אני הייתי רוצה להתחיל לספור ספירת העומר, זה נושא יותר ליום רביעי הבא. שב-8 שנה נהייתי ביום, אז הייתי שב-4, כמחר. שני שלישי נבש כלון. אבל שלא הבנתי שלא בדיוק הייתם פה. רביעי חמישי לא היה ממש… לא, לא, הם התחילו. התחילו, כן. הם מסתדרו. טוב, נשא של ריבוי שמחה ו… קרה לי גם שם קצת תהלל, קצת תספורת שהרבנות הראשית הטירה. השאלה אם זה לא נגד השולחן ערוך מתח צד הגמל, שם הפורש. להעמיד בשמחה ולא להסתפר, עד לגב העומר. כל החלפים מנהגות. זו השאלה שהיא שואלת. זה משהו בפן ההלכתי. זה משהו בפן האמוני. תגיד הלל, מי ברכה זה בכלל לא שאלה. הברכה זה שאלה, אפשר לדון. אבל השאלה אם אפשר לבוא ולבטל שולחן ערוך. זה גם סיפלית, גם סימטית. ניסה לראות את המינוח של הדברים האלה ואת ההגדורות. זה כאילו שות פתחת יצחק. שהוא כאילו פוקפת, הוא קמסטנר. כן. איך יכול להיות שבטלו שולחן ערוך? כן, גם כתוב… כתוב שמאז שנחתם התלמוד, כתוב הרבה ספרים. אנחנו לא מתקנים שום תקנה חדשה. זה רק שום הוראות, ימנויות. אבל אין ממש תקנה. ופה באה הרבנות הראשית וחידשה, להבדיל, להבדיל, לרובן. בדח חג מליבו. זה לא תוסיף על כל שנארוך.
דין מנהגי ספירת העומר אז כמו השאלת על אסתר, 48 נביאים ונביאות עמדו לישראל ולא הוסיפו, איך פתאום נמציא אחד? ואז זה כבר אומר, זה חיצורות גם פה, שחוקל בחומר מפסח. מי מעבדות לחיות המון עוד שירה? חוקל בחומר מימי הביטחן. זה חודש התירות של הגמר בינגליה, זה תירות שירה מעצמות. אבל אהבה מינה, אהבה מינה. הרומד אחד שם בגלימת אנו, שהאהבה מינה תודקת. איך אתה יכול למציא חג? שאלה. מי שיושב לשאלה, תאמר לו, שלא מציעה לי. אני לא אומר שאתה לא תודק בשאלה. הגבלנו עכשיו. אז פה התשובה קלה, כי התשובה שאומרים שם, היא התשובה של פה. הם מכירים את הדיון שם. הוא אומר איך הם מציעו, אז אמרו, חוקל בחומר, אם עומדים בפסח מדורי, תהלל. מעבדות לחירות, חוקל בחומר ממיבת לחיים. השארת הגמרא, אם ככה אתה אומר עליה, פורים, למה אתה לא אומר עליה? יש שלושה תירותים מדויים, אחת קריאתה זה הילולה, קריאתה מגלה זה הלל, ומאירים מחדש, אם מי שאין לו מגלה, אין לו משהו להגיד עליה, זה פורים. תירות שני, הקטי, עבדי אחלה שמורה שנה, אחרי נס פורים, לא השתנה הרבה. גמל, אין לו רורים שירה, נס שבחוץ לארץ. שלושת התירותים, מידו מחמים כן להגיד עליה, ללבי המצמאות, אנחנו עובדי אחלה שמורה, אנחנו לא קוראים מגלה, אנחנו לא בחוץ לארץ. זה דווקא כן.
