אז אנחנו מתחילים עם קצת דיני פסח. בעזרת ה' מתקרבים ליעד ויש הרבה מה לראות. אני מתמקד בנקודה אחת. בשבועיים הקרובים יש שיעורים בנושאים שונים בענייני פסח. יש נושא מאוד מעניין והוא מחלוקת גדולה בין הפוסקים. היום ננסה להבין אותו, לעמוד עליו ולברר מה הלכה למעשה. השאלה היא דין "חוזר ונעור". מישהו שמע על המושג הזה? השאלה מהותית וגדולה בברכות הפסח. ניתן הקדמה קצרה: חמץ בפסח אפילו באלף לא בטל. השולחן ערוך כותב בסימן ת"פ מ"ז שחמץ בפסח תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו אפילו בענה. כלומר, אם יש לנו חמץ שהתערב עם כשר בפסח, הוא לא בטל בכלל. מכירים את הבטל ב-60? זה נקרא ביטול ב-60.
דין חמץ בפסח השולחן ערוך כותב שבפסח בין במינו או בין שלא במינו לא בטל בשום דבר. כלומר, אפילו באלף לא בטל. צריך לזרוק את הכל אם נפל חיטה אחת לשיר בתוך פסח של כשר לפסח. המשנה ברורה מסביר שמדאורייתא חמץ הוא כמו כל שאר איסורים, שאם נותן טעם שזה בערך ב-60, אוסרים את התערובת. חכמים החמירו בגלל שיש בחמץ כרת, ולכן אוסרים כל דבר אפילו טיפה קטנה של חמץ שנפל לתוך תערובת של כשר. השאלה הנשאלת היא דיני "חוזר ונעור". כלומר, לפני פסח היה לי תערובת של כשר לפסח וטיפה אחת של חמץ שהתבטלה בשישים. האם בפסח החמץ חוזר ומתעורר? כלומר, למרות שהתבטל לפני פסח בשישים, בפסח עצמו בגלל החומרה של החמץ הוא חוזר ועושר את כל התערובת.
דוגמאות לחוזר ונעור דוגמה ראשונה: בכינרת, כשמטיילים ושותים בירה, אם נשפכה בירה לתוך הים, האם כל הכינרת נאסרת בפסח? אם נגיד שחמץ חוזר ונעור, התערובת של הכינרת נאסרת. אם נגיד שזה יתבטל לפני פסח, אין בעיה. זה כבר יתבטל ב-60 לפני פסח. עוד דוגמה: הרבה פעמים מבשלים בבית כל מיני דברים לפני פסח. לדוגמה, ריבות שמכינים בבית. אם הכינו את זה בכלל חמץ לפני יומיים, האם בפסח זה חוזר ומתעורר? יש בזה נפקא מינה, כי אפילו באלף לא בטלים.
מחלוקת ראשונים על חוזר ונעור הרמב"ם כותב שהדבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל לאדם כלל או שאינו מאכל כל אדם, כגון תרייק וכיוצא בו, אף על פי שמותר לקיימו, אסור לאכולו עד אחר הפסח. אף על פי שאין בו מין החמץ אלא כלשהו, הרי זה אסור לאכולו. תרייק הוא מאכל לחולים שמעורב בו חמץ. ננסה להבין את דעת מרן השולחן ערוך ודעת הרמ"א. יש מחלוקת בראשונים האם חמץ חוזר ונעור או לא. ננסה להבין את דעתם ולברר הלכה למעשה על פי דעת השולחן ערוך ודעת הרמ"א. הרמב"ם כותב שלמרות שהחמץ הוא כלשהו, אפילו אם מדובר בטיפה של חיטה, עדיין אסור לאכול אותו בפסח. כך מסביר הבית יוסף את דעת הרמב"ם. אם החמץ נתערב קודם הפסח ונתבטל בשישים, אז בפסח הוא חוזר ונאור. השולחן ערוך פוסק שאם החמץ נתערב קודם הפסח ונתבטל בשישים, הוא אינו חוזר ונאור בפסח.
דין חמץ שנתערב השולחן ערוך בסימן ת"פ ממב"ץ סעיף ד' כותב שאם החמץ אינו מאכל כלל, כמו התריאקה, אסור לאכול אותו בפסח. למרות שאין בו מין החמץ אלא כלשהו, הוא אסור באכילה. השולחן ערוך פוסק כמו הרמב"ם שיש חוזר ונאור בפסח. יש סתירה בשולחן ערוך בסימן ת"פ מ"ז, שם כתוב שאם החמץ נתערב קודם הפסח ונתבטל בשישים, הוא אינו חוזר ונאור בפסח. הפרי חדש מנסה ליישב את הסתירה ואומר שדעת המחבר היא לחלק בין חמץ שנתערבב במזיד לחמץ שנתערב בשוגג.
