אורות התחיה | פסקה כ' | הרב דוד גבריאלי

מה אתה נכון מערוץ צדק בשורה האחרונה. כמעט בסוף. טוב, נעשה פה איזה זרע אדם זרע באמא שיש טיפוסים שונים. לפי מה שנראה מערב, למדת את הפסקה הקודמת, שזה די, לא יודעת אם זה משהו גנטי, אבל באים מבנה ישיר של אדם. יש אנשים בכל העולם שהן יותר נטיות מעשיות. אם מישהו שאל אותי, מה יש לו טיפוס מעשי? ותשע בעב זה כזה יום, קצת כמו הכיפור, שלא עושים כלום, בואו חייב את ה… שאתם מותרו לשפץ בבית, לתקן, לסדר. מה שהוא צריך אתה… אז אם בסדר, זה לא דברים של שמחה ו… בכל אופן יש טיפוסים שהם יותר… שמעשים כאלה ויש… שהם יותר אנשי רוח. צריך את שניהם, כעגולה אומרת, זה זרעתי את בית ישראל, בית יהודה, זרע אדם זרע באמא, זה ממש… ברמה של זרע, לכן נורדת זה משהו מולד, זה לא… החלטה שדם מחליט… לא אני מחליט להיות איש רוח, ולא אני מחליט להיות איש מעשה, יעקב אינו חלק, זבולון, ישחר, שבת לוי. ואז ראה ממש שכדי באמת להגיע לשלימות… של התחייה, של הגולה, צריך את… את שתי הכוחות האלה, אבל הרב, כמו שאומר, לא התבלבל, לא אמר שזרע אדם, אנשי הרוח, הם הטיפוסים השמים, והם האצילים, על גיבורי הגשמית, את דוד קודשן, כי אם… עם כל הכבוד לזרע באמא, דבר מאוד חשוב, צריך אנשי מעשה וזה, אבל… אין להם את המערוף, אין להם את ה… את הקדושה, את ההתעלות הרוחנית, אז במצב נורמלי, צריך את שני הדברים, צריך להוציא רק כוח אל הפעל, את כל היכולות של כל עם ישראל, אבל… הרב קרא להם לאנשי הזרע האדם, הטיפוס השלים, גיבורי האצילות, שהם האצילים, ואז הגענו, לא נחזור טיפה שיש שורות למעלה, הגלות, אז נתקדם, איך זה קשור לגאולה, הרי… גם בגלות וכמו שמעתי, גם צולמות עולם, יש פרופסורים, יש… חקלאים ו… תמיד יש כאלה, אז מה הרב עושה מזה עניין? איך זה קשור לגאולת ישראל? זאת אומרת, הגלות, לא הייתה יכולה להוציא אל הפועל טיפוסים שלמים, לא המון גיבור, כאלו מכל העלי נידף, מוכרח להיות נירד, ולא חכמים קבוצים ורומזן, כיוון שנסתלקה הנבואה בשר רוח הקודש, גם שרידי קדושה שנשארו, צפונים מצוצי גבורתם וקרמה פנימה, כגחלים עוממות. כן, ברור שזר אדם אין בגלות, כי כמו שאת רואה, מונות בכללות בכתבו, הם נסתם מכל העלי נידף, לא הגיבורים, לא אנשים עוצמות, ודאי לא, עוצמות לאומיות. יש המון סיפורי בעל שם טוב, אתם מכירים, על אנשים שסיפור, סיפור מפורסם, על אדם שאכל, ואכל ככה, בעל בשר, אז אמרו לבעל שם טוב, וכל הסיפורים, מה היה, שהוא אמר, השלכן שלו מגנדת, טוב, ולא, אחו הביאנדם אוכל, ואוכל, ואוכל, וזה זמן, זה מספר שהולך עם אבא שלו, והקוזקים הרגו את אבא שלו ושרפו אותו, ואבא שלו היה כזה צנון ורזה, וכלום, שרפו ותו תוך הזרמה, אותו אדם פשוט, אני אוכל, ואני האדם בעל גוף, שכשהקוזקים ישרפו אותי, תהיה יש דולה. זה קרה, ביטאי זה שהיהודי הגל אותי, מסכן, ואחת הבעיות, אמר זה גם הדמור מגור, וגם אחדם, משפט הידוע, שיותר