כל השיעור הזה צריך להגיד חזק וברוך לנועמכן היקר, זכותו ככה גרוון. קלט, שמר, חרוט, יש שר כוח. אז באמת, ל"ג בעומר הוא יום גדול ומסוגל. יש מחלוקת דרך אגב, אם בכלל ל"ג בעומר זה יום הפטירה של רשב"י או לא יום הפטירה של רשב"י, אבל כמובן שזכותו של רשב"י ועיקרו של היום זה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. ורבי שמעון בר יוחאי צריך לדעת הוא אחד מהתנאים שמוזכרים המון באורך כל הש"ס, במשנה, בגמרא, כל הזמן רבי שמעון מוזכר וחוזר ונשנה. אנחנו היום בכמה נקודות, זה התמצית של התמצית קצה המזלג, תריה עוד ארוכה, אבל ננסה להבין את גישתו, ראייתו והשקפתו של רשב"י, מתוך זה מאיפה הוא הביא ולמד והעמיק עם מה שהוא העמיק. נתחיל כמובן עם פרשת השבוע, פרשת השבוע שלנו תהיה בעזרת השם, פרשת בהר בחוקותיי. והתורה, פרשת בחוקותיי כולם מפחדים לעלות, יש את שישי שם בכללות, כל אחד מתחמק לעלות שהכללות חס ושלום לא, אבל דווקא הפוך, הכללות הן גם בסוף מילה ברכות, אז התורה מתחילה בברכות, ואחד מהברכות שהתורה כותבת, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארציכם.
מחלוקת רשב"י ורבי יהודה מה אתם מבינים פה, מה זה והשבתי חיה רעה מן הארץ? מה זה אומר לא יהיה? איך לא יהיה? להרוג? לא לצטנטה כאילו. תהרוג. לא, תחילו להתאמן. כאילו… מה אתם מבינים? צריך להחזיק קצת על לימוד של פרשת שבוע, צריכים להתאמן קצת ב… לא יהיה מלחמה. לא יהיה מלחמה, בסדר, וחרב לא תעבור בארציכם יותר מובן. מה זה? מה זה והשבתי חיה רעה מן הארץ? מה זה אומר? לא יהיה יותר נמר וכל מיני חיות עורפות וזהבים. יואו, פשוט לא יהיה חיים. או, יפה. אז באמת בדבר הזה, בדיוק מה שאתם אומרים, זה המחלוקת הגדולה. אז בספרא, ספרא זה מדרש על ספר ויקרא. אז היו נחלקים במחלוקת הזאת, נחלקו רשב"י ורבי יהודה. רבי יהוד אומר, מעבירה מן העולם. הקדוש ברוך הוא בעזרת השם לעתיד לבוא יעביר את החיה הרעה מן הארץ. לא תהיה חיה רעה, יעביר אותה מן העולם, לא יהיו יותר. אז זו שאלה על רבי יהודה לכאורה, אז איך זה מסתדר? רבי שמעון אומר, משביתן שלא יזוקו. כלומר, מה זאת אומרת? לא יזיקו. אז איך? איך זה יקרה שלא יזיקו? הקדוש ברוך הוא בעצם יעביר להם את הרעה. אמר רבי שמעון, מתי הוא שיבחוש על מקום? בזמן שאין מזיקים? או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים? אין מזיקים ויש מזיקים, מה זאת אומרת? אמר, בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. שיש חיות רעות, אבל הם לא יזיקו.
הטבע של החיות לעתיד לבוא למה זה שיבחוש על מקום יותר? מה אתם אומרים? כי הטבע שלהם היה כאילו כן להזדר להם את הטבע. הטבע שלהם, הבסיס שלהם הוא להזיק, אבל על ידי קודשא בריך הוא, בעצם אנחנו קרים מהם את השורש ואת הטבע של ההזקה, ונותנים להם טבע טוב. שהם לא יזיקו. זאת אומרת, למרות שהטבע שלהם היה רע, הם יישארו בינינו. אבל הם לא יזיקו. רשב"י אומר, זה יותר גדול מאשר שהם לא יהיו. האמת, יש מחלוקת באחרונים, למה זה יותר גדול. אבל הפשט הדברים, כמו שאתם אמרתם, מתי בעצם רואים את כוחו של הקדוש ברוך הוא בעולם, שיש את הדבר הזה, אבל הטבע שלו השתנה. בסדר, אם אין, אז להרוג זה גם קשה, זה גם מעלה. אבל מעלה יותר קטנה מאשר שלא יהיו. אמרו, מזמור שיר ליום השבת. שבת, מה זה מלשון? שביטה. משבות, מה זה נשבות? למשבית מזיקים מן העולם, משביתם שלא ייזוקו. רבי רשב"י אומר על הפסוק, מזמור שיר ליום השבת, ששבת זה גם לא רק שבת שלנו, שאנחנו שם בשבוע, ושבת יום השביעי, אלא שבת זה גם שבת לעתיד לבוא. ללשון נשבות, העולם ישבות, העולם יהיה, יהיה לו שביטה. שזה לעתיד לבוא, בימות המשיח.
העולם לעתיד לבוא ורשב"י אומר, מה זה מזמור שיר ליום השבת? שבעצם, העולם ישבות, ערך העולם ישבות, הקדוש ברוך הוא ישביט את המזיקים שלא יזיקו. וכן הוא אומר, וגר זהב עם כבש, ונאמר עם גדי ירבץ, ואגל יפיר ומרי יחדיו, ונער קטון נוהג בהם, ופרה ודוב תרענה יחדיו, הרבצו ילדיהם, והרי כמר אוכל תבן, כל החיות הרעות, הטבע, הרע שלהם, כבר לא יהיה. למה הטבע הרע שלהם לא יהיה? כי הם בעצם יהיו ביחד. לא יהיה, הקדוש ברוך הוא ישביט מהם את הטבע הרע. ושעשה יונק על חור פתן, ועל מר הצפוני גם על דאדה, ומנהלת שידוק מישראל, עתיד לאושית ידו לתוך גלגל העינו של צפוני, ומוציא מרע מתוך פיו. ילד קטן, בא לחיה רעה, שהיא בדרך כלל, רק אתה מתקרב אליה, אתה בורח עשר מטר, אתה מפחד שהיא לא תזיק, מכניס לו את היד לתוך העין, מכניס את היד לתוך הפה, ומוציא את המרע מתוך פיו, ובעצם מוציא את הכף מתוך הפה שלו. לא מעניין אותו כלום. למה? כי החיות רעות לעתיד לבוא לא יזיקו. וזו מחלוקת בהבנת הפסוק, מה זה והשבתי חיה רעה מן הארץ. שלא יהיו חיות רעות, כמו שאומר רבי יהודה, שבעצם, הקדוש ברוך הוא יקחיד אותן לעתיד לבוא, או שיהיו חיות רעות, אבל בעצם לא יהיו רעות. הטבע שלהם ישבר, ולעתיד לבוא הטבע שלהם בעצם יהיה אחרת.
