זה חשוב ללמוד את זה טוב. אנחנו בשבת יודעים שיש כל העולם יותר טבעות מלאכה שמסורים מהתורה ויש גזרות חכמים שזה מוקצה. יש כל מיני סוגים ויש גם שני סימנים בשולחן ערוך שינבב שינזיין. נתחיל משינזיין ונחזור לשינבב אם יהיה זמן. כשמדברים על דברי ישעיהו הנביא: "אם תשיב משבת רגליך, עשות חפציך ביום קודשי, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד", לומדים מזה כמעט בכל מילה בפסוק. חפציך אסורים, חפצי שמיים מותרים, לדבר דברי קודש אסור, דיבור חול אסור. זה נועד רבנן. הרמב"ם בהקדמה למשנה אומר שיש גזרות חכמים שזה לא המקרה פה. אני חושב שהם אומרים אם הזמן גזרו ועשו סייג לדבריהם, תקנו תקנות.
דין מוקצה וגזרות חכמים כאן נראה להם שזה הרחבה של האיסר. אם אנחנו נשמע על עוף בחלב, אז גם יש שמר בשר בחלב, בקר. אבל יש גזרות חכמים שאומנם חכמים אלה שמרו אותן, אבל זה בעצם הרצון של התורה. נפקמינה שנראה לכאורה לפני שגזרו עוף בחלב זה לא היה, בודאי היו אוכלים עוף בחלב. דיברתי על מקומות, אמר דאטרה של לוד אמר מותר, אך לא כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" לא דבר על עופות. בכל מקרה, עד שהתורה, עד שהחכמים לא באו ואמרו אסור לאכול עוף בחלב, כמובן עד שלא אמרו להדליק לא הדליקו, כי זה לא השייך עכשיו. שאלה גדולה גם ממוקצה וגם בדברים שאנחנו מדברים עליהם. מוקצה זה יותר מפורש. האם באמת שניתנה תורה עד שבא ישעיה הנביא והורה "דבר דבר" שלא הילוך חכם וכו', אנשים בני ישראל במדבר, תקופת השופטים, תקופת המלאכים דיברו דברי חול, תתלו מוקצה. אין בעיה לקנות מקום בשבת, אין בעיה לתת כסף, הרבה דברים שהיום אנחנו לא עושים, שהם באמת עשו אותם אז. חלק מהדברים אין לתשובה אחת, חלק כמו ששמעתי גזרות חכמים הם חידשו אותם או מנהגים שהתנהגו. אבל חלק זה כמו אומרת גם על החזקי כל מיני הנהגות של הכהנים הגבוהה אומרת באו בישעיה ופרשה.
הבנת רוח ההלכה זאת אומרת ברור שכשאתה אומר "זכור את יום השבת לקדשו" לא רק התכוונה ברמה טכנית שלא נעשה להמצאת טובות מלאכה, אבל הלבוש יהיה לבוש נכון עד שהישעיה הנביא אמר לא לא לא שיהיה מלבושך בשבת, לא מלבושך שנכון. ובעד שהישעיה הנביא דיברו מקר חוממקר זה שבת זה יום מיוחד זה שביתה אז זה משקל על הדיבור על ההליכה על הלבוש על כל דבר. אז מה שחז"ל אומרים בהקשר אחר שכמו שמעתי הנביא פרש בטח שהוא זה נשכח זה ברור משה רבינו אמר בער סיני לא צריך להגיד לכם איך להתלבש בשבת אתם מבינים לבד לא צריך להגיד לכם איזה דיבורים לא מדברים בשבת אתם עושים כל היום בחוסר מנוחה כי אתם מבינים לבד אם לא מבינים צריך לתוב את זה בותה מידה גם פוסקי ההלכה לפני שאתה רואה איזה פסק ההלכה אתה אומר רגע למה זה לא נכתב עד עכשיו כי זה ברור לא כל פעם כשרבינו מציעים פסק זה חידוש מהיום זה התברר צריך לדבר על זה אנשי להבינו על זה תחומי הידען החברות תחומי המותר מבחינת גניבה דעת עונה יש דברים שהיו ברורים ובאמת שם איזה נכתב שמה? שונאול נכון? נכון אין שולחן