מנהגי האבלות בספירת העומר כלומר, הקושייה והתירות של מגלה, ממש רלוונטיים למצמאות, למצמאות, אין עצם קביעת היום טוב. זה מה שהזכרת בפסחים, שגמל אומר להעלין, אז גמל אומר להעלין, זה מי אמרו, מה שאלה, דוד, מה? אתה לא יודע שתהילים כתב דוד, מה אתה גמר לו? נביאים שהיו בתוכם, בשעה שעברו את הים, התקןו שיאמרו אותו, על כל גאולה וגאולה. אמת שאלה, זה משהו עתידי כזה, שיש תפריט, דוד, לא משנה, אתה לוקח אותו בעתיד, איפה שמסתדר. אבל פה עמדת שאלה, על גילוח ועל ריבוי שמחה. יש לך נוח צוצה, די גמל, פותח במילה נוהגים. לא שהחלילה נוהגים, שאנחנו מקלים איזה ראש, שנייה פעם דיברנו על זה, שיש שרה דורית, הדרבנן מנהג. אנחנו אומרים שמנהג זה הכי פחות חשוב. אבל אחדם סוף שאומר, שמנהג זה מדין נדר. מה תוקף שמנהג? אבא שלי נהג שש שעות. אני רוצה לנהוג שלוש שעות. אבא שלי נהג לא לאכול קטניות, אני כן רוצה לאכול. איך אפשר? זה אחדם סוף שאומר, זה נדר. אל איזה מחייב אותך מדין נדר. אדם יכול לנדור על עצמו, ועל הבאים אחריו. עכשיו נדר הוא אחדם סוף שאומר, זה דר הייתה. זה יותר חמור מדרבנן. זה עקרונית, אם אדם לא מדליק נורות חנוכה, עובר סוע דרבנן, אבל אם הוא אוכל קטניות, שהמנהג שלו לא לאכול, זה עובר סעון דור הייתה, שלא יאכל דברו. זאת אומרת, זה לא פשוט מנהג. לכן אמר, אני לא בא להקל ראש עם מנהג, אבל מנהג זה מה שנקרא דינמיקה.
הבדלים בין מנהגים לפסיקה אז אמר השולחן ערוך נהגים שלא להיסע אישה מן פסח, להציע נדרג בעומר, בפני שבאותו זמן מתו תמיד הרבה עקיבא. תמיד בציינו ביישוב, הם דורות נדרוג בעומר. אני עובר בעיקר בני ילדים, אבל יש שאלה גם מבוגרים. אני אגיד, כן בטח, אלה היו בחתונה, לא הסתפרנו. אמרתי, מה עוד? הם אומרים, נהגתם כמות זה בזה. מה? זה העניין. אם אתה לא זוכר, למה אתה לא מסתפר, ולא נהגו חתונות, להשנה גוק, אבל פספסת. בסדר, הזקן גדל, והחתונה לא התקיימה. אבל נהנות כמות זה בזה. זה העניין. אבל הארץ יקדש הפרדמית. מה שאני אומר, משתם בורם הביא, בסביב קטן בית, וצונן לבד, ואין ראוי להרבות בשמחה. כן, ניסויים זה להרבות. רוסים, קדושים, גם ניסויים משקפציים, לא נשים אותו, אז א. מה שרציתי שנראה פה, זה מנהג. עכשיו שהוא לא מכיר ראשון מנהג, אבל מנהג זה לא בדין, זה לא תקנה. ואם יש טענה שאין בדין, כמו שהם כאן, בדוי עמנו, בחומה, ומנהג, פה הטענה הזאת לא עובדת. כי שום בדין לא תקן, לא להישא אישה, ולא להסתפר. אין בדין כזה. תראו איזה הגמרה, תראו פה, תמיד לראות בעיר הגולה. א. נהגים, ראשון תור. גם נהגים שסביבת, תור וערי בן שואב. בקיצור זה הכל משהו ראשונים, אולי גאונים, שהתחילו לנהוג על עצמן, אבל תלמיד, זה