שיעור הלכה | הלכות חנוכה | ר' עידו

במיוחד אחרי שלמדתם ועיינתם בסוגיות, נדבר גם על מעבר להלכה למעשה, קצת לרדת לעומקו של עניין, לראשונים, דעות שונות ולראות את הסוגיה כולה. בגלל שחנוכה הוא עם הלכות מרובות והזמן שלנו קצר, כבר מחר בעזרת השם נדליק נר ראשון בלילה, ננסה לגעת בנקודות. יש נקודות שקצת יותר נתעכב, נקודות שקצת יותר נרוץ, כדי לראות כמה שיותר את התמונה, וכל אחד שיצא עם צדה לדרך ידע איך פועלים ומה עושים. נתחיל מדברי הרמב"ם. הרמב"ם כותב שמצוות נר חנוכה היא מצווה חביבה עד מאוד, מצווה של פרסום הנס, מצווה שצריך להיזהר בה ולהדר בה. לא סתם בחנוכה אנחנו מוצאים את העניין של מהדרין ומהדרין מן המהדרין. זה לא קיים הרבה פעמים. אנחנו יודעים שיש מצווה אז יש מצווה, אבל פה יש מדרג כזה כי מצוות חנוכה היא חביבה. כבר נדבר על המהדרין ומהדרין מן המהדרין, אבל רק הלשון והביטוי של מהדרין ומהדרין מן המהדרין מראים שבחנוכה יש עניין אחר.

מצוות נר חנוכה אנחנו יודעים שבחנוכה, כותבים כבר בראשונים וככה נפסק בשולחן ערוך הלכה למעשה, שאפילו אני המחזר על הפתחים צריך למכור כסותו כדי להדליק נר חנוכה. איזה מצוות מצאנו את הדבר הזה? בשבת נר שבת ועוד מצווה? ארבע כוסות של יין. זה שתי מצוות היחידות שאני ראיתי גם באחרונים שדיברו על העניין הזה, שחייב למכור כסותו. שאר המצוות אנחנו יודעים, כבד את השם מעונך, מה שיש לך, תכבד את הקב"ה, אבל דברים שאין לך, לא ראינו שאתה מצווה למכור ולעשות דברים מעבר כדי בעצם לכבד את השם ולקיים את המצוות. פה דווקא בחנוכה, כן צריך, וזה מראה כמה עניין פרסום הנס וכמה נר חנוכה, למרות שזה מצווה דרבנן, זה לא מצווה דאורייתא, אז זה מצווה חשובה. מה העניין בארבע כוסות? גם פה יש פרסום הנס של יציאת מצרים, ארבע כוסות, נכון, בני חורים וכו', אני מראה בעצמי שאני בן חורים, גם שייך לפרסום הנס. ונר שבת? שלום בית. אז באמת אנחנו יודעים את החשיבות של שלום בית. המצוות האלה, של פרסום הנס ושלום בית, הן מצוות שבאמת צריך להיזהר וגם למכור כסותו. כותבים האחרונים בוודאי שהגבי צדקה והמפרנסים מצווים לעזור לעני לקיים את המצווה, כלומר אל תיתנו להגיע למצב שימכור את הכסות שלו, זה ברור, אבל מראה לנו את החשיבות של המצווה.

עיקר הדין בנר חנוכה עיקר הדין בנר חנוכה, מה עיקר הדין? אנחנו מכירים את הגמרא של "תנו רבנן, נר איש וביתו", נכון? ומהדרין, נר לכל אחד ואחד, מהדרין מן המהדרין, בית שמאי ובית הלל, מוסיף והולך, פוחת והולך. אז באמת מה עיקר הדין? עכשיו לדוגמה, אדם עני שדיברנו עליו מקודם, האם הוא חייב בנר חנוכה כמו שאנחנו מכירים היום, או שמספיק נר אחד? "תנו רבנן, מה אמרנו? נר חנוכה, נר איש וביתו", זה עיקר המצווה, אחרי זה מהדרין ומהדרין מן המהדרין. השאלה מה עיקר החיוב? בראשונים מובן שעיקר החיוב זה נר אחד לכל בית, ולכן גם ביום החמישי, גם ביום השמיני, אם ידליק נר אחד, יצא ידי חובת המצווה. אבל אם נסתכל בשולחן ערוך ונעיין טיפה, ראינו שאין את הביטוי הזה, כלומר, לא ראינו סעיף בשולחן ערוך שאומר שנר אחד. ראינו חנוכיה, שבעה, שמונה, מוסיף והולך וכו', אבל לא ראינו נר אחד. אז מה קרה לנר אחד? זה הלכה למעשה או לא הלכה למעשה? יש לו להדליק נר אחד, הוא חייב למכור כסותו על שאר נרות, או שמספיק נר אחד? מה אתם חושבים? נר אחד. למה שולחן ערוך לא כתב? בבית יוסף, לא? בבית יוסף, אבל הזכיר את עיקר הדין.

מנהגי הדלקת נרות האחרונים דנים בעניין הזה, יש אחרונים שכותבים, שנכון נר אחד זה בעיקר, אבל בגלל שעם ישראל קיבל את המהדרין, מהדרין מן המהדרין וכו', כבר אי אפשר להדליק נר אחד. יש מי שהלך בגישה הזאת. אבל רוב האחרונים, המגן אברהם כבר מביא, שבאמת מי שמדליק נר אחד יוצא ידי חובת המצווה. וזה עיקר המצווה, נר אחד. הדלקת? יצאת ידי חובה והכל בסדר. אז למה שולחן ערוך לא הביא? יש תירוצים שונים. יש כאלה שאומרים, בגלל שדיברנו על חג חנוכה, שהוא עניין של מהדרין, מהדרין מן המהדרין, כלומר, כל ישראל נהגו כמו במהדרין מן המהדרין, אז הוא לא ראה צורך להזכיר את עיקר הדין, כי עם ישראל נהג אז הוא קיבל על עצמו. אבל בוודאי שמי שאין לו, או שלא יכול, או שהוא לא יודע, יש לו רק נר אחד לכל יום ויש לו שמונה נרות סך הכל, ידליק נר לכל יום. עכשיו, מה אנחנו נוהגים עם ישראל נהג וקיבל על עצמו? את המהדרין מן המהדרין, כל ישראל נהג. אנחנו יודעים את הברית הידוע, אם המהדרין מן המהדרין מוסב על עיקר הדין, נר לכל אחד ואחד, נכון? אז זה נר איש וביתו, ואז המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, או פוחת והולך. ואז מה יוצא? שחנוכיה אחת לכל בני הבית. ככה כותבים כבר התוספות. שהמהדרין מן המהדרין מוסב על עיקר הדין, לא על המהדרין. כלומר, יש לנו שלוש רמות. עיקר הדין, מהדרין, מהדרין מן המהדרין. המהדרין מן המהדרין לא בעצם תוספת על המהדרין, אלא הוא חוזר לעיקר הדין. ולכן מה? עוד שנדבר על הרמב"ם, לכן מה התוספות כותבים? שמה בעצם מצוות נר חנוכה? חנוכיה אחת לכל בני הבית, וזה יצא ידי חובה. והפוך, הם מקשים על הדעה השנייה שאומרת, תדבר עליה, שהדעה השנייה אומרת לכאורה, יש בעצם תוספת. מה תוספת? יש לי עיקר הדין, מהדרין נר לכל אחד ואחד, המהדרין מן המהדרין אומר, קח את המהדרין נר לכל אחד ואחד, ובוא תיעדר עוד יותר. אז כל אחד מדליק לפי הימים. בית שמאי ובית הלל, אנחנו הולכים כבית הלל, שהם מוסי והולך, נכון? אבל לפי בעצם המהדרין תוסיף עליו. ולכן מה יוצא? שלכל אחד ואחד, חנוכיה שלו. והרמב"ם, כך הוא הולך בשיטה הזאת, שכביכול כמספר בני הבית מדליקים את הנרות. אם יש עשרה בני הבית, ביום הראשון כמה מדליק? עשרה נרות. יום שני, עשרים. שלכל אחד ואחד, אני מוסיף והולך, עד שאני מגיע לשיא ביום השמיני, שזה שמונים, אם יש עשרה בני הבית. אך תוספות מקשים על השיטה הזאת, שלכאורה מה? לא יהיה ניכר הנס. למה? כי עכשיו יש שמונים נרות. אני לא יודע איזה יום אני, אני לא יודע כלום. אני רואה פה נרות, יש פרסום הנס. יש לזה תירוצים שונים. לא ניכנס בעיון הראשונים, יש שיטות לפה, שיטות לפה, הלכה למעשה. השולחן ערוך פוסק כמודת התוספות. הרמ"א פוסק כמודת הרמב"ם.