משקשה להוציא את ישראל מהגלות, קשה להוציא את הגלות מישראל, שדה אם יש בתוכנו, לא דווקא ציבורי, דתי או לא דתי, כל מיני, שהדפסה הגלותית הפכה לדעת, זאת אומרת, אנחנו כן, אנחנו צריכים להיות חלשים, נרפים, ואומנים, ורחמנים, מפה, ולא הולכים לצבא משם, כל אחד עם הטענות שלו, כי גבורה זה לא יהודי, יהודי הוא, כל כל יעקב בידיים ידי סב, אנחנו יודעים להתפלל, ולימד תורה, ולוותר, אנחנו לא יודעים להיות גיבורים, הוא אומר נכון, בגלות, לא יכולנו, לא הייתה יכולה להוציא לפועל, אז אכן, אני אומר, זה רב יאמן, שמעשה גיבורים עדיין, שלא יהיו בגלות, עכשיו, חידוש פה, הנקודה, זה זר האדם, לכאורה אנחנו ארגנים חשוב, שמה שגלו ישראל, אל הקבש ברוך הוא בלמול, ולמחלת עמוד של אלכה, והיו המון חכמים, כל התעמוד הבבלי, כל רוב-רוב הספרים שאנחנו לומדים עכשיו, נחיבו בגלות, אז אני מבין שדיברנו על זה, שכל הרנץ של ספר ההורות, שהגאולה היא לא רק לחזור לארץ, זה ודאי דבר מאוד משמעותי, אלא הגאולה היא גאולת הרוח, שהרוח שלנו, שאתה, הרק כל יפה, בגלות, החזיקה יפה, רמבה, שכן הרוח, שכן הרוח בצפת, אבל תעמוד בבלי, תעמוד בבלי, ועוד ועוד, הרבה דברים נחתמו בגלות, אבל אומר הערב לא, אני אקרוא עוד פעם את המילים אולי, לא חכמים קדושים ברום אוזם, היו חכמים, היו קדושים, אבל לא ברום אוזם, למה? כי מה שהסתכל כאן, נבואה, בישראל רוח הקודש, מה קורה לאובייקטיבית, קדוש ברוך הוא, ברגע שם ישראל גלה, נמצאים על אדמת מאה, חלק מהכוחות הרוחנית, פשוט עלו למעלה, אין נביאים, אין רוח הקודש, אין עזרה וקוראים להם כל הכבוד, שרידי הקדושה, הרמב״ם זה שרידי קדושה, שנשארו צפונים, מצוצי גבורתם, וקרמה פנימה, כי גחלים המלחמות, הרמב״ם עם כל הגדלות שלו, לא הגיע לסין, היכולת להשפיע על עם ישראל, לקח את משה הרמב״ן, לקח את השופטים, לקח את המלאכים, זה היה בתוכו, בקהילה שלו, הרמב״ם בזמנו גם לוקח נפות צורמיים, לא טוב יותר מדי, זה היה משהו עמום, אם הרמב״ם היה חיום, ארץ ישראל, או בתקופת המקדש, זה היה לעין ארוך, אז אכן המערב, זה ממש דבר מאוד מאוד מהותי, בגאולה, בזרתית, את בית ישראל, בית יהודה, זרע האדם וזרע הבאמן, כי הזרעים האלה של האדם והבאמן, בגלות, היו ממש במינון מאוד מאוד נמוך, הזרע הבאמן היה ממש חלש, וגם זרע האדם היה עמום, שמור, דימנו כשאפיין, ניקח את פנימיות התורה, כל ספרי הקבלה, אצל רשבי, שזה התקופת החורבן, זה פרח ספר הזוהר, ורשבי וחבורתו, מרשבי, עד הערי, פחות או יותר קצת לפני, זה נהיה מוצנה, חוכמת נסתר היא באמת, את הנסתרת גם הייתה נסתרת, אבל אמר שהחדש גולם, מפלא עוזן, העבירו את תקופת הראשונים, כמעט, כל התקופה הזאת, לפני הערי, יש עסק פורח, והיום, אהוב חשן, יש פריחה גדולה, זה אומר שגם זרע האדם, אני יכול, מה מפריע ליהודי בבל, או יש גלות לפני 300-500 שנה, לפני הערי, לפני 700-800 שנ, לא היה, היו ממש מודדים, אז