שיעור הלכה | הלכות משלוח מנות | הרב נח

פעם שמה דיברנו על תענית אסתר, בדרך כלל הגענו לזרוק עם מחצית השקל למתנות לאביונים. הסימן הקודם, אם יהיה זמן לחזור לזה, לא יודע, חד חמש צריך לעצור, נראה, זה מה שיהיה טוב. סעודת פורים ומשלוח מנות, זה מצווה מעניינת. לא יודע אם תבינים, אני יכול להבין, זה סמך לעניים. באמת כתוב שנותנים בו ביום, ודבר של צורכי הסעודה, שיהיה להניק אחד מסמך. זה לא ממש מצווה, זה קשור למצווה צדקה, וזה תקנה. אבל מה זה משלוח מנות? צריך להבין, מה אני נותן לממתקים? וזה חייבי אין איש לבסום בפוריה, זו גמרה. עד אלוהי הדעה, בן ארור המן לברוך מרדכי.

דין שתייה בפורים שאלה גדולה, לא כזה משהו ספונטני ושמח, אבל מה באמת חוזר להתכוונו בעד אלוהי הדעה? אז זו אחת, זו דעת הרמב"ם, ויש עמור ידיני, צריך להשתכר כל כך, אלא יש צריך יותר מלימודו ואישן. לימודו זה רגילות, ולמד הבקר רגילות. כלומר, מצווה בפורים, זה דבר שכל אחד יכול וצריך לעשות את זה. לשתות יותר מהרגיל. אם האדם לא רגיל לשתות בכלל, ישתה קצת, אם אדם רגיל לשתות קצת, ישתה הרבה. ואז, אפשר הרמב"ם, הוא ישן, ובזמן שאדם ישן, בתוך שישן, אני לא יודע, בן ארור המן לברוך מרדכי. בסדר. ואחד אמר ב, ואחד אמר מית, מית, אבל לא בכלל, בלבד שהכוון ליבוי לשמיים. בקיצור, מהרמאה זה לא בדיוק, עד אילו ידע, נמדוד אותך, עוד שתיות קוסית, פחות קוסית. כשאדם חווה ליבוי לשמיים, כשהוא הבין שהעניין של השתייה זה באמת לשמח, להתענג, לפורים, לזכור את ניסי המגילה, שהיו קשורים ליין, לסודה של אסתר. זה באמת העניין. להרמות בשתייה, כל אחד הרמשהו רגיל, לשם שמיים, כמובן, מתוך אווירה של תורה וקדושה. זה היתרון הגדול של פורים, שלא שותים סתם, וזה לא יודע מה, אלא מתוך באמת אווירה של תורה, של קדושה.

נוהגים בפורים ולפעמים אנשים אומרים, אה, אני מפחד להשתקר, אני אעשה שטויות. אתה תעשה שטויות, אם תשתקר ברחוב. אני אם אתה משתקר באווירה חיובית, הפוך. רק מרומם. זה בדוק ומנוסה. טוב, אני מדלג שעורה, אין לי תלונות בפורים, ויש נהגות ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, וכן נכון. כלומר, זה חג ללבוש בגדים חגיגיים. ונהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה. זה גם בשנה הרגילה, גם ביום שישי. נגד כמו בעל פה. בגלל שכל כול זה מתרגלים אחת עשרה, אבל תפילת מנחה, אני אתן למרות את זה בהמשך, בערבי התפעלו בלילה ומתפעלים מנחה תחילה בעוד היום גדול. פה יש עניין של חשש שחרות. שאם אנחנו נעשה סעודה, אנחנו בצהריים נגד פעם מנחה לפני השקיעה, גם אולי עוד שקור. אז תמיד זה מנהג ישראל קודם מנחה אחרי סעודת פורים. לפחות בידי שמנחה התפעלת בצלילות, זאת אורת, אנשים כבר מהבוקר, אבל… טוב, חופשנו יותר מצדד, הרי מה בשולדה חצוריים, כי יש כאלה שעורים בבוקר. טוב, רוב השולדה ביום נמשיך.

