אז אנחנו רואים שהפסוק "ארץ חיטה וסעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" מכיל בתוכו את השיעורים של התורה, לפי רבי חנן. זה לא רק אסמכתא, אלא ממש פשט הפסוק. כלומר, התורה כתבה את השיעורים בפסוק הזה, וזהו חידוש גדול.
שיעורים והלכה למשה מסיני במסכת סוכה, הגמרא אומרת שהשיעורים הם הלכה למשה מסיני, והפסוק הוא רק אסמכתא. כלומר, השיעורים לא באמת כתובים בפסוק, אלא יש להם רמז קל. לעומת זאת, במסכת ברכות, יש דעה שהפסוק מדבר על הקדמה לברכות, והגמרא אומרת שזה אסמכתא. אבל רבי חנן אומר שהפסוק כולו לשיעורים נאמר, והגמרא לא משנה בו כלום.
הבנת הפסוק לפי רבי חנן רבי חנן סובר שהשיעורים כתובים בפסוק כפשט, כלומר, התורה ממש כתבה את השיעורים של עצם כסעורה, כלי בתים לרימונים, גפן ליין, וזית לכל השיעורים של התורה. זהו חידוש גדול ומשמעותי, כי זה אומר שהשיעורים הם חלק מהתורה הכתובה ולא רק מהלכה למשה מסיני.
הרב אייסמן והרשע הרירש הרב אייסמן מביא מהרשע הרירש שהפסוק הזה מראה שבעולם העתיק היו קובעים את היחידות של מידות ומשקלות על פי פירות, ובפרט על פי פירות ארץ ישראל. זה מראה את החשיבות של פירות ארץ ישראל ואת הקשר שלהם לשיעורים בתורה.
סיכום והבנה מעמיקה הפסוק "ארץ חיטה וסעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" מכיל את השיעורים של התורה לפי רבי חנן, וזהו חידוש גדול. השיעורים הם חלק מהתורה הכתובה, ולא רק הלכה למשה מסיני. זה מראה את החשיבות של פירות ארץ ישראל ואת הקשר שלהם לשיעורים בתורה. נמצא ששבע אחר ארץ ישראל התבטא בכך שפירותיה היו מקובלים בכל מקום כיחידות לצורך קביעת המידות והשיעורים. לצערי, נשתכח ממני שם המחבר וגם אינני יודע אם יצא ספרו לאור בשלמות. דבר מעניין הוא הביא לו ככה נפים לפני הדפוס והוא לקח מזה את מה שהוא לקח. הוא לא יודע איך הוא קיבל מזה, לא זוכר מזה, אבל השורה התחתונה היא שאותו מחבר חידש חידוש מאוד משמעותי שמאוד קשור לעניין שלנו. אומר אותו מחבר שבעולם העתיק, כשהיו צריכים לקבוע שיעורים, בחרו את הפירות של ארץ ישראל כדי שעל פיהם היו מודדים כל מיני דברים שלא קשורים לתורה בכלל, אלא למסחר. כמו שהוא אומר, למסחר הבינלאומי בעולם צריכים לקבוע כל מיני מידות ומשקלות. אז אומרים, בואו ניקח שעורה, נמדוד אותה, את הכותר שלה, גודל של זית, וזה יהיה הגדרה למשקל מסוים או לנפח מסוים.
