שיעור הלכה | משלוח מנות ומתנות לאביונים | הרב נח ויז'ונסקי

יש לנו פעמיים, היום, שלא עדה, כדי לתחוס את העקרונות. אנחנו חושבים שזה נגמר בלב, כרגיל. אחרי צד הגדלת, עסק בתנאות לימיינים, זכרנו להוציא את השקע. בתנאות לימיינים כתובה מגילה מפרש, משלחנו נתשתנות להם בתנאות לימיינים. וזכרנו להוציא את השקע, זה קשור. זה משמע דבר על פרשת שקלים, זה איכשהו קשור. פה הסדרת השולחן ערוך, תוך חוץ צד הגדלת, חייב כל אדם לתת לתמחות, לתת מתנות בשננים. אני תמיד ניסור שהשולחן ערוך, כל שולחן ערוך חיים זה חייב. איפה רואים? רוצה? חייב. אז לרוב, כל כל פעמים השולחן ערוך, רק את חייו, כי יש לנו איזשהו מענדה, ראוי, אבל של משהו, כנבין, ברור, חג, במקרה הזה זה דברי נביאים, אבל עכשיו במקרא, זה נותן לזה את החשיבות, יש לנו כל מיני שונות, נראה.

דין מתנות לאביונים בכל מקרה, כל אדם, לא משנה גבר, איש וכו', איש, אישה, שתי מתנות, יש שני עניינים, קונה מדין, מתנות להבינים, זה רשום רבים, ואת ה בסוף יוצא ארבע. כל עניינים יש שתי מתנות, בסוף יוצא ארבע מתנות. השאלה הגדולה, מה זה מתנות, זה נראה. טוב, ואז הרבים אמרו, מוסיף את הנשיא של זכרון וחצי בשקל, הרגע צריך בית. אין משנה, אם הוא עוד פורי, וצדקה אחרת. הדבר, אני לא יודע אם זה אמרה בלירח, הנשיא שלהם הוא קצת מחבר בין שמעת דת צדקה, הוא קצת מקשה עליהן, הוא פורי, עם ישראל, עם ישראל נותן עצמאים מאוד מאוד יפים, הרבה כסף, וזה מה, הוא נוכחיה, הוא נוצר דברי נביאים, ונטרת להם ימי. עכשיו, אנחנו מציינים החלק פה ביום, אז מגיעים לעניינים, נותנים להם מתנות כל מיני, ופורים עצמו. חודש אחת יש לנו את כסף. כל הנזקקים שבארץ, ישמחו מאוד לקבל הרבה כסף לפסח, ופורים זה לא כזה ריטי מבחינת. אדם ימוצא פורים, זה לא יהיה כמו שבת, הוא יהיה כל הפחות. ואתה מביא לו עמויות של נתנות, ובסופו של דבר, אם אני צריך עזרה, עוד חודש. כשיגיעים אחד לפסח, זה נוכחיה בכל כסף, זה מנהג. לא כל הנותנים, נותנים סכמים גדולים, זאת אומרת, זה אומר, בקביעה שלנו לפורים נותנים עשרות אלפי שקלים, וגם אחד לפסח, לא כל הנותנים, זה תהיה הרבה פחות, גם אין איזה שיעור. אין שתי נתנות, יש פה קצת בעייתי אז, יכולים לומרים, בסדר, גבי צדקה, כבדו שחור, יגידו, מה צריכים לפורים, ייקחו את זה, כל השנה, ולפסח. ואומר, שולחן ערוך לא? אין משנים, מאוד פריט צדקה אחרת, אין אחים סמכות.

