כן, ככה אני אחזור. שאלו אותי מה הנושא של השיעור. תראו, השיעור נקרא קניין תורה. אני חוזר קצת, אנחנו כבר בשיעור השישי. השיעור הוא קניין תורה – איך אנחנו קונים את התורה ומה זה לקנות את התורה. אנחנו נקווה שבשיעור הבא נרחיב על זה ממש ונכנס יותר. עכשיו זה סוג של הקדמה. ההקדמה היא כל כך חשובה עבורי שאני מוכן להשקיע בה אפילו עשרים שיעורים. זאת אומרת, אם לפעמים ההקדמה הייתה כל השיעור מבחינתי, היה בסדר גמור. ולמה זה ככה? אני גם נרחיב על זה בהמשך. כי אם אין את ההקדמה הזאת, יהיה לי מאוד קשה לעבור לשלב השני. זאת אומרת, אם כל השיעורים שאמרנו עד כה לא יהיו ישובים אצלכם ונקרא לזה תמונים וחקוקים, יהיה מאוד קשה לעבור לשלב השני המעשי של לקנות את התורה. כילו אני עולה בשלבים, כמו כל ספר. כל ספר בנוי מההקדמה ומהספר. מי שקורא את הספר בלי ההקדמה, הרבה פעמים, כמו בספר "מסילת ישרים", ההקדמה היא קריטית. היא בעצם נותנת את כל הכיוון. זה לא ביור חובת האדם, הוא נותן את כל הרקע הכללי. מעבר לזה שחשוב תמיד לקרוא מי הוא זה שמעביר את הספר, מי שכתב את הספר, שזה עוד דבר שכדאי לראות בהסכמות. אבל ההקדמה, אז אנחנו היום כל הסשן הזה של השישה שיעורים כרגע עד כה סוג של הקדמה, אבל היא חובה.
שלבי קניין התורה כי היום אני בעזרת השם רוצה, אני מקווה שנסכם את הנקודות האלה. אולי בשיעור הבא נגלוש טיפה ונתחיל, או שאולי השיעור הזה נסיים. אנחנו פעם קודמת עצרנו בזה ששאלנו למה. אמרנו התלמיד חכם הזה שעמד בחצי ימיו, ואמרנו מה הסיבה. כי הוא קודם שנה לפני שהוא קרא. נכון, אתם זוכרים את הכל. ואמרנו שכל שלב כל שלב הוא משמעותי ודיברנו על זה. היום אני רק רוצה לכתוב את זה על הלוח, לקרוא את זה ביחד איתכם, עוד יותר להטמיע את זה בתוככם ולעבור לשאלה הבאה. למה זה בעצם חובה שזה יהיה ככה? למה אנחנו מחויבים להתפתח בצורה כזאת שקודם כל אנחנו צריכים לקרוא, אחר כך ללמוד את המשנה ואז את התלמוד? למה זה צריך להיות הסדר? אני רק ארשום את זה על הלוח. אנחנו אמרנו שקודם כל יש מקרא, אחר כך יש משנה, ואחרי זה תלמוד. כאשר זה אחד, זה שתיים, זה שלוש. אני רוצה לחלק לכם את זה בבקשה. כל הזמן יהיה פה דפים. תראו איך צילמתי לכם כמו פעם. אין את זה ככה, נכון? כמו פעם אין את זה ככה. אחד לי בסדר. עכשיו אני רוצה להוסיף כאן שתיים. אחד זה נקרא לזה רגשי הלב, שתיים זה ידיעה מעשית, שלוש זה הגברת העיון המעשי. טוב, מה עם שלושת השלבים? אני רק רוצה שנחזור עליהם בקיצור. אותו תלמיד חכם היה לו בעיה שהוא לא עשה את זה כסדר הנכון. זאת אומרת, הוא התחיל מכאן. הדבר הזה היה חסר לו, ובגלל שהדבר הזה היה חסר לו, כי הוא קודם כל עשה את זה ואחר כך את זה, או עבר לפה. כן, שנה וקרה, ואז אחר כך הדבר הזה לא נבנה כסדר הנכון. קרה מה שקרה. הקדוש ברוך הוא אמר אני אורג אותו בחצי ימיו, כמו שאליהו הנביא אמר. למה? כי מי שלא פועל בצורה הזאת, הוא יהיה מורה טועה, הוא יהיה מתאה מסוכן מאוד, מסוכן מאוד.
