רואה את סימן תפקוף ממבט וסודה מפסקת. אמרו לי, יקוב, יש שם ערב תשע בערב. עכשיו ראיתי קצת אחרים שמסבירים מה זה העניין של "פיקודי השם ישרים משמחי לב". כל כך יש מוחמדת בגמורה ביטענית. רבי מאיר ורבי יהודה, רבי מאיר אומר שאל מאוד את כל התורה כולה, אבל פיקודי השם ישרים משמחי לב. ויש כמעט סוגיות שצריך לשבור את הראש בסוגיה כשאתה לא מכיר אותה. תתענה שם להבין מה משנה זה לא כיף, אתה נהנה לחזור ותראה שאתה מכיר דברים קלים. רבי יהודה אמר, לא, אחר כך לומדים להנח קורבן דברים לא קשים.
לימוד תורה ושמחה אז באמת רבי מאיר כנראה מפרש את העניין ש"פיקודי השם ישרים משמחי לב". אתה עם שמחה, משטרה, לומד, מבין, בעניינים, זוכר כל שצריך להבין את הקת. זה לא משמחה לב. רבי יהודה אומר, זה לא קשה. עצם לימוד תורה זה דברים רגילים ודברים משמחים ומשמח את הלב כי התורה היא טובה לנו, מתאימה לנו, אלוקית, רוחנית. היא טבעית לנו, אנחנו חלק מהתורה. אבל אם אתה לומד דברים שהתוכן שלהם קשה, אתה לומד את הדברים הרעים, הקשים בירמיה, עיר השחה, מדרש איוב פרק נזיקין בגיטיה נגדות החורבן, פרק אנו מגלחים למועד קטן, דיני הבלות. זה דברים קשים, דברים רעים שהם, אתה לא מרגיש את "פיקודי השם ישרים משמחי לב". זה דבר ראשון. דבר שני, פעם ראיתי מהמר שומרי, הוא אומר שהעיקר העניין של "פיקודי השם ישרים משמחי לב" אז הוא לא מתאים את תשעה באב, וגם לא לאבל. הוא קורא לזה הישך אדם. אם אדם יושב בתשעה באב, יתחיל עם רק סוגיה באירון, במציאה כל עמוק עם סוגיה, רוצה להיות הראשונים, מכונים כל השיטות, כל הנושא של תשעה באב כוון בתמידה, קצת נשכח ועכשיו כל העמוד בסוגה, בעמקות שלה עסקה בחסידות. בין שחר ושחר זה סחטה כמו שיש איסור כבר בשורה שחל בו, ולפני יש איסור לחבש, תמיד אומרים, רגע לחבש רגע לחבש, זה לא בעיה. אבל אם אדם עסוק בתפיסה, הוא לעסוק באבילות, הוא לא עסוק בחורבה.
הבנת ההלכה והקשר לתשעה באב אז באמת, חלק מהעניין של לא ללמוד תורה וללמוד את הדברים הרעים, וכדי לא להסיח את הדעת מעניינות של היום, של תשעה באב. זה הסבר, אני חושב, שעמוד תראי כאן, כשהתורה משמחת, רק תתראה חמתך באיזה מקום רוחני, עמוק, מנותק ותתראה בעולם שקולות טוב שרחח מכל ההקצרות שיש בעולם. ולמה אנחנו קמינים, הרבה פעמים יוצאים באיסור ילדים ושואלים אותי, רב, שאלי רוצובי אני לא אקרא הרי פוטר. עמדנו פה תהנה שבת ולדבר דבר, אין תשעים בשבת רגליך וסוף חלחציך. ראינו רמב"ן, שזה מדורייתא, למרות שזה רבנן, חז"ל, נביא, הוא מסביר מה אתה רואה את כמה, כי מה, אתה לא מבין שבת, אתה לא מדבר דיבורי חול ואתה לא רץ, ואתה לא תורח, ואתה לא עושה מסע ומתן. אם לא עמדת אז חז"ל יזכיר אותך, אז גם פה, אני אומר, זה דבר שנקשיב כאן אחר צפון לקחת על החליט של עצמו, כמו שדיברנו סעודה ומפסקת, לא רק להיות בסדר עם ההלכה, יכול להיות להם מסתדר עם ההלכה, יכול בהם להיכנס לעומק של ההלכה ולהבין שההלכה מאירה היא דרכי, ואם נכווינה אותי נכון איך לאכול סעודה ומפסקת ותשעה באב, מה הסדר היום שלי בתשעה באב, עושה זה בקצה, בסעיף קטן לא מותר מהאסור, אבל לא להסתפק רק בעבור זה.