החשיבות של מתנות לאביונים קודם כל, זה הדעת הנודב, אם אתה, אוי, זה גם שאלותי כסף, או, נקרא, נשים בקביץ קנתה, של איזה חולה. וגם, אגב, אם יגידו, אה, החולה הזה, הסתדר, יש חולה יותר חדשה, או לא, אם גביתם ליצור חולה מסוימת, מטרה סוימת, מי שנתן את הכסף, נתן על דעת, שהגיע למטרה הזאת, למטרה אחרת. אז יש מותר, מה קורה אם נשאר פה, אם יש שם בר אמן, או קוראים פעמים, שהחולה, ברוך ה' נחמיד, או חסר אני, ותמיד יש שאלה, זה מה, אם אפשר להביר את זה ככה, נמשר דעת הגבעים. ופה, זה ברור, התורמים נדון לפורים, ולא מוכנים, תשתות, הנה כאן, לגמר, דרך למטרה אחרת. מה זה סתם, כערת אגב, זה, תורן לי משהו שהוא טיפה בעייתי, שבפורים, ממש, בלב רחב מתאים ומקבלים, ואחר כך, פסח, בכלל. כן, אומר הרימה החשובת, זה דווקא הגבעים, תן לגבע לאוכל לתת כסף, והקופה שמותרת לבני, ולתת, אחר כך, אבל העני, יכול לעשות לו מה שרצה. תן לי, אם העני באמת קיבל הרבה כסף, הרבה מוצרי מזון, הוא לא יכול לאכול את זה בור ביום. הוא צריך להגיע להבור ביום. הוא לא יכול באמת לאכול את זה לפסח. ולא, זה מה שקורה בכלל, אני לא יודע. החובבים מחלקים הרבה כסף, שומרי קנייה, מוצרי מזן, יכול להתשמע את העני, אם יש לו חכם, אינו ברכושו, זה אומר, קבעתי פה הרבה יין, ונוצרי סודנים על הסוד הזה, פה הוא ידיע על החיים. יש לנו את זה בצד, לפסח, בכל אופן. בכל אופן, זה חובה מאוד.

מתנות לאביונים בפורים עוד דבר שגם צריך לראות, שזה מעמד פרופורציות, סיג ג' אין מדק דקה עם מועד פורים, אלא כל מי שפושט ידוע להתאר עתים לו, אפילו לגוי. אני יודע שבעיר, מקומות כאלה ואחרים, באים המון ילדים, בערך גם די שעות, רוצים לקבל מותר תלמידים, לא מדק דקים, כל מי שפושט יד, המצב רגיש, אדם אלו בקרס נקד, צריך טיפה לראות, אם הוא מישר, אם הוא רון, פעם הרב בנר כתב לי, לא מוזל עצמי, שרוב הקבצנים שישו בקוטל, עושים כסף, גרוע מזה, אוכלים חותים אדומים, פעם ראיתי אחד, אז אמרתי לו, מה אין דרכי, אין מורים, אין דרכי, זה בן דורי, חות אדם זה לא אפשר, אין דרכי אדם, חות אדם, מה זה יעשה? קיצור, זה עם מנר קטן, שאנשים האלה משאירים המון כסף, ואין לי נהלתת לי, אז כתוב, התרה, לא תקפוץ אתך להכריח את המקום, לפחות זה יועדה לנשי אנשים, אין לי מזרמה, נתת שני שקל, תמכי את המצווה, מה עשה לה ראשים, שאנשים האלה ממש צריכים לתת? מה שאני עושה זה לא שה לי פה, אני מראש מייעד את הכסף, עם התרה שנדע שהיא אחרונה, ומוצדקת, כי כל מי שבא ופושט יד, לא תמיד, זה לא, זה אומר השכנות, אני גם בפורים, לא מדגדקים, אני אומר, אתה לא מצטרף לתת 200 שקל, כל מי שבא, מה מתגשר עם מישהו שיגר פה בשנות, מה אני אעשה, אני כל הזמן דווקא למדליק, כל הזמן, הבוקר בפורים, נותן ונותן ונותן, כתוב שלא מדגדקים, זה בסדר, אבל אתה לא צריך להיות עני בהצפה, אין לך צ'קת, שלא תשיב פן אמריקאי, דנית, מקום שאין עניים, זה קרה לי כשהייתי בצבא, זה כמו לכל אחד, יכול להקים מאוד פורים שלא לעצמו, ונותן במקום שהיא רוצה, אין עניים, אפילו הם שמים בקופה, לא בטוח שזה יגיע לעניים באותו יום, יש כאלה, הרמב״ם ידע שזה חלק בו ביום, בסדר, אתה נתת, אז זה יגיע, טוב, אז נראה רגע את המשלם הברורה בסדיר קטן, אבל כמו שמענו, כולם צריכים לתת, המשלם הברורה מביא גם אני, המתפרנס מן הצלחה, שלא כתוב בעב לשתי מטרות, לשתי אוויונים, ואנחנו גם לא יודעים, לא מבחר סכום מאוד מאוד גדול, כן, אומר המשלם הברורה, ייתן לפחות, ורשתן מה אכן או מה עוד, באמת בזמן חזאז, יש גבוהה במגילה, שמע שרצו להניע את שעודת פורים, כי לא היום, אז אמרתי, היום זה טיפה שונה, רוב העניינים שנותנים למתנת יווינים, כנראה שיש להם מה לאכול באותו יום, אבל גם, יצאי לו יותר, אומר המשלם הברורה, ולא מצעטים, כעת כמה יש שיעור ומתנות, כל זה מתנה, פרוטה, יותר, לא ברור, יש שער רדווה קדחי, ושער פרוטה, חשוב מתנה, ולא פחות, נתתי, אז אפשר נתינה, עשרה פרוטה היום זה חמש עשרה אגורות, אז כלל אפשר לתת שתי מתנות לשני עניים, ארבעים אגורות, חצי שקל, כעת זה את המצוות.

