אנחנו דנים על נושאים שנראים לעקרוניים או פחות ידועים. פעם היום דיברנו על ראש השנה ויום הכיפורים. הייתי רוצה לדבר על אתר הנדרים וכל נדרי, אולי בשבוע הבא אם יהיה לנו זמן. עכשיו נעבור לנושא של סוכות, בניית סוכה.
דין שחח לסוכה יש שאלה על השחח: מה נקרא שחח כשר? זה דבר שיותר אנשים מסתמכים עליו. השולחן ערוך אומר שדבר שמסככים בו צריך שיהיה צומח מן הארץ ותלוש ולא מקבל טומאה. דבר שלא צומח מן הארץ, אף על פי שגידולו מן הארץ ולא מקבל טומאה, כמו עורות של בהמה שלא עובדו, אינם מקבלים טומאה ואין מסככים בהם. הרמב"ם מביא מסעיף קטן לפני כמה מרד הכתיב: "חג הסוכות תעשה לך וכו' באספך מגרנך ומיקבך". הרמב"ם מתכוון שסוכות זה חג האסיף, עושם מהגורן ומהיקב. החכמים דורשים שהשחח תעשה ממה שאתה עושה מהגורן ומהיקב. מדרשים עד שישה סוכות תמיד שומעים שסוכות זה שחח. הדפנות לא מעניינות, הדפנות תעשה ממה שאתה רוצה, רק השחח ממה שמעשה פסולת גורן.
חומרי שחח כשרים יש קולות לגבי שחח. יש פה שער ציון שאומר לא לשים בתוך השחח ענבים ופירות. יש גם טענה שאומרת לא לשים עצי פרי כי מתייבשים להם מאוד. אבל לקרוא לה אית אפשר, אבל פירות לא, כי אומנם פירות זה לא מקבל טומאה וזה תלוש כי זה לא מן הארץ, אבל זה לא שחח נשכח. זה דבר על פסולת. אז בקיצור, ענפים טבעיים זה השחח שהתורה דיברה עליו וככה עם ישראל נהג אלפי שנים.
חומרי שחח פסולים אומר השולחן ערוך בסעיף ב' וכן דבר שמקבל טומאה, כמו שיפודים מעץ או ארוכות מיטה וכל הכלים, אין מסככים בהם. אפילו אם נשברו ולא נשאר בהם שיעור לקבלת טומאה. מאוד חשוב לציין את זה. כלומר, קודם כל לא מתכת ופלסטיק ודברים כאלה כי זה לא גידול מן הארץ. כבוד אדם יגיד בסדר, אני לוקח עץ, אבל לא עץ גזע או ענפים אלא כלי עץ. שיפוד זה משהו כזה ארוך, אין לו שום בעיה כלי. אז יגיד לו זה מקבל טומאה. אנחנו יודעים שאם טמא נוגע בכלי הוא מקבל טומאה. אז בוא נשבור אותו שאין לו שם של כלי ואז הטומאה פורחת. רק כלי מקבל טומאה. אחרי זה מתקנים והכל בסדר. השיפוד יותר קל. לוקחים מיטה, לוקחים ארון, שפורקים אותם. צריך שהשחח יהיה פחות מארבעה טפחים. אז נשים משהו יותר צר של מזרן תקרה ונסכך. זה גידול מן הארץ, עץ לא מקבל טומאה. מה יש לך נורא אוכלות טומאה? צריך להבין לצערנו אין לנו מדיני טומאה וטהרה. טומאה זה סימן למשהו מלאכותי כי טומאה אין על עצים ואין על אפר ואין על ענפים. טומאה יש על בני אדם, על אוכל ועל כלים.
סיכום לכן אומרים דבר שהוא היה בעצם כלי, הוא כבר לא, הוא איבד את הטבעיות שלו. גם עכשיו פירה קצת טוב ולא מקבל טומאה. גם היום שאין דיני טומאה וטהרה לא מסככים. לכן מי שרוצה לשים שחח, מדגיש שחח מעמיד זה לימזיין מכל מיני קרשים שהיו כלים לא משתמשים. יש כל מיני קרשים של בנייה ודברים כאלה שהם אף פעם לא היו כלי, אז אפשר. אבל ארונות ודברים כאלה שפורקו, זה פסול להיות שחח באותה סיבה שדבר שמקבל טומאה. סעיף ז' זה הסעיף המעניין. זה כמו מתכת, גם מתכות הם מוציאים מהאדמה, גם כלי חרס מהאדמה. זה דבר איבוד, זה לא טבעי. למשל עפר, הרמב"ם כותב שמועד זה טבעי, זה לא כי זה לא צמח. הרי זה פסולת גורן ויקב. מה שמוציאים זה יקב, זה לא טבעי.
