דרכו של משה רבינו מסתרת מעינינו. אנחנו לא יודעים הרבה דברים על משה רבינו, משום שאנחנו מכירים רק את הסיפורים על לידתו וההצלה המופלאה שלו. בגיל מסוים, שלא כתוב מהו, נאמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". משה מתבגר ויוצא אל אחיו. כמה הייתם נותנים למשה? הוא לא אדם מבוגר, הוא רק גדל ויצא אל אחיו. אז אולי הוא נער, אולי ניתן לו הכי הרבה עשרים שנה. ואז יש שלושה מעשים שמראים על אישיות של אדם שהוא בן חורין, אמיץ ולוחם למען צדק: מעשה אחד זה הריגת המצרי, מעשה שני זה לשפוט בין שני אנשים ולהגן על החלש, והמעשה השלישי זה להגן על רועות צאן שגורשו על ידי הרועים האחרים. אז אנחנו יודעים שמדובר באיש מוסרי וגיבור, שלא מפחד ואכפתי. הוא עושה דברים גם במחיר אישי, זה אנחנו יודעים על משה. ואם נגיד שהוא ברח מארץ מצרים והלך למדיין, אולי באזור הגיל שלכם, גיל הנעורים המבוגרים, גיל עשרים. הפעם הבאה שאנחנו שומעים על הגיל של משה רבנו זה בפרשת וארא, ששם כתוב שמשה בן שמונים שנה ואהרון בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה. כלומר, יש כאן שישים שנה שלא מסופרים בתורה.
משה והסנה הבוער התורה לא מספרת לנו על קורות משה רבנו וזה בסדר, כי התורה לא אמורה לספר את הביוגרפיה של משה מצד עצמה. אולי היא מספרת את מה שקשור, אבל בכל זאת זה משאיר את משה באיזשהו מקום של סוד. אפשר להבין למה התורה מסתירה את דמותו של משה, כי אנחנו נפגוש את משה בתור נביא שאין כדוגמתו. התורה מספרת שהשם ידעו פנים אל פנים, נביא שנתן לנו את התורה, ובתורה נמצא הכל – כל הסודות של השמיים והארץ וכל הסודות של האמונה נמצאים בנבואה של משה. כל מה שתמיד ותיק עתיד לחדש בעצם נמצא ונאמר למשה מסיני. הוא היה בקרבה גדולה אל האמת האלוקית שאין כדוגמתו ואין אח ורע. נכון שהכל בא מתוך השפע האלוקי ששפע עליו, זה בעיקר התגלות השם שפונה אליו. אבל ללא ספק קדמו להתגלות של השם למשה ימים ארוכים שמשה התאמץ להשיג את האמת ולהתקרב אל האלוקים בדרכו.
משה כרועה צאן יש פסוק אחד שאולי מספר מה הוא עשה בכל השנים האלה: "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדיין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה". הפסוק הזה טעון. הוא רועה צאן, ואולי לפי הפשט הוא רועה צאן המון שנים. אני אומר לפי הפשט כי יש כל מיני מדרשים שמספרים הרבה סיפורים על אודות משה מהתקופה הזאת. אבל לפי הפשט הוא רועה צאן, וזה אדם שבעצם התבודד במדבריות. ההתבודדות הזאת היא שקונה את המעלות שלו. אל תתפלאו אם פתאום הקב"ה מתגלה למשה. זה לא נפל עליו משום מקום. משה מתבודד והוא קונה אי אלו מעלות מסתרות מאיתנו. בואו ננסה להבין את ההתגלות שהשם מתגלה למשה ואומר לו: "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל". משה אומר: "אסור אראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה".
המשמעות של מראה הסנה ה' מכין את משה ומזמין אותו על ידי מראה שנקרא כאן מראה גדול. יש כאן איזושהי תופעה, תופעת טבע שהיא לא ברורה, אבל היא משהו טבעי. כלומר, אש בוערת בתוך שיח, סנה שכל החוקרים נוהגים לומר שזה שיח הפטל שאתם מכירים. האש בוערת בו והשיח בוער ולא נשרף, לא מתקלה. זה בעצם הזמנה, כמו שיש הזמנה לחתונה ואז מציירים ציור, כמו כותבים. זו הזמנה שה' מזמין את משה לפגוש אותו. משה נתפס למראה הגדול הזה ואנחנו מצפים להבין מה עשות המראה הזו. קשה לנו להניח שמדובר רק באיזשהו גימיק. חייב להיות שהמראה הגדול הזה הוא לא רק תופעה מעניינת, אלא משה כביכול חי איזושהי אמת מסוימת. הוא לא סתם רועה צאן שיודע רק לשרוק להדרים. יכול להיות שמשה רואה במראה הזה משהו מעבר, והקב"ה פונה אליו ואומר לו: "התקרבת, אבל זהו אל תקרב הלום. שאל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".