החשיבות של מתנות לאביונים טוב, יש לנו שיש של החליף של דתו, ואז המשלם הברורה, אני מתענג מהפורים מגדים בסוף, שורה אחת, למרו שפה אומרים שם רצבא, שתי פרוטות, ואני כמעט שום דבר פה על מאכל, אז הפוסקים אומרים, נקרא את זה מהפסיק ג'ימל, הפוסקים אומרים שלתת שיעור ששתי סודות, זאת אומרת, סודן, לכל עני סודיו יש שתי מנות, אוכל שתייה, עוד עני, שתי מנות, אוכל שתייה, אומרים מנת פנאחל עם שתייה, 40 שקל, 50 שקל, אחרת, נראה לי שעם 20 שקל, 25 שקלים, אפשר, אני יכול לסבוב היום, אז זה בערך הסכום של דבר, ל-450 שקלים, למתנות לוויינים. עכשיו, נהיית חשוב לראות את, שם ברייסי קטן ג'ימל, שתי מתנות אומר זהו מדינה, מינימום, אבל באמת, זה נפקם מן המעשית, עוד רגע אעבור, מוטב להרבות במתנות לוויינים, זה ציטוט מה רמבן, מי להרבות בשעודו ושולח מנות לרעב, שאין שמחה גדולה ומפהרה אלא לשמח לבנים יתומים במנות, ודומה לשכנה שנאמר, לחיות רוח שפלים ולחיות לב נתקן. כדאי, אומר, יש לי משפחת מנות, יש לי מתנות לוויינים, יש לי סודת פורים, עוד רגע, נרה לי גם זה חמקתי את השקל, איך אני מחלק את הכסף? אומר הרמבן, הסכום הגדול ביותר, תנות לוויינים, כי סודת זה שמחה, ושלח מנות זה רעך, ופה זה אנשים שמולנים לחיות לב נתקן. זה מה חשוב, גם הערה האחרונה, לא ממעשרת שקלים, טוב, זה המצוות הגדול, עכשיו, אומר פה הרימה, יש אומרים שיש לתן קודם פורים, מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ואותו זמן, זכר למחצית השקל שנותנים באדם. מחר ששלוש פנים כתוב תרומה ופרשה, יש לתן שלושה, כלומר שלושה חצאים, ויש לתנות בליל פורים, ליל פורים מתכוון לערב פורים, תנית תסתר, קודם שנתהלים מנחה.