ערוך לשונאול אין ענבה אין ייסור גאווה דברים מאוד מאוד בסיסיים אין מצוות אמונה אז מה עד שבא הרמב"ם וכתב מצוות אמונה אנשים לא האמינו הוא אומר בוא נכתוב את זה זה חלק מכל התהליך שרבידה הנשיא שכתב את התורה דברים שבכתב בעל פה היא הייתה ראשה לכתוב התורה הייתה תורה שבעל פה ורבידה הנשיא אמר עד לעשות לה שם תורת אחד דבר נשיא שעבר לפני פעמיים פרנסה מתורה יש מצווים שהיית לעשות לה שם תורתיך עוברים ייסור מסוים כדי להחזיק את התורה אז רבידה הנשיא אומר אני אלץ לכתוב שם רגע שאתה כותב ויש צסקה נגיד לו זה כתוב זה לא כתוב איפה כתוב שצריך ככה ושעשו דבר לשון הרע לא מופיע בשפן ארוך ברמב"ם כן אז לא כתוב ברור שהתורה לא רוצה שתדבר לשון הרע זה כתוב אני אמצא לך אז צריך לדעת שאני אומר בלחוץ שבת חלק גדול מהגזרות זה רצון התורה שהתורה לא כתבה התורה כי זה מובן זה שעד הרבינן בכלל יש רבינן ביא את זה לדעתנו אבל זה מדהים מדהים הרצון של התורה הרמב"ן על התורה כותב את זה בתורה מפורשת בפרשת אמור פרשת המועדים התורה קוראת בראש עניין אני מדבר איתה על שבתון מקרא קודש אומר הרמב"ן שבתון מקרא קודש זה בדיוק מה ששמעתי קודם שאלה אם מצב שאדם שעיר סגורה שאין בעיה של הוצאה מראשית החנשות הרבין יש שם שוק בימות ומקר חוממקר וממשא ומתן אז התורה כבר דיברה על זה אז למה התורה לא אומרת אסור אני מקור ולקנות כי התורה אומרת שבתון מה לא הבנת מקרא קודש למה אתה תמיד שאני שבת ועושה מקר חוממקר למה זה נכתב בגמרא הרמב"ן שלנו רק אנשים לא הבינו אנשים הלכו לפי האות הכתובה אבל זה לא כתוב אז מותר אז אני חושב צריך ללמוד מזה שגם אנחנו היום איפ זה כתוב איפה זה כתוב בסך הלישה פעם מישהו ספני שמדהים איך הבורה הנכות כיבודה ואין יש ספר אני לא יודע איזה מצוין שיש ספר אבל אורי לו לבן שמחבא את אביו מה כתוב בעמוד 4 טוב אני אעשה את זה כיבודה ואין מצווה כל כך גדולה כל כך הגיונית כל כך טבעית שלא צריך ספרים מי צריך ספר מישהו יספק בסדר אבל ברעיון זה לא זה מחוץ לאות הכתובה זה משהו מאוד מאוד גדול אז זה העניין של אם תשמעי שבת רגליך ואתה צריך לדבר דבר וקראתי על השבת עונק חדוש ה' זה הדבר אז נראה בכל זאת את המילה הכתובה כי אפשר להגיד טוב אני אשכור את הספר כל אחד מאיתנו יבין מה רצון ה' מה המהות של השבת מה אני אומר מה אני לא אומר ירידת הדורות זה יך שהגדירו לי מה מותר מה לעשות אבל עדיין תמיד אנחנו מדברים פה על נושא של מה שנקרא רוח ההלכה או כיוון ההלכה מכיוון שהדברים האלה הם דברים שהם כללים רוחנים מסורים ללב שנכתבו אז גם אחרי שאתה לומד את הכתוב עדיין תבין את הרעיון ותחיה על פי זה כי בדיבור קשה מאוד להגיד איזה מילה מותר ואיזה מילה אסור אפשר להגיד אבל קשה די בלכת שבת בישול יגידו חג ליר שם כלי שני כלי שלישי יצולד את הגדרות אבל דיבור ביגוד של שבת צורת ההליכה זמן תחיל לבוא עם כך איזה סרגל ולמדוד מה זה פציעה גסה זה לא עובד זה צריך להבין לבד זה צריך לבוא עם בפנים בצורה הכי טבעית שבשבת