חג הפסח | הלכות דיני הגעלת כלים | הרב נח

אנחנו נעסוק בנושא של הגעלת כלים והכשרת המטבח, כל מה שקשור לדברים שאנחנו רוצים להשתמש בהם בפסח או לא להשתמש. יש לנו משלם בראש, שולחן ערוך, מסימן ת"פ א', זה דברים שחשוב מאוד להשכלה הכללית וזה גם דברים שכל אחד מאיתנו עושה אותם ונתקן בהם. כידוע, יש בתורה שני מסלולים של איסורי חמץ: יש את הנושא של "בל יראה ובל ימצא" – לדאוג שהבית יהיה נקי מחמץ ובשביל זה אנחנו עושים ביעור, בדיקה, ניקיון, ביטול, ניכור כשצריך. זה מה שקשור לאימצות של החמץ. ויש את איסורי האכילה – "לא יאכל חמץ". אחת הנפקמינות הגדולות זה מה שאנחנו יודעים על בליעה בכלים, אפילו בליעה בשולחנות, שיש, כיורים, דברים כאלה. כמובן מנקים את השיש, את הכיורים, קריות, כל הדברים האלה ואז אין חמץ בהם.

דין בליעה בכלים נניח שולחן אוכל שעליו נשפך מרק חמץ לפני פסח, ופסח נשים עליו מצה חמה או מאכל חם אחר, ואז יכול לבלוע מהחמץ שבלוע. לכן אנחנו כרגע מדברים על הבליעה, על הדברים שלא בהם, כי הדברים בהם, בכל מקרה צריך לטפל בהם במסגרת ביעור חמץ, ביטול חמץ וכולי. אנחנו נתחיל לטפל בסעיף א', קודם כל הדברים שלא רוצים להכין אותם לפסח. בזמן השולחן ערוך זה היה רק דברים מאוד מסוימים, היום זה רוב הכלים שיש לנו בבית. היום אנשים יותר ויותר מבשלים לפסח וקונים כלים מיוחדים לפסח, אבל העיקרון אותו עיקרון. אומר השולחן ערוך, דורות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה, אפילו אותם שעושים בהם דיסה ומיני כמחים, כלומר חמץ גמור, רק פה הכוונה שישתמשו בהם בחם, כלומר כלי חמץ גמור, שכל השנה ישתמשו בו בחמץ חם, בצלייה או בבישול, ושפשפן יותר בעניין, שלא החמץ ניכר בהם.

הכשרת תנור אפייה תנור אפייה קשה מאוד להכשיר אותו, צריך לנקות אותו טוב טוב טוב ורק אז להכשיר. אנשים אומרים, עזוב אני לא משתמש בתנור, סוגרים אותו, אבל אם יש שם חמץ בהם, זה גם יכול להיות בעיה של "בל יראה ובל ימצא". למרות שבא ליראה ובל ימצא לפי הגמרא זה כזית ומעלה, אבל כולנו הולכים לפי מה שכותב הראש, וכותב האר"י, ישראל קדושים נזהרים בפסח מחמץ ממשהו. לכן את אותו תנור אפייה צריך לנקות שלא יהיה חמץ בהם, בעיקר בגלל הנושא של בל יראה ובל ימצא, וגם זה עלול להיאכל, אם לא בפסח, זה עלול להיאכל אחרי פסח.

שמירת כלים לפסח את כל הכלים, גם כלים שרוצים להצניע, סירים, דברים כאלה, לראות בעיניים, לפעמים באזור של הידיות נשאר קצת חמץ. שוב, לא בלחץ, הכל ברוגע, אבל לראות שלא נשאר שם חמץ, ואז מצניעים אותם ומותר להשתמש בהם אחרי פסח. עכשיו פה יש חידוש, כי אמרנו הרי שבנושא של האכילה יש לנו חמץ בלוע, אנחנו יודעים שכלי בולע, כלי בשרי בולע את הבשר, כלי חלבי בולע את החלב. אתה משאיר כלי חמץ נקי בצד, אתה משתמש במערכת פסח, מה עם הבליעה שלו? הבליעה נמצאת כל הפסח, יש לי פה חמץ בבית, חמץ בלוע, איך אפשר להשאיר את זה? יש באמת כאלה, והחזון איש כבר מציע עצה נגד זה, שעושים מכירת חמץ גם לכלי חמץ. הרב אליהו כותב על זה הרבה, כי אומרים, אם הכלי חמץ בלוע בו חמץ, אני לא יכול שיישאר בבית. אז כמו שאני מוכר מערכת תבלינים, דברים כאלה שיש בהם חשש חמץ, בוא נמכור גם את הכלים.

