ימי השובבים | נוער המסכים השפעות רוחניות ודרכי התמודדות אישיות |הרב יונה גודמן

כידוע, אנחנו נמצאים ממש בשבוע הראשון של ימי השובבים. לפעמים יש דברים שכולם מכירים מה זה, ולפעמים צריך להגיד גם את זה. שובבים הם ראשי תיבות של שמות הפרשיות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. השובבות היא דבר שיכול להיות מאוד טוב, מאוד נחמד כשמשתובבים, משחקים, נהנים וחיים. כמו כל דבר, יש גם שובבות שהיא הולכת למקומות פחות טובים ופחות חיוביים. יש גם פסוקים בנביאים שהנביאים מדברים על השובבות הפחות חיובית. כמו שאנחנו אומרים בהרבה הזדמנויות, תורתנו היא תורת חיים. תורה היא וללמוד צריך. יש סיפור על מורה שנכנס לחדר עמיתות של הרב שלו, וכשהוא התפלא מה הוא עושה שם, הוא אמר לו את המשפט הזה: תורה היא וללמוד אני צריך. ודאי בדור שלנו, דור שמלא בכוחות חיים, עוצמות חיים אדירות של חזרה לארץ, של גאולה, של התפתחות טכנולוגית ומכל הבחינות התפתחות עצומה שבאה לידי ביטוי בכוחות חיים מאוד חזקים שממלאים אותנו. הם גם מאתגרים אותנו בהרבה מובנים, כמו שאנחנו יודעים.

דוגמאות לחיים פשוטים וצנועים זכינו היום, נמצא איתנו ידידי וראי שכבר הימים ממש משהו כמו 50 שנה. נראה לי לא נעים ככה, אבל מה לעשות? מבחינתנו זה כאילו היה אתמול. כיתות, בית ספר יסודי ותיכון, להיות ביחד בבני עקיבא ולהשתובב. ברוך השם, הרב יונה יונה בשנים האחרונות במרכז שלו בבני עקיבא, במישור החינוכי, עוסק הרבה בנושאים האלה שאנחנו מתמודדים איתם. ביקשנו שיבוא ויעזור לנו קצת להבין את העניין, לקבל כלים ולחמוד שלום לכולם. אני מבקש להשתיק סלולרים ברשות ראש הישיבה, תלמידים יקרים, רבנים יקרים. תלמידים, סיים את עבודתו לפני כמה ימים אחד הכתבים הוותיקים, יוסי הכי מהיר. הוא סיפר בין השאר שלא הרבה זמן אחרי שנבחר כראש ממשלת ישראל מנחם בגין, הוא נסע לראיין אותו בביתו. הוא נדהם לגלות איך אדם שעומד להיות ראש ממשלת ישראל חי בתנאים מאוד פשוטים. בעברית של ימינו היינו אומרים שהוא לא "עף על עצמו". הספיק לו מטעד סוכנות פשוטה, חדר פשוט. אסור להגיד להבדיל בין יהודים, אז אני לא אגיד להבדיל, אבל מעולם אחר לגמרי. אני זכיתי להיות לפני שלושה חודשים בבית שבו היה גר הרב שטיינמן, זכר צדיק וקדוש לברכה. היה הגדול הדור, היה חזון איש, היה רב שח של הציבור הליטאי, ונפטר לפני שנים ספורות. אני חושב שכל מה שתיארו על הבית של בגין זה כאין וכאפס לעומת זה. זה כבר לא פשטות, זה כבר על גבול הדלות של ביתו של הרב שטיינמן. ואצלו זה היה באידיאולוגיה. המשמש שלו דיבר איתנו, היינו כמה אנשים ביחד, והוא אמר: רצינו רק לתקן את הבאר, רצינו רק לתקן במטבח, לסדר. הוא אמר: לא צריך, לא צריך.