זה אומר שגם, גם הזרע האדם, ברגע שהסתלכן בו, ברוח הקודש, לפני אז הכל עמום, לא מחזיק, כעת, כבר הגענו, כבר הקיץ הקץ, באה שלישית הוכלה, וטיפו של זרע בהמה, הולך ונוצר לעינינו, אבל, לא יוכל לבוא לשלמות דברתו, בכלב החומר לספוג רוח עדינותו הפנימית, או מגמת חיבורו להעמיד גוי איתן, כי הם על ידי זרע האדם, שהם קוראים להיבצר, על ידי גדולת עוז קודש, רק התחלנו את זה, הגולה שלישית התחילה נכון, רב קוק, לא התחיל אותה, התחילה, איך אני רואה, זרע בהמה, אנשים עולים לארץ, ויש פה חקלאות ומשאבות, והגבורה הידועה בסינדרין, ואתם הרי ישראל, אני מפחד שתיתנו, פרחי דיסול העמיק יקריבו לבוא, לחקץ מגולה מזה, ועד היום, יש כאלה שאומרים שהמטרה של הציינות, זה רק למנות פה מדינה, דיסול כבישים, מנות בתי חולים, צבא, וזהו. אז אומר הרב, אתה יודע לצדק מה בזה, נכון, ביהה שלישית הוא חלה, במת הפעולות הראשונות שהיו, וזה לא דווקא הציונות החילונית, כי זה דווקא, זה קצת שכתוב של ההיסטוריה היה, ראשי הציונות הראשונים, מה שנקרא ליה הראשונה ועוד לפני כן, זה כל המיון של תורה, הרי הציונות זה עניין של 120 שנה בערך, אבל את תחילת היציאה מהחומות מירושלים, ותחילת תשעות בארץ, זה תמיד היה גרם, ותמיד היה ואל שן טוב. זאת אומרת היה הארי והבית הספר כולם, שהם כבר עלו לארץ, והם התחילו את הציונות, כי עד אז לא היה פה כמעט כלום, ואז היה איזה 150 שנה של עסק די, עמד במקום, ואז תמיד היה גון מבין, ותמיד היה ואל שן טוב, זה פתח תקווה, זה המושבות, הם כבר התחילו פה להניע דברים. ואז הגיעה ליה הראשונה של האנשים דתיים, מי שאיבש את הביצות בחדרה, אנשים דתיים, אחרי זה הגיעה ליה השנייה, שהייתה מביאת יותר המונית, וזה היה הציונות החילונית, שהם באמת עשתה הרבה, אבל הם לא הראשונים. בכל מקרה זה התחיל, גם אלה שעלו את עמדי הגרם ואל בן שן טוב, ובאו וישבו את הארץ עם חקלאות, זה היה עניין שלהם, ולכן היישוב הישן בירושלים לא אהבו אותם, כי הם אהבו להיות, בשעה תמיד תמיד, שמי שהגר בארץ הוא עברך, בקוהל ליל, מסוגר בין החומות, פתאום מתחילים לפתוח, מה קורה פה. בכל מקרה ביה שלישית הוכלה בעיקר בטיפוס, שזה רבה מאש, והורים בזה ברכה. עכשיו זה לא רק להיאבש את הביצות, ליטוע קרמים, אלא זה הייתה המטרתה של הציונות, ליצור אנשים בריאים, ישראלים בריאים, ולא גלוטים, שפופים, מסכנים. אבל, כן ואז באה הציונות החילונית, ואר די יצור, זהו. אם אנחנו, יש לנו פה מדינה, ימנון, קבוצת כדורגל, צבא, זהו, לא צריך יותר מזה. אומר הממש, לא, לא יוכל לבוא, הזרע בימה, לשלמות גבורתו שלו, כן, זה לא רק שתשמעו, ציונים חילונים, או הציונות מעשית, אם אין לכם רוח, זה בעיה. לא, אתה בעצמך, אתה רוצה להיות גיבור, כי זו המטרה של זרע בימה. ראינו בגלות, היה נרעד ונפחד, אתה, הגבורה האמיתית שלך, תהיה רק, השפעה של זרע אדם. אתה יכול לספוג רוח הדינותו