אני לוח אחרת מה שם ביום חול לא יודע יש פה רצייה די אני לא יודע בדיוק להגדיר ולא צריך להגדיר את זה זה הדבר החשוב פה טוב אז נראה פה את סימן שינזיין שולחן ארוך מדבר דבר כן זה התחיל בשנבב אנשים ישבת רגליך מצוח הפצחה מדבר דבר אומ השולחן ארוך שלא ידברו חש שבת כי ידברו חש שנחול כמו שמענו נקודה זהו מה זה אומר אי דחזיל גמור תחשב לבד נתן דוגמה אלכח אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או שכורה פלונית אקנה למחר נקודה אפילו משרד דברים יטילים אסור להרבות עכשיו פה באמת צריך להגדיר אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר אני מחר רוצה להתחיל מסרט ברכות אפשר להגיד את זה בשבת דבר פלוני אעשה למחר זה אומר המשנה הבורה גם כן אפשר לשאול את השכן ארוך למה לא הסברת עלו השכן ארוך 300 שנה לפני החפץ חיים זה לא משנה בורה זה מופיע לפניכם הוא בעצמו אתה תמיד לבד שיש דברים שאתה יכול להגיד שאני אעשה מחר ויש דברים שלא אני אסבור לך זה מופיע בהמשך אבל תביא את העיקרון לא ללכת על הפרטים את הרעיון אז זה דבר דבר שאסור לעשות אותו בשבת אפילו אם הוא רק איסור דה רבנן כשעבור מישהו יתחכם וישאל הרי יש לנו כלל שלא גוזרים גזרה לגזרה כן אם יש אכזל גזרו עכשיו איסור דה רבנן זה גזרה אני אומר מחר אני קונה נעליים לקנות נעליים יעשו מדה רבנן אין בהם מהתורה לקנות נעליים בשבת זה לא שבתון אבל אין ישראל לקנות נעליים בשבת ואני ומר לחבר משבת מחר אני קונה נעליים זה גזרה לגזרה כי ישראל ידבר מדה רבנן וישראל יקנות נעליים זה מדה רבנן אז מה זה גזרה לגזרה? למה אתה עושה גזרה לגזרה? תבוא ותגיד אסור להגיד דברים שסן המחש עם איסור דה רבנן גזרה על התורה ולמה זה גזרה לגזרה? מה אתם טענו? זה לא מתה רעיון זה אומרים חד הגזרה תורת פה זה לא תורה צריכתית זה הרעיון הרעיון הוא שבשבת אתה עוצר ואתה לא מדבר על כל מה שלא עושים מה זה משנה לא עושים מה תורה מדה רבנן אתה עוצר את הדיבורים הדיבורים שלך לא מתאכסן למה שאתה לא עושה אתה רואה את הדה רבנן מנהגים לא יודע מה מה שלא עושים בשבת מחר אני רואה טלוויזיה עשו לראות טלוויזיה בשבת לא בטוח טוויזיה דלוקה בערב שבת גויים מפעילים אותה לא יודע מה מותר אבל מה שאתה לא עושה בשבת אתה לא מדבר עליו זה רעיון זה לא גזרה שאומרים אל תעשה טל בשבת אבל גם בטורת רבנן זה בדיוק העניין שמה שלא עושים בשבת לא מדברים עליו מדבר דבר מדבר רק דברים שעושים בשבת זה בעצם הרעיון טוב עוד דבר דבר מצווה אני רוצה לזרס את עצמו דבר ראשון זה דבר פלוני שזה למחר כוונה איסור או שחורה פלוני את כלל למחר אמרנו זה מדרה רבנן אבל זה לא מתאים לשבת זה לא שבתון ואפילו דבר מאוד חשוב בשחרר דברים בטלים אסור להרבות יש שרושל מידוע שבקושי יתירו לומר שלום בשבת בשבת דווקא יש יותר את הרצון לדבר אין טלפון פתאום מגלים ש אפשר לדבר תקשורת ישירה על דרך הטלפון אז זמן לשבת בנחת קידוש וזה גם פה יבוא מתחכם ויגיד מה זה דברים בטלים תן לי רשימת ואין לך לפי