שיעורי התורה והקשר לפירות אז אם אנחנו לוקחים את הדבר הזה ומעלים אותו קומה, ומחזירים אותו לסוגיה שפתחנו בה, יוצא דבר מדהים. אומר רבי חנן שהתורה כתבה את הפירות האלה, זה פסוק שמדבר על שבח ארץ ישראל. אני זוכר שם בפרשת עקב יש תיאורים על ארץ ישראל, שאבני הברזל ואחד הפסוקים שם זה ארץ שיש בה את שבעת המינים הללו: חיטה, שעורה, גפן, תאנה ורימון. יוצא שהשבח של ארץ ישראל הוא לא רק בעצם העובדה שיש בה באמת את הפירות האלה והם משובחים וגדולים ויפים וטעימים וכל מה שקשור לצד הפיזי שלהם, אלא שאת השיעורים של התורה, את השיעורים של חלק גדול מהדברים בתורה, כן זה לא הכל, יש עוד כמה שיעורים נוספים, מדיני צרעת, בהרת, גריס יש עוד כמה שיעורים. אבל בסך הכל רוב השיעורים הם כזיתים. תכף נראה למה וכל הדברים האחרים שנמצאים פה: אכילת פרס, טומאה לעניין טומאת מת, עצם כשעורה, נזיר, כל הנושא של רביעית נמדד על פי הגפן, גרוגרת להוצאת שבת, משהו מאוד משמעותי בעיני שבת, הוצאה מרשות לרשות קובעים את זה על פי הגדר הזה של גרוגרת. וכן ביום כיפור, עינוי ביום כיפור כמה זה כותבת הגסה, זה מוציא את האדם מעינוי כשהוא אוכל את הגסה. כל השיעורים האלה הם לא נמצאים פה בהסמכת בעלמה, זאת אומרת כמו הדעה שראינו, הדעות האחרות בגמרא שהם אומרים, יש בחור אמר למשה רפאנו תשמע, כך וכך תמתו תתם, הוא הסביך לזה לקח ומצא איזה פסוק שפחות או יותר הדברים האלה כתובים, הוא אמר ככה נזכור. לא, זה דאורייתא הכוונה היא שזה רמוז בתוך הפסוק כמו שהרמב"ם מסביר בהקדמה לפירוש המשניות, כאשר התורה אומרת דאורייתא, הכוונה היא שזה רמוז בגוף התורה וזו לא ההלכה, נושא מסיני, שהיא כזאת בעל פה מנותקת ומצאו לה איזה רמז אלא זה ממש נמצא בתוך התורה. יוצא שבפסוק הזה בתורה, התורה אמרה את שווח הפירות ושווח הפירות הוא גם גשמי וגם רוחני שבפירות הללו אנחנו מודדים את רוב השיעורים של התורה.
הקשר בין הפירות לשיעורים אז עכשיו נעבור לשלב השלישי והלפני אחרון וזה באמת להבין, לנסות להבין קצת את המשמעות של הקשר. אם אני רוצה שנבין משהו מאוד חשוב, אם זה אסמכת בעלמה אז אסמכת בעלמה אתה לכאורה, לכאורה באסמכת בעלמה פחות לפי ההסביר של הרמב"ם לאסמכת בעלמה אני לא חפש קשר בין הפסוק לבין האסמכת. אסמכת בעלמה זה מין זיכרון כזה, אבל אם שיעורים זה דאורייתא אז יש קשר מהותי. אם יש קשר מהותי אז עכשיו צריך למצוא בכל הדברים לנסות למצוא את הקשר המהותי בין הפרי הזה לבין ההלכה שמשתמשים בכלי הזה בשביל ההלכה. בוא ניתן כמה דוגמאות שיכולו להסביר לנו את זה בצורה מאוד יפה. זית וחיטה פה כבר הירושלמי עוזר לנו. ירושלמי נמצא במקור חמש דורש רבי ברכיה בשם רבי שמואל הנחמן למה כתיב ארץ ארץ שני פעמים להודיחה שאין הבית עומד אלא שני דברים הללו ולא ניכנס להמשך. כבר חוזר על המחלוקת שראינו אצלנו הבית עומד. אגב הבית מה זה הבית? מי רוצה להציע? בית המקדש. יפה, בית המקדש, הבית זה בית המקדש אבל זה רומז גם על הבית בכלל על החיים על החיים שכל אחד מאיתנו. הבית, בית המקדש זה פשוט שעשויים מחיטים והנסכים שעשויים מסכי שמן. חיטה ושמן ואגב כמובן יש גם מסכי יין אבל זה פחות מרכזי. הדברים המרכזיים זה חיטה וזה שמן. עכשיו תראו דבר מדהים. גם החיטה וגם השמן שניהם כמו שהבאנו פה גם במקורות. עכשיו אני רואה ששכחתי לשלוח את הצד השני של הדף של הדף מקורות. זה לא נורא, זה כמה מקורות קצרים. שרקתי את הדף ושכחתי שיש לו צד שני אבל זה ממש מקורות קצרים אז זה לא נורא. אני אקרא פה אתם תראו מרחוק. הגמרה נגיד אומרת דף מהם אילן שאכל מנו אדם הראשון רבי יהודה אומר חיטה איתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיתאום טעם דגן. חיטה הרי בגימטריה זה כ"ב, כ"ב זה כ"ב אותיות והדעת שנכנסת לתינוק קשורה לזמן שבו הוא מתחיל לאכול לחם. הוא אומר שהרגע שהוא מתחיל לאכול לחם מאותו רגע הוא גם יודע להגיד אבא ואמא. זה לא מקרה. הוא אומר שהחיטה היא עץ הדעת לפי חלק מהדעות ובכל מקרה החיטה היא בחינה של דעת לעומת שעורה שנדבר עליה תכף שהיא בחינה יותר של בהמה שמאכל בהמה שקשור לנטילת החיים קשור לטומאת מת.
