שיעור הלכה | הלכות חנוכה | כמה בני הבית מדליקים | הרב נח

מתחילים שעה טובה, הלכות חנוכה. חדש שנים עברו, למדנו פעם פעמיים, הגעתי למסקנה שצריך כזה יותר בנחת. יש הרבה מה ללמוד וזה חשוב. כרגע לנו פחות לתת אינפורמציה, יותר להבין. כי כמו שנראה יש פה הרבה שיקול דעת שכל אחד צריך לקבל בעצמו, כמו שמענו, מה טוב ויעשה, שמה זה את הרעיון. הרעיון של, בעיקר בעיקר נעסוק במקום ההדלקה, זמן ההדלקה וזמן הזה. בסוף, בידיים שם את החנוכה, או צריך להחליט אם הוא שם אותה פה או שם אותה שם. אם הוא מדליק בדיוק בזמן מצד הכוכבים או קצת אחרי. אז זה בסדר, אבל צריך לקבל. אפשר לקבל פה, אפשר להקשיב, אפשר עכשיו. צריך להבין את הרעיון של ההלכה, של חזן. ועל פי זה אפשר ליישם.

דין הדלקת נרות חנוכה אחר כך, כדאי להסמיק, כשאני הייתי עוד בחור, אז ככה הייתי, למדתי בשכון הרוח, אמא, נקפיד בזמן, כדי לחס בבית, במשפחה, עם ההורים. לדליק בזמן. היום זמן. הבנתי שזה לא ככה. זאת אומרת, בוודאי צריך לדחוק בזמן, לפי הרמה ממש. אבל יש חשמלות נוספים. טוב, אז נראה את זה. אנחנו נתחיל את תפריש עין א', סעיף ב'. כמה נרות מדליק. דו הגמרא בסוגיית חנוכה. יש לנו את המאדרין, את האיש וביתו. מאדרין נרד לכל אחד ואחד, יש לנו מאדרין מן המאדרין. סתם שאלה מעניינת, ופה רואים את זה בצורה מאוד חזקה, שבמצוות אחרות אין לנו שלוש רמות. יש לנו לולה, יש לנו קריאת מגילה בחנוכה, דה רבנן. יש דין סטנדרט. דך על הידור זה שם למשהו פרטי, שאדם מאדר, לקרוא מתוך מגילה כשרה, מאדר לקרוא בנץ, מאדר כל מיני, אבל פה זה נהיה, בהגדרה של ההלכה יש את שלושת האפשרויות, והשולחן ערוך להלכה, הזכיר רק את המאדרין מן המאדרין. זאת אומרת, הוא מדליק על הנר איש וביתו, נר לכל אחד ואחד, ישר הוא קופץ, ויש לנפקמין, אפילו אם אדם נתקע, נמצא בצבא, יש לו ר אחד. אז אם הוא לומד שולחן ערוך, זה אומר, בימי שני אני לא יכול לקנות את המצווה, כי יש רק נר אחד. אבל אם הוא יודע שמדינה דגמרה, זה נופל גם ברמב"ם, שנר איש וביתו, אז הוא ידע. אז רק מראה שהשולחן ערוך, נותן את הדרכות של הילד, אבל צריך לדעת, אתם קוראים לפני השולחן ערוך, זה דיברנו. טוב, כמה נר עוד מדליק? בלילה הראשונה מדליק אחד, וכאן בלילה חמוסי, פה הולך אחד בכל לילה, עד שבליל האחרון יהיו שמונה. כן, זה הלחק עם בית אילן, נוסיף הולך, ואפילו הרמים בני הבית לא הדליקו יותר. זה דעת השולחן ערוך, ספרדים, על פי תוספות. יש פה תוספות, הוא פוסק אשכנזי, והשולחן ערוך פוסק כמו התוספות. הרמב"ם פוסק ספרדים, והרימה, הרמב"ם אומר, הוא מסעול על עסק זה, אבל הרימה הולכת בשיטת הרמב"ם. כידוע, העולם לא מוכל להקסום עלים אשכנזי עם זה. טוב, אז קודם כל, לדעת השולחן ערוך, שאנאדם אחד מדליק את אחד הבעים הראשון, זאת אומרת, בעל הבית בדרך כלל, הבעים השני, שניים, ולא משנה כמה בני הבית. אז החידוש הוא, אז זה אותו סודן שם, הרי יש לנו את העיקר המצוות, זה נר לכולם. המאדרין זה נר לכל אחד ואחד. והמאדרין מן המאדרין, זה מתלבש של המאדרין. כלומר, אם נר לכל אחד ואחד, אז מוסיף הולך כל אחד ואחד.

