חג הפסח | הלכות יום טוב וחוה"מ | הרב נח ויז'ונסקי

נראה לי טיפה שכוחות… נכות יום טוב אנחנו צריכים שניים. איזה סמל? איזה תף צדיקה תף צדיקה. אחרי זה נעבור לנכות בחלק וו נכות חול המועד תף צדיקה. נכות יום טוב זה מיד אחרי נכות פסח. כמו ששמעתי, נכות יום טוב זה נכות יותר ידוע שאנחנו מכירים, כמו שבת, אבל לא כנפש התורה מטירה. וזה חלק וו. כתוב בתורה: "כל מלאכה לא ייעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם." זה היתר של אוכל נפש והשאלה מה נכלל ביתר של אוכל נפש. אם זה יותר גורף, כל מה שקשור לאוכל מותר. יש לאדם בלי לצאת מהתחום שום דבר. יש אדם פרי נחמד למראה בגינה, זה אוכל נפש. רוצה לקטוף אותו? למה לא? זה אוכל נפש. מה זה שונה אם אני מבשל שזה מותר או שאני כותף? אם האדם רוצה לדוג דגים טריים שלא נשאודת חג… שחיטה, שחיטה עקרונית מותרת, היום לא. אז זה חשוב ללמוד את הדברים ולהבין אותם כי יש הרבה מצבי ביניים שצריך לדעת איך יתייחס אליהם.

דין מלאכת אוכל נפש אז זה השולחן ערוך בסימן תף צדיק. כמו ששמעתי, זה מבוסס על פסוקים וגם משניות. כל מלאכה אסורה בשבת, אסורה ביום טוב. כלומר, יום טוב כמו שבת. אם אתה לא יודע על משהו שמותר בשבת, נועל שבת אותו דבר חוץ ממלאכת אוכל נפש. כשאתה אומר "אך אשר יעשה לאוכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", כלומר אתה רואה מכריגה את מה שקשור לאוכל נפש. כלומר, השולחן ערוך דבר מדהים בחוץ מהוצאה והבערה. מה זה הוצאה והבערה? זה חלק מהמדיית הרבות מלאכה. אם זה אוכל נפש זה כמו הכלול באוכל נפש. זהו, שתי מלאכות נמחקו. זה נוכל להיות הגיוני אז אנסה להבין את זה. וכן מה שגם מותר מכשירי אוכל נפש שלא אפשר לעשות אותם מעט מאוד. זה נכון למה שאמרתי קודם על צידה לדוג. איסור מלאכת קוצר זה מכשיר אוכל נפש. אתה לא מבשל, אתה הולך לדוג, הולך לקטוף, ללוש או דברים כאלה. דברים שלא אפשר לעשות אותם מעט מאוד זה גם מותר ביום טוב עצמו. עוד מעט נראה את הרמ"א, זה לא דיניון, אבל נתחיל פה עם הדברים. אז אני רואה את המשטרה בהוראה: אסור בשבת בין שישראל מן התורה בין שישראל משום שבות דרבנן. וכן כל דבר שאסור לעשות בעצמו אסור גם לומר לעכו"ם לגוי לעשות אותו פה בשבת. כל מנחות שבת כל פרטיה מדקדוקן כולל ישבות. זה גם דבר דבר דיבור אסור בשבת אסור גם ביום טוב. שבות חצי חיים שלא יהיה לוחחה בשבת. הכל הכל דיני שבת מוקצה. אפילו החזן אומר לפחות ביוני מוקצה. שמע מה שמותר בשבת מותר בחג, אין הבדל דרמות. זה רק דברים שממש ממש נצרכים, אבל אין הבדל ביום טוב לשבת.

