**דין תעניות** אנחנו נרחיב בנושא של תעניות, כפי שמובא בגמרא ובשולחן ערוך. חייבים להתענות בעשרה בטבת, בשבעה עשר בתמוז, בתשעה באב ובצום גדליה, מפני הדברים הרעים שאירעו בהם. הגמרא בראש השנה מסבירה שהסדר בפסוק הוא: צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי, צום העשירי. זה לא סדר האירועים, אלא סדר החודשים. **סדר האירועים ההיסטוריים** האירוע הראשון הוא בעשרה בטבת, כאשר המלך מבבל הציב מצור על ירושלים. לאחר מכן, בשבעה עשר בתמוז נפרצו חומות העיר, ותשעה באב הוא יום חורבן בית המקדש. צום גדליה הוא לאחר חורבן הבית, כאשר נהרג גדליה בן אחיקם. **חובת הציבור בתעניות** השולחן ערוך קובע שחייבים להתענות, ואין זה בגדר המלצה. המשנה ברורה מסבר שאסור לפרוץ גדר, כלומר, אם הציבור קיבל על עצמו תענית, אין לאדם יחיד לפרוץ את הגדר ולבטל את הצום. זהו ביטוי להסכמה ציבורית, וכאשר אדם יוצא נגד הקהל, זה חמור יותר מאשר עבירה על הלכה פרטית. **החלטות הציבור והלכה** המשנה ברורה מביא את הגמרא שמסבירה שבזמן שאין גזרות על ישראל, תלוי הדבר ברצון הציבור אם להתענות או לא. אך כיום, לאחר שהציבור קיבל על עצמו את התעניות, אסור לפרוץ גדר. **הגמרא על תעניות** בגמרא בראש השנה מובא שהיו שולחים שליחים להודיע על ראשי חודשים ותעניות. המשנה מדברת על כך שגם בזמן בית המקדש היו צמים בתשעה באב, ולכן אם צמים בתשעה באב, כנראה גם צמים בשבעה עשר בתמוז ובעשרה בטבת. **הפסוק בזכריה** הפסוק בזכריה אומר שצום הרביעי, החמישי, השביעי והעשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה. הגמרא מסבירה שבזמן שיש שלום, הצומות יהפכו לשמחה. אך כשאין שלום, צמם. אם יש גזרות על ישראל, הצומות נשארים. **מצב השלום והשמד** בזמן שיש שלום ואין גזרות, הצומות יהפכו לשמחה. אך כשיש גזרות ואין שלום, הצומות נשארים. זהו מצב שבו אין שמד ואין שלום, או שיש שלום ואין שמד, אז הצומות יהפכו לשמחה. **מצב הצום בזמננו** המצב של צום כפי שמתואר בנביא זכריה הוא מצב שבו אין שמד ואין שלום. זה המצב שלנו היום. למרות שאין גזירות מתמשכות על עם ישראל, יש פיגועים ומצבים של חוסר שלום. הגמרא אומרת: "רצו מתענים, לא רצו לא מתענים". זה תלוי ברצון רוב עם ישראל. הנביא יצר מצב שבו גם צום וגם שמחה קיימים יחד, וזה נתון לבחירת רוב עם ישראל. **החלטת הציבור** החלטת הציבור היא לצום, כפי שנקבע בשולחן ערוך. מי שלא צם הולך נגד הקהל ונגד הנביא. יש שאלה אם ניתן לשנות את המצב הזה, אך ההחלטה היא להמשיך לצום. תפילת "נחם" בתשעה באב מזכירה את חורבן ירושלים, ויש דיון אם לשנות את הנוסח לאור השינויים במצבנו כיום. **המצב הרוחני והצום** המצב הרוחני של עם ישראל הוא שיקול מרכזי בהחלטה אם להמשיך לצום. הנביא זכריה מדבר על הצורך בצדק, אמת ושלום. המצב הרוחני של עם ישראל הוא מה שיקבע אם להפסיק לצום או לא. בית המקדש הוא הסמל לשלום אמיתי, ולכן כל עוד אין בית מקדש, אין שלום אמיתי. **חשיבות התענית** התענית היא הכנה לתשובה. היא נועדה לעורר אותנו לבדוק את מעשינו ולשוב בתשובה. הצום הוא לא המטרה אלא האמצעי. הרמב"ם מדבר על הצורך בתשובה כתגובה לצום. התענית היא הזדמנות לחשבון נפש ולהתעוררות רוחנית. **החלטת רוב עם ישראל** החלטת רוב עם ישראל היא להמשיך לצום. למרות השינויים במצבנו, אין שינוי משמעותי במצב הרוחני שמצדיק ביטול הצום. התענית היא אמצעי חשוב לתשובה ולגאולה. כל עוד אין בית מקדש, יש צורך להמשיך בצום ולהתכונן לתשובה. **צום ותענית בימינו** בית המקדש זה ממש חשוב וכן מקובל לכל פוסקי ההלכה למיניהם, שהיום צמים ברצון ובחירה. ברצון זה אפילו יתרון, זה לא נכפה עלינו. אנחנו רוצים, רוצים להתענות. כלל ישראל רוצה להתענות כדי להיטיב את מה שעשינו. זאת המטרה. דווקא אסרב את האמת שהוא כזה צום מהיר וקל, זה זמן לעצור ולפשפש ולחשוב באמת. להודות הרבה על מה שיש, אבל בואו ננסה להתקדם על מה שאנחנו רוצים ללכת קדימה.
