הלכה למעשה | הלכות פסח מר"ח ניסן עד לפסח | הרב עידו זאב

עכשיו אנחנו נתחיל בעזרת השם נדבר קצת על הדברים מראש חודש ניסן. היום עכשיו התחלנו, ברוך השם, אנחנו נכנסים כרגע לראש חודש ניסן ובעזרת השם ערב פסח. עכשיו נדבר ככה על הדברים באופן כללי ובהלכה למעשה. פחות נכנס לעומקם של הדברים כי הדברים רבים ורוצים להספיק ככה כמה שיותר, אבל ניתן את הנקודות מה כך חשוב לדעת לקראת הימים הקרבים ובאים. צריך לדעת שבכל חודש ניסן כבר מהיום במנחה אנחנו לא אומרים תחנון. כל חודש ניסן כבר במנחה לא אומרים תחנון. אז צריך לדעת למה לא אומרים תחנון? שלום עליכם, למה לא אומרים תחנון? אנחנו יודעים פסח שבעה ימים, אבל מה עם כל שאר החודש? מה עם כל שאר החודש? אחרון, מה עם כל שאר החודש? אימת שמחה פורים ופסח, כן. אז שאלה למה אומרים כל החודש? בסדר, אנחנו יודעים שכל השבוע של פסח לא אומרים תחנון, אבל מה עם כל שאר החודש?

חנוכת המשכן ותחנון אז יפה, אנחנו יודעים שיש ימי חנוכת המשכן. ממחר אנחנו נתחיל לקרוא את הנשיאים, כל יום נשיא אחר מקריב את הקורבן שלו לחנוכת המשכן. מכירים פרשת נשוא, הקורבנות היו שווים, נכון? ולכן אימת שמחה היה חנוכת המשכן, אז יש 12 יום של חודש ניסן שבהם היה חנוכת המשכן. אחרי זה יום י"ג איסור חג של חנוכת המשכן כמו שיש לנו איסור חג לפסח, איסור חג לשבועות, איסור חג של חנוכת המשכן זה יום י"ג בניסן. יום י"ד בניסן מה יש? ערב פסח, שבעת ימי הפסח ואחרי זה מתי? כ' כ"ב זה איסור חג נכון של החג של פסח. מי כ"ג ואילך? נשארו שבעה ימים למה לא אומרים פשוט תחנון? אז זה אמת, אז מופיעים שתי סיבות שמופיעים כבר בחז"ל. סיבה ראשונה, אנחנו יודעים שבניסן נגאלו ובניסן יגאלו. הסיבה הראשונה באמת שגאולה העתידה תהיה בניסן בבית המקדש בעזרת השם השלישי, חודש הזה בקרוב ממש בית המקדש. ולכן יהיה חנוכת בית המקדש שלישי שבוע, אבל אם זה יהיה בימי התחלת ניסן או בימי פסח אין מערבין שמחה בשמחה ולכן מתי ידחו את החנוכה שלו? שבעה האחרונים של חודש ניסן. ולכן בעזרת השם השבוע האחרון של חודש ניסן זה שבוע של הגאולה העתידה בעזרת השם ולכן גם שם לא אומרים תחנון. זו סיבה ראשונה. ואם זה חול המועד כזה, נכון? אמרת שזה סוג של חול המועד השבעיים האחרונים האלה, נכון? זה לא סוג של חול המועד נכון, אמרת שלא אומרים בהם תחנון שזה מה שמבלה בית המקדש שאנחנו חנוכת המשכן שם חנוכת המקדש בגלל זה לא תקף אותה זה שלא מניחים תפילין וכו'. לא, לא, לא זה לא מועד זה עניין של תחנון יהיה משמחה בסדר? זו סיבה ראשונה. הסיבה שנייה שכתבו זה בגלל שרוב החודש לא אומרים תחנון נכון עד כ"ג יש לכל יום והיום סיבה למה לא אומרים תחנון בגלל שברוב החודש לא אומרים תחנון לכן בכולו כבר לא נגיד תחנון. זה שתי סיבות שמפעילות אז כן אין תחנון. יש מנהג לקרוא ממחר בעזרת השם פרשת הנשיאים כל יום את הקורבן שלו את הדברים שלו פרשת הנשיאים ויש את ה"יהי רצון" וכו'. לפחות מי שנוהג לקרוא אפילו רק את הפסוקים עצמם זה גם טוב. זה לא כל אחד אבל המנהג שלו.

טעניות בחודש ניסן טענית, מה אתם אומרים מותר להתענות בניסן? לא. אז פה באמת יש הבדל בין טענית ציבור לטענית יחיד. מה זה טענית ציבור? לדוגמה טענית ציבור זה שלא היה לנו איזו צרה לעם ישראל ורוצים לגזור טענית אז בניסן לא גוזרים טענית. מי שזוכר בימי הקורונה חשבו לגזור מלחמה וכו', הגיעו לניסן ואמרו לא, לא, לא בניסן אי אפשר לגזור את הטענית. מה איתך לא מאפשר? זה ציבור רגע שנייה יחיד נגיע ליחיד אז יחיד מרן השולחן ערוך אומר שכן אפשר לעשות טענית יחיד כלומר מה שאסור טענית בימי ניסן זה דווקא טענית ציבור אבל טענית יחיד אז יהיה אפשר לעשות. מה הטעניות? גם פעידה לטעניות גם כאילו מתחיל שם את הזה כל הטעניות אפשר חוץ מפסח ומראש חודש ניסן שלא מתענים כל השאר ימי ניסן כל הטעניות שאפשר לעשות טענית חלום עד חצות. יפה אז פה גם טענית חלום וכו' אפשר יהיה לפי דבר השולחן ערוך. הרמ"א קצת יותר מחמיר מזה והוא אומר שטענית יחיד לא עושים גם בניסן אל תקווה טענית יחיד. טענית חלום זה סיפור אחר כי יש לה סיפור גם בשבת קודם גם בשבת אם אדם חלם חלום רע הוא מתענה גם בשבת צריך להשלים בסדר טענית היא טעניתו. אבל הרמ"א כותב שגם בניסן לא מתענים טענית של יחיד אלא אם כן כמו חתן. למה חתן? זה יום גדול בשבילו וכו'. בסדר אז מי שנהג חתן הרמ"א כותב שיתענה אבל שאר הטעניות של יחיד הרמ"א כותב שלא מתענים. זה ההבדל בין טענית ציבור ליחיד.