הבדלים בין שבת ליום טוב הוא אומר הפוך ביוני מוקצה כמו אומרת בביצה שהחזן לכמירו ביום טוב משבת כי שבת יום טוב קהילה. אנשים אומרים יום טוב זה פחות. באמת פחת העונש. בשבת חייבים סקילה כרת, ביום טוב זה לא. ואם אדם מחלל יום טוב מקבל מלקות ולא סקילה כרת. אז עלולה להיות שתחושה שיותר כאן, אבל דווקא בדברים אסלאמיים חזן יותר הכמיר. אז זה נקודת המוצא. חוץ מזה, חזן גם הכמיר נכון ביום טוב אוכל נפש או אוכל בכלי מיוחד לברירה בנפש? לא דווקא הפוך בדבר. אם זה אוכל נפש שיש 3 שפות בשבת אז אם יש יותר אוכל מבסולת אז מותר להוציא את הבסולת ביום טוב. עדיין חלק את ראשונים בשבת כי זה אוכל נפש כשזה נצרח. כן, זה כמו תוכן. יש מלאכות שהם עוטרו כמו הבערה. יש תחינה שאסורה לגרם, למשל לתחון חיטים אסור. אין שום סיבה בעולם לתחון חיטים ביום טוב. אבל יש דברים שאדם רוצה להכנת סלט רסק עגבניות או לברור משהו לצורך הסעודה. אז באמת תתראו מה שאסור בשבת אבל זה כבר כלול באוכל נפש אפילו בכלי מיוחד. כן, אם זה נצרח. כן, רוצים לרסק עגבניות אבל איך לעשות אוכל מיוחד לתחינה בשבת זה אסור דוריית. ביום טוב זה אוכל נפש. אי אפשר לעשות את זה מראש עקרונית.

מלאכות מותרות ביום טוב כן, אבל אסור בעורר קיים. יש הרבה קלות כי זה אוכל נפש. הוא יכול לסחוט מיץ עקרונית גם. גם סוחט אם זה צריך אוכל נפש. אם אתה עושה את זה לפני שבת זה פחות טרי, פחות טעים. עקרונית אפשר סתם לסחוט את הפוזים. כן, זה אין דבר אוכל נפש. כן, רוצה לסחוט את הפוזים ולסחוט את הפוזים קודם שעוד מעט מייטמון זה פחות טוב. אפשר שרב נשנה בפוזים. כן, כשזה לצורך כשלא נפע בכברה זה לא מעשייה. אבל עקרונית כל כלי הברירה נפע כברה זה דברים שמכינים אותם מראש להרבה זמן. זה נפע כברה זה נפע ברה זה נפע כבה זה נפע כברה כמו שדיברנו קודם. תחינה זה אולי זה באוכל נפש עצמו. יש הרבה דברים שאפשר או אי אפשר סתם לתמוד. השאלה אם באמת אני עובר מלאכה מלאכה. אני אומר מה אתה משלת בחד או מה בחד? לא יכולת להמשלת מול מה אתה פעם שחטו שחיטה באמת זה היה סיפור כי לא הייתה להם דרך לשמור על הבשר טרי. צריכים לשחוט עם יד מה אני יכול. יש הרבה מאוד מלאכות שאנחנו עושים מה עם ביום טוב ובעצם אפשר הרי כולנו חיים בשבת בלי לעשות כלום וברוך השם אוכלים וסביעים ודשנים ומתענגים. אז מה אבל להחליט שהיום בעידן המודרני שיש מקרייר ויש פלטה ושאת כל הפטנטים הם מנהם נפסיק לבשל כלום נעשה הכל מערב יום טוב נתחס עם אותו כמו שבת הכל גם התחינה שהזכרתי אפשר לשחוט את הפוזים בערב אם מישהו רוצה יש לך פוזים בשבת לשחוט ביום שישי אולי זה לא מושלם אם מישהו רוצה לאכול משהו מתוגן יותר טעים וישר מהמחפאה אבל אפשר גם תגן בערב שבת וביום טוב ולאכול ביום טוב. אז זו השאלה הגדולה שחוסקים מזמן הראשון המדעים דנים בה. יש פה קצת הבדל בין השולחן ערוך לרמ"א ואני קצת אנסה להבין את זה. אז קודם