הגעלת כלים לגבי צורת ההכשרה, אנחנו נראה את סעיף ג'. לא יודע אם עדיין אתם מכירים את זה מהמשפחות, אבל יש בתים שכשסכין מתערבב בשרי חלבי, שמים אותו בעציץ, שמים אותו באדמה. זה כבר לא עבר מן העולם, מהסבתא. באמת ביורדיה כתוב, זה מופיע בחיי אדם גם, שאם סכין מתערבב בשרי חלבי, סכינים של פעם, האלה מלא חריצים, ולא הייתה אפשרות לנקות, לא הייתה כמו היום סקוץ' וסבון ודברים כאלה, אז מופיע בפוסקים, לקחת את הסכין ולתחום אותו באדמה קשה עשר פעמים, פשוט לשייף אותו. אז מזה, מנהג סבתותינו וידינו, יש הרבה אנשים או נשים, לא משנה מה, שיש להם סכין שהוא נטרף, שמים אותו בעציץ כי סבתא הייתה מכניסה אותו לאדמה. אז אין שום טעם, העציץ לא יעשה שום דבר לסכין, גם לא יפח ולא יוציא שום צמח. אומר השולחן ערוך בסעיף ג', סכינים מגילן בכלי ראשון ומותרים. זו, לוקחים סכין, שמים אותו לתוך כלי ראשון, ואז אפשר להעביר אותו מחמץ לפסח.

הכשרת שולחנות ומשטחים אנחנו נעבור לסעיף כ'. זה נכון לכל מי שנמצא בבית בפסח ורוצה להכשיר אותו. אני מדבר כרגע על שולחנות, בעיקר חילה, שיש, כיור, משטחים. מי שנמצא בבית בפסח אפילו אם יש לו את כל הכלים יחדים לפסח, את הדברים האלה צריך להכשיר. מקרר וכולי. אומר השולחן ערוך שצריך להפעיל את ההיגיון ולראות מה עושים עם זה בבית. השולחן ערוך מדבר על שולחנות וארגזים שמצננים בהם אוכלים כל השנה. אם יש לך מגירה עם לחם או חמץ, צריך לשפוך עליה מים רותחים. השולחן ערוך מסביר שלפעמים נשפך מרק חם על השולחן, ולכן צריך לנקות אותו היטב.

היגיון בהלכה המשנה ברורה מסביר שהשולחן ערוך מתבסס על הבית יוסף והגמרות, ולא מדובר על מגירה עם עוגיות כי זה לא חם. הכללים הם רק כאשר מדובר בחום. המשנה ברורה גם מציין שיש נוהגים לכסות את השיש כדי להימנע מחמץ בעין, למרות שבשולחנות של היום אין בעיה כזו. הרבנים מציינים שאם יש מנהג במשפחה לכסות את השיש, אפשר ללמד ולהסביר שזה רק חומרה. בעיקר הדין, המשנה ברורה אומר שצריך לשפוך מים רותחים רק אם יש שימוש ברותחים ויש חריצים עם חמץ.

הכשרת כלים לפסח השולחן ערוך מדבר על הכשרת כלים שנשתמשו בהם בחמים. כלים שנשתמשו בכלי ראשון צריכים הכשרה בכלי ראשון, וכלים שנשתמשו בכלי שני צריכים הכשרה בכלי שני. מיקרוגל, למשל, קל להכשיר על ידי הפעלתו עם מים וסבון.