הדלקת נרות בבניינים שולחן ערוך לפי בני ספרד, מה עושים? מדליקים נר איש וביתו חנוכיה אחת לכל הבית ובא לפי מספר הימים. לפי בני אשכנז, כל אחד ואחד מדליק. זו שאלה בדיוק עם שיטת הרמב"ם. אמרנו על זה אז, אם זו שיטת הרמב"ם בדיוק, לכאורה שרמב"ם כותב שבעל הבית מדליק עבור כולם או שזה, אבל שיטת הרמ"א היא בכיוון של הרמב"ם, שכל אחד ואחד מדליק לעצמו חנוכיה. התז מביא, מה זה? חיוב או זה המהדרין? זה המהדרין מן המהדרין. זה הכי טוב. לפי שולחן ערוך או לפי הרמ"א, כל אחד בשיטתו. זה הכי טוב, אבל זה מה שהעם ישראל קיבל עליו. התז לכאורה אומר, התימנים, הרמב"ם כותב, כמו הרמב"ם, יפה. עכשיו, זה מתקשר בדיוק לשיטה של התז, חזק ואמץ. התז כותב, שלכאורה פה זה הפוך. הרמב"ם, מה הוא פוסק? כמו מי השולחן ערוך פוסק? כמו התוספות. וכמו מי הרמ"א? כמו הרמב"ם. זה תמיד הפוך. אנחנו רגילים ששולחן ערוך פוסק כמו הרמב"ם, הרמ"א כמו התוספות, בני אשכנז, בני ספרד. רגילים לחלוקה הזאת. פתאום פה יתהפך. דרך אגב, יש עוד כמה מקומות שזה יתהפך. אחד מהם זה, ארבע כוסות הזכרנו מקודם. הרמב"ם מברך על כל כוס וכוס. ככה נוהגים הרמ"א. הספרדים, שולחן ערוך מברכים רק על כוס שלישית, סוגריים, נעזוב את זה עכשיו. אבל פה זה יתהפך. זה קושייה של התז. לכאורה מה קרה פה שהיא יתהפך? אבל כבר הקשו וישבו האחרונים את הקושייה הזאת, שמה? שהרמב"ם מביא את הפירוש שלו בגמרא, אבל הוא כותב מנהג בני ספרד כמו דעת התוספות. הרמב"ם, מי שיפתח את משנה תורה להרמב"ם, הוא מביא את ההסבר שלו בגמרא, שכל אחד ואחד מדליק חנוכיה, בעל הבית לכל מיני משנה, אבל כמספר בני הבית. ואחרי זה בעצם, מביא בהלכה הבאה, שמנהג בני ספרד הוא לא ככה. מנהג בני ספרד מהו? הוא להדליק חנוכיה אחת לכל בני הבית. ולכן, הסתלקה בזה הקושייה, שבעצם אנחנו רואים, שכבר מנהג בני ספרד היה, הרמב"ם היא, שמנהג בני ספרד הוא כבר ככה. אז אם אני אסכם, שולחן ערוך, אחד לכל בני הבית, לפי דעת הרמ"א, חנוכיה לכל אחד ואחד. מה קוראים, עכשיו אדם טעה. מה אתם חושבים? אדם עכשיו, אנחנו ביום השלישי. אדם הדליק, ארבע. מה? מה התמולדקנו? התבלבלתי, ראה את זה? חצי שעה אחרי. יצא ידי חובה, לא יצא ידי חובה. מה אתם חושבים? יצא מעיקר הדין. יצא מעיקר הדין, נכון? כי מה אמר מעיקר הדין? נר אחד. אז הוא טעה בפרסום הנס, נכון. אבל עדיין יצא ידי חובה, ולא צריך אפילו להדליק מחדש. אבל מה עוד צריך, נגידו באמת, מליק ארבע, מליק שלוש, לחבות אחד? ושל פרסום הנס, שידעו שזה יום שלישי, לא? אם עכשיו הנרות הולכים, אבל לא צריך. מעיקר הדין יצא. יכול להשאיר ככה ויצא ידי חובה. אם הוא רוצה עכשיו להגיד, אני רוצה לקיים את המצווה כתקנה, ולהדליק עכשיו, דווקא את המספר הימים הנכונים, בסדר, יכול. אבל יצא ידי חובה כבר יצא. ואם הוא ברך, זה כותב ברכה לבטלת. צריך להיזהר. לא יברך. יכול להדליק בלי ברכה. יכול לחבות בעצם את החנוכיה? יכול לחבות, אבל בסוף הוא יצא ידי חובה. זה לא מוריד. שמה? אין לי ככה נרות. זה לא מוריד. ואז הוא מוריד, בסדר. אבל קודם כל, אם הוא אחרי חצי שעה, אני הייתי ממליץ שאחרי חצי שעה יחבא. למה? כי אחרי חצי שעה, כבר החיוב, זמן החיוב עבר.