כל נדרג בדברי השולחן ערוך אומר מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשות אותו מהתמול פשוט בלתי אפשי דברים שאתה לא יכול לעשות מהתמול עוד רגע נפרד אומר הרמ"א יש מחמירין זה הפסיקה האשכנזית אפילו באוכל נפש עצמו בישול, שחיטה, תחינה וכו' כל שאינו מפיק טעם כלל עם עשוה מערב יום טוב זה מחמיר מכשירי אוכל נפש דוגמה שאתה די שאמת זה אסור זה קצירה מה אתה כותב פרי בחג מה קורה אם היית כותב פתמון כמו ששמעתי לדוג והגמרא באמת אומרת גם אפשר בראשון שמי לישה ועלה אם אדם רוצה פחות אבל אם אנשים רוצים לחלוטין תחמה טרייה שנפתע היום אז עד הלישה אין סיבה לעשות את זה כלומר לקצור לדוש לזרות כל המלאכות של של החיטה אפשר לעשות אתה יכול לקנות כמח לשמור כמח בבית מי לישה ועלה לישה אפייה בסדר זה כבר רדיעה זה כבר בחג עצמו. אז אין דבר על על מכשירי אוכל נפש שומר השולחן ערוך לא היתרנו בצורה גורפת אוכל נפש רק דבר במכשירים שאי אפשר לעשות אבל אוכל נפש עצמו לפי השולחן ערוך נפש נ לא מורגש שבדל אופן מבושל לא יודע יש שבדל יש לו אתמול היום לא נראה לי אז לפי השולחן נפשי השולחן ערוך זה מותר כי כל ההסתגלות היא מכשירה אוכל נפש אם אתה משן הכל ניתן בעין לבשל הכל ביום תור בצמוק גם דברים שאפשר בקלות וזה לא יפגע בהם בכלל בערב יום תור גם אוכל נפש אוכל נפש עצמו זה בעיקר בישול אין שום מקבלה שגם פה כשהרמואי אומר אינו מפיק טעם כלל השאלה עד כמה אז רק נראה את ה…

הבדלים בין מנהגים למרות שהוא כן אומר בישול אבל לא בטוח שהיום צריך לזכור שלחזל שמרנו אור כאן יש לה בורה לא היה מקררים, לא הכירו כמו היום אז באמת את הבעיה אם אתה משל אוכל מערב יום טוב משאיר אותו ככה איכשהו עד יום טוב עצמו באמת זה מפיק טעם הוא לא טרי הוא לא נשמע הוא קצת מתקלקל אז כמה זה תלוי מקום זמן יכולות פעם מישהו שאל אותי על אכשייה מה שהזכרתי היום רוב הידיעלמה אוכלים לחם פיתות נחמניות מאתמול אין שום בעיה לשמור אותם טריים להקפיא להפשיר וכולי וכולי אמר לי אצלם בעידה הוא מעדה של יוצא תימן אחר כך גם אני ישנדת המגיל יוצא תימן יוצא אשכנז כי אף אחד פה לא תימני ולא אשכנזי ולא ספרדי כי תימנים זה מוסלמים וספרדים זה נוצרים ואשכנזים זה גם נוצרים והשם ישבוע אנחנו לא ערבים. אז עכשיו את הספר ראיתי של בעולי ההלכה של רב יעקב אריאל רב אריאל מבית אלון הוציא סדרת ספרים פסיקה של רב יעקב אריאל אז כתוב שם יוצא ספרד יוצא אשכנז יוצא תימן יוצא יוצא יוצא מאוד חשוב אנחנו לא תימנים ולא מישהו פעם אמר לי אפשר לבית כנסת תוניסאי אמרתי לו לא יכול להיות כן כתוב שם בית כנסת תוניסאי יש להם רק מסגרים תוניסאי יש מסגרים פערים את הכנסת יש לי יוצא תוניסאי אולי יש שם ידידים שחיים שם ויודע תוניסאי תוניסאים הם מוסלמים כנסת כנסת של להדות של נוסח פרס או איראן שהם ישמור אתם רואים את כנסת איראני יש בית כנסת של יוצא גלות פרס שחיים