עניינו לכן אומר הרימה ובני אדם שסיפור שמות עם דברים חידושים הוא עונג להם ולא מספר משבת כמו בכל אבל מי שאינו מתענג יעשו לו מרק כדי שיתענג ויהיה חברו כלומר תורת כל אחד בידו אין דברים בטלים שישרו כל השבוע סתם מושב לצין יש דברים שישתני לפי מה יש מאדם שדבר על פוליטיקה השריח חלקו הוא דבר על פוליטיקה אני לא יודע מה רוצים אני אז אומר אל תשמח את היש לך חבר פוליטיקאי אני שאלתו מה קורה בפוליטיקה כי הוא מתענג ואתה לא שוב כמו שאמרתי אין פה גבולות ברורים זה לא מוקצה חצי סוגי מוקצה מה מותר מה אסור להבין את הרעיון ששבת נועדה לעבודת השם שבת זה יום של נשמה לא של גוף לא של דברים נמוכים דברים שאין להם שום דבר עוד דבר שאומר פעם שם ברדה חשוב גמל אנחנו לא תמיד טובים בזה גם באמצע השבוע ואסור לספר בשבת זה דבר שמצטער בו שבת לא גורמים צער אנחנו לא טובים בזה כי הגמרה בפסחים אומרת כללית לא להיות מספר שמורות רעות לא יודע שבא דרך פה הייתי פעם עם הרב ציודה קורקס הצל אמא של חבר שלי מהישיבה נפטרה ודנו שרב ציודה מאוד קשור אליו סיפור שלם אז הלכתי עם החבודה שלי להודיע לרב ציודה ראש הישיבה שאמא שלי תמיד נפטרה נראה לי פוט חשוב להגיד שרב ניידה בוא נלחם אותו וכו' אז הגענו לבית של רב ציודה משמש אז זה היה חצר רק הטכניקה זה אז אמרה לו מה העניין? אז אמרה לו רוצים להגיד לו שפלונית נפטרה אז הוא אמר לנו רגע יש גם רב פסחים תחילת פרק ראשון שאדם לא מוציא דברים מגונים מפיד המשמש שלו אומרת אור ל-14 אני לא רוצה להגיד בלילה בחושך אנחנו רואים אור ליום חמישי זה לילה לא לא רוצה להגיד דיין אז לא אומרים שמה הרע אז אמר מיתון אכן להגיד שמה הרע על הרב ציודה אז אמרנו לא יודע אולי הרב רוצה לדעת התקבלו אישור מפוסק עצור חזן לא היה גר בגולה רב ציודה חזן השכנת קראת משה רב שרון ישראלי זה חזן שהיה פוסק דיין רב ציודה נגיד לראש הישיבה שאימושי תלמיד נפטר רב ישראלי לא אמר כן אמר וילד התועלת אמרנו כן זה מפחה חדשה כולה וזה כן שושה עבידה מותר חזר משה רון גיבולה אבי שלי שמו שלם אמרנו לרב בדיחי שעוזר שם רב ישראל התיר להגיד לרב ציודה שנפטרה נכנסנו אמרנו לו תודה שאמרתם והלכנו רב ישראלי זה היה לימוד מאוד חשוב זה כבר מפסחים מה שאומר פה הממשלה הבורה לא רק בשבת משתדל לא לצייר אנשים מה להגיד שמישהו נפטר שקרה איזה אסון מה זה נותן אני אפילו מרגיש גם דבר שפרסמו בתקשורת ואיבדה קרה איזה אסון למה להגיד למה להיות אני כבר ממש רואה בזה דבר גנאי שאדם מוציא דבר מגונם מפיו אז מה הממשלה הבורה ודאי ודאי בשבת שכל הדיבור אמרנו מצומצם לא דברים בטלים ודאי לא להגיד דבר ש גורם לחר למישהו צער גם זה צריך לחשוב אבל הוא מסתכל שלא מזהיך להגיד שהרוב האנושי תריבול נכון הנה זו תועלת זה מידוק תועלת יש לי בעיה יש לי מחלה יש לי זה אבל להגיד שהיה פיגוע מה אתה רצת להגיד אם הוא לא יודע שהיה פיגוע לא ישמע אם הוא לא יודע ישמע חדשות יומיים יכול להיות בסדר אז תגיד נכיד פלל מה שעושים בעמודות אבן שהלכה