הקשר בין הפירות להלכות הזית כמובן הגמרה אומרת אני רוצה שיחכים ידרים למה כי המנורה הייתה בדרום. גמרה במנחות אומרת וישלח יואב פקוע ויקח וישלח יואב היא אישה חכמה למה דווקא מתקוע? אמר רבי יוחנן מתוך שרגילים בשמן זית חוכמה מצויה בהם. תקוע של מכיר במזרח גוש עציון יש שם באמת עד היום גם אפשר לראות שם עי, הרבה עצי זית אז הם היו חכמים כי היה להם שמן זית וכן מישהו רואה זית בחלום וכדומה זה ידוע זית, שמן, מנורה בדרום אלה יסודות הזכיתה עץ הדת, הזית שמן וחוכמה אלה גם אבות מזון מבחינת המזון וגם מבחינה בית המקדש זה אבות הדברים שעושים בבית המקדש, המנחות והנסכים וגם מבחינת הבני אדם זה אבות החוכמה והדת נמצאים בשמן ובזית. לכן יהיה מאוד הגיוני כאשר צריך למדוד אכילה של בן אדם כי הרי מה שראינו בגמרות, גם בסוכה גם במסכת ברכות כשרוצים למדוד מה שנקרא אכילה של אדם אכילת פרס, שיעור מסוים של אדם, איך מודדים אותה בחיטה? כי מאכלו של אדם זה חיטה, כי אדם הוא דעת, אדם הוא קשור לחוכמה ולדת ולכן מודדים את האכילה שלו בחיטה ורוב שיעורי התורה הם בזיתים, כיוון שזיתים הם עניין של חוכמה וזה שיעורים שקשורים לאדם, לחיים שלו למדוד כל מיני דברים מתי הוא חייב לברך ועוד דינים נוספים. השעורה לעומת זאת היא מוגדרת תמיד מאכל בהמה ולכן הבהמה זה בחינת מוות, זאת אומרת כאשר אדם הוא בלי חיים הוא בלי נשמה, אז הוא בעצם בלחינת בהמה ולכן כאשר אנחנו מודדים עצם כסעורה שאנחנו רואים לדון זה טומאת מת אז אך טבעי הוא שהתורה אומרת בעצם כאילו כשהתורה אומרת את המילה שעורה היא בעצם אומרת לך בזה תמדוד טומאת מת, כי זה מהותה של השעורה. או אם נרצה דוגמה אחרת, הנושא של רימון. הנושא של רימון רימון בפירות הוא פרי מאוד מיוחד, ואחד הדברים המיוחדים בו שהוא מאוד גדול ולכן שאנחנו צריכים למדוד חור בכלי, מתי הכלי יש בו חור כזה גדול שהוא כבר לא נקרא כלי הוא כבר, אתה לא יכול לשים פה שום דבר כל עוד אתה יכול לשים פה משהו יש בו איזה חור קטן אז אתה יכול לשים פה משהו, איזה כלי אתה יכול לשים פה משהו גדול, אז הוא עדיין נקרא כלי אם הוא עדיין כלי אז עדיין הוא טהור ברגע שיש לו חור גדול כמו רימון אז הוא כבר לא נקרא כלי. זאת אומרת, זה גם כן מובן מאוד מהבחינה הזאת שבאמת הרימונים הם משהו גדול סוג של משהו קשיח וגדול ולכן ביחס לכל הפירות האחרים ולכן על פי, ואנחנו נמדוד, מתי זה נרא שיש חור גדול בכלי שאנחנו הכלי הזה הוא כבר לא נחשב כלי. או דוגמה נוספת כותבת הגסה ביום הכיפורים וההגדרה ביום הכיפור היא לא אכילה אלא עינוי עינוי הנפש עינוי הנפש, הצד ההפוך מעינוי זה איזה אוכל, ברגע שאתה אוכל הוא מה שנקרא מיישב את דעתך, זאת אומרת אתה כבר לא רעב, אתה אולי לא סבע ברמות מטורפות, אבל אתה כבר לא רעב. מבחינה הזאת הפרי, בהי הידיעה, הפרי שנקרא לזה עושה את העבודה הזאת זה התאנה, אנחנו יודעים ש… גם מבחינה באמת פשוטה בחיים שלנו אתה יוצא לדרך ואין לך מקום ואין לך הרבה אתה לוקח כמה תמורים זה משהו שמיישב את דעתך וגם באופן עקרוני זה