אז כידוע, עשרה בטבת חל ביום שישי הקרוב. בשבוע שעבר דיברנו על צום שמתענים ביום שישי. רק להזכיר, זה סימן ת"פ ק"נ סעיף ג' ברמ"א לגבי צום שחל בערב שבת. ראינו שהצום היחידי לפי לוח השנה שלנו היום שיכול לחול ביום שישי זה רק עשרה בטבת. שאר תעניות פשוט לא יכולות לחול בשבת, ואם הן חלות בשבת, סעיף ג' דוחה אותן. כמובן, לא דוחים פורענות. עשרה בטבת, כפי שהבית יוסף מביא, הוא יום מיוחד שאפילו אם נדחה, יש לו משמעות ייחודית.
דין צום בערב שבת לגבי הבית יוסף, דעתו היא שעשרה בטבת לא נדחה. למה? כי הפסוק ביחזקאל אומר "בעצם היום הזה", כלומר יש משהו מיוחד ביום הזה. לכן, עשרה בטבת יש לו משמעות מיוחדת. גם אם זה לא אידיאלי לצום ביום שישי, לא מזיזים את עשרה בטבת. מבחינת רחיצה בכל התעניות, מותר להתרחץ לכבוד שבת. ראינו שלא אלא אם כן אדם איסטניס, אז המלצנו להשתמש בכל מיני דברים כאלה שאדם לא עלול לפגוע. חלות לשבת רגיל כמובן. לגבי שתיית מים במוצאי שבת או במוצאי יום כיפור, אם למישהו מאוד קשה אפשר לשתות מים לפני הבדלה. הרי ברגע שמגיע חובת הבדלה אסור לאכול ולשתות. לכן אסור להתחיל לאכול אחרי השקיעה בשבת. הבדלה, מה אתה שותה בהבדלה, מה אתה אוכל, לשותה אותו דבר כניסת שבת. רוצה לאכול? לא. קידוש שבת בבוקר אחרי תפילה, רוצה לאכול? קידוש. אבל מה אם רוצה שבת מותר? על מים לא גזרו, אבל בליל שבת כלום כי המצוי הזכות יום השבת זוכה על היין. אומרת שברגע ששבת נכנסת, פעולת האכילה והשתייה הראשונה שלך זה קידוש. אז גם מים אין אפשר לשתות ביום שישי בליל הכניסה לשבת.
צום עשרה בטבת בעניין הצום עצמו, לא דיברנו על הצום עצמו פעם שעברה. רק עכשיו בגלל המשפט של השולחן ערוך ות"פ ק"נ סעיף ג' של הגמרא שצום דוחה. אמרנו הקדומי פורענות לא מקדימינן. אמר הרב אליהו שלא לומדים ומתכננים את הצום שבועיים לפני שהוא קרה. בזכריה נאמר שהצום לא יהיה שבת אחת נולדת תענית. אמרנו, כמו הפסוק בזכריה, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה. כי ידוע שהימים טובים שהימים האלה יהיו שמחות. בתקופת הגמרא, בזמן שאין מצוי גזרות עובדי כוכבים על ישראל, תלוי הדבר ברצון ישראל. אם רצו רוב ישראל והסכימו שלא להתענות, לא מתענים. אבל כתבו הפוסקים ועכשיו פרצו וקיבלו עליהם כלל ישראל מדור דור ועשו להם לפחות סגדר. הדיון בגמרא מסכת ראש השנה הוא מאוד פשוט. הפסוק בזכריה אומר צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי, צום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה. הגמרא אומרת שיש שלושה מצבים: מצב ראשון זה המצב שעבר זמן החורבן שאין שלום ויש שמד, שלום זה בית המקדש ושמד עם ישראל בסכנה. במצב זה כולם חייבים להתענות.