סעודת פורים ביום שישי וכשחרד פורים ביום שישי, שזה השנה, אז יש באמת דילמה מה אנחנו עושים בשולדה. מצטט אחד רגילים מהמנחה בעלה ולמשכת תוך הלילה. שצא לזה שבת. אז הרימה אומר, וזה אחד הדרכים, ישוא השולדה בשעה חרית, משנוא כבוד שבת. כן, זו דעת הרימה שהתחיל לפני חצות, ואז אדם מסיים את השולדה כמו שצריך, מתקלח, מתארגן, מכין את השבת והכול. חלק גדול מהעם ישראל לא עושים את השולדה באמת בשחרית, שוחרית עסוקים, יש לו חמנות, וזה גם הממשלה הבוראה אומר בסעיף קטן ח' למה בשנה הרגילה, לא ביום שישי, לא עושים את השולדה בבוקר, אומר כי אנשים טרודים. עד אלא נהיגים לשולדה ושחרים, אנשים שטרודים, יש לה חנות ונמשכים ברוב עד המנחה. כן, זה מה שקורה בפעל, אנשים מאוד עסוקים בבוקר, יש לו חמנות, גם בגילה. בסדר, מי שיכול לעשות את השולדה ביום שישי, לפני החצות, מצוין, אבל אני אומר, זה לא הדבר המקובל. רוב הציבור עושה את זה אחרי מנחה, אבל לפני מנחה, כמה שיותר מוקדם, היום כבר ב-12, בשנה לפני מנחה, עושה את השולדה, מפה רוב רוב מה שראיתי, מסיים אותה לכל המוחר שעה וחצי לפני שבת, יש פה קמטרים, א', יתארגן לשבת, ב' כתום פרש בהלכה, זה גם נוגע לערב פסח, צריך להיות בשבת, שתדבר עליו, שיש לנו ערב פסח בשבת, חי שעה עשירית, תשע עדיין לפני השקיעה, לא אוכלים סודת קבע, כדי שאדם ייכנס עם תיאבון לשבת.

משלוח מנות אם סודת פורנט היא ממש סמוכת לשבת, לבוא אחרי זה לאכול סודת שבת, אנשים אין להם את התיאבון, אין את השמחה. אז כדאי להתחיל את הסודה כמה שיותר מוקדם, לסיים אותה בשעה נורמלית, גם להתכונן את שבת וגם עד סודת שבת, שייה מקום לסודת שבת לכבד אותה. צריך גם לזכור שכ הרצון שלנו פורי, לשמח, לשתות וכו', נושאת שבת היא גדולה יותר מנושאת פורים, שבת היא מדהורה איתה, שולח מצב וצריך זה קורה, שמרוב שמחה ושחרות וזה, שבת הופך להיות משהו קצת לא מכובד. לפי מה דיברנו בקשה של ערובת תפשילין, מה קורה כשיש חג, שיש לפסח אחרי זה שבת, חג שבועות אחרי זה שבת, אפילו שם, חזן אומרים שאנחנו דואגים לכבודה של השבת. אז מה ששם כותב, כשבאה שבת אחרי חג, קובע להשתכח. מה זה להשתכח? כן, לא בסדר, זה לא משהו שרגיל, שאתה בא אם ציפייה לשבת, ומחכה כבר להתעלות של השבת. פה אתה בננים, אתה בפורים, אתה כל חס, שמח ורוחני והכול, אהה, שבת מה קשור? הצעה נתנה לשבת את המקום שלה לעצור, לעשות הפסקה, שבת זה שבת, לא להמבהב יותר מדי. טוב, יש עוד דרך, לא יודע אם אתם התקנתם את השאלה, אבל יש, זה סימן משחרר רוח