כ׳ בסיון ה׳תשפ״ו

שיעור הלכה | הלכות תספורת | הרב עידו זאב

תקציר השיעור

התמלולים נעשים ע״י בינה מלכותית ויתכנו טעויות בטקסט.

שיעור הלכה | הלכות תספורת | הרב עידו זאב
השיעור עוסק בהלכות תספורת יהודית, כולל איסור "לא תקיפו פאת ראשכם" ו"לא תשחית פאת זגניך", וההבדלים בין תספורת יהודית לגויים. מוסבר השימוש במספריים או מכונות גילוח עם הכשר, תוך שמירה על אורך שיער מינימלי לפי דעות פוסקים שונות. מודגש הצורך להיראות כבני תורה, המשלבים מראה נאה עם שמירה על ערכי היהדות.

תמלול השיעור

תודה רבה למאור בוערון היקר משיעור האלף ולכל הצוות. תדעו לכם לא רק על השיעור הזה, מאור כל שבוע, כבר שבוע, איך שנגמר השיעור הזה? כבר ביום, או עכשיו ביום או ביום ראשון שלא יכולים לדעת מה עושים פעם הבאה, איזה אוכל, מי מעביר שיעור, על מה השיעור. כל פעם דואג שיהיה כיף ויהיה תורה ויהיה טעים גם. אז יש שר כוח גדול, חזק וברוך, בעזרת השם שתזכה, ועוד הרבה שנים נמשיך את הדבר הזה. הגענו לגולת הכותרת, שיעור השנה אני חושב בכמות פעמים ששמעתי שחייב לעשות שיעור על תספורות, זה משהו מדהים בישיבתנו הקדושה. אבל ברוך השם, רוצים כולם להסתפר לפי ההלכה, רוצים לדעת, רוצים להכיר, שתבך שמו לעד, ברוך השם. כולם יושבים? יושבים כולם רגע? אנחנו מתחילים קצת? טוב, אז אנחנו מתחילים בעזרת השם. קודם כל, אנחנו נדבר הרבה בשיעור על עניינים הלכתיים של הלכות ספורת. אבל צריך קודם כל להקדים ולומר שבסוף אנחנו יהודים מראש המים בני תורה, ואנחנו צריכים להיראות כמו בני תורה. צריכים להיראות ולשאוף, להיראות יפה, אבל גם כמו בני תורה. אפשר להיראות גם יפה וגם כמו בני תורה. שיראו אותנו ברחוב ויגידו איזה כיף, כך נראה בן תורה, איזה יופי, איזה ערכים הוא מייצג. לזה אנחנו צריכים לשאוף.

ייחודיות עם ישראל המדרש בשיר השירים רבה מביא על הפסוק "הנך יפה רעייתי, הנך יפה, עינייך יונים". מה זה עינייך יונים? למה יונים? אז המדרש שם אומר, עינייך יונים, יונה היא מצוינת לבן זוגה. מה זאת אומרת? היא מיוחדת. כל בן זוג מזהה את בן זוגו והיונים. אז המדרש משווה את כנסת ישראל, עם ישראל ליונה. למה? כי כמו שהיונים הם מיוחדים וכל אחד מזהה את חברו ובעלו, ככה עם ישראל כפי הקב"ה. במה עם ישראל מיוחד כפי הקב"ה? בשלושה דברים. איזה שלושה דברים? אחד זה המלבוש – ציצית. אנחנו לובשים ציצית, בזה אנחנו מייחדים את הבגדים שלנו מהגויים. דבר שני, בגוף – ברית מילה. בזה אנחנו מייחדים את עם ישראל, את עצמנו מהגויים. ודבר שלישי, התספורת. בתספורת אומר המדרש, אנחנו מייחדים את עצמנו מהגויים. אז זה דברים חשובים, אנחנו רוצים לשאוף ולהיראות כמו בני תורה שנזכה.