הפנימית, גם את חיבורי לעמית גו איתן. הרי הזרע בימה, בגלות יכול להגיד, כמו שאומרים, עזוב אותי, אני שוטל עצים, וזו, וזה נגמר הסיפור, אל תדבר איתי יותר מזה, אני חייל, וזו, ממש לא. איפה הדינות הפנימית? לא ככל הגו עם בית ישראל. אנחנו לא סתם סועלים כמי שהם כמו, חמאסניקים, הם סועלים כמי שהם אנחנו, הכפישים שלהם זה להורה, ושלנו זה לטוב. איפה לעם ישראל, לעמיד גו איתן, בית המקדש, גולת העולם? איך זה יקרה? כן, על ידי זרע אדם. כלומר, חייבים את החיבור הזה, ואת המציאות של זרע אדם, שאנשי רוח, חדשים, שהם קוראים להיווצר, דיברנו קצת על להיווצר, לדי גדולת עוז קודש. כלומר, הרב פונה פה גם, לזרע אדם, שגם אתם תיווצרו, כי הם גם קצת, שרוצה עד אחורה. חלק גדול מלומדי התורה, כשהתחיל הגול, נשארו מאחורה, אמרו, עזבו, זה לא בשבילנו. אומר הרב, לא, לא, אני קורא לכם. זרע אדם התחיל, זרע אדם ייבנה, הייתם יותר חכמים, של תורת ארץ ישראל, ואז הם יודעים, נתן לי השאלה, נתון מהפתיעים בישראל. טוב, כנראה שפסקה כף, כמה שנספיק. מחלק גדול זה דרכת הכלל. אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאי דגל להשקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה. שהקשרים נושאי דגל שם השם, לא ילם שום יחס עם פורקל הפושעים, או שם הכוח השלום הכללי מכה את הכל. ביקוח, שלום נגמר. בזמן הרב זה היה מאוד מאוד חזק, היה הרב עיר שהיה בגרמניה, ואז התחילה הרפורמה מאוד מאוד חזק. ממש הרב כהלם, פורקל הפושעים, זה לא חילונים, חילונים זה עוד סוגיה. והרב עיר שמר, כי לא נפרדות, ממש יוצרו שכונות וקהילות, ולא יצרו קשר אחד עם השני. רפורמים חילוניים מצד אחד, יש לה הרבה חילונים. דתיים חרדים מצד שני. שום דבר, לא רוצים לשום יחס, כלום. או כוח הלום. אז זה הנושא, אבל נשים להם בקרף כמו בירות חד, אם בזמן הזה, כי אנשים לפעמים לוקחים דברים של הרב, גם בזכרית חד, הם פורסמים את שלושת המחנות, הלאומיות, הדתיות, והמוסריות. גם פה, הנה הרב אמר, עושה את ככה, לא. בזמן הזה הרב דיבר, לפני מאה שנה ויותר, כמו שמעתי שאז, היו המשכילים, היו הרפורמים, שמאמת היו פורקי הרול פושעים. להגיד את זה על חילוני היום, לא יודע, היום יש רוב החילונים, לא פורקי הרול פושעים. רובם, או כמו השחר הזה נשמע, תינוקות שנשבו אליהן, הם אלטרנטיבה. רוב הילדים שנותנים בבית חילוני, הם חילונים כי, הם מכירים משהו אחר, הם לא פורקי הרול פושעים. פושע זה אחד ש, יודעת בו, מתכוון למרות בו. אני לא אגיד פה שאלה אחת, שלא קיבל חינוך. מצד שני יש רוח, ואני אומר, כן, בחיילי שבת, ואוכלי לא קשר, וחוסר צניות. אז השאלה הזאת קיימת. אז השאלה, מה ראוי? שאני לא חושב שמישהו חושב, אפילו הרב אירס, שזה האידיאל להפריד, אבל כרגע, בזמן הזה, כרגע, אורת שעה, יש לנו, גם צריך לזכור שאז, הטיפוסים של הרפורמה וזה, הם, זה ממש אש מסתה קוצה, הם התפשטו והשפיעו על המון