בכל שנה הקב"ה מוריד פירוש חדש של התורה לעם ישראל. והפירוש הזה הוא הפירוש שבעצם יביא את עם ישראל אל מנוחתו. כי רק כשאנחנו מבינים את התורה כפי שאנחנו צריכים להבין בדור שלנו, וכל שנה זה דור, אז אנחנו מגיעים אל המנוחה. אז יהיה רצון שנזכה, שהלימוד שלנו יהיה צינור על הפירוש של הקב"ה. טוב, מתחילים. אומרים תלמידי הרב צבי יהודה, שהרב צבי יהודה, במיוחד כשהוא הדריך איך ללמד ילדים, הוא היה אוהב להתחיל מפרשת לך לך. זה לא מפרשות בראשית ונוח. ויש בזה הרבה היגיון. משום שפרשת בראשית ונוח, הוא היה קורא לזה לא ההיסטוריה, אלא פרה-היסטוריה. ומה הכוונה? אני רוצה לשנייה אחת, לבוא ולהגדיר שבריאת העולם, היא לא מתרחשת רק בפרק הראשון של פרשת בראשית. בריאת העולם מתרחשת בעצם בכל פרשות בראשית ונוח. זאת אומרת, שפרשות בראשית ונוח, הם שתי הפרשות, שזה לפי החשבון השנים, זה כאלפיים שנה, אלפיים השנים האלו, עד שבעצם אנחנו פוגשים את אברהם אבינו, הם כביכול שנים שעדיין העולם נברא, מתהווה.
בריאת העולם והתהוותו הבריאה זה לא משהו רק קו סוכים ראשוניים או רגע אחד, אלא הבריאה הולכת ומתאווה. ומה הכוונה הבריאה הולכת ומתאווה? כלומר, העולם שאנחנו מכירים אותו, הוא עולם שנמצא רק בסוף פרשת נוח. בואו נראה איך אנחנו מכירים את העולם. אנחנו מכירים עולם שיש בו עמים ושפות שונות, שזה מה שיוצר עמים שונים, ועמים שנלחמים זה בזה. הדבר הזה נוצר בסוף פרשת נוח. אנחנו מכירים עולם במגדל בבל. אנחנו מכירים עולם שבו האדם עמל לפרנסתו, וזה נוצר בפרשת בראשית כתוצאה מהיציאה מגן עדן. אנחנו מכירים עולם שאין שוויון, גברים הם מושלים בנשים במובן הפיזי, וזאת מציאות, אורך ההיסטוריה. והנה אנחנו פוגשים את זה ביציאה מגן עדן, והוא עם שעון בח. אנחנו פוגשים עולם שאנשים מתלבשים, אנחנו יודעים למה אנשים מתלבשים, למה הפנים שלו גלויות, ואיברים המוסתרים הם מוסתרים, ואנחנו רואים שיש לזה רקע ביציאה מגן עדן. אנחנו רואים עולם שבו בעלי החיים ובני האדם נמצאים אפשר להגיד כמעט ביקום מקביל. מה זה בעלי חיים בשבילנו? זה משהו רחוק מאוד. אנחנו לא… וזה דבר שקורה כנראה, כתוב לסיפור של המבול וטבעת נוח, כפי שאולי נראה בעזרת השם שבוע הבא. והדבר העיקרי, אנחנו יודעים, אחד הדברים הכי חזקים בחיים שלנו זה המוות. זאת אומרת, הקונספט הזה שהאדם חי ובסוף הוא מת, זה דבר מרעיש. זה אולי העובדה הכי חשובה שקיימת בעולם. אבל גם זה, זה עולם שנברא והתהווה, במהלך בראשית ונוח. זאת אומרת שאי אפשר להגיד שרק הפסוקים הראשונים של בראשית, הם בריאת העולם, ובריאת העולם זה בעצם עד סוף פרשת נוח. שכחתי לציין את גילו המופלג של האדם. אנשים מפרשת בראשית ונוח חיים כמעט אלף שנים. ומיד לפרשת לך-לך אנחנו כבר יורדים למספרים, יותר יכולים אפשר להגיד להכיל אותם. ימים ארוכים, אבל עדיין אפשר להכיל אותם.