גם דבר בריא אז ככה זה מומלץ וזה ידוע שהרבה אשים, זה גם מחזיק מעמד יחסית לזמן יחסית ארוך, ולכן אנשים שהלכו לדרכם מי שמכיץ את הסיפור עליו שלום פיינברג, איש מכתרת נילי שהלך למצרים כדי למסור ידיעות מאוד עניות במחבת העולם הראשונה הם תמכו בתורכים כדי שהאנגלים לא יכבשו את הארץ מידי התורכים אז מכתרת נילי מי שיודע בהיסטוריה היא תמכה בתורכים וכעשו עליהם מאוד ביישוב אז לעניין הזה אבל זה סוגריים בכל פנים הוא לקח איתו תמרים ואיך מצאו את הגופה שלו? חלק מכן את ששת הימים כי גדל עץ דקר מאחד הגרעינים של התמר שהיו איתו אז צמח צמח שם עץ דקר וכשראו את העץ דקר הזה זה עזר לזהות את הגופה שלו אחרי שכבשנו את ציני במחמת ששת הימים עד כאן סיפור קטן ככה מההיסטוריה למי שלא מכיר על כל פנים רק נזכרתי בזה בהקשר של התמרים שהם סוג של אב מזון כזה שמיישב דעתו של אדם ולכן גם אומרת ביומה מי שאחזו בולמוס זה לא אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מעירים אור עיניו של אדם הוא מדבר על הדבש שזה בחינה של הדבש שעשוי מהתמרים וכמובן הכותבת הגסה מה שמפורסם בגמרא ביומה שבזה מתיישב את דעתו של אדם ופחות מכך לא מייתו דעתי אומרת הגמרא ביומה בדף העינתה שפחות מכותבת אז זה לא נקרא שדעתו של אדם מתיישבת ולכן הוא עדיין מתענה ולכן הוא לא עבר על הוא לא חייב כרת אסור לאכול כמובן אבל הוא לא חייב כרת אם הוא לא אוכל שיעור של של כותבת הגסה. אז אם כן אם אני מסכם עד כאן אז למדנו שהדעה של רבי חנן ששיעורים כתיבי בתורה שעובבים ממש בתורה ולא בקרא אסמכת בעלמה המשמעות של זה היא שממש התורה רמזה בפסוק הזה בכתיבת הפירות הללו על כך שזה מתאים וזה הייתי כאילו אומר זה הגיוני, זה מתחבר זה מסתבר שבפירות הללו אנחנו נמדוד כל מיני שיעורים של תורה וכאן נוסיף דבר מאוד מעניין שכדאי לדעת אותו בלי קשר רק לשיעור הזה. בניגוד לרמב"ם שאומר שכשהגמרה אומרת אסמכת בעלמה אז אסמכת בעלמה זה רמז לא קשור אבל לעומת זאת המערל פה אני אשלח לרב חדמילתא למי שירצה אז אני אשלח אחרי השיעור את הצד השני הדף מקורות בשביל כמה מקורות שקראתי קודם קצרים והמערל. המערל בעיר הגולה בבעיר הראשון קצר, ממש כמה שורות אבל אני אקרא אותו. אומר המערל ככה השני הם המצוות שהם בעצמם דברי סופרים והביאו ראייה עליהם מהתורה. ואמרו קרא אסמכת בעלמה. עכשיו שימו לב מה אומר המערל. ורבים טועים שסבורים לומר כי אין לאותה מצווה כלל שום עניין את התורה באמת רק שהם עשו למצווה הדרש מן התורה כאילו היה זה מליצה בלבד. והאומרים כך טעו לא הבינו דבריהם כי חס ושלום שיהיה דבר אחד מדבריהם נאמר להרחבת הלשון ביפי המליצה כל דבריהם אמת וכאשר אמרו מיניים דבר זה והביאו ראייה מן המקרא יש באמת ראייה מן המקרא לדבריהם והתבער בקצת דברי בהם עדות על השאר אומר המערל דבר מדהים הוא אומר תקשיב כל מקום שאתה רואה שכתוב קרא אסמכת בעלמה אז זה לא אסמכת בעלמה כזה לא קשור. זה קשור, זאת אומרת, זה לא במקרה. איך הוא אומר? זה בשביל המליצה. חז"ל ככה ראו את זה, אמרו טוב, יאללה, איזה