שיעור לחנוכה |מדוע דווקא בחנוכה יש מהדרין מן המהדרין | הרב גבריאלי

אז באמת יש בחנוכה דבר מעניין, שלא מוצאים אותו בחגים אחרים, וזה העניין הזה של מהדרין ומהדרין מן המהדרין. בדרך כלל יש דין של הידור מצווה, סוגיה במסכת בבא קמא, הידור מצווה עד שליש במצווה. יש הגדרות לגבי אם אתה מוצא אתרוג יקר יותר, אם צריך להוסיף או לא. ופה יש דין מיוחד. והאמת שהדבר הזה הוא בעצם יותר עמוק מאשר העניין של הידור, אלא בכלל זה קשור לזה שבדרך כלל יש לנו כלל במצוות שלא מחלקים אותם לסוגים שונים של אנשים וזמנים. התורה אומרת משפט אחד יהיה לכם, ובעצם מה הרעיון שמשפט אחד יהיה לכם? הרעיון הוא בצורה פשוטה, למה התורה אומרת שמשפט אחד יהיה לכם? למה זה חשוב שיהיה דבר אחד? שכל אחד יעשה משהו שונה. כן ברור, שלא תעשה התורה כשתי תורות. תארו לכם מצב שבו לכל מצווה יש, אחד עושה ככה, אחד עושה ככה. בסוף זה דבר שהוא לא, זה חלילה יכול ממש לערער את כל היציבות של התורה. משפט אחד יהיה לכם, מה שהוא עושה? הוא בעצם יוצר איזה משהו אחיד שמשותף לכולם.

חגים דה רבנן מהבחינה הזאת יש בעצם שני חגים שהם יוצאים דופן מהבחינה הזאת. אחד זה פורים והשני זה חנוכה. כי מה קורה בפורים? בפורים יש יומיים. י"א, י"ב, י"ג. זאת אומרת, דבר מעניין שהחגים דה רבנן, בהם אנחנו מוצאים את הדבר הזה שבעצם זה מחולק לפי האנשים או לפי ימים וכדומה. הרב קוק כותב במצוות ראייה, חיבור של הרב קוק על השולחן ערוך. קצת פחות מוכר, אבל כדאי להכיר אותו. שם הרב קוק כותב שדווקא בחגים דה רבנן, חז"ל ראו איזה איתות מהשמיים באירוע עצמו שקרה, בנס שקרה, הם ראו שם איזה איתות מהשמיים, לעשות דווקא שונה מדין התורה, ולעשות את זה בצורה הזאת של חילוק בין הימים, אם זה בפורים זה חילוק בין הימים, אם זה בחנוכה זה גם חילוק בין הימים וגם בין האנשים. אנחנו תלוי לפי המנהגים השונים, אבל עדיין אנחנו כל יום בעצם משנים, גם לפי מספר האנשים וגם לפי מספר הימים, ככה משתנה בעצם מספר הנרות שאנחנו מדליקים, ויש פה איזה מין אפשרות כזאת לבחור, מצווה בסיסית, עליה הידור, הידור מן ההידור וכדומה. אז בפורים, בעזרת ה' נדבר, אולי נסתייע, אז נסביר קצת מה קורה שם בפורים. אבל בחנוכה, שם במצוות ראייה, הרב קוק רק כותב מאוד כללי, הוא אומר ראו רמז מן השמיים וזהו, ולא מסביר. אבל פה באגרות ראייה, יש מכתב שהוא שולח דווקא בשמיני של חנוכה, זה מתאים להיום, כאילו שמיני של חנוכה, זה שנת תרע"ז למניינם, 1917. איפה הרב קוק עכשיו בעולם? יפה. הרב קוק עכשיו בלונדון, כידוע, מחמת העולם השנייה, הוא נתקע, אפשר לקרוא לזה, בהתחלה זה היה בשוויץ, באגודה שם, באגודת הרבנים, בפגישה, בכינוס שהיה שם, וכעבור שנתיים, אני חושב שהוא נמצא בשוויץ, מבקשים ממנו לבוא להות רב קהילה של קהילת מחזיקי הדת בלונדון. אפשר לנסוע, למרות שזו מחמת העולם, והדרכים לחזור לארץ ישראל אי אפשר, אבל לנסוע משוויץ ללונדון אפשר, והרב קוק עובר ללונדון. על כל פנים הוא כותב מכתב לבנו, הרב צבי יהודה, שהרב צבי יהודה נמצא עדיין בשוויץ, ותורש בשלומו וכולי, ואז הוא מספר לו על מה הוא דיבר בבית הכנסת, הרב קוק מתאר לרב צבי יהודה על מה הוא דיבר בשמיני של חנוכה, והוא דיבר על זה, כמו שהוא דיבר על, שוב אני אומר את זה במילים שלי, תכף נראה את זה גם אצלו, אבל הוא מסביר למה בחנוכה, איפה בחנוכה חז"ל ראו לתקן את הדין הזה של מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, ואז הוא פשוט בונה את זה אפשר לומר בשלושה שלבים, ואז התמונה שמתקבלת היא מאוד פשוטה.