המעבר לפרשת לך לך ולכן, זאת אומרת, כשאנחנו יוצאים דרך מפרשת לך-לך, אז אנחנו כבר מכירים את המושג של עם ישראל, בין העמים, כבר עדיין עם ישראל, אבל יש עמים. כבר נשלח לה כמעט. אנחנו גם מכירים את המושג של אנשים שמיתים, אנשים שעושים בקיום ובהישרדות. ובעצם, בפרשת לך-לך אנחנו מדברים על העולם שלנו. אבל זה החידוש של פרשת בראשית ונוח. החידוש של פרשת בראשית ונוח הוא שאנחנו, יש לנו תורה מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, מורה העולם, הוא בעצם מספר לנו מה שנקרא את הדברים שמאחורי הפרגוד. פרשת בראשית ונוח זה בבחינת מאחורי הפרגוד. כל אחד שנולד בעול, מכיר את העולם כפי שהוא גדל אליו. הוא גדל לעולם הזה, העולם הזה זה העולם שלך לך מעלה. פרשת בראשית ונוח, זה חידוש שלנו הצצה אל, אבל למה כל זה היה? פילוסוף בעולם לא ינסה להבין למה יש מוות. הוא יגיד, יש מוות? ועכשיו בואו נתמודד, מה עושים עם המוות הזה? לא יודע, הוא לא. אבל רק פילוסוף אחד ששמע את התורה, הוא אומר לנו בעצם שלא היה צריך להיות מוות. ושלא היה צריך לעמול על ההישרדות התחולית. ובכלל לא היה צריך להיות עמים, ואיך להיות עמים? ועוד הרבה דברים מופלאים. זאת אומרת שאני מסכם, פרשות בראשית ונוח, הן בעצם סופרות לנו את הרקע של העולם שאנחנו מכירים לו. איך התגלגלנו לעולם כזה, והדבר שהמתגש בהבנה הזאת, זה שבאמת אנחנו מסכמים ומבינים שיש לעולם עתיד. כל הדברים הגדולים שהיו, יהיו לעתיד לבוא.
הסודות של הבריאה הקב"ה לא מספר לנו מה יש מאחורי הפרגוד, רק כדי להגיד לנו אתם רואם מאיפה נפלתם, או מה הפסדתם, כאילו לתסקר אותנו. כדי להפך. בעצם הוא ספר לנו מה שאמר הקב"ה למשה רבנו, שמשה רבנו לא מבין למה רבי עקיבא יש לו אלה מסורים במיטתו. הוא אומר לקב"ה למשה רבנו, לפי דברי חז"ל, שתוק, כך עלה במחשבה לפניי. בעצם הקב"ה פותח את מה שעלה במחשבה לפניו, לפרשת בראשית ונוח. הוא מספר לנו את הסודות של העולם. אז אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת לפרשת בראשית ונוח, אני קצת מפחד ללמוד פרשת בראשית ונוח, כי הבנו שזה הצצה מעבר לפרגות. ובכל זאת, עד שנגיע לפרשת לך לך, יש לי עוד שבועיים, מה אני יכול לעשות? אז אני אלמד אתכם את פרשת בראשית. ננסה לגעת לפרשת בראשית. בואו ניכנס שנייה אחת לסיפור הבריאה. ונראה שיש בסיפור הבריאה קו עקבי מאוד, שיכול להיות שהוא יעציב אתכם, יכול להיות שהוא ישמח אתכם, זה כבר תלוי בכם. הקו העקבי הוא שהקב"ה בעצם כל הזמן מרחיק את האדם מהדברים הגדולים, ובעצם הקב"ה, אתם מכירים את זה כמו איזה ילד קטן שמאוד מאוד מפריע. יש איזשהו אירוע והוא נורא מפריע. אז באים לילד הקטן ושמים לו ריבוע ואומרים לו, או יש לי פה, במקרה יש לי פה חישוק, הנה, שמים לו, אתם רואים את החישוק? מה שמקרה נמצא פה, שמים לו חישוק וחישוק, ואומרים לו אתה, לא רואים את זה טוב, אתה נמצא בתוך העיגול הזה וזה המקום שלך. זה בעצם מה שאנחנו נראה עכשיו בסיפור הבריאה.