פרסום הנס בהדלקה וקוראים פה תופעה מוזרה, שאתה מגיע מאדרין מן המאדרין, אתה שם את המאדרין בצד, כי יש משהו במאדרין שכל אחד מדליק, ולא אחד לכולם. יש בזה הידור. הבנו פה ארבעת המינים. משפחה, בית כנסת, יכולים לקנות צאת אחד, כל אחד יבוא וינענע ויינח. לא, יש עניין הידור, שכל אחד אין לו את ה… ללב שלו וינענע ושענות ואלה. אז אחרי שכבר התקנת במאדרין, נראה לי, כל אחד ואחד, אז מאדרין וינענע ומאדרין מוסיף, שכולם, מוסיפו. מה קרה שחזרנו לבעל הבית, שאומרים לזה שמוסיף הולך? חשוב לדעת הסיבה, כי זה נפקם מן ההלכה זאת. אני רוצה לחזור לזה. ואז הוא מנה הרימה, בניגוד לתוספות, בניגוד לשולחן ערוך. המשמענו הגיוני אולי. ויש שאומרים, כל אחד, מנה הבית, ידליק, מוסיף הולך. כלומר, פער עם התוספות רמב"ם, זה הגיוני. שאם נרי שובטו עזה מינימום, נראה לי, כל אחד, זה שלב שני. שלב שלישי, כל אחד, מוסיף הולך. אז זה באמת מחלוקת, אפשר להגיד, הספרדים והאשכנזים נחלקו בזה. האשכנזים מדליקים כל אחד לאחד לבני הבית. עקרונית גם, נשים יכולות לדליק. אישה גם חייבת, בדרנדורות חנוכה, אבל רוב המשפחות, האישה יוצאת ידי בעלה. כלומר, קטנים יכולים להדליק, כמספר בני הבית. זאת אומרת, כל אחד מדליק, לפי השולחן ערוך, רק אחד. הזמן באמת עומד מאחוריה, צריך יותר להביא את השולחן ערוך, את התוספות, שפתאום הצמצמנו, לנראה לכל אחד ואחד. התוספות שם מזכיר את זה. שולחן ערוך זה לא מופיע פה. טוב, אני לא צריך להגיד את זה בעל פה. טוב, פה, בעיר הגולה הוא מזכיר את העניין של מה המנהג. טוב, הסיבה היא, שמה שהתוספה טוען, זה מופיע פה באחרונים. מה שהתוספה טוען, למה באמת במאדרין, בין המאדרין, הלכת אחורה, ורק בא לבית, מדליק, ולא כמספר בני הבית? אנחנו רוצים שהדלקת הנרות תהיה פרסום הנס. זה העניין המהותי, שהדלקת הנרות זה פרסום הנס. ולכן יש חנוכה קראה לסעיפה, לפה אומר, צריך מאוד מאוד להיזהר בהדלקת הנרות חנוכה, אפילו אני מתפרנס מן הצדקה, כי יש עניין לפרסם את הנס. שם חלק מפרסום הנס, ואחרי זה מוסיף הולך, נראות שהנס נמשך עוד יום, ועוד יום, ועוד יום, שמונה ימים הנרות דלקו. עכשיו, אם בן אדם אחד מדליק, ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השלישי שלושה נרות, אז ההורים שם הורים, נמשיך עוד יום. עכשיו מה קורה עם הצדקים, כי מספר בני הבית. אז ביום הראשון, נניח יש חמישה גברים, נניח שמדליקים, תורי חמש נרות. ביום השני, אחד ממני הבית לא נמצא, נשארו ארבעה, כל אחד מדליק שניים, תורי שמונה נרות. ביום השלישי, אבא נשאר לבד, מדליק שלוש נרות. אז אתה כבר לא מבין מה קורה, ביום