מחלוקת ראשי ותוספות בסוגיית מוציא שם רע בסוגיית מוציא שם רע, ישנה מחלוקת עקרונית בין ראשי לתוספות. ראשי מבאר שהסוגיה עוסקת בבעל שמגיע לבית דין ומבקש להיפטר מתשלום הכתובה. רבי מאיר טוען שהדבר נדון בשלושה דיינים, כי אין כאן דיני נפשות. חכמים טוענים שיש כאן דיני נפשות, כי ייתכן שיבואו עדים ויתפתח לדיני נפשות. רבא מדבר על כבודם של ראשונים, והגמרא מסבירה שכולם חוששים ללעז. תוספות טוען שהסוגיה אינה עוסקת בתביעה של הבעל כלפי האישה, אלא בתביעה של האבא כלפי הבעל, שהוא מוציא שם רע. תוספות מסביר שהעדים הוכחשו, והסיפור מתהפך לצד השני, כלומר, התביעה היא מהאבא של האישה אל הבעל שהתברר כמוציא שם רע.
הירושלמי ומחלוקת המוראים בירושלמי, רבי מנה טוען שבנערה מעורסה, רבי מאיר אומר שהיא מפסדת כתובתה בשלושה ונשקלת ב-23. חכמים אומרים שבמקום שהיא נשקלת, שם היא מפסדת כתובתה. רבי יוסי ברבי בון טוען שבמוציא שם רע, רבי מאיר אומר שהבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלושה, והעדים נשקלים ב-23. חכמים אומרים שבמקום שהעדים נשקלים, שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע.
הבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות בדיני ממונות, העדים אינם חייבים להעיד אלא אם כן התבקשו. בדיני נפשות, העדים חייבים להעיד מעצמם, כי זה עניין ציבורי. בירושלמי, רבי מנה ורבי יוסי ברבי בון חולקים על הקשר בין הבעל לעדים. רבי מנה טוען שבנערה מעורסה זה דיני ממונות, ורבי יוסי ברבי בון טוען שבמוציא שם רע זה דיני נפשות.
סיכום המחלוקת בין ראשי לתוספות ובין המוראים בירושלמי נובעת מההבנה השונה של הקשר בין הבעל לעדים והאם מדובר בדיני ממונות או דיני נפשות. הירושלמי מדגיש את ההבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות ואת האחריות של העדים להעיד במקרה של נפשות.
דין נישואין ביום רביעי היו מתחתנים ביום רביעי, ולמדנו את זה עם מסכת כתובות. ביום חמישי יש בית דין, לפני שאתה נרגע ואומר, "טוב, לא נורא וזה, ותחיה איתה," לא, אנחנו רוצים שתבוא, אנחנו רוצים שתטען, ואנחנו בעצם רוצים שהכל יצא. יש סבירות גדולה שיבואו עדים, ולכן זה בעצם כבר מעכשיו, יש פה פוטנציאל של נפשות, ולכן זה עשרים ושלושה.
מחלוקת ראשית ותוספות אז אם אני אסכם רגע עד כאן, אז מה שראינו עד פה, מחלוקת ראשית ותוספות ראינו. אמרנו, מחלוקת עקרונית, אנחנו מחפשים לה את היסודות העמוקים שלה, זה אחד. בירושלמי, מחלוקת הורה מגבילה, מהבחינה הזאת, שהמורה אחד אומר, טענה של הבעל, התביעה היא של הבעל, המורה השני אומר לא, מדובר פה על המוציא שאמרה. בירושלמי, אנחנו רואים, שהיסודות של המחלוקת תלויים בשאלה איך לראות את ההקשר שבין הבעל לבין העדים. האם תביעה של הבעל היא כבר בעצם כוללת הכל, והוא חלק מהסיפור של הנפשות, או שיש מקום לעשות הפרדה בין הבעל לבין העדים, כי העדים בנפשות, האחריות שלהם היא האחריות עצמית שלהם, והיא לא קשורה לבעל. יש מי שלא רואה את זה ככה, ואומר, לא, בסוף יש פה מכלול אחד שלם, שמחבר בעצם את שניהם ביחד. זה, אפשר לומר, יסודות המחלוקת, אחד היסודות המרכזיים של המחלוקת שם בירושלמי.