צדקתו של יוסף הצדיק אני אומר את זה בגלל פסוק תמוה. לכל מי שעשה שלוש יחידות מתמטיקה, אני לא זוכר לראש הישיבה, אבל אני עשיתי שלוש. ומי שעשה יותר, אז עוד יותר קל. פסוק שנקרא בשבת, ראש הישיבה דיבר על שובבים, עוד רגע נתייחס. אנחנו השבת נקרא, נתחיל לקרוא את ספר שמות, ואת הסיכום של כמות היורדים מצרים. אומר הפסוק: "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב, שבעים נפש". סך כל משפחת יעקב, שזהו אומר 12 הבנים ונשותיהם ומשפחותיהם, שבעים נפש. והפסוק ממשיך: "ויוסף היה במצרים". באים הפרשנים ואומרים: רגע, הוא בתוך השבעים, אתה לא יכול לספור אותו פעמיים. אתה לא יכול להגיד שבעים כולל יוסף, גם יוסף היה מה? אז הראשון שבדף שלנו קופץ ומהיר על זה, זה רש"י. ורש"י אומר את זה במילים הכי פשוטות: "ועל אוהו ועניו, יוסף ועניו, היו בכלל שבעים". ומה בא ללמדנו? למה צריך להזכיר אותו לחוד? כאילו היינו יודעים שהוא היה במצרים. מה אתה צריך להגיד לי? כי הייתי חושב, תודה רבה, הייתי חושב שזה בא לחדש. ברור שהוא בתוך השבעים, אבל תדע לך שהוא לא הגיע מכלום. אני לא יודע שהיה במצרים, מה לא הייתי באזור בפרשת ויגש, לא הייתי באזור בפרשת מקץ? ועונה רש"י: "אלא להודיעך צדקתו של יוסף". מה צדקתו? הוא יוסף הרועה, כאדם פשוט, רועה אחים, יורדים עליו, צוחקים עליו. אני יכול להמשיך. הוא יוסף עבד נבזה, מה זה בבית פוטיפר, בכלא המצרי. הוא יוסף שהיה במצרים בנאסי המלך, ועומד בצדקו. כלומר, יש לפנינו אדם, קשה לקלוט שהוא צדיק בדיוק באותה מידה, שהוא עבד, שהוא אפס, שהוא אבק אדם בכלא המצרי, והוא צדיק ונאמן לשליחותו ולייחודו ולייעודו בדיוק באותה מידה, שהוא מלך מצרים. זה מה שהפסוק רוצה ללמד. לא רוצה ללמד, אני לא יודע, רוצה ללמד אותי, רוצה ללמד אותך, שהעולם הפנימי, שהעולם הרוחני ברור לך, אז אתה נאמן לו. וזה לא משנה מה התנאים הסביבתיים. אתה נאמן לו כשאתה שבת בישיבה, ואתה נאמן לו בדיוק באותה מידה, כשאתה מוצאי שבת בבית. שמועה אומרת שיש פה ושם, לא פה, שם ושם אנשים, ששבת בישיבה נראית א', ושבת או כל שכן מוצאי שבת בבית נראה ב', כי הסיטואציה והחבר'ה והתנאים. מיוסף הצדיק למדנו, הוא יוסף, אותה עוצמה, אותה אמונה, אותה דביקות, בין אם הוא בתחתית הבור של הכלא ובין אם הוא מלך מצרים. אני מוכן לקחת את זה שלב אחד קדימה. יש אנשים שהעוצמה הרוחנית שלהם כשהם נמצאים בזמן, לא כשהם באים בזמן, בזמן, בתקופת הלימוד בישיבה היא מסוימת והעולם הרוחני שלהם בבין הזמנים, תראה, כאילו היא אחרת, היא אחרת. לא חלילה הפוכה, אבל קשה, קשה.