זכר למחצית השקל אנחנו נוהגים בכל מדינות אנו וכולי. דיברנו שעה שעה פרשת שקלים, אמרנו שכשבית המגדש היה קיים, עברו חודש עדר, היו משמיעים על השקלים, עשינו את זה בשבת שעברה, מודיעים, ואז היו מביאים כסף, שעל פי הפרשת קטוסה שהקראנו, שהכל היה לתרומת המשקל, לכל הקורבנות ציבור, כל הצורכי המשקל, צריך שיהיה כסף חדש, לא מעבירים כסף משנה לשנה. אז עכשיו אנחנו מדברים על זכר, לזכות את המילה זכר זה מאוד חשוב, כמעט כשמדובר בתורה בחצי השקל, אז חצי שקל שקל ישראלי, חצי דולר, חצי רימה מביא, חצי וינר, חצי קיצור, כל מדינה ומדינה קישונה, ועם קישונו, חצי מהמטבע. זה דעת הרימה, ועכשיו זה דין, צריך דעת שלא אופייה בגמרא, תמיד כשמדים משהו אתם צריכים לראות את המקור, פה בתוך הרימה כתוב מורדכי, אין איזה מקור בגמרא, זה מילה שהתפתח, את זה צריך למחצי את השקל, למה בערב הייתה ערב פה במטענית אסתן, זה לא הובחן, הזמן המקורי, כזמן המקורי אמרנו משמיעים על אסתנים בראש חודש, יהיו גובים את עטבב, ומשטרה אומרת פותחים שולחנות, הכנית לקבוע את תרומה למשכן, ובקפה אדם עם אשכנים, מישהו לא שילם, לוקחים לו, אין משהו שטענית אסתן, אומר זה היום טענית, קטן, זה מסתדר. עכשיו יש פוסקים, הרב עדי סנק הבין את זה, שאומרים שהם ממש אמרו את התאמץ שלו בדרך, הרב עברה מסק, הוא הביא את הדין, אז אין הרוצה לוקחת ברימה, שזרח למחצי את השקל, זה שלוש, ושח את זה אשכנים, כלומר שקל וחצי, זה מה שצריך לתת, אבל מה שיש שידור, זה הרב עדי סנק בבין זה, לתת את השובי של מחצית השקל של המשכן, זה תשע גרם כסף, אז מסתכלים בבורסות, מחרר הכסף, תמיד פרסמים, הם לוקחים מה שאני ראיתי, זה באיזור ארבעים שקל, מחצית השקל של המשכן, זה קרה שמאדרים לתת את זה, עכשיו מה הדבר החשוב, הדבר החשוב בלדת, תמיד שומדים הלכה, מה המקור של כל דבר, שלאי מצב שאדם יגיד, זרח למחצית השקל, אני רוצה לאדר, ארבעים שקלים, מתות לבנים, מוצאים לחשבון, גם ארבעים, אפשר יתווה ארבע פרוטות, בסדר, מצאתי את החובה, אבל תחשוב, מה המקור של מתנות לבנים, מה המקור של זרח למחצית השקל, זה זרח למצווה שלא מופיע אפילו בגמרא, זרח למחצית השקל זה מנהג, בתרמות חם, ומתנת לבנים, זה מופיע במגינה, בתנ״ך, אז תמיד כמו שאמרנו, חייב כל אדם לתת לפחות, אומר הרמב״ם, לתת לעניין אחרת והם נתקעים, וזרח למחצית השקל, כל החשיבות של כל הפרויקטים, שעושים כספים, תרומות לישיבות, תרומות לפה, תרומות לשם, זה לא הדבר החשוב, זה מה שאדם שיש לו, חכם אינם בראשו, אדם מגיע לפורים, יש לו דמי שקל, שהוא מוכן, שיכול להוציא על הנתינה, גם משתתפות בסעודה, משפחת מנות, ואת חלקת מהשקל, לפי זרח למחצית השקל, אם תיתן 40, לא ישר לך, מתנות לבנים, משפחת מנות, בסעודה, אם צריך להוציא, אז תהנה את המינימום, זרח למחצית השקל, שקל וחצי, ואז אם שם כסף, מנה את החלק הגדול יותר, מתנות לבנים, שלוח מנות, סעודת פורים, ואתה מחלקת את הדברים נכון. אם אנשים ישר עוטים, זרח למחצית השקל, לסכום הגבוה, זה מבלבל אותה יצאה. לכן מאוד מאוד חשוב לדעת, כל כסף מהייעוד שלו. דבר נוסף שקורה, אנשים שבור בישראל מקפידים לזה, אנחנו בישור, ממש, זה מאוד ברור. ואם אתה נדסתר, רואים אלה קופות, ואז אנחנו צריכים להשין יותר לבנים, אנחנו צריכים כסף, שמים, ערב פה, רגע, עוד לא. עוד לא הגיע הזמן. לאן זה הולך? מתי כסף הזה יגיע לידו? אז זה די, בקלטת לבנים זה למזככים. לא קרן לגבולת בתים, מאוד חשוב, ומצלם מהמיסיון, התבלילות, כל חשוב, זה לא מתנת לבנים. מה נותן לבנים זה מצווה, מספר אחד, רמבר. אז זה חפש קופה, ייעוד, שהוא נותן לנזקקים. זה