מחלוקת חוצה דורות אנחנו במחלוקת נדירה שהתחילה בגמרא ועברה לרבנים כמו הרי"ף, הרמב"ן והראש, ועברה לשולחן ערוך ועד לרבנים נוספים. זו מחלוקת חוצה דורות. כשעומדים בתסף, רואים שבין הפוסקים הספרדים והאשכנזים יש דעות שונות. לא כל הספרדים אותו הדבר ולא כל האשכנזים אותו הדבר. למשל, הספרדים המרוקאים עוסקים לפי הרמב"ם באופן אינטנסיבי.
דין ציצית – צמר ופשטים הדיון שלנו פה הוא על ציצית. האם זה רק צמר ופשטים או כל הבדים? בכל מקרה, מדרבנן הכל חייב. השאלה אם זה מדאורייתא או לא. יש מחלוקת בין רב נחמן שאומר שרק צמר ופשטים חייבים בציצית מדאורייתא, לבין רבי אבאו וכל המוראים שאומרים שכל סוגי הבדים חייבים בציצית.
פסיקת הרמב"ם והרי"ף הרמב"ם והרי"ף פסקו כרב נחמן שרק צמר ופשטים חייבים מהתורה. הרמב"ם כתב שהכנף מין הכנף, כלומר החוטים והבגד הם אותו מין, אבל לא הביא פסוק כי זה לא מהתורה. התורה לא מכירה בשאר בדי. זה עיקרון שחז"ל עמדו עליו.
דיון על תחלת ושעטנז היום, אם יש לך תחלת, אתה יכול לשים שעטנז? זה דיון בהמשך. עקרונית כן, כי התורה אומרת "לא תלבש שעטנז" אבל בציצית זה מותר. המציצית מושלמת זה תחלת, ואם אין תחלת, אתה ברמה הנמוכה יותר. יש גם מחלוקת על התחלת, האם זה באמת התחלת המקורית.
מחלוקת בין פוסקים הריף והרמב"ם פסקו כרב נחמן, אבל רש"י ורבנו תם פסקו כרבה. יש דעות סותרות בגמרא, ויש מחלוקת בין הפוסקים על מי לסמוך. הרמב"ם והרי"ף פסקו כרב נחמן, למרות שיש שלושה מוראים שאומרים שכל המינים חייבים בציצית.
דין קידוש על היין אני עובד לפי הרמב"ם, עריף והרבי יוסף קבע לו כלל. יש שלושה מודעי הוראה: הרבי יוסף והרמב"ם הולכים לפי הראות, בעיקר הרמב"ם. הרבי יוסף לא תמיד נצמד לרמב"ם, אלא נגיד עריף והראש חולקים עליו. אז אמר הרבי יוסף להלכה שהוא מכריע. אנחנו הספרדים נוהגים כמו הרמב"ם ועריף.
דין צמר ופשטים לפי הרבי יוסף, הוא הולך עם צמר. אחרי כל התנאים הגדולים שלנו, זה צמר. אם הוא לא הולך עם צמר, זה הכל ברמב"ם. נכון, וגם הולך בציצית, הוא מפסיד, אבל לא עובר ייסוד. הדבר היחידי זה להיות עם אגד בקנפות בציצית, וזה בעייתי. יש כל מיני שכמיות כאלה. הספרדים הולכים כמו הרשת סהל.
הבדלים בין מנהגי ספרדים ואשכנזים איך זה קרה? כמו כל הארצות מוצא. הבית הסבא מתורכיה, החי בארץ ישראל. הרמח חי בקרקוב, שם בצפון אשכנז. היום, ברוך ה', רוב הפסקים הולכים שש שעות בין בשר לחלב. האשכנזים יקראו שמורים שלוש שעות. אמרתי, הפרדה נובעת מהרמב"ם שיש בשר בין השניים, או יש לה עוד שמורים שיש מין טעם של בשר. אז בת אומרת לי, הרם, הבשר יוצא מהשניים אחרי שלוש שעות או אחרי שש שעות. איך זה שאשכנזים יחידו שאחרי שלוש שעות אין בשר בין השניים? מה שכותב הרמ"א זה שעה בלבד. אנחנו משמרים מחברים שלוש שעות.
דין צמר בציצית דן, עכשיו היא תעשה דן. צמר לפי הרמב"ם דהורייתן. לפי הרמ"א, לפי הראש, כמה מיני. אבל מה זה צמר? אפשר לעשות צמר מכבשים, מעזים, מכל מיני. אז זה אומר צמר סתם, הן לא אלה של ריחלים לבד, אבל של עזים, נוצה מקרית. זה הגדרה הנחתית. בשל גמלים, לא מפריע לי שחיית מאה. אני בא לקחת משלציצית. חיית מאה, זה לא תפילין. אף רק זה שנקרא צמר גמלים, זה לא נקרא נוצה. וכן צמר הרמב"ם נקרא צמר הרמב"ם, צמר סתם, לא עקרית. הוא אומר פה זה עיקרון, שאתה אומרת בגד צמר או פשטים, אתה אומר לא מפריע לזה צמר עזים. צמר זה או צמר כללי. מה הצמר הרגיל, תשאלו הם. עד היום בעולם, ממה עשוי צמר? מכבשים. וזה אומר לכל הצמרים האחרים, הם לא בגדר צמר לפי הרמב"ם. הם לא חייבים מציצית מהתורה.
