלנו היא פרשת קדושים, זאת אומרת שהיא באה לבנות חברה של קדושה. היא גם בתוך ספר ויקרא שכל כולה עוסק בנוכחות של אוהל מועד בתוכנו. בתוכנו אין חי, בתוכנו הקדוש ברוך הוא שהוא קדוש, "קדושים תהיו כי קדוש אני השם". וראה זה פלא שבתוך פרשת קדושים אין רק מצוות שעוסקות בקדושה, אפילו הפוך, יש בעיקר מצוות של בן אדם לחברו. מה הקשר בעניין חירוש של קדושה שאמור להיות שהם יותר התרכזות בינינו לבין הקדוש ברוך הוא להתרכזות בבן אדם לחברו? אז ראיתי פעם שהרב ישראל משכם צהר מסביר שכאשר אדם מבין שאנחנו הקדוש ברוך הוא בתוכנו בתוך כל יחיד, אז הוא לא רואה את חברו כפשוטו. הוא לא רואה את חברו כפשוטו וזה גורם לו כאילו להיות ירא מהזולת, יראת רוממות. זה מאוד קשה, זה מדרגה מאוד גבוהה. המדרגה הזו דיבר עליה הרמב"ן באיגרת הרמב"ן שאומר שם בשבח מידת הענווה ובהמשך אומר שם אל תביט בפני אדם מדברך עמו כאילו כמו שאנחנו מתביישים.

כבוד האדם וקדושה אני תמיד מתלבט בזה האם צריך להסתכל תוך העיניים לא יודע בדיוק, אבל הרעיון שעומד מאחורי הדברים לא משנה מה הדרך הנכונה זה שבעצם האדם שאיתו אתה נפגש נושא בתוכו סוד ודאי שאתה לא אומר עליו לשון הרע משום שיש לו סוד. אתה לא אומר עליו רכילות באומן החמור של ליצור מריבות כי יש פה איזושהי חברה שיש לה הרבה דברים עמוקים שצריכים להתרחש בין אחד לשני. אל תפר את זה על ידי רכילות של מעורר מדענים, אבל גם תשמור אותו שמה שנסתר אצלו שישאר נסתר. זאת אומרת אתה צריך לשמור על כבודו וזה מה שכתוב שלא נהגו כבוד זה בזה. כלומר כבוד זה בזה זה משהו יותר, זה לא מסתם להתנהג יפה, זה אומר שאתה בעצם יש לך יחס של יראה וכבוד. אני מודה שכל דבר שאני אומר פה אני מרגיש צורך להגיד משהו אחר. אסור שזה יגרום לך לחוסר התעניינות בזולת, זאת סכנה קשה מאוד. זאת אומרת אתה אומר אני לא רוצה אני לא רוצה אני אוקיי כבוד אז אני לא נכנס לביתו או לא נכנס לעולמו כלום. אני פשוט לא צריך להיות חבר טוב, קנה לך חבר. לכן יש כאן הליכה על חודק שבין נתינת כבוד אי שפיטה עמידה מרחוק שזה החינוך של איסור וחילות לא תלך רכיל כפשוטו. ראית משהו? תשמור על זה, אל תפיץ וכל הרבדים של האיסור לבין כן את העניינות בזולת. זה הליכה על חבל דק כי אנחנו מגדירים בתורה שהזולת הוא לא זר, חס וחלילה הוא אחיך אני אחיך, אל תשכח. אני רוצה ברשותכם להקריא לכם קטע מאוד יפה שחתכתי אותו לפני איזה חמש שנים נראה לי מתוך דף אלון שמחלקים במתכנסת. אני לא, שכחתי איך קוראים לאלון הזה זה אחד האלונים המחמדים ומצטטים את הרב שקוראים לו הרב צבי. אני יודע שמכנים אותו הרב צבי מאי הרב צבי מאיר זילברד מרג שהוא כתב סדרת ספרים יותר שיחות מוקלטות שיחות התחזקות. אז ברשותכם אני אקרא את זה כי זה פשוט מאוד חזק וככה מצטטים פה אותו עיקר גדול באהבת כל יהודי הוא לדון לקו זכות, אולם זהו הדבר שלעיתם נראה לנו קשה מאוד שכן לאדם יש עצר חזק מאוד לראות דווקא את החסרונות שבזולת שהם גלויים ובולטים לעין.