ברכת האילנות עוד מצווה שיש לנו בראש חודש ניסן שמתחילים בעזרת השם ממחר כבר מצוות ברכת האילנות. ברכת האילנות חזקו ברוך על ברכת האילנות. קודם כל על מה יש לו שתי טעמים לברכת האילנות. טעם ראשון ברכת האילנות ברכות השבח לקב"ה יוצא רואה אילנות מלבלבים מברך ברכת השבח. טעם שני שברכת האילנות מובא על פי הסוד על פי הסוד מופיע שברכת האילנות זה תיקון גדול לנפטרים. למה תיקון לנפטרים? לא עלינו יש אנחנו יודעים גלגולים אז בגלגולים האלה יש כל מיני נשמות שלא מצאו את מנוחתן והם מתגלגלים בכל מיני אילנות בפירות ובכל מיני מקומות ולכן כשאנחנו מברכים ברכת האילנות אנחנו בעצם מברכים על העצים על הפרחים האלה ואותן נשמות אנחנו מתקנים אותן רואים להן בעזרת ה' למצוא את מקום מנוחתן בעדן בסדר? אז זו סיבה על פי המקובלים לברכת האילנות פעם משנה את כל הנשמות שהצטברו שם באותו עץ אנחנו מעלים אותן בסדר? עכשיו זה אותן על פי הסוד ברור שעל פי הפשט זה שרואה שיש לבלוב מודה ברכת ההודעה לכן זה ברור שזה פעם אחת לא שייך יותר בסדר? עוד עניין זה דווקא אילני מאכל אילני סרק סובל למרות שיש פרחים מאוד יפים יסמין פרחים מצוינים ויפים אפילו יותר מפרחים מאילני מאכל אבל אנחנו לא מברכים על אילני סרק רק על אילני מאכל. איך התחילה? אנשים לא מתגלגלים מה זה? אנשים לא מתגלגלים באילני סרק או רק באילני פירות לא, אילני פירות שעניין גם על פי הפשט מה שמה מעניין על הפירות אבל גם על אילני מעניין על מה לא, אבל אני מברך על העניין שהקב"ה ברא אילנות טובות לעניין שבהם בני אדם אז חלק מהדברים זה הריח אבל דווקא העניין שהוא מביא גם לידי מוצר מוגמר בסדר? שזה הפירות. אילני סרק אנחנו לא מברכים. כמה אילנות צריך לברך? אחת שתיים אחד אז שתיכם צודקים במידה מסוימת למה? הגמרא אומרת היוצא בימי ניסן וראה אילנה דמלבלבה מה זה אילנה? רבים מיעוט רבים שתיים ככה מביאים הראשונים להוכחה שמדובר בשתי אילנות אבל חלק מהראשונים כותבים לא לא אילנה זה בדרך ארץ סיברה התורה מה שקרא הוא מראה והביא אנחנו מדברים אילנות ברור שגם אילן אחד אם הוא ראה מלבלב אפשר לברך אם אילנה לא רואה מלבלב ודברים שונים, ברור שזה יותר יפה צריך דווקא הפרחים הפרחים זה העניין אילנה נדם לבלבה הפרחים שלהם אם הכל פירות רוצים לדבר על זה כל פירות צריכים לברך אין פרחים אנחנו מברכים על הפרחים אם זה פירות לא מברכים בסדר? אבל בדיעבד אם עכשיו אין שתי אילנות הוא חיפש, עשה מעמד לא מצא שאילן מצא אילן אחד מלבלב כבר כל השעה רואים פירות או שעשרה לא מצא אילן אחד מלבלב יברך על אחד יש מחק מקסימלי ין צריך לראות אותם שירה אותם שירה את הפרחים שירה כאילו את שתי אילנות שתי אילנות שירה את הפרחים בסדר? כמו שיהיה כאילו אז בלילה אפשר גם לברך למה? אם רואים כל העניין זה ברכות ראייה נכון? אז אם רואים את האילנות ואת הפרחים שהם מלבלבים גם אפשר לברך על הפרחים האלה גם בלילה. מה אתם אומרים על נשים? אה אומר לנו אה חבר הבוקר הרב נעים הצדיק שר חייבות אז באמת זו שאלה גדולה לכאורה אנחנו יודעים שכל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות מה גמרא אומר אתה יוצא בימי ניסן וראה על הנשים מלבלבים מה שם דווקא ימי? ניסן אם ימי ניסן זמן גרמה נשים פטורות למה פה חייבות? אה? חשבתם על זה? אפשר גם לפני מישהו בתקופה הזו מלבלב לפני אוו אז באמת צריך להבדיל בין הבדל של מציאות להבדל של הזמן גרמה מה זאת אומרת הגמרא כתבה ימי ניסן כי המציאות היא שבימי ניסן מה קורה העלנות מנבלבים זה מציאות זה לא זמן בל הנה חינמי אם אדם עכשיו גר במקום אחר בעולם ואצלו כבר בשבעה מתחיל לבלב הוא יודע שבניסן כבר לא יהיה לו כל מה אנחנו רואים חכה עד ניסן אין, אין להסיל זה רק שוואת ועדר אז היא לא הלכת באמת בשוואת ועדר לא הלכת עד ניסן למה? כי זה עניין של מציאות לא עניין של זמן גרמה זה צריך לזכור את הדבר הזה אהה יש עניין גם לא לברך על עננות מורכבים למה? מה הכוונה העניין על מורכבים? עניין על מורכב שהוא כיליים שבעצם הרכיבו אותו משתי סוגי פירות אז באמת אנחנו יודעים שכיליים אסורים מהתורה. דהרבנן בסדר יש הבדל בכיליים, לא משנה, אבל יש איסור גם דהרבנן או דהורייתא. יש בהם איסור, אז פוסקים רוטבים שאנחנו לא נברך משהו נגד רצונו של ה'. אנחנו רוצים להכיר טובה לקדוש ברוך הוא, להודות לו על העננות, לברך את שמו ולהלל אותו. אנחנו לא נברכים על משהו שלא נגד רצונו. איך אפשר לעשות דבר כזה? לכן כתבו הפוסקים שלכתחילה לא נברכים על עננות מורכבים. יש סברות בראשונים שכתבו להקל בזה, אבל למעשה מי שמקל בזה ונהג דברות גם על זה יש לו על מה לסמוך, כך מובא ברב עובדיה. אבל לכתחילה אנחנו לא נחפש עננות מורכבים. יש כאלה שמחמירים יותר מזה. היום כמעט כל הסוגים שלנו, גם פירות הדר וגם שאר הסוגים, הם מורכבים. יש ממש חמישה מינים שאני רוצה אחרי זה להסתכל, זה מופיע בכמה ספרים שהם לא מורכבים. הזית יש כמה מינים שהם מוכרחים עליהם שהם לא מורכבים ויש כאלה שמאדרים לברך רק על אותם המינים. לברך רק על אותם מינים שהם בוודאות אין מצב שהם מורכבים כי אי אפשר להרכיב אותם. יש כאלה שמחמירים על הדבר הזה, אבל על הכלל למעשה הרבה לא חששו לדבר הזה ומברכים כמו שריאל לא תעיקר שזה לא יהיה עץ שידוע שהוא מורכב. אבל אם הוא יכול להיעדר ולברך על עצים שהם בוודאות לא מורכבים על הסוגים והמינים האלה, מצוין.

ברכת העילנות בשבת האם אפשר או לא אפשר לברך בשבת? אפשר, יש מחלוקת. זה באמת דבר שהוא מחלוקת גדולה. למה? כי על פי הסוד, מה הטעם לעלות הנפטרים? הנשמות של הנפטרים אנחנו מעלים אותם. בגלל זה יש "יהי רצון", זאת אומרת שמחר שנגיד את פריקת העלנות נגיד יש "יהי רצון" וכו'. אנחנו מעלים את הנשמות האלה. אבל בשבת, אם הנשמות הן בתוך הפרי, לכאורה יש עניין של חמנועם בורר. מקובלים דנים בדבר הזה שאם יש בזה בורר או אין בזה בורר. כף החיים הביא שאסור לברך על פריקת העלנות בשבת כי אתה עכשיו בורר את הנשמות של הנפטרים ומעלה אותם מתוך הפירות. אי אפשר לעשות את זה בשבת, לכן יברך ביום חול. הרב עובדיה גם דן על פי טעמי המקובלים אם יש בזה בורר אם זה פסולת מתוך אוכל. על פי הפשט אפשר לברך בשבת, אין פה זה ברכות העריה. באמת על הכלל למעשה מי שמקל בזה ולברך בשבת יש על מה לסמוך, במיוחד שאיפה בשבת זה ברוב המדרת מלך. יש אנשים שאם בשבת אתה לא תגיד להם בואו לברך הם לא יברכו ויפסידו את הברכה הזאת. אבל בדרך כלל בשבת שיש ציבור גדול הולכים האנשים ועם אנשים וכולם ביחד ברוב פאר והדר. אז מי שמקל בדבר הזה יש לו על מה לסמוך לברך בשבת. אבל לכתחילה אנחנו צדים לברך כמה שיותר מוקדם. אז הנה אנחנו כבר ביום חמישי מחר ויכולים לברך ביום חמישי. זריזים מקדימים אנחנו נברך כבר מיום חמישי וזריזים מקדימים למצוות.

