טוב, צהריים טובים. אחרי שלמדנו על ברכת כהנים, נזכרתי ששני דפים קודם היה נושא ששכחתי ממנו. חזרתי כביכול קצת אחורה לדף למד ב', והגמרא שם מביאה את העניין הזה שמופיע בכמה מקומות בש"ס, כבר בתחילת מסכת ברכות. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא, אלא שגרם החטא. עכשיו, מה זה הנס הזה? בניגוד למה שמושג נס בצורה רגילה, שהוא בדרך כלל אירוע אלוקי שקורה, פה נס זה שהיינו עולים כמו שרש"י מביא, ולא הלכו ברשות כורש. זאת אומרת, היינו הולכים בלי רשות האומות, היינו הולכים בצורה עצמאית בקומה זקופה. זה נקרא נס, אולי כמו להרים נס ודגל שאתה עושה דברים באופן עצמאי. לא סתם יש לאומה דגל, ברגע שהיא ברשות עצמה יש לה עצמאות.
עלייה כחומה הגמרא מביאה שבניגוד לביאה ראשונה בזמן יהושע, עולים לארץ כמו שרש"י אומר בזרוע, לא משועבדים לממלכות, נלחמים עם יושבי הארץ. אמנם לא מורישים את כולם לצערנו, כמו שרואים בספר יהושע ובספר שופטים, אבל מבחינה מהותית אנחנו לא תחת אף אחד, אין שלטון אחר ששולט עלינו. הדבר הזה הוא באמת נקרא עלייה כחומה, עלייה גדולה ומשמעותית. בבית שני לא זכינו לדבר הזה, גרם החטא, וככה הגמרא אומרת בכמה מקומות. השיעור הזה, כמו שרואים פה, הוא באמת רובו הגדול בנוי על מאמר מאוד יפה שיש למורנו ולרבנו הרב צבי יהודה קוק, ספר שלא כל כך מכירים אותו היום אבל מומלץ להכיר אותו, ספר שנקרא "ענבי פתחיה". שם הוא ביקז כל מיני שיעורים ומאמרים שהוא כתב, וזה אחד המאמרים שלו. פשוט סידרנו את זה בצורה של מקורות עם שאלות, קצת להיכנס לדברים. בסך הכל הדברים באמת הם די פשוטים וברורים, אבל גם הדברים האלה כדאי לראות אותם.
הבנה מהותית ורוחנית ההתחלה של הדברים היא באמת יותר הבנה מהותית ורוחנית של העניין. מביא פה מהמהר"ל, שיש לו עריכות גדולה בנצח ישראל על הדבר הזה. פה הוא ציטט כמה משפטים במקור 2: "ראוי שכל אומה ואומה מצד שנבראה לעצמה שלא תהא רשות אחרים עליה. שיעבוד אומה ואומה אין זה לפי סדר המציאות, כי ראוי שתהיה כל אומה בני חורים, כי אין לה אחד מציאות כאשר הוא תחת יד אחר." גם ציטוט מהמהר"ל במקום אחר בנצח: "ואם בכל האומות כך, בישראל שיש להם ייחוד משלהם ודאי שבני ישראל אינם ראויים שיהיו תחת ממשלת אחרים ויהיו אחרים משעבדים בהם, כי גילוי מהות האומה הוא בארצה וברשותה. אבל עכשיו שאינם בארצה ואינם תחת רשות אחרים, הדבר הזה לא נברא שום אומה ולשון, והוא שלא כסדר העולם."
עצמאות לאומית המהר"ל אומר את זה גם על אומות אחרות. זאת אומרת, זה לא לפי סדר העולם שאומה משועבדת תחת אומה אחרת. השאלה היא מה זה אומה. אפשר להגיד אם ככה צודקים הבוחנים הפלסטינאים שהם רוצים הדרה עצמית, שיהיה להם מקום משלהם, שיהיה להם אומה משלהם. אבל פה מי שמכיר קצת לעומק את הדברים יודע שהפלסטינאים הם לא אומה. הם לא באמת אומה. לא מדבר על זה שארץ ישראל לא המקום שלהם ולכן אפשר שיהיה להם מקום, אבל זה לא המקום פה כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לאומה. הם יכולים לגור פה בתור אורחים, בתור אזרחים, אבל הם לא יכולים להיות פה אומה כי יש לה נס ודגל לעצמה. חוץ מזה שזו שאלה אם הם בכלל אומה, אבל זה כבר קצת ללימוד היסטוריה. מי שיעמיק בזה יראה שזו שאלה מעניינת. העיקרון הוא נכון. העיקרון שרואים בעולם שכביכול אומות רוצות הגדרה עצמית הוא באמת משהו אמיתי, זה משהו עמוק ומשמעותי. אבל כל שכן על עם ישראל, כי עם ישראל באמת כל המהות שלו זה חירות מאוד מאוד גדולה. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואין לו אשם אלוקיו נמצא על גביו." לא יכול להיות, כי זה כתוב הרבה על עבד עברי. חז"ל אומרים אחד הדברים המאוד קשים בעבד עברי זה שהוא הלך ועשה אדון לעצמו. מה פתאום אתה עושה עוד אדון מעבר לאדון מלך ואחרי המלאכים שהוא תחתיו? בין ח' לבין הוא כאילו עוד מישהו. זה משהו מאוד חמור שהוא לא לכתחילה. התורה לא נתנה את האופציה הזאת במקרים מסוימים, אבל זה באמת שייך לנושא אחר. אבל הוא קשור לזה שבאמת בעם ישראל העצמאות הפשוטה, העצמאות המדינית, מה שנקרא העצמאות הפיזית, באמת שאין. אנחנו נסיים במקור האחרון. אנחנו נראה את שמואל שידוע שאומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. כלומר, אם אתה שואל מה אמור להתחדש לימות המשיח, שזה הימים שבהם אנחנו נמצאים, הדבר המרכזי שצריך להתחדש זה שאין שיעבוד מלכויות. אנחנו עצמאים בארצנו, קובעים לעצמנו, עד כדי שאנחנו גם נתקוף את מי שאנחנו רוצים, וזה לא נישור לא מנשיא כזה ולא מנשיא אחר, אלא באמת נהיה לגמרי עצמאים ובני חורין. זה יהיה סימן לחירות גם הפנימית והרוחנית שלנו.