חזרה לתורה אז עד כאן בעניין הזה, ועכשיו נעבור לחלק האחרון, השני והאחרון של השיעור, שזה לנסות להבין את מחלוקת ראשית ותוספות אצלנו, שהיא לא בדיוק המחלוקת שהיא בירושלמי, לנסות להבין את היסודות המהותיים שלה. עד כאן, קודם כל, אם יש לזה דברים, הערות, שאלות. מה? בסדר? שתיקה כהבנה? כהודעה והבנה, אז יפה. אז אם כן, נעבור, כמו שאמרנו, לחלק השני, ופה אנחנו באמת הולכים ממש לחזרה לתורה.
פרשת מוציא שם רע כשאנחנו אומרים לחזור לתורה, אז בעצם כשאנחנו קוראים בפט של התורה ממש את הפרשה, תשימו לב שאנחנו בעצם נתקלים שם בשני מהלכים מבחינה מסוימת הפוכים. למה אני מתכוון? בוא נקרא רגע ביחד שנייה, מקור שמונה, ממש הבאנו פה את התורה, למרות שכולם מכירים את התורה בעל פה, אבל בכל זאת, ככה, להיות בטוחים שלא איבדנו שום מילה. אז מספרת לנו, אומרת לנו תורה ככה: כי כך איש אישה, הוא בא אליה ושנה, ושם לה על ידו דברים, והוציאה אליה שמרה, ואמר, את האישה הזאת לקחתי, והקרב אליה, ולא מצאתי לה בתולים. ככה הביאה נערה ואימה, והוציאו בתולים נעריים הביאה נערה אליה שקניים, בתים נתתי לישה, והיא שנה, והנה הוא שם לה על ידו דברים, לא מצאתי איתך בתולים, ואלה בתולי ביתי. ופרסום סמאפלין, זה קנה העיר. ולקחו זה קנה העיר האישית, האיש, ואיסרו אותו, ואנשו אותו מהכסף. ונתנו להביאה נערה, כי הוציאה שמרה בתולעת ישראל, ולא תהיה לה אישה, לא יוכל להישה, לאחר הכל יאמה.
הבנת עומק הפרשה ועד כאן עצרתי, מה המנגינה שיש פה, בפסוקים האלה שקראתי, מפה הבסדר, מפה הלא בסדר, מפה, איך, מה ראינו פה? אחד משמעית, אנחנו רואים, כל החיצים מופנים כלפי הבעל, האישה היא, היא בסדר גמור. היא, בחורה טהורה וקדושה, והכל בסדר, והוא, לא מבינים מה יש לו, הוא שם לה עלילות דברים, תכף נספיר משהו על העומק של העניין הזה, בינתיים זה נראה הכי פשוט בעולם, כאילו, מה יש לו? פתאום אומר עליה דברים לא טובים, מגיע לו עונש וכולי, יפה. ואז תשימו לב, יש פסוק ששם הכל מתהפך, בפשט קודם כל, אנחנו ננסה להבין את העומק של הפשט, ואז נחזור פה אלינו. אומרת התורה, ואם באמת היה הדבר הזה, לא נמצאו בתולים לנערה, והוציאו את הנערה בטרמידאוויה, הוסקלוה, באבנים, כי עשתה נבלה בישראל, נסנות בטרמידאוויה, ואתה רע מקרבך. וואו, תוך שנייה זה התהפך, ואם באמת היה הדבר הזה, וואו, זה לא סתם הוציא עלילות דברים, זה היה נכון. אוי ואבוי, זה היה נכון, מה, ככה היא עשתה, בחורה בישראל, ככה עושה לפני החתונה, בין ההירוסין לניסוין, ככה היא מגיעה לחתונה, אוי ואבוי, זה, צריכים להרוג אותה, ואתה רע מקרבך, והוא בסדר גמור, הוא פשוט אמר את המציאות, מה שהוא רע, והתברר שזה נכון.