שבת הגדול זה ל רגע לאחר קצה על המזלג עניין של ברכת העילנות. משיכים על הרגע לשבת הגדול. שבת הגדול נקרא כך בגלל הנס הגדול. דרך אגב, השנה אנחנו כמו בפסח מצרים. למה? מתי היה בפסח מצרים שבני ישראל יצאו ממצרים? מתי היה שבת הגדול? באיזה תאריך? יוד בניסן. השנה הייתה בניסן בפסח יציאת מצרים הייתה, כלומר באור לחמישי ממש לפני עלות השחר לפנות בוקר של חמישי שזה היה כמו אצלנו. רבי בעליי לילה סדר שחטו את הפסח ואחרי זה כבר יצאו ממצרים לחמישי כמו השנה שלנו. לכן שבת הגדול נקרא בגלל הנס הגדול שנעשה בו. יש המון טעמים, יש כמעט 15 טעמים. אני ראיתי 12 טעמים למה נקרא שבת הגדול. המון טעמים יפים. הרב יצחק יוסף הוא מונה אותם, סופר אותם, מביא הרבה מכל מיני מדרשים ומכל מיני טעמים. מי שרוצה יראה שם בטעמים. אבל הטעם העיקרי שהפוסקים מביאים זה בגלל הנס הגדול שנעשה בו. מה הנס? המכה בסנה? בדיוק. לקחו הקדוש ברוך הוא צבע שיקחו שיקחו בעצם שה לבית האבות ושחטו הפסח ולקשור אותו נכון למיטה ולשחוט אותו וכו'. וזה האלוהים של המצרים נכון? עם ישראל לוקח והמצרים לא עושים להם כלום וזה הנס הגדול שנעשה בו. וגם כך כותב השולחן ערוך ששבת הגדול נקראת כך בני הנס הגדול שנעשה בו.

דרשה בשבת הגדול יש הרבה סיפורים על הדבר הזה אבל אין לנו זמן לאיזה סיפור אפילו על הדבר הזה. אז אנחנו מתקדמים. בשבת הגדול יש עניין של דרשה. מה זה דרשה? יש עניין גם כי שומעים וגם כי מעבירים. אתם תלמידי חכמים יודעים קצת על הלכות פסח. למדנו, דיברנו על הלכות לסדר אתמול. אז אם יוצא לכם אפילו להעביר במשפחה בחברים להגיד דברי תורה על פסח מה? שאנשים ידעו מה לעשות גם את ההלכות כמו שאנחנו מדברים עכשיו ודיברנו אתמול וגם כל מיני עניינים הציע את מצרים עניינים מוכנים לדבר ולספר לאנשים שיהיה להם לדבר בדברי הפסח. אז בגלל זה שבת הגדול אז זה גם אחד מהסיבות בגלל הדרשה הגדולה שאנחנו צריכים לדבר ולהגיד. אז יש עניין גדול גם לדבר בדברים האלה וגם ללכת לשמוע. אז בדרך כלל בתי כנסת מביאים איזה רב גדול שככה יבוא וידרוש, רב בית הכנסת שמישהו יבוא וידבר על ענייני הפסח וידריך את העם את הדרך אשר יהיה אסון.

הגעלת כלים זה לגבי שבת הגדול. אנחנו עכשיו מגיעים קצת לענייני הגעלה. ניתן ככה על קצה המזלג ענייני הגעלה ואחרי זה נדבר על בדיקת חמץ בזמן שישאר לנו. אז הגעלה. אז צריך לדעת לפני שמדברים על הגעלה כמה יסודות ואחרי זה קצת נרד לפרטים על איך למעשה מה אנחנו עושים בפועל עם כלים השונים. אז היסודות אנחנו יודעים שמאיפה לומדים בכלל ענייני הגעלה וליבון הכשרת הכלים? מאיפה לומדים? מקלי מדיין. מקלי מדיין עם ישראל שלחם במדיין. אז ספר במדבר מסופר לנו שעם ישראל לחם במדיין ולקח את הכלים. עכשיו הכלים מה בשלו בהם שם במדיין? כל מיני נדיי חמורים. ישראל לקח את הכלים האלה ורצה לדעת מה לעשות איתם. אז בא אל משה, משה אמר רגע רגע תבדוק. הקדוש ברוך הוא אומר לו כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש ותהר וכאשר לא יבוא באש ויבוא במים תעבירו במים. כלומר מה שבאש אנחנו מכשירים אותו על ידי האש ומה שבמים אנחנו מכשירים אותו על ידי המים. ומזה הגמרא במסכת פסחים למדה כבולעו כך פולטו. מה זאת אומרת הכלל הזה? כמו שהאיסור אצלנו לעניין הזה החמץ נבלה בכלים כך אני בעצם מפליט את האיסור או את החמץ על ידי אותו דרך. לדוגמה, סיר. סיר אני מבשל בו איך הבליעה שלו מתרחשת? על ידי מים נוזל. בסדר, על ידי נוזל. ולכן אני גם מכשיר אותו על ידי נוזל רותח. איך עושים עניין של הגעלה? אז נדבר קצת על ענייני הגעלה. הגעלה אז יש שתי דרכים לעשות הגעלה. קודם כל דרך אחת סיר גדול רותח. הסיר גדול לא צריך לבאבע שיהיה רותח על גבי האש ואני לוקח את הכלי זורק אותו כמה שניות בתוך המים ואחרי שהוא כמה שניות בתוך המים אני מוציא אותו. מי שרוצה ילך לראות בערב פסח יש פה בכל השדות בכל מקום שהם גרים עושים הגעלה לכל מיני דברים. בסדר, זה דרך אחת של הגעלה. אבל אם זה סיר לדוגמה סירים שאנחנו משתמשים בהם בגז אפשר לעשות הגעלה בדרך אחרת. איך אפשר לעשות הגעלה? לקח את הסיר עצמו להרתיח בו מים עד הסוף וברגע שהמים מבאבעים וגולשים החוצה אז בעצם זה ההגעלה של הסיר. למה? כי זה כבולעו כך פולטו. כמו שאני מבשל ואני ככה הסיר מקבל את החמץ את האיסור ככה אני מפליט אותו על ידי אותה הדרך. פה צריך להיזהר שהמים יהיו למעלה למה כי לפעמים אני ממלא את הסיר עד למעלה והחמץ נבלה גם בדפנות העליונות אז לכן צריך למעלות עד למעלה את הסיר ושהיא באבעה.