המצווה. זכר להשיד לשגל, שגל אחת זה הרבה יום שנימד, אתה יכול לתת, בכל מטרה חשובה, כי זה זכר למשכן, זה לא לנזקקים. אפשר לתת לנזקקים, אפשר לתת לכל מיני אחרים. וזה חכם עינם בראשון, כי יש הרבה טועים בזה, והם עושים את כל הכסף בקופה הראשונה שהם רואים, ולא מגדרים, זכר להשיד לשגל, ותלות להבינים, וכמו שאמרתי, כל הכסף נגמר להם בזכר להשיד לשגל, אז לראות מול מה אני עומד, ולחלק את הכסף בצורה הרויה, זה דבר שמאוד מאוד חשוב. קורה ש… בבור הלכה, לגבי קודם, יש פה דבר מתחיל, ישנה אני אומר, בבור הלכה, רואים? ולא יתן להם קודם פורים. כמו שאמרנו, אל תיתן להם בערב פורים, דין מה, הכללו קודם פורים. עכשיו, לא דיבר על מי ששם בקופה, ותעני את הסתיים, דיבר על מי שתביא לו בשר לפורים, תתן לו איזה יום, יום, ימיים לפני, ויוכל לזה לפני, ולא עשינו כלום. אמרנו, מתנות ימינים זה לא סדקה רגילה, זה לסמך את גבן לפורים. הרי כשפורים יש שאלה, שאת מה אומרת, שאת המתנות ימינים נותנים ביום שהתרחנו גילה, את השעודה והמשלח מנות, ביום השלישי. למה? אומרת גבן, הניהם של עניים נוסעות למקרא מגילה. כשאני מקרא מגילה מתנות ימינים, מחכים, בוא ביום, נותן לפני, פשוט אוכל את זה. אומר, מנהג אולן ניתן קודם פורים, קשה מאוד, כמו ששמעתי, הגיע בדיוק לעניים בפורים עצמו, נותן לו שבאחר ובאחר. אף למתנות ימינים יצות דווקא ביום פורים. אז למה נותן לפני? זה לא זה שאנחנו רוצים לשקל. נותן לעניים, נותן לו כסף יום וימי לפני פורים. אומר, צריך למד על כן נותן שתי מתנות ימינים, גם ביום פורים. הוא מחלק את הכסף, אומר, בוא ביום ניתן את ה-40 שקל. נכון? נורא פה עני, שם עני, נותנו, וגם יש הרבה עניים המחזרים על הפתחים לפורים. כמויות, אז יותר עדיף לפזר ולתת לפני, כמו ששמעתי, לתת לפני, מי שאתה יודע שהוא זקוק, ולא לחכות שיבוא אלינו. מה שעושים היום, הקופה שאנחנו מנהלים אותה, גם הרב גברלי פה, מה שנקרא בו ביום, זה לא שהולכים בתקסת לקופה ואיך שרוצים לעניים, כי לא בטוח שתמצאת עניים, נותן לה מראש, אנחנו נותנים להם שוברי קנישון מזון, קונים אותה כבר עכשיו, נותנים להם את זה, כמו שאומר, יום לפני, כי הוא לא יאכל את זה, זה ניח. ואז הוא הולך וקונה להם את זה אוכל, ושתים וכולי, תמיד שאוכלים את זה בפורים, אז בוא ביי הכמנה שאנחנו פונים את זה עכשיו, והתשתום של הקופה שבא בישראל, הגיע בפורים עצמו, אז מי יצא שתנתן לפורים עצמו בו ביום, הצדקה הגיעה לעניים בו ביום, והקופה הצדקה כבר עכשיו מוצרים שוברים לפני פורים, זה נקרא בו ביום. קופות רגלות אתה שם, ואז הם יבואו בשלושה פורים במקרה טוב לקבוט את הכסף, ואז הם יתחילו לחפש עניים, וכדי שזה יגיע להם בקף או בפסח, זה לא מצווה. מצווה שהגיע לעניים בו ביום. אבל זה אם אתה נתן בו ביום, אתה צריך למצוא קופה שהיא כבר חילקה על סמך הכסף שאתה נותן. זה נקרא בו ביום. שזה באמת, יש לזה עניין חשוב. בואו אני ארחיב פה לגבי איזה חלק מחצית השקל, ואני המתפרנס מהצדקה. אני רוצה להגיד לנאום, זה מופיע לא כסולן בפנים עצמו, אלא כחלק מסלט פורים. מהשולחן ערוך, סימן תרצ"ד, חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני אוכלים. שנאמר: "משלח מנות איש לרעהו". שתי מנות לאיש אחד. כן, ידוע, מתנות לאביונים זה שתיים, איש לרעהו. מנות, שתי מנות לאיש אחד, חבר אחד, תתן לו שתי מנות זהו. באמת היום, כשאנחנו פחות נותנים לעניים, אנחנו בונים על זה שהקופה, שמעבירים דרכם, מחלקת לכמה עניים. בזמנו זה היה פשוט, נותנים מנה לעני, שתי מנות לחבר. תן שתי מנות לאיש אחד, ומכל המרבה לשלוח לרעים, משובח.