הסבר הפרי חדש הפרי חדש מסביר שהתריאקה היא דבר המעמיד, ולכן היא אינה מתבטלת אפילו באלף. דבר המעמיד הוא דבר שמחזיק את כל התערובת, ולכן הוא לא מתבטל. בשאר דברים, שאין בהם דבר המעמיד, השולחן ערוך פוסק שאין חוזר ונאור. התז והכיסא ליאו מסבירים שהתריאקה היא דבר המעמיד, ולכן היא אינה מתבטלת. בשאר דברים, שאין בהם דבר המעמיד, הם מתבטלים בשישים ואין חוזר ונאור.
הסבר הכנסת הגדולה הכנסת הגדולה מסביר שהחמץ חוזר ונאור רק אם יש בו ממשות, ולא אם יש בו רק טעם. אם יש רק טעם, הוא אינו חוזר ונאור. הפרי חדש דוחה את הטירוץ הזה ומסביר שהחמץ נחשב לממשות אם הוא נמצא בתערובת. בסיכום, ישנם חילוקים בין מזיד ושוגג, בין דבר המעמיד ולא מעמיד, ובין ממשות וטעם. כל אחד מהפוסקים מביא את דעתו על הסתירה בשולחן ערוך, וישנם תירוצים שונים ליישב את הדברים. רב נתורני היה אחד מהגאונים, ומה הוא כתב? כאשר יש לנו יין וביין הזה נפלו חיטים לפני פסח, האדם רוצה להשתמש ביין, אז מה הוא עושה? הוא סינן את היין. רב נתורני כותב שעדיין אסור להשהותו בפסח. לכאורה, אם הוא סינן, מה זה נקרא? טעם, אין פה ממשות. אם זה טעם ולא ממשות, מותר, לא חוזר ונאור. אז אם נסכם את התירוצים: תירוץ ראשון – פרי חדש, בגן אברהם, שולחן ערוך – שוגג במזיד. אם נתערבב בשוגג, לא חוזר בנאור, אבל במזיד, כשהעירבתי אותו בידיים, חוזר בנאור. תירוץ שני – מעמיד ולא מעמיד. אם הוא מעמיד את כל העיסה, הוא מחזיק את התרופה, למרות שהוא קמצוץ, אז זה חוזר בנאור. אבל אם הוא לא מחזיק את הדבר, אז זה לא חוזר בנאור. תירוץ שלישי של הכנסת הגדולה שדחה אותו פרי חדש – טעמו ולא טעם. אם זה רק טעם, אינו חוזר בנאור, אבל אם זה ממשות, חוזר בנאור.
דין חמץ בפסח נעבור לדף השני ונראה שאתם אחרונים, אחרוני זמננו חושבים על הדבר הזה. יש כמה תירוצים, וכל תירוץ נפקמינה למעשה. לפי התירוץ של הפרי חדש, לדוגמה, אם נלך על הריבה, אסור. לפי התירוץ של דבר המעמיד ודבר שלא מעמיד, יהיה מותר. לפי התירוץ של טעמו וממשו, עדיין זה טעם, יהיה מותר. תמיד צריך לזכור מה הנפקמינה לפי התירוץ הזה. עוד עניין זה היה לגבי המצות מכונה. לפני בערך 150-200 שנה התחילו להמציא את המכונות. הרב שלמה קלוגר כתב מודעה לבית ישראל למה מצות מכונה אסור. הוא טען שאי אפשר לנקות הכל, ותמיד יישאר איזה פרור חמץ בגלגלים. אם נגיד שזה חוזר בנאור, אז יהיה אסור.
חוזר ונאור במצות מכונה הרב נתנזון, בעל שואל ומשיב, הוציא קונטרס ובו ביטול המודעה. הוא טען שחוזר בנאור יש תירוצים שונים, ויש להקל במצות מכונה. דין חוזר בנאור משפיע על המון דברים בהלכות פסח, כמו האם אפשר לאכול מצות מכונה או להשתמש בכלים לפני פסח. לפי הרמה, לח בלח נחשב כאחד, ולכן אינו חוזר בנאור. האור לציון מסביר שיש חולקים, אבל במקום שאין הפסד, יש להחמיר. במאכלים, יש להקל ולא לומר שחוזר בנאור.
שיטת האור לציון והרב עובדיה האור לציון, הרב בן ציון אבא שאול, כותב שמעיקר הדין לא חוזר בנאור, אבל במקום שאפשר להחמיר, יש להחמיר. הרב עובדיה יוסף חולק ואומר שאין להחמיר, והלכה כסתם. הוא אומר שמנהג ירושלים הוא שחמץ שנתבטל לפני הפסח אינו חוזר ונאור בפסח. לסיכום, לפי דעת הרב עובדיה, חמץ שנתבטל לפני הפסח אינו חוזר ונאור, ואין להחמיר בזה. גם לגבי כלים, הספרדים מקלים והאשכנזים מחמירים. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.