הגעלה וליבון לגבי הדברים בבקשה כן כן כן הדברים האלה הכללים האלה נמרים לכל הדברים בסדר כי אבל לא כל מה יעשו עם מחסה המחסה הוא גם איך הוא בולע סגור אותו באבעה הוא לא מגיע ואיך הוא בולע שהוא בולע איך הוא בולע אתה יודע איך אבל אתה חושב שבסוף אם היא נבלה שם בפנות אתה לוקח את הסיכון שבסוף היא נגילה שחוצה וזה לא לכן המחסים המנהג שלהם להסיר אותם בסיר הגדול ולהכניס אותם או שיש סיר קצת יותר גדול בבית והכניס את המחסה בפנים אבל הסיר אפשר להכשיר אותו גם ככה בסדר אבל יש דברים שלא מועיל חצי שניה לא מועיל להכשיר אותם ככה כמו מה מצקת לדוגמה מצקת שמכניס אותה בתוך הסיר היא נכנסת נכון גם בפנים גם בחוץ לכן לא יועיל אם אני אעשה רק את החלק הפנימי שלה כמו בסיר הסיר הוא אף פעם לא בולע מחוץ אין לי חמץ שנבלה מהדפנות של חוץ הסיר לכן כן מועיל להמעלות אותו ולהגיל אותו רק מבפנים אבל מצקות כל מיני דברים כאלה שהשימוש שלהם גם בפנים גם בחוץ הוא בולע גם בפנים גם בחוץ לא יעזור סיר גדול עם מים רותחים ואיך זה חומר נקרון גם או שרק מים רותחים וזהו אז באמת אז באמת נוהגים לשים בסיר גם חומר פוגם קצת חומר פוגם בסדר קצת סבון אבל זה לך תחילה ולעבד זה לא לא נצלח הכלים האלה אנחנו מחכים 24 שעות לפני שאנחנו גם זה לך תחילה מחכים 24 שעות לפני שאנחנו מגילים אותם בסדר ה-24 שעות בלי שימוש ואז אנחנו זורקים אותם וזהו אם יש לנו כל מיני שיריות של חמץ שנשארות בסיר לא מועיל בסדר כי החמץ הוא נקר צריך לנקות אותו עם חומרים פוגמים כל מיני ספריים למיניהם וכל מיני דברים למיניהם כדי שהסיר יהיה נקי ומבריק אחרי זה אנחנו עושים את העגלה אחרי העגלה מצקת שכולה מתכת גם הידיד שעצמה גם הידיד מה צריך להיכנס לפנים או ש שיוצא לקחצי כאילו כביכול לפעמים אתה מכניס עמוק אז אם אתה מכניס עמוק זה לא נקר אז צריך להכניס אנחנו מכניסים את כולה להכניס גם את הידד בסדר אחרי העגלה אנחנו לוקחים את הסיר ושוטפים אותו במים קרים למה שוטפים אותו במים קרים יש שתי תאמים בדבר תאם אחד שבעצם שמופיע מופיע באחרונים שברגע שאנחנו שמים את הסיר אם אנחנו נשאיר אותו ככה ולא נשטוף אותו מה קורה המים הם עם החמץ נכון כי החמץ נפלט מהסיר והמים בעצם הם מחשוב החמץ שנפלט מהסיר ברגע שאני מרים את הסיר יש קצת מים והחמץ מלוא במים אז אני צריך לשטוף אותו למה כדי שלא יחזור וייבלה בסיר אבל חלק מהאחרונים כתבו שמה זה טעם שהוא איך נגיד הוא חשוש מאוד רחוק למה קודם כל גם החמץ שנפלא הוא בטל ב-60 כבר במים יש הרבה הרבה דברים שזה נותן טעם נפגע יש פה הרבה הרבה מה זה לא רואה מה חייגי לו לא מה זה לא רואה גם סיר אז למה אני צריך להכשיר בכלל כל סיר הבלוא שלו לא רואה זה בכלל כלב עניין שחמץ בפסח במשהו אז יש פה טעם פוגנט וזה גם לפני פסח אז זה בטל ב-60 כלומר יש פה הרבה הרב טעמים שהטעם הזה קצת לא שייך לכן הלבוש הביא טעם אחר אתה הביא שזה עניין של מנהג זה לא עניין שהחמץ זה ייבלה שוב אלא זה עניין של מנהג למה כי אנחנו יודעים שבזמנם היו צריכים גם לטבול את הכלי במקווה למה כי יש עניין של תארות נכון היום מצטערנו כולנו תומם מתים אין לנו תומם ותארה אבל בזמנם שהיו הכלים היו צריכים גם לטאר אותם לא רק להכשיר אותם מהאיסור אלא גם לטאר אותם מתומעה ולכן היו מטבילים אותם במקווה לכן אחרי זה הפסוק אומר תעבירו במים וטאר תעבירו במים וטאר למה צריך במים ולכן זה עניין של התבלה לטאר אותו מתומם ותארה לכן לבוש אומר שזה סמך לאותו מנהג שהיה פעם ולכן גם היום אנחנו עושים את הדבר הזה זה מנהג בעלמה ולא בגלל החשש של החמץ דיעבד יצא גם אם לא תדביר את זה במהמקווה נכון דיעבד גם לא תדביר זה רק מנהג זה לא עיקר הדין אהה יש שאלה מאוד מאוד גדולה לגבי חמץ אנחנו ודעים אז אמרנו דיברנו על הגלעה קצת והסוג השני זה ליבון נכון הליבון מה זה אומר דבר שנבלה באש צריך לטייר אותו באש איך מטיירים באש על ידי ליבון מה זה ליבון אנחנו לוקחים איזה ברנר איזה אש ובעצם מטיחים או שורפים את הכלי עד ליבון חמור זה עד שיהיו ניצוצות נתאזין שהכלי יהיה ממש אדום בסדר כמעט לא מצוייס זה שיפודים לדוגמה שיפודים חמץ ששמתי על המנגל אני כבר צריך לטייר אותם נכון כי הם בלעו על ידי האש לא על ידי נוזל ולכן צריך לטייר אותם על ידי ליבון כך מטיירים אותם יש שאלה גדולה מאוד מאוד בראשונים למה אנחנו יודעים כל הדברים שנאמר בהם ליבון זה דווקא בדבר של איסור מה זאת אומרת לדוגמה הבשר בשלובה השיפוד הזה בשר נבלה עכשיו אני צריך להכשיר אותו צריך להגיד ליבון אבל דבר של הטייר לדוגמה בשלובה שר כל הזמן בשיפודים האלה פעם אחת מישהו עשה באיזה חלב שר גבינה צהובה התיך אותה דבר של הטייר נכון זה הטייר וזה הטייר ביחד איסור נכון בשר וחלב אבל זה דבר של הטייר דבר של הטייר מספיק הרגלה יש לזה כמה טעמים למה כבר מופיע בראשונים גמרות שהגמרה כבר אומרת על עניין של קודשים לכאורה עכשיו אדם שמבשל קודשים אנחנו יודעים שכל קורבנות יש להם זמן נכון להגיד קורבן פסח רק כל הלילה אחרי זה נותר מה קורה בנותר הזה הוא נבלה בסיר אם אני שוטף אותו לא עוזר לכאורה נותר הוא נבלה בסיר נכון יש בלוע אז אתה חושב שאני מבשל קורבן חדש מה קורה לבלוע בתוך הסיר נפלט אה איך אנחנו עושים את זה אז תורה אומרת שצריך לשים אותו במים רותחים ככה גמרה מביאה שהיה כמו סיר של הגלה במקדש והיו זורקים רגע למה הגלה אבל אם זה שיפודים צריך ליבון אה לא ברמה מחלקת היא אומרת רגע רגע אם זה איסור צריך ליבון אם זה לא איסור אלא יותר כמו נותר זה קורבן הוא מותר אחרי הזמן שלו הוא הופך להיות נותר בסדר אבל לפני זה הוא מותר כמו משר כמו חלב הדברים בעצם מותרים זה לא איסור לכן מספיק מה הגלה ככה גמרה לומדת השאלה אז לאחר למה זה נגיד עכשיו סתם בישלתי על מחוות בשר ואחר כך מישהו בא עשה לו חלב מספיק מספיק גגלה בסדר מחוות בשר למה אני מדבר על זה מספיק גגלה עכשיו שאלה מה לגבי החמץ הזכורה בחמץ הכל מספיק גגלה נכון כי חמץ זה יותר זה לא איסור הוא בלה עכשיו באלף בניסן הוא ביעור החמץ. עכשיו החמץ מותר, אז כל דבר צריך רק הגעלה. אין לנו ניבון. מה אתם אומרים? שאלה יפה, לא? אבל אז הוא יהיה איסור. זו מחלוקת מאוד גדולה בראשונים. יש שאומרים שחמץ נקרא היתר, שמו היתר עליו, למה? כי הוא דבר המותר, אז אין בעצם עניין של ניבון שכל דבר מספיק יהיה לי להגיד אותו כי זה דבר היתר. הרבה מהראשונים כותבים ככה, אבל יש חלק מהראשונים שכותבים לא, עכשיו זה יותר נכון, אבל חמץ שמו עליו גם עכשיו חמץ הוא נקרא חמץ. הוא לא אסור, אבל הוא נקרא חמץ ולעומת פסח הוא איסור. לכן בכל השנה כדי להכשיר לפסח אנחנו צריכים לעשות דווקא ניבון ולא להספיק הגעלה. איך השולחן ערוך מכריע? השולחן ערוך, בגלל שזה איסור תורה, חושש פה למיעוט הראשונים, הולך למיעוט הראשונים ומכריע שבאמת מפסח אנחנו צריכים ניבון. הדברים שאין ניבון צריכים ניבון ולא להספיק להם הגעלה. לכן שיפודים ששמים בהם קציצות עם לחם, כל מיני דברים כאלה של לחם, אנחנו לא מסתפקים בהגעלה אלא צריכים לעשות ניבון. זה הלכה למעשה, צריכים לזכור את הדברים האלה. אבל בכל מיני ספקות כן מצרפים את הדעה השנייה, למה? כי רוב הראשונים סוברים שבאמת חמץ הוא היתר, ואם הוא היתר ולא איסור, מספיק הגעלה גם בדברים שצריכים ניבון. אבל הלכה למעשה אנחנו מצריכים ניבון.

מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א עוד מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א היא כל מיני יסודות, לא מדבר על שאר הפרטים. הלכה למעשה, מה אנחנו עושים בפועל? עוד מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א, מה קורה עם כלי שרוב הפעמים אנחנו משתמשים בו על האש? אמרנו כל דבר הוא כדרך תשמישו. אז דוגמה, מזלגות, איך אנחנו משתמשים בהם? לא על האש, נכון? אנחנו משתמשים בהם בכלי שני. אנחנו מושגים מהסיר לצלע אחד ובצלע אחד אנחנו משתמשים במזלג. אז לכאורה המזלג בולע בכלי שני, אולי אפשר יהיה להכשיר אותו גם בכלי שני, נכון? אבל לא, יחמירו. רוב המזלגות אנשים הופכים איתם מהסיר עצמו. אוו, אבל יש לי פעמים שאני משתמש בו בסיר עצמו, אבל רוב הפעמים מה אני משתמש בו? בכלי שני. אז אפשר לעשות לו הגעלה בכלי שני או צריך להגעיל כמו שדיברנו בכלי ראשון על האש. מה אתם אומרים? מחלוקת שולחן ערוך והרמ"א. השולחן ערוך כותב שבדברים הולכים אחרי רוב תשמישם. לכן מה רוב תשמישם של המזלגות האלה? כל הדברים האלה? קערות אין כלי שני ולכן מספיק אפילו עירוי מקומקום, כי הולכים אחרי רוב תשמישם. אבל הרמ"א מחמיר בדבר הזה, הרמ"א כותב שחוששים גם למיעוט תשמישם. לכן אפילו אם פעם אחת פעמיים עשו בזה, שמו את זה בתור, לכן צריכים בכלי ראשון. למה? כי השתמשו בזה אפילו פעם פעמיים בכלי ראשון, אז צריכים גם להכשיר בכלי ראשון, חוששים למיעוט תשמישם.

הכשרת כלים לפסח יש בזה נפקמינה למחוות. למה? מחוות, רוב הדברים אנחנו משתמשים בה עם שמן, נכון? מתגנים חביתה, תמיד יש שמן, אף פעם זה לא ביבש. אבל לפעמים השמן נשרף ומה קורה? נהיה יבש, או לפעמים אין שמן ומשהו כזה ושמים ישר על המחוות וזה נהיה יבש. אז זה יבש ולכן צריך ליבון כי זה בולע באש ולא על ידי נוזל, או שנגיד שזה בהגעלה כי זה בולע על ידי השמן נוזל ולכן מספיק הגעלה. מה אתם אומרים? לפי מה שראינו מקודם? לפי הרמ"א זה יהיה ליבון, לפי דעת מרן השולחן ערוך מספיק הגעלה. כך גם פוסקים הספרדים וככה מעשה גם שולחן ערוך שמספיק במחוות הגעלה, אבל האשכנזים מחמירים במחוות הזאת ליבון והיום קשה מאוד ללבן את הדברים. לכן צריך מחמירים במחוות אחרת לגבי הפסח ולגבי כל הפרטים. ככה במרוצה איך מנקים כל כלי לפסח? אנחנו אומרים את עיקר הדין. עיקר הדין תמיד יש הרבה חומרות שכל מיני עדות מסוימות חסידויות. אנחנו מדברים על עיקר הדין כמו שלמדנו בדרכים שלמדנו איך הבולע איך הוא פולט. מה עיקר הדין? לכן תנור, התנור הוא קודם כל מה עושים? צריך ניקיון. קודם כל מנקים אותו עם כל מיני חומרים פוגמים וכל מיני ספריי למיניהם שלא יישאר שום לכלוך של חמץ בעין, שום דבר, יהיה נקי לגמרי. אחרי זה מחכים 24 שעות. למה? כי אחרי 24 שעות מה קורה? נותן טעם לפגם. כלומר, אחרי 24 שעות כל הבלוע בו כבר הופך להיות פגום. בסדר? זה נקרא יש לנו כלל כזה, לא ניכנס זה דינים באיסור והיתר, לא ניכנס לכל הדברים, מסרבים, אבל תגידו שיש כלל כזה שאחרי 24 שעות זה נקרא נותן טעם לפגם שהבלוע בתוך התנור בתוך הסיר ואחרי 24 שעות נהיה פגום. כבר עבר 24 שעות זה לא טעם נשבח זה טעם נפגם. בסדר? אז מחכים 24 שעות בתנור אחרי שניקיתי אותו, אחרי זה מסיקים אותו על החום הכי גבוה של בערך שעה וככה אנחנו מכשירים את התנור לפסח. זה לגבי התנור.

