הלכה למעשה | הלכות תענית | הרב נח ויז'ונסקי

מצרים רום דחאליה זה יוצא תמיד, הוא אומר לא לדבר מוקדם מדי על הצומות כי אנחנו מאמינים שבעזרת השם יהפוך השם לשלסון ולשמחה. שבת בחזים התענית 17 בתמוז, אז הפסוק בזכריה לא אומר לצום, כלומר השם צום הרביעי וצום החמישי של צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לשלסון ולשמחה. הוא אומר יהיה תמיד שכרגע לא, הוא לא רוצה אפילו להוציא מהפה את המילה למה עושים את זה אחר כך? לפני את המחליט שבוע קודם נכון יש שתי סיבות. סיבה אחת שפשוט שאנשים ידעו בשבת מודדים שהתענית יהיה ביום חמישי שידעו. סיבה שנייה זה קשור לתענית אחרת שתענית אחרת צריך קבלת תענית. אם אדם מחליט שהוא מתענה ביום מסוים הוא חייב לקבל את זה יום לפני. יש בשמה קולנז' כזה נוסח אז זה סוג של קבלת תענית שבשבת הציבור מקבל את עצמו להתענות באותו יום, ביום חמישי. בכל מקרה זה רק לפי הבית הספר, האשכנזים לא נוהגים להכריז לא, נהוג אומר שעצומות הם יהיה אנחנו לא מדברים על עצום.

העיקרון של תענית לכן הרמב"ם אמר לא ללמוד מוקדם מדי על עצומות כי בזמן זה שאנחנו מאמינים שעד יום חמישי הבא תבואי ישועה ולא נוצר. אז אני רוצה בשבוע כמה דקות לדבר על העיקרון וזה אפשר לקודם בניין לב בכלל לכל לימוד ההלכה שעוד עם ההלכה אפשר לזה עושה כמובן בפרטים בין המצרים ללכת לבריכה, ללכת לילה לשמוע מוזיקה, להסתפר, לתגייר, בשר הכל בסדר הכל צריך אבל יש שורש יש היגיון. שומעים את מוחי הדברים כמו בני העולם יש חוקי תנועה יש קצת פרס לבן ולא יש שר מהר אבל יש היגיון, היגיון הוא ישמור על החיים. אם אדם בצד לכל החוקים אבל הוא לא שומע על החיים לא יודע, עושה אז הוא לא יבין הוא נושא המהירות המותרת ובור ירוק אבל הוא מתנהג בצורה שמסכן את חיים אז הוא לא יבין אז בחוק לעשוי לא קנוע אבל אתה שבת, האדם יקפיד דיוון הזה פה על כל העולם יותר טובות על דיבורו ולבושו והליכתו ועסקה כמו יום חול אז הוא לא יבין מה זה שבת. אז גם פה אני חושב שלפני שמגיעים לפרטים של התעניות מה מותר בין המצרים וראש חודש וראש אחר ועל בין את העיקרון ראשונותך אני רוצה דווקא להתחיל זה ברח לרגע טוב רגע ראיתי את זה כן סימן תפקוף שם אחד סעיף את בית תפקוף שם אחד זה העל זה לא איכות בין המצרים זה איכות תעניות בכלל תענית אחיד כן תפקוף שם אחד סעיף את בית אומר השולחן ערוך כל דבר יש לו מקור זה נפיע ברמה ברגול מספר לנו שרוי בתענית לא כל המילה שרוי בתענית הרי תענית זה לא לאכול לא אתה שרוי בתענית זה לא כמו שאתה משרים משהו אתה שם מצב שתענית זה עושה משהו בנפש.