היבטים של עצמאות עכשיו אנחנו פשוט נראה כמה היבטים של הדבר הזה מכל מיני זוויות שהן רק מעצימות מאוד ומחזקות את ההבנה כמה הדבר הזה חשוב ומה קורה כשהוא לא נמצא. מה קורה כשהדבר הזה לא נמצא, על מה הדבר הזה משפיע. אז אני שנייה אחרי זה אדלג, רק נתחיל ככה מדבר מאוד פשוט, כי באמת זה אחד הדברים הכי ידועים ופשוטים. ולמרות שהוא פה נמצא נראה לי במקור על ההלל. איפה זה המקור עם ההלל? מקור 6. אני שנייה קופץ רק באמת להתחיל עם הדברים הפשוטים. אין קוראים הלל אלא על מפלתה של מלכות. הרב מרגליות שם מביא שהיא נופלת. אין פה עכשיו שלטון אחר שיגיד לנו מה לעשות. אין פה עכשיו שלטון אר שיגיד לנו מה לעשות. מלחמת ששת הימים ולעודות עליו, לסמוך עליו, אבל הלל לא נוכל להגיד. על הלל צריך שהמלכות תיפול. אולי בגלל זה אנחנו אומרים הלל באמת על העצמאות של מלחמת העצמאות, כי באמת היה פה שלטון בריטי והכרזנו על שלטון שלנו וזהו, ואין פה עכשיו שלטון אחר שיגיד לנו מה לעשות. מלחמת ששת הימים היה ניסיון לקחת מאיתנו את השלטון הזה, היה ניסיון להחריב את המדינה ולגרום לזה באמת שלא יהיה שלטון שלנו. כל האומות האלה שרצו לעשות את זה נפלו, ולא רק שהם נפלו, כתוצאה מזה השלטון שלנו התרחב. לצערנו עוד לא לגמרי על כל המקומות, אבל בהחלט שזכינו כידוע לירושלים וליהודה ושומרון ולרמת הגולן וכדומה. ולכן אנחנו, זה עוד קומה בהלל, ולכן אנחנו אומרים הלל גם ביום ירושלים. עכשיו שאלה? הוא כתב פה, ובנוסח נפרש יותר נשמע דברים בפסיקת הרבאטי, אלא על מפלתה של מלכות. הוא לא כתב כאן על תקומה שלנו, הוא כתב כאילו על בדיי שהכוונה לזה. זאת אומרת, מפלתה של מלכות ששולטת עלינו, אז הם נופלים, אבל זה לא אומר שיש לנו ריבונות. זה לא אומר שאנחנו עכשיו אז בדיי שזה הכוונה. זאת אומרת, הוא אומר אתה שואל שאלה מעניינת, מה היה אם מלכות החשבורי שאתה נופלת ומרדכי היה נהיה מלך מפרס? מרדכי היה נהיה מלך פרס, אז היה לנו שלטון שלנו, אבל לא בארץ ישראל. האם אז היינו אומרים הלל? שאלה, שאלה מעניינת עקרונית. היינו צריכים לנצל את המצב הזה כדי, כנראה כדי לעלות לארץ ישראל. אנחנו לא אמורים להישאר שם, אבל נכון, זאת אומרת היה ככה מחדד את זה קצת יותר, אבל כמובן סוף נשארנו באותו מצב ולא קרה לנו משהו באמת איזשהו שחרור מדיני מהותי.
