פרשת נח | בין אדם לבעלי החיים | הרב שלומי

‫שלום לכולם. אולי זה השיעור האחרון בזום, כי יש דיבור שאולי בשבוע הבא אנחנו חוזרים להיפגש פנים אל פנים. מחכים להיפגש. בואו נדבר על פרשת נוח, והנושא שלנו יהיה בעלי החיים. לאחר שנוח יוצא מהתיבה, הקדוש ברוך הוא מתיר לנוח ולצאצאיו, שזה אנחנו, לאכול בשר. כפי שנאמר בפסוקים אחרי היציאה מהתיבה: "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאוכלה". זה בפרק ט', פסוק ג'. "כירק עשב נתתי לכם את כל". כלומר, עד עכשיו מאכלו של האדם היה ירק עשב, שהרי בימי הבריאה נאמר לאדם הראשון: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ואת כל העץ אשר בו פרי עץ, לכם יהיה לאוכלה". כלומר, מאכלו של האדם הוא צומח. ועכשיו, אחרי המבול, הקדוש ברוך הוא מתיר לבני האדם לאכול בשר.

היתר אכילת בשר ונשאלת השאלה למה. הקדוש ברוך הוא משאיר איזשהו זיכרון מהאיסור של אכילת בעלי חיים, ונאמר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". כלומר, מה שנקרא בלשון חז"ל, איבר מן החי. כלומר, כדי לאכול צריך לאכול בצורה מסוימת, בשחיטה לעם ישראל או במיתה לעמים אחרים, אבל אסור לאכול איבר כאשר בעל החיים עדיין חי. זו בעצם מזכרת מהאיסור שהיה לפני המבול לאכול בעלי חיים. יש דעות בודדות שאומרות שאדם הראשון מותר היה לו לאכול בשר, אבל מה שאמרנו עכשיו זה הפשט של התורה, וזה כפי רוב הדעות, רוב הפרשנים. אז מפני מה מותר לאדם לבני נוח לאכול בשר? אני רוצה לענות תשובה, שלפני שאני מסביר אותה, אני רוצה להסביר משהו פרשני. אנחנו, כשאנחנו נכנסים לתוך התורה, אנחנו חושבים שנוח לא רגיל לאכול בשר. אף אחד לא אוכל בשר מימי האדם הראשון ועד המבול. והקדוש ברוך הוא בא ואומר, עכשיו זה מותר לכם. כאילו, לפני כן זה היה אסור, ועכשיו זה מותר.

הסתכלות על בעלי חיים אני רוצה לטעון שפה זה לא ככה, אלא בעצם האיסור לאכול בשר היה איסור טבעי, וגם היתר לאכול בשר אחרי המבול היה בעצם היתר טבעי. כלומר, כשאם שאם אני אשאל מישהו היום, מדוע אתה לא אוכל בני אדם? אז הוא יגיד לך, השתגעת? למה? מה פתאום שאני אראה באדם מאכל? הרי הוא בן אדם כמוני. מעין מה שהגמרא אומרת, מה ראית שדמך אדום מחברך? לך יש דם אדום, לחברך יש דם אדום, לך יש אישיות, לחברך יש אישיות, לך יש נשמה, לחברך יש נשמה. אתה לא מעלה בדעתך שחברך יהיה מאכל. והנה הטענה שאנחנו רוצים לטעון היא שלפני המבול, האופן שבו בני האדם הסתכלו על בעלי החיים הייתה כמו שאנחנו מסתכלים על בני האדם. כלומר, בעלי חיים היו בעלי אישיות, בעלי חיים היו אנושיים, ולכן לא עלה בדעתם של בני האדם לאכול אותם. והקדוש ברוך הוא לא אסר לאכול בעלי חיים. השוב של האם הראשון, אתה אוכל צומח. ברור שהוא לא אוכל בעלי חיים. ולכן גם עכשיו, שהותר לאדם אחרי המבול לאכול בעלי חיים, לא מדובר במין היתר כזה שעם חכמותו הוא יכול לאכול.