שנקרא, לא שמעתם את זה, פורס מפה ומקדש. יש מקומות, ישיבות, קהילות, שעושים סעודה רציפה. סעודת פורים וסעודת שבת רצוף. באמת הסעודה מתחילה, יש מקום משישה אחת, צהריים, עוברת את תניסת שבת, באמצע עושים קידוש, קבלת שבת, נכנס כל הפרטים, ממשיכים את הסעודה, מקראת המזון, ואז ערבית. ערבית של ליל שבת. סובך מאוד, רק תדעו שזו אפשרות, אבל יש איתה המון המון, אילי שהרב הקוברין והרב דוב ליאור, לא ממליצים על הדרך הזאת. זה מאוד, גם מחתיד יש המון שאלות, אם אפסק של ברכת היען, או ברכת המוציאים, ואם נגיד בברכת המזון, אין לה ניסים וגם רצה. כי בפורים רגיל, לרואים מסיים את הסעודה בלילה, אז אומרים אין לה ניסים, כי זה התחיל מבוד יום. אבל פה שבת, ואם אתה אומר רצה, אז אין לה לה ניסים. שאותה שאלה, זה יקרה בשבת חודש, ערב או שחודש ניסן, או כל שבת שיש מחר חודש, ואז מחר חודש, יש שם בורדן, ואז עשים סעודה שלישית, שהיום קפטט, ומחר למד, והתחלתי את הסעודה בשבת, עשיתי אותה חצי דקות חמיק, כמו הרה סעודות שלישיות, מה עושים, יעלה ויבוא, זה עכשיו כל הלמד, ומה עושים עם רצה, יכול להיות אומרת שניהם, יותר ניסנטי, תחליט עכשיו שבת, עכשיו קפטט, עכשיו יום ראשון למד, אי אפשר להגיד את שניהם. אז גם פה, אם אדם התחיל סעודת פורים ביום שישי, עשים אותה בשבת, אם הוא אומר רצה, הוא לא אומר לה ניסים, הוא אומר לה ניסים, הוא לא אומר רצה, כשסעודה התחילה ביום שישי, פורים, מסתמבה בשבת, שבת. בקיצור, זה הרבה הרבה שאלות סביב העניין, אז אפשר לראות באמת, המקובלות זה או כמו הרימה, להתחיל את זה בבוקר, שני חצות, או גם מי שמתחיל אחרי מנחה, אבל סיים להספיק זמן לפני שבת, כדי ששבת תהיה לה את המקום שלה.

משלוח מנות ומטרתו טוב, אנחנו נעבור לסליבדלית, שזו השאלה שצבתי קודם, שאלה של משלוחי מנות. כמו שבחן ארוך, חייב לשלוח לחברו, שתי מנות בשר, או שמיני אוכלים. כל מילה חשובה פה, שנאמר, שלוח מנות איש, דרעו. שתי מנות לאיש אחד. אנחנו יודעים, הסימן הקודם זה אפשר לצעד גדלת, מתנות לאביונים, שתי מתנות לשני אביונים, כלומר, כשאדם, גם מי שמתן כסף, צריך לעשות חזמון, של שתי מנות, כפול. זאת אומרת, אני נניח, זה 30 שקל, נותן 60, 2. משלוח מנות איש, לרעוז. מנות עם 2, אבל לבן אדם 1. אז אם שתי מנות זה, 30 שקל, לא צריך לצאת 60, כי נותנתי 30. זה מבחינת, הכמות. אומר, השכון ארוך והרמב״ם, קצת שונה בזה, בכל הערבי לשלוח, לרעים ישובח. כן? המטרה היא, להרמות, שמחה והבריאות. למה אני אומר, שהרמב״ם קצת מסייג? כי