שני מבטים על המציאות זה הפשט של התורה. עכשיו, מה עומד בעומק של הפשט הזה של התורה? נראה, שמה שעומד פה, זה באמת, שני מבטים, על המציאות הזאת, של אישה שמתחתנת, ואישה שמתחתנת, בחורה שמתחתנת, מבחינה פיזית, זה בא לידי ביטוי, דרך הבתולים שלה, שהיא נערה, תאורה וקדושה, ושמרה על עצמה לפני החתונה, והכל בסדר. מה המקום של הבתולים האלה, מבחינת הבריאה, איך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אני אסביר למה אני מתכוון, איך שהוא ברא את הזוגיות, יש לזה שתי אפשרויות, איך להסתכל על זה. יש אפשרות אחת, להסתכל על זה, שמשהו שנקרא לו, כאילו, זה משהו שהוא לטובת הבעל, ולעזור לבעל, לבדוק שבאמת, האישה שמתחתנת איתה, היא באמת תאורה וקדושה וצנועה, ויש גם משהו פיזי, שדרכו אפשר לראות את זה. כלומר, יש מציאות כזאת, פיזית, שהקדוש ברוך הוא ברא אותה, שאישה כזאת, לפני שנבעלה, היא מבחינה מסוימת, בנויה בצורה הזאת, ורק אחרי שהיא נבעלה, אז אין לה את הבתולים.
המשמעות של שבירת הבתולים ומהבחינה הזאת, נקרא לזה, זה משהו שהוא כאילו, לטובת הבעל, כביכול, כן, נקרא לזה ככה, זאת אומרת, זה דרך לבדוק את האישה, שהיא באמת בסדר, כי מה לעשות, העולם הוא מורכב, ולפעמים נופלים, לפעמים נופלים, גם אנשים טובים, לפעמים נופלים, בטח אנשים שפחות חשוב להם לשמור, ואומר הבעל, איך אני אדע, כביכול, איך אני אדע אם ככה או ככה, אז אומר הקדוש ברוך הוא, אומרת התורה, הנה, יש משהו במציאות, שהוא באמת יכול לעזור לך, לברר את הדבר הזה.
הזוהר והשבירה זה אופציה אחת, אבל יש גם אופציה שנייה, האופציה השנייה היא, שצריך להבין, מה זה הדבר הזה, שנקרא שבירת הבתולים, מה זאת אומרת, זה משהו פיזי, לא, הבאנו פה את הזוהר, נגיד אותו בעל פה, הזוהר אומר, מדמה את השבירה של הלוחות לשבירת הבתולים, ומה, איך זה קשור, מה זה קשור, אומר הזוהר את הדבר הבא, דבר מדהים, מי שאומר על הלוחות השניים, שהם לא כמו הלוחות הראשונים, הוא נקרא מוציא שם רע על התורה. עוד פעם אני חוזר על המשפט, שימו לב, מי שאומר על הלוחות השניים, שהם לא כמו הראשונים, הוא מוציא שם רע על התורה, למה? קודם כל, למה הוא יגיד ככה? כי הוא אומר, אה, זה לא אותו דבר, אתה יודע מה היה, הלוחות הראשונים, היינו מקבלים אותם, ישר לא היינו שוכחים את התורה, הכל היה, הכל כזה ישר היה ברור לנו, משהו נפלא, משהו גדול, עכשיו, קיבלנו איזה משהו, איך קוראים לזה היום החבר'ה, סוג ב' איזה בליי, בסדר, בדיעבד, אמרו, ניתן איזה משהו, הביאו לנו איזה משהו אחר, זה לא אותו דבר, זה לא אכלנו אותה, זה לא הוא אומר, אומר, אומר, עזור הקדוש, חס וחלילה, חס וחלילה, תקשיב, אם אתה אומר ככה, אתה מוציא שם רע, למה? כי זה אותה תורה, זה אותה תורה, ועכשיו, היא פשוט הגיעה לכם בצורה אחרת, היא צריכה להגיע באופן מסוים, ועכשיו היא מגיעה דרך תורה שבעל פה, דרך יותר עמל, דרך יותר, יש כל מיני דברים עכשיו שהשתנו, אבל התוצאה היא אותה תוצאה, זה אותה תורה, תורה אלוקית, אותו גודל שהיה קוד, זה אותו דבר בדיוק.