הרמבן על קבלת התורה נחזור עכשיו אחורה ונראה פה משהו מאוד מעניין. פה בכוונה הבאתי את הרמב"ן עצמו במקור רב. נראה רק מצטט מישהו שמצטט אותו במשפט אחד ויש פה חידוש עצום של ליס הראשונה שראיתי זה זה היה לי חידוש עצום שנוגע לסוגיה שלנו אבל קשור לנושא של התורה. מה הדיבור פה בעצם? מה שמעלה הרמב"ן, בוא נראה כמה שורות עמנו ונסביר את דבריו. הרמב"ן הוא כמובן על הגמרא המפורסמת במסכת שבת. הגמרא אומרת שכפה עליהם הר כגיגית, זאת אומרת במעמד הר סיני הוא הכריח אותנו לקבל את התורה. ואז הגמרא אומרת מכאן מודעה רבה לאורייתא. מה זה מודעה רבה לאורייתא? מי שאולי ראה את הגמרא בפנים או זוכר אותה שלומדים את זה בפורים. מודעה זה אונס, זאת אומרת בעצם כל התורה אנחנו עושים אותה בכפייה, וזה לא בשורה על התורה שעושים אותה בכפייה. כאילו כל החיים אנחנו בעצם עושים את התורה בכפייה, כפה עליהם הר כגיגית. ואת הגמרא נדום קיבלו ימי החשברות. אז מה התשובה? שימי החשברות קיבלנו אותה ברצון, ואז המודעה הפסיקה כי אנחנו כבר לא באונס, אנחנו כבר עושים את התורה ברצון. שואל הרמב"ן שאל מתבקשת: אומר הרמב"ן קשה לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו? אם קודם החשברות לא היו מצווים למה נהנשו? זאת אומרת אם הציבור היה באונס ואנחנו לא באמת רצינו למה נהנשו? ואם למעבדה שעברו הגזרת מלאכים אם כן בטלה המודעה הזאת. אם אתה אומר לי שגם אם זה באונס אתה חייב לקיים את זה אז מה הבעיה של האונס? ועוד למה היא צריכה בטלה וברית? אומר הרמב"ן אני לא מצליח להבין מה קורה פה. כאילו עם התורה אתה אומר היא הייתה באונס וכל השנים אלה עד החשברות אז היא הייתה באונס אז היא לא הייתה ברצון אז למה נהנשו? אז מה עכשיו מתחדש? מה קורה פה? אומר הרמב"ן ונראה לי לומר תראו דבר מדהים: זה מתחילה אף על פי שהיה להם הודעה מכל מקום לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שהם מפורשו בתורה בכמה פרשיות והייתה להם ארצות גויים ואמה לאומים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ימצאו. עכשיו שימו לי על המשפט הבא: והם עצמם מתחילה לא עקבו בדבר כל ולא אמרו במודעה כלום אלא ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע. אני שנייה אחת עוצר פה. אתם שומעים מה אומר הרמב"ן? הרמב"ן אומר זה חידוש עצום. הוא אומר כשעם ישראל אמרו במעמד הר סיני נעשה ונשמע מה הם התכוונו? מה בעצם הם אמרו לקדוש ברוך הוא? אנחנו מוכנים לעשות את כל התורה שנותן לנו בתנאי. איזה תנאי? על דעת מה? ארץ ישראל. על דעת זה שזה הולך להיות בארץ ישראל. שומעים? אומר הרמב"ן המשוואה שימו לב למשוואה המשוואה היא כזאת: אנחנו מקבלים תורה ברצון, ברצון זה לא אונס, אנחנו מקבלים תורה ברצון על דעת זה שאנחנו מקבלים איזה ארץ ישראל. אם לא, אם לא בוא נגיד ככה קצת במילים אין טעם בתורה אם לא בארץ ישראל. כאילו תכריח אותנו נעשה כאן אנחנו חייבים זה לא בעצם עשייה לא רוצים את זה זה לא קשור זה מודע רב על אורייתא. אבל זה לא היה רק הם אמרו אנחנו בשמחה עושים את התורה על דעת זה שאנחנו באים לארץ ישראל. ואז אומר הרמב"ן כשעברו על התורה עמד והגלה מן הארץ. עכשיו באמת מה הייתה התוצאה? אוקיי אז הם יכנסו לארץ קיבלו את הארץ והם אומרים אנחנו מקיימים את התורה הם מפסיקים לקיים את התורה אז מה התוצאה? התוצאה שהם גולים מהארץ מי שגלו מסרו מודעה לדבר בדרכתי והעולה רוחכם שלא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות האדמה לשרת אצבעי אמן וכולי. לפיכך כשבאו לארץ בביאה השנייה בימי עזרא עמדו מעצמם וקיבלו ברצון שלא