הראשון נריתי חמישה נרות, ביום השני שמונה, ביום השלישי שלושה, זה לא, אין משהו סדור, כי כמספר, או סתם, תורי כמות של נרות, זה הנפקמין הגדולה, כולם מדליקים בחלון, כולם בפתח, אתה רואה עשר, עשרים, שלושים נרות, אתה כל הלב מה קורה שם, אתה לא רואה את ריבוי הנס, אבל אם יש אחד שמדליק, אז זה ברור, אחד, שניים, שלושה, ארבעה, זה ככה, רואים את פרסום הנס, בתוספל, זה כשאחד מדליק, כשהרבה מדליקים, לא מבינים אם זה מספר ממני הבית, זה אימין, זה לא, זה לא מסתדר. אז אחרי מבית השכן אורך מקפיד, הרמה בעצם נותנת הערה הזאת, לכן השכן אורך אומר, עזבו, כשאחד מדליק, וא אנחנו נראה את התוספל.

מנהגי הדלקה עכשיו הרימה, שאומר, ויש שאומרים, זה כל אחד ממני הבית מדליק, לכן הם ינהג פשוט, ארצות השכנת, אומרים, זה רמב"ם, ולומר, בגלל הטענה שתוספל, שזה לא הניכר, תוספל את הנס, זה הרור, לתן כל אחד ואחד נרותם למקום מיוחד, כלומר, נפרד, אתה מדליק, כי כולם בחלון, כולם בדלת, אז באמת, תודה כי תוספל, אני לא רואה מקורן, אני לא מבין מקורן, אני רואה 20 נרות, 30 נרות, 5 נרות, 10, לא? לא מבין שיש פה תוספל. ואז אומר השכנוך, הנה, כפי שיט דתי, כל יום מוסיף. אבל אם כל אחד מקום מיוחד, נכון. נכון. היום. נכון, אתם רוצים להגיד, אני אסיים, כדי שכן, כמה נרות מדליקים. זאת אומרת, הרשת שלך נכונה, זו הכוונה של הרימה, הרימה אומר, אם כמו בזמנו, שהם מדליקים עם נרות, עם כלים, אז באמת, יכול להיות 3, 4, 5, איזה יום, זה לא ברור. אבל אם באמת יש שפחדה, או חנוכיה, הנה, אפילו כולם מדליקים פה בחלון, רואים חנוכיה, חנוכיה, חנוכיה, אז מי שמעט בחוץ, רואה יום ראשון, יום שני, יום שלישין, אמרות שיש הרבה חנוכיות, אבל הוא לא ראה בליל של נרות. או מה שהרימה אומר עוד יותר, תדליקו אחד בחלון, אחד בדלת, אחד בפתח החצה, אחד בפתח הבית, תפזרו את החנוכיות, ואז גם, כל מי שרואה, כל מקום רואה את מספר המדליקים. נכון? זה בעצם הטענה של הרימה, שעונה לשולחן ארוך. אני כן אומר הרימה רמב"ם, עד שכלם מדליקו, כי זה העניין של המאדרין, אבל באמת, אני מודה על הטענה של השולחן ארוך, שאלתו שפעת שלא ניכר, אז נעשה הפרדה. ברגע שצאים הפרדה, הכל בסדר. אפשר להשאל את השולחן ארוך, לא יכול להיות לחשוב על העניין הזה, שבוא נרחיק, כל אחד מדליק מקום אחר, ואז יהיה ניכר. אז התשובה היא מאוד פשוטה, וזה קשור להמשך. שולחן ארוך, רמב"ם נסמדין לדין הדגמרה. בזמן הדגמרה, לפני שאתה שעת הסכנה, לא כל האנשים לא דליקו איפה שבא להם. ין מקום ברור, אחד מיוחד להדליק, שזה פתח ביתו, נראה את זה בסעיף A, פתח ביתו, פתח עצמו