האתגרים של הטכנולוגיה זאת אומרת, מעללים את יוסף כי זה לא פשוט. ויש אנשים ולזה אני חותר כמובן, שהעולם הרוחני שלהם וא א' כשמחזיקים את זה ביד, במקרה זה רש"י כפשוטו. יכולתי לקראת כל ספר אחר והעולם הרוחני שלהם הוא אחר לגמרי כשמחזיקים את זה ביד. למה? כי הם עדיין לא יוסף, כי הם לא זכו להיות יוסף. ואני מבקש לטעון שלושה טיעונים לפני שאני אכנס לגוף הדיון. גוף הדיון הוא איך אני מצליח גם כשאני מול זה להיות, זה לא קודש, אבל להיות עם הנאמנות, עם הדבקות, עם הידיעה מאיפה אני בא ולאן אני הולך באותה מידה כמו של שני מול זה. להבדיל, פה מותר להגיד, חובה להגיד להבדיל. ואני מבקש לטעון ארבע טיעוני פתיחה. טיעון ראשון: המכשיר הזה עוד שנתיים במוזיאון. כל מה שאנחנו מתמודדים היום זה מבוא להקדמה. מספר לילדינו הם לא יאמינו שהיינו כאלה פרימיטיביים. זאת אומרת, אנחנו היום וואו ויש זה ויש אפליקציה כזאת ויש קבוצה כזאת וזה נראה לנושא החידושים. אולי אתם התרגלתם, זה הכל מבוא לאתגרים הגדולים שממתינים לנו. זאת הקדמה הראשונה. הקדמה שנייה: רגילים הרבה פעמים בכל מיני מסגרות להגיד שהבעיה עם הדבר הזה שבתוך הכיס שלך יש לך נגישות לתכנים שהם פסולים לחלוטין, שהם לא צנועים לחלוטין, שהם תמונות, סרטים, כל מיני שהם פשוט משחיתים. עזוב אותך מהתורה כרגע, הם רעים לך, הם משחיתים. לכן התורה כן, אבל משחיתים אותך. ואני מבקש לטעון שזה לא נכון. מה הכוונה שזה לא נכון? ודאי שזה אתגר, ודאי שזה קושי, ודאי שזה סכנה. אבל לא יצויה שמחר ימציאו טכנולוגיה שרימון זה מבוא משהו הרבה יותר משוכלל שימנע ב-100 אחוז יכולת לחשף לתכנים בעייתיים. היום זה לא ככה, אז אני מקווה שאני לא מחדש לכם. ברור שהדיף רימון או אתרוג או כל מיני תוכנות סינון, אבל זה לא היה מתי. זה לא יכול להיות מתי, מאלף ואחת סיבות שזה לא הנושא כרגע. עדיין זה עדיף. אני הגעתי לפה עכשיו בירושלים, אז זה ברור שאני שם לך גורת בטיחות ואני נוסע כהלכה, תרתי משמע. אבל אף אחד מכם זה מסוכן, שזה דיזהר, זה צריך להיות מרוכז. אבל לא בגלל שזה עדיין מסוכן אני לא אשים לך גורת בטיחות ואני לא נורמלי. לא בגלל שזה בין כל מסוכן אני אשא בהורדות וכן הלאה. אז בדיוק באותה מידה אני מצד אחד מחויב, לדעתי הלכתית, אבל מחויב גם מוסרית גם אנושית לשים תוכנת סינון. אני לא אכנס לזה כי אני רוצה לטעון שזה לא העיקר, למרות שאני יודע שזה לא הרמנטי לגמרי. ועכשיו אני בא ואומר לכם שזאת הבעיה הקטנה. בניגוד למה שטוענים פעמים רבות שהבעיה של המכשירים, הסלולרים, הניידים, המכונים חכמים, זה שזה שם לך בכיס ומאפשר לך נגישות מאוד קלה, לא ללמוד צוותים. זה נכון, אבל זה לא הדבר העיקרי. וזה בעצם מה שאני רוצה לדבר עליו, על שאר האתגרים. כי על האתגר הזה איני אמרתי יש אתגר חייבים סינון וזה עדיין לא מספק, שקויח. פתיחה שלישית: אמרתי אני רוצה לפתוח בהרבה נקודות. אני אישית לא תופס את הטכנולוגיה כאויב, רוחנית, זה לא אויב. למול הייתי אצל הרופא, איזושהי בעיה, אמר לי רגע נדמה לי שבדיוק על זה היה מחקר, חכה שנייה, 20 שניות במחשב שולף לך מחקר מאיזו אוניברסיטה בארצות הברית, ורגע ויש רופא שחכה שנייה, מציינים אנשים, אני לא מציינים ברוך השם אני לא בסכנת חיים אבל כאילו היכולות, העוצמות, אני לא יודע מי שהיה בפעם האחרונה בבית חולים, לא הייתי כלכוח, באתי לבקר מישהו, אין אחות שלא מסתובבת עם טאבלט ואיזה תרופות ומציא חיים, זה דוגמה פשוטה, הכל, החשמל, הכל מסביב, אני לא רואה בזה אויב, אבל אני כן רואה בזה טיל בליסטי במובן שכלי מלא עוצמה, ששאלה אם אני ראוי וההבדל בין טיל וההבדל בין רכב, שרכב אתה צריך להיות בגיל מסוים עם רישיון, גם תאוריה, גם מעשים, נשק צריך להיות בגיל מסוים, גם תאוריה, גם מטווח מעשים כדי לקבל רישיון, פה אין רישיון. זאת הייתה ההקדמה השלישית. זאת אומרת, שלושת ההקדמות היו: קודם כל, ההבנה שזה בדרך למוזיאון, כלומר שאנחנו רק בפתח של עוד חמש שנים, הילדים הקטנים לא האמינו לנו שזה מה ש… איך והרי היום, מה יהיה, אני יכול לנחש, אני יכול לנבא, אני יכול לספר קצת על דברים שהתפתחו. הקדמה השנייה הייתה שהאתגר היותר גדול הוא לא רק התמונות הלא צנועות או הסרטים הלא צנועים. הקדמה השלישית, לאני או דעתי, מותר לחלוק עליי, אני לא רואה בכל הטכנולוגיה אויב, כמו שאני לא רואה במכונית אויב, להבדיל, כי המכונית לא מביאה תכנים, פה יש תכנים גם אבל בהחלט כלי מלא עוצמה מטורפת שצריך לדעת להשתמש בו ואיך לא להשתמש בו.