הבדלה בין אור לחושך בואו נקרא. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור, וירא אלוהים את האור כי טוב, ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך. עד כאן. מה פירוש שהקב"ה הבדיל בין האור ובין החושך? לנו מאוד קשה להבין מה הכוונה שאור וחושך משמשים ביחד, מה שצריך להבדיל ביניהם. כי מבחינתנו אור וחושך זה שני הפכים, הם לא מתערבבים, וצריך להבדיל ביניהם. קשה לנו להבין את הפשט, אז אני רוצה להגיד לכם פשט נוסף. להבדיל, פירושו, ליצור מסך. הבדלה. להבדיל, ליצור איזשהו מסך. החושך הוא שם, והאור הוא כאן. והבדלה הזאת היא יותר מה שנעשית מבחינת האור והחושך, היא נעשית מבחינתך. זאת אומרת, שאומרים לבן אדם, תתרחק מהחושך, ותישאר מצומצם באור. אל תלך אל המקום של החושך, תישאר במקום של האור. עכשיו, מה הכוונה אור וחושך? כאן אני ככה, נדרש קצת למשהו שפה שיראה ביניכם לא כפשוטה של מקרא, אבל אין ברע לי להגיד את זה ככה. בעצם, חז"ל, יש מדרש חז"ל ידוע, מפורסם. מדרש חז"ל ידוע, מפורסם, שחז"ל שואלים, אחד החכמים שואל, כתוב כאן, ויאמר אלוהים יהי אור. זה כאילו הבריאה הראשונה, האור. מאיפה בא האור? שואל בעל המדרש. הוא נהלו אחד החכמים, והאור זה הליווי של הקב"ה. מצטטים את הפסוק בתהילים, פותא אור כסלמה. האור זה הסלמה, סמלה, לבוש של הקב"ה. ומה הכוונה? לבוש זה הסתרה. כלומר, הקב"ה הסתתר, ומזה נוצר אור. כלומר, החושך הוא המקום שבו הקב"ה לא מסתתר. ואז הקב"ה מתוך החושך מוציא את האור. האור הוא בעצם נקודה שרצאת מתוך החושך. כאילו, ויאמר אלוהים יהי אור, זה כמו שאומרים, תהיה הערה. תהיה איזה נקודה שיוצאת מתוך החושך, והיא אור. כלומר, אתה יכול לראות בה, אתה יכול להבין אותה, אתה יכול לגעת בה, אתה יכול להיות בה. יש את השמיים, שנחוקים ממני, יש את הים, שיש בו תאומות ועומקים, אוקיינוסים וימים, ובהם יסורים. אתם יודעים, זה כל כך מסתורי הים. רוב כדור הארץ, כידוע לכולם, זה ים. זאת אומרת, מקום שאנחנו לא יכולים בכלל לחיות בו. ועד ש… עורך רוב ההיסטוריה האנושית, גם כי לא היה אפשר להפליג לאורך הים, תמיד הפליגו סמוך ליבשות. והים עצמו, יש בו עומקים. יש בו הרים גבוהים ויצורים, שתשאל את עצמך, ולמה בורא העולם יצר אותם, אם אפילו אי אפשר לדעת מהם. זאת אומרת, זה… ורחיקו אותנו. ומה אומרים לנו? כי קבעו המים מקום אחד, ותראה היבשה. עכשיו שימו לב למילה יבשה. יבשה, זה מילה שלילית, כלומר, שוללת. זאת אומרת, המים התחתונים, הם הולכים למקום אחד, ואתה נשאר בארץ נגובה, מאובשת. ייבשו אותי, כמו שאמרו היום. ייבשת אותנו, הקב"ה. וממחרת, ייבשת אותנו, הקב"ה, חוסמת אותנו ליבשה. רק כך, הקב"ה יגיד, לא ייבשתי אתכם. הוא יקרא לה יבשה, ארץ. ארץ, זה… מפרשים את זה איזה מישור רצון. תדעו לכם, למרות כל ההרחקות האלה, יש לי איזה רצון כאן, במקום המנוגב הזה. ותראו איך התרחק למכל הסודות של העולם. הקב"ה עשה את החושך שבכלל נעלם מאיתנו, ובעצם החושך הזה זה אולי החושך הענק שמקיף את כל הקום.
