ביום ראשון דיברנו בהקשר של יום העצמאות על זה שהקופה זה מנהגים. לכן גם הדברים פה לא יהיו מאורפלים, אבל איך יתייחס? איך לא יתייחס? מה שהזכרנו קודם זה שמנהג יש לו כוח של מנהג. מצד אחד מנהג זה מחייב, מצד שני יש מנהגים שבגלל שהמנהגים תלויים בעם, זה לא איזה פסק זה קלטה גזרה. אז למשל, סימן תפצת דקבט יש מנהגים עיתונות שנים וחמישים, שני אחר פסח לא כל כך מתקיים היום. אם זה קביעה חמי קבוע לעיתונות לפי נתנית אסתר, זה קביעה מאוחרת. אז מי שלא יוצא אמרו לא בסדר, אין להגיד, לא נהגו, אבל פה נהגו לעיתונות והיום נהגים לא לעיתונות. אותו דבר יש לנו קפתה קצת דגימין, סינדלית נהגו אנשים שלא לעשות מלחם עם פסחה דוצרת משקיעת החמה בילך והיום לא נהגי כמעט. כל הפסקים אומרים שהיום לא מיתר, אף אחד לא יתיר פשוט נהגו לו לעשות ואחרי זה נהגים, כן נעשה.
מנהגים בתקופת הספירה אז קודם כל נשים עלים ללשון של השולחן ערוך. זה פחות או יותר על פי תור הבית שיש פה מה שולחן ערוך קצת דגימין נהגים שלא ניסה אישה מן פסח לעצרת עד לגבע אומר מפני שבאותו זמן מתו אותה מדי רבי עקיבא. אז קודם כל צריך לזכור שהכל הכל זה נתן שמתו אותה מדי רבי עקיבא כמו שאומרים חזה ל-12 זוגות שלא נהגו כובעות זה בזה. מה שמעתי מנהג בגמרא לא כתוב כלום לא כתוב ולכן לא מתגנכים למסתתרים גם ברמב"ם לא מופיעה. הרמב"ם אמר בשני תורם יש כתוב בגמרא אלא מה נהגים עם ישראל אינים שלשים עליהם בלשון. אם באמת השולחן ערוך אומר שלא נשים אישה מפסח עד לגבע אומר אז אל תנהגים שלא נשים אישה מפסח עד לגבע אומר. אומר מן פסח לעצרת בבקשה עצרת לעצרת לשמועים חלק בעומר מפסח עד ראש השנ עד לגבע אומר זה ביטוי שזה אמת לשון לגמרא. גמרא אומרת 12 זוגות מתו בן פסח לפרוס עצרת כלומר חזה בראש חיבנו לנו את העניין שהתקופה שמתו אותה בדרך ביקיבה תלוי זה בימי הספירה בתקופה מפסח לעצרת ולמרות שזה לא עד עצרת אלא זה פחות אבל זו התקופה כלומר יש משהו צלחת שירת אומר זה מצוין מהתורה מצוין חביבה וחשובה אפילו משמחת. יש גם רבני על התורה ידוע שכותב שכל שירת אומר זה כמו חול המועד וחג שבועות זה עצרת. עצרת זה גם שבילי של פסח או שמיני עצרת. מה הוא רוצה? את פסח כתוב בספרים שכל חג צריך לעצור לא לעצור אלא אולי כמו בעלף לעצור, לשמור שהחג לא יתתזם אז זה שמיני עצרת יום השבילי של פסח זה עצרת ושבועות זה עצרת של פסח כלומר יש משהו בתקופה אני אומרת תקופה טובה. רמאן אומר זה כמו חול המועד אבל קרה משהו דווקא בטווח הזה מרצות עמדיהם ורבי עקיבא לא נהגו כעבוד זה בזה וזה דורש מאיתנו התיחסות זמן הפעם שעברה לא להישא אישה שמחה יותרה ולא להסתפל את גנח שזה גם סימן של מעין אבילות. זה לא אבילות זה לא בין המצרים אבל זה מעין אבילות.