הזהירות מהוצאת שם רע רואים ואבוי להגיד, אגב, יש בעזור במקום אחר, גם על עם ישראל, מי שאומר על עם ישראל, לחך את העגל, שהוא לא אותו עם ישראל, אז הוא נקרא מוציא שם רע, ככה אומר עזור, כי מה אתה אומר, אתה אומר, אותו דבר, כאילו, בליי, חתו, לפלחת, אמרו, זה, אנוכי ה' אלוקחת, קיבלו, היו בשמיים, אחרי, כמה זמן עובר, איפה נפלו, כאילו, זה כבר לא אותו עם, זה לא אותו זה, זה לא, מי שאומר את זה, הוא מוציא שם רע, למה? כי הזגולה של עם ישראל היא אותו דבר, בדיוק, בדיוק, בדיוק, יש עליות, יריות, יש נפילות, יש זה, אבל זה אותו אדם, זה אותו אדם, גם בפרטי, אגב, גם אדם צריך להיזהר, לא להוציא שם רע על עצמו, כי גם על עצמו, לפעמים אומר אדם לעצמו, אה? היום אין לנו בערב הרצאה של, כן, לא, לא, כולם לא בוא, כן, לא נשכוח, אזים בקדושה, כלים, קצת להבין איך אנחנו, כל ההתמודדות שיש לנו עם כל המדיה, עם כל זה, עם כל הפלאפונים וזה, לפעמים נופלים, ואדם נופל, אומר, אה, אני לא שווה כלום, כבר אומר, יאללה, אני כבר אמשיך לישון, ועזוב אותי, כבר כל היום הלך לי, כבר כל השבוע הלך לי, כבר כל זה הלך לי, אני לא שווה, אז לא, לא, לא, אל תרצי שם רע על עצמך, יש לך נשמה גדולה, קדושה, היא כל הזמן אותו הדבר, אתה תאור אותו הדבר כל הזמן, בפועל, לפעמים נמצאת לך איזה ירידות, אתה יוצא מהן, ואתה הולך חזרה, והכל בסדר, כאילו אל ת, זה משהו מאוד מאוד משמעותי.
הבנת סוגיית מוציא שם רע נחזור לעניין שלנו, ואז נחזור לסוגיה, יש צד שני, שהבעל, באמת האישה, הבתולים שלה, מראים על הגודל שלה, שהיה, מאיפה היא באה, היא באה מעולם, לוחות ראשונים, לוחות ראשונים, לפעמים, אי אפשר לחיות איתם, למה, למה הם נשברו, הם נשברו, כי הם הגיעו למציאות, אי אפשר לחיות איתם ככה, זה לא, זה לא, זה, זה גודל כזה גדול, שאותו דבר, האישה, לפני הנישואים, היא מאוד מאוד גדולה, היא מאוד מאוד גבוהה, אבל אי אפשר ככה לחיות, אתה רוצה להביא ילדים, אתה צריך חיישות, אתה צריך משפחה, אז צריך בשביל זה לשבור את הבתולים, ובעצם האישה היא גדולה מאוד, ואם הבעל בא ואומר, אהה, נשברו הבתולים, זה לא אותה אישה, אני ציפיתי לאיזה משהו, בסוף אני, אנחנו אומרים לזוגות, כאילו, שהתכוננו, שיום אחרי החתונה, הם פתאום יתחילו, כאילו, להרים וכל מיני דברים קטנים, איפה שמים את המגבת, ואימא מזגן לישון, ובחוש, וכל מיני שטויות כאלה, אה, היה לי כאלה חלומות, כאלה דברים גדולים, חשבתי, היא כזאת גדולה, פתאום היא אומרת לי, לא, אני לא אוהבת את זה, אני לא רוצה את זה, מה, כן, כן, כן, עם זה התחתנת, היא גדולה כמו שהייתה קודם, ואתה סתם הוציאה לי לא דברים, ואתה סתם, איך אומרים היום, אתה סתם נחלך עליה, אתה סתם אומר דברים, כאילו, הנה, הוא שמה לי לא דברים, זאת אומרת, כאילו, שתי הפרשיות בתורה, שני חלקים, הם בעצם, שני צדדים של המטבע, יש צד, שהאישה פה, היא הגדולה, היא החשובה, היא המשמעותית, היא עכשיו עוברת תהליך מדהים, מבחורה שלא זה, לבחורה שעוברת להיות עם פוטנציאל, לילידת ילדים, לחיים משפחה, ויש גם צד אחר, שאם חלילה, היא פגעה באמת בקודש הזה לפני כן, אז באמת בצד הזה, כאילו, היא לא בסדר, והבעל, הוא הצודק, ויש צד שהוא הפוך, שהיא הבסדר, והוא המוציאה לי לא דברים.