הבדלים בין צמר לפשטים וגם כשקונים תלית גדול בעיקר, הוא תמיד כתוב, צמר ריחלי. מה שרוצים היום לעשות חילוק, זה לא הצמר שיש לנו היום, זה לא הצמר שהתכוונה התורה. הכבשים היו משהו אחר. זה נשמע לי לגמרי מוסרח. מכל מקום, מה זה, מה זה, כאילו. ככה זה אחד, אני לא רוצה להגיד את השם של הפוסק הזה. הוא אומר את זה. זה נשמע לי בכלל טיפשי. מה אתה רוצה להגיד פה? שעד הכבשים היו חתולים? זה לא צמר כבשים, הם מתור. יש איבולוציה, אבל לא כל כך ש… בל למי זה מעניין לקרוא לכבש חתול או משהו אחר. למי זה מעניין אותו בכלל. כבש הכבש לאורך כל הדורות, קיבלו אנשים כבשים. מה אתה ממילא.
דין צמר ופשטים בציצית צמר ופשטים פותרים מפינה שלא במינן. וצמר ריחלים דווקא אמרו כן. חוטי הציצית, צמר כבשים, לא צמר אחר. וכתב הרמב"ם פרק בית הציצית, רחל בת עז, צמרה פסולת ציצית. זה כמו הבעיה של כיליים, כלי באמא, שיצא רחל שמכבש, יצא מעז. כיליים זה פסולת ציצית, אנחנו לא רוצים להשתמש בכיליים, כלי באמא. ואחרי הייתה פרק שני דבחורות, שהכול מודיעים שצמרה פסולת חלת. כן, הם רוצים חלת ציצית. צמר, תראה שזה מחיה, הקשרה, ולא חיה. כיליים. הכול מודיעים שהם לוקחים על צמרה משום כיליים, כי כילי אמרנו זה צמר כבשים, בי עז בת רחל. כי כיליים כאלה, אם כן לא חשיצנו על כלל של עז בת רחל. ונו פטר בית ציצית, אלא במינו דווקא. כן אם אין חבד של עז בת רחל, כי סמל זה צמר. אבל סתם ככה זה לא צמר, כי זה כיליים, זה לא יצא ממש מכבשים.
דין קפה בשבת כל מה שאנחנו בשבת מעביר מים לחיים, קוס ראשון, לא מקליל ראשון. אבל בקוס השנייה אני כבר שם את הקפה. למה ישחור? זה מה לשחור. השחרר מקליל ראשון, לא יצא כאן. בקפה כלואים, אם זה לא מושל לך זה בעיה. זה משהו כבר כלואי. אין בישול בקלי שני. אני שם את הקוס כל הלילה על המחם. קוס פחות. זה מה שאמץ שלי עושה. זה קוס חמה. ממלא אותה ומעביר לקוס עם הקפה. זה כאילו עשית קוס ראשונה. אין בישול בקלי שני. גם אם המים רותחים אותה. זה שאין בישול בקלי שני זה בסדר. אמץ שלי לוקח קוס חד פעמי, שם את הלילה על המחם. לוקח מים מהמחם. לוקח קוס. לוקח קוס חד פעמי שחמה. בשבילי זה לא. יש מה נקשבת. לא זה משמע לך. קלי שני לא משמע. לא אני אבטח. מחממים את הקוס השני. מחממים אותו. אתה רוצה לעשות קפה. אתה רוצה להכין קפה. עדיף 100 מים לקלי ראשון. אם שם בקלי שני, כשהקלי שני הוא קר. אפשר לחמם. אפשר לחמם את הקלי שני. רק כאן. הבן שלך. לוקח את הקוס חד פעמי, שם אותה על המחם שלא תהיה קר. לא קר. במחשבה. זה קצת חם. זה שחר. איך הוא יתייחס לבן שלך. לא יודע. מה זה בלי שם. זה אחר כך. כי אחרי זה אירוע. אם אתה נהתן. שהוא חי בכלל. יש לו בלחצים מים. אבל קפה שאתה רוצה להראות. זה קצר מים. ויש שם המחם. אם אתה מראה שם המחם על הקפה אתה ממש. אתה לא. הוא שם איזה שיר. שלא רואה את בן שלו. הוא בא עם בסללה. הוא היה נכון.