פה בארץ. בכל אופן איך הגענו לזה אתם תימנים עם הלכת של כנסת כן נכון אז מישהו מי שיוצא גלות ימן אמר לי שזה מכינים פתעות האמאות הסבתות קומות בבוקר חנות פתעות תראו את זה עכשיו אמרתי לה תשמע אתה נראה לי שאתה אוכל גם פתעות מעצמו או מהמקולת אמר לי כן זה יום טוב וזה שמחת יום טוב אצלנו זה חלק מעניין אנחנו חוזרים מהתפילה וזה אנשים קומות מוקדם פתעות ככה ישר מטנו אז באמת בררתי אם זה מנהג של מקום לא איזה מישהו כזה נינתם באמת מנהג של ידע של מקום מסורת בסדר כי מבחנתו זה מפיק תם כי זה עונג יום טוב כל הסיבה שאתה ראיתי רוחן נפש מיום טוב זה עונג יום טוב בסדר אבל עקרונית לא רק זה אם יש דברים שאתה מאכל עצמך כל שנה שבתות ובאמצע השבוע לאכול משהו מיתמון אפשר אני לא אומר שאסור אבל בסדר הכל צריך גם לזכור שה היתרים האלה שמותר למשל הכל ביום טוב כמו שמעתי גם פעם שחטו ביו טוב היום לא כי היום כולם מבינים שאפשר לשחות מיתמון ו מתישהו ולאכול בסוף גם צריך לזכור גם איזה אווירה בסדר רוצים מלא יום טוב מה לי פעם מישהו מה לי או ספרדי ולפי הספרדים מותר לבשל ביום טוב הכל אבל הם יום טוב זה כמעט כמו שבת יש להם פלטה מכינים הכל מראש דרי אש מסלמי הוא אומר לי אנחנו רוצים אווירה של חג בית כנסת תפילה ולא רוצים הבוקר עד הערב לעמוד במטבח ולקלף ולבשל ולהפות וכו' יש בזה גם גם עניין זה גם חשוב. כתוב שבא כתוב בטור שבשבת מקדימים את התפילה וביום טוב מאחרים תפילת שחרית כי שבת אין מה לעשות קמים מתפללים ביום טוב בזמן חזל לפני התפילה הם קנאים בריקות השחר הולכים לקושש עצים לא לא לקטוף אבל לסוף יצין תדלי קש לשחוט את הבעמות שמה זה לשחוט בעמה זה לשחוט חלק את ה… להוציא את הגידים להכשיר את הדם, לבשל, לצלות – זה לוקח זמן. אם אתה שוחט כבש ביום טוב בבוקר, זה התעסקות של שעות. לכן, ברוך השם, אפשר להתפנות לעבודת השם בחגים.

דין בישול ביום טוב הרמ"א מסביר שגם בישול, שהוא אוכל נפש, תלוי אם מפיק טעם או לא. בזמנם, אם אפו מאתמול, לא יכלו לשמור את זה. היום, רוב הלחמים והפיתות שאנחנו אוכלים לא נאפו עכשיו. לכן, אם אין טעם או הפסד אם נעשה מאתמול, למה לא לעשות אותו ביום טוב? הרמ"א אוסר, והשולחן ערוך שואל אם זה ראוי לבשל ביום טוב אם אפשר מאתמול.

הבדלים בין שבת ליום טוב ביום טוב, כמו בשבת, יש דברים שמותרים ודברים שאסורים. אוכל נפש מותר, אבל יש דברים שמאש אסורים כמו קצירה ותחינה. דברים שאפשר לעשות מראש, כמו השחיטה, יש לעשות מראש. לפי השולחן ערוך, יש לבדוק אם אפשר לעשות מאתמול בלי לפגוע בטעם.

חול המועד חול המועד הוא לא הפסקת חג, אלא חג שרמת איסור המלאכה בו פוחתת. השולחן ערוך אומר שחול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן לפי צורך העניין. יש דיון אם זה דאורייתא או דרבנן. המשנה ברורה מביאה דעות שונות, ויש להיזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים.