הקב"ה ומשה ה' אומר: "אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב". ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים. כלומר, הגילוי הזמין אותו וגם הסתיר ממנו. עכשיו אנחנו מנסים להבין מה משמעות המראה הזה. אני רוצה ללכת בכיוון שהמראה הזה הוא בעצם סרט שמשה רבנו, עכשיו יהיה לו מילים לסרט כמו התרגום של הסרט מתחת לתמונה עצמה. כך בעצם הסנה הוא הסרט, הוא התמונה, ובעצם עכשיו המילים הבאות יסבירו למשה רבנו מה עומד מאחורי התמונה הזאת. משה רבנו כנראה עוד לפני המילים חש שהם המילים שמסבירות את התמונה. וכך באות המילים: "ויאמר ה', ראו ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו". זה מזון רך ומתוק ואנחנו נזכרים שחז"ל אומרים שהקב"ה מצווה אותנו ביציאת מצרים. מה הוא מצווה אותנו? מצווה אותנו "ואכלו את הבשר בלילה הזה על מצות ומרורים יוכלו". מרור וגם מרים האישה החשובה, חז"ל אומרים שקוראים לה מרים כי בלידתה התחילה שיעבוד מלשון מרירות. כלומר, מצרים מייצגת פה סמרה לעומת המתיקות והרוח של ארץ ישראל. יש כאן עוד רמז. בשיר השירים כתוב "דבש וחלב תחת לשונך". הדבש והחלב רומזים לאישה האהובה, כלומר הקב"ה קיבל פה את ארץ ישראל במין ציור של נערה, של אישה שיש לה שכאילו אפשר להתגעגע אליה כמו שאוהב מתגעגע להתענג מאהובתו. "דבש וחלב תחת לשונך", ארץ זבת חלב ודבש. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר שיש כאן תיאור כאילו מצד אחד תיאור של דאגה לילדים שיהיה להם משהו רך ונעים, ומצד שני יש פה מין תחושה שזאת ארץ שבה נמצאת הרעייה האהובה. יש כאן איזשהו מקום שהוא מאוד מאוד מענג, מאוד מאוד נעים.
הקשר בין מצרים לארץ ישראל שימו לב לדבר הבא. העניין הוא שאין כאן שום דבר בדרך להתחיל מהון עם מצרים. אין אותה ארץ טובה רחבה זבת חלב ודבש. אני לוקח אתכם מתוך המיצרים של המציאות אל העונג. אין ספק שמשהו פה ברצון האלוקי מזכיר לנו את הרצון האלוקי הקדום. והייתה השם האלוקים גן בעדן ואז הוא נורא את האדם והניחהו בגן עדן. "ויצר השם האלוקים על האדם מכל עץ הגן". הכל תוכן "מה יקר חסדך אלוהים" אומר המשורר בתהילים, "ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ונחל מדשם ביתך ונחל עדניך תשכם". הקב"ה רוצה להיטיב עם אדם הראשון וכאן אדם הראשון הפך להיות כל ישראל וכלל ישראל נמצא מחוץ לגן עדן. כלל ישראל נמצאים במקום נמוך, קשה, שאסתר פנים, והקב"ה משתוקק להביא אותם אל גן עדן שעכשיו זאת הקדוש הכנעני. הקב"ה בעצם פונה למשה רבנו. מה אנחנו יודעים על משה רבנו מזמן? אנחנו יודעים שהוא מנהיג, גילה מנהיגות באירועים של הצלב כמו שדיברנו מקודם. אבל כבר הרבה שנים המקצוע של משה הוא רועה. מה זה להיות רועה? להיות רועה זה לא איזה שמעתי סרטון יפה של יהודי מאוד מעניין וחמוד, קוראים לו נתנאל אלינסון, שהוא מסביר שיש בתנ"ך מנהיגים שהולכים בראש העם כמו מפקד שיוצא בראש צבאו. אבל רועה הוא מנהיג, אבל רועה לא הולך בראש העדר. הוא מפספס את כולם. רועה הולך קצת מאחורה והוא מסתכל ימינה ושמאלה לראות, העדר מתקדם בעצמו, הוא רק דואג לחלשים, חובש לנשברת, מסייע לצולעה.