הרמב"ן והרמב"ם על הטבע ובאמת המחלוקת הזאת היא מחלוקת גם של הראשונים, הרמב"ן והרמב"ם. אז נגיד, נקרא קצת את הרמב"ן, הרמב"ן אומר דבר כזה, והשבתי חיה רעה מן הארץ, על דעת רבי יהודה, שאמר, מעבירן מן העולם, הוא כפשוטו, שלא יבואו חיות רעות בארצם. איך רבי יהודה מבין את הפסוק? פשוט הפסוק, מה שאתם אמרתם בהתחלה, מה זה והשבתי חיה רעה? שלא יהיה חיה רעה. לא יהיה. כי בהיות הסבא או עירבות הטובה, והיות הערים מלאות אדם, לא תבואו נחוות החיות בישוב. אז הכי פשוט, שזה ברוך השם אנחנו כבר רואים את זה היום, אין חיות רעות בישוב. ראינו פעם נמרים, כל מיני פעילים מתהלכים פה בתוך היישוב? לא, אין דבר כזה. אולי באיזה תאילנד, באיזה כל מיני מקומות אחרים, שיש מזיקים ממש ברחובות. אבל פה ברוך השם ארץ ישראל, אנחנו מרגישים, מתחילת הדגיולה, מרגישים את העתיד לבוא. למה? שאין חיות רעות. על ידי שיש יישוב. שארץ ישראל ברוך השם כבר לא שממה. ארץ ישראל היא פורחת, ויש ברוך השם אנשים. ויומה, אז אם הארץ אומה, כמו שאומר רמב"ן, אז לא יהיה חיות רעות ביישוב. חיות רעות, המזיקים לא מתקרבים. כמו שברוך השם אנחנו מרגישים היום פשוט הדברים שהתורה בעצם אומרת לנו.
רשב"י והפנימיות של המציאות ועדת הרבי שמעון, שזה אנחנו עוד זכינו שיתקיים בנו, שאמר משביתן שלא יזיקו. יאמר והשבתי חיה רעה מן הארץ, הקב"ה יושבית אותנו שאמרנו. שהטבע שלהם יישבר והם לא יזיקו. והוא הנכון. הרמב"ן פוסק הלכה. אומר על הדבר הזה, שמה יהיה הנכון? רבי שמעון. פוסק הלכה למעשה רבי שמעון. דרך אגב זה מחלוקת רמב"ן, רמב"ם. הרמב"ם הוא לא פוסק כמו רבי שמעון. הרמב"ם הוא פוסק כמו רבי יהודה. שמה? שהעתיד לבוא בעצם העולם יהיה שונה לגמרי. אנחנו, החיות יעלמו. לא יהיה חיות בארץ. לא יהיה חיות רעות. החיות האלה יעלמו. וכל המציאות אבל זה רק דוגמה לאוטופיה של הרמב"ם. הרמב"ם מסביר את זה אחרת לגמרי. הרמב"ם מסביר כל העולם בעתיד לבוא ישתנה. אנחנו מושגים שאנחנו לא מבינים כי העולם ישתנה. לפי הרמב"ן, עולם כמינגון נוהג. שמה? שפשוט יהיה שלום וגר זהב עם כבש. הפנימיות של החיות ישתנה. שבעצם לא יהיה בהן רע. אבל העולם כמינגון נוהג כמו שאנחנו מכירים היום. אז איך הם מיישבים את זה עם הפסוקים האלה של כל העולם? זה באמת, הרבה הראשונים מנסים להסביר את הדבר הזה, איך זה מתיישב עם הפסוקים. אבל לא, גם הרמב"ם משדירים את הפסוקים באופן אחר. אבל כן, זה עוד עניין שלם. אבל הרמב"ן מכיר על ההלכה שבאמת, שמה זה הדבר הנכון? דבר נכון כמו רשב"י. שיהיו חיות אבל הן לא יהיו רעות. הטבע שלהם יעקר. כי תהייה ארץ ישראל בעת כיום מצוות כאשר היה העולם.
הטבע לפני חטא האדם הראשון והוא מסביר את העומק הפנימי של רשב"י. מה זאת אומרת? הוא אומר ככה. כאשר העולם מתחילתו, קודם החיותו של האדם הראשון. אין חיה ורמס ממית אדם. כמו שאמרו, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. מה גרם לעולם שהחיות יהיו רעות? אדם הראשון, אנחנו יודעים שהוא חי עם החיות. הוא קרא להם שמות. נכון, הנחש, ראינו חווה. דברת עם הנחש, מה, איך את לא מתרחקת עשר מטר? כי לפני החטא לא היה עניין של ריחוק מהחיות. היה הרמוניה אחת. בעצם החיות, הן לא היו מזיקות. הן היו כדי בעצם, הם שימשו את האדם. אבל הם לא היה איזה ריחוק בין האדם לבין החי. זה היה אחד. אתה אומר פה שזה בגלל החטא, האדם בגלל החטאים של האדם. אבל זה, קוראים לזה, נראה לי רק על חיות שכאילו, כל תורה אינסטינקטיבית, ולא חיות שאתה קיימת את עצמך, נגיד, לסכנה, נגיד כמו שורו. לא, אז הטבע של החיה, היא לא היה להמית. הטבע של החיה, בטבע שלהם, לפני חטא האדם הראשון, הן היו בעצם חיות בהרמוניה עם האדם. אבל יש פה את האדם שכאילו, רק בגלל החטאים של האדם, לא חלום שהכל נהיה בדברו. כל שדה החיות, זה נכון? כן, שבעקבות חטא האדם הראשון, כל המציאות דרדרה. וחלק מהדבר הזה, זה עניין של החיות. שהחיות בעצם, בעקבות חטא האדם הראשון, אנחנו מכירים, שחיות אופות, וחיות מזיקות. וזה מה שאני אומר, זה היסוד של הגמרא. אין ערוד ומית אלא חטא ומית. אנחנו מכירים את הסיפור שם, ששם את רגלו על הפתח של הערוד, ובעצם הערוד לא הזיק יותר. למה? כי החטא ומית, זה הפנימי. מה זה? ערוד זה חיה מזיקה, כן. סוג של כן, זה נחש. כן. יש פה דעות דברית, זה כאילו, חטא ומית זה דעת כולן? הגמרא אומר את זה במסכת ברכות. זה הגמרא. רבי חייאן אז אמר את זה בפני כולם, שבעצם אחרי שהוא הרג את הערוג, על ידי שהוא שם את עקבו, על פתח המערה של הערוד, אמר, לא הערוד ומית אלא החטא ומית. לא, זה היה מציאות, זה היה מעשה. המעשה שהוא שם את רגלו והערוד מת. אחרי שהוא הזיק בעולם.