מלאכות המותרות בחול המועד יש חמש מלאכות שמותרות בחול המועד: דבר האבד, צורכי המועד, פועל שאין לו מה לאכול, צורכי רבים, ומעשה הדיוט. דבר האבד הוא דבר שלא יעשינו עתה ויאבד. צורכי המועד הם דברים שצריך למועד עצמו. פועל שאין לו מה לאכול יכול לעבוד כדי לפרנסתו. צורכי רבים הם דברים שנעשים לציבור, ומעשה הדיוט הם דברים שלא נחשבים מלאכה.

עיראת שמיים בהלכה כשדנים בהלכות, יש לקחת בחשבון גם את עיראת השמיים. זה אומר לבדוק אם באמת יש צורך או אם זה רק תירוץ. לדוגמה, אם אדם אומר שאין לו מה לאכול, צריך לבדוק אם זה באמת נכון. עיראת שמיים יכולה להכריע אם ללכת לעבודה או לא, ואם לעשות דברים שהם לכאורה מותרים.

סיכום ביום טוב ובחול המועד יש הלכות שמותרות ואסורות. יש לקחת בחשבון את ההלכות וגם את עיראת השמיים. יש להיזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים, ולבדוק אם יש צורך אמיתי במלאכות שמותרות. ואז הוא אומר לעובדים שלו שאין עבודה בחול המועד. אני חושב שיש שאלה על תיילנדים, על גויים, עובדים זרים בחקלאות, שהמעסיק אומר "לא, לא צריך, אני לא רוצה לעבוד בחול המועד". אבל הם באו פה לארץ כדי להתפרנס. זה פועל שאין לו מה לאכול. אין לו מותח על החמיר דבר שהוא מותר. עסק שאסור לו לעבוד בחול המועד, כמו שאמרתי, חנות ריטייל סוגרים. וגם פה יגיד העובד בחנות: "אתה צדיק, אתה סוגר, אבל אין מה לאכול". אז הוא יש לו יותר. פה אין שאלה מה יאכל. לך יש איסור, זה לא צורך המועד. מה עושים? ירא שמיים, ירא שמיים לשנה כמונה, ירא שמיים לסגור את העסק, ירא שמיים לדאוג לפרנסיה של הפועל. שאלות שתכף נדון בהן.

דין מלאכה בחול המועד טוב, אז אלה חמשת הדברים. רק נראה פה את מה שהזכרתי בעל פה. תראו שורה הרביעית מלמטה בירושלמי: אמר רבי אבא בר ממל, אילו היה מישהו מנה עימי משפט חשוב גם קשור לירא שמיים. היתר שיושי מלאכה בחול המועד. מה זה היתרתי? זה תורה. תורה הייתה למד. אמר אחד, זה אומר היינו מקר חומם. גם נשינו מלאכה גמורה. כן, אמרנו חז"ל לא רצו שאנשים יתעסקו במסחר ומתן. זה גם בשבת. אתם יודעים שבשבת מותר לקנות ולמכור, מותר כסף מהתורה. למה חז"ל אסרו? אומר הרמב"ן על התורה כי אז אנשים ישכחו שהיום חג, שבת. אז אומר רבי אבא ממל מלאדים שגם אנשים יכולים לשוק לקנות אם קרו מסביר כלום. אסור לעשות מלאכה אלא כדי שאוכלים ושותים ויגיעים בתורה. ועכשיו אוכלים ושותים, או פה חזין כן, הבת אלה מבאה לידי שעמום. זה גם שיקול שני. ירא שמיים, אתה אומר אם אני לא הולך לעבודה אני משתגע, אני מתחיל לעשות שטויות, אני הולך לישון כאן בבחד בצהריים, אני משתגע, אני עצבני, הולך לעבוד עדיף. זה גם שיקולי ירא שמיים. ואז אומר הכל בו, רבי המשלם בוראן הרמי, זה שאיסור גדול בשחוק יותר ממלאכה. יבלה ויגיד איפה כדור השכן ערוך שסור מושב ליצים בחול המועד. לא גדול שאסור, גדול שאסור לעבוד. אני לא עובד, אז מה אני עושה? מושב ליצים. עדיף שתעבוד. שכוונת ה' יתברך מתינת המועד אתה כדאי להידבק ביראתו ואהבתו לעסוק בתורתו התמימה. עד כאן ישנו עכשיו. אין פה אמירה הלכתית תפתח את העסק, העיקר שלו תתבטל. אבל יש פה כיוון שאומר שלאיסור מלאכה בחול המועד יש, אתה אומר את זה מצד הבורא, אבל יש מטרה לחגוג, לשמוח, ללמוד תורה, לאכול, לשתות. אז צריך לראות באמת גם את זה להכניס למערכת השיקולים. כי כמו שאמרנו, זה דברים שהם לא מדויקים. מה זה דבר עבד? מה זה פה אין שם מה יוכל? מה זה צורך רבים? הרבה דברים גבולים. אז צריך להבין את המכלול שיש פה עניין שדורה את מקרא קודש, יש פה עניין שלא תהיה בטלה. ואז בתוך זה לעשות את כל מערכת השיקולים. כבר הזכרנו פה לפעם שבסוף כל אחד הוא הפוסק של עצמו. הוא צריך להחליט אם הוא הולך לעבודה או לא. מה זה עושה לו שהוא לא עוד? כל השיקולים האלה הם בסוף שיקולים אישיים.