רגשי הלב והידיעה המעשית למה? כי כשאני בונה את הצורה הזאת, שאני לומד בצורה הזאת, כשאני מקיים את המדרגה הזאת, אני בונה, אני נבנה בצורה מיוחדת. ומה היא? לפניכם שלושה הם העניינים שצריך האדם להקנות לעצמו. פעם קודמת ראינו את זה בתוך עינייה. קראנו את זה מבפנים. מה שכתוב בשחור זה מה שראינו בפנים הלמטה. מה שלא כתוב בשחור מודגש זה מה שהרב טאו כתב על הפירוש הזה בספר "צדיק באמונתו יחיה". זה הספר פירוש של הרב טאו. כך הוא אומר, אני חוזר ללשון בעינייה: כי שלושה הם העניינים שצריך האדם להקנות לעצמו על פי לימודיו במקרא – רגשי הלב, שמה שיהיה ליבו לב שומע נוטה לטוב, הקדושה ויראת השם. ראשון הוא קניין רגשי הלב, שעימם תתפתח בקרבו הנטייה הטבעית לשמור בכל המוסר הצדק והיושר. על האדם לפתח בקרבו נטייה פנימית לאידיאלים. ליבו צריך להיות נוטה לא רק אל הטוב במובן החברתי והמעשי, אלא גם אל הקדושה ויראת השם, אל ההליכה בדרכי השם. עליו לשאוף לקרבת אלוקים. באדם כזה מתפתח צימאון, כמיהה טבעית אל הקדושה ויראת השם. זה יסוד ראשון וכללי שדרוש לבניין האישיות הישראלית, ובפרט לבניין אישיותו של תלמיד חכם. שלב ראשון רגשי הלב הוא צריך שיהיה לו לב שחושג בקדושה, וזה מתחיל מהילדות הקטנה שלו. שהוא מתחיל ללמוד בגיל חמש, אומר את המשנה חמש למקרא. הוא נפגש לראשונה עם התורה הקדושה. הוא שומע את אלוקים בהר סיני. והאלוקים דיברתי עם הבן שלי, אמרתי לו השבת אנחנו קוראים פרשת המרגלים, אבל הוא עדיין תקוע בן ארבע, אז הוא תמיד יש לו הרבוב. כן, בכלל ביום ירושלים צילמתי אותו, אמרתי לו מה יש היום בשבועות, מה יש היום שבועות. תקשיב, הוא שאלתי אותו מה יש היום, אז הוא אמר לי איזה חמודים הם, ארבע בשבועות, מה יש היום. אז הוא אומר לי תקשיבה אבא, באו מחבלים עם היריות בירושלים והם רצו את התורה, ואז הם אומרים להם לא כי זה לא תגנוב. הוא חיבר את יום ירושלים שהיו מחבלים שירו על הכותל, את שבועות שקיבלנו את התורה במעמד הר סיני, ויש מדרש ידוע שהרציאו אותם לעומות העולם והם אמרו לא בגלל שזה לא תגנוב. כל זה אני עלו סלט יום ירושלים שבועות. ילד יש לו תום כזה, הוא ובגיל כזה שאני מפתח לו את הרגש הזה האלוקי הזה, זה נקי.