תמיד הרבה יקיבה, לא להישא אישה, ולא להסתפר. זה לא דין הדגמרה, ברמאם זה לא מופיע בכלל, הרמאם מעתיק את הדגמרה משני תורה, זה משהו מאוחר, ראשוני, תור, שפן ארוך. אז תמיד זה מנהג שהתפתח. אם רוצה עדורות, בעיקר בארצות אשכנז, הביטאוסים הביאו בעיקר פה סכמים אשכנזים, תמיד בתקופת הספירה היו הרבה פוגרומים, וצרות, וקשיים, אז נהגו, וישראל הניגה על עצמה. שמחה הגנום אותה, להריס ולקדש. עכשיו פה המשטרון ברמאם מביא סעיף קטן, גם אם אין, מי שקדש הפרדם יישר קדמינו אחר, חד השם תתרסו, שאולי יקדם אחר ממישהו אחר, מותר גם כן לעשות סודת אירוסין, שמחה, עכשיו השם יקדשנו, מבשר נישואים, הרי יום לנו אירוסין, ישנו שידוחים ואירוסין קדושים, כל מקום, מותר לעשות שידוחים, לעשות סודה, אבל לעשות רגעודי המחלות נהגו איסור. בכל שכן, ישר רגעודי המחלות של רשעות, לבדה יש לי זה, זה מגן אברהם, כלומר, מה, מה אני אשאר חתונה בעצם, למה לא להתחתן?
מנהגי שמחה בתקופת העומר את יודעת שהרבן כותב שזו תקופה טובה, בין פסח ושבות, זה חלום עד ארוך. אז בגלל שלא רוצים להרבות בשמחה, זה העניין. להרבות, אומר המגן אברהם, זה גם ריקודים, זה אומרים, גם מוזיקה, גם מוזיקה שמחה, מוזיקה רגילה, אין פה מקום לעשות. חוץ מי שאומר שמעת החורבן, אסור לשמוע כלי שיר, אבל, לא כתוב פה מוזיקה, כתוב נישואים, מגן אברהם אומר, הכוונה זה ריקודים, מוזיקה, הרבים והרבים בין הקמפוסים אומרים, מוזיקה של ריקודים, אבל מוזיקה שקטה, רגילה, שם יזרנו להרובה, שמותה, רצח ווקאלי, וכל ה… אוקיי, הלכה האלה. טוב, חוף שאת זה העניין, שמחה יותר רע. ציווי עת, נוהגים, שוב, מנהג, שלא יסתפר עד לאקבע עומר, שאומרים שאת פסקו מלמות, ואין להסתפר, עד יום למדי, שכון ערוך, כן ערב שבת, אומר הרמה המדינת אלו, אין נוהגים כדבריו, והמשפט חשוב, אין להם הסתפרים ביום למיד גמל, ומרבים בו צעד שמחה. שעל למד גמל, זה עדיין, לא לגמרי, לפי השכנוך, ודאי, זה אמצע ספירה, ובכלל, מצע גבלות, וכל מסתיים בלמיד ד' אומר הרמה, מדינת השכנז כבר מטרים בלמיד גמל, מטרים, צד שמחה. אז פה יש מה משתם בורא, נענר איזה שבוע הבא, מתי הפסיקו לגמרי למותם מדרם ביקר, ומתי החלק, נוצרה גאגל משפט על אקבע עומר. לגב' עומר, לפי השכן הרוח, זה כמו היום, בית יר, שבעה שעה לעומר, כמו לגב' עומר, אין שום הדל. השכן הרוח, דבר רק על המדלת, שאז הם פסקו מלמות. כל הסיפורים רשמי בה, אין פה. לא פה, ולא הרבה יותר סוף. עם ישראל במיליוניו, צועל ורוקד בלגב' עומר, לפי השכן הרוח, זה אסור. לא להסתפר, לא להתגלח, לא לשמחה יותר, עד, למדלת. אז מה קרה? לכן, אז פה יש… אני חושב שרצה לדבר יותר פעם. אני אפילו זה פה. לא, לא אפשר דבר