דין גילוח בחול המועד טוב, נראה פה כמה דברים שיש להם סימן מיוחד. כמו שאמרנו קודם, ראשון זה גילוח. יש איסור גילוח בחול המועד, אבל זה לא מתחיל ממה שכתוב במשנה "אלו מגלחים אנשים מסוימים". זה לא מתחיל מלא, זה מתחיל מכן מה יש לך נערוך תפקוף לעמידה א' סיף א'. מצווה לגלח בערב יום טוב. זה העניין. האיסור לגלח בחול המועד נולד ממצווה לגלח בערב יום טוב. כלומר, שוב דוגמה בעיה שנראה את שמיים. אם אדם יגיד לא מתאים לגלח בערב יום טוב, אפשר לדעת את זה. אבל אם מקפיד לא יתגלח ולא יסתפר בחול המועד, פספסת. כי המטרה הייתה שתיכנס מכובד לרגל ולא שלא תתגלח. למה חז"ל אמרו לא להתגלח להסתפר בחול המועד? כדי שאדם לא ידחה יגיד אין לי זמן, הוא כל המועד יש לי זמן להתגלח להסתפר. לא, אנחנו עושרים עליך כדי לגרום לך להתגלח להסתפר בערב ערב רגל. אבל אם לא עשית, אם אדם לא התגלח, לא עשית דרץ קנוב וסער רוטב לכבוד הרגל, פספסת הלכה. זה גם דוגמה. אפשר להיות סעיף ב', הם מתגלחים במועד, אבל יש כאן קוד סעיף א'. כן, מתגלחים בערב יום טוב, כן. כמו שאמר המשטר הבורא, שלא ייכנס לרגל כשהוא מנובל.

דין כביסה בחול המועד טוב, אז זה איסור. יש לי דיון ואחרונה אגיד את זה בשני משפטים. מה קורה עם אנשים, בעיקר כאלה שמתגלחים כל יום, ככה מאוד מקפידים, ואז הם גם מתגלחים בערב יום טוב, ואיסור גילוח בחול המועד גורם להם לראות מנובלים ברגל עצמו. ושוב, אגב חג שני, אנשים באים אליה בערב פסח, בערב שני של פסח, או יש מין יצרת רב, נכון, מתגלח לכבוד החג. אמרתי לא כן, אבל הייתי צריך לעשות את זה בערב חג. מה באת עכשיו? לא עכשיו ערב חג, לא עכשיו חג. קיצור, אני קצת… אז ערב שני של פסח זה חג, ואיסור מתגלח בחג בחול המועד זה לא נכון. זה הרגשה לא טובה שאתה מנובל בחג עצמו. אז פה יש שאלה גדולה גדולה שנקראת בטלתה בתלת הקנה. האם אפשר לבוא להגיד למישהו תשמע, אם אתה מתגלח כל יום, כולל ערב חג, כולל חול המועד, האיסור לא חל עליך. יש גישה כזאת. הרב פייסטיין, היו כמה פוסקים שהתאימו, רוב רוב פוסקים שהלכה לא זזה ממקומה. במיוחד היום שכל מי שיושב פה לא מתגלח כל יום, אז הלכה כבר לא בדיוק מעצה שדיברו עליו נדב ידב ועוד, שאנשים מתגלחים כל יום. אז היום ההלכה במקומה, כן להתגלח להסתפר מה שצריך ערב יום טוב, יום לפני, לא משנה, אבל לא בחול המועד, אפילו אם אדם מרגיש שזה מציק לו לחג בערב יום טוב עצמו. בעיקר בערב פסח אחרי חצות עשו להסתפר, כי ערב פסח בעצם זה לא ערב פסח, זה פסח עצמו. בדלת בניסן בתורה זה חג הפסח ואז