שינויים אחרי המבול הקדוש ברוך הוא כביכול בא ואומר פה, תראו, אתם לא תבעלו מאכילת בעלי חיים. זאת אומרת, זה לא ייראה ביניכם משהו שיש בו איזושהי בעיה מוסרית או בעיה נפשית, אתם פשוט תאכלו בשר. אתם… זאת אומרת, ההיתר הזה הוא כאילו היתר טבעי. מה פתאום אני אומר דבר כזה? מה השתנה לבעלי החיים? אז ראשית אני רוצה לציין שלא רק… יש פה… יש הרבה שינויים שקורים אחרי המבול. למשל, אחד השינויים, שגם בעלי החיים אוכלים בעלי חיים. בדיוק כמו שנאמר לאדם הראשון שמאכלו זה מן הצומח, באותה פרשייה, בפרק א' של בראשית, נאמר גם כן שבעלי החיים מזונם הוא ירק עשב. ואילו פה, אחרי המבול, כתוב שבעלי חיים, הקדוש ברוך הוא אומר, אני אבוא חשבון מבעלי החיים שטורפים בני אדם. "את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרושנו". הקדוש ברוך הוא אבוא חשבון עם בעל חיים שטורף בני אדם. מה פתאום בעל החיים טורף בני אדם? הרי מאכלו זה ירק עשב. כי מובלע פה בעצם שבעלי חיים הם הופכים להיות טורפים. ‫וברור שבאדם הראשון לא יאכל בעלי חיים, הוא אומר, משום שאני לא מזון. אז מה קורה אחרי החיץ? אתם זוכרים את הרמח"ל בתחילת המסילת ישרים. הרמח"ל אמר שהאדם בעלייתו מעלה את העולם ובירידתו מוריד את העולם. לא כולם יודעים שהרמח"ל במסילת ישרים, בנוסח של קרס סדר ויכוח, מסביר את זה בצורה הרבה יותר עמוקה. והוא מביא לזה ראייה מהמבול. הקשר של האדם עם הבריאים, עם בעלי החיים, גם אולי עם הצומח ועם הדומם, היה קשר מיסטי, פנימי, רוחני, אדיר. אני רוצה להקריא לכם משפט של הרב קוק. אני אף פעם לא אהבתי שהיו מדברים על נוח בזלזול. אני לא יכול לקחת לי על צדיקי האמת, כמו רש"י שכתב, יש דור שנשבח, יש דור שנגנה. אבל זה רש"י, מי אני? אני תמיד הסתכלתי על נוח, אמרתי לעצמי עלווה והייתי נוח. כתוב בחז"ל שנוח, בעל הקב"ה שלומד אותו, איך אני אאסוף את כל בעלי החיים? הקב"ה אמר לנוח, אל תדאג, הם יגיעו אליך. הקב"ה מפורש שהם באו אל התיבה. כתוב "ויבואו אל נוח, אל התיבה, שניים, שניים". זאת אומרת, הוא לא תפס אותם, הם באו בעצמם.

הקשר המיסטי בין האדם לבעלי החיים מסביר הרב קוק, בנשמתו היסודית של נוח נתגלו כל יצורי העולם, כל החיים כולם. הם באו אליו ואל התיבה במשיכה טבעית פנימית כהמשכת הענף אל שורשו. כמו ענף שנמשך אל השורש, הם התמגנטו אל נוח, בעלי החיים. כלומר, נוח היה צדיק, ובגלל שהוא היה צדיק, בעלי חיים שהיו כנראה צורך העניין, כפי שחז"ל אומרים, היו צדיקים, נמשכו אל נוח כהמשכת הענף אל שורשו. כלומר, האדם יש לו נשמה גבוהה מאוד, לבעלי החיים יש להם נשמה שהיא במדרגה אחת פחותה מאדם. אדם יש לו נשמה מעולם שנקרא אריך אנפין, לבעלי החיים יש נשמה מעולם שנקרא זעיר אנפין, והם נמשכים אל הנשמה הגדולה. זאת אומרת שהיה קשר שנקרא לו עכשיו קשר מיסטי שכל אדם הם בעלי החיים. ולכן מה? כשאדם חטא, זה כמו שעכשיו… תחשבו, נגיד שאני נוח, תראו אותי, אני עכשיו נוח, ואני אוכז באצבעות שלי אלפי מיליוני חוטים, וכל חוט מחובר על בעל חיים, חוט רוחני אמיתי. אז אם אני עכשיו חוטא ואני יורד, אני מוריד את בעלי החיים, ואם אני עולה למעלה, אני מעלה את בעלי החיים, את הבריאה כולה. ובעצם הכוח הזה של האדם להיות קשור לבריאה, את זה הקב"ה בעצם עצר אחרי המבול.