הרמב״ם, תחזרו שנייה, להירש תפריצת דקדלת, לגבי הנושא של מתנות תרביונים. תראו בתפריצת דקדלת, סעיף קטן גמל, ומשנה בורה. כן? שהשכון ארוך אומר, שתי מנות, ושני עניים, רואים, משנה בורה, תפריצת דקדלת, סעיף קטן גמל, אומר, משנה בורה, זו המדינה. נכון? מינימום, שתי מתנות, לשני עביונים. אבל, באמת, זו צטוט מהרמב״ם, מוטב להרבות, במתנות לעביונים, מלהרבות בסודותו, ובשלוח מנות לרעב. מה שראינו קודם, להרבות בשלוח מנות, זה לא על חשבון, מתנות לעביונים. מתנות לעביונים, מצווה הכי חשובה, כמה שיותר. אחרי זה, סודה, משלוח מנות. למה זה יותר? מהרמב״ם, שאין שמחה גדולה או מפוארה, אלא לשמח, לבנים, מטומים וההלמנות. אתה אדם שמח, כשהוא משמח, שלא דאג לעצמו. שלוח מנות, זה חברים. אבל, מתנות לבנים, זה לשמח, את טבעום הללים, זו המצווה הכי גדולה, להשקיע בה הכי הרבה, ודומה לשכינה, שנאמר, לחיות רוח שפלים, ולחיות להם מתקיים, זה דברי הרמב״ם. אז, למרות שהשכנעו חומה, להרבות ולמשלח מנות, אבל, הרמב״ם אומר, רגע, המצווה הכי הכי חשובה, מתנות לבנים, אני רוצה להזכיר, מה שדיברנו קצת, שבוע שעבר, יש בתנית הספר, זכר וחצית השקל, שזה שונה ממתנות לבנים, א', זה לא מופיע במגילה, ראינו, זו מין מינה כזה, והמטרה היא, חצי השקל, היא הגעה לבית המקדש, נתן להישיבות, כל מיני דברים, אבל, יש שם חובה, הרמב״ם דבר על שלושה חצי מטבע, קוראים לזה שלושה חצי שקלים, הרבי דסן מדבר על מחיר של, חצי, עשרה גרם כסף, זה באזור שלושים וארבעים שקל, אבל, אין עניין להרבות, את כל הכסף שיש, נשים לתנות לבנים, כלומר, שומעים מצב, שאדם בא לבית הכנסת פה, ביום חמישי, בישיבה, תורם את מטב כספור, לזכר מחצית השקל, או חתו מגיע מטנות לבנים, שזה חובה, בדבר הסופרים, נתנתי כבר עצמון, לא, עצמון זה המינג, עצמון זה מינימום, מה שאתה חייב, היום תיתן יותר, או שאדם אומר, זה כבר עלי הכסף, קניתי משטח מונות לכל החברים שלי, לא, אומר הרמב״ם, הכנסתי ממך, נשמח את ההומללים, אז אנחנו לוקחים את הערכה הכספית, כמה אני הולך, ישקיע בזכר מחצית השקל, משלוח מנות, מטנות לבנים, צודת פורים, מי שמציע הוצאות, והמרכיב המוחמד ביותר זה, מטנות לבנים, חם, משלוח מנת, צודת פורים, זכר מחצית השקל, כלומר אם אדם נתן, אפשר עובד על הסף, של החיל שמתן, 40 שקל לזכר מחצית השקל, מטנות לבנים, הוא ייתן, לפחות 50, ומי שאין לו, אז שוריד לו לזכר מחצית השקל, כי זה מנהג, אפשר לתת פחות, לא משנה אם זה שום עניין, מטנות לבנים, זה הדבר המשמעותי והחשוב ביותר.