יקרה בו קורמל פסח, אז יש איסור מלאכה מחצות כמו חול המועד במקומה שאיסור כמו חול המועד גילוח תספורת כביסה איסור גם מחצות של ערב של ידלת. אז שהגדול יתגלח בערב יום טוב זהו בידלת בבוקר אחרי שריפת חמץ או אפילו עדיף יד ב' יד ג' יום מהן לפני. ככה להגיע קנת ציפורניים. ניד זה בעל פה. איתול ציפורניים בערב חג יכול למועד מחלוקת אם מותר או לא, אבל שוב אלה שעושרים אומרים מה נזכר עד עכשיו תטוע ציפורניהך לכבוד החג עד חצות בערב חג. טוב, זה ציפורניים דיברנו תפקוף למידלית. נבוא לתפקוף למידלית כמו שמעתי זה סימן ייחודי. קיבוס הם לחפשים במועד שום ואותה סיבה יש לה בוראה סיף קטן א'. מה הבעיה? הרי אני רוצה בגדים נקיים בחג, נכון? אומר המשלמורה אפילו לצורך המועד והטעם כדי שיחבס בערב יום טוב לצורך יום טוב ולא יכנס למועד שום מין הובן. אנשים יגידו אין לי זמן בערב פסח, צריך לנקות הבית, להרגל מדיקת חמת ערימות תביסה, נעשה את זה כבר בחג בכל המועד. לא, לא רוצים, חזר לא רצו שבמועד תטוע ציפורניים, תסתפר, תחבס ותעשה את זה עד החג. לכן גזרו לא לחבש מהמועד אלא אם כן יש אתן פה דוגמה מתפחות ידיים, מתפחות ספרין, בגדי קטנים. קיצור, אם באמת אין בגדים, אתלחלך, עדים קטנים שמה נגיד בקביס המחי זה נותר כאילו? צריך עד החג לא אבל עד חצות כל המועד תהיה לי שאני אקצור את זה אם עדים קטנים וזה הם נגמר נגמרו מגבות, נגמרו בגדים, אתלחלך, מפות, לא יודע נוראים כאלה חוצות חוצות תהיה חג מותר אבל המטרה היא שוב להגיע לחג שאין לה רמות קביסה הכל מחובץ, ואז היא נתקן, זה כמו גילוח החוצים שהתגלחו ו טוב זה לגבי הדבר הרבה שקצת דיברנו רוצה לבוא נעשה שם מקה חוממקה סחורה תפקו שלא מתת זה נסיים אומר השולחן הרוסי הכל גמור, עוד מסך מועד קטן זה מתגדרה יפה, מועד קטן לא חולם מועד כשאתה אומר חולם מועד, אתה שומע את המילה חול, אתה מתבלבל מועד קטן כל סחורה אסורה נקודה אין לי כן זה אמת צורך המועד לקנות חלב וזה אפילו כלשהו כן סתם אדם אומר בוא נמכור לך שעון, נמכור לך משהו, לא כן זה רק חנות גם חברים לא עושים מקה חוממקה בין לקנות בין למכור כן גם אתה בתור קונה לא הולך לחנות אפילו אם בא לחנות פתח מסיבות נניח שמוצדקות כלומר אתה בא לחנות לא אפילו מלווה וכו' סיף דלת אם יש לו סחורה שאילו אם קרן אתה הפסיד מהקרן כמו שאמרתי יש לו חנות ירקות חנות פירות כל יום שעובר הסחורה נרכבת והפסיד מהקרן, לא כש מניעת רווח שאני יכול לעשות קופה, אני מקור הרבה דברים בכל המועד אלא ממש להפסיד מהקרן מותר למוחה אבל אם