מחלוקת רשי וטוספוט כל זה איך קשור אלינו? יש מקום אולי, לומר, שזה אולי באיזשהו מקום, שני הצדדים, שבין רשי וטוספוט. זאת אומרת, רשי, ככה יוצא, מהנקודת ההנחה הזאת, שהתפקיד שלה, בתולים, הוא באמת נועד לבעל, כדי לברר לו, את התארה, ואת הצניעות של האישה. זה בעצם, הנקודה המרכזית יותר. שתי הצדדים, יש בהם אמת, כמו כל מחלוקת, כמו כל דבר. אבל, רשי מבין, שבמה עוסקת סוגיה? סוגיה כזאת, שנקראת סוגיה תמוצי שם רע. כן? במה היא עוסקת? מה פה האירוע? הוא אומר, רשי, האירוע הוא, הוא מגיע לבית דין, ואומר, שהיא לא, שהיא לא בטולה, כמו שהוא ציפה, וזה, זה, זה מעורר אצלו איזשהו חשד, איזשהו דבר, שאולי פה משהו, שמשהו פה לא בסדר. לכן, כל הסוגיה, כל הסוגיה מתחילה מזה. ואז, כמו שאנחנו מכירים, את ההתפתחות של הסוגיה, רבי מאיר אומר, רגע, אם זה כתובה, אולי מספיק בשלושה, זה עדיין משהו ממונים. באים חכמים ואומרים, לא, לא, זה יכול להתפתח, ישמעו עדים, זה כבר התפתח ממש, לברור שהיא זינתה. צריך כבר עכשיו עשרים ושלושה, כי זה בעצם, יש פה בפוטנציאל כבר, כבר נפשות. בסדר? אחר כך בא רב ואומר, בכלל הוא כבר, כבר אסף עשרים ושלושה. למה הוא אסף עשרים ושלושה? הבאתי פה את הנציב, ולא נקרא אותו בפנים, כי זה לא זה, אבל הנציב מבין שממש איזה מין מתאר את זה, כאילו הנציב, שהבעל בעצם כבר עקרונית, יש לו עדים, הוא חשד כבר במשהו, והוא כבר חיפש את העדים, הוא אומר לבי דין, יש לי כבר עדי. איך אומרים, הם ברמזון, הם בפקק, בסדר? בסוף הם לא הגיעו, אבל מבחינתו כבר ממש, זה כבר עכשיו כבר נפשות. ולכן ברור שזה עשרים ושלושה. רק מאחר כך הם לא הגיעו, ואז הם התפזרו, ואז יש את העניין של כבודיים ושל ראשונים, אבל זה נמצא פה ברקע כל הזמן, הסיפור הזה של חלילה, הזנות שלה, חלילה, הביטולים שלה, בררו את המעמד שלה, שהיא באמת לא הייתה בסדר, וזה באמת נועד לבעל כדי שהיא יברר את הדברים. וזה מהלך הסוגיה, תכף נחזור לאבאי והשאר האמוריים, כדי לסגור ככה את הכול. ובאה טוספוט, וכמו שאמרנו בהתחלה, מחוקת כזאת עקרונית, היא כנראה בנויה על יסודות גדולים של הבדל, ואומר הטוספוט, לא, לא, לא, כל הסוגיה הזאת היא הפוכה. מה זאת אומרת היא הפוכה? כל נקודת ההתחלה פה, בכלל לא מדברים על ההתחלה, שהוא בא ואמר שהיא לא זה. אנחנו כבר אחרי זה, איפה אנחנו? אנחנו כבר עם הבעל שהביא ידים, והידים האלה, מה התברר? מה הם? הם שקרנים. הקטוספוט אומר, הם הוכחשו ולא עוזמו, אז זה מין מצב ביניים כזה, שעוד לא הורגים אותם, ואפשר גם שיבואו ידים אחרים, אבל מה נקודת המוצא פה? נקודת המוצא מתהפכת לגמרי. באמת, מי הבעייתי פה? מה? הבעל. מי פה? היא, כן, צורך העניין, כאילו, כביכול, היא צדיקה, כמו שאמרנו, היא מטולה, ועכשיו היא מתחתנת, והיא באה עם כל הגודל שלה, כמו שאמרנו, כמו הלוחות הראשונים, ועכשיו היא נכנסה לחתונה, והיא צדיקה עליונה. מי פה הבעייתי? הבעייתי זה כמו שרואים בתיאור הראשון בתורה, והנה הוא שמה לי לא דברים.