הכשרת כלים בבית העקרון של הכשרת כלים הוא להשתמש בסיר גדול, לשים בו סבון או חומר פוגם, ולהרתיח את המים. העגלה מתבצעת על ידי הכנסת הכלים למים הרותחים. בפסח מחמירים בכל החמרות האפשריות כדי להבטיח שהכלים יפלטו את כל החמץ.

סיכום בפסח משתדלים לא לסמוך על ספקות, אך בדיעבד אפשר להשתמש בכלים שלא הוכשרו במלואם. העגלה מתבססת על ביטול ב-60, ולכן עדיף להכשיר את הכלים מראש. אגרה היה עושה מימונה, כתוב, אגרה כותב, שאם אתה לא אוכל חמץ, זה לא בגלל שלא בא לך לאכול חמץ או שאתה לא אוהב חמץ, זה בגלל שהתורה ציוותה לא לאכול חמץ. איך אני משקף את זה? איך שיצא פסח, אגרה, וזה המקור של המימונה ראיתי, היה הולך לגוי, זורק כסם בתנור, שלא יהיה פת נוחי, הוא אוכל חמץ, והוא אומר, זה שלא אכלתי עד עכשיו חמץ, זה בגלל מצוות הבורא. אתם רואים? עכשיו אני אוכל חמץ. אגרה כשיצא שבת, היה מחלל שבת, היה מדליק אור, להגיד, זה שעד עכשיו לא הדלקתי אש, מצוות הבורא. אז זה גם אחד המקומות, לפי הבנתי לו, המימונה, להראות שאנחנו לא אכלנו חמץ, אנחנו אוהבים חמץ, הנה נהנים מכל החמץ, מצוות הבורא, אנחנו חבבים את המצוות, זה המקום.

הגעלת כלים אז בפסח, אני לא הייתי סומך עליהם. טוב, אני רוצה להסבר על הגעלת כלים. יש לנו ביטול בשלישי, נותן טעם לפגם ונת בר נת בהיתר. מה זה לא כבר נת? נתחיל עם זה. נת זה לא הנונטט, זה לא הנונטט. זה לא נונטטים של נמצא. זה לא נונטט. לגבי אולי… ההגנה. אז עכשיו אם נשאלנו חמץ בסיר הזה, בפני הזה, אז עכשיו החמץ, ואני בא להגיד את הסיר. אז עכשיו בסיר הזה, יש פה טעם של חמץ. הוא בא לטעם. זה נותן טעם אחת. עכשיו ברגע שאני בעצם מגיל את הסיר, אז הוא נותן טעם לחמץ שנקלה בסיר הזה. ברגע שאני מגיל אותו, לאן הוא יוצא? ברגע שאני עושה פה הגעלה. הפעולה של ההגעלה זה להוציא את החמץ שבלוע מהסיר. אז אני מוציא אותו. לאן החמץ הזה יוצא? זה המסיר. למים. בתוך המים של ההגעלה. ולכן, זה נקלה… המים קיבלו בעצם את הטעם של החמץ שנקלה בסיר. יש פה נת בר נת. אבל עכשיו יש חשש. תגידו, אולי בסיר הבא שאני מגיל, יש לי סיר ענק שאני מגיל בו עכשיו הרבה כלים. אולי בסיר הבא שאני אגיל בו, הטעם של הסיר הקודם של החמץ, הוא במים הבאים, נכון? אולי עכשיו שאני אגיל, אז שוב, החמץ שבמים ייכנס לי לסיר הבא שאני מגיל. מה הבעיה? עכשיו אני מגיל בעצם, אני רוצה להפשיר את הסיר על הפוך. רוצה פעולה הפוכה. מכניס את החמץ. לנגיד יותר מזה, אתה מגיל בבת אחת בצבא, לוקחים כזה סל. נשים בבת אחת כמה כלים. אז החמץ בעצם מדלג מכלי לכלי. אז לא עשינו כלום. אז פה יש לנו עיקרון של חמץ לפני פסח. מה שמו? איך הוא נקרא? דיברנו על זה גם פעם קודם, לפני שבוע בהלכה. מה נקרא שמו של החמץ? החמץ נקרא ליסור או הדר? בכל השנה החמץ הוא? הדר. אנחנו עובדים על חמץ. ולכן אם אנחנו לפני שעה חמישית, שיש בעצם ליסור של חמץ שהיא השישית, החמישית, יש ליסור של החמץ, אז בעצם, אנחנו, החמץ נקרא הדר. ואם יותר, אז הוא נקרא נת פרנת, כמו שספרנו לגבי הסיר, עם האורז והמסר, אז גם פה זה נת פרנת והדר. אבל אם זה נת פרנת והדר, אז לכן אפוד לא יש להגיד שבמים, בגל החמץ והחמץ החזק, אולי המים יעבור לסיר, אז לא, זה הדר, יש לו שם של הדר, כי החמץ נקרא שמו הלב, ולכן ההשאלה היא פועלה לו איל.