משמעות המשלוח טוב, נחזור לעינינו לסיף דלת, פריטפר סדיקי, אז מה נאמר העניין של המנות האלה, מה זה נותן, נותן איזה סוג, ראייה, בנבן, יודע מה, זה ששתי דעות מפורסמות, אחד זה בא לתרומת הדשן, שהיה רבו של הרמש הראשון, השני זה ספר שנקרא מנות הלוי, הרבי שלמה הלוי אל קבץ, חקרים אותו מחדודי, שלמה הלוי, תרומת הדשן זה מה שהשכנעו חומר, תשימו לב למילים, שתי מנות של בשר, או שמיני אוכלים, מה זה בשר, מיני אוכלים, אומר תרומת הדשן, במשטח המונות לתת דברים, שקשורים לסעודת פורים, מה העניין לתת לחבר מנה, מה הוא רעב, הוא רעני, העניין הוא להשמיח את הסעודה, שמתוך שמחה, כל אחד נותן לשני משהו, שישמיח ויגדיל את השמחה, של סעודת פורים, שדה שאנחנו בנבן, לא נראה שאנחנו אוכלים בסעודה, נראה תביא לו בקבוק יין, שתייה, דברים כאלה, אין לנו אף פעם שאין אדם שיקבל יעשה, אבל לכוון שהמנה תהיה, כמו שאומר הבשר, לא בשר, אבל בגלל שיש קשור לסעודה. יש הרבה שמחים גם חלבים, סעודה. זה באמת בעייתי, נכון. למרות שאני יודע שיצאנו בישוב ועושים, נותנים את זה בבוקר, אז זה לא סעודת פורים, זה סעודת שחרית כזאת, אז זאת גם אפשרות. משהו אומר לי גם, אפשר כאילו להביא לו אוכלים שונות. אז יש לי עוד שאלים באחרונים, על משפט של הרימה. הרימה פה כותב, שלח מילות באים לו בלילה, וזה אומר ככה, אם שלח מילות לרימה, והוא אינו רוצה לקבלם או מוכל לו, יצא. מה הסופה של הרימה? המטרה היא לתת, לא אכפת אם הוא קיבל, לא קיבל, רוצה, לא רוצה, אלרגיה, ציליאק, חלבים, שרים, שש שעות, מסע חלק וכו', אני עתדתי. זאת מטרת המצווה, הוא אומר לי תודה רבה שאתה, תודה אני לא רוצה, אני לא אוכל, אני די אתה יותר מדי סוכר, לא טוב בשבילי. אבל לפי תרומת הדשן, לא, מטרה היא שהסעודה תושבח. אתה צריך לראות שיש בשרים, זה לסעודה הבשרית, וקשרות שהוא שומח עליה, ולכוון איכשהו, שוב, אתה לא יודע מה היה, אבל הוא די כתשתי לצורך הסעודה. זה אחת הנפקמים אותי, כי מי שחלק לתרומת הדשן, הוא אומר, עזוב, סעודה היא לא סעמת, ראי, להרבה שמחה, תתן לו, שיש פה דיון על כסות וכלים, תן לו ספר, תן לו סכום, תן לו בגדים, לא יודע מה, הכלל, הרבה שמחה. ואז הוא שמח שנתתי לו, תודה, אני אלרגי, אני לא אוכל. אבל לפי תרומת הדשן, נראה שהוא חלק על הרימה, והוא אומר, תתן דבר ממשי, שבפעל יאכל, שוב, עד כמה שאפשר, בסעודה או בסעודות היום פורים. יש עוד הוכחה, ששכר נורוך, כמו תרומת הדשן, שמשלח מנות לסעודה, זה המיקום. ש לנו סימן, תוך של צדיקי, כותבת שלו, דני סעודת פורים. זה נוכל לדבר על הסעודה, להשתקר ביום, בלילה, על הניסים, מה קשור שיבדל איתו. כמו שמתנות לאוויונים, שכר נורוך הקצה לזה סימן, כי זה מצווה עצמית, במקרם מגלה, יש כמה סימנים, שזה מצווה עצמית. משלח מנות, לא קשור לסעודה. חייב לשלוח מנות לריאות, בבוקר תן לו ממתקים. לא יודע מה. זה שהשכר נורוך לקח את ההלכה, שמשלח מנות ושילב אותן, בסימן שהכותבת שלו, דני סעודת פורים, זה אנחנו נודעים, שאפי דעת השכר נורוך, לתת מנות, שיש סיכון, אומר ככה, שיחלו בסעודת פורים, או בסעודה, במלאך הפורים, ולא