יתענו עוד שום תרעומת. שומעים מה הוא אומר? הוא אומר באמת כל פעם שנמצאים בגלות תכלס מה קורה בעצם מלכה ושריה בגויים אין תורה כל התורה כל קבלת התורה היא ילדה את ארץ ישראל אין ארץ ישראל זה הדדי גם אנחנו עם ישראל אומרים טוב אנחנו לא בארץ ישראל אז בצם אין תורה ואם יש תורה זה בגלל שהעולה הרוחכם לא תהיה אני כאילו אחריח אתכם עוד להישאר מחוברים אליי באיזשהו אופן אל זה לא חיבור ולכן כשמגיע עכשיו מה שקורה בימי החשברות זה בגלל שהם הולכים לעלות לארץ הם הולכים לעלות לארץ זה מה שקורה בדרך כלל בפורים מסבירים זה דבר נכון היה אהבת הנס גדולה ראו שהגדוש ברוך הוא נמצא איתם וגם בגוף שלהם הוא נמצא אז הם קיבלו את התורה מהאהבה גם תורה שבעל פה הכל נכון אבל הוא אומר הנקודה המרכזית של הדור קיבלו ימי החשברות זה בגלל שהולכים עוד פעם להיכנס לארץ הולכים עוד פעם להיכנס וקבלים אותה עוד פעם מרצון כי התורה היא בארץ ישראל. זה נחשוב זה גרם לי לחשוב אם ככה שאלתי פה באיזושהי שאלה מהי ההשלכה של העניין לדורנו לדורות שלנו נראה לי שגם בדורות שלנו זה קורה עוד פעם זאת אומרת אנחנו חוזרים לארץ ואתם יודעים שהרב קוק הרי מסביר שכל הכפירה היא בשביל שהתורה תגיע ברצון העומק של הכפירה זה שאנשים זה שכאילו החילוצים הציונים חלקם התרחקו מתורה לפני שהם הגיעו לארץ ישראל זה בגלל שהם רצו שזה לא יהיה בהכרח הרב קוק יודבר על סוד הנסירה שהנסירה זה בהכרח זה ככה אבל עם ישראל כשהוא בא לארץ ישראל הוא רוצה לקבל את התורה ברצון לא כי ככה לא כי ככה רגילים וכי ככה חייבים ככה היה בגלות אנחנו רוצים עכשיו קבלה חדשה חזרנו לארץ ישראל אנחנו רוצים את התורה של ארץ ישראל אנחנו רוצים תורה גדולה רוצים תורה שהיא באמת מאוד מחוברת לכל עומקי החיים ולפנימיות וזה התורה שאנחנו רוצים, זה קבלה מחדש ברצון אם היה היום חזל אולי גם היו אומרים בימי בימי בימי מי אבל כל פעם שחוזרים לארץ יש קריטת בריא חדשה על התורה כי המקום של התורה הוא בארץ ישראל.
תורה בארץ ישראל זאת אומרת אם נחזור לעניין שלנו אז יוצא מדברי הרמב"ן משהו שבעצם אנחנו מכירים אותו גם בלי זה ולמרות הם ידועים הוא מביא פה במקור חמש על חית שחתו ישראל גלה מהם כבוד מלכות כי לאשם המלוכה לשעבר הייתה מלכות בישראל כיוון שחתו נטלה המלכות נטלה לעומות העולם ואז הוא בתוצאה מזה מלכה ושריה בגויים אין תורה כיוון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה וזה סיבת ביטול הנבואה ככה כותב הרמב"ן מורה לבוכים שזאת הסיבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן הגלות כלומר עצלות או עצבות שיהיה לאדם עניינים ויותר רע מזה היותו עבד נקנה נאבד למה אין נביאים גם נביאיה לא מצאו חזון מהשם כי הפסוק בהיכה כיוון שריה בגויים אין תורה אז אין תורה כי אין ארץ ישראל וגם נביאיה. לא מצאו חזון מהשם, אבל כשהם מקבלים אנשים גדולים, היו גם בחוץ לארץ וגם בגנות. לא עבד נקנה, אומר הרמב"ן, בשביל להיות נביא אתה צריך להיות בן חורין. אתה צריך להיות אדם שאין עליו מושל. יש אדם שעליו מושל, הוא כבר לא באמת בן חורין בנפשו, ולכן הוא גם לא יכול להיות נביא. ולכן ברור שאין תורה ואין נבואה, וכל הברית על הארץ היא קשורה לארץ ישראל. כל הברית על התורה היא קשורה לארץ ישראל, ורק אז כשיש את העצמאות הפיזית המדינית באמת, את החירות הזאת, על הכלי הזה התורה באמת יכולה להיכנס ובאמת להתקבל שם ולהתקיים שם. ואם לא, אז כל החיבור עם התורה הוא באמת סוג של קטיעה, סוג של אונס כזה, וזה מודעה רבה להורייתא שזה מתנהל בצורה הזאת. במיטה אדם ישראל זה לא חיבור באמת אמיתי.