מבחוץ, טפח, אין פיזור. כולם מדליקים באותו טפח. ואז, עמדתו, עשויות תחשבו, אם כולם הדליקו בכניסה לבית, בצד ימין, או מול המזוזה, בטפח שמאלה פתח, זה אמיר, איך בלי לראות, וזה לא היה ניכר. מה שהרימה מציעה לפזר, בזמן הדגמרה זה לא היה. הדליקו רק בפתח הבית, או מי שגר בעלייה, רק בחלון, זה לא היה מו היום. אז אחרי זה, השולחן עורך לשיטתו, אומר, אני נעמה לדינת הדגמרה, כי זו שאלה גדולה, אבל אם פעם היו מדליקים, כולם באותו מקום, בגלל, מה אומרת, בגלל שאתה סכנה, גם סכנה, הדליק בחוץ, אז הדליקו הבית, והרימה אומר, טוב, הבית, אפשר לפזר. אז רק עד שהיום הסכנה חולפת, חד ברית ישראל, אבל אין סכנה, אז היו יותר ויותר אנשים הדליקים בחוץ. אז עוד פעם, תהיה אותה בעיה, שכולם הדליקו בכניסה, ואם אתה עומד טיפה מרחוק, אתה לא, אתה לא רואה כמה לרעות, ובאיזה יום עומדים היום. לכן השולחן עורך אומר, אני נעמה לדינת הדגמרה, יש מקום אחד לדליק, אחד ידליק. כי אם הרבה זה יצור, הרימה אומר, אנחנו נראה את זה בהמשך, אני הרימה, ובין את המצב, שהיום, הדליקים הבית, הדליקים בחלון, הדליקים בחלון הזה, הפתח הזה, אז מה הבעיה? אז מה לפזר? ואז אין עיקר כמה דליקים.

מקום ההדלקה חבר'ה, יש סרטון מויפט, הוא, היה גר במקום הגבוה, הייתי אצו בבית הרבה, מעל 20 ממה, כמו להמופיעת אנג'לה, שהעבר, אם אתם מכירים, ממש אלוהים, שהעברה משם. אז יש סרטון, שאומר, אתה מדליק בפתח הבית, מול המזוזה, בפתח הכניסה לבית, לא למטה, לא בכניסה לבינה, זה גם מעניין. יש הרבה שומרים, גם מגמור הזה יוצא, אם אתה גר בקום הגבוה, אתה דליק למטה, בכל מקרה. בפתח הבית, למרות שיש הרבה דיירים, אז זה לא הדליק שם, הדליק בפתח של הדירה, מול המזוזה, דרך, ואז רואים אותו הלך עם הנר עם אשתו, הלכים לחלון, שהוא מעל 20 ממה, ואיש לו מדליקה לבד, בלי ברכה. זה דליק שתי נרות, שתי חנוכיות, אחת בחלון, ואחת בפתח הבית. בכלל מעניין. כי אנשים, כמו שאמרתי, מקומה שיוצאו את החובה, עם בעליהן, ולפי השכנה, הוא רק אחד מדליק, לא מדליקים יותר, עם ברכה ובלי ברכה, לא מדליקים. זה לא… זהו דווקא אשתו המדליקה שם. אחר כך, הוא רצה לכבד אותה, אני חושב שהידים שלו כבר היו נשואים, אז הם היו בני הבית. זה סתם מעניין. ובכל אופן, פה זה מסוג הדברים, ששכן ארוך, חייבה עם באמת את כל הספרדים, הרימה, האשכנזים, אז בדברים האלה, אפשר להגיד, המצב השתנה וזה, אבל אנחנו כל אחד, על פי מנהג, על פי מנהג גבותיו. טוב, זה מבחינת מספר המדליקים. לבוא לההי, שזה מקום ההדלקה. סעיף ההיי. מר השולחן ארוך. אחרי זה נראה את דעת הרימה שהזכרתי, זה קורה