המון המון משפחות. כל ההגירה שהייתה, מכל הגלות, בעיקר מאירופה, בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, אנשים יגרו לארצות הברית ודרום אמריקה, רובם כחולם פרקול. פשוט, נקראתי לו מזמן, האדם שהגיע לארגנטינה, אמרו לו, תשמע, פה עובדים בשבת, תשכח מכל מי שהתחנכת וידעת. כלומר, היה חילון מאוד מאוד, מאוד קשה, דבר שלא בא עם ישראל מעולם. לא היה מושג שהיו אשים חילוניים, היה פה ושם איזה, אז זה היה מדהים, באמת, גדולי ישראל אמרו, מה אנחנו עושים? חילון, גם בזמן הקמת המדינה, היו המון אנשים, ישר הגדעת, חילות יום כיפור, אפילו קצת אחר, כשהגדינה קמה, המון אנשים שבאו, באו דתיים מחוץ לארץ, או גידלו פה, חינוכו את הידיים של החינוך הדתי, עד יום, משרד החינוך, יש לו מספרים של נשירה, עד היום, פשוט, המפקח של מחוז גרום ארץ אנו, מגן דתי לבית ספר דתי, יש נשירה של, לא זו חוקה, אבל, לא מעט אחוזים, מבית ספר, חתימת ביניים, חתימת ביניים לתיכון, וצבא, ובצבא, כתוב, יש נשירה, נשירה של המון, ובעיקר משפחות משרדותיות כאלה, שופחות למעמד, מה שנקרא, מחוז גדול מאלה שמתחיל כיתה א' וצפנו דתיים בכיפה, בעוד 20 שנה תפגושו אותנו, בכיפה, לא על ראשם, ואז אמרו לי, טוב, בואו נשמור, בואו נמגן את עצמנו, בקיצור, זה היה, נראה ככה, חזור למשפט, אם בזמן הזה, שוב, כל הזמן, לעניינו, שקריצים נושא דגל אפשרות ביד רמז, זה ברוך ה' השתנה, הוא להפריד את ההומך, עכשיו מה זה מההפרדה, שהקשרים נושא דגל, שם אשר אין, ואין להם שום יחס, עם פורקי לפושים, למה אני קורא את המשפט, כי הרב, כשהרב אומר על הקבוצה של הפרדת קהילות, אומר, אפס, עכשיו גם, מה אתה מבין, שגם ה' הכוח השלום, זה אומר, אחרי את הכל, זה לא אומר מאה, זאת אומרת, זה לא אפס או מאה, הפרדת קהילות אמורה אפס, לא רוצים שום קשר, סתם אתן דוגמה, שכונת מאה שעה, רובע זין ואשדוד, אף חילוני לא יקנה שם דירה, ואף אחד לא יפתר שם, חנות מרקולת, ואף אחד לא יעבוד שם, בבית ספר, גם כל העבודות החזוקה, עם הלא אדם דתי, כי הם רוצים באמת, חשוב להם עם ישראל, הם רוצים שום יחס, הם לא רוצים להתעסק, עכשיו אני אומר, הקבוצה השנייה, או התפיסה השנייה, שכוח השלום, זה לא אומר להתערבב לגמרי, חידות בצורה מאוד רבות, ללכת דווקא לאוניברסיטת תל אביב, דוקא להיות במקצוע, שיש הרבה הרבה חילונים, הרב לא אמר את זה, זאת אומרת, יש פה, ניתוק, שום יחס מול שלום, שלום, שלום זה יכול להיות, יחס מסוים, אני יודע, מחלקת בין איש, מתוך פלוגה רגילה, אז זה לא שחור לבן, לא שאתה לגמרי מורבב איתם, מתחתן איתם, חיה איתם, מתרואה איתם, או שאתה מתנתק, אלא מתנתק, או שלום. מה זה אומר שלום? זה כל מקרה לגופו. עכשיו כשרב אומר, כוח השלום הכללי, אחרי את הכל, הוא בעצם בא ואומר, כמו בלימוד גמרא, מה הגמרא אומרת? אז זכויה הספרה אומרת, שפרדת קהילות, כי אם אתה באמת רוצה לשמור על הרוח, על