משה כרועה נאמן הקב"ה יותר נראה פה כמו רועה צאן מאשר כמו מנהיג שמוביל את עם ישראל לאיזה יעד של כיבוש ומשימה גדולה, אלא כמו רועה שפשוט. ולכן הקב"ה בעצם מתניע ומחפש פה את הרועה. איך נקרא משה רבנו בספר הזוהר? רועה המאמנה, הרועה הנאמן. והנה משה רבנו רואה ואתה רואה וזה מה שאני מבקש רואה. ולכן כי אני הקב"ה מתגלה פה יותר כרועה. ופרק התהילים שהכי מתאים לסיפור הזה של המעמד הזה בסנה זה הפרק המפורסם ויותר מתהילים, מזמור כ"ג, מזמור לדוד: "השם רועה", כמו רועה, "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינעלני נפשי ישובבני". הקב"ה מתנהג פה בנבואת הסנה כמי שמזדהה עם עם ישראל, כואב את כאבם, וכל חפצו של הרועה להביא את הצאן לנאות דשא, לארץ שהפכת להיות גם מזון לילדים וגם כאילו אוהב שהולך אל אהובתו. הרצון הזה של הקב"ה, אנחנו לא נראה אותו בכזאת עוצמה. לא היו הרבה פסוקים התיאור של ארץ. הרי זה התחנה וזה השופיע הרבה פעמים בתורה, אבל התפיסה המהלך הזה של השם בתור שכל תשוקתו להיטיב לכנסת ישראל ולהביא אותה למראה נעים ושמן לא יופיע הרבה. יופיעו דברים חרים. הקב"ה יופיע יותר בתור מלך שמצווה את המור שמייעד להם ייעוד גדול. אבל אנחנו נפגוש עוד פעם אחת את השכינה בתוך התורה עצמה באחד הפסוקים האחרונים בתורה, בברכות של משה לעם ישראל. הוא יותר דיוק ליוסף בפרשת "וזאת הברכה". "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמיים מיתיים ומתהום רובצת אחת וממגד טבועות שמש וממגד גרש ירחים ומראש הרקדם וממגד גבעות עולם וממגד ארץ ומלואה". כלומר, ארץ השומרון של יוסף, לא רק השומרון, קיצור ליבה של ארץ כנען, היא ארץ שמבורכת חמש פעמים מגד. מגד זה ותיקות ממי מבורכת הוא רצון מרצון שוכני שני.
חזון הסנה מול חזון ואירא כלומר, משה רבנו, אני לא חושב שיש בתנ"ך עוד אזכור של השכינה. משה רבנו ברגע האחרון של חייו, דקה לפני שהוא יעשה את הצפית על ארץ כנען, אז הוא חש את התשוקה רצון של שוכני שני, שהשם שכן בשני כשעם ישראל שכן בתוך שעבוד מצרים. הוא שכן בשני והיה להקדוש ברוך הוא תשוקה להביא את כנסת ישראל אל ארץ. וכאן הקדוש ברוך הוא לא אומר בשלב הזה הראשוני שבאמצע הדרך יהיה מעמד הר סיני ויהודי, יהוד הנשגב של עם ישראל יקדש את השם בעולם. אלא כאן הקדוש ברוך הוא אומר זהו, זה מה שאני רוצה שתחיו בארץ ישראל כדי שיהיה לכם טוב. יש כאלה שמסתכלים על מעמד הסנה והחזון הזה ואומרים זה חזון קטן, נמוך, כי התוכנית הגדולה של יציאת מצרים היא הרבה הרבה יותר מהדבר הזה. כפי שרואים בתחילת פרשת וארא שיש שם התגלות מקבילה למעמד הסנה. שם מדובר לא שהשם לא רק שהשם כואב לעקב של עם ישראל אלא שיש ברית אבות. וברית אבות פירושה שיש לעם ישראל ייעוד גדול. אנחנו יודעים מה זה הייעוד של העם ישראל. היעוד הגדול נקרא בשם השם בארץ ישראל ונברכו בך כל משפחות האדמה ושמה נאמר "והייתי לכם לאלוקים", שזה רומז למעמד הסנה. ושמה נאמר שארץ ישראל לא כתוב שם יש ארץ טובה ונעימה ויש בה חלב ודבש. ושם נאמר שהיא ארץ שהשם נשא את ידו כמו נשבע לתת אותה לאבות בלי קשר אם היא טובה או לא טובה. כלומר, שם מופיע יותר עם ישראל כנושא תפקיד ושליחות. יש כאלה שאומרים שהחזון של פרשת וארא הוא נשגב יותר כי הוא נושא בתוכו את הייעוד הגדול של האומה. ולא היא, באמת החזון של הסנה הוא החזון הסודי. הקב"ה רוצה לקחת את עם ישראל ובאמת לא רק את עם ישראל, אבל בעקבותיו את כל העולם ולהחזיר אותה למקום של העונג האלוקי. כל הקריאה בשם השם והקיום התורה בממלכה הישראלית, כפי שרומזת פרשת וארא, כל זה זה הכנה לקראת המטרה של השם לבריאת העולם, כפי גדיר הרמחל וכפי שכתוב בכל הספרות הפנימית, שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו. שבת שלום.