בסעיף זיין. מה קורה בזמן הזה, נספיק ראים, אנחנו בשבוע הבא. נרחלנו כאן, נניחו על פתח הסמוך, לשעות הרבים מבחוץ. כן, המצווה היא פרסום הנס, כמה שיותר החוצה, אבל הבא צריך להדגיש. הגמר מדגישה פתח ביתו מבחוץ. אם הוא רוצה לעשות פרסום הנס, אז יש לך נוקרת חבד, בכיכר העיר. על הרכבים גם יש. כן, על הרכבים. אז זהו, זה לא קשור לבית. אתה עושה פרסום הנס, אתה מדליק ברחובה של עיר. אבל לא. הגדרה אינר היא שהוא ביתו. יש עניין שההדלקה תהיה קשורה לבית. מהבית, בחוץ, אבל לא בחו רחוק. לפעמים קורה שאנשים גרים בכל מיני רחבות שדיים, סמטאות, כמעט ואין שם עוברים יושבים, והם מרגישים פספוס. הם מדליקים פתח הבית, אבל לא יודע כמה אנשים יעברו. זה לא משנה. זה הדין. אפשר להיקיים בחלון, אבל בעיקרון מדליקים פתח הבית, ולא רחוק מהבית, כי הפרסום קשור לבית. יש ברמב"ם ביטוי, שרמב"ם אומר את שלושת האפשריות, או נרי שובתו, או מאנדרין, או מוסיף ולך. אז רמב"ם בנרי שובתו אומר מצוותה, שכל בית הוא בית מדליק. בית. בית מדליק. זה נשמע קצת בעייתי. הבית מדליק, לא הבן אדם. כי זה בן אדם, זה מדליק. יש עולף כמיני. קודם כל, כבר שמעתי עד לקייב, בפתח הבית, ולא מנותק מהבית. אמר, צריך לזהות שהמדליק, זה שגר פה, זו אחת השאלות, שאולי מזר, גם בלזר אביליהו, היה מדליק בפתח הדירה, כי כשיש בית משותף, עם כך וכך דיירים, מי שהדליק למטה ברחוב, בפתח הבניין, זה לא קשור לבית שלו, זה קשור לאחד המדרגות. ולכן באמת יש יתרון, שמדליקים, או בכניסה לדירה, או בחלון. בכל אופן, צריך, שיהיה קשור, ברשות הרמי, אבל על פתח החצר, או הבית. אז קמין השנייה, אדם לא נמצא בבית, הוא נמצא בנסיעה, לחזור הביתה מאוחר, או שלא חוזר הביתה, כל האלה הוא בנסיעות, אדם נמצא בצבא, בשטח, הוא צדיק נרות, תפילין, חובת הגוף, לא משנה איפה אני נמצא, אני מניח תפילין, לימוד תורה, איפה שאתה נמצא, אתה לומד. אז זה אומר, הגיע ליל חנוכה, הוא צדיק נרות, אני עוצר בצד, אני בנסיעה עד הרבה בוקר, אני עוצר בצד, מדליק נרות, וממשיך הלאה. לא, כמצווי על הבית, נר איש וביתו, כלומר אם אין לך בית, מגורים, במקום מסודר, אתה פשוט לא מדליק. יש רעשי שנותן דוגמה, אנשים יוצאים בספינה, אין להם שם משהו מסודר, לא מדליקים. בצבא זה דיון ארוך ארוך, ופוסקי זמננו, נניח אדם נשוי, אדם רבק בדרך כלל יוצא, יוצא חובה, יוצא להורים שלו, גם זה נדבר, נניח אדם נוי, וישתול עליו בבית, לא מדליקה עליו, אז הוא אמור להדליק בצבא. אבל אמרנו בית, אני יוצא בבסיס מסודר, ויש לנו גורים, בסדר. מה קורה, אני יוצא באימון, אני הייתי בכמה אימונים, בשריון