המרחבים והחושך אתם יודעים שמי ש… לא יודע אם אתם אי פעם נסעתם להרחק, או מי שאתם רוצים לנסוע להרחק, אבל אתם יודעים שמי שעובר את האטמוספרה, זה פשוט, הם עושים את זה. מי שעובר את האטמוספרה, אז הוא מגיע לחושך. אני ראיתי, ראו לי, ביוטיוב, מישהו שעשה צלילה חופשית, מתוך, מעל האטמוספרה, זה מטורף. זאת אומרת, הוא היה בחושך שמקיף אותנו. אז הרחיקו אותנו מהחושך. והרחיקו אותנו מהשמיים. והרחיקו אותנו מלב הים, מתאומות הים. ונשאר לנו רק היבשה. והיא היבשה. ואנחנו בעצם נמצאים בתוך, כמו שאמרתי מקודם, גם עושים ככה, נמצאים בתוך עיול, והקב"ה אומר, אתה בתוך דלת עמותיך, אתה צריך המון ענבה. בדלת העמות האלה יהיה לך תכף, נראה, יהיה לך המון מה לעשות, אבל בדלת העמות האלה אתה נמצא, אבל אתה חייב להיות מודע, אל המרחבים העצומים שמקיפים אותך. לחושך של היום הראשון, לים, אל הימים העליונים, השמיים, של היום השני, ולים של היום השלישי. אם אנחנו עכשיו נעבור, גמרנו לפלושת הימים הראשונים של הבריאה, כן, יש פה את הצומח, אבל נכנס לזה, ואז מגיעים היום הרביעי, והחמישי והשישי, ותכף נראה. איך אומרים, אפשר לומר, שבעצם הקב"ה אומר לנו, חבר'ה, זה המקום שלכם, בעצם זה המקום שלכם בתוך ההצבעות שלי, וזהו, איך אומרים, דעת מקומך, שם ושקט. מה פתאום. עכשיו דקות, אם הקב"ה היה רוצה שזה מה שיהיה, אז הוא לא היה מספר לנו על זה. חוץ מזה שאם יש כזה מקום בעולם, של החושך, של השמיים, של שמי השמיים, של עומק הים, אז הכל קשור לתכלית שאליה קשורה לאדם. אתה חייב להיות קשור למקומות האלה. לא יכול להיות שירשו אותך מהמקומות האלה, כדי שלא תהיה בהם.