חובת הצום המשנה ברורה מסביר שברגע שהמצב משתפר ואין שמד, אז יש רצון להתענות או לא. אבל כיום, כלל ישראל קיבל על עצמו לצום, ולכן זה חובה. מי שלא מתענה פורץ גדר, וזה דבר חמור. פריצת גדר זה דבר שנראה קל, אבל זה החלטה של עם ישראל מדור דור. לכן, השולחן ערוך אומר שחייבים להתענות ולא לפרוץ גדר. חב בית המקדש הייתה פעולה מאוד קשה של מצור על ירושלים. זו הפעולה הראשונה, כי יצא בתמוז שנתיים וחצי אחרי זה תשעה באב, ועוד שלושה שבועות צום גדליה. אחרי חורבן בית ראשון נשארו שארית הפליטה ואז גדליה נרצח. הסדר הוא עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, זה הסדר וגדליה. סדר הזמנים ואנחנו יודעים שזה כתוב באחרונים שההתחלה היא הבעיה. כאן אדם חלה מחלה קשה אז מתי עיקר התרדה? כשהוא התחיל להיות חולה. פה זה התחיל לכיוון החיובי עד עבור חשם התחיל לדרכו ישיבה חתונה לא יודע מה יום הראשון זה הכל הלך לפי ההתחלה. לכן עשרה בטבת גם שמנהל לנו כזה צום קל יום שישי וקצר מאוד מחשבים אותו. לכן אמרתי גם זה אכל בשבת התחלה היא מאוד משמעותית.
מטרת הצם אומר רבי שם בורה בכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם לפני הצהרות. זה ציטוט של הרמב"ם לפני הצהרות שאירעו בהם. שאלה האם בגלל שרצחו את גדליה זה צריך לצום? אמא של מלך בבל סמכת מצור לירושלים לפני 3,900, 500 שנה אני צריך לצום? הוא אומר הרמב"ם שזה לא נוסטלגיה זיכרונות, אלא כדי להורר על הבעות, לפקח את דרכי התשובה. זאת המטרה של הצום, שום דבר אחר. לא רוצים שתהיה רעב כמובן, רוצים שתזכור חורבן בית המקדש, אבל יש שם מטרה חיובית. הצום בעצם מזרז וזה נהד את המקדש. יש כאלה שאומרים מה אתה צם ממדינת ישראל לבנתה הכל טוב, הפוך. אם אני אצום הגולה תגיע תרמר כי אני אורר את הבעות, אני אחזור בתשובה, אפקח את דרכי התשובה ואז באמת העסק יקרה תרמר.
חשיבות התשובה כן אומר הרמב"ם מאיזה זיכרון אתה בצום אתה נזכר למעשה, נו הרעים למעשה אבותינו שעה כמעשנו. אתה לא מתענה על נצרות שלהם על הבנות שלה, אני מתענה על הבנות שלי שכמו שלהם. מכירים את דרכת הירושלמי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב. למה אין לנו בית המקדש עכשיו? בגללנו, לא בגללנו. אז זה התחיל ברגע שהיינו מתנהגים טוב בית המקדש היה נבנה. זה לא בעיה יש פה אכן לא בעיה לזרז ולגרום לבניין, אנחנו מחכיבים כל יום שהוא לא נבנה חטאנו חורבן מחודש. כן ואז הוא היה רב בשורה החווה שבזיכרון הדברים אלו נשוב להטיב, שוב זה לא להתרפק על העבר, אוי ביי זה מה קרה, אין לנו בית המקדש, רגע מה אתה עושה עם זה? קדימה תטיב, כל הזמן להתקדם כמו שאני אומר בתורה, ויתבדו את אבנם ואת אבון אבותם.
הצום כזמן להתבוננות ולכן אמר המשלם בראה חייב, חייב כל איש אסור מליבו באותן הימים, כן באותן הצומות ולפשפש ומעשה בלשוב בהם. זה הסדר היום של כל הצומות לשים לב, לפשפש בלשוב, זה לא יום מנוחה, יום צום. דיברנו פה לפני תשעה באב, יש ישראל לימוד תורה למה? אכפת לך שאנשים ידעו תורה, כי אדם הרגיש שמח, אבל זה הוא ישכח, משם מה הוא צם, אתה צריך להיות מרוכז למה צמים, מה הבעיה מה חסר, איפה החלק שלי איפה החלק של עם ישראל לשום לעתים ולגרום לבית המקדש להיבנות. זה מה שהתחלתי לקרוא באותו היום, יש לזה גם בתפילה, בשליחות כן שרה וטבעית מותר, ודאי אבל עדיין, זה לי כל הזמן בראש יש צום כי, חטאנו כי, לשום, כי רוצים לזרז את בניית בית המקדש.