האתגר של ימי השובבים ההקדמה הרביעית שכבר פתח בה ראש הישיבה זה שהשיחה הזאת מתאימה מאוד לשבוע שבו נקרא פרשת שמות, קרי לשבוע שבו ניכנס לימים המכונים כראשי תיבות שובבים, שזה ראשי תיבות ששת הפרשיות שנקרא שמות וההר רבו בשלח יתרו משפטים שובבים אבל זה לא ראשי תיבות שאני המצאתי, הם עוד מימי, הרי עוד כתב על זה והוא גם לא המציא את זה, כתקופה שמסוגלת לאיזושהי התעוררות שקשורה לנקיות החיים, בקדושת החיים וזה מתקשר קודם כל לשובבות ואת זה רוצים לתקן וזה מתקשר גם לפסוק בירמיהו שו ובנים שובבים, מופיע שם הפעמיים בירמיהו, שוב ובנים שובבים וזה מתקשר לפרשיות כי כשאתה מתחיל משמות עד שאתה מגיע למשפטים כבר יוצאו ממצרים, כבר קיבלו תורה, יתרו משפטים כבר קיבלו תורה והתהליך הזה שמתחברים לקדוש ברוך הוא ולכן מי שאומר רגע מה תפקידי בחודש הקרוב אני מקווה שאת זה אנחנו שואלים את עצמנו כל חודש מחדש על מה אני עובד עכשיו אני חושב כשם שאני לא יודע בן אדם שכרגע עושה אימונים יש לו כושר מצוין אין לו שום בעיה רפואית והוא רוצה להתקבל ליחידה ככה שדורשת כישורים אז יש לו תשובה הוא אומר אני השבוע רוצה להגיע למהירות של X רוצה להיות מסוגל לרוץ לא חמישה קילומטר לשמונה אני השבוע רוצה להרים X משקל או רוץ עם תרמי לחוף הים לא רחוק עם תרמי לא עם שלושה קילויים מה נמצא לי אל תפסו אותי על הדוגמאות יש לו תשובה על מה הוא עובד כרגע על אחת כמה וכמה שצריכה להיות לנו תשובה על מה אני עובד כרגע בבניין עצמי בבניין עצמיותי בבניין אישיותי צריכים להיות מסוגלים אני לא אעשה את זה אני לא ממונה גם הרב לא יעשה את זה אתה צריך לעצמך להיות מסוגל יש אנשים שממש כותבים בפנקס על מה הם עובדים עכשיו כל מיני חניכי אסכולת המוסר וכולי וכולי לא יודע תכתוב אל תכתוב תענה לעצמך בן אדם ולעצמך עוד שבוע ועוד שבוע תהיה רק יותר ביולוגית מהשבוע כלומר תהיה בן במקום שמונה עשרה ועשרים שמות סתם תפסתי דוגמא תהיה בן שמונה עשרה ועשרים ואחת שמות או שמשהו אחר יגדל משהו נוסף עכשיו אני מבקש להיכנס לעומק העניין ולהסביר מה לדעתי האתגרים מה זה להסביר אני לא יכול להסביר כי רבים הם אבל מכיוון שעכשיו אני אומר לעבדים ביני לבין המקובלים מקובלים לוקחים את ששת השבתות או את ששת השבועות וממקדים שישה תחומים שבהם האדם צריך להתעלות חלקם באמת קשורים לדברים שקשורים לקדושה ולתערה וחלקם קנאה ויש רשימות שונות אז אני באמת להבדיל בחרתי שש נקודות כדי שזה קטל כל שבוע אבל שש נקודות גנאי או שמאתגרות אותנו בעולם הזה הרבה הרבה לפני התמונות הלא צנועות ואני מבקש לפתוח ואני במחילה מהרבנים שיושבים פה מראש הישיבה אני רוצה לדבר אני אמנם טיפה יותר גבוה כי ככה שמו אותי אבל בגובה העיניים ראיתי פעם פרסומת לקוקה קולה שבפרסומת אמרו וזה פרסומת שרצה וברדיו ובעיתונות וכן הלאה שאם תאסוף כמדומני שזה היה עשרה מכסים ובאותה תקופה בתוך כל מכסה שבקבוק היה