הרמב"ם על תלמוד תורה, דיברנו בשבוע שעבר על מצוות תלמוד תורה. ראינו שאדם צריך ללמוד תורה ביום ובלילה, והעניין הזה מופיע בספר יהושע. הגמרא במסכת מגילה מספרת שזה היה בזמן מלחמה, וכיום יש מי שאומרים שתלמידי ישיבה פטורים מצבא כי כתוב "והגית בו יומם ולילה". הרמב"ם מדגיש את חשיבות לימוד התורה גם בזמנים קשים, כמו חייל שלומד בזמן הפנוי שלו בלילה. הרמב"ם מציין שמצווה היא ללמוד תורה וללמד אותה, ושכל אדם צריך ללמוד תורה בעצמו. הוא גם מדבר על כך שאדם שמתפרנס מתורה בלבד ולא עושה מלאכה, מתפרנס מצדקה, וזה לא אידיאלי. הרמב"ם קורא לזה חילול השם וביזוי התורה, כי התורה לא נועדה להיות מקור פרנסה בעולם הזה.
האם מותר להתפרנס מתורה הרמב"ם אומר שאדם שמתפרנס מתורה בלבד, כאילו עושה את התורה כלי לפרנסה, וזה לא ראוי. הוא מציין שאהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, ושכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. הרמב"ם מדגיש את החשיבות של עבודה לצד לימוד התורה. בימינו, ישנם רבנים ותלמידי חכמים שמתפרנסים מתורה, והרמב"ם מתייחס לכך כמצב לא אידיאלי. הוא מציין שבזמנו, אנשים עבדו ולמדו תורה במקביל, והיו דיינים שהיו גם עובדים.
הסכם יששכר וזבולון הרמב"ם מתייחס להסכם יששכר וזבולון, שבו אדם אחד לומד תורה והשני מפרנס אותו. הוא מציין שזה לא אידיאלי, אבל במציאות של היום, זה הפך לנחוץ כדי לשמור על לימוד התורה. הרמב"ם מדגיש את החשיבות של עבודה ולימוד תורה במקביל, ושזהו המצב האידיאלי. בימינו, ישנם אנשים שמפרנסים תלמידי חכמים מתוך הבנה שזה תורם ללימוד התורה. הרמב"ם מדגיש את החשיבות של עבודה ולימוד תורה, ושזהו מצב האידיאלי. הוא מציין שבזמנו, אנשים עבדו ולמדו תורה במקביל, והיו דיינים שהיו גם עובדים. יש לך חיטה, אתה מכין לך קמח, קצת זמן, בשר, בקר, זהו. היום, יש רמת חיים שאנשים צריכים להרוויח, אולי אפילו יש כנים בחודש, יש שנה נוצרות, יש רכב, יש טלפון, אני לא יודע מה. היום גם אם תגיד לברך לעבוד שעתיים ביום ועשר שעות ביום תלמד תורה, נגיד אני לא יכול משעתיים ביום להתפרנס. זה נמצא להפוך, עשר שעות ביום לעבוד ושעתיים תלמוד, ואז התורה תפגע. לפחות שהדורות האחרונים, היום במקום נסיבות טובות, ניסה להתפרנס כמו פעם. כמו שמעתי, זה משהו, כמה שעות, שיהיה חפץ חיים לפני 150 שנים. שפעם, עצמם היה גדול הדור, עוד היה לו חנות, והוא מספר שהיה כל-טוב ככה מבוקר. היה לו עוד רמת ההכנסה, שהוא חשש שהספיק לו, סגר את החנות, תחלים תורות, לא פתח את הכונה. כן, עשרים פעמים הולכים לעבוד שעתיים, שלוש, ארבע שעות ביום. במסעדה עשייה מפורש והרמה, קוראים לזה פרק א' שדיבר עליה לחלק את היום. הנה אומר תראו בפרק א' הלכה א', כן, להלכה ב', הפרק גם הלכה ב'. הרב אומר ללמוד כל יום, נקרא המשנה בתלמוד, יכול לדחות את הדרך.
שעות עבודה ולימוד תורה כיצד? היה בעל אומנות, היה סגר נכון שלוש שעות ביום, ובתורה תשע, תשעים עשרה שעות. מה הבעיה? תשע שעות ביום אתה לומד תורה, לא על תנאים. יהודים בא לבית, אל לבדתי מה שנקרא, תשע שעות ביום תורה זה הנורמל, שלוש שעות עבודה. אז זה אותם תשע שעות חלק שליש שליש. אני חושב שזה לא נחשב, לא פעם מדבר פרק א' על כל המשרד. כן, אבל לפעולה מדבר על זה שאיסכב לעבוד, כן אז זה עובד, עומד שלוש שעות ביום, תשע שעות לומד. אבל היום זה כאילו לא, אי אפשר לצניד, זה מה ששמעתי, היום זה התהפך. אז מה הולכים? אז אכן, הייתי מסמיש, אתה אומר אין בירה, זה בדיוק הנה, המצב השתנה, תורה לא עלה לשכח. היום צריך לעבוד המון בשביל להתפרנס, זה בדיוק השינוי. נראה כמה שהעקרון נשאר, אנחנו לא מתפרנסים לתורה ולא קורדונות פה ולא יותרה להתרדל בה. היום זה ילוצים אני אומר את הדבר לגבי ישיבת הסדר או מה שנציגי הסדר המרכז. על פי ההגיון והחוק והתורה, בגיל 18 צריך להתגייס, לפחות נפש, לחמת מצווה.