יופי, וזה. בואו נחבר פה. יש כזה איזה מין קשר אסוציאטיבי, בואו נחבר את זה. אומר המהר"ל: לא בכל מקום שאתה רואה שכתוב "קרא אסמכתא בעלמא", זה לא בעלמא, זה לא בעלמא כאילו שיהיה, אלא זה קשר מהותי, זה קשר עמוק שאתה חפש אותו. למה קשרו את הדבר הזה דווקא לפסוק הזה? אם כך, לפי המהר"ל, אז יוצא דבר מדהים. יוצא שלא רק לפי רב חנן שאנחנו עד עכשיו התמקדנו עליו, כי הוא ממש אומר שהשיעורים ממש כתובים בתורה, ממש כתובים בתוך, ממש בתוך בפשט התורה זה כתוב. אלא גם לפי הדעה שראינו במסכת סוכה שהגמרא אומרת, שהגמרא אומרת, אני חוזר רגע לעמוד הראשון. הגמרא אומרת: מאי אבחיא בר אשי אמרה שיעורים הלכה למשה מסיני. והגמרא שאלה על זה: מה, השיעורים הם דאורייתא, ממש כתובים בתורה? אמרה בסוף: אכן, הגמרא איל חתנינו וקרא אסמכתא בעלמא.
שיעורים הלכה למשה מסיני זאת אומרת, לפי מי שאומר שהשיעורים באמת הלכה למשה מסיני, משה רבינו קיבל את זה מהקדוש ברוך הוא. אגב, זה שיעור כללי שלם, אבל אני אגיד לכם בחצי דקה ממש. רק החיים פה אנחנו עוסקים בזה. כשאומרים שמשה רבינו קיבל את זה מסיני, אז הכוונה היא לא שהוא קיבל בצורה מפורשת את כל השיעורים עם כל הפרטים שלהם. ולמה? כי יש מקומות בש"ס שיש מחלוקת על שיעורים מסוימים. והרי אנחנו יודעים שהרמב"ם אומר שבהלכה למשה מסיני לא יכולה להיות מחלוקת. ככה שיטת הרמב"ם, והרוב מסכימים איתו. אם בהלכה למשה מסיני לא יכולה להיות מחלוקת, אז איך שיעורים הלכה למשה מסיני? אומר המעריץ חיות, שהזכרנו אותו בשבוע שעבר, אם אתם זוכרים בנושא של היות חת גזירות, אומר המעריץ חיות: כשאומרים שיעורים הלכה למשה מסיני, הכוונה היא שמשה רבינו קיבל מהקדוש ברוך הוא למדוד בשיעורים הבאים: כזית, שעורה, גריס. נתן לו רשימה של שיעורים בלי הפרטים שלהם. ולכן בפרטים יכול להיות מחלוקת. כי כיוון שיש, נקרא לזה, מאגר של שיעורים, אז יכול להיות מחלוקת או לפחות בחלק מהשיעורים זה היה ככה.
מחלוקות בשיעורים זאת אומרת, יכול להיות שיש שיעורים מסוימים שכן נאמרו בצורה מפורשת, אבל איפה שרואים מחלוקת, נגיד נלך הפוך, איפה שרואים מחלוקת, שם זה לא נאמר בצורה עד הסוף. זה לא נאמר ממש מה למדוד במה, ולכן יש מי שאמר שהשיעור הוא בזה ויש מי שאמר שהשיעור הוא בזה. זה יכול להיות, נגיד, המשנה הראשונה מסכת ביצה לגבי שיעור של חמץ ובעל יראה. יש מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, האם חמץ הוא בכזית או בכותבת. אז נאמר כותבת בהלכה המשנה ובכזית, אבל לא נאמר במפורש לגבי חמץ האם זה יהיה ככה או ככה. לכן הייתה מחלוקת. בעיקרון זה, עד כאן יש סוגייה מעניינת. בעזרת השם, על כל פנים, נחזור לעניין שלנו. יוצא שמשה רבנו קיבל שיעורים מסיני, ואחר כך באו חז"ל והסמיכו, הסמיכו בעלמא, הסמיכו את השיעורים האלה להלכות עצמם. אמרו כזית זה לזה וזה זה לזה. אבל זה לא בעלמא, לא אסמכתא בעלמא ככה כמו שאמרנו, כמו שהוא אומר למליצה, חיברו ככה בגדול שיהיה כזה בערך רק של זיכרון, אלא הם חיפשו קשר מהותי, הם חיפשו קשר עמוק.