הגברת השכל בעיון יש פה הרבה אולי שזכו ללמוד בתלמוד תורה בגיל הקטן הזה. זה מיוחד, זה מפליא. הם זכו להקנות לה את תום הילדות הזאת. מי שלא כמוני למשל, יותר בעיה. תכף נדבר על הבעייתים האלה. אבל זה השלב הראשון לרכוש את רגשי הלב, וזה מתחיל מהמקרא. אתם יודעים מה זה ילד קטן שלומד תורה נקי גיל קטן? באיזה גיל מתחילים ללמוד ספר ויקרא? גימל זה גימל ויקרא. כל הקורבנות, נידת הזריר, המצורה. למה? כי הוא נקי, הדמיון. הוא מדמיין אש יורדת מהשמיים, הוא רואה אלוקים. זה מה שקורה לו, זה מה שמדמיין. וכך הוא בונה רגש אלוקי מטורף, טבע מיוחד במינו. מיוחד במינו עד כדי כך שזה נהיה טבוע לו וזה נהיה בלתי זה הוא. ואז מה קורה? על גבי זה העניין השני, אחרי שהוא רכש את רגשי הלב האלה במקרא, על ידי המקרא, על ידי התנ"ך, שרואה את אלוקים שם, עברו את ים סוף, את ים סוף, אתם יודעים מה הוא מדמיין? הוא מדמיין את הכל, אצלו נקי. הוא עובר לשלב השני או לידיעה מעשית. אחר כך אני קורא הידיעה המעשית איך להוציא לפועל את רגשי הלב הטוב בחיים ובמעשה, שהם כל דברי התורה הזאת המעשית. בשלב השני של ההתפתחות החינוכית יש לעסוק בכל הצד המעשי של התורה. ההלכות המעשיות מורות לנו את הדרך בכל צעד ושעה. אנו רואים כאן את הצורך בשילוב של פיתוח הרגש הטוב יחד עם פיתוח הדרך המעשית לממשו בחיים. השלב הראשון הוא קריטי, הוא גורם לי להבין את האידיאל, את העיקרון, את הרעיון האלוקי סביב הכל. על גבי זה בוא נפתח עכשיו, בוא נלמד הלכות, בוא נראה, בוא נראה מה אני עושה עכשיו. מותר? אני צריך לשמור שבת. למה אני שומר שבת? אז יש את אלה שמבחינתם כל השבת הוא איסור אחד גדול, הם לא סובלים את השבת, לא סובלים. אבל אם מישהו מבין שהשבת היא שבת אלוקית, אלוקית. בשביל מה השבת? אם הייתי שואל אתכם, בשביל מה השבת? בשביל לנוח משישה ימי המעשה. מה אתם אומרים? שבת מנוחה, נכון? בשביל מה? למה? כי מה הרבה שמה לנוח, נכון? עבדנו קשה במשך שישה ימים, מה קורה ביום השביעי? צריך לנוח. נחים בשבת כי עבדנו קשה, אז נחים. שתות. מי שחושב שהשבת נועדה כדי לנוח ולצבור כוחות לשבוע הבא, אז הוא טועה. הוא טועה. למה הוא טועה? כי לא יכול להיות שהשם יצר יום כזה מיוחד, יום כזה מיוחד, כדי שהאדם יוכל לנוח בכוח הפיזי שלו, שהוא יכול להמשיך לעבוד או שהוא עבד. לא. שבת ואה היא נפש. מה זה היא נפש? לשעון נפש. נפש. למה השבת נועדה? למה את הנפש? את הנפש צדיקים. השבת היא מעין עולם הבא. היא באה להגיד בוא תקשיב, בוא תיכנס לבפנוך, שחרר שאתה בחוץ של שישה ימים. השבת נועדה כדי להראות לך מה זה מנוחת הנפש. השבת תתענג, תאכל, תדבר עם המשפחה, תלמד תורה. יש לך זמן. אל תתעסק בגשמיות. עזוב אותם. כסף. אז אל תסע, אל תדבר גם בפלאפון, אל תזיל זכושים. רק שב לנפש. איך הגעתי לזה? לא זוכר. אז זה המדרגה. אדם בונה את הנפש שלו. אבא בונה את הרגל שלו. זה קשור לפה. אני ממשיך.