דחיית גיוס ולימוד תורה אלא מה? אנחנו מבינים, הוא אמר, בסדר, תמיד אומר, אנחנו דוחים, אנחנו לא פטריק, אנחנו יכול להתגייס בגיל 18, להתגייס בגיל 18 יותר מאוחר, בכל מקום, שירות מלא. אני אעשה שירות חלקי וחוזר לישיבה. אנחנו מבינים שעם ישראל זכות בתורה, בתורה מקיימת אותנו ומחיה אותנו, ושלא יותר מעודדת אותי לשרת שירות משמעותי ולהתחייל טוב ולמוטיבציה. אז אנחנו נאלצים, ככה אני ראיתי את זה על עצמי, נאלצים, כרגע לא להתגייס בגיל 18. אבל לא, יש לי תאום, תעזבו אותי, יש לי פתאום בחברת שם בחור השיבה, אני עושה רק שנה ומשהו, ממש ממש נפש וכך נהייתי בהרגשה, עד שהתגייסתי. כל מיני הרגשתי, מה קורה, מה קורה, באמת, אני לא משחק עצמך על בספץ הזמן, כי אם לא אתה בספץ הזמן, יש עוד יחס עלייך, אתה שחק פה, מה זה, מה הדבר הזה.
חיי צער ולימוד תורה תודה רבה, אני פעם נוסע, אני מברך שלא לומד ברצונות, איך לעזאזל, איזה שחר נשחה לקחת בספץ דקה ולא לימוד ברצונות, לא יודעת ברצונות, אני יודע, אבל בכל זאת, לא כמובן מאליו. תודה רבה, אני מסודר מחר הדבר האחרון שרציתי שנראה, זה גם חידוש של הרמב"ם, כל הנושא הזה של, שאדם צריך להעמיד את עצמו בעולה של תורה, פתאום ילך תוכל, וואי, מה צורה תשתה, לחיות חי דחק. אז הרמב"ם מדבר על זה, נתחיל לפרקים מהלכה א'. מה שאני רוצה לראה פה, קודימון הזה קצת שבוע שעבר, יש מצוות ללמוד תורה שייך לכולם, כמובן כולם עובדים, כרמב"ם, וחיים בסדר, מתכניסים, בכבוד, קובעים עתים לתורה ביום, בלילה, זה התנהלות הרגילה. ואז הרמב"ם על הלכה א' אומר ככה, מי שנסעו לבוא לקיים מצוות זאת, כראוי לה, להיות מוכתב בכתרה של תורה, כלומר, זה קבוצה תוך נוסיעה נוגדרת.
כתרה של תורה הרמב"ם קורא לזה מקום אחר, אחד נכנסים למקרא, אחד יוצא לאורך, כלומר, אחד אנשים עונדים בצפה שדה, תיכון, ישיבה תיכונית, ואחד מתוך אחד, הוא אילוי, הוא אדם משמעותי, אדם שרוצה לגדל ממש ממש בתורה. אז הוא, מצוות קרוי, כתרה של תורה, אז הוא אותו אחד, לא ישיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישם על לבו שתמי תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך הוא דרכש לתורה, פ' במלך תוכב ועל ארץ פשן, חי צער תחיוב ותורה תיעמל, ולא עליך נכה לגמור וכו'. זאת, מה הרמב"ם, כל הביטויים האלה, פ' במלך תוכב ועל ארץ פשן, חי צער, לא אין לך עושר וכבוד, זה אנשי מעלה, אנשים יוחדים שרוצים לזכות בכתרה של תורה, שגם מסוגלים לזה. רוב הציבור, מותר להיות עשיר, לא להיות חמדן, מותר להרמיח טוב, מותר ללכת בבית יפה, מותר לאכול ארוחה ראויה, לא צריך לאכול פ' במלך. אז כל מה שיש המשתניות, יותר רגע בכנת תורה ובפרקי אבות, ומי יוצא חם, מי יוצא חוק, מי יוצא אחרת, פ' במלך תוכב, זה לא לציבור הכללי. אין שום אדם ממוצע נגיל, לא צריך בראש, צריך להשתפק במועט, להשקיע בבית תורה, ופחות בסדרותך קבע, ולכתיף חערי, בעיקר זה לימוד תורה. אבל ממש למסורת הנפש, התורה אומר, זה לא מתאים לרוב האנשים, רק ל… יש מישהו שהוא, לא יודע, סחב על אוטו, הוא לא עובד, הוא מתקח, כל עולם התורה, זה עדיין לא מעלה, זה עדיין לא אותה מעלה, למרות שהוא לא עובד, לא תנו? כן, אבל אין לו את הליפון צער האגרה, זה מצוין, הוא לימד תורה מהבוקר, עדיין יפשו עם המסוגל, כל המסוגל אבל נגיד הוא לא רוצה להגיע למעלה הזא. אז הוא עקר עם כל הכסף שלו, והיה