החיות והחטא וזה שאמר כתוב, ושעשה יונק על חור פטן, וכן פרה ופרה ודוב תירענה, והריקה בקרי אוכל תבן, כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק לפני חטאו של האדם. כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם, והוא שם הטרף טב עליהם. גם לתרוף זו את זו, לא רק ש בעצם מהזכרת האדם הראשון, הם בעצם מזיקות לאדם, ומזיקות לתרופות את האדם הידע מה? גם ביניהם, גם ביניהם. הטבע שלהם השתנה, שבעצם בגלל החטא של האדם הראשון, כל טבע חיית השתנה בעולם. כידוע כי בתרופה האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, והפוך, ככל שבעצם הם תרפו את האדם פעם ראשונה, אומרים בוא נה, אתה אמור כי טוב, זה אוכל טוב, וברגע זה זה משחית יותר. ברגע שחיה עושה את זה פעם אחת, אז הטבע שלהם נהפך ליותר ויותר ויותר רחזרי. שהם תרפו את את האדם. וכן אמר כתוב, וילמד לתרוף תרף אדם אכל. אז בעצם זה, החיות למדו, תוך כדי תנועה מה שנקרא, לאט לאט לתרוף יותר ויותר. והם נהיו מאוד מאוד מזיקות. וביות ארץ ישראל לשלמות, בפרט השם לעתיד לבוא, ישבות רעת מן הגם, ויעמדו על הטבע הראשון אשר הוא שם בהם בעת יצירתם. ככה, אז בסדר, אם זה בסדר לתנוח, אז הוא אומר הרמב"ן, שבעצם, בעזרת ה' לעתיד לבוא, שארץ ישראל וכל יהיה בשלמותם, אז זה לא יהיה. זה לא יהיה יותר. החיות יישארו, אבל הם יחזרו למצבם המקורי, לפני החטא. שהחיות לא יהיו רעות. ועל כן, אמר כתוב על ימי הגואל, היוצא מגז הישאי, שישוב השלום בעולם, ויחדל לתרף, וראה את הבאמה, וכל הרמז כאשר היה בתיב המתחילה. אז כל הטבע שלה משתנה, וישוב אחורה. והכוונה הייתה בו, על חזקיהו טוב, בהתחלה אנחנו יודעים שחזקיהו היה צריך להיות מלך, מלך המשיח, למה וא לא זכה, לא אמר שירה, שבקשר שלו הוא יכול לעשות משיח, ולא עלתה זכותם לקח, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבוא, אבל בעזרת ה' במשיח העתיד לבוא, זה מה שיהיה, אומר הרמב"ן. הוא פוסק את זה להלכה. וזה בעצם עומק הסתכלותו, אם אנחנו רואים, של רשב"י.
רשב"י ופנימיות התורה שמה רשב"י אומר? רשב"י אומר, והשבתי חיה רעה, לא שלא יהיה חיה. החיה תישאר. אבל הפנים שלה ישתנה. רשב"י מסתכל על הפנימיות, הוא אומר, כל בסוף המציאות, הפנימיות של המציאות היא טובה. אני מסתכל פנימה, לתוך המציאות, איך אני רואה את המציאות? רשב"י שמסתכל על המציאות, אומר, לא, לא, לא, החיה הזו שהיא רעה, זה לא, רעה זה מצב נתון. זה לא הטבע שלה שהוא רע. הטבע שלה שהוא רע, הוא נעשה רע. איך הוא נעשה רע? בסדר, איך אתה אדם הראשון כל השנה מבין? נכון, זה התגלגל עם השנים, אבל זה לא ככה בטבע של המציאות. שורש המציאות הוא טוב. וגם העתיד לבוא, הגאולה, היא תחזור לשם. זה מה שרשב"י אומר, העתיד לבוא, החיה תשתנה, הטבע שלה יחזור למציאותו הראשון. שמה שהוא טוב. הוא מתוקן, הוא שלם. זה הטבע. וזה הטבע האמיתי. ורשב"י, כשהוא קורא את הפסוק, הוא אומר, אין לי שום איש בתי חיה רעה. אין לי חיות רעות. הטבע פשוט יחזור למציאותו הראשון. וזה הסתכלות הפנימית של רשב"י. וזו דוגמה איך רשב"י רואה להסתכל למציאות. לא סתם רשב"י, אנחנו יודעים שרשב"י, ספר הזוהר, פנימיות התורה. מה זה פנימיות התורה? רשב"י ידע בסוד תורתו לראות את הדברים לעומקם. לראות את נשמת התורה. לא רק לראות את חצי נויות התורה. בסדר, חצי נויות התורה ראו גם לפניו, אנחנו יודעים כמה בעצם לפניו כבר דרשו, והיו התנאים הקדושים. אבל רשב"י הראשון שידע בעצם להוריד את החיצוניות לידי פנימיות. ידע לראות את הפנים. וזה לא רק דרך אגב בדבר הזה בכל מיני דברים לעתיד לבוא. יש עוד המון המון דוגמאות. כמה דברים ככה פה הבאתי. דוגמאת שהם גם דוגמאות מעשיות, דוגמאות הלכתיות. איך רשב"י רואה את המציאות קצת אחרת מכולם.