הצום כאמצעי לתשובה הוא אומר משפט חשוב כן, העיקר הטענית כן, שאל באנדם מה עשיתם בעשרה בטבת? צמנו לא נכון, זה לא עיקר, צמנו מה התשובה היא חוזרים בתשובה, פשפשים מעשים, שמים לב, זה נעשה על ידי הטענית, שמזרזת אותנו ומזכירה לנו, כי אם נאכל ונשתה אז נזכור כמו שכתוב, ״עד שננווה״ שמע משנה בית הטענית ננווה הגויים, עומדים מהגויים זה מה שהחליצו את יונה יונה ידעה שננווה, זה חבר רציני לא כדאי כמ שכתוב, ״עד שננווה״ ביער השם, הלוקים את מעשיהם. הרי ננווה כשהרמיער בא ואומר להם עוד הרבה מיון, ננווה נא פחד, כתוב וילבישו סאק ולא, ואדם היה במה? אמר הקבל שפה חורה, לא, לא סאק וטענית, כן, אמרו חזל צעקה מטענתם, לא ננווה, הרי את מעשיהם, לא יש ה חוזיה שהם לא רק לובשים סאק ומטענים אלא המעשים שלהם משתנים זו, זה העניין של הטענית, לשנות את המעשים, בין הטענית אלה, הכנה לתשובה, כן זה מין כנה, של בסיס זה, אתה שם.
הצום והמעשים לכן סקנה חשובה, אותם האנשים, שכשהם מטענים, הולכים בטיול דברים בטילים, טיול בחזל זה סתם הולך ימין לשמאלה אז הוא אומר, מה אתה רוצה, ניצב אני 100%, כן, סיימתי את צום ושחבתי בית, לא אכלתי, לא שתיתי קיימתי, הנה, כתוב בשכון ערוך חבילי טענות, הטעניתי הוא אומר, משלם בריא, לא הבנת מה עשית כל היום? נשאנת הסתובבת, לא יודע מה תפסו, תפעל והנה, היכר, כמו שאדם יגיד, דיברנו פה קצת, מחוד שבת מה אתה רוצה, לא עברתי כלום מלאכה מלא מיטה טובות מלאכה אבל דיברתי, אני אוכל עשיתי, רצתי מחרתי, קניתי מה הבעיה, כתוב בתורה לא נשכח, לא הבנת, מה זה שבת, שבת זה רק לא לחוש ולא לזרוע, שבת זה כן להיות באווירה של שבת, שנשמה יתירה אותו דבר פה, אז מ אם צמקה מצוין, אבל העיקר, פספסת, היום הזה עבר עליך, בלי כלום, זאת לא המטרה אבל, זה פה הצעת היצע, מכל מקום אין לפתור עצמו בתשובה בלבד, יבוא מי שיגיד מה אתם אומרים שהעיקר, בסרט זה התשובה, אין בעיה אני אשוב, התענית זה תפל אז אני לא יצא, פוך, יש כאלה שיגידו, יש בזה משהו שמניצם, אני נחלש מה זה לימוד תורה שלי נפגע והתפילה שלי פחות, ו… זו תקנת חזן כמו לך להתענות, לפחות שהתענית מחלישה אותך וכו', אבל אתה חייב, חייב, להקדיש את הזמן להתבוננות, לתשובה לתיקון אתה לא יכול לבטר, כי הימים אלה מצוות עשה, מדברי הנביאים להתענות בהם, ז לא בחירה נכון, זה אמצעי, אבל זה אמצעי שחייבים לעשות, זה כמו שאדם יגיד, מה המטרה שתפיל לי לזכור את הצד מצרים בסדר, אני אזכור, אני מבטיח לך שאני אזכור, אני עושה את הזכורות בטלפון כל שעה, צד מצרים ספוקה, אל תהיה לאגן יש שבעים ימים, לא תסי לזכור את עידוד דורותיכם לא, לא, לא, התורה היא לעשות, לפעול בדרך זה לזכור, לחיות את זה לחיות את הצער את הצער על האבלות על החורבן, והימים אלה לא שוב כלומר, אתה צריך כמו כל לעשות את המסגרת, את הדברים שהצטווית, למרות שזה לא העיקר, ובתוך זה לצק את התוכן של התשובה, של ההתבוננות של לשפוש במעשים.