שימוש בכלים לאחר 24 שעות יש לו תודות. עוד שני דברים שעושים, תוסף. 60 ותם לפגן, פעמיית תם לפגן, לא בנימו ומכניסים חומר. זה מה אתה אומר. עוד שלושה דברים שעוזרים לה. השאלה איך אתה יכול בתוך סיר אחד, להכניס כלי חמץ, יותר מזה, בצבא היינו מכניסים בשרי חלבי ביחד, כי אין זמן, בשרי והחלבי עובר מצד לצד, חמץ עובר מכלי לכלי. אז דבר אחד כמו שהערבידו אמר, תנת פרנת ד תרה, לא יודע מה קרה גם בשר וחלב, חמץ שנכנס למים, הוא לא עשו. אבל הקשה להיון יותר מזה, בשרי והחלבי באותה עגלה. אז אמרנו, יש סתם כלים אינם ולא מעט, ובאמת, אנחנו יודעים שאנחנו מכינים את הכלים, רור הכלים שאנחנו מכינים, לא השתמשתי בהם לפני דקה בלחמץ רוקע. אמרנו, המדיעה היא רק בלחמץ חם, כמו שהערב דיבר עם בלחמץ קרדפורה, לא צריך לגלע בזה. אז סתם הכלים לא השתמשתי בהם ב-24 שעות האחרונות, בלחמץ חם. ולכן, עכשיו ברגע שאני מפעיל אותם, אני לא אמרת מה, אני מפעיל אותם, זה כבר טעם נפגע, לא צריך לתת טעם נפגע. אחרי 24 שעות, הטעם מלואה, השני, הוא כבר טעם נפגע, הוא לא טעם משיבה. כלומר, הטעם הזה של החמץ, שעברו עליו בתוך הכלי 24 שעות, הוא כבר לא טעם שאפשר לאכול אותו, הוא לא טעם טעים בממשי. הוא טעם שהוא פגום, טעם נפגע. זה נכנע לתת טעם נפגע. לכן, שנייה, יא הרע. לכן, בדיעבד, אם מישהו אכל מזלג חלבי, שישתמשו בגבינת צהובה חמה לפני יומיים, עכשיו אכל איתו בשר חם. ערב היום, כי זה מזלג חלבי, אבל בגלל שעברו 24 שעות, אז המזלג כבר לא פולט את הגבינת צהובה, וזה לא נעשה. סיר, בלבילו, השתמשו בסיר חלבי, ממש, וישנו איתו בשרי. אם עברו 24 שעות, המאכל לא נעשה. אנשים זורקים את האוכל, חבל. אחרי 24 שעות, הסיר כבר לא בשרי. הוא בשרי, הוא לא פולט את המסר. אז זה גם פה. בתוך הסיר הגלה, אין ממש טעם לא חמץ, או מסר לא חלוק, אחרי 24 שעות, הוא לא פולט טעם נשמח. לכן אפילו שמגיעים לכם כבר כמה כלים ביחד, שמגיעים לגלה, החמץ זה לא סוף עצמי, סיר לסיר. כי בסוף עצמתם החמץ, עברו 24 שעות, הסיר בעצם, סיטר, פגו. ולכן אין פה בעיה בהגלה.