הלכות תספורת אז אנחנו מתחילים קצת לדבר על הדברים הפרקטיים. התורה הקדושה אומרת, "לא תקיפו פאת ראשכם". אז יש לנו שני דברים שהם בעצם הפאת הראש ופאת הזקן. שני חלקים, נדבר בעזרת השם על שניהם. החלק העיקרי יהיה על פאת הראש. בעזרת השם אחרי זה נגיע גם לפאת הזקן. כי גם שם יש איסור "ולא תשחית פאת זגניך". ונדבר על ההבדל בין שני האיסורים. אז קודם כל, "לא תשחית", "לא תקיפו פאת ראשכם". זה בפרשת קדושים. צריך לדעת איפה שולחן ערוך מזכיר את כל העניינים האלה. אתם יודעים איפה זה? שולחן ערוך מזכיר ביורד דעה, באיזה עניינים? בענייני חוקות הגויים. חוקות הגויים, כל העניינים של עבודה זרה וכו'. שם שולחן ערוך מזכיר גם את הלכות תספורת. ולמה? גם הרמב"ם, הרמב"ם מזכיר את הלכות עבודה זרה. אצלנו מה קשור? מה הקשר לעבודה זרה לתספורת? מה הקשר? אז האמת, ראיתי שמסבירים שפעם, בזמנם, למה זה היה קשור לגויים, לעובדי עבודה זרה? כי בזמנם האלילים שלהם, הצלמים, אז היו עושים אותם, מקיפים להם את פאת הראש. לא יודעת אם אני מדבר מה זה בדיוק, אבל מקיפים להם את פאת הראש, לצלמים. למה? כי אי אפשר להדביק זקן לפסל, לחקוק זקן לפסל, זה היה נופל. נכון? בזווית. אז הם היו מגולחים כולם, כי לא היה אפשר לחקוק להם שער. הם היו מגולחים כולם, וככה הכמרים שלהם, היו רוצים להסתפר כמו האלילים. נכון? היו רוצים להידמות, אתם מכירים את זה היום. יש כל מיני דמויות למיניהם, שמנסים לחקות את הספורט שלהם, מנסים לחקות איך שהם נראים, את המלבוש שלהם. אותו דבר, גם הכמרים האלה רצו לחקות את האלילים שלהם. אז לכן, השולחן ערוך מביא את זה בהלכות עבודה זרה. ולמה? כי זה בסוף קשור לעניין עבודה זרה, שאנחנו לא רוצים להידמות לגויים ולכמרים בתספורת שלהם. אז זה ככה פרט חשוב.

הקפת פאת הראש אז מה זה "לא תקיפו פאת ראשכם"? אז קודם כל צריך להסביר מה זה הקפה של פאת הראש. אז הגמרא מסבירה שפאת ראשו, מה זה ראשו? סוף ראשו. ככה זה לשון הגמרא, אני מקריא לכם סוף ראשו. זה המשווה את שדהיו לאחוריו. המשווה את שדהיו לאחורי אוזנו ולפתחתו. מה זה אומר הדבר הזה? אז באמת, נחלקו קצת הראשונים, אבל כולם מסבירים את אותו עיקרון, שמה? רש"י ככה אומר, אחורי אוזניו, אחורי האוזן, אין שיער כלום. אבל בצדהיו שבאמצע, יש שיער. ואם הוא משווה, אז את כל השיער שבצדהיו למידת אחורי אוזנו, ופתחתו, פתחתו זה המצח, זה המקיף פאת ראשו. כלומר שהכול חלק. אז אפשר לראות בתמונה, בדיוק מה זה משווה. צדהיו לאחוריו, שבעצם המקום של הצדהים פה, הוא שווה, הוא מוקף לכל אורך הראש, ממש כמו שאנחנו רואים בתמונה היפה הזאת. בסדר? כל זה משווה אותם לאחוריו. עיגול. בסדר? רואים את התמונה? רגע, אנחנו נדבר על זה, המקדים גם מרוחר. זה רק עכשיו נדבר מה זה אומר. עוד שנייה נדבר על הכל. בסדר? והרטבה, הרטבה גם כותב שם, שברגע שמגלח מקום זה, ייראה מקום הצדהים אחורי האוזן, ועם הפתחת שהוא המצח, הכול חלק ויישאר הראש בעיגול. לכן זה נקרא הקפה. אתם רואים כל התמונה, זה נראה כמו עיגול, יש עוד השיער פה למעלה, אבל כל זה, כל הדבר הזה חלק. ולכן זה נראה כמו עיגול, זה נקרא לא תקיפו, מלשון הקפה, מלשון עיגול. זה הרטבה.