דין תספורת ונישואין עכשיו אומר השולחן ערוך עד לגבע אומר כן מתו אבל להרש ולקד את הפרדמי לקדש זה בזמן חזת זה רק תבד זה בלי חופה ושמחה ושנייה מישהו קפץ ולא נשים אותו. הרמאן מוסיף מיהו בגבע אומר ואין לך הכל שרי מישהו אמר אחרת מיהו זה אבל הרי אמרנו כרגע בין פסח לעצרת עד לגבע אומר הוא לא צריך להגיד לי אבל מי לגבע אומר הכל שרי. הרמאן לא מוסיף כי הוא יכול לאמר אחרת אז מה לבוא לסיבה עכשיו אתם תראו שהכל פה קצת נאורופל. נוהגים שלא להסתפר עד לגבע אומר שומרים שש פלסקומי למורות אתה מבין הרבה הקבעה ואין להסתפר עד יום למידלת בבוקר כן ערב שבת למיד ג' ללמידלת בסיף א' אומר עד לגבע אומר בסיבת אומר עד למד אבל תסתפר רק בלמידלת אז תגיד למידלת משהו פה לא ברור עד לגבע אומר הרמאן אומר כן מי לגבע אומר בעצמו הכל מותר ושכונור בסיף אבא אומר לא תחכה ללמידלת משהו פה לא. אז מה שראיתי זה הכל נהגים זה לא איזה פסיקה שחזל כבור שבדיוק יודעים מתי הם מתו יש פה כמה דעת בעקבי לילה שמון ארוך הולך לכימון שעה לגבע אומר הם מתו אבל עוד יום לרבע משנה בורא למה מחכות ללמידלת והרמאן שאמר בסיף לפניכם מי לגבע אומר ואין עכשיו מתכוון שגבוה אומר לא מתגימל עצמו מותר לסתפר מידילת זה מה שקורה היום הפוסקים כמו הרימאי יוצא גלויות אשכנז קרם בלעמד גימל עצמו בבוקר ביום שלישי הבוקר מותר לסתפר את גלי החתונות ומי שפוסק מהשכנע הוא מחכים החתונות זה גם קצת השתנה אבל את הספורים מחכים ללמידלת ביום רביעי בבוקר ומאז מסתפרים אז זה איפה הכל שמה בוקר מיד מיד זה מקצת היום כחולון זה כמו עוול שיושב שבעה בימה השביעה בבוקר הוא קורקע הוא לא מחכה לסוף החיים. אז דבר שאני אקדים פה משהו שמופיע בבית יוסף כמו שמעתי הגברה אומרת 12 אלף זוגות שתמיד יקיבה מתו מפסח את פרוס יוצאת פרוס מה זה פרוס אומר הבית יוסף תפצת דגימן פרוס חמישה עשר יום כן פרוס פרוסה פרוס החג שם חמישה עשר יום בניסן בקיצור חמישה עשר יום להוריד ב-49 אמרנו בין פסח להצהרת פרוס וחצי אם אתה מוריד 15-49 אתה נשאר עם 34 34 ועוד 15-49 זו דאטה בית יוסף שמצד אחד בתקופה מצד שני חמישה עשר יום הם לא מתו כלומר מילה מידה מתווהה כי יש לנו 39 וחם ופרוס הם לא מתו חמישה עשר יום זו הדאטה בית יוסף לכן אמרות שבסיפה לפולומר מידה לת אבל בסימבית אמרנו עד למדגימה אבל בעצם גם למדלת כי אני צריך להוריד 15-49 אני צריך 34 אבל עדיין אז למה אתה לא אומר למדלת.