סיכום ומסקנות אז נסכם מה שראינו בהתחלה שהצום התחלה ברמה חמורה, עכשיו רמה יותר קלה עכשיו נכון גם אני למה כלל ישראל קיבלה לעצמם נצום כי אומרים נכון, ברוך השם הצם ישתפר, אבל מה עם תשובה מה עם תיקות, מה עם תשובה לשם, לא אנחנו לא מספיק לא, לא רוצים אז רוצים לצום כדי לשוב, כדי לזרז את בניית בית המקדש, אם נגיד תשמע זה לא חובה, רצום, מתענים לא רוצים, בוא נוותר אתה תפגע בעצמך אם אתה לא תצום, אתה פוגע בך, בעם ישראל, בעולם, כי אז לא תהיה תשובה, באמת המקדש לא צריך לזרז את בנייתו, אז כדאי, כדאי להתאמץ לצום, לחור ולהתשובה וזה עושה טוב, זאת המטרה המטרה היא, הצומות זה לא ימי חורבן, זה ימי גאולה אנחנו לא מסתגלים מכון, מסתגלים קדימה אנחנו מאמינים במהלך שלמה בגאולה ולכן אנחנו צמים כדי לחזור בתשובה ולזרז או לאפשר את את הגאולה, כי זה רק תל אבינו, שום דבר אחר לא לא מעכב, אנשים אומרים הר הבית, לא יודע, זה לא העניין העניין הזה הלב, איפה הלב שלנו והצומות ממש באים לזרז אותנו הרמב"ם הקדש תראו, אני תמיד משתדל בצומות לימוד הרמב"ם שמביא בהנחות העניות בחלק זמנים פרק 1, הרמב"ם מדבר על כל מיני צורות, הוא אומר אם אדם קורא את לו צרה, עולם ישראל הוא אומר, אהה, מקרה סטטיסטיקה, לאורד גשם קורה, הוא אומר, זה אכזריות ככה הוא קורא לזה, דרך האכזריות זה גורמת לו על להידבק במעשה בריאים אז אם קוראים, מה שאני אגיד זה לא מקרה זה הקדוש ברוך הוא בא לנהר אותי איך יודעים, כשאדם אתה מהיר חבר משינה, אתה לא ישר שופך עליו דלי מים, אז אתה מהיר אותו בעדינות, בוקר טוב לא, זה סבתא, תן לו ניהור רציני אותו דבר, אומר הרמב"ם הקדוש ברוך הוא רוצה להורר אותנו עושה לנו איזה משהו כאן, התרוערת אשריך, לא לא, בכלל זה אכזריות אם אדם לא מתבונן ושב כשקוראים צורות כמו חומן בית המקדש, או להורד גשם וכו' ואתה לא מתעורר הקדוש ברוך הוא בא להורר אותך אז אתה מתאחזר, אל עצמך, לעולם אז קדימה, לטובתך זה, רוצה להיר אותך, אגיד לך בוקר טוב תתעורר, מה אתה נאבק בשינה זה, מה שהמשלם ברא פה באמת אומר, כמו שמעתי, זה נכון על על חנוכה, שזה לא טכני לדליג נורות וזהו זה עודעה, זה תפילה זה לא, למה עוד מר הקדוש ברוך הוא למלמל מילים, זה עבודת השם זה תורה, זה לשמוע את דבר השם, כל דבר בעניין אנחנו עושים את הפעולות החיצוניות, זה מאוד חשוב לא מבטרים מלאה, אבל תמיד תמיד נחפש את המהות להיות שם, להיות בשבת, להיות בתורה להיות בתענית, פשוט להיות שם, זהו, ואז אימא לי, אתה חושב, מתבונן שב, זה בעצם המטרה של כל עבודת השם שלנו בזרם את השם, כמו שאומר, בזכות המעשים נשום לעתי והדרך שמאלה לגאולה השלמה, נתקדמי.