האמונה, של עצמנו, של הילדים שלנו, אז תתרחק מהפורקי העול, פריצים. כמו ששמעתי קודם, שתת להם השפעה, כאשר מאמר הדור, אותם פורקי העול פושים, זה לא אנשים רעים, זה אנשים אידאליסטיים, חלקם ציונות חילונית, חלקם השכלה, מדע, טכנולוגיה, התפתחות, לאומיות, למרות ההסגירות הדתית, שהיא מפריעה להרבה אנשים, וזה קרה בכל הגלויות. אז אם באמת יש תופעה כזאת, אז צריך, לפחות בתור הרעת שעה, להיפרד. אומר הרב נכון, אבל הצד השני אומר, שכוח השלום מכריע את הכל. כן? סוף השעה, סיום השעה, הקב"ה יכול למצוא כלי אל השלום, כלי השלום, שם הזמריתן, שם החתומה בשלום, אז אתה אומר, בשם השלום אני מוכן, לא בטעמי הבלים האלה, אבל בציקונים מסוימים, כן? אני הולך לצבא, אכין רוח העלייה לי, חטפת חשמונאים, תשמור, סתרי לי הכל, אבל שכוח השלום אני מוכן, בצורה כזאת או אחרת, להיות קשור, למרות שאולי, עניין לא להיפגע, אבל כוח השלום, זה דבר מאוד מאוד חשוב.

ויכוח על הפרדת קהילות יש גם היום ויכוח בציבור שלנו, בין הרבנים, יכול להזכיר הרב זלמן מלמד, בטל, שלום, שלום, שלום, אנחנו מפסיקים לדבר על זה, של השלום למען השלום, למען השלום, ושמעתם מדבר כמה פעמים, היה רם שניות בישיבה, ויש הרבנים שאומרים, ודאי, שלום חשוב, אבל לא במחיר שנתחיל עכשיו, ויהיה להתערות, יהיה להתערבה, ויש כל מיני שיטות. לפי הפוליטיקה, יש הרבה, רוב הרבנים, מהציבור שלנו, תומכים מפלגות דתיות, אבל יש למעט רבנים, שאומרים שזה בסדר, זה חילוני, זה צורך חיבור, צורך שלום. אומר הרב, כל עיקרון של פלוגטה זו, באה, מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה, התערה לגמרי, בסוד האופי של האומה, מצד חיצוניות נפשה, והיא מתארת, בהולכת. כן הרב אומר, לא, שאני עושה מזה דיאלוגיה, זה לא ויכוח, עוד מתקופות אברהם אבינו, עד ביד גול צדק, ודאי, על הצד הראשון, שאין לנו שום עניין להיפרד, מאף אחד מהאומה, גם אברהם לקח איתו את לוט, ונוראות שלו לא היה, אומר הרב, זה פשוט כרגע, כרגע אנחנו במצב בעיניים, שיש לנו שפלות כללית, האומה היא תאורה, וזה עדיין לא נגמר, אנחנו בתהליך הגאולה, תהליך הבירור, והרב אומר מצד חיצוניות נפשה, כלומר, בפנים אין לי בעל להתחבר לכל, אין לי בעל להיות עם יהודי חילוני, כופר פורי כל, כי בפנימיות שלו, יהודי כזה שבתאורה לא פחות ממנו, אולי אפילו יותר, אבל בצד החיצוני, יום חלן שבת, חנה ולא, תהילות שנואה וכו', ואז, בעניין הזה של החיצוניות, שהרב לא מייאש חלילה, היא מתארת והולכת, כמו ששמעתי, הרב כתב את זה בתקופה שאני ראה, הפוך, שהחילון, הוא אומר הרב, זה בסדר, זה חלילה, דו-מפחות, מתאר אותנו, אז כרגע, בגלל שפתעו את הפנימיות, אז מתאוררת המחלוקת, כלומר גם, בצד ידי הפרדת קהילות, לא עושים איזה דיאלוגיה, לנצח יצרכים, הם אומרים, כרגע, שעם ישראל עדיין לא הגיעה, לשלמות שלו, לרוחניות שלו, הם ידעוי, להיפרד, ושלא יהיה שום יחס.