יותר, אני חושב שזה האחרונים. קיצור, מה קרה לי לגב' עומר? פתאום לגב' עומר נהיה היום שמחה, על ייצור ומוזיקה, מימונה, גם אפשר לנשום. מימונה זה ימי הספרה, נגמר פסק. מיטר ישמר מוזיקה, וכל ישראל. הייתי שומעת את סרטות של רב אובדיה, אנחנו לא ממינגן. כן, נכון. זה תשובה, תשמע את חטיף. אז העניין הוא, זה קודם הרב יצחק ניסים, היה הרב הראשי הספרדין, אחרי הקמת המדינה, שפה שמענו, ימי הספרה זה מינגן, אז ישראל היניגה לעצמו, לא בדין, אף אחד לא תקנת כנות, שאין בדין יכול לבטל, ולא מדין חברה. והיא אומר, יש לו דינאריקה כזאת, שהיו הרבה צרות, והצלם הייתי ללמוד כבוד לזה, ללמוד לקח מהאסון הגדול שקרה מדריך ביקיבה, ואז היניגו, לא להיסע אישה, ולא להסתפר. עכשיו רגע שקמה המדינה, אז המדינה מנהיגה, ציבור מנהיג, ומנהיגה, ומנה התשובה המרכזית, אני אעשוב לתפצת דגימל, כל העלין הזה זה סיפור אחר, אבל דמרי פעם מנהיגים, ועכשיו כשאמרתי זה לא מזלזלי, אבל מנהיגים יכולים להיות דינמיים זה גם הסיפור של הנחלם, שבגרום אלה עכשיו עברנו את פסח, כל הסיפור של החומרות של פסח זה המון המון מנהיגים, יש ראש, ראש ראשון, זה לא חזונית ראש כותב שבאחות פסח הוא מתחיל לדון, חמץ ובטן בזמנו שישים, ופסח ממשהו, וזה וזה, לא בטן בסוף אומר, יכולתי להאריך בדברי הבאי ורבא, הבאי ורבא דנו אתה חמץ ובטן, מתי, לא בטן הוא אומר יכולתי להאריך, אבל כבר נגוי ישראל קדושים נזהר בפסח, נחמץ ממשהו ראש, כלומר יש מנהיגה, זהו, שחרנו, תסכימו ראש, מרד, הנה דגמר אומר, אני לא פסח את הגמרה להלכה כמה ישראלי ניגר עצמו, לחמיר, בסדר, מצוין אין טעם להתכסל, יותר ללמוד גמרה כל המסקנות שאתה הגיע מהגמרה, בסוף אתה אומר, טובה סבתא תגיד לך נראה לך שאני אשאיר פירורים הבית, אבל הגמרה המאת שפחות נכנסה את הנדע מותר? תגיד את זה לסבתא ראיתי פירורים מתחת למקרא, אבל זה בסדר, כתוב בגמרה זה דבר חשוב מנהיג, זהו, חבדים יש רימה בחוד פורים נצל חוד פורים, כמעט ימגן לו, כותב, שנגו להכות את עמאן פעם היו שמים איזה עינות חומים אבן, כותבים עלי עמאן ומוכים את צורתו רק כזה שידים, רעשן ואז הרמה אומר, ואין ללעוג על שום מנהיג, לומר שהוא שטוי הרמה האלה חושבים לחוד פורים, להביא את המנהיג שנקעת עמאן וללמדתנו לא ללעוג על מנהיגים אז אם הסבתא אומרת, אצלנו אין מיכל חמץ, אז לא היה חמץ אז נגיד, סבתא, זה לא כתוב בהלכה, למדתי באישייה נגו, ואז באה מנהיג המימונם, מנהיג הלג בעומר שזה לא יודע אפילו לקרוא איזה מנהיג, אחידה שניה, מאתיים שנה, שמע שעושים תהלוכה בצפת מירון אומר, מה זה, מה, מאיפה הדברים האלה, לא מבי איך זה נקרא אחידה, מאתיים שנה, היום, ברור, מה זה, זה ירוע