התנהגות בתענית כל השרוי בתענית בין שם יתענה על צרתו או על חלומו כן יש לנו תענית חלום בין שם יתענה עם הציבור על צרתה כמו תענה על ציבור הרי זה לא ינהג עידונים בעצמו ולא יקן ראשו ולא יסמך בטוב לב אלא דואג ועונן כנראה שהם אמרו מה יתענן אדם חי בסוג בעיכה גבר על חטאתו זה משפט מאוד מאוד חשוב לכל התעניות ולכל עבודת השם. השאלה אם אתה טכני לא אוכל לא שוטר אבל החיים כרגיל אתה מתעדן צומח צוחק אין איסור בתענית אחיד אפשר לשמוע מוזיקה אפשר לבלות אפשר לכל אבל זה מה שלא הבנת אם אתה שורב בתענית יש לאדם צרה יש לציבור צרה אתה בטוח זה אתה באדם אחר ואם אתה ענית ויש לו ביום אחר אז נותן דוגמה לא ינהג עידונים בעצמו כל מיני דברים לא קשור לאוכל מותר מותר להתרחק מותר לא מתאים זה לא זמן לעשות להתעדן ולא יקן ראשו גם זה לא כתוב שאסור אבל אם אתה בתענית מה אתה מקן ראש מה אתה שמח בטוב לב אין אדם דואג בו ענין כל היום כל יום התענית הוא מצב של דאגה של ענינות של צער כי זה הנורמלי. זאת אומרת זה פתיחה לכל דיני בין המצרים בין אם אתה שורב בתענית או תזעם ותמוז או תשעה באב או כל התקופה לפי המדרגות יש לנו עד ראש חודש מה שמדורג אדם שרוי מבין שעכשיו בין המצרים כמו שמע המדרש על הפסוק על הרודפי סיגוע בין המצרים מדרש קורא לזה יום הדאגה יום העיק למה אני אומר את זה? לפי הספרדים מותר להתחתן עד ראש חודש אב ולפי השולחן ערוך מותר לאכול בשר מראש חודש אב אז מה זה ספרדים או מי שאוכל בשר אז זה אינו מי שאוכל שר ממה תהיה משמחה ודאי שיש זה לא יום הדאגה ודאי המחלוקות וממה? בפועל האם לאכול בשר לא? אבל במהות כל עם ישראל יוצא ביום הדאגה בגלל חורבן בית המקדש.

חשבון נפש בתענית אז זה סעיף המפתח שאדם יבין את ההקשר ולא רק לבצע את ושם בורא הכלון הספיק שורות בתפקוף נונטט וכשאנחנו מדבר על הטענית עצמה זה אומר שאם אדם לא אכל ולא שתה אבל לא עשה חשבון נפש אז אדם יבין את הטענת תפס את דת הפעל ויניח את העיקר העניין של טענית זה חשבון נפש אז אדם יכול להגיד הכל בסדר צמתי לא אכלתי לא שתיתי מהי חשבון נפש? מהי מתבוננות? אז זה המשפט החשוב אז פה עוד דבר שאומר המשלב הבורא מעניין זה בשם השלט סיף קטן און אלא דואג ועונן וישמור עצמו מן הכעס מה קשור? לא שאני בצער אני עצמני לא אם אדם כועס כל הכועס כאילו עומד עבודה זרה או לא שולט בחושים ביצרים שלו לא מתאים לחוס לא בראש השנה לא במועדים וגם לא ביום טענית כי בטענית אדם מאופק אדם מחושב הוא יותר שחלולה מרוח ואם יש לו מסע ומתן אומר אם עדיף ישב בבית ואני אדם בפרנסתון יעשה באמונה תמיד אבל בפן מיוחד ובנחת ביותר שלא יבוא נכלל כעס קל מאוד בטעניות בצער להגיע למצב של כעס זה דווקא הפוך זה שים דגש על המסע ומתן לעשות את הדברים האלה ברוגע ולא בכעס. וזה אני אומר שמאוד מאוד חושב את הדברים האלה יש אפילו מקום לומר גם הטעניות האלה שם דה רבנן בעצם יש פה את רצון התורה התורה רוצה שאנחנו נחזור בתשובה ושאנחנו נבין את מצבנו ונזעק ונתעונן ונתפלל אז אם אדם עושה רק את הדה רבנן כלומר בתענית הוא רק לא אוכל ותשביו ולא רק כל נעליים לא נעליים אז הוא עשה את הדה רבנן ויניח את הדה אורייתא הדה אורייתא זה תחזור תשובה זה תאמין באשם תבין מה קורה תבין שהדברים לא קורים במקרה זה לא רק חשוב מאוד להבין את הרקע את הרקע לא כל ההתנהגות אלא בעצם זה רצון התורה.