מיקום הנחת החנוכיה מצוות נר חנוכה, אם מי שלושה טפחים, עד עשרה טפחים לכתחילה. לכתחילה. אני מניח, מעל עשרה טפחים, יצא עד כמה? עד עשרים אמה. למה שלושה טפחים? לבוד. תחום ההלכה, שזה יהיה מחום ההלכה. שלושה טפחים זה כבר ארס המיכתא. זאת אומרת, זה כבר דומה, שזה חלק מהקרקע. חלק מהקרקע, זה כבר ממש למטה, לא רואים את זה. כבר לא מאבד פה חלק, זה כבר ממש נמוך. זה חלק מהקרקע זה נהיה. ולכן, אם זה מחובל לקרקע, אז אין פה נקרות של נר חנוכה. אדם אין רואים חנוכיה פשוט על הקרקע. דרך אגב, יצא ידי חובה. זה לכתחילה. אנחנו מדברים כו אומר, יצא ידי חובה. עד עשרה טפחים זה עוד פעם גם לכתחילה. עשרה טפחים זה לא כל כך גבוה, ששמים שולחן למעלה, כן, זה שרפרף קצת, אז שמים על השולחן וכדומה, אין בעיה. צריכה לדעת את זה. לכתחילה, איזהר בזה. אם עכשיו קשה, אין מקום להשיג, להשיג, עכשיו שולחן עמוך קצת, זה בסדר גמור. יצא ידי חובה. אם גר עכשיו בעלייה, אדם עכשיו הרבה גרם בניינים, בנייה נכון, בנייה רבויה, בונים מגדלים. עכשיו שאלה, איפה אדם כזה מדליק? באמת פה בדבר הזה נחלקו, פוסקים איפה האדם יכול להדליק בבניין. אם הוא ידליק בחלון של הבניין, ידליק בפתח, ידליק בפתח, למי מפרסם את הנס? הלכה, פה יש בזה הרבה מחלוקות. נביא את הדברים על פעם העיקריים. אם הוא גר עד 20 אמה, 20 אמה בערך תחשבו כמה זה העמה. זה בערך קומה שלישית. תלוי בגובה של התקרות, אבל בין קומה שנייה לרביעית. מה זה? עמודים, בלי עמודים, בין קומה שנייה לרביעית בדרך כלל. בסדר? כי תחשבו, האמה זה 50, נכון? חצי מטר אמה. אפילו, קיצור, זה בערך בין שנייה לרביעית. אם הוא גר בטווח הזה, כלומר, שמה זה הטווח הזה? שאנשים יכולים לעבור ולהסתכל, לראות את החלון ולומר, אה, נר חנוכה, ידליק בחלון. בסדר? כי פה יש פרסום על נס לרבים. אם לא, אז באמת פה ידליק כבר בפתח הבית, עוד שאני אדבר על העניין של פתח הבית, ומה מיוחד דווקא בפתח. אפילו מבפנים. למה? כי יש משהו מיוחד בפתח, עוד רגע נדבר על העניין הזה. האחרונים דנים, מה קורה מעל 20 אמה? ויש בניינים ממול, יש הרבה מגדלים, תלכו פה באשדוד לרובע הסיטי, שבונים קבוצה של בניינים. כשאתה בונה קבוצה של בניינים, אז החלון שלו מול החלון שלו, החלון שלו מול החלון שלו, אז גם אני שם בחלון בקומה עשירית, בקומה 15, רואים את זה, מהחלונות הסמוכים, מהבניין ממול. מה קורה במצב הזה? אם אני יוצא ידי חובה, אני צריך להניח שם, או שאני אניח במקום אחר? מה אתם אומרים? יוצא ידי חובה, יקרה לבני הבית. יוצא ידי חובה, יקרה לבני הבית, אבל השאלה, מה עדיף, להניח בפתח, או להניח שם? הכי נכון בתכלס להניח בפתח הבניין, למטה. אז התשובה הכי טובה, מה זה? מחלוקת. יפה.

מחלוקת בהדלקת נרות אור לציון כותב, מכירים אור לציון? הרב בן ציון אבא שאול, צריך לצאת כבר אחר. הוא כותב, שלא יוצא, כלומר, מה זה לא יוצא ידי חובה? עדיף לא להניח שם. למה לא להניח שם? כי כלומר, פה זה לא בני רשות הרבים. מי ניכר לו? הבניינים ממול. זה לא בני רשות הרבים, ולכן עדיף שהפרסום יהיה לבני הבית, מאשר לבניינים ממול. ככה כותב אור לציון. לעומת זאת, חלק מהאחרונים, ילקוט יוסף גם הביא את העניין הזה, שכן ידליק שם. למה? כי ניכר לבני, כלומר, בסדר, פה הוא מפרסם לבני ביתו, וגם לבניינים הסמוכים. אם הוא ידליק בפתח הבית, הוא מפרסם רק לבני ביתו. אז עדיף שהתפרסם גם לבניינים הסמוכים, והוא יוצא ידי חובה. אז כל אחד יעשה עוד פעם פה, זה ממש, אתם תראו שזה כל אחד, צריך לקחת את הבית שלו, ולראות מה הכי טוב. אין בזה דבר מוחלט. כלומר, זה לא דבר שאומר, אם זה ככה וככה וככה, יש בזה עקרונות. העיקרון, אנחנו יודעים, כמה שיותר פרסם את הנס, ועניין של הפתח, מה העניין של הפתח, שעכשיו נדבר עליו, אנחנו יודעים שעניין של הפתח, החוט המשולש במהרה לא יינתק. מה זה חוט המשולש? אנחנו יודעים, אדם עם ציצית עליו, מזוזה בצד ימין של הפתח, וחנוכיה בצד שמאל, יהיה מסובב ומוקף ומצוות, ולכן החוט המשולש במהרה לא יינתק, ולכן מנהג להדליק בפתח הבית. אז זה עניין אחד, יש לנו עניין עכשיו של פרסום הנס, רשות הרבים, יש עניין של להדליק גם בפתח החצר הבית, מחלוקת רשות תוספות, לא ניכנס לעניין הזה, אז שולחן ערוך פוסק מאותו תוספות, להדליק מה בפתח החצר, בסדר, בפתח החצר שניכר, שזה של האדם, קודם כל אם מדליק ברשות הרבים, לא עשה כלום, למה? צריך שיהיה ניכר, שזה של האדם עצמו, לכן נר איש וביתו.

ברכה על מנהג יש לכם דוגמה? מה זה ברך על מנהג? הלל בראש חודש. בסדר? דעת רבנו תם לברך על הלל בראש חודש. ככה נוהגים אצל אשכנזים, לברך על הלל בראש חודש. גם חצי הלל שהוא מנהג, זה לא מדינה. יש שם שגומרים בהם את ההלל, זה מדינה. אבל המנהג לקרוא את הלל, חצי הלל, גם בראש חודש. בסדר? רבנו תם כותב שהם מברכים על מנהג. אם הם מברכים על מנהג, הם מברכים על ההלל בראש חודש. ככה דעת רבנו תם. דעת הרמב"ם לעומת זאת, שלא מברכים על מנהג. לא מברכים על מנהג, ולכן לפי שיטת הרמב"ם, לא מברכים על ההלל בראש חודש. מה זה קשור לענייננו? פה אמרנו, נר איש וביתו. אין חיוב להדליק בבית כנסת, זה לא חיוב מדינה. נכון? זה לא חיוב מדינה. אמרנו להרבות את פרסום הנס. למה שאני אברך בבית כנסת, אם זה רק עניין של להרבות פרסום הנס? מה אתם אומרים? לפי שדעת רבנו תם, זה מנהג, אז אפשר לברך על מנהג, מובן. לפי שיטת הרמב"ם, שלא מברכים על מנהג, למה שנברך? בבית הכנסת, מה אתם אומרים? פרסום הנס. פרסום הנס, יפה. אז באמת יש הרבה אחרונים שאומרים. אין גם תורך ציבור. תורך ציבור של מה? כאילו אם אתה תצטרך להקיב אותם אחרי התפילה של מנחה וערבית. נכון. לא, השאלה למה בכלל מברכים? למה לברך על בית הכנסת? תדעי לי בברכה, אם זה רק פרסום הנס. אז באמת, כמו שחרם יהודה אמר פה, שיש עניין של פרסום הנס. בגלל גודל פרסום הנס, גם הרמב"ם יודע שיש עניין לברך על מנהג, למרות שבדרך כלל לא מברכים על מנהג. ושולחן ערוך הולך עם העניין הזה שלא מברכים על מנהג, כמו על בראש חודש. פה שולחן ערוך יודע שכן מברכים בית כנסת, כמו שהוא כותב. בסדר, זה תירוץ אחד.

