כללי תורת ארץ ישראל | מספרים ושיעורי חכמים | הרב דוד גבריאלי

ראינו את כלל א' על לשון הקודש, נראה היום את כלל ב', עמוד 10, זה נקרא מספרים ושיעורי חכמים. הכלל הוא מאוד פשוט לכאורה, אפשר לקרוא אותו, יש משמעות למספרים המופיעים בדברי חז"ל, וכן לשיעורי הדינים השונים. השיעור, כזית, עשרה טפחים, 20 אמה או המספר, ארבע כוסות, תשע ברכות, תפילת ראש השנה, קשורים באופן מהותי לנושא שאליו הם מתייחסים. שיעורים אינם מתחילים מהמציאות, אלא מהשורש הרוחני של העניין. מתוך אותו שורש רוחני, הם יורדים למציאות ומופיעים בה בשיעור או במספר. אז דבר לכאורה מאוד מתבקש והגיוני. זאת אומרת, בעצם השאלה היא כזאת: אנחנו רואים שיעור, אז השאלה היא כזאת, האם באו חז"ל ואמרו, סתם בוא ניקח דוגמה, נגיד ששיעור של סוכה זה עשרה טחים. נכנס עכשיו לשאלה, יש שיעורים שהם מהתורה כבר, אז בכלל אין שאלה, זה התורה אמרה, ויש שיעורים שהם חכמים. אבל רק בשביל הדוגמה, אז איך נקבע עשרה טפחים? אתה יכול להגיד, וגם אפילו יש דברים כאלה בגמרא, שהגמרא אומרת, מתחת לעשרה טפחים זה נקרא דירה סרוחה לגבי סוכה. כלומר, נסו להיכנס לשבת בגובה של 80 סנטימטר, של מטר, הכי נוח, כן? אין אפשר להגדיר את זה, תשבו כאן תדעו, שלא אדם לא מתקופף ככה בשביל לשבת, זה לא נוח, זה לא נקרא דירה. אז צורך העניין אני אגיד, ובאחת עשרה טפחים זה סבבה, נכון? זה ממש אחלה, כאילו.

שיעורים ומספרים אז במקרה הזה זה באמת נשאר קשה, אבל מה זה אומר? כדוגמה, זה אומר שכנראה, זה לא מתחיל מזה שבאמת בדקו את המציאות ואמרו, תשמע, פה זה זה, בוא נקבע ככה את השיעור. אלא ברור, זה מתחיל ממשהו יותר עמוק. בסוף הוא מתחבר למציאות, כלומר, התורה היא לא מנותקת, היא לא סתם אומר דברים כאילו, והתורה או חז"ל, הם אומרים דברים כי זה ככה, שזה זה. בסוף זה מחובר למציאות וגם מופיע בגמרא, כמו 20 אמה של סוכה. אז יש ספרות בגמרא, לא שאלת בעינה, כן? זה גובה כזה, כן? קרוב לעשרה מטר. אתה כבר לא רואה, אתה צריך לראות שאתה יושב בסוכה. נערכנו כאן, אף אחד לא רואה אותו. אבל, אבל עוד פעם, הרי ברור שגם באמה פחות או באמה יותר, אתה גם לא בטוח שאתה רואה הכי טוב. זאת אומרת, בסוף צריך, כשצריך לחתוך איזשהו שיעור, אז פה נכנס ודאי הצעד היותר פנימי, יותר עמוק. ובאמת, אם ניקח את הדוגמה שאמרנו, אז נגיד עשרה טפחים, זה מאוד בולט, כי זה מופיע בהרבה דברים. זה גם אמרנו מופיע בסוכה, זה גם מופיע בשבת, נגיד השיעור של רשות היחיד. ההגדרה של רשות היחיד זה ארבעה טפחים, על ארבעה טפחים, בגובה עשרה טפחים. זה נקרא, זה נקרא, אם יש עמוד כזה ברשות היחיד, או בור כזה, שהוא זה, הוא נקרא רשות היחיד.