גבולות הפאה אבל עכשיו אחנו צריכים להתחיל להסביר ולהבין כמה דברים בדבר הזה. כמו שצדיק שלון שאל, רגע, מה הגבולות בדיוק? איפה זה עובד? אז דבר ראשון, אנחנו צריכים להבין גבולות, גבול עליון, מאיפה מתחיל האיסור, וגבול תחתון. זה שני הדברים שצריכים להבין. דבר שני, מה זה נקרא להשחית? מה זה נקרא להשחית? זאת אומרת, תקיפו, השחתה של הזקן, הקפה של הראש, מה זה נקרא להקיף? איך? אם השארתי קצת, באיזה עובי, באיזה גודל, זה נקרא? לא נקרא. אז מה זה הדבר הזה? אז אנחנו נתחיל לאט לאט להבין בעזרת השם ולפרש את הדברים. רגע, סגיעה. אה, חבר זה טוב. הנה. אז קודם כל צריכים לדעת שיש לנו שתי פאות, נכון? כמו שראיתם בסרטון שהוא עשה את הגילוח בתמונה, שהוא עשה את הגילוח הזה בשתי הצדדים והקיף את פאת הראש, אז יש לנו שתי פאות. צריך לדעת שהפאות האלה, פאות הראש הם שתיים ובאמת, אדם שהוא מקיף את הראש, הוא חייב על כל פאה ופאה. שתי דברים על כל אחד ואחד. בסדר? מה זה? אז זה מקום של הפאות. עכשיו נתחיל להבין בעזרת השם איפה הגבולות שלהם עוברים. אוקיי, אז נתחיל עכשיו מהגבול העליון בעזרת השם. הגבול העליון. אז הגבול העליון, יש לנו שתי צדדים בגבול העליון. נכון? הגבול העליון מצד האוזן. והגבול העליון מצד המצח, מהצד השני. מצד העין, מצד העין והמצח. בסדר? שתי גבולות עליונים. אז בואו נתחיל בעזרת השם מצד האוזן. צד האוזן. הדבר מוסכם ברבותינו הראשונים והאחרונים שבצד האוזן זה שמיישר את האוזן כלפי מעלה. מיישר את האוזן כלפי מעלה, אני מראה לכם פה. דיף ככה. מיישר את האוזן כלפי מעלה. ומפה אני מתחיל את הגבול. פה זה הגבול העליון. מיישר את האוזן כלפי מעלה. יש מי שכתב, ראיתי באחרונים, סנטימטר. למה? כי לפעמים האוזן שלנו קצת מקופפת. אז לקחת טיפה בקו סנטים מהאוזן. ושם אנחנו מתחילים את הגבול העליון של הפאה מצד האוזן. זה הגבול העליון. ועכשיו השאלה מצד המצח, כלומר איך מותחים את הקו. כמו שאתם רואים יש פה כמה קווים. עכשיו נסביר את השיטות שבכל קו וקו. אז צריך לדעת מה השולחן ערוך כותב. אני אקרא לכם את מישור מרן ואתם תגידו לי מה אתם מבינים. זה גבול התחתון. זה גבול עליון, עליון, למעלה. התחתון זה פה, אנחנו נדבר פה עוד מעט, איפה זה בדיוק התחתון פה. זה גבול העליון. אז השולחן ערוך כותב שיעור הפאה מכנגד שיער שעל פתחתו. מכנגד שיער שעל פתחתו. מה אתם מבינים מהדבר הזה? שיער שעל פתחתו. או, חכם האוז, עכשיו מצביע, רגע, הפדחת זה המצח. כלומר זה כבר בעזור הזה. כלומר זה בעזור הזה. אז באמת פה יש לנו כמה שיטות, כמה שיטות. אז יש מחמירים שבאמת אומרים, רגע, מה זה הפדחת? זה הפדחת, הפוני. מכב הפוני תיקח לצד, לצד הפאה, נכון? פה, במקום הזה של החיבור של המצח עם הפינה של הראש פאה. מה זה פאה דרך אגב? פאה זה צד, נכון? כל דבר בפאה זה הצד. מה זה? מסכת פאה, נכון, מה זה הפאה שבשדה? זה הצד, החלק הצדדי שבשדה, בסדר? לכן אנחנו ניקח, פה נעשה קו, ונגיע פה לפינה, לפינה של הראש בפוני. ומכאן, אז בעצם אנחנו מותחים איזה קו הלחסוני, כמו שאתם רואים את