לא ותבים פלאנל נפטר אומרים על בעייתו של זה וזה תתקיים בזה יש משיבה זה תמיד שהוא נפטר לא אומרים מה שמפיע בגמרא אנחנו אומרים זה בצורה חיובית בצורה תועלתית לא סתם לצער מה הצערים שלך? אז אמרתי יש דבר דבר שלא ידיבור לך בשבת כי זה דיבור לך שחון איך אתה מבדיל בין דיבור שבת דיבור חון קבוצה אחת זה דברים אסורים כמו שאתה לא עושה אותם אל תדבר עליה קבוצה שנייה זה דברים שלא קשורים לא עונק שבת דברים בטלים דברים מצערים דברים בטלים זה לא מענק זה סתם בזבוז זמן כמו שאמר הרמה אומר מי שמתענג יש לו כתוב על בכי כתוב שאמרנו לא לצטרם בשבת לא לבכות ועל מי שמתענג הבכי עושה לו טוב לא יודע מה אפשר מותר כי המטרה היא עונק המקום מדבר דבר שלפני שאדם מוציא מינה מהפה תמיד זה טוב זה יקר בשבת תחשוב אם זה נצרח חשוב מענק או זה סתם או מצער זה מצער המקום עכשיו שוב אני אומר מה זה נקרא דברים מצערים לא יודע כל אחד ימצא אבל להפעיל את הראש לחשוב סכלי שם דבר נוסף זה מאוד חשוב סיבבית אסור לזכור פועלים אם אתה אומר למישהו בוא תעבוד אצלי ביום ראשון זה פעולה שאסורה ולא לומר לנועי יהודי לזכור לו פועלים בשבת שאין לישראל צריך מלטון מנחה ללחר השבת אתה אומר לגוי תשמע אני צריך פועלים ביום ראשון תדאג לי אצל המשפט הזה אסור אבל בעצם למה לא הרי לגוי מותר אם גוי יודע סתם אתה אומר לגוי תשמע אני אתה אומר לו בתחילת השנה אני רוצה שתדאג לי לפועלים כל יום ראשון תעשה את זה בזמנך פנוי הגוי יכול להדע את עצמו לפתח פועלים גויים לא בוא להגיד להם בשבת מחר תתעצמו שם בעבודה צריכים אתכם אז מה הבעיה שאני אגיד לו בשבת תדאג לי לפועלים אז אומר פה השכנוך משפט שהוא כללי מאוד מאוד לגבי אמירה לנוכי כל מה שעשו לעשותו אסור לומר לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד יש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא אירה לנוכי כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנועי יהודי לעשותו זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות כל מה שנקרא לנוכרי יהודי לעשותו, זה משפט אחד שיש איתו אין סוף הלכות. לא אומרים אותם עכשיו. פה אני רוצה להעיר על הנושא של אמירה לנוכרי. אנחנו מכירים את זה, כל מה שנקרא גוי של שבת, שמשתמשים בשבת. חשמל, בטח מכירים את זה. הרמב"ם כותב שצריך שבכל כפר יהיה גוי. פה יש חשמל קופץ, פלטה, כלכלה, שריכת האור במקרר, אני יודע כל מיני כאלה. אז אנשים יותר יודעים נושא של האמירה, אומרים בוא נרמוז לו. כן, אבי גוי, מזגן לא עובד, קפץ החשמל. לא נגיד לו, כי כתוב פה כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לנוכרי יהודי לעשותו. אז אני לא אומר, אני פותח מטרון חשמל והוא מבין שצריך להרים את החשמל. אז זה טעות כאמירה, זה שינזיין.