שמעות המספרים זאת אומרת, וזה אגב, זה כתוב במפורש בערי, לפעמים שואלים, חבר'ה שואלים בצדק, אומרים גם על תורת ארץ ישראל, אבל איך מגיעים לזה, אז באמת לפעמים זה באמת קשה, אבל יש דברים שיש להם מקורות מפורשים, פשוט צריך ללמוד הרבה בשביל זה, כדי, או לחפש את זה עם כל החיפושים שיש היום, או פשוט לאט לאט, תוך כדי הלימוד, אתה פשוט מגיע, וש מקום שערי, תוך כדי משהו בכלל, בקבלה שהוא מסביר, ותוך כדי הוא אומר, ולכן, הוא זורק פתאום משפט כזה, ולכן, רשות היחיד, זה ארבעה טפחים על עשרה טפחים, כי ארבעה, ארבע זה מספר, כן, צדדים שונים, צפון דרום, מזרח מערב, צדדים שונים של המציאות, ארבע זה עניין, זה מספר, עשר זה ודאי עניין, עשר, כן, זה עשר ספירות, עשרה מאמרות נברא העולם, עשר דיברות, הרבה דברים הם בעשר, אז ממילא עשר זה אומר שבאמת יש פה איזו מציאות חדשה, כן, אפילו מבחינה מתמטית זה ככה, יש לך מספרי פרטיים, ואתה מגיע לעשר, אתה הולך, אתה עובר לעשרות, כן, כאילו, עברת לאיזשהו, עלית, עלית השלב, איזשהו מקום, איזשהו מקום אחר, אז זאת אומרת יש פה איזה רשות אחרת, יש פה עכשיו איזה, אז רשות או מחיצה, כן, עשרה טפחים, זה גם גובה שמחיצה, אז זה אותו עיקרון, רשות חדשה, מחיצה זה אומר, יש פה עשרה טפחים, אז מה שיש מפה ומה שיש מפה הם כבר, הם כבר ונים, הם כבר לא ביחד, כי יש פה את הגובה הזה. אגב, אחד פחות מעשר, שזה תשע, הוא מזכיר את זה פה בדוגמאות, בתפילת ראש השנה יש תשע ברכות, שם הרב קוק כבר בעולת ראייה, הרב קוק מסביר כי זה מאוד מיוחד, זאת אומרת בדרך כלל התפילות שלנו בשבתות, ברגלים וזה זה שבע ברכות, כל התפילות של שבתות הם שלוש ראשונות, שלוש אחרונות ואחת באמצע קדושת היום, ראש השנה, בסדר, אז תגיד ראש השנה יש ברכויות, זיכרונות, שופרות, בסדר, עוד פעם, אפשר גם להסביר את זה גם מבחינה הגיונית ורוחנית, שזה ראש השנה ויש פה דברים מיוחדים, אבל עוד פעם, זה במקרה תשע או לא במקרה, שם הרב קוק מסביר בעולת ראייה, הרב קוק מסביר שראש השנה כל בני העולם עוברים לפניו כבני מרון, זאת אומרת זה בעצם המקום שיש בו דין על הפרט, כלומר ראש השנה יש בו, יש פה גם המלאכה הכללית והכל, אבל ברור שיש פה גם דין, הדין הוא אישי, הוא על כל אחד, המספר שהכי מבטא את הפרטיות זה תשע, כי זה המקסימום של הפרטים, כשאתה עובר לתשע אתה כבר מגיע, מתחיל לדבר על כלל, מתחיל לדבר על מניין, אז תשע זה מסביר לך למה הברכות של ראש השנה זה תשע ולמה במקומות אחרים, שבת, סוכה, מחיצות לכל מיני דברים מרובים, זה עשר.