הדלקת נרות בבית הכנסת ויש תירוץ שבסוף, העניין של מחלוקת רבנו תם ורמב"ם, זה ברך על מנהג בכללי. פה, הדלקת נרות בחנוכה, זה לא מנהג, נכון? אם אדם מדליק בבית, אז זה לא מנהג, נכון? זה מדין. הוא מדליק בבית מעיקר הדין. ובגלל שבעצם עצם המצווה היא מהדין, בעצם בית כנסת זה מצטרף לעיקר המצווה, לכן גם בית כנסת אפשר לברך עליו. שייך בית סבנו, כי על מה נברך בית סבנו? על עצם המצווה. למרות שלדרך כלל לא מברך על מנהג, אבל פה, המנהג כן מברכים עליו, כי זה לא מנהג, זה דין. אבל הוספתי דין שונה, ולכן גם על הדין הזה, הוא מתפסף ואפשר לברך עליו. זה גם עוד תירוץ. ולכן לפי שתתקו לאלמה, אפשר לברך על נרות חנוכה בית כנסת, אפשר לברך ע כל דבר. זה לא הגיונית, את רואה הגיונית כאילו, אז בלתי נצלחה לפני אחד, כי כל ה… להדיק שמונה נרות, כל ה… מאדרין זה כבר, זה בטח מנהג. כן, אבל בסוף, בסוף, אם קיבלנו על עצמנו, עם ישראל קיבל על עצמו. להדיק, אמרנו, את מאדרין, כל עם ישראל קיבל, אמרנו, מעיקר הדין, אולי מישהו, נחליקו האחרונים בכלל לצאת לידי חובה. דיברנו על זה. טוב, בוודאי שבבית הכנסת, מדיקים מעיקר הדין, לא מדיקים בדיעבד לחלק מהאחרונים. בסדר? ולגבי מה שאתה אומר, בעלל בראש חודש, דוגמה, לא חייב בעצם אמירת הלל, הוא לא קשור ביום. מנהג להגיד, אז לכן אתה לא מברך. פה חנוכה, בעצם היום כן שייך נרות, ולכן בגלל שיש שייכות לנרות בחנוכה, אני גם מברך. אבל זה כאילו מנהג בתוך מנהג, כי זה מנהג להדיק בבית כנסת, בתוך מנהג שהוא חנוכה. לא, אבל חנוכה, בעצם הברכה, נכון, הגמר כמו שאולי, לכן צבענו וכו', כן מברכים בחנוכה. אז לכן, בגלל שיש עק, בעצם הברכה שייכת לחנוכה, אני יכול לברך גם על בית כנסת. בסדר? יש בזה הרבה תירוצים. אפשר לדבר על זה בהמשך. ולאדם שבערך על בית כנסת, מברך גם בבית? או, חזק ואמץ. לאדם שברך על בית כנסת, מברך גם בבית. גם אם הוא לבד. אבל נדבר על העניין של… פרסום הנס. לא יוצאים ידי חובה בבית כנסת בגלל זה. וגם נר איש וביתו, זה עיקר התקנה. כן? יפה, דיגמרי ברכה טוב. אם הוא מדליק ביום הראשון, שהחיינו, אז פה יש חילוק. אם עכשיו, זה דין חשוב. אם עכשיו אדם מדליק בבית כנסת, או עכשיו הוא הולך להדליק בבית, אם עכשיו, בבית, יש עוד אנשים סביבו, הוא לא לבד, הוא גר עם משפחה, עם ילדים, עם אישה, אז לכן הוא יכול לברך שהחיינו גם, בבית. למרות שהוא ברך, בבית כנסת. לכן זה גם שייך פה. חבר'ה, בזמן ה' שיוצאים, לנכון זה ביום הראשון, זה מחר כאילו. זה ביניהי הראשון של חנוכה. הולכים לברך, נכון? אצל כל מיני אנשים בבית, להדליק להם. אתם, אולי עוד מדבר, כי יצאתם את החובה, לא יצאתם, אבל בירכתם בבית אחד, נגיד שבירכתם כבר, מה, אתם יכולים לברך בבית שני גם שהחיינו? אז באמת, אם הם לא שמעו, והם לא יוכלים לברך בעצמם, תמיד טוב לנסות שיברחו בעצמם. זו הזכות הכי גדולה, גם מצווה בו יותר בשלוחו, שהם יברחו בעצמם. אבל אם הם לא יכולים, אם אתם רואים כל מיני צערנו, אנשים שלא יודעים את העניין, ולא יודעים איך ולא יודעים מה, יכולים לברך גם. נכון? זה מדין ערבות, שאפשר לברך ולהוציא אותם את החובה. הם עונים אמן, אני אמן להגיד להם, תענו אמן על הברכות שלי, ואני מכוון להוציא אתכם את החובה, וגם לברך כל בית בבית שהחיינו. למרות שכבר בירחנו, כי הם לא שמעו שהחיינו, ואני מברך להוציא אותם את החובה. אם יהודים, להגיד להם, תענו אמן. תענו אמן על הברכה. אני מסיים, יש, אתה בדרך כלל הולך עם זוגות. אז אחד תברך את עצמם עכשיו, אמן, אמן, אני אגיד להם, אמן ויהנו. כי בסוף הם יהודים, שלח בהם המצווה, אני רוצה להוצא אתכם את החובה, יש לנו דין ערבות.