הפרדת האדם מהטבע כתוב בתורה: "וירח השם את ריח הניחוח. ויאמר ה' אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". הקב"ה בעצם מבטיח שהוא לא יקלל את האדמה בעבור האדם, אבל לא ברור. למה? הרי זה בדיוק המבול. המבול זה שאתה מקלל את האדמה בעבור האדם. בגלל האדם, האדמה נתקללה. למה הקב"ה מונע את עצמו מהעונש הזה? אם היית אומר לי כי הבן אדם קיבל את העונש שלו והוא למד לקח והוא יותר לא יחטא, אז אני מבין. אבל אתה אומר בדיוק הפוך. אתה אומר אני לא אקלל את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ההסבר העמוק של הפסוק הוא שהקב"ה פותח מהלך אחר, והקב"ה מנתק את הקשר בין האדם לטבע, ואומר בעצם עכשיו אנחנו נמצאים בשני קווים מקבילים, האדם והטבע, ואין ביניהם עכשיו קשר. כדי שאתה, בן אדם, לא תוריד את הבריאה, אלא הבריאה תמשיך להתקיים, לכן הקב"ה בעצם משנה כביכול את תפקידך, אתה האדם. אתה לא עכשיו עסוק בטבע, אלא אנחנו עסוקים בתיקון האדם. יום יבוא והאדם יהיה מתוקן, ואז יחזור כאילו יכול, יפתח מחדש הקשר הסמוי בין האדם והטבע, ויחזור התפקיד המקורי של האדם להיות קשור אל הטבע, מכיר את הטבע, קורא שמות לטבע, חי עם בעלי החיים באיזושהי הרמוניה אמיתית.

הקטנת הכוח הנשמתי הקב"ה מצמצם את הכוח הנשמתי. שימו לב, אומר הרמח"ל, האדם עובר ממדרגת עריך אנפין, הנשמה שלו מתכווצת למדרגת זעיר אנפין. עריך אנפין זה פנים ארוכות גדולות, זעיר אנפין זה פנים מוקטנות. מדרגה אלוקית נמוכה יותר מהירה באדם. ובעלי החיים? בעלי החיים הופכים להיות ממש כמו הדומם, כמו צמחים. חברים יקרים, מה זה בעלי החיים בשבילנו? הרי אנחנו לא מבינים. אדם יהלך בעולם ורואה בעלי חיים, והוא לא מבין מה המגוון הזה, מה ראה השם בבריאות האלה. יש לנו כל כך הרבה סוגי בעלי חיים מופלאים, עם כוחות עצומים. מבחינתנו זה שעשוע. מבחינתנו, בעלי חיים, זה מצוין, כי זה חמוד, ואפשר להביא אותם לגן חיות. ואז בכלל זה אטרקציה גדולה להורים שיש להם ילדים והם לא יודעים מה לעשות בחופש. אז הם הולכים לגן חיות, לראות בעלי חיים, ובעלי חיים מאוד חמודים, מפחידים, גדולים. בעלי חיים משלהבים את הדמיון שלנו, ואז אנחנו נקוטים סיפורים על בעלי חיים. אבל בעצם אנחנו לא מבינים בכלל מה סודם, מה עניינם, מה תפקידם, מה העומר שלהם. מי שלא חי אמונה בקדוש ברוך הוא יכול לחשוב שזה העולם, זה בעלי חיים, זה יצורים, שרק יש להם פשוט עניין לשרוד. פשוט הכלבים, החתולים, הבקר, האריות, הנמרים, כל בעלי החיים פשוט צריכים להתקיים, לשרוד. כאילו זה העולם, העולם זה משהו חסר פשר, סתום למדי. אבל לא מפתאום. זה רק אחרי היציאה, אחרי הנפילה הזאת. ולכן כוכבת ישראל, התורה הקדושה, סופרת לנו בתהילים של דוד המלך שכל בעלי החיים יש להם שיר על אל, וזה נתפרד בדברי חז"ל בפרק שירה, שכל בעל חיים יש לו שירה. בכלל, אתה, הבן אדם, התפקיד שלך היה להיות המנצח בתזמורת של בעלי החיים.