הכשרת תבניות וקיריים לגבי התבניות של התנור, אז התבניות האלה איך הן בולעות? בחום! לא על ידי נוזל, נכון? ולכן באמת הן צריכות ליבון, אבל מאוד מאוד מאוד קשה להגיע לליבון בתבניות האלה, זה מאוד קשה. יש חלק מן הפוסקים שמקלים שאני מכשיר את התנור לשים את זה ביחד עם התנור בחום הזה ולהכשיר את זה, אבל רוב הפוסקים לא סומכים על הסברה הזאת ואומרים שזה ממש צריך ליבון עד שאין לי צוצות נתזין ממנו ומאוד מאוד קשה להגיע עם התבניות שלנו לרמה כזאת כי זה רמה מאוד, הם ייהרסו, הם לא יעמדו בחום כזה. ולכן הרבה מהפוסקים כותבים שיביא תבניות אחרות לפסח ולא ישתמש בתבניות הרגילות של התנור. בסדר? קיריים, איך הקיריים בולעות? מה אתם אומרים? אוכל שנשפך על הקירה? אוכל שנשפך על הקירה בדיוק. אני לא מבשל על הקיריים, הקיריים הם רק מה שנשפך. מה שנשפך זה לכאורה עירוי מקלי ראשון. לכן מה מספיק? מספיק גם להכשיר אותם על ידי עירוי מקלי ראשון. זה עיקר הדין, עירוי מקלי ראשון, כלומר אני מרתיח קומקום שופך על כל הקיריים ככה שופך וזה עירוי מקלי ראשון וככה אני מכשיר אותם. יש המחמירים וככה הרבה נוהגים וזה מנהג טוב ככה מביאים האחרונים להגיד אותו ממש בקלי ראשון, כלומר לקחת את החצובות האלה ולשים אותם בתוך הקלי ראשון, לא לשפוך מקומקום עליהם, לשים אותם בתוך הקלי ראשון וזה מנהג, אבל מי שמקל ועושה עירוי יש לו על מה שיסמוך. מה זה החשמליה? מה זה האינדוקציה? אינדוקציה מספיק לזה, זה זכוכית כזאת, נכון? זה זכוכית. אם זה כלי זכוכית מספיק לנקות אותה טוב טוב טוב, עוד מעט נדבר על זכוכית, ועם חומרים פוגמים וזה מספיק. אבל אם זה לא מזכוכית או כל מיני חומרים אחרים, אז שופכים עליהם מים אותו דבר. איך זה בולע? על ידי עירוי, אותו דבר גם ההכשר שלהם לשפוך מקומקום ונגמר הסיפור. לגבי האינדוקציה הזאת יש כאלה שמחמירים לצפות הכיריים בנייר כסף, זה מנהג טוב, יש הרבה שמחמירים, אצלנו בבית גם ככה נהגו לצפות את הכיריים בנייר כסף ואז גם אם נופל אוכל בפסח הכיריים אז הוא נוגע בנייר כסף ולא בזה. מי שרוצה בדבר הזה יש בזה מנהג טוב מופיע באחרונים, אבל עוד פעם זה לא עיקר הדין, דיברנו על עיקר הדין.

הכשרת פלטה וכלי זכוכית פלטה, איך מכשירים פלטה? איך היא בולעת? אותו דבר, עירוי. אותו דבר, לפעמים בולעת ממש בייבש כמו שהם חמים לחם, אבל רוב התשמיש של פלטה על ידי עירוי ולכן ההכשרה שלו על ידי עירוי. גם כל כך קומקום היחמים שופך וזה עירוי מקליל ראשון וזה מספיק. אז זהו, לכן על החלות האלה שבולעות אנחנו שמים גם בנייר כסף. עוד בנייר כסף אחרי העירוי הזה שמים בנייר כסף לפסח ואז אין בעיה. בסדר? אחרי העירוי אם מחמים חלות בדרך כלל על הפלטה שנוגעות ישירות אז כן אנחנו מחמים בנייר כסף הרבה כי החלות היו על הפלטה ממש, אבל אם בדרך כלל לא שמים שום דבר על הפלטה רק סירים ולא שמים אז רוב שימושו נכון רוב שימושו, אבל כן כן המנהג טוב כי הרבה בתים רגילים שמים את החלות ממש על הפלטה ואז זה נהיה כזה חצי חצי. ולכן כן שמים גם את הנייר הכסף הזה. אם אני רוצה להכשיר נגיד בבית סתם מזלגות וסכינים וזה ואני עושה את זה בתוך סיר אז אני צריך שהסיר בעצמו יהיה סיר שכבר הכשרתי אותו? לא חייב, לא, לא, אפשר שזה יהיה בסיר שיבא יום 24 שעות נותן טעם לפגם ואז יהיה אפשר גם להכשיר. אבל הסיר הזה אתה יכול גם להכשיר להכשיר אותו בעצמו מה שאמרנו תשים אותו קודם כל לא אני מגיע לך להכשיר אותו כן אבל אחרי זה שאני שם את נגיד סתם כלים שהם חמץ אז הוא לא ופך להיות חמץ בחזרה? לא, לא, כי זה נבלה במים, זה נבלה קודם כל במים וזה נט בר נט דהיתרא, אפשר לסמוך על זה. אבל אני חושב שאם יש כאלה שאומרים שזה אז מה עושים אחרי זה שמים בסיר עוד פעם עם חמים עד שהוא טיפה גולש ונגמר הסיפור זה הכי קל. בסדר? זה לגבי הדבר הזה. טוב, אני רוצה כל הדברים אין ל… וואי וואי וואי כבר שבע. אני רוצה גם לדבר קצת על בדיקת חמץ. טוב, אז שתי דברים אחרונים, כלי זכוכית ואז נדבר טיפה בכלי זכוכית. יש מחלוקת מאוד מאוד גדולה בראשונים האם כלי זכוכית בולעים או לא בולעים. לפי דעת מרן השולחן ערוך כלי זכוכית הם לא בולעים בכלל, אי אפשר, אין אופציה של בליעה בכלי זכוכית. באחרונים יש בזה המון מחלוקות. כלי זכוכית, כל זכוכית, כלי זכוכית, כלי זכוכית והולך הביתה לפני לילה יד' ובבלילה יד' כבר בבית הוא לא יהיה באותו מקום בודק לפני. לכן אתם היום בערב בעזרת השם הלילה האחרון בישיבה צריכים לבדוק מספיק אחד בחדר לבדוק תחמץ ולא ברכה. בסדר? אבל עכשיו בבית שלכם למה צריך לבדוק פה אם זה לא ברשותי? זה ברשותך. לא, לא שייך לי. אתה… לא שייך לך בפועל, אבל מי גר שם? אבל אני גם לא… גם לא הולך לגור שם. הוא גר שם. מה זה לא הולך לגור שם? הוא גר פה וגם… כנראה זמן הבא לא יהיה בסדר. אתה אומר שאתה מסיים את תפקידך בחדר, לא בטוח, אבל זה לא מרשום לך. זה ברשות הישיבה, ישיבה זה לא ברשות החדר. ותשים פה קרים אחרים, לא, אבל החדרים הם מוזכרים לכם. כלומר, עכשיו שאתה גר שם כל החצי שנה יכולים להכניס מישהו אחר לחדר? חצי שנה לא, אבל עכשיו כן יכולים להכניס. מה זאת אומרת עכשיו? מה זה בגלל שפיניתי את החדר הוא כבר לא ברשותי? אתה אומר אני עזבתי את החדר, לא, אבל אתה חוזר לשם. אתה חוזר לשם זה יכול להקיר בעיות לפה. אני חוזר ועל סביבה אתה חוזר להיות שאין אישה, לא, אבל חזור לדעת הישיבה. אם הישיבה אומרת טוב, אני לוקח את זה ברשותי אז בסדר, אבל בדרך כלל כביכול זה רק זמן קצר שאתה לא נמצא שם ואתה חוזר לאותו מקום אז זה כאילו כן ברשותך. אז השאלה זה צריך לשאול לדעת היא אם היא אומרת לא, אני מפקח את הרשות לחודש הזה וכולי, אבל הישיבה כן אמרה לבדוק, זה ההנחיות של הישיבה וגם אם זה ברשותי לשאול מנהל אותכם שליחים כל אחד שלי איך על חדרו. אז מה עושים? אם אני כן נשאיר חמץ כי נגיד אני נשאר בישיבה אז איך אני יכול לבדוק? מה זאת אומרת? אם אתה נשאר בישיבה אז תבדוק מתי שאתה יוצא מהישיבה. זה אומר שאני לא יוכל להיות יותר חמץ ואני רעב. זה רק אחרי שאתה מוציא את הכל אתה יכול לנקות ולהשאיר פינה לחמץ כמו שאנחנו עושים בבית, נכון? בבית אתה משאיר בלילה האחרונה לפני שאתה יוצא ולוקח את הדברים, אז עושים פשוט נשאר אין בעיה בסדר? זה לאור הנר? לאור הנר, כן. אם הנר אפשר פנס רבי להסיגר הנר להפס את כל החמץ שנייה רגע מה זה? להפס את כל החמץ מהחדר הזה ואז לבדוק או שאפשר להשאיר את זה. אתה יכול להשאיר בפינה אחת החמץ לבדוק את שאר המקומות שאין חמץ ואחרי זה מחר לקח את הסקית הזאת עם החמץ שנשאר לך. נכון זה נגד בסדר? אבל להחשיף את הדירקלים? לא צריך עוד מעט להגיע גם בבדיקה עצמה היום אצלנו לא צריך להחשיף את החדר צריך לראות לא צריך, צריך לראות זה דווקא דבר טוב הפנס לחורים ולסקים הנר הוא עוזר לכל מיני מקומות שהאור לא מגיע לשם זה העניין בסדר?