לג בעומר ומשמעותו עכשיו יותר מזה כל המושג לג בעומר יכול להבין מה זה לג בעומר אנחנו כולם יודעים רשבי וזה אבל לא כתוב פ כלום פה כל הדיון בית יוסף מתי מתו עד למדגימה עד למדלת פרוס יש דעות הרימה מביאה שבחר מראש חודש היא ערד לדגימה לסיבן אז זה גם תעלומה תורת הסוד איך למדגימה לג בעומר יהיה יום חג שפה זה לא מוזכר הרימה אומר לפי דעתו לפי שדעתו נכון לא שכון ארוך להרמות קצת צמחה ולא להגיד תחנות בשכון ארוך הוא אומר למדגימה בעצם אומר למדלת אז אין כלום ללג בעומר עכשיו יותר רק קצת שתבינו דיברנו את זה שבוע שבע שאם באמת עמדי רבי עקיבא מתו למדלת יום אז למדגימה זה כמו למדבט זה כמו כפזיין אין הבדל לג בעומר זה יום שבו למדלת ילכים להסתפרים לא מתחתנים לא שמחים אין צמחה יותרה והיום כל עם ישראל כבר בלילה כבר אומר קצת לפני מבודיום שמחה גדולה שזה אין איזה שום מקום בשכון הוא אומר למדגימה בעצם תחכה לי למדלת אז למדגימה ודאי שם זה לא מסתפרים לא מתגלחים טוב אז נראה פה את לגבי לעקבא אומר את המשנה בורה נתחיל מסעיף קטן נאבב בסעיף ב' עכשיו הוא אומר למדגימה תחכה לי למדלת עד לעקבא אומר בסעיף ב' סעיף קטן ומשנה בורה עד ועד בכלל די נו עד שלושים ושלושה ימים שלמים כל אחד לא ביומו מה שהם כן יום למדלת לא החמירו בוקרים בלילה בלבד אבל משאור היום לכאן ד שחבר מותר אני קצת אוהב ככולו נו קודם שם בורא עושה סדר אומר תמיד במבחנים בתיכון נכון רואים מבחן בתנך מפרק אלפי פרק יוד אז המורה שואל שואל פרק יוד המורה לא התכונן על פרק יוד כי אתה מה תעדיות ולא עד בכלל לא זה כן עד בכלל איזה ויכוחים אז הוא אומר משנה בורה כשהשכנעו חומר עד לג זה עד בכלל כלומר עד למדגימה מלא אסור לא לעשות אישה ולא להסתפר כלומר למדלת גם עצמה אסור אבל אז כמו שאמרנו אני קצת אוהב ככולו מגיעה נצח חמש של המדלת התגלח התחתן לפי השכן ארוך זה דעת השכן ארוך אומר המשנה בורה סיוק קטן צעד בדעת השכן ארוך שאומרים שאז בלמדלת תסכום אל המורות אז הוא אומר אף דגם ביום למדלת מתו, ומשום זה יחמירו גם כל אל למדלת עד הנץ הוא אומר רגע אני לא מבין שאלה משנה בורה אם מדלת מתו ביום למדלת אז מה אתה מתגלח, מתחתן ביום למדלת, הם מתו חכה אל המדלת מתן אומרים קצת אוהב ככולו אבל שאל מת ביום ראשון ביום שני נרח אז ביום ראשון שבוע הבא זה יום השביעי קצת אוהב ככולו אבל אם ביום שמתו מדלת אתה לא מתחתן אז מה אתה מתחתן ביום למדלת הם מתו באותו יום עונה משנה בורה אפשר זה בדיוק הדינמיקה פה דיקה הרע הפסקה היה ביום למדגמל ביום למדלת מתו רק מעט כלומר יש משהו בלעד כבר אומר לא כתוב בורש בים אבל זה כנראה כן קשור למדגמל בעצם זה נעצר פחות או יותר אבל לא לגמרי הם מתו גם ביום למדלת אז לכן אומר השכן רוך ביום למדגמל ימים מלאים אין חתונות אין תספורת ביום למדלת נכון הם מתו אבל מעט אז אפשר להקן עתי הקרן שמקצת אוהב ככולו מה סובר הרימה הרימה אומר במשים בית לא קראנו במדינות אלו אין נוהגים כדברם שהשכן הרוך כמדינות אשכנז אלה מסתפרים ביום למדגמל ומערבים בו קצת שמחה זה המקור הראשון להרבות שמחה בינת בעומם ואין אוהרים בתחנון ואין הסתפר על למדגמל בעצמו ולא מבערך מה שהשכן הרוך אומר חכה ללמדלת ביום מערימת