היתר אכילת בעלי חיים זה שהקדוש ברוך הוא מטיר לנו לאכול בעלי החיים זה לא יותר, למשך לא מבינים למה זה אסור, כי בעלי החיים, כמו שרואים בהבנותינו הערבים, באיטליז, או היום קוראים לזה משום המעדנייה, בפינה של הבשר בסופר, יש לך פוסטר ענק שבו אתה רואה פרעה מחולקת כמו פאזל, וכל פאזל יש לה מספר. אז אנחנו מבחינתנו זה… בשר, בעלי חיים, בשר, מה זה? בטח. זה היתר לאכול בשר הוא כי באמת אנחנו לא מבינים מה… בינינו זה כמו, מה ההבדל בין חיטה, בין רימון, חיטה, ובשר? וזה המושג שאני מטיר לך לאכול בעלי חיים, בעצם הקטין, את עוצמתם הנשמתית של בעלי החיים. ואתה לא רואה בהם… וגם הכוח הנשמתי שלך הוא קטן, אין לך קשר אמיתי ועמוק איתם. רב חן אומר שזה המשמעות דברי חז"ל, ואם ראשונים כמלאכים, אנו כאנשים, ואם ראשונים כאנשים, אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן-יעיר. אז הוא אומר שחמורו של רבי פנחס בן-יעיר היה חמור שהוא גלגול של חמור מפני המבול. ולכן החמור של רבי פנחס בן-יעיר הקפיד שלא לאכול מדגן לא מיוסר. זה לא איזה סקופ חמוד. זה מוסס על יסודות שקשורים ליסודות האמונה.

הקשר בין האדם לטבע בעצם מה שקורה, ואני אומר את זה בעצם רב, שאחרי המבול נוצר איזשהו מרחק בין האדם והטבע. אתה מסתבר בטבע, והטבע כולה, גם את הדומם, גם את הצומח, גם את החיים. אתה מסתבר בטבע ואתה בעצם רואה בטבע כמו תפאורה, כמו שיש הצגה. אז יש את השחקנים. השחקנים זה הסיפור האמיתי, אלה מסתכלים, אותם שומעים. אבל יש להם תפאורה. בסדר, תפאורה. אז אנחנו בעצם, אנחנו בני אדם, זה העולם, וכל הטבע מסביבנו זה סתם תפאורה. אין לנו קשר אמיתי עם הטבע, חברי, עמוק, ולכן גם אנחנו לא משפיעים עליו. עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף לא ישבוטו. סוגרת, העולם הטבעי נוראי כמנגור לא קשור אליך, בן אדם. כשאני קורא את הפסוק הזה, אני תמיד ככה חושב, אחת מחשבה מוזרה ועצובה, שרבה פעמים קראתי פה ושם תיאורים של יהודים שהיו במחנות הריכוז והעבודה וההשמדה של הנאצים, אז אנחנו רגילים לראות סרטי שואה בשחור לבן, אז זה נראה לנו כזה שהכול שם שחור לבן. אבל מי שיודע איך אירופה, איזו אירופה, אירופה זה מקום יפה, מקום ירוק. ומתארים שישבים, מצאים בתוך מחנה הריכוז, ובחוץ יש ירוק עד, ויש פריחות ויש זריחות ושקיעות. זאת אומרת, זה שיש רוע כל כך גדול בעולם, הטבע הוא אפתי, הוא זורם במעגלה, נאו מעגלותיה, לא תדע, הטבע זורם במעגלים שלו, כאילו הפרחים של אירופה לא שמעו מהזעקות של הרוע. ואין קשר, הטבע הוא בתיאור רחוק מך. אז מה קורה עכשיו עם האדם? שימו לב למשך הפרשה. במשך הפרשה, בעצם, עד המבול אנחנו בעצם שומעים על האדם הראשון. ונכון, היה שושלת הבל מת, שושלת קין היא כנראה השושלת העיקרית, כאילו שושלת קין נגיעה למבואי סתום, ובעצם יש שושלת אחת, שושלתו של אדם שעברה דרך שת. ויש כאילו בעצם אדם אחד. נכון שאדם הזה הוא התרבו, אבל בעצם יש אדם אחד. אז איפה נמצא הריבוי? הריבוי נמצא אצל בעלי החיים. זאת אומרת, האדם בין בעלי החיים זה כמו מנצח בתזמורת. כמה מנצחים יש וכמה כלים יש בתזמורת. בתזמורת יש איזה, אני יודע מה, איזה 50 או 100, סלחו לי על הבריאות, כלים, תזמורת גדולה, מלארמונית. ויש מלא כלים. ויש מנצח אחד, כי הוא, המנצח הוא לצורך העניין, לא יודע לנגן. המנצח לא יודע לנגן, אני לא יודע מה הוא יודע. זאת אומרת, אני יודע שהוא יודע המון, אבל בעיני המתבונן כמוני, שלא יודע בני כלום, אז המנצח יודע רק לעשות ככה. ויש המון אנשים שהם, וואלה, נגנים מדהימים, והם מנגנים. אותו דבר, האדם קורא שמות לבעלי החיים, בעלי החיים זה השירה של ההוויה, זאת הבריאה האלוקית, והבן אדם בא לעורר את כוחם של בעלי החיים, ולכן הם גם יישכים אליו, כי הם עולים עליו, כי הוא הצדיק, והם עולים לצדיק, שהוא נוח, שהוא… אבל אחרי שעזבנו את הטבע, כי ראינו שזה… לא משנה, אחרי שעזבנו את הטבע, אז הקב"ה בעצם בורא את העמים השונים. מנוח יוצאים שלושה גזעים, שם, חם ויפת. והפרשה מתארת לנו תיאור כפול ובמשולש להתפצלות העמים. תיאור אחד זה מגדל בבל, שמתאר לנו בצורה מאוד ציורית איך נהיים שפות, נהיים עמים שונים. יש תיאור אחר של מלא נפצה הארץ, יש פה רשימה ארוכה של מה שנקרא בלשון חז"ל 70 אומות. בעצם יש כאן איזשהו תיאור נרחב של התפצלות העמים. כאילו בעצם עזבנו את בעלי החיים, ועכשיו נהיה פה עמים. והעמים הם מחליפים את בעלי החיים, וכל עם יש לו שפה. שפה זה צורת הסתכלות על העולם. השפות השונות זה הגוונים השונים. עכשיו זה נורא… זה די קשה כי זה יוביל גם למלחמות. המלחמות שם היו מלחמות, היו מלחמות על האופי שלהן, אבל 70 מומים. ואז פתאום נברא הצדיק, וזה אברהם אבינו.