דין תענית תשעה באב דבר מאוד מעניין שהרמב"ם כותב. הרמב"ם נמצא בפירוש המשניות בספר ראש השנה, על המשנה שאומרת על שישה חודשים השלוחים יוצאים, ששם יש דיון על איזה אירועים השלוחים יוצאים כדי להודיע לכל המקומות מתי קידשו את החודש. בתוך הדברים האלה נביא פה במקור 7 שיטת הרמב"ם, כי גם בתקופת הבית השני, שבית המקדש היה קיים, היו מתענים בתשעה באב. נשמע עליו התשב"ץ לתשובותיו. ראיתי את התשובה הזו, תשובה ארוכה מאוד ומעיינת. התשב"ץ ממש מקשה הרבה על הרמב"ם. הרי בפירוש נאמר בגמרא בראש השנה, בזמן שיש שלום יהיו לססון ולשמחה. אז לכאורה שימו לב מה הרמב"ם אומר. הרמב"ם אומר שבזמן בית שני היה תענית תשעה באב, שבית המקדש קיים. זה פלא עצום, הרי על מה אנחנו מתענים לכאורה? על חורבן בית המקדש. מה יש עוד להתענות? כך שואל התשב"ץ על הרמב"ם ומחזק את זה מהגמרא שהרמב"ם עושה בתוך השנה. אומרת בזמן שיש שלום אז יהיו לימי שמחה. אם אין שלום אז יש צום. אם יש שלום, מה זה שלום? בית המקדש בנוי, אנחנו בארץ. זה לכאורה בית המקדש, זה השלמות, זה השלום. אז למה להתענות? התשובה היא כמובן מתבקשת. אומר השפת אמת בחידושים לראש השנה, מי שלא יודע שפת אמת חסידות גור. יש שפת אמת על התורה ויש שפת אמת על הש"ס. אז היה ויש שם לא רק בחסידות. אומר השפת אמת ונראה זה מפרש בפירוש רש"י, בזמן שיש שלום שאין יד עקום תקפה על ישראל, היינו כשהמלכות ביד ישראל. לא כפירוש רך שיש שלום שבית המקדש קיים, אבל כשהיו ברשותם תחת יד האומות, אפילו בזמן בית המקדש, הוא בכלל רצור מתענים. למדנו לדעת הרמב"ם שלא החורבן את המקדש תקנו את צום תשעה באב, אלא עדבטו מלכות ישראל. ולכן גם כשנבנה המקדש לא ביטלו את התענית כמה שלא חזרה מלכות ישראל להיתנה הראשון.
עצמאות וחשיבותה זה דבר מדהים בחוקר בין רש"י לרך. כשהגמרא אומרת בזמן שיש שלום אז לא מתענים, אז הרך אומר יש שלום זה באמת בית המקדש. בית המקדש מספיק כדי להגדיר את זה שהמציאות היא מתוקנת ולא מתענים. אבל רש"י לא מסביר ככה. רש"י מסביר שיש שלום, מה זה יש שלום? שלום הכוונה היא שאין יד המלכות כפעליהם. זאת אומרת שעם ישראל הוא עצמאי בארצו. זה נקרא שיש שלום. ואז יש להם את האפשרות לבחור לא להתענות בזמן בית שני. זה בדיוק הגמרא שלנו שראויים היו ישראל לעשות להם נס גם במעזרה, ואז היו עולים ביד רמה, ואז גם השלטון פה היה שלטון ביד רמה. ומה קרה? לא אמרנו את זה בהתחלה, אבל זה ברור. רש"י אומר את זה במסכת ברכות שכל ימי בית שני או רוב לא כל היה לנו בזמן החשמונאים ככה איזה חלון של איזה מלכות עצמאית. הרמב"ם כותב יתר על 200 שנה היה לנו איזה מלכות עצמאית, גם כנראה לא בכל הארץ אבל בחלקים מהארץ. אבל כל תקופת החצי הראשון של בית שני מלכי פרס שלטו פה, התחלה פרס אחרי זה יוון, אנחנו לא עצמאים. בסוף זה כבר רומא, אנחנו לא עצמאים. אז יש לנו בית מקדש, יש לנו פה חזרה של התיישבות בארץ ישראל יפה, והרבה דברים יפים קורים פה. יש פה זוגות, יש פה תנאים והתורה מתפתחת, אבל אין עצמאות וזה נקרא שזה לא גאולה. ישעיה אומר והיה ביום ההוא יוסיף השם שנית ידו לקנות את שער המור. הפרשים שם מסבירים מה זה שנית. שנית זה לא בזמן עזרה, שנית זה בתקופה שלנו. לכן קוראים את ההפטרה הזו ביום העצמאות. יצא נצר מגזע אישי ונצר משרשיו יפרח. חות בגזע אישי והפסוק הזה מופיע בהפטרה והיה ביום ההוא, יוסיף השם שנית ידו לקנות את שער המור אשר יצא מפטרוס וממצרים. הפרשים שואלים, רגע, שנית לכאורה זה בזמן עזרה, אבל לא בזמן עזרה זה לא היה כי לא היה עצמאות. אז הפעם הראשונה היא יהושע והפעם השנייה היא בזמן שלנו. רק להבין את גודל זה. בעיקרון שיעור ליום העצמאות, אבל כל השנה צריך ללמוד את העצמאות, כל השנה צריך לברר אותה וללמוד אותה. ולכן זה דבר שזכינו פה עכשיו בדורות שלנו, זה דבר גדול שלמעשה מאז חורבן בית ראשון הוא לא היה קיים ולכן זה דבר כל כך גדול במשמעות.