משמעות ההפרדה אומר הרב, אלה הכיתות, עניין בזה, מדרגש שתיים נשים זנות, שבאו לשלמו, הדיבור הביאו חרב, ניסיינו מחוכמת אלוקים, של מלכות ישראל, אותה אוריאל ידעכות, היא הטענת גזורו, ובתמרמרה, בהבלטתי, את אמיתת התאינה, שבלב, שהיא חשה בעצמה, שכל יהיה נעו, גם לי, גם לך, לא יהיה, גזורו. שפת שלמו הידוע, והם הרחמנים, אומרת, נו לה את העלות החי, והמת על תמידו, ורוח קודש צובחת, נו לה את העלות החי, היא ימת. עכשיו הרב, כמה שהוא נחמד, נכנס בפרדות הקהילות, בגישה של הפרדת קהילות, אומר אתם, אותה אישה זונה, שאמר גזורו, לא אכפת לנו, גם לי, גם לך, לא יהיה, כי אנחנו נדבר על זה, שבוע הבא, שבוע הבא אני לא אהיה פה, זמן הבא, כי האמא של גזורו, אומרת, לא אכפת לי שהתינוק ככה ימות, הכרח שלך לא יהיה. והרב ממש מדמת זה לפורקאה העול, פורקאה העול אומרים, עם ישראל ימות, אני יודע, כי אתה עושה הפרדה ועם ישראל, חילוניים פה, דתיים שם, אתה עורס את עם ישראל, ואתה אומר, לא אכפת לי, אני את נפשי צלתי, אני לא יכול לראות שאתה, שאתה נמצא איתי. שאני אומר שוב, זה לא שריו אומר, ונתלקד והכול, אבל, ממש ששום יחס עם פורקאה העול, זה לגזור את עם ישראל, לקבשו אותה, לקח מספריים, לגזור את עם ישראל לשני חלקים, ואז גם לך לא היה עם ישראל.

השלכות ההפרדה שתי כתות אחדות, זה לא רק פורקאה העול, זה גם דווקא אין, שמספרדים מה עשה, מה פן הדתי, מה כיוון הדתי. אני לא בטוח, כי אני מתכוון להגיד, שהאמא הרחמניה, היא בעל שלמה, והאמא השקרנית בעל שלמה, היא עולה פה, והרב אומר, הנה, אני אורך פה מוליד שתי הדעות, ההיפרדות כאלו, זאת האמא הזאת, והאיחוד, זאת האמא השנייה. לא שיש שוב בוויכוח, ארי שלמה אמר, את צחיקה, את נולדת על עוד החי. אתה צודק, שבעצם הוויכוח עולה, צריך להיות משהו שם, גם לאמא האמיתית, אתה צריך לשאול את עצמך, איך זה קרה, ואיפה אני צריך לבדוק את עצמי. אבל הרב, הוא ממש רואה בזה, בצורה מאוד מאוד חמורה, אם ההתארה של הפרדת כאילו, זה להציל את עצמם, אתה עורש את ערמיו, ואתה אומר, לא אכפת לי. העיקר שהם לא יהיו, שהם יהיו, הפורקיה עוליה מחוד, גם הם יכולים שאני איפגע, והעם ישראל כולה ייפגע. אבל יהיו שבהיפרד קצת בהתחלה? שמה? מה אמרנו בהתחלה, כבר אפשר להיפרד קצת? נצל החיצוני? לא, הרב אמר שכל הוויכוח, הוא זמני כרגע, מי שאומר להיפרד נאלץ, אבל זה לא אידיאל להיפרד. באפל ככה, הוא אומר גם הצב, כן, נכון. כי אני אומר שבה, היפרדות המוחלטת, אם זה היה 80 אחוז, 70 אחוז, בסדר. גם הרב לא היה יותר מדי, מתהרבה. אבל שום קשר, כמו שהוא אומר, שום יחס, זה אגזורו.