חכה ללמדגמל ביום אלה כן זה יום ראשון פה יש משפט חשוב על הפעם דיברנו עליו סיפור של לא להגיד תחנון מישהו פעם אמר ובדיחו אותה שיש ימים שלא אומרים תחנון לא אומרים תחנון תחנון והשמחים שלא אומרים תחנון אבל זה ההפך שמחים לא אומרים תחנון זה לא שמחת ים עירת תחנון אנחנו בלמדגמל רק באומר שמחים אנחנו בתור בערב שמחים כמו שחודש שמחים אנחנו בחודש שניסע צמחים ולא אומרים תחנון שאנשים שמחים לא להגיד תחנון זה לא לא יודע מה אתם הרגשת כשאני בבית יר בשבוע שבעת חד להגיד תחנון זה קשיר שמתגעגע חודש שלם בלי לדגמל מדעות בלי ישנו ובגדנו זה חלק מהמבדעת ה' עצור להגיד תחנון אז העניין שמחים אלא כבר אומרים כשאדם שמח כשעם ישראל שמח הם מדעת הדין אז לא אומרים תחנון עכשיו מה הדעת הרימה אומרת שכן עם ישראל בוראים סיף קטן ליחד ביום למדגמל כן למה הוא מתאיר ביום למדגמל אין שם ם שם יותר משהו בחייו סתם דבר כשאלה עצמו שיש מגיחה והיא נעצרת שמחים אם כי צריך לזכור שהם הפסיקו למות כי נשארו רק חמישה זה גם לא כזה משמח נשאל טוב ואב נגמרו נכון אז כל כך גם יש חמישה שהם כל התורה שבעל פה ובין זה לא במקרה נעצר ביום מסוים זה יכול להמשיך עוד תסקנה שיש משהו ביום הזה שאז זה נגמר זה נגמר אבל עדיין שמה לא עושים לא יודעים תמיד כשקורה אסון בדרך כלל שמחים שיש משהו טוב כשנגמר משהו רע זה לא סיבה נשמח אפשר גם להגיד שהמצורה לירושלים נגמר נכחה בית המקדש אז בוא נשמח בית ישראל בערב נגמר לא טוב זה ברור שיש פה בריקת העניין של הזוהר בספר הזוהר ורשבים ידעו את זה אבל זה לא מופיע סימן תוף צדיקים ולא בית יוסף לא בבח לא בתור בשכן ערוך זה לא מוזכר גם לא באחרונים פה יש פה קצת יש לי פה את האיש מצח הוא טיפה מזכיר את זה בכל אופן העניין של אלעד גבר אומר כמו ששמעתי זה קצת מורפל יש פה עוד חשוב שאני אגיד רגע על בית יוסף רק נסכם תמיד הרבי עקיבא מתו בין פסר לשבועות יכול להיות שיש ביקורת היסטוריים בין עמד גמאי בין עמד דלי מהבית יוסף זה יותר נראה שזה התפרס על התקופה הזאת פרוס 15 יום מורידים אז לפי החשבון הקר מתו לעמידה להתיימים אבל בגלל שהמגפה נעצרה יום לפני וביום לעמידה לפי השכונות מתו קצת אז בלעמידה עד עמד הבוקר מותר להשתפר ולשמח שמחה גדולה הרימה מוריד יום הרימה כי הנראה פחות הולכת מהבית יוסף על הפרוס הפרוס על 15 יום לפי הרימה יש לנו 16 יום שהם לא מתו כי אנחנו עוצמים בלעמיד גמאי ויש 16 יום עד הצרת או זה פחות או יותר נושק הימים האלה ולכן השכונות חומר זה כבר היה אבל רק לדעת את זה זה היה ביום שישי בסביב גמאי יש נהגים להסתפר בעוד חודש שער ותאור אותו בידם זה דעת הרדבאה זה לא דעה בעל מה לא קשר עוד חודש גם עצמו זה סיפור אחר כי עוד חודש זה יום שהיו שני ראשי החודשים בתקופת ספרת האומר אייר וסיוון אם הם מתו 33 היום 34 היום גם מתו בעוד חודש גם בשבת הם מתו כנראה בשבת לא נעשה כלום אבל השנה זה יום שישי אז יש צירוף של העניין שיש פה עוד דעה מעניינת שלא נהגים וזה קצת מחשיב אותנו בית הספר תראו את הרימה בסעיף גימן מי הוא בהרבה מקומות מגיע להסתפר עד ראש חודש שער אומר את הראשי לישראל השנה הוציאה נדע שיש כאלה שמתחתנים גם היום אבל אומר את הראשי בגלל