לא הפסיד מהקרן לא כן כמו שאמרתי דבר העבד אם הדבר ישמר נכון מניעת רווח יכולת להרוויח יותר זה לא מתאים הבא להומר שוב ירד שמיים מכל מקומים הוא בעניין שאם יקרה נעתה יהיו לו מרות ברווח ויוציא לשמחת יום טוב מותר למכור אני אחד אומר כל המועד הנכון מה זה לעשות מחירות יש אנשים בחופש וזה אני יכול עכשיו לעשות מחירות טובות אני הרוויח הרבה ויוציא לתוך המועד מותר לבדוק אותו מה עשה עם הכסף כמו שאמרתי מה מצבו הכספים אבל עקרונית כן הוא אומר רק מי שיהיה לו מספיק כסף צוקה כלכלית הוא אדם ש סודר בחיים הרבה אנשים מסודרים מהם זה הדבר שמותר סיף שדה לי זה הדבר האחרון מוכר פירות קצות וכלים מוכרים בצינה ליצור חמד האדם נתקע אין לו חולצה לחג חלקה לו נקרא לו לא יודע מה הגיעה מנסיעה הולך לחנות מגדים הולך לשמוע אני חייב חולצה אסור לי לפצוח הוא עוד הפתח בשקט שאף אחד לא יראה בצינה כי זה צורך המועד המוכר שלא צריך את זה אבל קונה צריך צורך המועד אבל עושים את זה בצינה ולא פותחים בפרסיה בצורה שפוגע טוב אלה פחות או יותר הדברים שאמר מלאכות כמו שאמרתי בטח נעמד אמר ש נשאור מלאכה מהתורה כמו שאמרנו על יום טוב קודם כל לא עושים מלאכה חמישה דברים מותרו ולא הפוך לא הכל מותר חותמה שאסור הכל אסור לכן אמרתי גם דברים שמותרים ממש צורך המועד לא נדבר עמש של להדליק אור צריך לחשוב על כל מתק ומתק אבל נשתדל להיות יותר במועד פחות בכל יותר באיסור שמטרה כמו שראינו לשמח אנחנו יודעים כשאדם שובט במלאכה זה מוח שלו יותר פנוי לעבודת השם לשמחה לזכות ימי החג ודאי פסח של שבעה ימים שעת מצות, שרד יצאת מצרים, תפילות, הלל יש הרבה תכנים ופשוט להשביט את הדברים הפחות חשובים קראתי לו מזמן שבקרב העולם שלנו שאנחנו מפוצצים במידע ועיסוקים המוח זה כמו ארדיסק הוא מוגבל אם אתה מאמיס על המוח התעסקויות ותרדות וזה הוא לא יכול להתחיל תגיד למוח שעוסק בעבודה ו משתובבות וטיולין ציין מצרים, תחילת מצה, חירות אין אין אני מפוצץ אז לרוקן לפחות בחג שבתות לרוקן אותו לשים כמו שחזן אומרים ששת תמיד תעשה מלאכה אי אפשר לעשות מלאכה בשביל שאמין אלא הרי כאילו כל מלאכתך סויה אתה בשבת חג מלך חג שביאמין אין אין תרדות אין כלום פתאום יש מקום בראש במוח בלב לכל לכל העירת שמה כל הדברים האחרים טוב שיהיה פסח אני מדברים להגיד פסח שמח וקשה מכירים את זה ופה ההורים קשר ושמח כי שמח בטוח יהיה שיהיה גם קשה פסח קשר בטוח יהיה אני צריך שיהיה שמח על פסח שמח וקשה את כל האחרונות לעשות בשמחה בדיקת חמץ הערב אתם עושים בדיקת חמץ