איזה מספר בפנים שמשתצף בהגרלה אם תאסוף עשרה פקקים ותשלח באופן כזה או אחר את עשרת המספרי קוד שקיבלת כל קוד היה בו חמש שש ספרות אני מרגיע אתכם המבצע הזה נגמר תרדו מזה עד שיהיה המבצע הבא אז אתה משתתף בהגרלה כל מי שישלח שמה הם רצו משום מה הם לא בחרו לפרסם את הזגולות הבריאותיות של הקוקה קולה אינני יודע למה ומשום מה הם לא בחרו להגיד לך לא יודע מה ואמרו פקקים פנימה שהפקקים זה הדבר הכי בריא שיש שמה אז הם אומרים שמי שישלח עשרה ואם תקנה עוד עשרה אז יהיה לך עוד ועוד יותר תשתתף אתה עשוי לזכות בתיסה להוואי הוואי זה המדינה החמישים ההיא שמה בדרום מערב ארצות הברית במחילה עם החברה ולדמי כיש 50 אלף שקל זה הפרסם עכשיו אני שואל מה הם מוכרים לכאורה במבט פשוט הם רוצים למכור יותר בקבוקי קוקה קולה ולכן הם מבטיחים לך שאתה יכול עם החברה זה מדבר לציבור הכללי לא לציבור ישבי בית המדרש אתה יכול למצוא עם החברה ולקבל 50 אלף שקל אני מבקש לטעון שהם לא מוכרים קוקה קולה הם מוכרים לך תפיסת חיים הם מחנכים אותך שהאידיאל הכי גדול בחיים זה למצוא עם החברה ולקבל 50 אלף שקל אבל רובנו המוחלט לא נזכה ב50 אלף שקל אבל לפחות אני יודע מה חשוב בחיים ועכשיו אני הולך לעבוד על זה עכשיו כשאני אומר את זה ברור לאנשי פרסום בפאנל כזה או אחר הם נהלבים מה פתאום זה מה שחשוב לנו ולכן זה מה שאני מציע להם אם הם היו אומרים חשוב לי לקבל פרס שס אז הייתי אומר מי שיסוף עשרה פקקים וישתתף בהגרלה עשוי לזכרות בשס אבל מכיוון שאני יודע שלא יקנו יותר בקבוקים בגלל זה שמתחלתם זה בעצם מה שאמר לי איש הפרסום או איש השיבוק מכיוון שזה מה שחשוב לנו אני אומר לו בוא נתן לך סיכוי 1. הפרסומת לכאורה תמימה, אבל היא מוכרת סולם ערכים. רוב האנשים לא זוכים בפרס באופן גלוי, אבל הם זוכים בהשקפת עולם. הפילוסוף החינוכאי הקנדי מרשל מקלוהן אמר את המשפט "המדיום הוא המסר", כלומר הכלי עצמו מטפטף לך מסרים ללא קשר למה שאתה צופה. גם אם אתה צופה כל היום בשיעורים של רבנים, הכלי עצמו משדר לך מסר. האינטרנט הוא כלי, אבל בעצם העובדה שאני יכול להגיב למאמר של פרופסור ולכתוב לו "מה אתה מטומטם שכמוך", הכלי מחנך שכולנו שווים. זה מטשטש את המשמעות של שם ומקום. האם אני נגד האינטרנט? לא, אבל אני רוצה לדעת למה הוא מחנך אותי. זה נקרא "המדיום הוא המסר".

השפעת הפרסומות ראיתי פרסומת לדיודורנט עם המסר "תשתמש בו וכל הבנות ירוצו אחריך". הפרסומת מחנכת שהמטרה שלך היא שכל הבנות ירוצו אחריך, ולא זוגיות מאושרת עם אחת. זה ההפך מזוגיות מעומק ומרגישות. תוכנית טלוויזיה מצחיקה, קומדיה של מצבים, מחנכת אותך שכל בעיה נפתרת תוך שלושים דקות. זה לא עובד ככה בחיים האמיתיים. זה לא עובד ככה בשיעורי בית במתמטיקה, וזה לא עובד ככה כשאני בא לישיבה. זה לא עובד ככה עם גאולת ישראל. גם לא תוך 70 שנה. חלק נפטר, חלק עוד עובדים על זה, וחלק עוד יופיעו בפנינו.