שייתה מלחמה והרבה חתונות ניתחו בחודש עדן ניסן אז היא הוציאה פסק שאפשר להתחתן עד ראש חודש שער כולל החבון היה דעה זאת יש דעה ברימה שרימוזב התיוסף שהם לא מתו מפסח עד עגבאומר אלא מתו או החישום שהם מת זה מראש חודש שער עד גימן סיוון אז רמת ראשית אמרה מכיוון שהיו מנהגים בעם ישראל שאת כל הקבלות נהגו מראש חודש שער בהלך ואנשים צריכים להתחתן אין לכם מצוות והייתה מלחמה בספרת אומר כידוע זה לא תקופה קשה כמו למשל חודש אב שהשכנוך מותר להתחתן אפילו עד ראש חודש אב אז אפשר מי שלא, זה לא יש תקדום לא מתחתנת יד אחר מי תראה להתחתן עד ראש חודש שער בגלל הדעה הזאת זה נקרא בהלכה לצריף הרי רובנו נוהגים תרבילות עד רק בעומר גם לא מתחילים בראש חודש שער כמו הדעה שאומרים רק כשפוסק רב הראשית דן האם ניסה להתאיר חתונה בין פסח לראש חודש שער זה אומר א' יש דעה אמנם שכנוך אומר לא אבל יש דעה שהרדבז שאומרת שהכל מתחיל מא' לפיה מתחתן זה חשוב זה מצווה אתה מלחמה מצטט פה רובו אנחנו מטירים לצרפים את דעה הזאת עכשיו מה המח זמן של ראש חודש שער אומר כן הרימה אומיר בהרבה מקום דגי להסתפר עד ראש חוד שער הסתפר כמה להכל חתונות בזה באותן לא הסתפרו בלעג בעומר בהלך אף על פי שמותר להסתפר בלעג בעומר בעצמו מעניין? אומר הרימה בלעג מאוד מעניין מתחילים ראש חודש שער או ב' לא משנה מסמים בג' סיבן צריך שלושים ושלושה יום ופתאום הם יוצאים להפסקה בלעג בעומר כלומר לפי הדעה הראשונה זה פשוט נגמר בלעג בעומר לפי הרימה לגמרי לפי השמנוך טיפה נשאר למידלית הדעה שאתה אומרת לא כל הסיפור התחיל בראש חודש שער מראש חודש שער שלושים ושלושה יום ג' סיבן הבעיה לעג בעומר הוא יתחיל תיאר יוצאים להפסקה מתגלחים הסתפרים ולעמיד דנית ממשיכים עליה מה זה? ולא מסביב אומר לא הסתפרו אף על פי שמותר להסתפר בלעג בעומר בעצמו ופה אין ממש הסבר שמה קרה פתאום אלעמיד ג' אני אומר שוב אין פה רשבי רשבי לא מוזכר פה רע רב לפי דעות אם הוא מסתפר בראש חודש בלעג בעומר כל מסתפר לא מסתפר מי שהסתפר עד ראש חודש אז גם לעג בעומר יש להפסקה הוא מתחיל מראש חודש עד ג' סיבן בלעג בעומר הוא יוצא להפסקה מסתפר ומתגלח וחוזר להמשיך לא להסתפר ומתגלח זה לא יוצא להפסקה של מישהו אחר נכון בצורך זה לא זה בדיוק מה שאתה רצית להגיד זה הבת אסף הבת אסף מביא שני מנהגים האם מתחילת הספירה ג' ג' המדלת עומר ראש חודש זה אומר ככה במסתפרים בלעג בעומר עצמו באינו תמת דעת ראש חודש שיער וראש חודש שיער בכלל איכה שישה עשר ימים אנחנו חוזרים לחשבון ארבעים ותשעה ואמרנו פרוס לצרץ זה חמישה עשר יום אם אתה לוקח מתדבב ניסן פסח עד ראש חודש שיער כולל אתה מגיע לשישה עשר יום. ונשארו שלושים ושלושה שמטבלים בהם. אתה צריך לטבול שלושים ושלושה יום, זו המסורת. שלושים ושלושה יום נפשה שלך נורוך מלא כולל היום הבא, ואז זה אומר אפיכך מסתפרים בל"ג בעומר עצמו. מישהו עדים מקצת עוקר כולל כדי פרישית. באמת אני כן נוהג גם ללעוק בל"ג בעומר, אבל רק בבוקר עושים מין פשרה כזו. זה לא שלעג בעומר רצים להפסקה. בל"ג בעומר לא מסתפרים, לא מתגלחים, לא מתחתנים. בל"ג בעומר עצמו ביום הפסקה גם מי שממשיך הלאה הדגים מסיבה כי הוא לא יכול להתעלם מל"ג בעומר.
