הקטע עוסק בקשר בין פרשת השבוע לחג הפסח, תוך התמקדות במראות הנחושת שנתרמו על ידי נשים ובמשמעותן הסמלית. החרוסת בליל הסדר מסמלת את השעבוד במצרים ואת הדם שנשפך, ומזכירה את יציאת מצרים והגאולה. עם ישראל, למרות הקשיים, שומר על יופיו הפנימי והקשר עם האלוהות, בדומה ל"לבנת הספיר".