הבעל והאבא בתביעת הבתולים הבעל והאבא מוצאים את בתולי הנערה, והבעל מתחיל להטיל ספקות על טהרתה. הוא טוען שהיא לא בסדר, ואולי עשתה משהו קודם. כל הסוגיה מתחילה מהתביעה של האבא לשלם את המאה סלע שהבעל צריך לשלם. במקביל יש עדים שהוכחשו, ולכן לא הורגים אותם. לפי תוספות, יש להבין את נקודת המוצא של כל צד: האם מדובר בבעל שתובע את האישה או באבא שתובע את הבעל. בירושלמי קוראים לזה "מפסדת כתובתה", בעוד שבמשנה כתוב "מוציא שם רע".
דיני מוציא שם רע אבאי ושאר האמוראים מתקשים להבין את המחלוקת. אבאי טוען שאין מחלוקת לגבי דיני מוציא שם רע, וזה חייב להיות ב-23 דיינים. הוא טוען שכולם חוששים ללעז ולכבודם של ראשונים, ולכן אין שאלה שמוציא שם רע הוא דיני נפשות. תוספות שואל על אבאי, מדוע כולם חוששים ללעז? אבאי טוען שברור שכולם חוששים, ולכן זה תמיד יהיה ב-23 דיינים.
הוקימתות בגמרא הגמרא מציגה הוקימתות שמסבירות את המחלוקת בין רבי מאיר ורבנן. אבאי טוען שאם רבי מאיר אומר ב-3, זה חייב להיות בגלל שיש משהו צדדי שמונע מימוש הדין. כל ההוקימתות בגמרא סובבות סביב עיקרון זה, והן מראות שברור שזה דיני נפשות ודורש 23 דיינים.
פרשת נערה מורצה התורה מציגה פרשה נפרדת על נערה מורצה שזינתה, והעונש שלה. אם הבעל תפס את זה, היא צריכה להיענש. התורה מדגישה את החומרה של המעשה ואת הצורך לברר את האמת. זה קורה דרך הבעל, שמגלה את הזנות שלה, וזה מה שמברר את הסוגיה.
מחלוקת על הבטולים יש מחלוקת בגמרא בכתובות לגבי המבנה של הבטולים: האם הם פיקדון אצל האישה או חלק ממנה. המחלוקת מזכירה את השאלה למי שייכים הבטולים, והאם הם חלק מהאישה או פיקדון אצלה.
השוואה לשבירת הלוחות הזוהר משווה את שבירת הלוחות למצב זה. המציאות שלנו היא שיש בהתחלה משהו גדול, וכשהוא ורד לחיים, הוא מתלבש בלבוש המעשי של החיים. זה לא ירידה, אלא הסדר של החיים. בישיבה אתה נמצא בעולם האמת, וכשיוצאים לחיים, זה המפגש עם המציאות. זה לא ירידה, אלא האתגר לחיות את החיים של הקודש בתוך המציאות.
סיכום הסוגיה עוסקת בתביעת הבעל והאבא על הבתולים, דיני מוציא שם רע, פרשת נערה מורצה, והמחלוקת על הבטולים. הזוהר משווה את זה לשבירת הלוחות, ומדגיש את האתגר לחיות את הקודש בתוך המציאות.