הבריאה בזוגות כן, פתאום, היום הרביעי והחמישי, פתאום מציצים אלינו מהמקומות האלה. יש לנו דרישות שלום מהמקומות האלה. בואו נראה את הדרישות שלום. קיבלנו דש מהמקומות הרחוקים האלה. אתם יודעים שהבריאה בנויה בזוגות. היום הראשון מקביל היום הרביעי, היום השני מקביל אל החמישי, היום השישי מקביל, סתם, הראשון לרביעי, השני לחמישי, והשלישי לשישי. נכון? היום הראשון אור, אז ביום הרביעי יהי מאורות. ביום השני שמיים וים, אז ביום החמישי דגים וציפורים. ביום השלישי יבשה שמתוכה נבראה אדם, והצומח, סליחה, ביום השלישי, לא נבראה אדם, ביום השלישי הצומח שביבשה, וביום השישי בעלי החיים, גם אדם. אז בעצם מה יוצא? שלמרות שהקב"ה הסתיר את האור, בכל זאת כתוב, ביום האלוהים יהי מאורות. כלומר השמש, הירח והכוכבים, הם בעצם, כמו שכבר אמרנו, הם בעצם משפיעים אלינו איזשהו שפע, מאותו חושך שהבדילו, שלחו אותנו. הם יודעים שהמילה מאורות, יהי מאורות. איך זה עומד ביחס אל המילה אור? יש שם מפרשים, מאור זה מהאור. כלומר, מעט מן האור. כלומר, המאורות הללו, הם אלה שבעצם, מה נוצר ביום הרביעי? נוצר הזמן. ברגע שיש שמש, ירח וכוכבים, יש זמן. גלגל זמן, יום ולילה, פונות השנה, כוכבים קשורים לחודשים, ומזלות, ברגע שנוצר הזמן, ברור שהדבר, שאותו אור אינסופי, שאנחנו קוראים לו חושך, הוא יגיע טיפים טיפים. זאת אומרת, שלא נברא עולם שנאצר, שהוא כפום, אלא בעצם, העולם נמצא כנראה בתהליך.
הצצה אל הים והציפורים כלומר, אם אני לא קיבלתי, אם מסילקו מני את האור, באו והביאו לי מעט מן האור. אבל מעט מן האור היום, ומעט מן האור מחר. ומחר תזרח השמש, ותהיה שמש שמביאה עוד מעט מן האור, של היום הראשון, שהאור של היום הראשון, זה גילוי של החושך היום. זה יפה. עוד דבר ביום החמישי. ביום החמישי, אז יש את בעלי החיים, את הציפורים, ביום האלוהים יש ריצוע מים, שרץ נפש חיה, ואור כה הופך. אנחנו לא מספיק מכירים, לא מספיק רגישים, אנחנו, זה משהו שצריך לדבר עליו, אצלנו בעלי החיים זה יחידה אחת, דגים, ציפורים, ומהלכי הבשה. אנחנו רואים שבתורה זה לא ככה. הבעלי החיים שבים, בעצם הצצה אל מרחבי הים היסטוריים. ואיך אני יודע שזה מרחבי הים היסטוריים? למה אני קורא לזה היסטוריים? כי נאמר פה, זה מיא לנו את התננים הגדולים. מה זה התננים הגדולים האלה? זה כמובן חלק מסודות, סודות הבריאה שדיברנו עליהן בהתחלה, זה ניכנס, אבל אנחנו רואים שהים, הוא כאילו מביא לנו את התננים הגדולים, מביא לנו משהו מהסוד. נעבור לציפורים. בחורה ציפורים, מה אנחנו רוצים מהם? אבל גם בציפורים יש בהם משהו היסטורי, וזה, הדאייה שלהם אל המרחקים ואל המרחבים, הנדידה של הציפורים, הליכה שלהם מקצה ועד קצה. זה כאילו הם נוסעים בתוכם, זה שהוא סוד, לא רוצה עכשיו יותר מדי לדבר על זה, כי השעה מתקצה, אתם רוצים להגיע ולהמשיך.