דין אמירה לנוכרי יש סימן שלם על מלאכת גוי. גם אם לא אמרת לו כלום, הוא רואה שקפץ לך החשמל בבית, הוא בא ואומרים לא מרושסתי, אני לא משעסוק. צריך לראות מה מקרה, אבל עצם העובדה שגוי עושה מלאכה בשבילי בשבת אסורה. בנוסף, יש שיסו אמירה שמה להפכה מינה כשיש כמו שמעתי קופץ חשמל מאוד מאוד חם, מאוד מאוד קר, יש חולים קטנים וכו'. כל האוכל תקוע מהמקרר, שאנחנו יכולים לחבות את איזה מצב שבת. אז אומרים סים כזה דבר, לא כל פתקים. האם הפעולה הזאת נחוצה? אם התשובה חיובית זה לא אתה תעשה כלום, יהיה קצת חם, יהיה קצת קר, לא נורא. אם אתה אומר זה עונג שבת, זה הפסד מרובה, זה שדת חג, זה חולש שאין בו סכנה, הפעולה מותרת ותהיה מותר לגוי לסדר את החשמל. אבל גם אותה לסדר אין עיתור, אין עיתור לומר. אתה לא חייב לומר לו, זה לא פיקוח נפש. אז עושים את הרמז, אז אתה קורא לו פותח לו את ההון חשמל והוא מבין לבד.
דיבור בשבת המשפט הזה כל מלאכה שכל מה שאסור לעשותו כוללת רבנן, אסור לומר לעינוי די לעשותו. זה מדבר דבר שוב, אני אקח את שם ועושה מילה מהפה. תבדוק אם המילה הזאת זה משפט של דבר שמותר לעשות או אסור. לא משנה אתה עושה את זה מחר שכמחר אני כבר אומר אין שום בעיה. לא משנה אם עושה את זה גוי, לא אומרים את המילה לבשל לצבוע על החוש וכו'. רמז זה בסדר, כן רמז זה אסור, אמירה זה אסור עצמי לא להוציא מהפה מילים של אסור. כן אפשר לרמוז לו, אפשר יש פוסקים שכותבים שהוא מותר להגיד לגוי שיגיד לגוי אחר, זה לא נחב בגדר האסור שוב כשצריך. אבל בסופו של דבר אני אומר לו שאני רוצה שהתיק את המזגן לדובר או שאני לא מזיג. בסופו של דבר יש את הכוונה שאני רוצה שזה יידלק. מה חזן אמיר? יש שישורים לעשות מלאכה שזה דברים מיותרים, הוא לא יעשה אם סתם נחבל זה נורא, אתה לא אומר לך כלום. חזן רוצה כמו שאומרתי שהפה שלנו יישאר נעלה ושבת. ואם אני רוצה מהפה שאת המילה אני אדליק את החשמל, עברתי על לדבר דבר כמו שלומד תדליק את החשמל מחר. זה העניין שהדיבור צריך להיות דיבור שיש שבת, גם הרמז אני יכול לעשות בדיבור שאני חושב שאני לא שומע דיבור רמזי. כן אתה אומר לו חם לי, כן חם לנו, קר לנו, אין לנו אוכל או פנתומים. עדו שהדיבור יהיה דיבור נקי, זה בדיוק כאילו שדבר דבר ככה למדתי, זה הרצון של התורה ששבת לא רק תהיה אנחנו לא טכנוקרטים, לא לבשה לא לפות הדיבור דיבור לא מדבר אחר.
שפה ודיבור בשבת אמרתי לאבא שלי זכרונו לברכה שהוא חי בפולין לפני השואה שהם דיברו יידיש כל השבוע חסידי גור, שבת הקפידו לדבר רק עברית שלא הייתה דיברוכה בשבת. והיה להם קשה כי זו לא השפה שהם רגילים להשתמש בה. אז הוא אמר לי זה מאוד מאוד שונה, זוכר לזה בתור ילד מאוד מאוד שונה להם את הדיבור את האווירה בבית. וגם מה שהשולחן ערוך אומר לא להגיד דברים בטלים. כשאתה מדבר שפה שאתה לא רגיל אתה לא מדבר הרבה, אתה מדבר פחות. אתה מדבר באנגלית, אני מדבר רק מה שאני חייב, אני לא מדבר באנגלית שוטף. אז זה מה שהיה בבית שלהם, דיברו פחות והדיבור היה ממש שונה, דיברו נכון. אנחנו אומרים שאין דברים עברית אז אין אפשרות לשנות בכיוון הזה. טוב פה השולחן ערוך יותר מדבר על דברים שפחות דיבורים. טוב אולי נראה ציפ זין נסיים גם