הגעלה בפסח יותר מזה, אנחנו תמיד שמים כומר וגם. אנחנו שמים במים, כל מיני סבונים, חומרי ניקוי וכדאי. ולכן גם אפילו נגיד, שאולי הבן עושים אבשות. והטעם, איזה חמץ זה המים, אבל המים בעצם, ברגע שהם יושבים את החמץ, הם עושים לו את פוגמין אותו. החמץ זה חמץ פגו. כי ברגע שהוא פוגש את הסבון, את החומר פוגה, הוא כבר לא נהיה לו טעם של חמץ, הוא טעם של פגו. אז זה עוד עניין שמשיך תהליך, גם בסיר עצמו, וגם בסיר ש הגלה, במים, גם מתאים לשישי. בפסח אמרנו רק ברדע, יש פה גם, נותן טעם לתגמרות, וגם בסיר החמוש, וגם בבין, וגם יש ביטוי בשישים, נותן ממש כמה חולות, כשאנחנו מצטרפים ביחד, להגיע בה. בפסח, עוד היה רב קצת דרכים, בעניין שבפסח עצמו, יש פה משהו אחר שמשתנה פה. כן, בפסח עצמו, לא עושים הגלה, כי אין טעניה שביטוי בשישים. ברגע שטיפת חמץ יצא מהמזלג, נניח, ששהוא חמץ בתוך המים, הוא אפילו לא יכול לחזור בחזרה. אין ביטוי, המים האלה נהיים חמץ, לכן הגלה לא עושים. מה שכן עושים, זה עירוי, נניח שכחתם לעשות עירוי, על איזה משטח שנאמרנו, מתחת לקיריים, או שיש, מי שמשתמשים בחם, והוא רוצה לעשות עירוי, כי עירוי לא בנו על ביטוי ברוב. מה שהעירוי עושה, כבולוקן פולטו, המים פולטים את הטעם שיש בינינו. גם ליבון, אם רוצים לעשות מלגן בפסח, והמלגן נקי, אבל הספקנו להכשיר אותו, או שכחנו להכשיר אותו, אין שום בעיה להפעיל אותו על חום גבוה, עדיף אם אפשר רשת חדשה, אבל לא חייבים, כי ליבון מה עושה, ליבון צורף. אין בעיה, אנחנו צורפים את החמץ בפסח. אז הגלה של ביטוי ב-60, זה לא עושים בפסח, אבל עירוי וכמובן ניקריון, זה כלי שרוצים להשתמש, רק ינוקות. או ליבון, זה דבר שאפשר לעשות בפסח. אני חושב שזה העיקר הדברים. כן. אז כל אחד שהלך מזה הביתה, עם ההבנות האלה, יש שם מהדרך, אנחנו נשלח סרטון, דרך אדוויר, אני אשאל אותך. סרטון של הרבנות הצבאית, ממש הלכה למעשה. חיילים שמגיעים לזה, דירת הגנת יישובים, והמטבח שהם ישמור, לא קרה כלום, הפשילים שרבולים, כל כל מנקים, מנקים, מנקים. 90% מהכשרת מטבחים בצד, זה הניקריון. כי צריך ממש לנקות, לגרד את כל מה שיש. חלק מה כלי לא ניתנים להכשרה, לא דיברנו על מחבטות, הבניות, את זה מקובל לא להכשר, כי צריך ליבון, לשרוף, זה משווח. אבל כל מה שקשור לעירוי ולעגלה, זה דבר קל מאוד, אפשר לעשות אותו בכל מיני מקומות, צבא, עורכים, כל מיני מקומות שמגיעים. כמו שאמרתי, להכשר מיקרוגן זה מאוד מאוד קל. אתם רואים שיש מיקרוגן למקום ציבורי, שהוא לא ברור מה איתו, ממש דקות להכשיר אותו, זה ממש לא מסובך. אז דברים האלה בחטא אפשריים.