הקו הזה, נכון? אתם רואים את הקו הזה? קו הלחסוני מהסוף הפוני, עד לתחילת האוזן, לקו האלה של האוזן, וזה בעצם הקו. יש מי שכתב את זה ופירש ככה בדברי השולחן ארוך. יש מחמירים וככה מנרא חסידים, לא לקחת את הקו הלחסוני ככה בקו ישר, אלא מה לעשות? לעשות בעיגול. בסדר? לעשות עיגול סביב הפאה, עיגול סביב הפאה, וזה מנרא חסידים. ככה, נכון? אתם רואים הרבה חסידים עם גוזמות כאלה, הם לא משאירים רק פה את הפאה, יש להם איזה עיגול כזה ככה, נכון? מכירים? עיגול כזה ככה, והכל קרחת. בדיוק, ככ, חזקו ברוך, לא שמתי לב. אתם רואים כל העיגול הזה, הכל השאר קרחת, אבל את העיגול הזה של הפאה, העיגול הזה של הפאה הם משאירים. זה מנהג החסידים. בסדר? אז זה מנהג החסידים. רגע, שנייה, עוד רגע, נחכה. לאט לאט. חבונים את הדברים, אל תדאג, לאט לאט, תדעו בסוף, אם בסוף יהיה שאיר, ובעזרת השם נענה על הכל. בסדר? אבל, מעיקר הדין, מעיקר הדין, באמת, וככה היו ביאו האחרונים, שכך, ככה מנהג, בסדר? שאנחנו, מהקו העליון של האוזן, אמרנו, או סנטים מעל האוזן, מותחים קו ישר לכיוון העין. קו ישר לכיוון העין. לכיוון המצח והעין. זה הקו הזה. בסדר? הקו הזה, וזה הגבול העליון של הפאה. כלומר, כל האזור הזה, לפי הדעה הזאת, הוא לא נחשב חלק מהפאה. בסדר? הוא לא נחשב חלק מהפאה. וכך הרבה אורוע לך למעשה. בסדר? לא, זה מה שאני אומר, לפי הדעה הזאת, מותחים רק קו ישר, וכל מה שמעל הקו הישר הזה, בסנטים כאן, מעל האוזן, קו ישר, כל זה לא נחשב חלק מהפאה, לפי השיטה הזאת. אז באמת, רוב האחרונים ככה הכריעו, וכך גם הובא, אורעה ברורה של הרב מזוז, ועוד הרבה, הרבה מאחרונים, ככה הביאו את הדבר. אתם רואים גם פה, קו מאוזן, מעל האוזן, זה מצד עיקר עדין. בסדר? זה הגבול העליון של הפאה. מעל, מתחת לזה זה נחשב פאה, וכאן אסור להקיף. כן, כן, כן. עוד מעט לא דברנו עוד על מה זה מרמת, מה מותר לעשות שם, ומה אסור. עוד מעט נגיע לשלב הזה. בסדר? אנחנו נחשב רק בגבולות. מעל זה, כלומר, אבל מה שחרמה איתן אמר, שמעל זה, מה זה נחשב? כלום, תעשה מה שאתה רוצה. תעשה עם סכין, כלומר. בסדר? מעל זה. אבל זה הגבולות של הפאה, ראינו שלוש שיטות בגבולות האלה. עדיין אנחנו מתקדמים שלב. זה מנהג שאליים, אין איזה… צריך לשאול מישהו שבקיא במנהגי החסידים. השיעור לילה נשמד, נכון? הזכרת לי? חזק וימץ. תגידי רגע, אתה אומר בעצם, עד הפס הזה, כאילו זה האסור. אז נכון, זה עיקר הדין, הפס הזה, מעל אין איסור. זה הגבול ה… איזה גבול, תמידי? עליון? תחתון? איזה גבול? עליון. או, אני רוצה לשמוע אתכם. יפה, אנחנו ממשיכים עם גבול… תחתון. זה גבול עליון. מה אתה רוצה? מה עוד? רגע, זה גבול עליון. עכשיו נראה מה גבול תחתון, ולפי זה נבין. אז אמרנו, בסדר? שיש מי שאמר שזה פה החזוניש, את הקו הלחסוני הזה, אבל עיקר הדין, זה הקו הזה. אנחנו מתקדמים לגבול ה… תחתון. או, ככה אני אוהב. תשמע, תחיל קצת. בסדר? עכשיו אנחנו נגיע. זה ככה פה, דיברנו על הדבר הזה. בסדר, ז מה שאמרנו, שמספרים טיפה למעלה, מקו האוזן, כדי שלא יהיה