ברכת שהחיינו אני לא מבין אמן, אני אומר. אבל מסבירים, להסביר להם, לא צריכים עכשיו להיות בקיים בכל השולחן ערוך, בכל הסעיפים. לא, אני אומר לך, איך עושים כאלה? אני אומר לך, כאילו, ככה, הם לא מבינים כאילו כלום. מדבר איתם ג'יבריש. זה נראה לי, יש כאלה לפעמים גם מספק יהודים. אם אתה מתלבט, אם בכלל איזה, אז עוד פעם, אז עוד פעם, אם זה בכלל. זה מתעזל, אפשר לראות את השוח בכניסה. שם ירחים. אם זה. לא, למה? כי זה אין פה. אם נגיד זה המקום היחיד שיכול להגיד. או, יפה. עוד מעט נדבר על העניין הזה. מה קורה על האדם עכשיו. טוב, אם כבר הבאת לנו את העניין הזה. אז עכשיו, אנחנו, בני הישיבות, רציתי לדבר על זה בהמשך, אבל, נכניס את זה כבר עכשיו. בני הישיבות, לכאורה, הם לא בבית שלהם, השאלה איפה הם מדליקים. אז לפי דעת הרמ"א, שדיברנו מקודם, כל אחד מדליק לעצמו. כל אחד ידליק פה בפנימיות. צריך לשאול את הרב, או את שלמה, איפה מדליקים. כי לכאורה, הכי טוב להדליק, לא במארנו בפתח הבניין. אבל לפעמים, לא מרשים להדליק בתוך הדירה, או בפתח של הדירה, כי זה מסוכן. ורוצים להדליק ככה בפתח הבניין, צריך לשאול את הרב, לבקש אישור. תדעו לכם, שהאחרונים כותבים, שהאדם שמדליק נר חנוכה בלי רשות, לדוגמה, מלון. אם המלון לא מרשה להדליק נר חנוכה בחדר, ואותו אדם אומר, אני לא מעניין אותך, אני רוצה לקיים מצווה. מדליק נר חנוכה זה ברכה לבטלה. מי יסכים לך? אתה גזלן. מה, אתה מברך ברכות שלא שלך? ברכה לבטלה. אז צריך להיזהר מזה. אז גם פה בישיבה, גם האשכנזים שמדליקים כל אחד לעצמו, ישאלת רב, ישאלת את שלמה, היא לא יכול להגיד, איפה אני יכול להדליק שיהיה בסדר, ועל דעתכם, על דעת הישיבה. בסדר? זה עניין אחד. ספרדים, ספרדים אמרנו, נר יהיה שוב איתו, אחד לכולם. אז באמת, ספרדים יוצאים ידי חובה, בברכת האבא, בברכת בעל הבית. אדם הוא סמוך על שולחנו של הוריו. גם בחוג ישיבה, האחרונים נחלקו בזה, אבל הרבה מאחרונים הכריעו, וכך הכריע הרעובדיה, יש לו תשובה שלמה בהכווה דעת, מאוד מעניין לקרוא אותה. למה בחוג ישיבה הוא סמוך על שולחנו הרב? אז יש שם כמה דענים, אחד, הם שואלים לו בדרך כלל, סחר לימוד. שתיים, שהוא יוצא לחוף ושעה הוא יוצא? להורים. שלוש, שהוא רוצה להתחתן בעזרת השם, מי עוזר לו? לאן הוא בא? להורים, שהוא חולה, לאן הוא הולך? להורים. כלומר, הוא עדיין חלק אינטגרלי מהבית, הוא לא יצא מהבית, הוא יצא ללמוד, והוא חוזר. בסדר? הוא בחלק מהבית, ולכן, האבא יכול להוציא אותו ידי חובה, בבית, ולא צריך שהוא יהיה שם. הוא מברך, והוא יוצא ידי חובה, בבית. אז זה לגבי בני הישיבות, אשכנזים, כל אחד ידיק את עצמו, אז אמרנו, כל אחד יבדוק איפה מדליקים. אם באדם, נגיד אתה צריך ללכות לזמן חנוכה, ואיפה שהוא נמצא, זמן של הדלקת נרות אותו. זה עדיין אבא כי הוא יכול להוציא אותו? יפה. זו סוגיה, מה קוראים, חוץ ניקים וכו'. אז יש כאלה שאומרים, שבאמת זמן של ארץ ישראל, הוא זמן של כל העולם, ולכן אם הוא פה, והאבא שם, אז הוא יכול להדליק ויוצא. סוגיה. יש דעות לפה ולפה. בסדר? נקרא ספציפית, אבל אפשר לדבר על זה. אם הוא רוצה, יכול להדליק. אם הוא רוצה, יכול להדליק, כן, אפילו בברכה, אבל גם אם הוא רוצה, הוא יכול לצאת, גם מהצד השני. בסדר? אז זה לא פשוט, יש אחרונים לפה ואחרונים לפה. זה לגבי זה. ועכשיו, מה קורה אם עכשיו אותו אדם, נכון? אמרנו שיצאים ידי חובה ספרדים. בהדקה אצל ההורים, גם אם הם לא שומעים בברכה, הם לא צריכים להיות כדי לצאת. האבא מוציא אותם כבר ידי חובה אוטומטית. מה קורה עם ברכת שהחיינו? יש מחלוקת גדולה באחרונים, אדם עכשיו לא היה בבית, ועכשיו הדליק הוא כבר. אשתו הדליקה. אבל אני מדבר על הזמן ואני מדבר על העניין הזה, אבל אשתו הדליקה עבורו. מחורת הוא בא הביתה בזמן והוא רוצה להדליק. אבל מה הוא לא שמע? שהחיינו. הוא יצא ידי חובה נראות חנוכה, אבל הוא לא שמע שהחיינו. מה אתם אומרים? צריך לברך ביום השני שהחיינו או לא צריך? הבנתם את השאלה? לחזור עוד פעם על השאלה? אני חוזר. הבנתם את השאלה אבל כולם? בסדר? היא לא הבנתה. אז אם אני אחזור. אותו אדם, הוא, אשתו מדליקה עליו ביום הראשון, בזמן. היא הדליקה בזמן, הוא התעכב. בפקקים אמר לה תקשיבי, תדליקי עכשיו, זה הזמן, אני רוצה שתדליקי, תוציא לי את די חובה. אין בעיה, אישה טובה, עושה רצון בעלה, מדליקה, נראות, בברכה, מציעה את ידי חובה. הוא מדליקה, הוא מדליקה, אני רוצה שתדליקי, תוציא לי את ידי חובה. הוא בביתה, אוכלים סופגניות, הכל בסדר, הלך לישון, למחרות בבוקר, הוא חזר מהעבודה, אמר הפעם אני אצא יותר מוקדם, אני אחראי, יצא, חסך את הפקקים, הגיע בזמן. בא להדליק נר חנוכה. אה, רגע, לא ברכתי אתמול, לא שמעתי גם בריכת שהחיינו, אני צריך לברך היום שהחיינו, או לא צריך לברך שהחיינו ביום השני? שייך או לא שהחי, הוציאה אותי את ידי חובת בריכת שהחיינו גם, או שהיא הוצאת את ידי חובת ההדלקה ולא בריכת שהחיינו? עכשיו השאלה בסדר? מובנת? התשובה הכי טובה שאפשר להגיד, חזק וברוך. מחלוקת גדולה מאוד, באחרונים, מערכה לקראת מערכה. יש הרבה מהאחרונים שכותבים, היא הוציאה ותה את ידי חובת נרות חנוכה, מה קשור שהחיינו? שהחיינו, זה גם קשור ליום וגם קשור למצווה, הוא יצא את ידי חובת המצווה, הוא לא יוצא את בריכת שהחיינו, ולכן, הוא צריך לברך לפי הדעה הזאת, לפי דעה אחרת, הוציאה אותו את ידי חובת המצווה, ואת ידי חובת הבריכת שהחיינו. יש פה איזה שהוא ספק אולי לא אוכל את זה? יפה, אולי יש פה סבל או לא, יש כל מיני מקומות שלא מרים סבל. הרב עובדיה פוסק, שיש פה על מה שיסמוכו, ויש פה על מה שיסמוכו, אבל יכול לברך, יכול לברך בריכת שהחיינו. מה יעשו בחורי הישיבות, שלכאורה ביום הראשון, מה עם אשתוקי גופו? זה הבנתי, יכול להיכנס פה. לא, אבל הוא לא שומע את הברכה, מה הקשר? אשתוקי גופו עם בריכת שהכל, אז אני גם אברך שהכל. אם זה ברכת שהחיינו, מחויב לכל גבר וגבר, לא שייך פה להגיד אשתוקי גופו, יוצא ידי חובת המצווה. השאלה היא מה עם שהחיינו, אם שהחיינו נגרר אחרי הבית, או שזה דין עצמאי. אם לא הייתה את הברכה, זה פועל שהחיינו. השאלה היא אם יצא ידי חובת שהחיינו בדבר הזה, או שזה נשמח לברכות ואז לא יוצא ידי חובה, או שכל זה יחידה אחת ויוצא ידי חובה את שהחיינו. אם אדם רואה באמת בראשון את הנרות, ובאות העניינים בשהחיינו, זה ברכת הרואה. אם הוא לא יוצא ידי חובת שהחיינו, הוא נראה מחד שהחיינו. אם הוא הגיע בחצי שעה הראשונה, זה הרואה. אם נעשה, יש לנו גם דין הרואה. מה זה דין הרואה? אם אדם יודע שהוא לא יכול להדליק נר חנוכה ואין מי שידליק עליו, הוא יכול לברך ברכות חנוכה על ידי ראייה. כלומר, אם הוא רואה ברחוב שמדליקים נר חנוכה, הוא יכול לברך את הברכות אם הוא יודע שהוא לא יצא ידי חובה ואין איפה שייצא.