של כל המדינה שלנו כל ההבטחה והכל כלומר, זה כוח של מנהיג, צריך כמובן לקיים מנהיג אמרתי, זה מדין של נדר, הוא עדיין לכבד, הוא אומר, הרמה לא זלזל ואני עוד רואה שהמנהיג הולך לכיוון מסוים, שהוא כיוון טוב להודות, להעלה, לשבח, אז אנחנו אומרים, הנהגים, שלא להישאי שם כדי לא להרוות, משלם הוראה, צומחה יותרה והמנהיג ישמוח על הקמת המדינים, משתדלי, מדנים מסתדרים ביחד אותו דבר תספורת, נהגים שלא יסתפר לצד, אבל אם יש חתן, אה, לא חתן ברית, נזכר פה, מסתפרים, כדי לנבן, מסתפרים גם בעצמו זה מסתפרים, זה לא כיצד קטן אם רוצים הוכחה לדבר הזה, תוכנית לסיים, תראו בתחצי הדקבט זה גם נוהגים, תחצי הדקבט, יש נוהגים לטענות שני וחמישי ושני אחר הפסח, כן אחר הסוכות, ממתיינים עד שבוע, כל חודש ניסה, מתיישבים ואז מטענים, כן טענית בית אי בית, תופיע בשולחן ארוך פה אפילו המקור יותר קדום, תראו מיר הגולה א', תוספות וקידושין עד דקסבא, דישתע דריגלה, כן זה גמרא שאומרת ש… גמרא בסוף קידושין דמרת על הנצניות, פריצות וכו' אז אומרת שהיו צומות אחרי תקופת הרגל, כי ברגל יש שרבוביה גברים, נשים, קצת קלות רוב, בשר, יין, אז זה נגו, מנג אבל מנג קדום, לא אפילו יותר מנגי ימי העומר הניגו לצום שנים וחמישים ושניים וחשון וביעייה הצום הראשון של בית אי בית זה מח, לא כל כך ימדתי למה אבל לא, סבבה זה לא מחר, שבוע הבא, אני הבנתי שצריך להיות מחר מחר זה יום שני הראשון של חודש שיער שאפשר לצום וראיתי בלוחות רק שבוע הבא, לא יודע בגלל המצמאות הולכת עכשיו לא, זה מדלג על המצמאות הרציאדה זה צן, היום פעם יום מצמאות, היום זה לא קורה לפי החישובים אבל ביום שני הוא חמישי, זה יכול לצאת לא, חמישי לא, בשני יכול לצאת, הוא גם צם וגם אמר לי לא, למה צם, צריכה להיות צם, אמר סליחות, סליחות בית אי בית סליחות וגם אמר לי, אתה רוצה לדעת שיכול להחזיק את שני הבנים עכשיו אני מנסה לשימת תחצי דקבט, פוק חזק מי נהגה לנצום, זה מפיע, שפן ארוך, מפיע קרבטור ולפני כן תוספות לא נהגים, למה כי לא נהגים, למה, אפשר לחפש אתם רוצים להסברים, יש חודשי הערדה לעולם אבל בסופו של דבר זה הרבה לא נהגים, יבוא מי שמגיד היום, רבותיי, אתה רוצה דקבט, יבוא מחר תצלקו בחוצות ירושלים רק אני לא צמין, לא צמין, לא נהגים, זאת אומרת אנחנו מנסים להנהג לפני תופס, לפני לא, לפני, אמרתי כמה זמן, לפני לא הרבה הרבה פעמים זה קורה, זה מה שאמת קוראים פוק חזק יש כאלה שערים, בגלל זה יש כאלה שערים קודם מחר, מחר בשבוע הבא, לא, לא סתדר לי, קשה לצאו מנחה רגילה ממש עושים, קוראים לה איכל, רואים סליחות, יש כאלה שצמין צמין פחות אבל סליחות, סליחות בית היבד, יש ציבורים שזה, זה ציבור