רפואה בשבת לפי רשב"י במסכת שבת, אנחנו יודעים שרפואה בשבת אסורה. רפואה בשבת אסורה. אז יש בסדר כל מיני מקרים. אם זה חולש שיש בו סכנה, חולש שאין בו סכנה. אדם שהוא רק אדם שהוא רק קצת הוא מרגיש טוב. אז יש בזה כל מיני סוגי סוגי חולים. אבל בסוף רפואה אסורה משום שחיקת סממנים. שחיקת סממנים. אז חז"ל גזרו שבעצם גם אסור להתרפות בשבת. אבל יש כל מיני דברים שבעצם מותרים, שהם דברים של בריאים. אם הבריאים עושים אותם, משהו שזה לא רק לחולים, וגם החולים יכולים לעשות אותם. אז יש פה מחלוקת במשנה. החושש בשיניו לא יגמר בעיני את החומץ. מה זאת אומרת החושש בשיניו? חומץ הוא בזמן המוזר. השיניים זה התרופה שלהם, תרופות סבתא. מה יעושים? כואב לך בשיניים, קח חומץ, תגמר אותו. מה זאת תגמר בעצם? תגרגר אותו ותירק אותו. אז אלוהים לא יעשה את זה. למה? כי מי לוקח חומץ ויורק? רק אדם שהוא לא מרגיש טוב. אנשים בריאים לא גומיים ויורקים. ניכר שזה רפואה, ואם ניכר שזה רפואה אסור בשבת. אבל מטבלו כדרכו, ואם נתרפה, נתרפה. אבל לא אוכל כמו שאר האנשים, אתה יכול לקחת לחם, לטבול בחומץ, אין בעיה. זה נכילה, גם שאר האנשים עושים את זה, ולכן אם נתרפה, נתרפה. החושש במוצנב לא היה סוך יין וחומץ, אבל שחו את השמן. מה דרך אנשים בריאים? מה לעשות? לסוך שמן. נכון, מה שחים בני מלאכים, בזמנם, היו שחים שמן, גם היום יש כל מיני טיפולים, מסאז'ים, עם שמן. אז שחים שמן, לא שחים יין וחומץ. אם זה יין וחומץ מה ניכר? שזה לרפואה. אבל ברגע ששחים שמן אז זה בעצם לא דרך רפואה. מה זה לסוך? לסוך זה לעשות את הבשר. למרוח? למרוח את הבשר. זה נקרא שיחה, כמו השיחה של אסורה ביום כיפור. לעשות או למרוח? למריחה, בעצם מריחה זה סוג של עשייה לעשות. בסדר? אבל שחו את השמן ולא שמן ורד, זאת אומרת שמן ורדים, זה כבר משהו נקרא של הביוקר. בני מלאכים שחים שמן ורד על מקוטן שכן דרכם לסוך וחול. אבל בני מלאכים יש להם רמה אחרת של חיים, יש להם איכות חיים גבוהה, יכולים לקנות שמן ורד, וגם שחים ביום חול בשמן ורדים. אז לכן גם בשבת אם שחים בני מלאכים בשמן ורדים, לא ניכר שזה לרפואה, למה? כי הוא שח גם ביום חול. אז לא ניכר שזה לרפואה. אתה לא עושה כלל על הרוב? על מה הרוב עושים? לא, בני מלאכים ניכר שהם בני מלאכים, אז כמו אומרת להם, רואים שזה לא רפואה. זאת אומרת שאדם רואה מלך שבשבת שח בשמן הזה, בשמן ורדים, ניכר שזה לא לרפואה. כל עניין שיהיה ניכר שזה לא לרפואה. והוא יכול לסוך בשבת? למה? בני מלאכים שזה לא לרפואה, הוא יכול לסוך בשבת? כולם יכולים לסוך בשבת, אין בזה רפואה. שיחה בשבת היא מותרת, זה תענוג הפוך. השאלה מתי זה ניכר או שזה לרפואה? לא, אבל יש לנו כל מיני חילוקים, יש חילוקים. השאלה פה זה גזירה של חכמים. חז"ל רצו שלא יהיה ניכר שזה לרפואה. אז השאלה, שזה ניכר או לא ניכר, אז בני מלאכים זה גדר ברור שלא ניכר שזה לרפואה. כי ככה הם שחים. שזה בני אדם רגילים, רגע רגע, בוא נראה. לא יודע אם יש לו כסף, אין לו כסף, איך הוא שח בני… בסדר. אז פה לא חילקו, אבל בני מלאכים זה קבוצה אחת. זה חילוק ברור.
כל ישראל בני מלאכים אז באמת האחרונים שואלים פה על… רגע, אז בוא נקרא רגע רבי שמעון ואז רבי שמעון אומר, כל ישראל בני מלאכים הם. ישראל מוגדרים בני מלאכים. עוד פעם אנחנו רואים את עומק הסתכלותו של רבי שמעון. לא אכפת לי כמה כסף שיש לך בבנק. זה לא נמדד בזה בן מלך. מה זה בן מלך? אנחנו יודעים שנשמה של יהודי זה בן מלך. אין דבר כזה גם בישראל שחטא ישראל הוא. רבי שמעון מסתכל על פנימיות של הבן אדם. תכתה, לא תכתה, אתה עכשיו מצב כלכלי X, מצב כלכלי Y, אני מסתכל על הפנימיות שלך. עם ישראל הוא בני מלאכים. ולכן גם בהגדרה הלכתית היבשה, הוא בן מלאכים. אין אף כמה, הנה, הוא מסתכל על הפנימיות של האדם, וגם בהגדרה הלכתית, הוא בן מלאכים. באמת האחרונים דנים, אם הלכה פה כרבי שמעון, לא כרבי שמעון, אבל באמת ראיתי מישהו שכותב שהכל לפי הזמן, אם הזמן בסוף שיש בני מלאכים ויש כל מיני אנשים ששכים בשמנים יקרים, גם יהיה מותר לסוך בזה אפילו לרפואה. יש מי שהביא את זה, כן? כמו רבי שמעון. אבל תראו את עומק הסתכלותו של רשב"י, איך הוא מסתכל על הפנים. בסדר, אני יכול עכשיו לראות בחוץ יהודי, שהוא לא נראה תמיד הכי יהודי, נראה קצת משהו אחר. רבי שמעון אומר לך, בסדר, אולי בחוץ זה לא נראה, אבל מה בסוף? הפנים שלו. איפה הלב שלו? איפה הנשמה שלו? אותו דבר פה, אז גם בהגדרה הלכתית, אם הפנים שלו והנשמה שלו היא בן מלאכים, אז גם בהגדרה הלכתית הוא בן מלאכים. נגמר הסיפור.