הקמת עם ישראל אני מאוד אוהב את הפירוש של אברוי שרקי, שמסביר, שבעצם אחרי שנבראו 70 עמים, אז, והיום אמר השם אל אברהם, לך לך מהצליחה, ומה קורה שם? ונברחו בך כל משפחות האדמה. מה זה ונברחו? זה מילה. למרות שישמע לכם שזאת מילה מלשון חז"ל, מהעברית החזלית, אבל יש לה שורשים גם בעברית המקראית. ונברחו בך, פעולת ההברכה החקלאית, ונברחו בך כל משפחות האדמה, כלומר, הכנסת ישראל כמקור שהכול מתברחים אלו ונברחים אליו. כלומר, אחרי שמתפצלים, יש את המנצח שמארגן את כולנו את הזמורת, שכולם עולים ונוערים אל הצדיק. היום הוא, כמו שכתוב, הנה רואה לב כל הגויים ולירושלים, על עם ישראל. אז הקב"ה, אחרי שהוא בורא את העמים, אז הוא בורא את עם ישראל כדי להביא את העולם האנושי אל התיקון שלו. כשהיה הוא הנביא, אחרי שהוא רואה את כל העולם, אחרי שהוא צופה את התיקון האנושי, אז הוא רואה את, וגר זהב עם כבש, את השלום בין בעלי החיים, את הקשר בין האדם לבעלי החיים. הרב קוק, אני קיבלתי הרבה פסקאות של רב קוק על בעלי החיים, רב קוק, סליחה לצדקים, שאהב בעלי החיים מאוד. יש פסוק ב… אמת, אני לא זור אם זה אפשר ביום. עם אבני הדה בריתך וחיית השדה הושלמה לך. כלומר, יחזור הקשר העמוק עם בעלי החיים, והתפקיד המקורי של האדם. אני רוצה לומר מלא סיום. אז בעצם אמרנו שלפני המבול, אדם בין בעלי החיים כמנצח ותזמורת, בעלי החיים, עם כל הכוחות המיוחדים שלהם, הכוחות המיוחדים שלהם שהם הרבה יותר גדולים מהכוחות של בני האדם. כל מי שמכיר בעלי החיים יודע שהם כוחות כישרונות אדירים. הם מבטאים את כוחם הנשמתי לפני המבול. אז העולם זה שירת בעלי החיים, והאדם הוא המנצח. אחרי המבול יש תיקון של האדם, האדם מתפצל לכוחות שונים, והעם ישראל הוא בעצם האדם, המנצח ותזמורת בני האדם. ואז, לעתיד לבוא, היא פתח העולם של בעלי החיים של הטבע.