הסודות והחושך כל מה שאמרנו עכשיו בעצם, אמרנו בעצם שיש, כאילו, הקב"ה שם אותנו במקום מסוים, והוא רוצה בעבודת האדם, והוא מספר לנו שאנחנו נמצאים בתוך האור האינסופי, הוא נקיף אותנו, והוא דוחף אותנו, והוא מוביל אותנו לכנראה לאיזשהו יעדים נשגבים, אבל אנחנו לא יכולים להיות בתוך המרחבים האלה בצורה כל כך קרובה, כי אנחנו לא יכולים לפעול. וכדי להמחיש על זה, אני רוצה לבאר פסוק ולהביא מדרש. בואו נחזור על אחד הפסוקים הכי מסתוריים, לפסוק ב', והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. אני רוצה להראות לכם שהפסוק הזה יש לו שני חלקים, ושני החלקים שלו הם מקבילים אחת לאחת, בצורה מופלאה. תחילה נאמר תוהו ובוהו. עכשיו אני מסביר לכם מה פירוש למילה תוהו ומה פירוש למילה בוהו. אף אחד לא עומד את הפירוש של המילים האלה. אבל זה לא בלאגן. אצלנו בעולם שלנו תוהו ובוהו זה בלאגן. אבל כמו למשל שאנחנו רואים עכשיו שבמדינה יש תוהו ובוהו, יש בלאגן. אבל בעצם זה לא. כנראה שהמילה תוהו הוא קשורה למילה תהיה, ומילה תהיה קשורה לשממון. ובוהו זה גם מילה שקשורה כנראה לשממה. זאת אומרת, זה יותר ריק, שממה, מאשר בלאגן. אבל בואו נבחין בין שתי המילים האלה. תוהו הוא יותר לוקח למקום של תהיה ושממה, ובוהו הוא, זה אומר שזה כאילו שני מילים. הוא בוהו, יש בו משהו, יש כאן משהו. תוהו הוא זה תהיה, אין פה כלום. בוהו זה כאילו כבר מענה. אז לפי זה בואו נשים את המילה תוהו ומילה בוהו בתור זה מול זה. זה מול זה, תוהו ובוהו. עכשיו נתקדם לפסוק. חושך על פני תהום מקביל לרוח אלוהים מרחפת על פני המים. תראו את ההבדל. מה פירוש תהום? תהום בתנ"ך, תהומות יחסיומו. נותן בהוצרות תהומות. תהומות בתנ"ך זה מים שאין להם סוף. זאת אומרת, מים עמוקים שאין להם סוף, כמו מי הים. תהום, מי הים. יוצא שתהום זה מים. יוצא שבעצם המילה תהום מקבילה אל המילה פני המים. זאת אומרת, תהום מול פני המים. בואו נראה. חושך על פני, על פני מקביל מרחפת על פני. זאת אומרת, כמו שהחושך הוא על פני תהום, ככה רוח אלוהים מרחפת על פני המים. יש כאן ממש, מתארים כאן שני דברים מקבילים. חושך שהוא נמצא על פני התהום, מחד ומעידה. רוח אלוהים, שהיא כנראה מקבילה אל החושך, שהיא מרחפת, כמו על פני, במקום התהום, המים. מילה מים. שמתם לב. שמתם לב על ה… אתם לא יכולים להניד בראשכם, אבל הנה, דביר, הניד בראשו. יש כאן בעצם, תעשה לי מוצגת, דביר. יש כאן מצד אחד, חושך על פני תהום, מצד שני, רוח אלוהים מרחפת על פני המים. עכשיו תראו איזה נפלא זה.
המים והתהום המילה מים היא מילה מקסימה. מי לא אוהב מים? בין אם זה מקלחת רותחת ביום קר, בין אם זה קפיצת ראש למעיין ביום קיץ. מים זה חיים. אנחנו מחכים לגשם. מים חיים, זה מים נעים, איזה יופי מים. משאבתי המים בססון. תהום זה גם מים. תהום זה מהים הסוערים, מקולות מים רבים, אדירים משברי ים. תהום זה כאילו המים שאתה בהם, אתה טובע. מה פירוש רוח אלוהים מרחפת? מה זה לרחף? לרחף, זה לא רק לרחף כמו על גוזליו ירחף, לרחף זה להשגיח. זה כמו שהאימא מרחפת על הבנים, על גוזליו ירחף. זה השגחה, זה ראייה, זה מלה. ומה מרחף על פני המים, שזה ביטויים מאוד יפים, מרחפת על פני המים, רוח אלוהים. רוח אלוהים. לעומת זאת חושך על פני תהום. חושך, זה רוח אלוהים. כבר אמרנו שחושך הוא לא החושך במובן השלילי, הוא החושך כי הוא האור האינסופי שאי אפשר לראות אותו, בשבילי הוא חושך. אז הוא רוח אלוהים, אבל הוא לא ברור לי. אז זה חושך על פני תהום. אבל יש אופציה אחרת, שזה רוח אלוהים מרחפת על פני המים. ושני התורים האלה, הם מקבילים אל התוהו ובוהו. כאילו, תוהו זה חושך על פני תהום, אבל בוהו בתוך הוא יש משהו, יש רוח אלוהים מרחפת על פני המים. הפסוק הזה רומז שיש שני מהלכים בעולם. יש מהלך של הפעולה האלוהית, ששם זה חושך על פני תהום, והרחיקו אותנו מהסודות הנוראיים, אבל אמרו לנו אתם פועלים מתוך זה כאילו בעוצמה מוקטנת שנקראת ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. קשה להבין את זה. אבל לשם כך, אני רוצה להקריא לכם מדרש שמורי הרב ויצמן היה מרבה להקריא אותו, ואחד המדרשים הכי מבהילים שיש, אולי לא הכי, אלא הכי הכי מבהיל. אז מדרש בראשית רבא, פרשת בית זכאי, רבי אבאו ורבי אחי הרבא.