סתם לתת, היום מישהו ספר לי, שהציעו מלאך של יום שישין, להביא פיצוחים, ככה, לשבת, וזה גם, זה לא קשור לפורים, זה משמח, מי שיקבל ביום שישין, מה ששכרתו בשבת, אתה יודע, שמחת אותי, אבל זה לא עונה להגדרה, של השכר נורוך לתרומת הדשן, כי זה לא לסעודה. כן, נכון. זה ג נכון. אם עושים פורס מפה, זה יכול להימשך. אז אני יודע שבישיבות, בחורים נותנים אחד לשני כל מיני ממתקים וכדומה. אפשר להרבות, כמו שאומר השולחן ערוך, אבל שתדעו לכוון. כשאנחנו בחדר, אנחנו לא יודעים איזה כיף עושים, אבל אפשר להביא בקבוק יין לסעודה, לתת אותו לחבר, או אחרי זה. מה שאומר פה השולחן ערוך, אם אין לו, או שבגמרא מחליף עם חברו, אפשר לסגור עם חבר, בוא נשאר ביחד לסעודה, אני אביא לך יין ללחמניה, או איזה סלט, לא יודע מה, משהו משמח. אפשר לסעודת סלבון, אחד ייתן לך ורואה, כי באמת, אני אומר, בזכות זה, הסעודה שלי יותר מושפחת, גם שמחת אותי. יש כאלה לשון לסעודה, אם לא הולכים כמו תרומת הדשן ושולחן ערוך, זה בסדר, אפשר לתת כל דבר שגורם שמחה.

דין שמחה במשלוח מנות יש עוד דעה בעניין של הסעודה או שמחה. רבי שלמה אלכבץ מדבר על דין שמחה, לא לתת בילום שם. אפילו אנחנו משתדלים אצלנו בבית, כששולחים משלוח מנות, להוסיף איזה ברכה, כי המטרה היא קירוב. הרמ"ק אומר, אין שם משלוח מנות, יודע שאמן אמר, ישנם אחד מפזר מפורד בין העמים. פי בכשילוק אמר, עם אחד מפזר מפורד, ואתה צריך להגיד, מלא קבוצות. אז הוא הבין, אמן אחד, כנגד מפזר מפורד בין העמים. מסתור אומר, אתה צריך ללכת, כנוס את כל היהודים, ואז אומרת, גילה, משלוח מנות איש לרעהו, בתוך אהבה וקירוב. אז אני חושב, שאם אתה נותן למישהו יין, בלום שאני מה, תגיד איזה מילה, תכתוב משהו, רעיון, ברכה, אהבה, לא יודע מה, זה חשוב. יש גם דיון אם דווקא נותן לחברים קרובים, כדי להגדיל את האהבה ואחווה ביניהם, או דווקא למישהו יותר רחוק, אדם שאתה לא מכיר, אדם שאתה פחות בקשר איתו. יש לי עיקר מלכה, שמה? מה אני לא אומר, אני לא יודע מה הוא מגביל, אני לא יודע איך זה יועץ, אני לא יודע איך זה יתן למישהו ששונא אותו. השונא, זה לכפת, זה לגמרו אומרת, זה להגדיל ראש. השאלה הרבה באמת, כאילו מה, זה לגמרו אומרת, שבאמציה, אוהב לפרוק, ושונא, שונא להעמיס, לטעון. זה לגמר זה, יש לי שני חמורים, מצוות תעזוב תעזוב עמו, חמור אחד של אוהב שלי, חבר שלי, שהוא מנסה לפרוק, והחמור סובל, צער בעלי חיים. ליד זה חמור של השונא שלי, שרוצה לטעון, ואני שונא אותו. למי אני, לך לא אוהב, א' הוא אהב, אני חבר שלי, ב', החמור סובל, אני רוצה לפרוק, כל עיתון, שני תייבשות, שעה שעתיים, ואתה גמור במצווה, בשונא, כדי לקפוט את היצר, דווקא, לא נורא, חמור של השונא. אבל אתה, יש מישהו שאתה שואל, שאלה אותו סוג שואל, מי ייתן לסנום בכלל, אבל נניח, דווקא לפעמים, יש דברה כזאת. מצד שני, אם המטרה באמת, להרבות אהבה, אחווה ורעות, לפעמים, זה שיקול דעת, אין לך דעת, כאילו חבר קרוב, או מישהו שקפט, באמת, צדיק, לקמה, חבר קרוב, זה מה הרבה אהבה, מצד שני, חבר רחוק, גם מהחודשה, פגע, זה יכול.