המשמעות הרוחנית של המספרים וכן על זה הדרך צריך בכל מספר שנתקנים, מי שעוסק בזה לא מעט זה המערל, יש כמה מערלים ידועים, הכי ידוע זה על שבע ושמונה, הרבה מערל על שבע ושמונה, שבע זה עולם הבע, שמונה זה מעל הטבע, מסביר פריט מילה, מסביר דברים שקשורים למספר שמונה, סוכות, לא משנה, לך נוגע, שבע ושמונה, שבע הטבע, שמונה זה, או מערל מפורסם על המספר שלוש, מספר שלוש זה זימון זה בשלוש, בית דין זה בשלוש, למה זה שלוש, כי המערל אומר זו הצורה הגיאומטרית הראשונה שאתה יכול לסגור אותה, שתי נקודות, שני קווים לעולם לא ייפגשו, הם בעצם פותחים פה איזה משהו, אמנם זה מיעוט רבים שניים, ולכן יש כאלה אומרים שזימון הוא בשניים, וגם בית דין יש שאומרים שהוא בשניים, שזה כבר לא אחד, יש פה בחינה של רבים, מצד שני להלכה בסוף נפסק זה שלוש, המערל מסביר את זה, הוא אומר למה שלוש, כי בסוף שניים אפשר להגדיר אותם קבוצה, הם לא קבוצה, אנחנו, כל הרעיון של זימון זה שיש פה קבוצה, מה ההבדל בין למה אדם לבד לא מברך, כי עכשיו, כן רבותיי נברך, הוא מזמין אחרים, שזה כמובן בשניים בעייתי, הוא מזמין אחד הרי, אלא מה הוא מזמין אחד אבל הם שניים בסדר, זה כאילו להבין את הדעה הזאת, ובאמת להלכה זה שלושה, כי שלושה זה קבוצה, זה כבר, מבחינה קבלית, אז זה המערל אומר את זה, זה משולש, זה גם מסביר, זה מוסבר גם כביכול מבחינת הצדדים האלה הגיאומטרים וכולי וגם מבחינה רוחנית, זה כמובן, ממובן מאוד, כי אנחנו יודעים בקבלה שאם יש לך חסד לבד, גבורה לבד, אז הם לא נפגשים והם אפילו סותרים, ברגע שיש לך את התפארת, ברגע שיש לך את השלישי, זה מחבר אותם, ואז נוצר באמת, נוצר מהם קבוצה, עכשיו באמת אתה יכול שיהיה לך גם את הצד ימין חזק וגם את הצד שמאל חזק, כי יש לך את העמוד האמצעי שהוא מחבר אותם. זה גם כאילו ככה כתוב בגמרה, זה כאילו שתיים, וזה לא שקול, אז מספרים אחד, זה נשמע גם כאילו. זה תלוי, יש שם שתי דעות, יש שם דעה שמראש כתוב בתורה אלוקים אלוקים אלוקים ויש דעה שנייה שאומרת שניים והם בין נשקול מספרים עוד אחד, אז זה נכון, אבל בעומק זה גם קשור, זאת אומרת שם זה תלוי, זה נכון, בוודאי מישהו אומר הנה התורה אומרת מיד שלושה בלי קשר אפילו לבין נשקול, אבל גם הסיכוי שבית יש שקול הוא בדיוק העניין הזה, זאת אומרת אוקיי, כאילו בעיקרון שתיים, בדיוק, כאילו נגיד בעיקרון שניים אוקיי, אבל שניים יש בעיה. זה אין לך פה בסוף הכרעה, ההכרעה היא לא רק הכרעה בדין שמישהו יחתוך ויגיד שמה כמוהו וכולי, מכריע זה זה שמשלב, זה שבעצם יוצר פה זה בורר לאחד, זה בורר לאחד, אחר כך הם בוחרים עוד אחד, האחד הזה הוא אמור להיות יותר כללי, הוא רואה את שני הצדדים והוא בסוף מכריע.

הבנת המספרים והשיעורים ככה שקיצור אז אם כן זהו זה עיקרון עיקרון בסך הכל בסך הכל ידוע. אבל באמת מעניין בסוף באמת בשטח ככה דבר דבר להבין את. לגמרי להשקיע תמיד יש שאלה בפקיעות תמיד אני אומר פקיעות זה לא שטחיות. זה לא, קודם כל זה להבן כמו שצריך, עכשיו כשאתה מרגיש על משהו שהוא גם קצת טיפה דקדק אותך טיפה ככה זה, אז שווה לעצור לחצי שעה וטיפה לחפש כי בסוף זה דברים. דברים מאוד מעניינים. זה ים כאילו זה ממש מלא דברים 40 שעה מקווה זה מספר 40, 40 יום כשיצירת טבלה, 40 יום ו40 מלכות זה בעצם 40 חסר אחד, 40 יום שמושה רבנו באר סיני. מספר הזה אומר משהו בוא נסה להבין מה הוא אומר. זה מה שתמיד הסברנו רבי ירמיה שרבי ירמיה שזרקו את עובדת המדרש כי אמרו שהניפול כן זה אפרוח שנמצא 50 ממא קרוב לכן אז עד 50 ממא הוא שייך לבעל השווח, אחרי 50 ממא הוא שייך למי שמוצא אותו, אז רבי ירמיה שאל אותם באר באטרה שם בדף קו ג' שאל אותם מה יהיה עם רגל אחד בפנים או רגל אחד בחוץ, הילדה הפקו על ירמיה כאילו עצבן אותם, כמו שאתה עמוד בפינה, צאו אותו החוצה, בסוף החזירו אותו כי לא הלכו בלעדיו, אבל ברור ששם הרעיון הוא אומר להם כאילו מה איך הגעתם ל-50, מה ה מדדתם ואמרתם שזהו ועד פה הוא הולך ומשם הוא כבר לא הולך אז כנראה הוא שייך לבעל השווח, אז כדי לחדד את זה אני אומר להם בסדר מה יהיה עם רגל, אז יש תשובה טובה להגיד מה ככה זה שיר חכמים צריך לסגור וצריך לחתוך וזהו כאילו עצבן אותם כי מה זה זה שאלות קנטניות כאלה, הוא יודע את זה גם זה ברור, רוצה להגיד להם תגידו מה הרעיון של 50 מה העומק בסדר הבנתי את המציאות בשטח אבל מה, צריך להבין 50 כל דבר כזה הוא יש לו משמעות יש לו עומק ומלמד ממני על הנושא עצמו מה הוא אומר, כן טוב.