דין משלוח מנות הרמב"ם אמר שהרבה במתנות לאביונים יותר ממשלוח מנות. אז אני הבנתי, זה גם נופל בחוץ וכאן, שזה לא הרבה לשלוח כסף, אלא יותר רעים. זאת אומרת, לא שני רעים, אלא שלושה וחמישה רעים. זאת אומרת, זה סכום שאתה מקציב 30 שקל. ונשלוח מנות, תן לכל חבר, פוקיין קטן ולחמניה, לא יודע, שקית במבה. כלומר, הרעיון באמת של משלוח מנות זה קירוב, שבשפת אמת, דברים מאוד יפים. קירוב, ואחדות, ואהבה, ושמחה של פורים. אז אם אתה נותן לשני חברים, או לחמישה חברים, חמישה זה עדיף. זה הכוונה. אני לא חושב שהשולחן ערוך התכוון להוציא יותר כסף, דווקא, על משלוח מנות. ואם אין לו, אין לאדם מנה לתת, זה כמו אבי מגילה, תחליף שהם חברות, טוב, זה פחות נוצר. אומר הרמ"א, שאני אסביר למה השולחן ערוך כתב את זה ברכות סעודת פורים, ומה הרמ"א רוצה לומר. אומר הרמ"א, ויש לשלוח מנות ביום, ולא בלילה, גם מצוות קריאת מגילה, יקרה מצווה ביום, בלילה זה גם מצווה, אבל יקרה מצווה ביום. ואם שלח מנות לרעהו, והוא אינו רוצה לקבלן, או מוחל לו. כן, אתה בא, מתאמץ, ראיתי דיון אחד, שאוכל רק בד"ץ עדה חרדית, הבאת לו רב לנדר, הוא אמר, תשמע, אני לא אוכל. עשית, עשית, והלכת, אתה אומר לי, חמה, הוא רק אוכל עדה חרדית. שנייה קיימתי את המצווה, לא רוצה. אמרת, תשמע, יש לי פה יותר מדי, אני מעביר לשכנים. יצא, למה יצא? אני לא קיבל. נתת, אבל אני לא קיבל, ולא אכל את זה.

מחלוקת תרומת הדשן ומנות הלוי אז פה אני רוצה להגיד דבר יסודי, יש, מדברים על זה הרבה, יש מחלוקת שמגדרים אותה, למרות שלא פרשון אחד לתה שני, בין תרומת הדשן, שהוא ראשון, ראשון הוא חפשה כמוהו, ובין רבי שלמה אלכבץ, בעל "לכה דודי". יש לו פירוש על מגילת אסתר, שנקרא, זה פירושו, בשיטתו, הוא רוצה לשמח את חברו, לתת לו מתנה לפורים, לא היה לו הרבה כסף, וזו כתב פירוש, מנות הלוי, כתב פירוש על מגילת אסתר, אמר לחברו, אמר, כך נשלח מנות, שמח לך. הרבי נירן הביא אותו שנשמע. כן, כן, זה מה זה אומר. שולחן ערוך, כנראה פסק כמו תרומת הדשן, הוא אומר, נשלח מנות, זה סורדן, מה העניין לתת במבה, ממתקים, לחבר, מה, מה זה נותן. העניין הוא, מר תרומת הדשן, להשביח את סעודת פורים. לכן אמר שולחן ערוך, אין עוד סימן, יש סימן, מתנות לאביונים, קטן לאביונים, לשמח אותם. יש מצווה לעשות סעודת פורים, והסורדן אומר, לאביונים, להשביח אותה. תכתב מינה, אתן פה בישיבה, לדינס סעודת של הרמים, או מה שלא יהיה, אתם מביאים איזה אוכל, שמשביח את הסורדן, וכן אתן מצווה. לכן לחבר, אתן בראו, לא משנה מה. זו העניינה של המצווה.