מעשה הצדיקים והרשעים רבי אבאו אמר, מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשם של צדיקים ומעשם של רשעים. והארץ הייתה תוהו, עברו אלו מעשיהם של רשעים. אמר אלוהים, יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים. משיח המדרש אומר, הקב"ה ראה את מעשיהם של רשעים, הוא ראה את מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ. אם במעשה אלו, מהם במעשה אלו. זה לא פלאות. המדרש אומר, אני לא יודע מה הקב"ה חפץ, אם במעשה הצדיקים או במעשה הרשעים. כאילו גם הקב"ה לא יודע, התעבדות כביכול, נכון. כיוון שכתוב, וירא אלוהים את האור כי טוב. מה זה וירא אלוהים את האור כי טוב? זה כאילו הקב"ה בחר ואומר במעשיהם של צדיקים חפץ. זה כמובן מדרש שאי אפשר להבין אותו. אבל המדרש הזה כנראה, בלי להיכנס אליו, רוצה להגיד לנו, שהקב"ה ברא גם את הרע. והרע, זה העולם יגיע לייעוד שלו, דרך הטוב דרך הרע. ולרע, לסבל, לקשיים, לדרכים הארוכות, יש תפקיד. זה לא החלום להבין את זה, זה חידת הבריאה. וחידת הבריאה נמצאת בתוך החושך. כלומר, העולם נמצא מוקף במסתורים. זה לא אומר שאתה לא מבין וזהו. ה' אומר למשה, כך עלה המחשבה לפניי, ובספרי חסידות קוראים את זה, כך עלה במחשבה לפניי. אתה צריך להיות קשוב אל המקום האינסופי הזה. ואתה יודע לך שהמגמה האלוקית של הבריאה, היא עוברת גם דרך הרע, ואתה לא יכול להבין את זה, והרע הזה, הוא נמצא בתוך המקומות המקיפים הזה, התנינים הגדולים האלה, שהם נמצאים בלב ים. הקרישים האלה, התנינים הגדולים האלה. ואתה תעשה טוב. תכנס לדלת העמות שלך. אנחנו כל הזמן אומרים, רוקע הארץ על המים. וה' הוא בעצם, הוא רוקע את הארץ, הוא על ימים יסדה. הוא יסד את הארץ על ימים. כלומר, לצד הים הגדול, יש קצת מקום לאדם. תעשה טוב פה, ובסוף, אתה תראה איך הדברים מתחברים. איך יש פה גם חושך על פני תהום, גם רוח אלוהים מרחפת, והכל הולך אל מקום אחד.