החפ חיים ושמירת הלשון החפץ חיים בבואו ללמדנו על שמירת הלשון כתב שני ספרים. ספר אחד שמירת הלשון המעוררת רגשי הלב. הספר הזה הוא מסביר מה מיוחד בשמירת הלשון. אדם ששומר על הלשון ומעריך ימיו ועוד דרך העולם הבא וזוכה לשלום ולהשכנת שלום ושכנת שכינה וכולי. זה הספר הראשון שנקרא שמירת הלב המעוררת רגשי הלב. הוא מסביר את המיוחדות ממה אדם זוכה שהוא שומר על הלשון. וגם הוא כתב ספר נוסף שנקרא חפץ חיים הנותן הדרכה מעשית מפורטת. זה בעצם החלק השני. תמיד שימו לב, שלב ראשון, שלב שני. הבלוה סני כל הנטייה הטובה. אם לא ילמד אדם את ההלכות בכל תחום התחום, הוא ייקשל על ימין ועל שמאל. חייב את המדרגה הזאת אחר כך, כי אם לא, לא נדע מה מותר מעשו, לא נדע מה לעשות, לא נדע הלכה למעשה. אנשים יכתוב ויעשו את חוסר הלתון השם. מותר לשתות יין שגוי נגע בו, יין נסח? אם לא נלמד את זה, לא נדע. לא נדע. מותר לקטוף מעץ של מישהו אחר ולאכול? לא יודע. יש מלא שאלות, נכון? מלא. מולה. מותר להסתפר פה אפס? כלומר, כולם יודעים, אבל לא אכפת. יכול להיות. אני חושב ככה. זה מתחלק. יש כאלה שלא רוצים לשמוע, לא מעניין אותם. זה מנדה חרשמי. הם בכלל לא יודעים שהם חולים. יש כאלה שאתה אומר יפה, קשה להם, לא רוצים לשמוע, לא רוצים לשמוע. יש כאלה שהם לא יודעים, באמת לא יודעים. יכול להיות שאם הם היו יודעים, אז הם הולכים לבחור. לא יודעים. יש הרבה לא יודעים. כן, כן, צערי הרב, כן, נכון. זה אולי אתה צודק, אתה צודק. יכול להיות, אתה צודק, אתה צודק. יש הרבה דברים שאנשים לא רוצים אולי לדעת, אתה צודק. נמשיך, נמשיך. אם לא ילמד האדם את ההלכות בכל תחום, ייכשל על ימין ועל שמאל. וכן להפך, אם הוא יקיים את ההלכות אבל בלי קדושה ועירת שמיים, בלי המדרגה הזאת, הם יישארו מחוץ לו, בלי לחיות בקרבו. אני אגיד את זה פעם הבאה ואני אגיד את זה גם עכשיו. יש הרבה אנשים היום, תקשיבו טוב, שהם חיים בשתי עולמות. אולי זה רוב בני אדם. חיים בשתי עולמות. עולם אחד זה עולם המעשה, הם עושים חיים, עובדים, הכל. זה עולם שלי, זה עולם הקודש, מנותק. אבל אין ביניהם קשר. הוא יכול להיות איך שהוא עוזב את הישיבה, מגיע לבית. מרגע שהוא יוצא מהישיבה, חי במין עולם אחר. לא בהכרח. הוא ניתוק כזה, ניתוק כל. פתאום לא יודע. גם כשהוא עובד. תדמיינו שנייה אדם כזה. שמעתי דוגמא מהרב ערן תמיר. גם אדם נוסע ברכב חלילה והתנגש באיזה רכב ככה מאחורה. תראו לכם, הוא יוצא ואומר סליחה, אני מצטער, אני נרצתי לך. איזה יופי זה. זה אדם שאולי הוא אומר אה, אז יש כאלה אנשים מידות שהם אנשים טובים. אבל מי שזוכה להכניס את כל עולם התורה שלו לעולם המעשה, מצוין. אתה לא חי בשתי עולמות, לא חיים שתי פלאפונים. אתה לא חי באיזה שתי קומות כאלה. אחד אתה מנותק מבי המדרש, אחד אתה תי. זה לא מסתדר. סליחה. טוב, אנחנו נגיע לנקודה הזאת עוד בזאת השם. אני רוצה להמשיך. מתוך כך אנו מגיעים לקומה השלישית פה של הבניין החינוכי. אחר כך הגברת השכל בעיון בדברים העיונים, בין במעשים, בין שלטאי חיון ושיקול, בין מדברים מפשוטים הדעות והאמונות. זהו השלב העיון המוגדר בגמרא כשימוש תלמידי חכמים. שימוש זהו בעניינים המעשיים, לימוד הגמרא, אבל גם בעניינים הרוחניים והמוסריים, בעניינים הגבוהים והמפשטים של ענייני אמונה, שאף הם שייכים לתלמוד. וגם בהם יש צורך בשימוש תלמידי חכמים. וכאן הסיכום: הגברת השכל בעיון אינה עומדת לעצמה. אין אפשרות שזה יהיה רק זה, אלא היא צריכה להיות נובעת משתי הקומות הקודמות, מדרגות פיתוח רגשי הלב ומימושם בחיי המעשה. לכן אין מכניסים לבית המדרש תלמיד שאינו אגון במעשה. אין דבר כזה. אי אפשר להכניס לבית המדרש מי שדילג על הדברים האלה. כן, יש מלא מדרשים מפורשים פה. אדם ללא עירת שמיים, אני אגיד לכם מה שכתוב במסכת שבת. במסכת שבת, אדם ללא עירת