משין וו יש קצת ענייני דיבור נסתפק בשין זין נראה ציפ זין בחד מוטר נאמר לחברו פה עומד רואים שיש ניין עצמי בדיבור. אני רע בעיניך שתוכל לעמוד עם מי לערב. אתה רואה מישהו בשבת אתה אומר לו ניפגש הערב רוצה שבת שכולם מבינים שהכוונה היא גיסו על האנשים. אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לערב לסוחרו מוטר כל הכל עירורים מוטרים. זה קשור לשנבב, מוטר לי לחשוב מה אני עושה מחר, מוטר לי לתקשר עם חבר כששנינו מבינים שהתוצאה של השיח בינינו זה פעולה אסורה כי לא, לא הצלתי מהפה את המילה אני רוצה לזכור אותך לעבודה בשבת. אני אומר לו חצי הרמת חצי משהו כללי כן אתה רואה איזה פועל שאתה רוצה שעבוד אני אשמח מחר לפגש איתך אתה לא אומר לו שתעבוד אצלי זה מוטר כן שכחנו חומר אבל לא אמר לו יהיה נכון עם מילה זו כבר מילה יותר של ציבורי זה די ברור, דבר ידוע ספחת יכול לומר לחברו לקח פלעני אני הולך למחר וכן אומר לו לך עם מי לקח פלעני למחר, כן אתה אומר למישהו מחר אני, אל תגיד את המילה נוסעה מחר אני הולך לירושלים לשמוע שיעור, מחר אני הולך לפליל בקוטל עכשיו ברור שלהגיע לקוטל צריך מישורה, אז מחר אני נוסע לקוטל אתה לא אומר כי זה נסיעה, אבל מחר אני הולך, אני קצת בעברית יש אנשים מזהוי טעות מותר אבל כשהגיע מפה לקוטל אז זה נסיעה זה מחוץ לתחום שבת, אין אפשר ללכת ברגל מפה עד ירושלים כי אתה הולך יותר מאלפיים ממאה.
לוואה והשאלה בשבת זאת אומרת ככה כיוון שהיום יכול ללכת די בורגנים, בורגנים זה מין מפנים, בוטקא כזה אם כל, מה שעשו לצאת מהעיר זה משבעים ממאה עוד אלפיים ממאה, כלומר אתה יכול מכל אם הולך את שבעים ממאה זה סוף העיר ואז מודים אלפיים ממאה, ואז עם כל שבעים ממאה מפה עד ירושלים יש מבנה, זה לא חוק טוב בדיוק כשדיברתי על גושדן עד היום גושדן שבת ללכת מכפר סבא עד באדריש הנציון ומיפה עד פתח תקווה, אני יודע הכל צמוד צמוד, מפה כנראה שלא, אבל אם אם היה בורגנים כל שבעים ממאה ואז אומר כל כך זה מכוון שיש פה צעד יותר לעשות היום יכול לומר לחברו שעשינו לו מחר בלבד להשאיר לו שכירות אבל דבר שאין בו צעד יותר לעשות היום נניח אתה חייב להפליג בספינה אתה צריך להגיע מצד אחד לצד שני של הנער, ואי אפשר לדוח את זה ברגל, ספינה זה דרבנן, אפילו אם אין בו אילי יישור דרבנן כגון חוץ התחום פירות כמעט שאי אפשר לא להביע היום, אסור לומר לחברו שבים לו למחר, כלומר זה דבר שאנחנו מאוד פוגשים אתו, הדבר עצמו הוא מותר, כלומר אני רוצה לתפלל בקוטל אם אני אומר למישהו מחר אני עובד בירושלים אז נעזוב את הגעל ירושלים אבל לעבוד, עשו משבת אם אני אומר ביום שלישי אני שומע שיעור בירושלים, אני אניח שמי השיעור בירושלים, אז השיעור אין שום בעיה, מותר מצווה לשמוע שיעור, נכון שהגעל ירושלים היא פועלה אסורה ולכן אני לא אומר אני אסע ביום שלישי בירושלים, אם אני אומר אני אגיע לירושלים או אני אפגש מחר בחיפה זה בסדר כי תאורטית אפשר ללכת זה יותר די מרווח שדי משתמשים בו כלומר מה זה