סיום טוב ומורכב לסיום, אני רוצה לדבר על שני סיומים. סיום טוב וסיום מורכב. נתחיל בסיום המורכב. בהמשך, הקב"ה מכניס את אדם לגן עדן. ואומר לו, ומעץ הדעת טוב והרע לא תאכל ממנו כי ביום החולכה ממנו מות תמות. אל תאכל מעץ הדעת טוב והרע. לפי פנימיות התורה, אנחנו מסביר בה על הלשון. דעת הטוב והרע, זה שאדם הראשון ניסה להבין את הרע בעולם. הוא ירד אל הרע, והתחבר אליו, כדי להבין אותו, לגאול אותו. ולפעמים אנשים מחפשים מה היה החטא אצל הדעת, מה היה החטא. הפשט של התורה הוא שיש מקום שהוא שורש הרע, זה נקרא דעת טובה רע. בגן עדן אין רע. אבל יש שם את השורש הדק שממנו יונה כרע. קוראים לזה תחתית גבול הקדושה שממנו יונה כרע. והאדם אמר, אני רוצה להציץ. יש לאדם הראשון תשוקה, שהיא עברה אלינו כמובן. להכיר את הרע, את החוזק הזה שיש ברע, את העוצמות האלה שיש ברע. את התשוקות האלה שיש ברע. והאדם הוא הציץ לשם. הוא נשבע בקסמיו של הרע, והרע יתעצם בעולם. ומני אז לפעמים יש לנו תפקיד להיכנס אל הרע ולתקן אותו. בעל הלשון שבו ההחלמה מראה שזה חלק מהתפקיד של עם ישראל. אבל בזהירות עצומה. כי בעצם זה התפקיד שלנו. וזה מה שבעצם מי שהכי עשה את זה זה שלמה המלך. שהוא הכי ניסה להגיע אל גבול הרע כדי לתקן אותו. ויש בזה דברים ארוכים. ומתוך שהאדם הראשון נכנס אל הרע, אז הוא ברא את קין. ושושלת קין, שהיא בעצם הסיפור הבא של פרשת בראשית, היא שושלת של עוצמה חומרית, של בניין ויצירה, עשייה, שהגמרת במבוא סתום של רצח. ולכן הקדוש ברוך הוא נאלץ לבחור בשושלת אחרת. זו הסיפור הבא של פרשת בראשית. שושלת שת, תולדות אדם. שמתיים היא שושלת בהמתנה, לא כותבו עליה כלום. אבל היא מחכה אל אברהם אבינו. ומספרים חז"ל, שנוח, שהוא התוצר הבכיר של שושלת שת, הוא התחתן עם נעמה, שהיא בעצם מהסורדת משושלת קין. ולכן נעמה ונוח שהתחתנו, זה אומר בעצם, הכוח רע הזה שהאדם הראשון נכנס אליו, ממשיך להיות איתנו. ואנחנו צריכים דרכו לתקן ולעשות את העבודה שלנו. זה הסיום העצוב של השיעור. זה צריך להגיע לאברהם ולכל הדרך. אבל יש גם סיום טוב לשיעור, וזה שכבר בפרשת בראשית הקדוש ברוך הוא מודיע לנו, שסיום מעשה הבריאה יגיע אל השבת. ויוכלו השמיים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי, ויברך אלוהים את יום השביעי, וכו'. השבת. עסקת חבילה יש לנו, עם ישראל. מצד אחד אנחנו קיבלנו את הסיפור שמספר על החושך שקדם לאור. מצד אחד קיבלנו את זה שהעולם שייך למרחבים קשים מאוד, ומצד שני אנחנו מבינים שהכל ילך אל השבת. שימו לב, השבת זה העתיד לבוא. זה אותו האלף השביעי. כפי שהעריך הרמב"ן, ואני שולח אתכם לשיעורי בית, רמב"ן לפרשה, שמסביר לנו ששת ימי היצירה הם יקבילו אל העידנים בהיסטוריה עד שנגיע אל השבת של העתיד לבוא. כלומר, אם יש לעולם שורשים גדולים ונסגבים, אז העולם הוא כמו עץ. אם יש שורש, אז יהיה פרי. אם השורש הוא עוצמתי, אז הפרי יהיה מתוק, עליון ונסגב. ולכן בעצם אנחנו הולכים ומושכים אל היום שכולו שבת, ששם יש שם אחד ושמו אחד. שם באמת חוזרים למעלה ממדרגת אדם הראשון בגן עדן, והנחש הופך למשיח. תודה רבה, שבת בראשית טובה. נתראות לכולם. תודה רבה.