דין הרואה והדלקה ברוך השם היום, כל אחד ואחד יכול או להדליק בעצמו או להשתייך לנהיר יושבתו. ביום הראשון, כשמברך שהחיינו, הברכות הראייה הן רק בחצי שעה הראשונה בזמן החיוב. לכן, אם הגיע אחרי חצי שעה, לא יכול לברך. אם הגיע בחצי שעה, הוא יברך שהחיינו גם ביום הראשון. אם שכח לברך בחצי שעה הראשונה, יכול לברך על הניסים ושהחיינו, אבל להדליק כבר לא יכול לברך. ביום הראשון שהחיינו הוא חשוב. יש כאלה שאומרים שצריך לברך שהחיינו גם אם לא ברך ביום השני. אם ביום הראשון לא בבית, אלא בישיבה, ביום השני כבר ברכו שהחיינו. אם לא שמעת שהחיינו, מה קורה? מחר, בשעה 4:45, מדליקים פה נרות בבית המדרש. מי שמדליק נרות, יגיד למדליק לברך שהחיינו ולהוציא ידי חובה. אתם עונים אמן ומתכוונים לצאת ידי חובת שהחיינו.

מסיבות חנוכה ודברי תורה מסיבות חנוכה צריכות לדעת, שלעומת פורים שיש עניין במשתה ושמחה, בחנוכה אין מצווה באכילה או בהרבות סעודות. אם עושים סעודה משפחתית, יש להרבות בדברי תורה. הרמה כותב שאין מצווה באכילה בחנוכה. אם רוצים לדעת את דעת הרב קוק, יש להרבות בדברי תורה. לגבי הדלקת נר חנוכה במסיבה, האם אפשר להדליק? כמו הדין של בית כנסת, יש מחלוקת. לגבי הכותל המערבי, יש לו דין בית כנסת ואפשר לברך שם נר חנוכה. ההצעה הכי טובה היא לעשות תפילת ערבית ואז להדליק בברכה. אם עושים מסיבה במקום ניטרלי כמו אולם, עדיף לעשות תפילת ערבית.

זמן ההדלקה ודין אכסנאי זמן ההדלקה: הגמרא במסכת שבת אומרת שמצוותה מי שתשקע החמה. דעת הרמב"ם היא שקיעת החמה, ודעת השולחן ערוך היא סוף השקיעה, שזה יציאת הכוכבים. רוב הספרדים נוהגי כיציאת הכוכבים, וחלק מהאשכנזים נוהגים כשקיעת החמה. מתי אפשר להדליק בשעת הדחק? מפלג המנחה, אבל יש להיזהר לברך רק בשעת דחק גדולה. עד מתי אפשר להדליק? לפי התירוץ הראשון בגמרא, אפשר להדליק רק חצי שעה. לפי התירוץ השני, אפשר להדליק כל הלילה. דעת שולחן ערוך היא שאחרי חצי שעה אפשר להדליק גם בברכה. לפי הרב אובדיה, תחילת הזמן היא יציאת הכוכבים, ואחרי זה אפשר להדליק עם ברכה. עד שחרר הרגמין השוק, כלומר, מצטרפים עד חצי שעה. וגם מצטרפים לזה התירוץ בראשונים, שהיום בעצם, שחרר הרגמין השוק גם הייתה חר, כבר אנחנו הרבה אחרי צאת הכוכבים, כבר יש עדיין אנשים בחוץ, ואנשים ברחוב. הדעה של הרמ"א שהזכרנו אותה מקודם, שמדליקים היום בפנים, ואם מדליקים בפנים, לכאורה אין עקר לפני רשות הרבים, ולכן אפשר להדליק גם הרבה אחרי, כל בני הבית תהרים לכאורה שייך, ופרסום הנס לבני הבית. אז אם נסכם, לפי דעת הרמב"ם, חצי שעה וזהו. יש חלק מהתימנים שנוהגים ככה, גם חלק מהאשכנזים, וגם חלק קטן מהספרדים, שככה מסבירים בשולחן ערוך, שאחרי חצי שעה אי אפשר לברך. אבל הרבה מאחורי הספרדים, והרעובדיה גם בתוכם, וגם חלק מהאשכנזים, באמת מסבירים את הסוגיה הזאת, שגם אחרי חצי שעה בדיעבד יכול לברך. אבל בוודאי לך תחילה, או מצלחנו ממשקיעה, וחצי שעה אחרי, וזה לך תחילה. אחרי זה, זה רק בדיעבד, ומחלוקת, אמרנו אם יכול לברך, או לא יכול לברך.

דין הדלקת נרות חנוכה ולכן, מה יוצא מפה? אדם שהוא עכשיו הולך, הוא לא בבית, אם אשתו בבית, עדיף שהיא תדליק בברכה. נשים גם חייבות בנר חנוכה, והיא תוציא את כולם את החובה. תקשר אליה, יגיד לה אני מאחר, תדליקי. אבל בוודאי שצריך להיות תמיד חכם בדברים האלה, כמו שאמרנו מקודם, למה נר חנוכה? אמרנו שצריך להתאמץ, בגלל, נראה שבת, למה צריך להתאמץ עליו, למקום כסותו, שלום בית. גם פה שלום בית הוא מאוד מאוד חשוב, התורה חסה על שלום בית. נכון, אנחנו יודעים, אני מחר שמושל קודשא בריך הוא, בסוטה, בשביל להשקין שלום בבית, אז זה דבר מאוד מאוד חשוב. לכן חכם עיניו בראשו, כל אחד עשתה שיקולים, אם יודע שעכשיו היא יגיד לי, טיפה גאה יש כאלה, שאומרות מה, אני אדליק לבד ואתה לא תהיה, מה אני אלמנה, מה קרה, תבוא הבית, אבל נדליק ביחד. אם רואה שזה ככה, יהיה חכם, יגיד לה אין בעיה. אם רואה שהכל בסדר, והיא תדליק לבד ולא יקרה מזה שום תקלה, תגיד לי כמה זמן, אני אבוא אחרי זה. כל אחד צריך לעשות את השיקולים, ולדעת, גם מבחינת הזמן, גם מבחינת בני הבית, לחכות, לא לחכות, לעשות את השיקולים האלה.