קריאה על חורבן הסוגיה האחרונה, אבל היא ככה באמת יש בה גם כן איזה חידוש מאוד מעניין. זה כל הנושא של הקריאה. קצת דיברנו על זה בישעיה בסיבוב ביום ירושלים. אם הוא זוכר זה שם באמצע הרחוב שעצרנו ודיבר שם אחד האנשים שהוא קרא להם מדבר על למה הוא עבר לגור בברוכים. למה הוא עבר לגור שם? כי מי שבא אחרי 30 יום לכאורה הוא צריך לקרוא, אז מי שרואה את זה פחות ב-30 יום הוא לא צריך לקרוא. בקיצור, גם היום ידוע הסוגיה הזאת דנים עליה על הקריאה לא קריאה. זה מעניין. הוא אומר ככה, הרואה הרי יהודה בחורבנן קוריאה. אומר עטור בסימן תווקו סמך א' רבי יוסף שר שהמנהג הוא לקרוא על הרי יהודה דווקא. מדוע על הרי יהודה? מסביר הראה הגאון רבי ישראל משקלו תלמידו של הגר"א ספרו פאת השולחן מפני ששם הייתה עיקר המנוחה. למה קוראים על הרי יהודה ולא על הרי הגליל? ערים אחרות בארץ ישראל למה אנחנו גונים, למה קוראים על זה? התשובה היא פשוטה כי הרי יהודה זה מקום המלוכה. הרי יהודה זה ירושלים והסביבה. אז קודם כל עצם הקריאה על הרי יהודה היא בגלל ששם המלכות, וקוראים הקריאה היא על זה שאין מלכות. לא סתם קריאה על זה, הקריאה היא על זה שאין מלכות. המשיך הבית יוסף ואומר דבר מאוד מאוד מעניין. מה קורה אם יש יישובים אבל אין מלכות? כלומר שולטים עדיין הגויים, משהו שלמעשה כמו שאמרנו בבית שני זה היה חלק גדול מהסטטוס. אנחנו בנו פה, התיישבנו, בנינו, אבל המלכות הכללית היא לא שלנו. יש מצווה לגור בארץ ישראל, מקיימים את המצווה הזאת כי זה מצווה לדורות. אנחנו תמיד מקיימים את המצווה, אבל ברור שהמצווה היא חסרה. כלומר כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל לא תחת השלטון שלנו, גם זה אפרופו אנחנו הרבה פעמים מדברים ומדברים בהקשר של מה קרה פה, מה קרה בעצם ליום העצמאות. זה שאותם 600,000 יהודים שעלו לפני הקמת המדינה שזכו לבוא לפני הם באו כבודדים והם באו לגור בארץ ישראל, אבל היישוב היה תחת השלטון בהתחלה הטורקי ואחר כך האנגלי, אז זה לא היה שלם. וברגע שהם הצטרפו אחד לאחד והיה מספיק כמות אז אנחנו השולטים. באותו רגע למעשה השתנה פה משהו קריטי. התחלנו לקיים את המצווה של כיבוש ארץ ישראל, של יישוב ארץ ישראל. כל מה שהיה לפני כן היה אכשר מצווה, באנו, גרנו, ההורים שלנו, הסבים שלנו באו, פיתחו פה, עד שהכרזנו זהו, אנחנו העצמאים פה, אנחנו הריבונים פה. ולפני כן גם אם התיישבנו פה זה עדיין לא דבר שלם. ולכן הוא אומר אם הוא מסתפק בזה בהתחלה ואחר כך הוא נוטה לומר שצריך עדיין לקרוא גם אם תראה יישובים בארץ אבל הם בשלטון, הרי יהודה הם בשלטון של הגויים עדיין צריך לקרוא כי עיקר הקריאה היא על איבוד השלטון. ברגע שיש שלטון הכל כבר קורה אחר כך, אתה עצמאי אתה ריבון, אז כמו שאמרנו יש תורה ויש נבואה ויש אפשרות ובסופו של דבר אם ייבנה בית מקדש הוא ייבנה בית מקדש אמיתי שהוא מגיע מתוך עצמאות ולא איזה מקום רוחני שנחמד, אבל הוא לא מבטא באמת את המדרגה הרוחנית והעצמאות של עם ישראל. מתוך כך הוא ממשיך על הדבר מאוד מעניין, קושי מאוד מאוד גדול בברייתא, שהברייתא אומרת את הדבר הבא במקור תשע, כתוב ככה: על מה קוראים על הרי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים, וקורא על המקדש ומוסיף על ירושלים כלשהו. ככה כתוב בשולחן ערוך. סדר הברייתא תמוה, ככה שואל הרב נריה. זה כיוון להתחיל מלמטה הרי יהודה היה צריך להמשיך בירושלים, שהיא החשובה בהם, ואחר כך להזכיר את המקדש, הוא החשוב ביותר. מדוע הקדים את המקדש ואת המקדש לירושלים? שאלה מאוד גדולה באמת בפשט של הברייתא. כתוב, קורא על הרי יהודה על