דין הוצאה בשבת תראו עד כמה זה מגיע, לא רק בדברים הנסתרים, ובסוף אמרנו, כמו שראינו את הדברים של הרמב"ן, הלכת למשיכה וכולי, גם בדברים המעשיים של כל שבת. ככה רשב"י פוסק. עוד עניין, המוציא אוכלין, פחות מכשיעור, בכלי פטור, בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי יתפלה לו, עכשיו יש עניין של הוצאה, אנחנו יודעים שהוצאה מרשות לרשות בשבת, זה מלאכה דאורייתא. אסור להוציא מרשות הרבים לרשות היחיד בשבת, אנחנו מכירים את הדבר הזה. צריך להיזהר, לפעמים בחו"ל, אנשים לא מודעים להלכה הזאת. בחו"ל, אנחנו בארץ ישראל, ברוך השם שלנו הערו, ויש לנו פתרונות לדברים האלה, אבל שאדם בחו"ל, הוא יוצא מהבית המלון, לוקח את המפתח של החדר, יוצא מרשות לרשות, זה חייב, זה יכול להיות חיוב דאורייתא. חיוב דאורייתא. צריכים להכיר את הדברים האלה, להכיר את ההלכות האלה, להכיר את המושגים האלה. אז עכשיו, אי אפשר לומר, שיעור של הוצאה, אדם שמוציא עכשיו משהו מאוד מאוד קטן, אז זה לא חייב עליו. אז המשנה נתן לכל דבר, לאוכל, מה השיעור של אוכל, לדברים אחרים, כל דבר יש לו שיעור, מה השיעור של הוצאה? מה השיעור של הוצאה שמתחייבים בחטאת? רבי שמעון בר יוחאי? כמעט קרמית זה רבי שמעון בר יוחאי, כן. למה אי פעם כתוב ככה, לפעמים ככה? לא, כי סתם רבי שמעון זה רבי שמעון בר יוחאי.
חי נושא את עצמו רבי ר אז מי תפל למי? המיטה תפלה לחי נכון? אדם חי שהוא שוכב במיטה אז המיטה היא הכלי היא תפלה כמו שהאוכל תפל הכלי ככה האדם תפל המיטה תפלה לאדם האדם הוא העיקר המיטה היא רק בעצם מחזיקה אותו וחי נושא את עצמו אם חי נושא את עצמו אז הוא פתור גם על המיטה כמו שהוא פתור על האדם נגיד יצאת לא יודע צריך לכאן כדורים של גלועה ולכן תגידו תוך כופסה או סקית כדור זה ככה סקית זה לא אין בעיה אבל זה כמו אותו דבר על חי והמיטה שאלה מה השיעור של הכדור זה אסור קודם כל זה זה פתור כל הדברים האלה זה פתור אבל אסור כן זה דרבנן מחכמים היום אנחנו עושים אפילו לא שום דבר אסור להוציא שום דבר אבל זה מה השיעור שאני מתחייב בו חטאת מדעורה איתה בסדר ועכשיו אנחנו מגיעים לעניינות שלנו את המת ומיטה חייו וכן כזה התמידה מת וכזה התמידה ולה וכדאי שמין השרץ חייו ורבי שימון פותר עכשיו אדם רוצה לקבור את המת בשבת אסור דבר שהוא אסור והוא מוציא את המת מרשות לרשות המת לכאורה הוא לא צריך את המת עצמו נכון הוא לא צריך את המת למה הוא מוציא את המת לקבור אותו אבל לא צריך לעצמו הוא לא משתמש במת אין שימוש במת פה יש לנו בעצם הגדרה שהיא לכל אורך השס זה דבר נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה מה זה מלאכה שאינה צריכה לגופה מלאכה שאינה צריכה לגופה שאני עושה את המלאכה אבל לא לצורך אותה המלאכה שהייתה במשכן לדוגמה אדם הוא חופר בור חופר בור איזה מלאכה זה מה זה נקרא בעבוד מלאכה למדת עבוד מלאכה איזה מלאכה זה חורש חזק לימץ אדם הוא חופר בור זה נקרא חורש עכשיו בשביל לחרוש מה המהות של מלאכת חרישה מה אני צריך למלאכת חרישה כדי לזרוע נכון אני חורש כדי לזרוע אם עכשיו אדם חופר בור ומוציא את האפר החוצה הוא צריך את האפר הוא לא רוצה את הבור הוא צריך את האפר לא את הבור עבר יסודו רייטו או לא מה אתם אומרים זה נקרא מלאכה שאינת צריכה לגופה כי הוא לא צריך את הגוף של המלאכה כמו משן המלאכה היא אותו דבר החפירה של הבור היא כמו בחרישה או כמו שהוא צריך את האפר זה אותו דבר המעשה בפועל הוא בדיוק אותו מעשה כי מה המהות של המלאכה שהייתה משכן במשכן חרישה הייתה כדי לזרוע כל מלאכת חורש זה לזריע מלאכת חורש היא לא לאפר אתה יכול להערים אם חפרת את זה תגיד אני משתמש באפר לא זה ברור שאתה יודע את הלומות לב מה מהות מה חפרת מה חפרת אז עכשיו השאלה בוא נראה בכלל אם זה מותר או אסור בוא נראה אם זה חייב או פטור בכלל נכון בוא נראה אז זה דבר אז הוא מחלוק את אותו דבר פה והיסוד שזה גם במת במת אדם הוא לא צריך את המת הוא רוצה אותו לקבור אותו כל מלאכת תוצאה שאני צריך את החפץ אני מעביר אותו מראשות לראשות למה כי יש לי שימוש בחפץ אז כאן חייב קצת משתומר חייב למה כי העברתי מה אכפת לי למה העברת עשית את אותה מלאכה שהייתה במשכן מה המלאכה שהייתה במשכן הוצאה מראשות לראשות אני מוציא חפץ ממקום X מביא למקום Y נגמר הסיפור לא מעניין אותי מה אתה צריך תשתמש לא תשתמש לקבור לא תקבור לא אכפת לי עשית את המלאכה נגמר הסיפור בא רבי שימון ומה הוא אומר רבי שימון פותר למה רבי שימון פותר מלאכה שלא צריכה