חרדי אשכנזי אבל כולם פחות רואים סליחות בסדר, הם נהגו ומי שגדל בשבעה כזאת, מקום כזה, שניתם מרכז הרעל ועדי החיון גם הרג גברלי, שבא ממעלות, גוש כתיף, לפני 28 שנה זו, ימיני גו בית היבד, חזק, וגם הפסיק בשביל שם מרכז הרעל כשהייתי בישיבה, בית היבד, אתנו ברוכים בעבונותינו מתחת פליל בשתים, לא בסדר קיצור, מי נהג שהיום גם מרכז הרעל, אני מעריך שלא אמורים לדעת, לא בדקתי זהו, זה נאמר מינג, פה כתוב נהגים, אבל מינג זה מינג עם השתנות שלו, זה בסדר, זה מה שמכירים יש קשיים יותרים בערב שבת, בפני אחרות שבת, כמו הפשישי האחרון זו, זו התשובה שר המצחק ניסוי כותב אמר עליהם העצמאות, שמתן להתבלך שזה מינג שהתפתח, וזה מינג שהתפתח יכול גם להתכוון לכיוונים אחרים ולכבוד אירועים שקורים, ואין ספק ש… זה לא פורין דייזמיר, דייזמיר היה נס, דווקא הוא עלל, וכל זרם אחים, פה זה כלל ישראל, זה בדיוק כמו רבי מגילה זה נס בארץ ישראל, אנחנו לא עבדי החשבונות, זה בדיוק עניין של שהמצמות שאנחנו יצאנו מלהיות עבדי החשבונות, ושלא קרה בפורין זה פשוט ש… יש לא יותר רעי שבחנוכה על זה על העשה מלחמה אפילו לא על נר חנוכה. אז המלחמה בסדר, בזכות היוונים, אבל עדיין לא בחסות רומאית אחר כך. פה חטא שחור, זכינו מה שהפכים בעיה. הרב גוהן באמת במדיניות הזאת, הוא… החלה הרבה יותר ראשית אמרה להגיד עליהן בני ברכה במקומות המדינה. ורב גוהן היה הראשי לצד, התחיל קצת יותר ברכה ובערך אני זוכר, אחרי יום כיפור, שהיו ניסים גדולים, שהיינו קצת, חס וחלילה אז מה, מעכשיו אומרים עליהן שאני בברכה, גם בערב זו הייתה החלטה שלו. יש לך להתנגד, אבל ישנם רבנים ראשיים אחר כך אז זה גם, הרב גוהן קלע, שבמינק של המצוות, מקבל איפיונים כי, אמרנו, הקורה לא משתנה, אבל המציאות משתנה, המצב משתנה הניסים הולכים וגדולים, אז בהתאם, מתאימים, את ההודעה, את התהליך שלנו.
דין ברכה על הנס אני רוצה לדעת גם מזמנו, כשאולמר הוא לברך, וזה מזמר היטב, מפורסם הוא כותב שמקומות שמראים, מרגישים את הנס, סביב לקיבוצים, מחנה צה"ל רבנים ישראלים, אפשר, מי שממש מרגיש את גודל הנס, יכול להגיד עליהן בלילה, יום המצוות, ביום המצוות, בסדר. הרב לא, הרב לא אומרים בלילה אבל אם מישהו, קהילה מציאות, שממש מרגישים את ה… אני יודע על איזה קהילה שבששת הימים דברי שהיו בתוכניות של הירדנים להשמיד, להרוג ולאבד, ממש אחרי חודש תלמיד משטרה ניסית, עצרו תוכניות של הירדנים להיכנס ליישוב ישראל, ואלה המתחות של היישוב הם גילו את זה, ואז הם חורגים את יום ירושלים, ובעלל ענק על עצמם, בסדר, זה הכוח של מנהג, זה תקנה, אבל המנהג מעצב אותי אז בעזרת השם נגיל ונשמח את גאולת קודשא בריך הוא בעולם.