השפעת הרשתות החברתיות הרשתות החברתיות, כמו וואטסאפ ואינסטגרם, מחנכות שהעיקר זה איך אני נראה. כל בואנו לישיבה נועדה לחנך אותנו שהעיקר זה העולם הפנימי, העשיר, העמוק והאישי. המכשירים האלה מחנכים אותנו שהעיקר זה איך אני נראה, כי אי אפשר לצלם שאני עכשיו יותר מאמין, יותר רגיש, יותר אוהב, יותר קשוב, יותר מתחשב בחבר. הצעירים של היום נמצאים 24 שעות ביממה בזירה חברתית שבה הם לא יכולים להיות אמיתיים. הם צריכים להוכיח את עצמם בגלל הרשתות החברתיות. אני מדבר עם בני נוער ושואל אותם מה הם עושים לפני השינה. הם בודקים את הקבוצות בוואטסאפ ובאינסטגרם, ולא יכולים להיות לבד עם מחשבותיהם. הם 24 שעות בזירה חברתית, וזה לא האמת שלהם. שמת את המכשיר, סגרת את האור, השתדרת עם הכרית, השתדרת עם השמיכה. פיפ, פיפ, אני לא יודע לעשות את החיקוי. נכנסה ההודעה. מה אתה עושה? אתם רוצים לנחש מה עונים לי? 100% בכל כיתה של בנים או של בנות, בכיתה ט' ובכיתה י' וי"א וי"ב. אין בכלל שאלה. הם לא מבינים את השאלה. מה זאת אומרת מה אני עושה? אני לוקח את המכשיר ומסתכל, כי אולי דניאלה כתבה משהו מצחיק ואני עכשיו צריך להגיד. אני כל הזמן בהחצנה ולא בעולם פנימי, לא ברגע של שקט עם עצמי. אני לא מדבר על אלה שאומרים לי שהם מתעוררים מזה בלילה וקמים להגיב ואחרי זה חוזרים לישון. גם זה, שקוז זה לא יותר קשה לי לצאת מהחוזים. יש כאלה שכל כך עייפים ולא מתעוררים. מסכנים, שעתיים חולפות עד שהם מגיבים. זאת הנקודה השנייה. אני אקרא לזה עצמאות לעומת שיעבוד. אין לי הגדרה אחרת. זה שיעבוד חברתי, אולי נקרא לזה שיעבוד לדימוי, שיעבוד לשקר.

שיעבוד חברתי ודימוי חברות גדולות מחזיקות פסיכולוגים ואנשי שיווק וכל מיני כדי לבנות מותג. המותג, זה רגע שאתה מזהה בעין שלך שזה במכוניות, תשלימו לבד, או בכדורסל, תשלימו לבד. אבל זה אוסם או זה שטר. אתה יודע שזה רציני. אתה יודע שכשהעין שלך רצה על כל הקטשופים על המדף או על כל הקורנפלקסים, המותג כבר מביא איתו רגשות, הוא מביא איתו הזדהות. מה שקרה בשנים האחרונות בגלל הרשתות החברתיות, וזה הנקודה השלישית, שכולנו נהפכנו לאנשי שיווק של עצמנו. אנחנו בונים את המותג שנקרא 'אני', כל אחד בשם הפרטי שלו. עכשיו, בקצה של העניין הזה יש חברות גדולות בתל אביב ובמקומות נוספים שאתה מצטלם ושולח להם באימייל את התמונה שלך. הם, בנות מבינות את זה יותר טוב, אבל גם בנים, מחזירים לך את התמונה כשאתה פחות כמה שנים, פחות כמה קילו, מייפים לך, מייפים כפשוטו, פוטושופ כזה את התמונה. ואז אתה שם את זה בתור דף הבית, בתור התמונה שלך בוואטסאפ. כמות האנשים שעמלו שעות וימים על התמונה שהם שמים בוואטסאפ, חלקם בעזרת חברות מקצועיות וחלקם לבד. זה לא טוב, לא פה אני נראה ככה, לא זה לא מייצג, וגם מחליפים. עכשיו יש מחקרים היום שמראים שצעירים בתיכון שוקלים באיזה דקה להעלות את התמונה. לא בהפסקה, כולם יעלו, אני באמצע שיעור רציון, לא בשמונה בערב כדי לקבל הכי הרבה לייקים. כי זו הוכחה שאני שווה משהו. במקום שההוכחה שאני שווה משהו זה מה אני יודע שהספקתי פה ומה אני יודע שהספקתי פה ופה. ההוכחה שאני שווה משהו זה כמה לייקים.