לגוף הרבי שימון אומר אני מעניין אותי מה אתה התכוונת במלאכה נכון שבחיצוניות המעשה הוא אותו מעשה אדם שמוציא את החפץ מנקודה X לנקודה Y אני לא רואה במעשה שום הבדל הוא מוציא את המת או שהוא מוציא חפץ אחר מה זה משנה המשה הוא אותו מעשה הוא חופר את הבור אני רואה אותו חופר מוציא את האפר הוא מוציא את האפר מהבור מה מעניין אותי אם הוא צריך את האפר צריך את הבור עשית את המעשה חייב לך לתת מה אכפת לי רבי שימון ומה הוא אומר רגע רגע רגע עצור בחיצוניות של המעשה במעשה כמו שאנחנו רואים אותו בעיניים הוא לא אותו מעשה נכון יכול להיות שהוא אותו מעשה אבל מה הפנימיות איפה אותו אדם מה הוא חושב אותו אדם כל מה שהתורה חייבה זה לכמו שהיה במשכן אותו אדם נכון שהוא עשה פעולה נכורה זה נראה לנו בעיניים החיצוניות שלנו כמו שהיית במשכן נכון אבל הלב שלו איפה מה הכוונה שלו הכוונה שלו לא הייתה עכשיו הכוונה שלו אחרת לגמרי רבי שימון אומר פטור לא חייב דהורה איתה ברור שמדרבן אסור אבל פטור אין חיוב חטאת אני לא יכול לחייב אותו חטאת למרות שממעשה התוצאה היא בדיוק אותה תוצאה הבור עכשיו יש לי בור אני יכול לשים בו זרע אותה תוצאה בדיוק אבל איפה הכוונה של האדם ויש בזה נפקמינות הלכתיות מאוד מאוד גדולות לדבר הזה תדעו לכם בדבר הזה יש במלאכת קיבוי אותו דבר במלאכת קיבוי מה הגדרה של מלאכת קיבוי שקיבו אש במשכן למה זה היה מה היה הצורך בזה מה היה הגדרה במשכן אנחנו קוראים את זה כל שבת איפה אתם איפה קוראים את זה כל שבת חבא תנר בלי שוב מפני רוח רם בפני כל איש ין פטור למה פטור חבא תנר עשה מלאכת דהוראיתה בשבת שאלתי את עצמכם קוראים כל שבת אתם מדהים כסדרן מוספים כאיל חתן מה למה למה פטור עשה מלאכת דהוראיתה בשבת שאלתי את עצמכם פעם ערך אופר אני לא מתאחר חוץ מזה חבוצת אוו ועבר חס על נר חס על שם חס על פטילה חייב הרבה יוסף אותו בכולם חוץ מן הפטילה מפני שהוא עושה צריך להגיד עושה פחם יש שם דגש בעי עושה אותה עושה את הפטילה פחם אז בעצם יש לנו שם מחלוקת מה הגדרה שמלאכת מחבא כל העל מה גם אם הוא מחבא תנר בגלל שהוא לא צריך את האור הוא פטור פני גויים פני נסים פני רוח חרם פני החולש של ישן פטור אני לא רוצה אני רוצה להיעדר אור זה לא נקרא מלאכה זה מלאכה שאינה צריכה לגופה אוו ועבר חס על נר חס על שם חס על פטילה חייב שאני צריך את החומר זה המהות כי מה היה במשכן והרבה יוסף בכלל פה תמיד בכולם חוץ מן הפטילה מה היה במשכן פני שהוא עושה עושה אותה פחם זה היה המטרה במשכן כל מלאכת כיבוי במשכן הייתה כדי לעשות פחם היו מדליקים היה מפעלים עושים פחם טק טק היה אתה רוצה פחם אתה רוצה פחמים איך תעשה תדליק עצים תעסוק עצים תדליק אש תשרוף את העצים יהיה לך פחמים תחתוך את זה יהיה לך פחם. אז כל המטרה של מלאכת כיבוי כדי לייצר פחם דרך אגב כל המלאכות הן לא מלאכות שליליות לכאורה מלאכת כיבוי נראית מלאכה שלילית אני מחבא כי אני ל צריך את האור לא אני מחבא כי אני צריך פחמים זה מלאכת כיבוי. וכל הכיבויים האחרים זה מלאכה שאין הצריכה לגופה. אסור מדיר הבננה פטור לא כתוב כל מקום שכתוב פטור אתם ידעו זה פטור אבל אסור זה לא מותר מותר זה מותר. גם רבי שמעון אומר בסוף בחיצוניות גם רבי שמעון הוא מודה לזה בחיצוניות המלאכה היא נעשתה המלאכה היא אותה מלאכה בפנימיות נכון אז אני לא מחייב אותו מדעורה איתה בחיצוניות המלאכה היא נעשתה אותה מלאכה ז אני לא יכול להתיר את הדבר הזה. לא אתם כאילו עושים את זה כאילו. הפוך רבי שמעון מסתכל על הפנימיות של התורה אומר. זה לא בכל מקרה חייב זה פתאום זה הבדל חומרה שמים בארץ דהורה איתה הוא חייב סקילה בשבת. בסדר. אין בעיה שזה אסור דה רבנן במעשה לא עושים נכון אבל בסוף. זה לא תיאורטית זה נפקע מין ההלכתית אתה יודע כמה דברים בקיבוי אנחנו מתאירים יותר היום בכל מיני אופנים בצורות גדול שבות ישבות וכולי זה נכנס במערכת השיקולים הלכתית כדבר מאוד מאוד חשוב. דרך אגב הרמב״ם פוסק פה כמו רבי יהודה המלאכה של נצחי הלגופה שחייב הרמב״ם ככה כותב. דרך אגב אולי זה מסתדר עכשיו עם הרמב״ם זוכרים שאמרנו רמב״ן רמב״ם וישבתי חי הרעה. אולי חלק מאותה אותה הסתכלות ואותה מחלוקת אבל בשולחן ערוך לא כל כך ברור מה הוא פוסק האחרונים הרב משש כותב. שבגלל שככה זה בשולחן ערוך זה נשאר הרפילי ולא כל כך מוב מה הוא אומר כנראה ששולחן ערוך אומר להחמיר כמו רבי יהודה לך תחילה הרב עובדי דוגמה הוא פוסק שדה רבנן. המבין את השולחן ערוך שהדבר הזה דה רבנן ולאחר שנה צריכה לגופה