אהבה ורעות במשלוח מנות לכן זה חלק מתאפס צדיקי, דינס סעודת פורים. הרמ"א, כנראה, המנות הלוי החרבה, חושב בכיוון שלו, אומר, לא, זה, מגדירים את זה, להרבות אהבה ורעות. זה העניין. סורדן, בסדר, אתה יכול לתן לסורדן, למה לא? אתה יכול לצאת ידי שתי השיטות, גם אהבה ורעות, וגם, להשביח את הסורדן. ובעיקר העניין הזה, אהבה ורעות, החבר הזה שרק אוכל עדה חרדית, קיבלת לו תושבות אחרת, אוהב אותך, תודה רבה, אני שמח שאתה תהנה, זה מה שאוכל, לא אומר לך. הוא לא אוכל, יותר יש חיים שאוכלים את הקשרות הזאת, אבל החיבור נוצר. עצם הנתינה זה החיבור. ולכן, הרמ"א אומר, שגם אם הוא לא אוכל בפועל יצא, פתרון עדה זה שהוא לא. המטרה היא לא לתת, המטרה היא לא אוכל, המטרה היא להשבח את הסורדן. אז זה, כנראה, המחלוקן. יש לספר מקרי קודש, הרב פרן, שכמין, היא מושתת בעילום שם. אדם רוצה לתת מתנה לחבר, אבל לא רוצה, רוצה לשמור על ה… שזה לשם שמן. אל תגיד לי תודה ולשום דבר. לפי תרומת הדשן, אני אצא את החובה, עכשיו, החבר הזה קיבל, הוא קבוע כעתו, הוא קיבל איזה מנת בשר, קחה את המשמח, הוא לא יודע מה יקבל, מה זה משנה. אתה מיליט את הייעוץ של המצווה, להשבח את הסורדן. לפי מנות הלוי, לא עשית כלום. כי הוא לא אהב אותך. כי לא יודע שזה אתה. המצווה דווקא להגיד, יש לגמרא מסכת שבת, אתה נותן מתנה לחברו, צריך שיהודיה. לא תת בעילום שם בכלל, לא רק בפורים, יש איזו ערה בין היער, הרב אומר שצריך שהיא הכרת הטוב. אתה אפשר להגיד לך תודה. אם אתה נותן לה בורח, נותנת לה מתנה, זה לא תמיד הדרך. בכל מקרה, זה אין אף כמין, או כמו ששמעתי, אתה נותן לו דבר שהוא לא אכל אותו, הוא בשרי, הוא אלרגי לחלב, הוא לא נותן וכו'. אז אם פשוט ראית את הדיישן, אתה צריך לוודא, שאתה נותן לו אוכל שאוכל אותו, ישרות, בריאות, וכל הכשהן לא יכול לחלבי. אבל לפי מנות הלוי, אתה גם יכול לכתוב ספר, אתה יכול להביא לו מתנה, שני כסף, שני אוכל, כל מיני דברים כאלה, העיקר לשמח את זה. אז כמו ששמעתי, אנחנו מאחדים את השיטות, משתדלים לתת דבר שהגיע לסבובה, יחד עם זה, לא באילום שם, זוכרים באהבה, בחברה, ונחשב שאנחנו עושים את זה בבית, לכתוב משהו. נותן מתנה, לכתוב איזה פתק, או אהב אותך, זה דבר תורה, זה דבר שעושה לך את הלוי, את החיבור. נותן לו מתקים, בסדר. אבל אם זה גם וגם, זה לא מתנה. טוב.