הבנת התורה וההלכה עכשיו בעיקר כשאנחנו מדברים על חורבן בית, בית שלי גם, אבל הרבה יום בבית ראשון, כמה שבת אף חזון, זאת בדיוק הבעיה שבבית ראשון, לא יותר בית שלי, בבית ראשון בית המקדש תפקד מלא, היו כהנים, לווים, קורבנות, תומה ותערה, פרה דומה, לא כחל וספק, מה אומר אלה עם הנביא, חודשכם ומועדכם, סלן נפשי, הוא יעלה לתורך, לא צריך כל הדברים האלה. איך אמר שמואל לשאול, החברת זה השם בעלות וסבכים, כי נשמע בכל השם, כלומר אנחנו לא מסתדרים מההלכה, אנחנו לא צייתני ההלכה, אנחנו עובדי השם, אוהבים את השם, שומעים את הרצון אלו, אנחנו עובדים אותו הדרך, הפירוט ההלכתי, אבל לא מסתדרים בחוק האבש, בסדר, לא בסדר, זה דבר שהוא מאוד מאוד, לא מדחן שנדברג תמיד היה אומר, שסגנון כזה, שאם אתה חי על פי ההלכה, אתה אומר שיש לך חיים, ההלכה נוחה אותך בחיים, ואומרת לך מה מותר מה לעשות, לא, אני חי תורה, התורה אומרת, תשמע, התורה אומרת, חתן, תורה אומרת, ברכות, תורה אומרת, משתות, וגם תגיד לי, מה לאכול ומה לא, זה לא, חי על פי התורה, חי על פי התורה זה, מוצא מין ניגוד, לא אתה מחבש, איך אני מסתדר עם סולח, סגל, איך אני מסתדר עם מה מותר, מה עשוי ודי שבר, לכן המשך חשוב כל הזמן, וזה באמת תורת כל אחד בידו, להבין מה התורה רוה, מה הלכה רוצה, ועל פי זה נתנה.
לימוד תורה בתשעה באב טוב, ערוד סי-איפה שניים, מותאים מאוד מדרש שחר, פרק אנו מגנחין, לכן מאוד פירוש שחר, פירוש איון, יש דיון בבית הסף, עם מה שנקרא, אני מאוד דיון בפקיעות, זאת אומרת, בפרט הסמלה כתוב, קורר ביון, קורר, זה פקיעות כזאת, כי הבית הסף אמר, שאם אדם מתחיל לעיין, אז הוא נהנה, נכון, הוא מעיין, לומד מערה, בפרק ג' ועלה שם, בגדות החורבן, אבל זה נחמד, זה ספרות יחוד, זה חמושים, אז פירוש נכון, פירוש איון אפשר, אבל לדעת שהם פקיעות כזאת, לא, ככה לא עושים את זה, אם אדם מתחיל לטלטל באיזה פירוש, איזה רשי, על נכה, על משפחת הקורבן, אז אבל, משפחת. עוד דבר מעניין, סיבגלת, זה דיון, מותר לקרות כל סדר היום, בפרשת הקורבנות, משנת איזה מקומן, מדרש רבי ישמעאל. יש לנו בתפילה, כל עשה של הקורבנות, לימוד תורה, פסוקים, פסוקים, פסוקים, כשאדם יפתח פרשת פנחס, להראת כל מקומן, תגיד לו, יאללה, צוח, ישראל לימוד תורה, יפתח צפר בהקראה, יפתח מסכת דרכים, איזה מקום היה, סום, עצום, שמים לו את המשנה בתשע ועד, אז הוא לומד את המשנה, שמופיעה בסדור, מה עשינו? אז השכנוך פסק שמותה, התשובה היא, כי זה בסדר התפילה, הרי גם שמה ישראל אנחנו אומרים, שמים לו את פרשת די תחנן, לא, לא לומד פרשת די תחנן, זה פרשת די תחנן, בסדר, יש מבדל אם אתה אומר את זה, כלימוד תורה, או כתפילה, עכשיו, מה ישראל זה, ודאי, זה פשיטה, אבל גם, רבי שמעה, פרשת וקורבנות, זה תורה, אבל ברגע שנכנס לסידור, ופה פוסקים נדגשים, בשלומך, וחלק מהתפילה, אז מותה, מנף תמינה, אם אדם כל השנה לא אומר קורבנות, ולא פתאום הכתורת, ולא רבי שמעה, פתאום המדישה בהפצה זה, כמו הגיע חטא השנה לתפילה, אתה יכול להגיד, בטח תהליה אמרו קורבנות, אבל אמרנו, עכשיו אתה רק ידע, איך היית אתמול, אז לא, זה יותר רוביגן, שזה סדר התפילה, שזה ממש, סדר התפילה, אז איך נראה תפילה, כי זה חלק מהעניין, וגם חשוב בתפילה, זה בסידור, ואתה אומר, זה כל יום, אתה אומר, ישראל שווה לך כל יום, אתה אומר, ישראל שווה כל יום, אבל אם פתאום אדם, לא אומר, רבי שמעה, לדגים ולמידות, פתאום, נתקל מדישה בהפצה, לא, אתה נוצל את ההלכה, שוב, טוב, מה נסתדר עם ההלכה, לא עליך דיבור, השלום דיבר, למי שרגיל, כל יום, תגיד לי, פרשת העקדה, הכל הכל, בסדר גמור, ממש ראשון וטיפ, שוב דוגמה, השלום הרוחמים מותר, אבל החריץ שלנו להבין, מה התורה עומדת, מה השפחה רוצה, רוצה שתתפלן רגיל, ותפילה רגילה, אבל לא פתאום, נתרחב בתואנה, טוב, זה רק נשים, יש הרבה מה ללמוד, זה קשה בהר, אבל צריך, אה.