אהבת ישראל ודין לקו זכות האם עלינו פשוט לעצום את עיני השכל שלנו ולהתעלם מהם עד ברבה מי שדן לקו חובה אני עכשיו מבין גדול שכן הוא נקרא בלשון המודרנית בעל חוש ביקורת. אך האמת היא כי דבר זה כולו שווה אבל שקר, שטות ממש. וכן היה אצל צדיקי האמת שככל שנתעלו יותר היו רואים רק מעלות ולא חסרונות. ולמעשה כל יחיד מישראל בנוי מאלפי אלפי פרטים בלי שיעור בסוף, זה קטע ממש מעניין כל יחיד מישראל בנוי מאלפי אלפי פרטים בלי שיעור בסוף כל תכונה והנהגה בנויים על דרגת הנשמה הכישרונות הגלגולים הקודמים שלו והדורו שיצאו ממנו על הסביבה שבה נולד גר ולמד על העבר של אוריו ועל השליחות שלה בעולם וכן עד אין קץ. ואם כן, בשעה שיהודי אחר רואה בו חיסרון מתכן שלפעמים זו בעצם מעלה נפלאה ובהנהגה זו הוא חווי מאוד לפני השם יתברך ואף אם המעשה הזה אינו לגמרי לפי רצון השם אבל לפי מצבו של היהודי הזה בכל פרטי הפרטים שלו אין עליו שום טביעה בשמיים על החיסרון הזה ועד רבה, כל זה בעצם מעלה עצומה שיש לו דווקא חיסרון כזה וזה עוד עוד אחרים. אני ממש מתה לפסקה הזאת כי אתה פתאום מבין מה זה הסוד שמסתתר מאחורי כל אחד זה הגלגולים והדורות העתידיים והחינוך והשליחות זה פשוט מטורף ולכן You never know אתה לא יודע מי עובד לפניך. עכשיו זה כמובן הצד השני זה שאתה מתעניין בו אתה רוצה לעזור לו אתה פועל כבר לא דיברנו על זה שלפעמים צריך לדבר על לשון הרע בלי קשר, צריך לעזור למישהו לפעמים זה אומר שצריך לספר ולדבר ולדבר יש המון, לשון הרע לשם תועלת אין לו לשון הרע מדברים על עצם הפרסום בלי התועלת שאתה חושב עליה. ואני רוצה לסיים מהרובד הפרטי האישי שעליו דיברנו כל השיעור אל הרובד הכלל ישראלי שאנחנו בדור קיבוץ הגלויות בדור המדינה בת שבעים ושתיים אנחנו בתוך עם ישראל מחולקים לשבטים לשבטים לכוחות שונים ימין או שמאל, אפרוצי ולשם תאריצי חרדים מאלף סוגים דתיים ממלא סוגים חילוניים ממלא סוגים.

אחדות ישראל וגאולה כל מה שאנחנו אומרים עכשיו על הפרט אותו דבר על הכלל כל קבוצה בעם ישראל יש לה סוד, יש לה שליחות יש לה אמת, יש לה תפקיד. הקב"ה שם את כולנו פה בארץ ישראל, בדור הגאולים הכל, הגאולה צריכה את כולם ולפעמים אתה שומע דברים אתה מאוד כועס וזה אסור לך. אתה צריך לדעת שדברים צריך מה שנקרא לזכור שיש ניצוצות אף אחד לא רודף אותך אלא הוא צועק משהו מתוך עולמה מוסרי מתוך כאבו ואתה צריך ללכת לשורש האמירה שלו וא להכיל אותה באופן הזה בעזרת ה' עם ישראל יתאחד ואנחנו מצפים מאוד שתקול לנו הנהגה שתעורר את אהבת ישראל בעזרת ה'. שבת שלום לכולם, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'. נתראות, שבת שלום. ארעת שלושה שנות לך, שאלות בפלאפון? בוודאי, בשמחה. תודה רבה.