באמת ישר לקו האוזן, זה הקו הזה שהם ציירו פה. אנחנו מגיעים… בסדר? אז אולי טיפה, רגע, באמת, טיפה לפני הגבול התחתון, טיפה לפני הגבול התחתון, אתם רואים שכאן באמת, מאחורי האוזן, אין איסור. מאחורי האוזן, זה לקו לאלמה, לא נחשב מקום הפאה. פה, כל הצד הזה. מאחורי האוזן, בראש האחורי, לא נחשב מקום הפאה, ואפילו עם סכין, יהיה מותר לעשות שמה. בסדר? זה מאחורי האוזן. עוד שני, מה זה מצד המצח? אמרנו, זה הגבול העליון. קח את האוזן, מכר הדין, תעביר קו ישר, זה הגבול. לא, אז עד לכאן, תעשה גבול. קח קו ישר. הנה, בדיוק. לא, אז אמרנו, שולחן ערוך יש שבוע כמה אבנות. הבנה שאתה אמרת, זה אבנות שהאחד זה אוניש וכולי, לתת פה, אה, אז אם זה זה, אז זו השיטה השנייה שהזכרנו. טוב, עכשיו, הגבול התחתון, אני מושיך לקרוא לכם את דברי מרן השולחן ערוך. אז מרן השולחן ערוך, שיעור הפאה מכנג הצייר שלו בתחתון, זה הסברנו, ועד למטה, מן האוזן, מקום שהלחי התחתון, יוצא ומתפרט שם. מה אתם מבינים מהמשפט הזה? ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרט שם. איפה? מתחת מן האוזן. אז באמת, פשץ דברי השולחן ערוך, ויש הרבה שכתבו, למטה מן האוזן, סוף האוזן, קחו את האוזן, זה התנוך, התנוך, הוא לא נחשב חלק מהאוזן, נכון? הוא לא מחובר. החיבור זה על הבשר, תעביר קו, וזה מקום הפאה. כלומר, מכאן, עד כאן. רואים את הדבר הזה? עוד שנייה נראה את זה, את השיטות בתמונה, בסדר? אז יש מי שהבין ככה. אבל, האחרונים, כבר דיברו על הדבר הזה, תפילה למושה. רבי, מי כתב את השוט? שוט תפילה למושה, מכירים? רבי משה הלוי. רבי משה הלוי, רבי משה הלוי, אחד מרבני כסר הרחמים, נפטר בגיל צעיר מאוד, כתב כמה ספרים, כתב את ספר מנוחת אהבה, לכל שבת ספר מפליא ביופיו, כתב ברכת השם, הלכות ברכות, ובאמת נפטר בגיל מאוד מאוד מאוד צעיר. אז הוא, בשוט שלא תפילה למושה, מביא דברי שולחן ארוך. בסדר? והוא מסביר, מה זה למטה מן האוזן? הוא מביא דברי ראשי, והוא מוכיח משם, למטה מתחילת האוזן. למטה מתחילת האוזן. מה זה אומר? מה גבול התחתון? גבול עליון, למעלה מעל האוזן, גבול תחתון למטה מתחילת האוזן. כלומר, האוזן מתחילה אחור שלה פה, זה תחילת האוזן, למטה מההתחלה. שהוא מסביר שזה בעצם העצם. מרגישים שיש פה עצם? נכון? שימו כולם יד. מרגישים שם עצם, בולטת. סוף העצם כלולה באיסור הפאה. כך מסביר רבי משה לוי את דברי השולחן ערוך, שכותב "למטה מן האוזן", שזה למטה מתחילת האוזן, שזה בעצם מקום העצם. שם, אם נעביר קו ישר, תראו שיש נקב. ואז אפשר להסביר דברי השולחן ערוך, שלמטה מן האוזן, שזה עד הנקב של האוזן. כלומר, סוף העצם יוצא בדיוק במקום הנקב. זו דעה שנייה. ויש מי שכתב שלמטה מן האוזן זה גם כולל התנוך של האוזן. ראינו שלוש שיטות. שיטה ראשונה, שכך פירשו רבי משה לוי את השולחן ערוך, וכך מביאים שמנהג הספרדים, שזה עד העצם. חור של האוזן עד למטה מתחילת האוזן. השנייה, למטה מן האוזן, מסוף החיבור של האוזן לראש. או למטה מן האוזן, כולל התנוך. שלוש שיטות בדבר הזה, בגבול התחסון של הפאה.