משמעות האווירה בסעודה נכון, ואיקורנטים, איש נעריר, אחד, אתה יודע, להבין אם זה שתיים, איש נעריר, אפשר, כן, השכנה חומה, תרבה, כמובן, כמובן, וזה קורה, אם מישהו, שלא יודע, אז תרבה, שלא ייפגע, נתת לו, נעמיס עליו, כמה שיותר, שלא ירגיש פגוע, ששוכחים אותו, ולא רוצים לתת לו. טוב, בקיצור, הוא יתראה להרבות, עכשיו כבר דיברנו על סודות בישיבות, או כשמתרחים, יש בית חדש, בטור, מאוד מאוד מעניין, מדבר על משהו, השולחן ערוך פה הביא, שזה גמרא, מחליף עם חברו. בגמרא כתוב, שולחן ערוך, זה חבר, וזה חבר, שהוא היה מורים, שמחליפי סודותיו. אז הסבר אחד, השולחן ערוך, חליפים את זה על החוד, אתה תביא לי יין, אני אביא לך יין, אתה תביא לי זה, אני אביא לך זה. בסדר, מי שאין לו, אז הוא לוקח ומעביר עליו. אבל ראש מישהו קודם, דבר מאוד מאוד קשה, נחורה, ראש אומר, מה זה מחליפי סודותיו, השנה אתה אוכל אצלי, שנה הבאה, אני אוכל אצלך, ובזה יצאו, יצאו לידי חובה, ומשלחו מנות. זה תמוה, כי אם אתה אוכל אצלי, ואני מרחיל אותך, אני יצא לידי חובה, שנה הבאה אני אוכל אצלך, אתה תאכל אותי, אתה יצא לידי חובה, אבל לך, אתה שאכלת אצלי, יצא לידי חובה, אתה רק אכלת, ולך אני אצלך, השנה הבאה, אני הייתי עורך, ויצאתי, מוזר. יש בח, בית חדש, בית חדש אומר, זה מה שעומד מאחורי הדברים, איננו לא היין, הלחמניה, או הבמבה שתיתן, זה לא העניין, איננו זהבה, ואחוה, וכירור. ואז אומר, אם יושבים אנשים שרווים אחד לשני, ושמחים ביחד, וכמו שמענו, משבחים את הסודר, לא באוכל, אבל באווירה, בשמחה, אז יש את המטרה. אתה נותן, כי בזכותך, שאתה מטרח אצל החבר, שולה יותר שמחה, יותר עשירה, בדברי תורה, בדברים, והאווירה וכו'. אז זה נקרא, לתת, זה מה שרשי אומר, שנה אחת אני הצלחה, שנה אתה הצלחה, כשאני המארח, אני נותן אוכל, וארח נותן אווירה, נותן שמחה, בשנה הבאה אני תפך, הוא ייתן לי אוכל, הוא ייתן לי אווירה. לפי רשי, זה נקרא משלוח מנות, מוכני, לא נתתי כלום, לא באתי בבוקר לסודר, באתי בכלום, אבל הבאתי את עצמי, הבאתי את, אז זה גם דבר שצריך גם דרך זמן. כמו שמעתי, לא נותן משלוח מנות והלכת, אלא, עכשיו, אלא המטרה, שזה יצירת אווירה. לפי השולחן ערוך תרומה, אתה יודע שאני משתעשה הודעה, לפי הפוסקים האחרים, אפשר גם לשמח, בצורה אחרת, אבל, יש מטרה למצווה הזאת, זה לא סתם לתת, ולתת והלכת.