כאילו… לא, אני לא נהנה, אני נחתכי לו, הרבה אומר, אם אתה… אני יכול לעבוד שלושה ימים יכול, אבל, שוב, זה נשא מינון, אבל אני אומר לך, חיי עצר אז יש אנשים שלא יכולים בכלל להגיע למצב הזה? שמה? יש אנשים שגם הם רוצים ולא יכולים לעשות את זה, כאילו? לא כל מי שאין אותה יכולות, במה כלום כאילו, זכו פתאום בכסף, או… כן, שלא מסוגל ללמוד תורה מהבוקר עד הערב, זה לא מופיע בחזק רוב האנשים הם יצרנים, רוצים לעשות משהו… לא כל החדשים, בכל, ללמוד מהבוקר עד הערב, ללמוד, ללמוד, ללמוד למרות שהוא עשיר, קיבל ירושם, סודר בחיים הא צריך קצת את הזכויות אבל מי שיש אותה יכול, יחכים? מה שרמא רוצה לחוון אותנו, שמישהו, האמת רמא קורא לזה אחד מאלף באמת, רוצה לגדול, ויכול לגדול, וראה ברכה בלימודו אז הוא אומר, אני אעבוד פחות, אני אתן לך הצעה אם אדם רגיל, אבא מובא שלוש שעות, זה אעבוד שעה ואז הוא אומר לך, כלכם היום, מסרות ישכח והזכה לכתרה של תורה.
עבודה ותורה אבל זה לא ברישה מהציבור ברישה מהציבור, זה לקבוע עיתים לתורה תעבוד, תתפנס, וכבוד ויכול להתהשקיע כמה שיותר בלימוד תורה אז זה צריך, לא להתבלבל לא לקחת את הביטויים האלה של חיי צער לתורת יאמן, ולשכוח אותה על כל הציבור זה לא, זה לא קורה טוב, אז נסכם צד אחד, לפי הרמא נושאים בתורה היום איתי רואה את לעשות לישון תורה תחת עובדים ולומדים כל אחד לפי עניינו מיעוט של האנשים כדור הפוסקים רשבי וחבריו חיים ממש חיי צער עובדים מינימום של המינימום עוד כמו היום יש את הפרנסה בדחת והם זוכים לקטרש של תורה של אנשים הלאה זה לא אנשים הממצאים והרגילים. מה אגב, אתה סופר על זה, של משהו מזה כאילו, היה לנו בדיוק שיעור הזה אתה סופר, סתם מדבר על רשבי רשבי מדבר על זה, שמה סתת בגניך ויש בו זמן זה בחוץ לארץ פה בארץ, עשור דגן זה מצווה את יכולה להניח תפילין זה בסכימה? כן, זה עשור דגן אותו אחד, חצי שעה ביום זה יכול להיות על הכסף משנה? לא, לא בהכרח כאילו, את יכולה בשיעור אז הרב אמר שכמו שבעיניים לא יגיד שהוא לא יניח תפילין בשביל ללמוד תורה אז הוא לא יגיד אני לא אעבוד בשביל ללמוד תורה כן, שאלה כמה אתה יכול לעבוד שבע שעה ביום, שמונה שעה ביום זה משחק של הרמב״ם עד כמה אתה יכול להתארנס מגיעה כפיך ועד כמה אתה רוצה לחיות חיצה אם אדם רוצה לחיות חיצה הוא אומר לי לעבוד שעה ביום להרוויח חמישים שקלים ביום, אני מסתדר זו קטרה של תורה שעה זמן תלמיד אדם אם רוצה אומר לו אי רוצה לעבוד שבע שעה ביום להרוויח קצת יותר ולקווייטים לתורה ואחר כך סופר אומר ברמה האידיאולוגית שרשבי אומר מה אתה עושה בדגן, מה אתה חורש תורה מתיעליה, זה בחוץ לארץ שעשו דגן זה נטו פרנסה אבל בארץ ישראל לסוף דגן ולקצוע זה מצווה כמו פילים שעה ביום זה אין לנו עקרון יותר ואז בצלפסיזיה אבל אתה לא יכול להתארנס אתה צריך למצווה לעבוד רבע שעה ביום או חודשיים משנה כמו הרמב״ם זה מה שאז היום זה לא עוזר אבל זה לא אפשר אז מה עושים? אושר שמואל הקסם יש שני שנאלצים להתארנס בתורה לפחות בשלב ראשון של החיים והברכים צהריים וכו בשלב שני, אדם צריך לשלם לראות איך הוא יכול להתארנס לכבוד ובצער ולהשאיר זמן ללמוד תורה אחד יעבוד שמונה שעות ביום וילמד שעתיים אין לנו לקבוע את ימי התורה כל יום רוב הציבור נתפנס טוב וכבוד לא נחלט חייצה ולראות שהמלאכה והעבודה לא מאפילים על התורה זה הדר כן זה אדם הרגיל