נפקמינה לא שהאדם חיבה בשבת מנורה הטלאט או חיבת האש הוא לא חייב מהתורה אם הוא לא עשה את זה לצורך הפחמים זה דבר מדהים. תראו איך זה משפיע שיש שיקולים הלכתיים. מההסתכלות של רבי שמעון רבי שמעון אומר לך שמע אני רואה מה כיוונת לפנים איפה אתה איפה הבן אדם החיצוניות נכון אותו דבר המלאכה אותו דבר הוא מחבא הוא חופר טבור זה נראה לנו בעיניים שלנו אותו דבר בעיניים חיצוניות זה נראה בדיוק אותו דבר אבל השאלה איפה הלב של האדם איפה המהות איפה הנשמה של האדם. וככה גם נפתח הסיפור של רבי שמעון איך זוכרים איפה הסיפור דרך אגב תעשו לכם סימן עכשיו רוצים נכון הסיפור של רשבי במערה סיפור שכולם מכירים. לג איזה מסכת שבת דף למד גמל תזכרו את הדבר הזה כן למד גמל לג. אז הסיפור של רשבי במערה נפתח ככה דיית ואיך רשבי נכון אנחנו יודעים היה צריך לברוח למערה למה הוא ברח למערה. זה הגזרה איך הגיעו למה רטפו אחריו אז זה הסיפור ככה נפתח הסיפור דיית ורבי יהודה ורבי יוסף ורבי שמעון. דיית ויהודה בן גרים גבי פתח רבי יהודה ואמר כמה נעים מעשיין שלו מה זו תקנו קשבקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. מה מה סכם איזה יופי תראו את החיצוניות איך הוצאו בחוץ תראו בסוף הגשרים משמשים אותנו מרחצאות אפשר לשבת ג'קוזי הכל בכיף ענן. איזה יופי כמה נעים מעשיים שלו מה זאת תראו איזה יופי הם עשו פיתחו את העולם עשו הכל חבל לזמן. יוזה רבי יוסף שתק טוב לא אומר לא מגנה לא משווה אף שום דבר רשבי. דרך אגב שימו לב זה עוד פעם רבי יהודה ורבי שמעון בר יוחאי תמיד הם פה ברי פלוגטה. רבי שמעון בר יוחאי נהנה רבי שמעון בר יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו על צורך הצמן אתם רואים את החיצוניות אומרים איזה יפה שום דבר למה כל צורך הצמן תקנו שבקים להושיג בהן זונות מרחצאות להדן בהם הצמן קשרים ניתון מלא מכס. מה אתם חושבים שהם עשו בשבילכם משהו. משהו שבקים כדי שיהיה טוב לתושבים שיפול לאכול שום דבר זה רק את צורך הזמן להושיג בהן זונות. מרחצאות וחשובים שיש להם חצות שיהיה לרווחת הציבור מה שנקרא שום דבר זה רק למלאכים ולשרים שלהם. בסוף זה נכון אבל מה בסוף זה נכון. נכון אז הוא אומר בסוף קשרים ניתון מלא מכס הוא לא עשה קשרים כדי שיהיה נוח לכולם לעבור. מה רבי יוסף רבי יהודה. רבי יהודה אומר. לא זה רשבי אומר את זה. לא רבי יהודה. רבי יהודה. משבח. רשבי אומר. תראה מה הם עשו. ומשם כל הסיפור שמכירים הלך יהודה בן גרים הוא הקשיב להם ככה מהצד שמעת אוזן סיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שאילה איטלי נעלה אותו. למעלה נגביה אותו יוסף שתק הגרת סיפורי אין בעיה אתה שתק אתה לא אמרת משהו יאללה גלות. ושימון שגנאי יארג ושם הסיפור אחרי זה שרבי שמעון בא לכם אבל תראו גם גם בפן הפנימי גם בדברים הרעים. רבי שמעון יודע לזהות את הפנימיות גם בדברים הרעים שהוא ראה אדם שלמרות שבמעשה זה נראה טוב בחיצוני הוא זה נראה מצוין עשית קשרים הנה תראו איזה יופי הרבה יותר נוח הרבה יותר כיף עשית כל מיני מלחצאות אפשר לשבת. כל טוב פנן לא. רשת אומר רגע רגע רגע אולי בחוץ זה נראה מצוין והמציאות בחוץ זוהרת והכל נראה יפה אבל בסוף בסוף בסוף אני רואה בפנים מה המטרה שלך לאן אתה רוצה להגיע למה עשית את הדבר הזה. רשת מרואה את הדברים. לא. כדאי להמצא. אני מבין שזה כאילו הוא באמת כאילו אמיתי אבל זה. זה כדאי לחשוב על זה. אז עוד פעם זה תלוי באיזה דברים דברים שאנחנו רואים את המעשה חיצוני וכולם יגידו כמו שראינו בוא נעמה זה עושה דברים לא טובים אתה תגיד בוא נעלה עם ישראל מה רואה את המעלה הפנימית. את המעלה הפנימית אנחנו יודעים שבסוף כמו רבי שמעון לא כולם יכול לעשות יש בזה עוד עוד כל סוגיות השס אם זה עניין של רבי ישמעאל ורבי שמעון בעניין של עבודה אם ללחוש בשדה וכולי. רבי ישמעאל אומר אני מדבר בדרך ארץ רבי שמעון אומר רגע רגע אם לא בדרך ארץ מתי עסקו בתורה וכולי יש בזה הרבה סוגיות שלא כולם בסוף צריכים לעשות כמו רבי שמעון כי רבי שמעון הבת שלו הוא אמיתי וחודה עד התאום אי אפשר בסוף זה מבט שהוא פנימי מאוד מאוד מאוד. קשה לאמץ אותה אבל אנחנו יכולים לקחת נקודות בעוד החיים שלנו ולראות את המבט הזה לראות את המבט הזה לאמץ אותו לראות הטוב בסוף לראות את הפנימיות של הבן אדם גם עכשיו שאתה נראה שככה. עושים כל מיני מעשים שאתה כלומרים בסוף רגע תראה איך הוא מתנהג אותו בן אדם תבין בעומק שלו אולי יש לו פה מטרה מה המטרה שלו. דולקו זכות יש דברים