מנהגי האבלות בספירת העומר עכשיו החשבון מופיע פה גם בבית יוסף. כשאני מגיע לחמישה עשר יום, זה אומר כן, אומר ככה, יש לך כל ספירה תעומה ארבעים ותשע יום. תשים שבעת ימי הפסח, שבעת ימי הפסח אנחנו לא רוצים לנהוג מנהגי אבלות. מותר לשמוע מוזיקה שמחה, לא מתחתנים בו כל המון, אבל מותר לשמוע מוזיקה שמחה בפסח למרות שמנהגי האבלות של תלמידי רבי עקיבא. תחילת הספירה עד למת גמל כולל כל המון אומר לא, שבעת ימי הפסח תשים אותה בצד. שבע שבתות תשים בצד, שבת זה לא זמן של מנהגי אבלות. הגענו לארבע עשרה יומים, שני ימים של ראש חודש שהם שישה עשר ימים שאין אבלות נוהג בהם. זו יש לנו שישה עשר ימים בתוך כל הספירה שמאלות שהן נוהג הם אבלות הזמן נשאר. נשארו מארבעים ותשע שלושים ושלושה יום, זו דעתי, זה הסיפור. הסיפור הוא שהגמרא לא אמרה בדיוק אם מתי אמרה מפסח עד פרוס עצרת. זאת אומרת יכול להגיד עד לגבע עומר, עד למדלת בעומר. פרוס זה רמז חצי, אבל קח את התקופה הזאת של הספירה ותבין שבתוך התקופה הזאת קרו דברים לא טובים. אתה צריך להגביל את עצמך ותספור את גילוח ניסיון שמחה יתרה. דיברנו ריקודים, עכשיו תוריד את כל הימים שלושה אחרי להתעצב בהם שזה שבע שבתות, שבעה ימי הפסח, יומיים ראש חודש, תשעה שלושים ושלושה יום. כלומר, יש מין מסורת שלושים ושלושה יום מצטערים על מיתת תלמידי רבי עקיבא. ואמר זה חלוקיים פחות משנה, אתה יכול להתחיל בהתחלה לעצור בל"ג בעומר או בלמד דלת. אתה יכול להתחיל בראש חודש לעצור בגמרי סיוון. החשוב הוא לשמור על התחילה של שלושים ושלושה יום היו לבחירה ואין להם יכול לתקופה. זה מנהגים, זה אומר בהמשך לא תתגודדו שכל מקום יהיה מנהג שלו. היום בארץ ישראל כולם נוהגים עד למד גמל, אשכנזים למד גמל, ספרדים למד דלת. אין כמעט המנהג שמי ראש חודש יהיה על פי האר"י לא מסתפרים בלי קשר בכלל כל תקופת הספירה. לא נוהגים בזקן, לא מסתפרים, לא קשור לך לתלמידי רבי עקיבא. זה עניין של החזמון של הספירה.
מנהגי האשכנזים והספרדים זו בקיצו מה שיקרה גלגוו שהם הנהג עם ישראל. הם יחי את תמים האלה לזכור את מיתת תלמידי רבי עקיבא. חז"ל אומרים עד פרוס עצרת שהחזמון של השולחן ערוך שלושים וארבעה יום, ארבעים ותשע פחות חמש עשרה. הבית יוסף עצמו עשה חזמון שלושים ושלושה יום כי אני מוריד את שבעת ימי הפסח, שבע השבתות, ימי ראש חודש. יש שלושים ושלושה ימים פלוס בוקר לפי הספרדים שמציינים תלמידי רבי עקיבא מראש חודש אייר. יש נהגים רובינו נהגים בפסח, אבל זה העניין. אז כמו שגדלתי ברגע זה מנהג זה לגיטימי שיש זוזות לכאן ולכאן. מנהגים ככה, מנהגים ככה. לכן הרמ"א פה כותבת זה לא תתגודדו. אם זה דין יכול להגיד למישהו מי שיגיד תשמע אני אוכל בשר חלק, אתה לא אוכל בשר חלק, אתה לא. אני אוכל כדי, אתה לא אוכל כי זה דין קבלה. אבל מנהגים שם ישראל מנהיגה לעצמה ויש פה גם מישהו שפרסיה שאין חתונות ולא מסתפרים, אז לא תתגודדו שלא תראו אגודות אגודות.
סיכום אז לכן באורח שמיים בין ישראל כמעט כולם בודדים נהגים מראש חודש אייר. סיפור של המדגים ולמדלת אני מרגיש שהוא גם פחות קשה כי גם השכנות הספרדים באמת מסמכים אל ל"ג בעומר. אז זה לא שמגיעה מדרות אל ל"ג בעומר, רק האשכנזים הולכים נורא. זה באמת לא תתגודדו כל עם ישראל. זה אין זה אחד מסתפר ביום שלישי הבוקר שבוע וחד יום רביעי פחות קריטי, אבל הפומביות נשמע ראיתי מה עקרון של השלושים ושלושה יום שזה הימים שבהם מציינים את מיתת תלמידי רבי עקיבא. רק לזכור שהכל הכל זה שלא נהגו כבוד. זה זה לא נסתפר, לא נתגלח, לא נתחתן ולא נהיגו כבוד אחד לשני. לא עשינו כלום, זה צריך לזכור.