הפיכת המטרה והאמצעים פעם היינו הולכים לטייל כי החברה מקום הטיול, אף פעם לא היינו במדבר יהודה, בר אילת בגליל, לא יודע, הולכים לטייל. היינו מביאים, אתם לא תאמינו לי שהיה פעם מכשיר כזה, היה פם מכשיר שהוא היה מצלם תמונות ולא היה חלק מטלפון. קראו לזה מצלמה. אתם יכולים לקרוא לזה בסיפור ההיסטורי, זה שני דברים שונים לגמרי. היינו מביאים מצלמה והיינו מצלמים כמה תמונות כדי שנוכל להיזכר בחוויות שחווינו. היום זה התהפך. היום כדי להצטלם אני הולך לטייל. פעם בן אדם היה הולך לבית קפה כי הוא רוצה עם החבר שלו לשבת בשקט, לדבר, לחשוב. הוא היה מזמין כוס קפה, חתיכת עוגה. אולי מישהו במקרה צילם אותם. עכשיו אם הוא לא צילם את הצלחת לפני שהוא אכל, הוא לא יצא ידי חובה. פעם חשבתי שלא יצא ידי חובה איך זה נראה? אם הוא לא צילם, כולם צריכים לראות את המנה. עכשיו אין לי שום דבר, האם זה איסור דאורייתא? לא. האם זה איסור דרבנן? גם לא. אני רק שואל, מי אתה? איזה בן אדם אתה? שאתה לא מסוגל, עד שכולם יראו את זה, וכולם צריכים לחייך עם הצלחות שכולם יראו את החתיכת פשטידה או מרק ואז כולם צריכים גם להגיב להראות שהם בחיים. וואו, איזה מנה, וואו, איזה יופי, גם אני רוצה.

העולם הפנימי והחיצוני נקודה חמישית שהיא מתעצמת בין השאר בגלל כל תוכניות המכונות ריאליטי. יש את התחרות, לא משנה מי, ויש כל פעם קטע שמישהו מדבר מול המצלמה והוא שם הכל בחוץ. זה ז'ו ז'ו הזה מנסה לסדר אותנו, ואני את מיקי הזה אני אפיל אותו החוצה, הוא ייפסל. ואני קורא לזה ערטול, מלשון להתפשט, אבל להתפשט רגשית. בן אדם כותב לך הכל, אין עולם פנימי, אין עולם אינטימי. בן אדם, אגב, גם בלי הרשתות החברתיות, כי זה כבר חינך אותך, אז הוא יכול לספר לחבר שלו את הדברים שהם לא אומרים לדבר עליהם. זה איתך, זה שלך, זה אישי שלך. האדם נשוי, זה בינך לבין אשתך. מה אתה? הוא מספר לחברה, כי הוא כבר חונך לזה, זה כבר הופנם אצלו. אני קורא לזה ערטול רגשית, להתפשט רגשית. אני אספר רק עוד פעם ראיתי ילדה שכותבת, אני שונאת את אימא שלי, ככה היא כותבת ברשת חברתית, אינסטגרם כזה, וכל החברות רואות את זה. ואחת כותבת לה מה קרה? והיא כותבת, מה זה סתומה? כי ביטויים בעיני קשים. איזה סתומה הזאת, היא מטומטמת, האימא שלי, מה זה אני שונאת אותה? כותבת לה חברה, ואת חושבת שאימא שלך מטומטמת? חכי שתפגשי את שלי.