את הפועלה האסורה? תאורטית אפשר לעשות את זה בלי איסור למרות שזה תאורטי ולכן זה לא בגדר דבר דבר לא אגיד שזה מצווה להשתמש בהתאר הזה, אבל אם צריך כמו שאמרתי זה ענה תורה בקדושה ושמע כדאי לך לבוא שיש תפילה חשוב, יש אזכרה אני לא יודע מה הדברים מסמכים כן לא להזכרה מה הצבעה אז הרבה הרבה מים שתמשים זה הדבר שהוא נאסר כשאומרים דבר אחרון סעיף שעודה לבשוב על אותו משקל השואל דבר מחברו, לא אמר לו על וני דמשמה לזמן מרובה והיא קלמת שהשם יכתוב, אלא אמר אשאילני זה גם דבר צריך לדעת אותו אפילו בלי קשר לכתיבה יש לנו הלוואה ויש לנו השאלה, אני יודע אם בנובא לשואל הרבה טועים בזה, כשאתה מלווה למישהו כסף, הוא לא יחזיר לך את אותה משטרות כסף, אלא כסף אחר, אתה לא נותן מקבל, אבל אם אתה משאיל למישהו ספר, הספר הזה חוזר הוא שומר והוא לווה שהלוואה זה עסק, כותבים זה העברת בעלות שם כשאתה מלווה למישהו הלוואה זה רק כסף, זה גם אוכל נותן למישהו נותנים לשכנים שניים בקבוק שמן, הם מלווים כי השמן הזה לא יחזור, צריך להשתמש בו אז לא אומרים את המילה הלוואה כי הלוואה זה עסק, זה אסור אסור בשבת וגם אלולים לכתוב אז אתה אומר למישהו דבר שאולי נכון נלחתית, אתה אומר לו תשאילי בקבוק שמן מה זה תשאיל, אתה לא תחזיר אותו אתה לא שומע, אתה תביא לי באמת, בימי החול תקנה בקבוק ותחזיר לי משהו אחר אבל שוב, דבר דבר את המילה הלוואה לא אומרים בשבת תן לי, תשאילי אני צריך, לא יודע מה זה גם חלק מה החשיבה כמו שמענו, לא יש שם יש ממילים של עסקים של מישהו קנה משהו אתה אומר לו מה, קנית שס, אתה תקן את המילה קנית, אתה חושב שאתה יש לך שס, יופי, חדש בר כבוד, יש לך חוצה חדשה בסדר, אבל לא להשתמש במילים העשרות בשבת, אז כמו ששמעתי זה מה שצריך להשאיל לנו בראש שהמילים האלה פשוט לא יוצאת לנו מהפה בצורה עשורה זה דרך כלל אין שקל זה אין השקל, כמובן גם היום הרבה אנשים טועים תשאילי, לא זה לא שקל, כי שניכם מבינים שחור משבת אם בכלל מדמלנים, תזכיר לי הזכרתי, שחרתי יש פה מלבול אם באמת תיווצר יוונה אז זה בעייתי מבחינה מומונית אם אתה מתכוון להגיד למישהו אתה נותן לו בקבוק שמן אתה מתכוון שהוא יחזיר ואתה אומר לו כך, אתה חמה תנאק, שחור משבת תהלוות, אז החזור יחזיר לך יכול להיות אולי סוג שמן שונה, אבל שהוא משתמש אם שם יש רק מור, אבל גם יש סוג זה אותו בעיה יש גם בעיה של ריבית, נכון, סוג אבל באמת, צריך לראות שלא תהיה, אתה אומר למישהו שבה אתה לא מלווין, אז קח מתנה אתה מתכוון שהוא יחזיר לך אז איזה תוכל להיות פה בעייתית או שיגיע לך, תן לי בקבוק שהם אין אז הוא מבין שהוא לא מתחייב כי הוא לא אמר, תלווה לי אז גם צריך לראות שלא תהיה פה איזה עונה, איזה שיטות טוב, כמו שאמרתי בעיקר צריך שיהיה לנו בראש הרצון של התורה שחזר לפרטות, אבל זה משהו אמיתי כמו שאמרתי, צריך לבוא בטבעיות מעצמנו, שיש דברים שלא רוצים לומר אותם לא שאסור, לא רוצים לומר כי אנחנו חיים את השבת חיים את הקדושה, חיים את רצון השם.