הצלת בעלי החיים בטבעת נוח איך זה קשור לטבעת נוח עצמה? לא ניכנס לשאלה, מה היו החטאים של המבול, ומה היה בדיוק העונש של המים דווקא, אבל אני מדבר על ההצלה, ההצלה בדמות טבע נוח. טבעת נוח, מה שמופלא בה, היא שהקב"ה מבקש מנוח להביא אל הטבע את כל סוגי בעלי החיים. למה זה מופלא? כי אם בעלי החיים היו סתם שרבוט של הקב"ה, הקב"ה היה אומר לנוח, תראה, אני מציל אותך, ואז נברא עולם חדש. אז עשינו אריה בעולם הקדום, אז תהיה חיה אחרת, שיקראו לה שם אחר והיא תהיה אחרת, מאז זה משנה. אז יש לה הקב"ה צווה על נוח להתאמץ ולהביא, למרות שבסוף הם באו אליו, אבל הם באו אליו מתוך כוחו נשמתי. וכמו שכותב כאן הרב קוק על כוחו הנשמתי של נוח, בנשמתו של נוח נתגלו כל אוצרות העולם. זאת אומרת, הנשמה שלו היא כוללת את כל הכישרון של בעלי החיים מבחינה רוחנית. אז הם באו אליו. הקב"ה צווה על נוח, נוח, אתה צריך, כמו שהייתי פעם שחנן פורט קרא לנוח, להביא החברה להגנת הטבע. אתה צריך להביא את כל בעלי החיים בדיוק כמו שבראתי. זאת אומרת, אני הולך לקרקל את הציור שלי, אבל הציור החדש חייב להיות אותו דבר. למה? כי כל קו בציור היה עמוק ומשמעותי, כל בעל חיים יש לו סוד, ואתה חייב לשמור את כל הסודות האלה. ומה שקורה בתיבה, שנוח במשך שנה שלמה מוסר את נפשו על חיי בעלי החיים. טבעת נוח תראו אותה כמין רחם של העולם החדש. עכשיו, יוצאים מהתיבה, זה כמו תינוק שיוצא מהרחם. וזה כמו אצלנו, נכון? אנחנו בתוך הרחם, לומדים תורה. מה מלאך הוא מלמד תורה? ברחם האדם נחשף לכל הסודות של נשמתו. המלאך שמלמד תורה ברחם זה בעצם הישירה של הנשמה. הנשמה של האדם שהיא יודעת כל התורה שלה. ואותו דבר, טבעת נוח זה הרחם של העולם שלנו.

טבעת נוח כרחם העולם כלומר, העולם שלנו יצא מתוך העוצמה הזאת של נוח שמוסר נפשו בעד כל בעל חיים. כלומר, נוח יצא להתקשרות עמוקה עם בעלי החיים כפרידן העולמתי, כזיכרון הלא עולמי. זכר למעשה בראשית. ואנחנו צריכים להבין שעולם שלנו הוא עבר סדנה של שנה שלמה, בחווה של נוח, בתיבה הזאת. זאת אומרת שכאילו אנחנו בוגרי טבעת נוח, וטבעת נוח נמצאת בזיכרון, יושבת פה, מאחורי הזיכרון, כאילו שהוא כמו ימי הרחם, ימי הריון, שזה זיכרון שבעצם הולך עם האדם לצף החיים, כי משם בנו ולשם נגיע. אני מסיים פה ואומר שיש כאן סוגיה רחבה של צמחונות, של איך זה מתגלגל אחרי זה בתורה. בתורה אחרי זה יש כל מיני אזכורים ומצוות שקשורות לבעלי החיים, שקשורות לתפיסה הזאת, ולגילויים שונים של נושא של צער בעלי חיים, ועל כל זאת ועוד בהזדמנות אחרת, רק שורשים גדולים וחשובים ליחס לבעלי החיים. כלב זה לא רק כלב. שבת שלום לכולם. שבת שלום, שרצה אחריו. תודה רבה.