דין אכסנאי ונר חנוכה אז בהלכה ראינו, יש דעות ומגוון לפה ולפה. אפשר בעצם משקיעת החמה לצאת כוכבים, עד עלות השחר. בסדר, אבל כל אחד חכם, רואה איפה, הכי טוב לבית שלו. זה לגבי הזמן, אם אבא שלו מדליק אחרי הזמן, אם? אבא שלו מגיע במאוחר, האישה גם לא יודעת לברך, האם אבא ידליק, מה זה אחרי הזמן? אם אני יודע חצת הכוכבים, לא, לא, בוודאי שלא. אם היא, לא, בוודאי שלא, לא ידליק, כי למה? כי אנחנו יודעים שגם חצת הכוכבים, לפי הרבה מהאחרונים, יוצא את החובה, לפי שולחן האור, חצת הדבר יש לו יוצא את החובה, ובוודאי שלא, למה שידליק? לא, בסדר, אבל עוד פעם, שלום בית זה הכי חשוב. אם האישה לא רוצה, ויהיה פה פגיעה בבית, צריך להיות חכם בראש, אבל אם הוא מוכן להיכר, לא, אם האבא רוצה, אומר לו תדליק, תוציא את החובה את כולם, אין הכי מנוע, מה זה משנה אם הבן גדול או שליח, מצוין, אם כולם מרוצים, ואומרת יאללה תדליק, מצוין, וכולם בראש, עם ברכה. אבל נושא מאוד מאוד חשוב, אחרון זה דין האכסנאי. מה זה דין האכסנאי? אדם עכשיו, הרבה פעמים בחנוכה, ברוך השם מתארכים, הולכים שבת לפה, הולכים לישון פה איזה לילה, שונקן לילה, מה קורה? איך אני יוצא את חובת נר חנוכה? גם אמרנו מצוות נר חנוכה, הוא כאן נר, היישוב ביתו, איך אני יוצא את חובת נר חנוכה? חנוכה, מה אתם אומרים? אז כבר רבי זעירא בגמרא, נכון? אמר שהוא היה משתתף בפרוטות, איך הוא יוצא את חובת חנוכה? הוא מגיע לבעל הבית שהוא מתארך אצלו, מביא לו כמה שקלים על הנרות, וככה הוא בעצם משתתף איתו, מה נר חנוכה, וככה הוא חלק כביכול מהמצווה, הוא שילם עבור המצווה, הוא שילם עבור הבית, ולכן יכול לצאת את החובה ככה, בסדר? מה זה? אני חושב שזה מאוד תלוי ביום, ובזה, כמה פרוטות, כמה מולל שמן, או שמן לכל הימים בערך אני יודע, שבוע קניתי את הקוסיות של שמן זית האלה המוכנות, זה בערך בין 40 ל-50 שקלים, אז תחשב את זה כמה עולה נר, ואם זה כמה בני הבית כל אחד כמה זאת, אבל צריך לשים ממש כמה שקלים בודדים, לא צריך יותר מכמה שקלים בודדים, בסדר? זה משנה כמה נרות, זה מעל פרוטה, לא? העניין של הפרוטה זה עניין של השתתפות, אבל אם הוא רוצה, אם הוא רוצה ממש, הוא יכול לרצות לקחת חלק בכל נר והנר אחורה, בסדר, אבל העיקר זה פרוטה, אבל אתה מחפש שיש איזה נגד, אבל לא משנה, אבל העיקר זה הפרוטה, שיהיה משותף בחלק, לא משנה כמה החלק, בסדר? רוצה להיעדר או לחשב ולחשוב, בסדר, אבל זה לא העניין, העניין זה פרוטה.