קשר פנימי בין פרי להלכה ככה שיוצא למסקנת הדברים שלנו, יוצא שגם וודאי למאן דאמר ששיעורים הם דאורייתא והם כתובים במפורש בתורה, וגם למאן דאמר שיש שיעורים הלכה למשה מסיני ואחר כך הסמיכו אותם על פסוקים בתורה, לפי המהר"ל גם לשיטה הזאת ישנו קשר פנימי בין אותו פרי לאותה הלכה שבה אנחנו אחר כך מודדים את אותו פרי. ונתנו כמה דוגמאות, וזה מאוד מאוד יהיה מעניין להמשיך את זה. נגיד לדוגמא בענייני שבת, נצטרך להבין למה דווקא להוצאת שבת בחרו את גרוגרת, את השיעור הזה של גרוגרת של תאנה. לא משהו שיש לי עכשיו תשובה עליו, אולי מקווה שנחזור שבוע הבא ונעסוק בזה במסכת שבת. אז עד אז ננסה למצוא לזה תשובה, תנסו גם אתם. אבל על כל פנים, ודאי ראינו את זה בצורה פשוטה בזית, בשעורה, ברימון. לא דיברנו על הגפן, שהגפן זה יין, זה המשקה, זה המשקה בעצם המובחר, ובו מודדים את השיעור רביעית. שיעור רביעית בנזיר וגם שיעור רביעית בכלל מודדים אותו על פי היין, שיין הוא ודאי נאמר עליו משמח אלוהים ואנשים. הוא קשור יותר לעולם הרגשי. בכלל, המשקאות שייכים קצת יותר לעולם הרגש ולעולם התנועה. הרב קוק אומר שהאוכל זה הדבר היציב הקבוע, והמשקה הוא מעביר את האוכל ממקום למקום. זה התפקיד של המשקה, ולכן הוא יותר שייך לרגש והאוכל שייך יותר לדעת, לשכל. לכן זה את הדעת חיטה היה, הזה שייך יותר לדעת, היה איש הוא משמח שהוא קשור יותר לרגש לתנועה, אז הוא משקה והוא אבות שיעור הרביעית שכל כך מפורסם לנו בשיעורי התורה. אז על כל פנים, למדנו שבעזרת ה' בט"ו בשבט כשנברך על שבעת המינים ונאכל אותם, אז באמת ננסה להבין ולהרגיש שאנחנו ממש נוגעים פה ביסודות מאוד מאוד גדולים שהתורה דרכם ממש חיברה בין הצד הגשמי, בין השבח של ארץ ישראל בצד הגשמי, לבין השבח הרוחני שעל פי זה מודדים את המצוות ואת התורה. אז עד כאן, אם יש איזה הערות או שאלות, יפה. בעזרת השם, בשמחה. בדף שאני אשלח יהיה מקור שלא הספקנו אותו, הוא גם לא קשור ישירות לשיעור. תשמרו אותו, תשמרו את המקור הזה, את הדף הזה אצלכם. ובהמשך השבוע יש מצב שאנחנו נחזור לאותו מקור, משהו מהרב קוק על שבעת המינים, משהו יפה, משהו חשו. אז תשמרו את זה ונחזור לזה בעזרת השם. אז ברוכים תהיו להמשך שבוע טוב ובעזרת השם תודה רבה. מי שרוצה היום אחר הצהריים, משמיים יתגלגל לנו באורות ישראל משהו שקשור לט"ו בשבט, בדיוק פסקה על פירות ארץ ישראל. אז היום בשש בעזרת השם ומחר כרגיל ב-12. אז כל טוב ושבוע טוב, להתראות, שלום שלום.