בשטח. זה לחימה. לחימה פשוט. סתם, אנחנו עוד שני שנה שעברה, אני ו… אני הייתי במגנן. מה שאתה רואה לפני כמה שנה. אז זה היה לכם מגנן או משהו. היינו בבתים, שישה בבתים. אה, אז ישה הדליק שם. כאילו, אחרי זה חכה את הביתה, זה לא… לא, הבית פה אותו לילה. אם אדם יוצא בבית מלון, אז הוא מדליק בבית מלון. בית זה איפה ש… לא הביתה, את יודעת זאת. אז אם אדם יודע, יש לו מגורים, בית זה מצוין. בית של ערמיון זה כאילו ש… דליק שם. אבל כשאדם יוצא בשטח, יש אין… לא יודע, איזה ציליה, זה לא יודע מה, זה שמונה מודיענים פוסקים. בא מוגדר בית, לנהל הדלקה, אז צריך איזה משהו מסודר, או סתם איזה… סתם אנשים בטיול, לא יודע, כל מיני מצוינים. זה… שמע, הורי. כן, בדיוק. שלם רוזן עכשיו בית. הדלקת נרות חנוכה צריכה להיות בבית ולא מנותקת. כמו שאמרתי, זו חובת הגוף, אבל זה אולי קצת דומה למזוזה, שאתה לא שם מזוזה בחוץ אלא רק בבית, כמו שצריך. לפי השולחן ערוך, יש להדליק נרות חנוכה בפתח הבית הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים ואין חצר, יש להדליק על פתח הבית. אם יש חצר לפני הבית, יש להדליק בפתח החצר, כמה שיותר קרוב לרשות הרבים. אם מדובר בקומה שנייה שאין לה פתח פתוח לרשות הרבים, יש להדליק בחלון למעלה. העלייה היא מין יחידת דיור שנכנסים אליה מתוך הבית של בעל הבית. הפתח של בעל הבית משרת גם את הקומה השנייה, ולכן יש להדליק בפתח הדירה ולא בפתח של בעל הבית.

דין הדלקה בשעת סכנה בשעת הסכנה, כמו בזמן הגמרא, היו מדליקים בתוך הבית כדי למנוע סכנה מצד הגויים. היום, במקומות מסוימים באירופה, אנשים מעדיפים להדליק בתוך הבית ולא בפתח הבית מחשש לאנטישמיות. במצב כזה, יש להדליק במקום שבו יש פרסום הנס לבני הבית.

השימוש בשמש השמש נועד למנוע שימוש באור הנרות של חנוכה. כשמדליקים בתוך הבית, יש חשש שאדם ישתמש באור הנרות, ולכן יש להדליק נר נוסף, השמש, כדי להימנע מהנאה מאור הנרות של חנוכה. אם יש מדורה או חשמל, אין צורך בשמש. יש להקפיד שהשמש לא יבלבל ולא ייראה כנר נוסף.

מיקום הנרות יש להניח את הנרות למטה מעשרה טפחים כדי שיהיה ניכר שזה לשם הדלקה ולא לשם תאורה. אם הנרות מונחים למעלה מ-20 אמה, אין יוצאים ידי חובה, כמו בסוכה. היום, אם אדם גר בקומה גבוהה, יש להדליק בחלון אם יש שכנים ממול שרואים את הנרות.

פרסום הנס לבני הבית היום עיקר הפרסום הוא לבני הבית. אם אדם גר בקומה גבוהה, יש להדליק בחלון, גם אם זה למעלה מ-20 אמה, אם יש שכנים ממול שרואים את הנרות. הפרסום הוא לבני הבית, ולכן אפשר להדליק בכל מקום בבית שבו בני הבית רואים את הנרות.