גבולות הפאה אם יש שיער שלא מגיע מפה, אלא נגיד מיותר למעלה, זה לא נחשב חלק מהפאה. כל האיסור הוא להקיף, לעשות מעשה בידיים להוריד את הדבר הזה. האיסור גם על המקיף וגם על הניקף. אני מקריא לכם את דברי מרן השולחן ערוך: גם הניקף חייב אם מסייע וכו'. יש שומרים שבמקרים מסוימים אם הניקף לא מסייע, זה רק דירבנן. אבל ודאי, האיסור גם על המספר וגם על הספר. זו שיטה של תפילה למשה, שכך הסביר דברי השולחן ערוך, וכך פסקו רוב האחרונים. המנהג הרווח, שיטת משנה הלכות ופסקי תשובות, מביאים את הדבר הזה. יש גם מחמירים עד לפה, אלה השיטות הרווחות. או העצם, או סוף החיבור של האוזן לראש.

רוחב הפאות מה רוחב הפאות? גבול עליון, גבול תחתון, מה הרוחב? מרן השולחן ערוך כותב: "ועד למטה מן האוזן, מקום של הלכת התחתון, נוצר מתפרד שם, וכל רוחב מקום זה, כל הרוחב, לא תיגע בו יד." כלומר, כל הרוחב, לא משנה עד לאן, לא תיגע בו יד. נשים פה יד, מרגישים את העצם של העין, שמתחיל השקע, זה נקרא ערובת העין. עד לשם יש איסור. אם יש שיער שהוא לא קשור לפאה, כלומר, נגמרה הפאה, הרוחב של הפאה נגמר, ואז יש רווח של בשר והתחיל שיער שהוא לא כל כך קשור לפאה, אותו אפשר להוריד. אבל אם ההמשך ישיר של הפאה, כמו שמרן כותב, כל רוחב במקום זה, לא תיגע בו יד.