טובים שהוא עושה. מה העומק שלו מה המטרה שלו תראו את המבט של רבי שמעון והרב הנזיר. ככה לסכם את הדברים הרב הזיר סכם את הדברים רק ככה קראו אותו ברוצה. מסכם לנו באמת את המבטו של רבי שמעון עוד פעם אני אביא תראה את התמצית של התמצית זה עוד פרוס להרבה סוגיות השאס דבר שלא מתכוון ועניין של העבודה ותורה והרבה סוגיות של רבי שמעון יש כאילו מבט אחר. ורבי שמעון ככה מסכם את הדבר הזה אמנם רבי שמעון המיוחד בהלכה שדורש תעמד עקרה הוא בעל קטר שם טוב שהשם הוא טובו טיבו הוא מהותו של הדבר. גוף של הדבר רבי שמעון מסתכל בסוף על המהות על העומק לפיכך לרבי שמעון שחיטה עוד הוא מזכיר עוד כמה סוגיות פה. ככה ברפרוף שחיטה שינה רואה לי לא יש משחיטה כן מלאכה שינה צריכה גוף פתור בשבת מה שדיברנו כי הצורך שהמלאכה נעשית בשבילו הוא גוף המלאכה כי דברי היכן בעלות אוספות יך אני מגדיר מלאכה מה זה הגדרת מלאכה רבי שמעון אומר לי הגדרת מלאכה זה למה שהמהות שלא הייתה הוא משכן ובגלל שלמרות שהמעשה הוא אותו מעשה לא חייב עליו פתור היסוד מלאכת מחשבת השראה התורה מלאכה מאוחדת מחשבה רבי שמעון תמיד רואה את המעשה מאוחד עם הפנים במחשבה עם הע וכן לרבי שמעון כל העומד לזרוק איזה עוגדה מטוב זה עניין של קודשים מזריקה שהמחשבה לעתיד הנסתרת כאילו היא בפועל נגלה הנסתר והנגלה כאחד רבי שמעון מאחל לי את העניין של העומק המחשבה הנסתר והנגלה זה לא ביחד אי אפשר לנתק בין הנסתר הנגלה זה גוף אחד אתה לא יכול להפריד לי ביניהם ולכן זה גם לפעמים לשליל גם לפעמים לחיות אבל אי אפשר לנתק זה דבר אחד וכן בזוהר בנסתרות רבי שמעון מאחל כל מילוי ביטגליה נסתרות כנגלה רבי שמעון לא סתם הוא זה שבעצם הוא הפך את הנסתר לנגלה מי גילה לך את זה תורה רבי שמעון היחיד שיכול בעצם העביר את הנסתר לנגלה לא סתם לא סתם תחשבו על זה לא סתם משה רבנו לא זכה תורת הנסתר כנראה משה רבנו כנראה ידע את תורת הנסתר וידע את פנימיות התורה אבל לא סתם הוא לא זכה לגלות אותה רבי עקיב הרבו של רבי שמעון בר יוחאי לא זכה לגלות את זה רק רשבי למה כי רבי שמעון בר יוחאי כל העניין שלו כל הדמות שלו שהנסתר והנגלה כאחד גם הנסתר הוא נגלה וגם הנגלה הוא נסתר וגם הנסתר הוא נגלה וגם הנגלה הוא נסתר הוא מגלה את הנסתרות מצד אחד מצד שני הכל גלוי בפניו גם הנסתר הוא גלוי זה העומק של רבי שמעון נמצא ללמדים לרבי שמעון המחשבה הנסתרת מאוחדת במעשה הנגלה הנסתר והנגלה כאחד זה ממר שאם אנחנו רוצים משפט אחד לסכם ככה להבין דמותו של רבי שמעון זה המשפט הזה הנסתר והנגלה כאחד הנסתר והנגלה כאחד תבינו לזה עמוק זה רבי שמעון מאחד לנו את הפנימיות של האדם הפנימיות של המחשבה הפנימיות של התורה עם הגלה של התורה הנגלה של האדם הנגלה של הכל ביחד אי אפשר לנתק אי אפשר להפריד וזה העומקו של רבי שמעון וזה הראייה הפנימית של רבי שמעון וככה בעצם לא סתם רבי שמעון זכה זכה לגלולי הזוהר וזכה לדברים גדולים ולא סתם זה דרך אגב יום הילולה היחיד צריך לדעת את הדבר הזה הילולה שוחן ארוך בסימן תו כופי כותב שזה דבר בעצם ביום שמת צדיק צריך להתענות נכון יום שמת משה רבנו יש את הרבה שמתענים בסדר נכון לא הלכה מנהג וכולי לא חייב אבל בעצם הדבר שמתענים מה פתאום ביום של רבי שמעון לא שמענו משהו מפוך היה לעשות צעודה עשתי לולה עולים לרבי שמעון מה צריכים לספר טוב שאלה בלמד ג' למה עוד משהו אבל שומעים מוזיקה מה אז מה העניין לכאורה זה בדיוק הפוך אז רשבי זכה זכה באמת ביום הילולה היחיד כל הילולות אחרי זה של המשא ארוך רשבי הוא הילולה המקורית כי זה באמת יום שמת פה צדיק והיחיד שבעצם אנחנו לא תענים אלא הפוך אנחנו שמחים כי רשבי זכה להוציא את הנסתרות לגלות את הנסתרות וזה זכותו של רשבי בגלל שהוא גילה את ספר הזוהר והוא בעצם גילה עם מוקד תורה וגילה סודות תורה וחוץ מזה ראינו שרשבי בעצם זה רשבי דרך אגב כל תחשבו מהסיפור הזה רשבי היה צריך למות כל החיים שלו זה נס כל החיים שלו מפה הסיפור הזה שהוא בא לך למערה הוא חי בכלל מכלום שהקרה את הסיפור שם בשבת גם דרך אגב את הסיפור אפשר להסביר בצורה פנימית המתאימה לרשבי זהו עוד שהוא בפני עצמו נסביר את כל הסיפור בשבת אף למין ג' על פי הפנימיות של רשבי איך זה מסתדר כל הדברים שם אבל הכל זה עניין אחד ולא סתם רשבי זכה לדבר הזה אז יהיה רצון שנזכה בעזרת השם לראות ולגלות את הפנימיות ולהסתכל תמיד בעין טובה על הפנים ולראות את הטוב בכל אחד ואת הפנימיות בכל אחד שנזכה ללכת בדרכו מקצת לפחות של רשבי בעזרת השם החזקים