דין אכילה לפני בדיקה איך משים את זה בתיק בטל? כאילו? כן? כן שים בתיק אבל שאר המקומות בחדר בסדר? יפה אז דבר רגע על כל מיני מדינים לפני הבדיקה. אכילה בחצי שעה הסמוכה לבדיקה, כלומר לפני צאת הכוכבים לא אוכלים כל מצווה שהיא מזמן לזמן כמו תקיעת שופר כמו קריאת מגילה כל מצוות האלה חצי שעה לפני לא אוכלים. מה זה אכילה? אכילה זה רק כביצה מזונות או פת. לכן פירות, שתייה, כל הדברים האלה מותרים לפני אין בעיה לשתות עכשיו קפה בחצי שעה לפני. מי שהגיע זמן לבדיקה אנחנו בודקים אם לא יתפלל ערבית ורוצה ערבית תדיר ראשון תיר תדיר קודם יכול להתפלל ערבית ואז נבדוק אבל מזמן צאת הכוכבים לא עושים שום דברים אחרים לא מלאכה לא זה בודקים או שצריך מה עם לימוד תורה? לימוד תורה שונה קצת מאכילה וממלאכה למה? כי לימוד התורה יש ביטול תורה לכן לימוד תורה עד צאת הכוכבים אפשר ללמוד אבל בצאת הכוכבים צריך להפסיק את לימודו ולעשות את המצווה המוטלת עליו לבדוק את החמץ. מה קורה עם שיעור? אז באמת שיעור של רבים אם יודעים שעכשיו נתחיל את השיעור בשעה כולם יבואו אחרי זה ללמוד תורה מצוין יתחו את השיעור תשומעו בדיקת חמץ והחזרו לשיעור. אבל אם יודעים שעכשיו לא יחזרו תעשו מלכה ערבית אם הם עכשיו הלכו אחרי ערבית מה עושים? אפשר לעשות את השיעור כרגיל כי זה ביטול תורה דה רבים ואחרי השיעור להגיד חבר'ה אל תשכחו לבדוק את החמץ אחרי השיעור ואז כל אחד ילך לביתו לבדוק את החמץ.

ברכת הבדיקה וביטול חמץ נר יש עמנה נר דווקא נר ולא אבוקה למה? כי אבוקה זה הפוך זה בא לסרוף נר הוא עוזר לי לחפש בחורים ובסכים אבל אבוקה זה שורף ולכן דווקא נר ולא אבוקה. אנחנו מברכים על ביעור חמץ למה על ביעור חמץ ולא בדיקת חמץ? כי בבדיקה עצמה אין בה כלום כלומר אם בדקתי ולא ביערתי ולא ביטלתי לא עשיתי שום דבר הבדיקה עוזרת לי להגיע לביטול ולביעור אבל אם רק בדקתי זה שום דבר לכן מברכים תמיד על התהליך לא על התוצאה בסוף על המצווה המצווה של הבדיקה זה תהליך להגיע לביעור חמץ בסדר? לכן אנחנו מברכים על ביעור חמץ. דיבור בין הברכה לבדיקה לא מדוברים בסדר? גם דיבר אם דיבר משהו שלא קשור לבדיקה בכלל צריך לחזור אפילו לברך אם דיבר משהו שקשור לבדיקה אז לא חוזר לברך בדיעבד אבל בין הברכה לבדיקה לא מברכים בתוך הבדיקה עצמה אז אנחנו גם משתדלים לא לדבר לא מדברים סתם בכל מיני דברים אם דברים שקשורים לבדיקה תביא לי את הנר אני צריך רגע לבדוק פה בדקת אה? אז פה אפשר להקל ולדבר כי זה מענייני הבדיקה עצמה. שהחיינו לכאורה זה מצווה באיום מזמן לזמן אז היום היום הפוסקים כתבו שלא מברכים יש בזה כמה תמידה מלא מברכים שהחיינו מי שרוצה להחמיר מביא יום פוסקים הפרי חדש מביא שמי שרוצה להחמיר יביא בגד או משהו ויכוון לפתור אותו וככה מביאים שמידת החסידות טוב אבל זה לא חובה בסדר? זה לא חובה גם ברכב בשאר המקומות צריכים לבדוק הבדיקה צריכים לזכור שתמיד היא באה אחרי הניקיון כלומר ניקינו את כל הבית הברכה זה הבדיקה זה היה סימון וי שהצ'ק הבדיקה לבדוק שהכל נקי באמת ולא שרחתי שום מקום הבדיקה זה לא הניקיון ניקיתי לפני הכל נקי, מסודר עכשיו אני בודק אתם ניקיתם את החדרים אתמול הכל נקי, אתם יודעים שהכל מסודר במקום כשיו בודקים, לא בודקים לפני כי לפני אני לא הבדיקה צריכה להיות אחרי הניקיון, בסדר? אותו דבר ברכב, רכב אם הוא אחר שהוא נקי אני יודע שאני מוחמד צריך גם לבדוק אותו.