מה נקרא להקיף? מה זה נקרא להקיף? לא תקיפו פאת ראשכם. אם אני משאיר קצת שיער, מה זה נקרא להקיף? כמה זה להקיף? השאלה כמה, מה זה נקרא להקיף? אני קורא לכם: "אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספריים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם." נסביר את הדעות, מה זה תער, מה זה מספריים כעין תער. הרמב"ם מסביר שכל האיסור זה דווקא כמו בזקן, שזה השחטה. מה זה השחטה? שאני חותך את השיער מעיקרו. זה דווקא האיסור, זה נקרא תער, סין, חותך את השיער מעיקרו. אבל אם זה לא בדרך השחטה, מספריים כעין תער, אז זה יהיה מותר. לעומת זאת, יש את דעת הראש, ודעת תוספות, ודעת רבנו ירוחם, שגם אם לא השחטתי, אבל מספריים כעין תער, גם הם אסורים.

הבדל בין תער למספריים כעין תער מה ההבדל בין תער למספריים כעין תער? הפסקי ריד מסביר שההבדל הוא בתוצאה. תער מסיר את השורש, כלומר אם תסתכל, יישאר לך חור, לא יהיה שורש של השערה. אבל אם אנחנו לא מסירים את השורש של השערה, זה נקרא מספריים כעין תער. מספריים כעין תער זה שיש קצת שיער, שיש קצת שיער. יש מי שמפרש אחרת, שמספריים כעין תער זה התוצאה כתער ממש, רק ההבדל במה, איך אני עושה את זה. מספריים כעין תער, אני לא משחית, אני בעצם מגיע לאותה תוצאה, אבל לא בדרך של השחטה, לא בדרך של סכין ממש.

הלכה למעשה השאלה מתי אנחנו יוצאים מחשש מספריים כעין תער. לפי הרמב"ם, לחוף עיקרו לראשו, כלומר שמתי אנחנו יוצאים מחשש, שנוכל לחוף את עיקר השיער לראש השערה. השיטה הרווחת היא שמספר אחד שזה שלוש מילימטר, מעל שלוש מילימטר, אנחנו יוצאים ידי חובת הרמב"ם. יש מחמירים לחמישה מילימטר, שזה מספר אחת וחצי, כמעט שתיים. מעיקר הדין, שלוש מילימטר מספיק. שולחן ערוך כתב ויש לחוש לדבריהם, נכון שגם מספריים כעין תער אסורים.

סיכום דיברנו על גבול עליון, גבול תחתון, ודיברנו על הרוחב. מה זה להוריד אותו? אם יש בעצם הצירה אחרי הפאה, יש סוג של פס, יהיה אפשר להוריד את אותו מקום. אבל אם יש רצף, זה חלק מהפאה. השאלה הגדולה היא מה זה נקרא להשחית? מה זה נקרא להקיף? לא תקיפו פאת ראשכם, אם אני משאיר קצת שיער, מה זה נקרא להקיף? כמה זה להקיף? הסברנו את הדעות, מה זה תער, מה זה מספריים כעין תער. הבדל בין תער למספריים כעין תער, ההבדל בתוצאה. תער מסיר את השורש, מספריים כעין תער לא מסירים את השורש. הלכה למעשה, מספר אחד שזה שלוש מילימטר מספיק. יש מחמירים לחמישה מילימטר.

דין פאת הראש לגבי פאת הראש, יש מי שכתב בשולחן ערוך, שדעת הרמב"ם היא שרק גילוח בתער ממש אסור, אבל במספריים כאין תער מותר. ראוי לכל ירא שמיים להחמיר ולעשות 3 מילימטר, אבל מי שמאוד קשה לו יכול להסתפר במספריים כאין תער. מספריים כאין תער משאירים את עיקרי השערות ולא חותכים אותן לגמרי. מספר 0 במכונת תספורת משאיר בין 0.3 ל-0.8 מילימטר, וזה נחשב כמספריים כאין תער. אם משתמשים במכונת פיניש, יש להקפיד לא להגיע למצב שבו הסכין נוגע בבשר, כדי להימנע מאיסור תער. מי שעושה 3 מילימטר יוצא ידי חובת השולחן ערוך, אבל מי שמקשה עליו יכול להסתפר במספריים כאין תער.

דין פאת הזקן בפאת הזקן, יש כלל חשוב: "לא תשחית פאת זקניך". התורה אוסרת השחתה וגילוח בפאת הזקן. ישנן חמש פאות זקן, והדעות בראשונים שונות לגבי מיקומן. שולחן ערוך מציין שירא שמיים לא יעביר תער על זקנו כלל, בגלל ריבוי הדעות. בפאת הזקן מותר להשתמש בטרימרים או פינישים שמשאירים עיקרי השערות ניכרים, כי זה לא נחשב השחתה. יש להימנע משימוש בגלגלת או תער ממש, שהם איסור תורה.