המקדש ועל ירושלים. איך הסדר? הם היו נותנים לנו לסדר את זה, איך היינו מסדרים? נראה לי בטוח, היינו אומרים הרי יהודה, ירושלים היא המובחרת שבהרי יהודה, את המקדש זה הסיד. אז למה זה הסדר? ונראה קורסר קיצר, החורבן הוא הגורם לחיוב קריאה וזה כולל בתוכו שני עניינים: חורבן המלכות וחורבן הקודש. במילא, והנה הרי יהודה בחורבן זהו חורבן המלכות והשלטון, כמו שהסביר בישראל מישה קלון שיהודה הייתה עיקר המלכות, לא יסור שבט מיהודה לא יעדיה בית שלטון, אבל בית יהודה והמקדש בחורבנו היינו חורבן הקודש. שימו לב, הרי יהודה זה חורבן המלכות, המלכות הייתה בהרי יהודה, המקדש זה חורבן הרוחניות, זה חורבן הקודש. מה ירושלים מוסיפה מיוחדת? ירושלים עיר הקודש שהיו בשני הצדדים גם מלכות וגם קדושה. מקדש מלך עיר מלוכה. סליחה על יום ירושלים, מי שרוצה לשבת ירושלים מקדש מלך עיר מלוכה. כלומר, מה שיש בירושלים זה גם מלכות וגם קדושה ולכן היא בעצם כוללת את הכל. ומי לא אומר, רב נראה מובן הטעם שגם אם באגב המקדש בראש קודם כל מובן סדר הברייתא. בהתחלה הוא נוקט את שני העניינים: הרי יהודה מלכות והמקדש קדושה. וככה הוא מעלה את ירושלים שיש בה גם קדושה וגם מלכות. עכשיו מובן הטעם שאם באגב המקדש בראש אין זה פותר אותו מלקוח על ירושלים. למה? כי בקריאה למקדש נכלל אמנם צד הקודש שיש בירושלים אבל לא נכלל צד המלכות שבירושלים על השלטון שאיננו ולכן מוסיף על ירושלים המסמלת גם את המלכות וגם את השלטון. זה דבר מדהים. הוא פגע במקדש, הוא קרא על המקדש, אז הצד הרוחני הוא ראה עליו, אבל מה הוא לא קרא? הוא לא קרא עוד על המלכות. ולכן כשאחר כך הוא רואה את ירושלים, בירושלים יש גם מלכות וגם קדושה. צד של הקודש הוא כבר קרא עליו כשהוא ראה את המקדש, אבל הצד של המלכות הוא עוד לא קרא עליו ורק כשהוא רואה את ירושלים הוא קורא על הצד של המלכות. והנה אם קרא על ירושלים שוב הוא לא צריך לקרוא על הרי יהודה כשהרי כבר קרא על הרי יהודה, אבל אם זה הרי יהודה אין זה פוטו מלקרוא על ירושלים שהיא החשובה שבהם גם מבחינת המלכות וגם מצד הקדושה. וכן אם קרא על ירושלים זה לא פותר אותו מלקרוא על המקדש כשהרי קדושתו יותר גבוהה. זאת אומרת למעשה ירושלים כוללת את שני הדברים ולכן הסדר של הברייטה מסודר מאוד. הרי יהודה זה המלכות לבד, המקדש זה הקודש לבד, ירושלים זה גם הקודש וגם המלכות. ולכן אם הוא קרא על ירושלים הוא כבר לא צריך לקרוא על הרי יהודה כי הוא קרא כבר על העיר היותר חשובה. אם הוא קרא על ירושלים הוא כבר לא צריך לקרוא על המקדש כי המקדש מבחינת הקודש הוא יותר גדול מרושלים. אז אם הוא קורא על ירושלים מצד קריאה על המלכות הוא יצא ידי חובה כי הוא קרא על המלכות כי ירושלים היא עיר המלוכה. ואם הוא לא יראה אחר כך את המקדש אז בקריאה על ירושלים הוא יצא ידי חובה גם על המלכות וגם על הקודש. אבל אם אחר כך הוא יראה את המקדש כיוון שהמקדש הוא במעלה יותר גדולה מירושלים אז הוא יקרא עוד פעם בגלל המעלה יותר גדולה של המקדש. אבל ירושלים מבחינת סדר הברייטה היא בכוונה בסוף כי היא כוללת את שניהם. ובכן הברייטה מסדרת את זה בצורה הזאת כדי להגיד לך זה לבד זה הרי יהודה זה המלכות, המקדש לבד אתה יוצא ידי חובה רק של הקודש לא ידי חובת המלכות, וירושלים היא כוללת את שניהם ולכן היא שלישית כדי להבין את הדבר כדי להבין את הדבר הזה שהיא באמת כוללת את שניהם. זה לא סותר לזה שאם קרה לירושלים היא יקרא גם על המקדש כי זה עוד מדרגה בקדושה. אבל מבחינת עצם הסדר הסדר הזה הוא נכון ולכן יצטרך לכן ירושלים היא בקצה והיא באמת כוללת את שניהם ביחד ומראה את השילוב