שמיים. עם הרב אונה, עם הרב הבא רב אונה. כל אדם שיש בו תורה ואין בו עירת שמיים דומה לגסבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, מפתחות החיצונות לא מסרו לו. אין דבר כזה. עד כל מי שאין בו עירת שמיים, אף על פי שכוחותו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המניין שבישראל. אין אפשרות. מה עירת שמיים? זה עירת שמיים, זה בעצם רגשי הלב שמבטאים את העירה תודה, מבטאים את עירת השם. אבל כאילו אני מגיד לו אומר, בלי מקרא במשנה אין סיפור שאתה מגיע לאיזה עיבור לתורה, נכון? יש, זה לא שאתה לא מגיע, אתה צודק בשאלה שלך. אבל בלי המקרא בהתחלה יש איזה ניתוק מסוכן, יש איזה משהו מסוכן בדרך. זה אומר שבנאדם נקרא חסרי עירת שמיים. אם יש לך ביטות על זה, זה אומר שיש איזה משהו שעלול להיות מזה. יש משהו פגום, זה אומר משהו פגום, משהו לא נרחש קשורה בקרבה האלוקית. ואז מה עלול להיוולד מזה? כשהוא יגיע פתאום לאיזה מאבק דרכים בין הבנה הטבעית שלו, השכל שלו, לבין האלוקים, משהו שהקדוש ברוך הוא צבע, הוא ילך לנטייה הטבעית שלו. האלוקים לא התפתח בו בצורה כזאת שזה ברור לו שהוא הולך לאלוקים. זה המסוכן. למה? כי העירת שמיים שלו לא נבנתה בצורה הריקשית הלבבית הזאת מההתחלה. וזה המסוכן. אה, אז בודדים נבנו כמו שאתה אומר, כן, בודדים האלה שלא זורקים את הסכם, זה צפים. נכון, נכון. אז מה נעשה עכשיו? אתה צודק, זה מה שאתה אומר, לא? אין, זה בדיוק מה שאני רוצה להגיע לשלב השלישי. במילים אחרות, זה מה יהיה עלינו. זה מה שאני רוצה להתחיל. השאלה הבאה שלי לא בזה. כי הדבר הבא, את האמת, כן, תספסנו את הרכבת כולנו. לא, עוד פעם, אני לא יודע, אתם כולכם ברוך השם, אולי הייתם למדתם, אבא שבימא ניתנו אתכם תורה בגיל חמש. קודם כל זו שאלה בכלל. למה חשבתם על זה? למה ילד צריך ללמוד דבר כזה? למה? למה זה הסדר? למה ילד שלי בן חמש היה למד אותו את זה? לא, לא, לא. אבל למה זה מתחיל מזה שהוא קטן? למה אתה קטן? אני אלמד מקרא. למה? יש פה דברים נפשיים. לא, אבל המשנה אמרה חמש למקרא. למה דווקא חמש למקרא? מתחיל להתפתח שהוא עוד צעיר. שעברל עוד חמתקי עליו. זה אני רוצה שניקח. איך? אז זו שאלה. תקשיבו, שעברזל עוד חמתקי עליו. אבל שעברזל, כאילו אתה מבין, זה מה שאני הולך. אנחנו נלמד פה פסיכולוגיה נפשית. מה אני רוצה להרוויח פה? שני דברים. דבר ראשון, דבר ראשון א. אנחנו נלמד פה פסיכולוגיה נפשית. מה קורה בנפש? איך היא נבנית? למה זה חשוב וקריטי שילד קטן יתחיל מפה? למה? כי מה קורה אצלו בגוף? קורה אצל כל אחד ואחד מאיתנו משהו בגוף, שאם זה לא יהיה, הדבר הזה ישתבש. דבר שני שחשוב שנעשה את זה בצורה הזאת, כשיהיו לכם ילדים, לאיפה תשקיעו בהם? בגיל חמש, בגיל ארבע, בגיל שלוש? במה? תשב מול המחשב, תראה סרטון. אני מכה על חטא עליי, כי לפעמים כשהילדים משגעים אותך זה נוח לעשות את זה. אבל אני שואל באמת, האם תפספס את ההזדמנות הכבירה הזאת?
חינוך ילדים איך אנחנו נחנך את ילדינו? ממה נצא מפה מבית המדרש? איזה דור נקים? דור שהוא תפספס את זה? ופה אתם תראו, אנחנו פספסנו. אתם תראו, ובגלל זה התחלתי עם כל התהליך זה. דבר שלישי, למה זה חשוב ללמד את כל הסוגיה הזאת ולבנות את זה ככה? כי אז אני מבין כנראה את המחלה שיש לנו, אז ממילא אני אנסה לפצות עליה איכשהו. עכשיו אני אחשוב איתכם ביחד איך לפצות על זה.