דין שליחות בבדיקה דין שליחות מה זה דין שליחות? עכשיו אדם שיש לו הרבה בית גדול ויש לו גם רכב ויש לו כל מיני מקומות, מה עושה? יכול למנות שליח בשעת הברכה ומברך כולם הילדים, החברים יענו אמן וכל אחד ילך לבדוק במקום שהוא אליו הולך ולא צריכו לבדוק מעצמו אלא כל אחד לבדוק במקומו אם עכשיו בכלל לא נמצא בבית הוא הלך לא יודע לאן, הוא בצבא ואין אף אחד בבית, הבית ריק כל אחד לא יודע זה נקרא דין שליחות. בדין שליחות, מי מברך? פה לא בעל הבית מברך אלא השליח מברך כי מי שבודק הוא זה שצריך לברך את הברכה של הבדיקה. יש בזה עניין של זמן? אם אני אחר בעשיתי עכשיו לעשות את הבדיקה בבית שלנו ואבני אותי לעשות את זה את סבתא אז אני אחר אני מסיים את הבדיקה, לוקח זמן, איזה חצי שעה לא, אבל זה לא שאלה, איזה זה לברך את זה סבתא, זה ברך את זה סבתא זה בית אחר, אם הוא אומר לך תבדוק את החדר השני או תבדוק איתה אוטו, אז בסדר אז פה מברכים כל אחד זה בפני עצמו אם אתה הולך אחרי זה שעתיים לסוף אם שומעת הברכה ואתה ישר הולך עכשיו והיא גרה לידך, אז אתה יכול לסמוך על אותו ברכה שלו, כן אבל אם עכשיו אתה הולך ויש לך נסיעה ויש לך הפסק והסח הדעת מהברכה אז זה בית אחר, אתה יכול לברך שוב, בסדר?

ביטול חמץ ביטול, אחרי הבדיקה מאוד מאוד חשוב, לא לשכוח את הביטול. הביטול יש שתי נוסחים נוסח בערב ונוסח בבוקר אחרי הביעור חמץ, הנוסח שבערב זה דווקא שלא ראיתיו למה? כי יש לי חמץ שאני משאיר מה שראיתי אותו אני לא רוצה לבטל אותו כי אני רוצה עוד לאכול בערב ולאכול למחרת בבוקר, אבל מה שאני ראיתי לא ראיתי ולא יודע איפה הוא אני כן רוצה לבטל. בבוקר מה אני אומר? שראיתיו ושלא ראיתיו, למה? כי זהו סיימתי עם החמץ, אני לא רוצה שום חמץ שקשור אליי, לכן שראיתיו ושלא ראיתיו, זה יותר בין הבוקר לבין הערב. אתה לא אוכל חמץ? זהו, אחרי שריפת חמץ לא אוכלים לא אוכלים חמץ? אנחנו יכולים לגול ולאכול, לא? שזה בעיה מה, אתה אומר, הוא עושה שריפת חמץ בדרך כלל שריפת חמץ אחרי, אז מה אתם עושים עם החמץ שנשאר? לא, הם אוכלים אותה עד הזמן של הזמן, לא יודע ואז מה עושים איתו? הם מסיימים אותו אתה אומר, הם משאירים שתי פיתות וכו' אז הוא מבטל כן, אבל בדרך כלל המנהג זה שהשריפה הביעור, היא באה אחרי האכילה, כלומר, זה הסיום אתה אומר, ברגע שריפת חמץ, זהו הם מסיימים בחמץ זה המהות, כי לכאורה הוא חפשה לתבדוק, אתה יכול להשאיר עד הבוקר, עד השריפה ובסוף השריפה אתה מבטל, אם לא, אז יבהר את החמץ. הביטול יעשה, אחרי שסיימו לאכול אה, וראינו הביטול, אומרים אותו בשפה שמין, היום חוששים לזה, לעניין הזה חוששים, מי שלא מבין מה זה בדיוק חזיתל, זה לא חזיתל כאפרד הרע, לא מבין מה זה אומר אין מהרץ, נראה לי, שמבינים את זה אם מישהו חיוני שלא מבין מה הוא אומר, זה לא סתם טקס, מה אבל יש להם שם, יש מוסך באמת בעברית, יש? שראיתיו ושלא ראיתיו שרטיב ושלא רטיב ואלווי יהיה כאפר הארץ, יש מוסך כזה צריך להגיד את זה במספה שמבין יש גם עניין שאומרים בעברית כן, בסדר הפעם האחרונה, מנהל להגיד אפקר יהיה כאפקר כאפרד הרע, למה לא נוסיף את המילה אפקר, כי יש מחלוקת בראשונים מה זה עניין של ביטול חמץ, האם ביטול חמץ זה מדין, אני לא מחשיב אותו כמו כלום ולכן הוא מבוטל הוא כבר כמו אפר הארץ, או מדין אפקר אני מפקיר אותו, והאחרונים כותבים שטוב להגיד גם בפעם השלישית אפקר כאפרד הרע, לחשוב שזה אותם ראשונים שאומרים שזה מדין אפקר ולא מדין הביטול והחשבה כאפר הארץ. אני חושב שזה אפקר, כי המון רואים חמץ באמצע הפסח ואתה מרים אותו, אתה מגבי אותו, אתה עושה קניין פה זאת אומרת שזה כן אפקר וזה לא ביטול השאלה, יש שתי בעניינים, גם ביטול הוא לא שלי כבר, אני מבטל, הוא כמו אפר הארץ, זהו אם זה ביטול, אז גם אף אחד לא יכול לקנות אותו כי הדבר הזה לא שווה כלום אבל ברגע שאני מרים אותו, אני מגלה דעתי שהוא כן שווה משהו אם אני מרים אותו, אני רוצה שאני כן מרים, יש בו חשיבות בסדר, יש לו חשיבות, עכשיו האפר שיש בו הנפט, יש לו חשיבות, אני רוצה לקנות אותו אפשר להגביע אותו, בסדר אז זה שתי העניינים בביטול.

זמני אכילה וביעור חמץ דבר אחרון, ואם זה נסיים בבוקר עד שעה חמישית צריך לראות בלוחות מתי זה אנחנו אוכלים, עד סוף שעה רביעית אנחנו אוכלים חמץ בסדר, זה סוף זמן אכילת חמץ כל אחד יסתכל בלוחות אחרי זה, לא אוכלים חמץ אחרי זה היה בזה, בסדר של להסתכל בלוחות מתי סוף זמן אכילת חמץ עד השעה הזאת אוכלים ועד סוף שעה חמישית אנחנו שורפים את החמץ כל אחד יסתכל בלוח מתי בדיוק הזמנים האלה זה בדרך כלל יוצא באזור עשר ואחת עשרה משהו שם בזמנים האלה, עד אזור השעה עשרה כבר צריך לסיים לאכול עד אזור השעה אחת עשרה, אולי קצת לפני קצת אחרי, תסתכלו כל אחד בלוחות אנחנו סיימים לאכול ואז מסיימים לבאר את החמץ. אז בעזרת השם שנזכה שיהיה לנו פסח כמו שהרב נוח היום מסביר בשיעור, פסח שמח וכשר למה? כי כשר הוא בטוח כשר בעזרת השם אחרי כל ההתעסקות וזה בעזרת השם הוא כן יהיה, אבל לשמח צריכים את השמחה של פסח וצריכים בעזרת השם גאולה שלמה ושנזכה בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל חזקים.