של שני הדברים ביחד. אבל אם ירושלים כוללת גם את הקדושה וגם את המלכות המקדש הוא לא נכלל בירושלים ואז אם כבר קראת לירושלים למה שתריכה עוד פעם על המקדש מה זאת אומרת שהקדושה של המקדש יותר גבוהה מהקדושה של ירושלים בצורה פשוטה עשר קדושות, משנה מסכת קרים דרגות בקדושה ירושלים היא אחת מהדרגות ואחר כך חומה ואז ערב ואז קודש וקודשים עד שם מגיע לקצה. אז מבחינת קדושה נטו בית המקדש יותר קדוש מירושלים אבל בירושלים יש קדושה ולכן עכשיו תלוי מה יהיה סדר הדברים אם הוא קרא למקדש הוא יצטרך לקרוא על ירושלים כי הוא לא קרא על המלכות הוא יצטרך לקרוא גם על המלכות אם הוא קרא על ירושלים אז הוא קרא על המלכות הוא גם קרא על הקדושה אבל לא על הקדושה ברמה הכי גבוהה שלה אם הוא לא יראה את המקדש אז הוא קרא על שניהם דרך זה שהוא קרא על ירושלים אבל אם הוא יראה את המקדש נוספה חובה של קריאה לצער בגלל המדרגה יותר גבוהה של הקדושה שנפגעה פה אבל הסדר של הברייטה רצה להראות לך את העניין הזה שזה לחוץ, זה לחוץ וירושלים כוללת את שניהם עכשיו בסדר אבל תמיד שיורדים הלכה למעשה תמיד צריך לראות ככה עד הסוף את כל הפרטים אבל העיקרון הזה הוא ודאי עיקרון משמעותי מאוד שהוא מתחיל מערי יהודה שהם המקום של המלכות ירושלים עוד יותר סי המקום של המלכות וכוללת גם את הקדושה כן, מתוך כך אנחנו עוברים גם לצד ההפוך במקור 11, מיגון לשמחה יש הרי ברכה מפורסמת שרותי ישראל בישובה מברך, ברוך, מציב וולל מנה רצה לנו כמה פעמים בתיונים של הישיבה בעיקר ברחבי יהודה ושומרון לזכות לברך את הברכה הזאת ברכה מרגשת מאוד נוהגים לברך אותה בבית כנסת של היישוב יישוב שחזר אחרי 2000 שנה של גלות וחוסר יישוב ואנחנו חוזרים ליישב מקומות שהיו מיושבים פעם בעיקר בשומרון, ביהודה כל המקומות הם כמעט כאלה חברון, וש… כמובן, כל המקומות כמו בית אל ושילוב היו מיושבים בעבר ונחרבו. כיום, ברוך השם, מיישבים אותם מחדש. כשמגיעים ליישוב כזה בפעם הראשונה, יש לברך "ברוך מציב גבול".
ברכת "ברוך מציב גבול" ישנה שאלה מעניינת על כוונת רש"י לגבי יישוב בית שני. הבית יוסף מסביר שברכת "ברוך מציב גבול" נאמרת כאשר ישראל מיושבים בתוקף וגבורה בארץ ישראל, גם בזמן בית שני. למרות שבית שני לא נחשב לגאולה שלמה בגלל שלטון זר, רש"י והבית יוסף רואים בו יישוב בתוקף וגבורה.
האם הברכה תלויה בשלטון? הפוסקים פסקו שבגלל שכבשנו את המקומות במלחמת ששת הימים ויש לנו שלטון צבאי, ניתן לברך את הברכה. מדינת ישראל קיימת ויש לה צבא ושלטון משמעותי. לכן, הפסק הזה אומר שאפשר להגדיר את זה כחזרה של עם ישראל.
שלטון וקדושה הרב שלום ירק דביר מדבר על כך שהשלטון הוא המרכז. למרות שאין מקדש, יש עצמאות ושלטון. זהו תהליך שבו השלטון פותח את הפתח לחירויות אחרות.
שלטון ועצמאות העצמאות היא קודם כל הגדרה של מדינה חופשית עם צבא ומשטרה משלה. למרות שיש יחסים בינלאומיים, המדינה מנהלת את חייה הכלכליים, החברתיים והצבאיים. יש עוד הרבה מה לעשות כדי שזה יהיה מושלם, אבל זהו הבסיס לשלטון עצמאי.
האם יש עצמאות מלאה? יש הבדל בין היכולת לעשות משהו לבין ההשלכות הבינלאומיות של זה. אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים, אבל יש השלכות בינלאומיות שצריך לשקול.
שלטון ומקדש השלטון הוא הבסיס לכל הדברים, גם אם יש מקדש. הרמב"ם אומר שבזמן בית שני, למרות שהיה מקדש, צמו כי לא היה שלטון.
סיכום יש סוגיה של רצון להתענות כשאין שלטון. יש מי שאומר שאם יש שלום, אפשר לבחור אם להתענות או לא. יש ישיבות שלא צמות בכיפור בשבוע ברבעת, אך הפסקה היא שצמים ומתפללים לבניית המקדש.