סיכום ביניים לכתחילה, ראוי לכל ירא שמיים להסתפר במספר 1 או 3 מילימטר כדי לא להיכנס לגבולות האיסור. אם קשה לו, יכול להסתפר במספריים כאין תער. אם מישהו מבקש אפס, יש להודיע לו על הדעות השונות, אך ניתן לספר אותו כך בגלל דעת הרמב"ם. בפאת הזקן, יש להימנע מתער ולהשתמש באמצעים שמשאירים עיקרי השערות ניכרים. השימוש בטרימר או פיניש מותר, אך יש להימנע מגלגלת או תער ממש. בעניין גילוח, ישנן דרכים שונות להסרת שיער, וההלכה מבחינה בין דרכים אלו. למשל, שימוש בשעווה להסרת שיער אינו נחשב ל"דרך גילוח" ולכן מותר להשתמש בה לפאות הזקן. לעומת זאת, פאות הראש אסורות בגילוח בכל דרך שהיא. לייזר ושעווה נחשבים מותרים לפאות הזקן, אך יש להיזהר בשימוש במכונות גילוח רגילות, שכן הן עלולות להשחית את השיער בצורה שאינה מותרת.

מכונות גילוח והכשרות מכונות הגילוח המודרניות, כמו אלו של פנסוניק, פועלות בטכנולוגיה שמונעת מהסכינים לחדור לעור, אך עדיין יש להקפיד על שימוש במכונה עם הכשר מתאים. ישנן רשתות מיוחדות שמונעות חדירה של הסכינים, והרב גרוס עוסק בנושא זה. חשוב לבדוק את הכשרות של מכונת הגילוח כדי להימנע מחשש איסור.

עיצוב הזקן והפאות מותר לעצב את הזקן כל עוד זה נעשה בצורה שאינה נחשבת להשחתה. מתחת לקו הגורגרת, ניתן להקל בגילוח, אך יש להיזהר לא לגעת בפאות הראש. השימוש בסכין אסור גם בזקן וגם בפאות, שכן זה נחשב להשחתה ודרך גילוח.

סיכום והנחיות יש להקפיד על ההלכות הנוגעות לגילוח ולעיצוב הזקן והפאות. יש להימנע משימוש בסכין במקומות האסורים ולהשתמש במכונות גילוח עם הכשר מתאים. המטרה היא להיראות כיהודים יראי שמיים ולשמור על ההלכה כראוי.

שיעורים מאותו נושא

השיעור מכסה את הלכות תשעה באב, כולל איסורים על תספורת, כביסה, ורחיצה, והדגשים על סעודה מפסקת והכנות לצום. הוא מתייחס למנהגים כמו הנחת תפילין, ברכת הלבנה, ודיני עשירי באב, כולל הנחת תפילין בשחרית או מנחה וברכת הלבנה לאחר תשעה באב. עשירי באב נחשב ליום אבלות חלקי עם מנהגים כמו הימנעות מאכילת בשר עד חצות והקלות בשמיעת שירים.
לימוד תורה משפיע על שמחת הלב, במיוחד בתשעה באב, עם גישות שונות של רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר מדגיש שמחה בלימוד, בעוד רבי יהודה מציין שגם נושאים קשים יכולים לשמח. הבנת ההלכה חשובה בתשעה באב, תוך שמירה על כבוד האבל והחורבן.
הקטע עוסק בקשר בין פעולות פיזיות ומנהגים דתיים למשמעות הרוחנית והמוסרית שלהם. הוא מדגיש את חשיבות מנהגי ציצית ותפילין בקריאת שמע כמזכירים לקיום מצוות, אך לא כחובה. בנוסף, הוא מדגיש את ההבדל בין מצוות למנהגים ואת החשיבות בהבנת המשמעות הפנימית של המצוות מעבר לפעולה החיצונית.
תעניות ביהדות מדגישות את המשמעות הפנימית מעבר להימנעות מאכילה ושתייה, ומיועדות לעורר חשבון נפש וצער על חורבן בית המקדש. התהליך הרוחני כולל הימנעות מכעס והתנהלות ברוגע.

נשמח לשמוע מכם על חוויית השימוש באתר החדש.

אם נתקלתם במשהו שלא עובד כמו שצריך, שגיאה, קישור שבור, בעיית תצוגה, או שיש לכם הצעה לשיפור – כתבו לנו כאן ונבדוק את זה בהקדם.

Facebook
WhatsApp
Telegram

טקסטים

לפרטים נוספים