דין אכסנאי במלון יותר מזה, היום אנחנו יודעים, שמתארכים בדרך כלל, לא משלמים כלום, האדם נכון מתארך אצל סבתא של, הולך לישון אצלה, אצל דודים שלו, נכון, מביאים לו אוכל, מביאים לו מקום לישון, מביאים לו מיטה, מביאים לו מצעים, הוא לא ברוך אשר לא משלם כלום, הכל בסדר, הוא בא, ישן, אוכל, הולך, משפחה, בסדר, חברים וכולי. האם שאלה, אם צריך לשלם דווקא עבור נר חנוכה, או שזה כלול בהוצאות, גם בזה ריחקו האחרונים, אם בעצם יכול לכלול את כל העניין הזה, גם נר חנוכה כלול, באוכל, בשתייה ובשינה, או שנר חנוכה צריך לשלם עדיין, ריחקו בזה האחרונים, ההלכה למעשה, פי רוב ככל האחרונים, שנר חנוכה באדם כזה זה כלול, ולכן מי שמתארח את המשפחה, בן שהולך להורים לשבת, שדר בן עשוי, שיש לו כבר בית משלו וכולי, ובא להורים לשבת, הוא יוצא נר חנוכה אצלם, לא צריך גם לשלם בפרוטות, למה? כי כל חסרונו בא לבית, גם נר חנוכה זה חלק מהחסרונות שלו באותו יום, לכן הוא יוצא נר חנוכה ואפילו לא צריך להשתתף בפרוטות, זה דין אכסנאי. אם יום אחד אני הולך נטו להערוכת ערב אצל שר וסבתא, אני לא יודע דברות כאלה, גם אז, אם לא ישן אצלם, אז אם לא ישן אצלם, אז ידליק בבית, לא, אבל, אבל אם הוא עצמאי, אנחנו מדברים על אדם נשוי נגיד, כי אם זה אדם נשוי יוצא נר חנוכה תביט, בכלל לא צריך לדאוג, אני אגיד, אדם נשוי שמתארח וחוזר, אם הוא מתארח כמה שעות ולא ישן, אז לא, זה לא מקום הקביעות שלו, הוא לא ישן, בסדר? כלומר, או הוא צריך לישון שם או להישאר שם, זה, אבל אם הוא ככה הולך וחוזר, הוא שדיק בבית שלו, איפה שהקביעות שלו, איפה שהוא ישן, בסדר? בית מלון, אם נגיע לבית מלון, זה אותו דבר, נכון? לכאורה בית מלון, אם עכשיו אדם רווק וכולי ואבא שלו, אז זה כמו ישיבה, אבא שלו מדליק עליו, הכל בסדר, הוא סמוך על שולחנון ובסדר, אבל אם זו משפחה, ההורים והילדים וכולם הולכים לבית מלון, כמשפחה, מה זה? אז אתה אומר אולי בגלל שהוא משלם על המקום, אבל זו שאלה, בבית מלון, באמת הכי טוב, שהלכו למנהל המלון באותו זמן או למישהו שאחראי, ויגידו לו, רגע, איך מדליקים פה נר חנוכה, ושיקנה לכל משתתפי המלון, חלק בנר, ידליקו אותו בית כנסת, שזה הכי טוב, וקנה להם חלק בנר, וככה יוצאים את החובה, אבל אם לא, כל משפחה ומשפחה צריכה להדליק, אז עכשיו פה אתה נכנס כבר לדיני המלון, שלא יהיה גזן, אמרנו שאסור להדליק בירשות, אז זה חישול, איפה מותר, איפה אסור, אבל צריך עדיין להדליק, כי הוא לא בבית, זה עכשיו ביתו ללילה הזו, וצריך להדליק שם, בסדר? לא מדליקים בלובי, נכון, זה מותר, כי זה נראה שוב איתו, אז המלון הוא בית אחד גדול, כל אחד, כמו דין אכסנאי, שמתארחים במלון, וגם נארחנו כאלה, כולם מצויין בלובי, אבל אם יותר מאחד, זה כבר בלאגן, אין עיקר, אמרנו חזרונית שאין עיקר של מי, וכו', אז פה צריך כל מלון והעניין שלו, יש לנו דין יוצא דופן באכסנאי, דין יוצא דופן, מה זה? אמרנו שבדרך כלל יוצא דרך חובה מה? אם מדליקים עליו בביתו, נכון? או אם מתארח וכו', יוצא דרך חובת בעל הבית, עכשיו אדם שמתארח, זה נקרא כפר שכולו גויים, או מקום שאין בו נרות חנוכה, פה יש דין יוצא דופן, שלמרות שהאדם מדליקים עליו בביתו, עדיין צריך להדליק בברכה, למה? שום פרסום ענס, אין, איך הוא יראה נרות חנוכה, הוא לא יזכה, בסדר מדליקים עליו, אבל אין פה פרסום ענס במקום הזה, הוא לא יזכה לפרסם את הענס לעצמו, לפרסם את הענס אם יש לו עוד כמה יהודים, שגם הם יוצאים, לא יזכה, ולכן גם פה, ידליק בברכה, וזה יוצא דופן, למרות, זה פעם אחת, למרות שהוא יוצא דרך חובה, יכול לדליק בברכה, בדרך כלל זה אסור, זה בחלב התעלה, אם הוא יוצא דרך חובת אביב, לא יכול לעשות את הדבר הזה, בכפר שכולו גויים, סניף מיוחד, שיכול לעשות את הדבר הזה, מה זה? מעיקר הדין יוצא, אבל פה יש עניין מיוחד, פרסום הענס לעצמו, ולסובבים אותו, ולכן כן צריך לדליק בברכה, שולחן ארוך מביא את זה, אין לו חובה להציג חנוכיה, ישתדל, אם עכשיו הוא בעזה, פלוגה אחת בעזה, בסדר, לא יתואר, זה היה מצוי שנה שעברה, יש הרבה מחלקות בעזה, ובדרך כלל צעירים, נכון, שהם חיים אצל ההורים, אני יודע, גוללני בדרך כלל, אני יודע, בסדר, אז נגיד, מחלקה, פלוגה, שהם כולם צפרדים, ויוצאים את חובת ההורים שלהם, ואין מי שידליק, מה יעשו, כפר שכולו גויים, ידליקו בברכה אחד, אם יכולים לעשות ערבית וכו', ולהדליק, מידים גם בית כנסת, מצוין מה טוב, אבל גם אם לא בית כנסת, ידליקו בברכה, לאו מידים כפר שכולו גויים, יש פה, אם זה סכנה, אז פה אמרנו, מדליקים בפנים, למה? נכר שולחנות ודיואר, אז ידליק בפנים, ולפרסם את הנס להם, אבל אם אין סכנה, אז, ברוך השם, אין סכנה, אם לא יוצא, תלוי באיזה מקום, אבל במקום, יש הרבה מקום, שכבר יש שם סיסים וכולי, יודעים שהם יהודים, יודעים שיש שם מחלקה, יודעים, אבל זה כבר לא כפר שכולו, אבל אם אין שם חנוכיה אחת, זה כפר שכולו, מסרבים גויים, אין שם חנוכיה אחת, לא רק כפר שכולו גויים, זה גם עיר שכולה יהודים, ואין בהן חנוכה, זה לא משנה, זה עניין שאין פרסום הנס באותו מקום, בסדר? זה בדרך כלל מצב, בכפר שכולו גויים, בסדר? אז זה לעניין, אז יש פה עוד הרבה דברים, מדבר עליהם, עד להקם עניר לנער, עד להכר עושה מצווה, לחבוט את נערות חנוכה אחרי זמן החיובי מותר, יש פה המון המון המון דברים, שעוד לא הספקנו לדבר עליהם, אבל ראינו את עיקרי הדברים, אז אם אני ככה נותן כמה נקודות קצרות, דקה אחרונה לסיכום, אז אחד אמרנו, המקום ההנחה, כל מקום בעצם, הוא פחות או יותר שהוא קשור אלינו, שמוכח שזה אנחנו הדלקנו, הוא קשר, כל אחד צריך לעשות שיקולים, סמוך לפתח, בסדר? בטפח הסמוך לפתח, בחלון, בתוך הבית, מחוץ לבית, זה כבר שיקולים של כל אדם, בהתאם לסביבה ובהתאם לאיפה שהוא גר, אבל יצא את הרחובה גם בתוך הבית, ואין בזה בעיה, העיקר, עוד פעם, העניין שהאמת והשלום אהבו, זה העניין הראשון, עניין ל זמן ההדלקה, גם פה, נחת, שאלה לראות את הבית, מה קורה, איך קורה, מה הדינמיקה, אפשר להדליק, יש לו בית, לא, זה יגרום לבלאגן, כי הוא רוצה להדליק בזמן, והיא תאחר, היא תאחר, למה לא חיכית, וכן חיכית, אז היא חכה, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, זה יגרום לבלאגן, וכן, ולכוון גם על היום וזה וכולי, אפשר לכוון על היום, פה אתה יוצא ממש שתי חובת המצווה, אתה לא צריך להיכנס לזה, בסדר? אתה לא צריך להיכנס לזה, פנים מפנים, כשאתם הולכים ומדליקים, מדליקים להם, אם הם לא ידליקו, והם לא יכולים לברך בעצמם, הכי טוב שהברכו בעצמם, מצווה בו יותר מבשטוחו, שניין לחבור אותם, ככה הם מתחברים למצווה וכולי, אם אתם רואים שלא מסוגלים, אתם יכולים לברך להם, למרות שברכתם בכמה בתים, לברך להם ושיהנו אמן ולהוציא אותם מדי חובה, למרות שבירכתם, אבל אם הם יכולים לברך זה עדיף. עוד איזו נקודה חשובה שרציתי, משהו, זה בסך הכל הדברים העיקריים, יש עוד הרבה מה להוסיף, הרבה מה ללמוד, שמח? אפשר, אתה יכול לזה, בוא נחבא את הקטע, אתה יכול לחזקי.