השלכות השימוש בטכנולוגיה אני לא מעניין אותי, זה לא הזמר שאתם חושבים עליו, הוא דווקא קיבל מיליון, זה השני. זה לא משנה לי, לא מעניין אותי, הזמרים. מעניין אותי הצורך שלי לייחצן את עצמי כמסר שהרשתות החברתיות משדרות לי כל הזמן. נקודה רביעית, פעם היינו הולכים לטייל כי החברה מקום הטיול, אף פעם לא היינו במדבר יהודה, בר אילת בגליל, לא יודע, הולכים לטייל. היינו מביאים, אתם לא תאמינו לי שהיה פעם מכשיר כזה, היה פעם מכשיר שהוא היה מצלם תמונות ולא היה חלק מטלפון. קראו לזה מצלמה. היום זה התהפך. היום כדי להצטלם אני הולך לטייל. פעם בן אדם היה הולך לבית קפה כי הוא רוצה עם החבר שלו שבת בשקט, לדבר, לחשוב. הוא היה מזמין כוס קפה, חתיכת עוגה. אולי מישהו במקרה צילם אותם. עכשיו אם הוא לא צילם את הצלחת לפני שהוא אכל, הוא לא יצא ידי חובה. פעם חשבתי שלא יצא ידי חובה איך זה נראה? אם הוא לא צילם, כולם צריכים לראות את המנה. עכשיו אין לי שום דבר, האם זה איסור דאורייתא? לא. האם זה איסור דרבנן? גם לא. אני רק שואל, מי אתה? איזה בן אדם אתה? שאתה לא מסוגל, עד שכולם יראו את זה, וכולם צריכים לחייך עם הצלחות שכולם יראו את החתיכת פשטידה או מרק ואז כולם צריכים גם להגיב להראות שהם בחיים. וואו, איזה מנה, וואו, איזה יופי, גם אני רוצה. אני מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא בונה עלינו ושזהו זיכה אותנו ללמוד כאן בישיבה המופלאה הזאת כאן בעשדו עיר הקודש. הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו בידיעה שרובנו בעוד חמש שבע שנים עשר שנים כנראה לא נהיה רבנים. אלו הנצל את הטקן עולם. אחד יעבוד בזה ואחד יהיה באקדמיה ואחד יהיה במנהל שוק, מנהל חנות הייטק, לא יודע מה. והקדוש ברוך הוא בונה עלינו שנראה לעולם מה זה לעולם. עזבו את העולם שנראה לעם ישראל שאתה לא חייב לבחור בין עולם פנימי עמוק ועשיר לבין שותפות בתיקון העולם.

סיכום והמסר המרכזי אני באמת מאמין ככה, אני באמת חושב ככה. הוא בונה עלינו שאנחנו נהיה מסוגלים להראות שהטכנולוגיה זה כלי ואפשר להשתמש בטכנולוגיה לצורך נקודתי ולשים בצד ולא נשתה בעד אליה. ויש פסקה מופלאה שמופיעה בשמונה קבצים תף, תף, אין, תת. זה מספר הפסקה. אני אקריא קודם כל ואז אני אגיד את זה במילים שלי. תף, תף, אין, תת, בקובץ א'. אומר, אני אגיד את זה קודם כל במילים שלי ואחרי זה אני אקריא. אומר לקדוש ברוך הוא תשים לב, נורא מעניין. יש כל הזמן פיתוחים של המדע. פעם המציאו את הגלגל. אחרי זה המציאו, אני לא יודע לפי הסדר, אולי את הרכבת, את הכוח הכיתור, את התעשייה. מאוד מאוחר ביחס לעולם המציאו את הכוח האטומי, פצצת אטום, פצצת מימון, אינטרנט. אומר הרב זצל הקדוש ברוך הוא מדייק כי הקדוש ברוך הוא מתאים את הכלים שנותן לנו ביד לעוצמה המוסרית שלנו. שהרי, אם היו ממציאים את פצצת האטום בימי הביניים לא היה עולם. היו משמידים את העולם תוך חמש דקות. הוא אפשר להמציא את פצצת האטום הכוח האטומי, תיכנסו לבית חולים, יכול לרפא אנשים, יכול לעשות דברים מדהימים. הכוח הזה הוא נתן בידינו כשהוא ידע שאנחנו כבר פשלים שאנחנו לא נשתמש בזה לרעה. אני מאמין שהפסקה הזאת נכונה גם על האינטרנט. הקדוש ברוך הוא מאמין שאנחנו מסוגלים לנסיון, הקדוש ברוך הוא מאמין שאני מסוגל לקבוע לעצמי גבולות. כמו בן אדם בדיאטה, לא הצלחתי – לא מתייאש. מחר אני אנסה שיטה אחרת ואני מתאמץ יותר. זה מהווה כמו כל תחום אחר. יש מאבקים בעולם והקדוש ברוך הוא לא מאחל לנו עיוורון ולא מאחל לנו אילמות מלשון אילם.