נס חנוכה והידור מצווה אז השלב הראשון זה להבין בכלל את כל הסיפור הבסיסי של הנס, כאשר השאלה הידועה היא שאלה מפורסמת, שלכאורה שואל את זה כבר התז, על השולחן ערוך, שהחג הזה בעצם היה צריך להיות שבעה ימים ולא שמונה ימים. והתשובה שהוא נותן, כי הרים את התשובה שלו, מה התשובה שהוא נותן? כן? שחלקו את השניים? לא בדיוק חלקו, אלא הדליקו ביום הראשון, לא יצא שמונה חלקים, הדליקו ביום הראשון ונשאר, כאילו דלק ונשאר. הדליקו ביום השני, דלק ונשאר. אז יוצא שכבר ביום הראשון היה הנס, כי זה לא שביום הראשון הכל נגמר ואז התחיל הנס, אלא כבר ביום הראשון היה הנס. עכשיו, התז אומר משהו שהרב קוק חולק עליו. התז אומר, למה קרה הנס הזה, נקרא לזה ככה, אני אנסה להסביר כביכול באמת למה הקב"ה עשה את הנס הזה. אז הוא אומר, זה בגלל שיש לנו כלל, שכתוב בזוהר, שהקב"ה לא עושה נס כאילו על ריק. כדי שיקרה נס, צריך שיהיה איזושהי הכנה. כלומר, הנס צריך לחול על משהו. דהיינו, אם יגמר השמן לגמרי ביום הראשון, נדלק הל, עכשיו יבוא היום השני, אין כלום, ואז מה יקרה? יהיה כאילו נס מעין, יש מאין, פתאום יהיה פה שמן? לא, לא עושים ניסים כאלה. ניסים צריכים לחול על משהו. ככה אומר התז, ולכן, כדי שהנס יחול על משהו, אז מה שקרה זה שכל יום זה דלק, נשאר קצת, אז דלק עוד פעם ושוב נשאר קצת וכולי. אומר הרב קוק, מכילה מכבוד התז, אבל זה לא נכון הדבר הזה. למה זה לא נכון? כי אם מדייקים שם בזוהר, בזוהר שם כתוב שנביא לא יכול לעשות נס אם אין לו איזה בסיס. זה קשור לאשה שונמית, שהוא אמר להם עלות את הכלים ושכל פעם יהיה קצת בכלי ואז זה יתרבה. אבל הקב"ה, הוא אומר הרב קוק, הקב"ה האם הוא לא יכול לעשות יש מאין? ודאי שהוא יכול לעשות. עכשיו פה מי עשה את הנס? זה נביא עשה או הקב"ה עשה בעצמו? מה? ברור, הם פה. אין כבר נביאים גם. גם אם נרצה, אנחנו אחרי תקופת הנביאים. אין נביאים. זאת אומרת זה נס אלוקי בצורה ישירה. אז היד השם תקצר. זה אומר הרב קוק, אני אגיד לכם, התז צודק אבל לא מהסיבה שהוא אמר. שימו לב, מאוד מעניין. זאת אומרת באמת זה מה שקרה, אומר הרב קוק, שהדליקו ונשאר, אבל לא מהסיבה שאי אפשר לעשות נס על ריקי הקב"ה, הוא יכול, אלא מסיבה אחרת. ומה הסיבה אחרת? הסיבה אחרת היא, ושימו לב, זה דבר מאוד מעניין. הסיבה אחרת היא שאם הנס היה יש מאין, זאת אומרת היה פשוט נוצר פה נס, היה נוצר פה שמן מכלום, אז השמן הזה, הוא היה נקרא שמן. אבל הוא לא, עוד לפני קטיט, מה הוא לא היה? מה? שמן זית. מה הוכחה לזה שאם היה נוצר שמן בנס, אז הוא לא היה שמן זית? שמן זית נוצר מזית. כאילו, היה פה חומר שנקרא שמן, אבל זה לא שמן זית. אז א', אתם צודקים בסברה, ולא רק בסברה, אלא יש לזה גם חיזוק.

הוכחות מהגמרא החיזוק הוא מגמרה במסכת מנחות, בדף סח, שם הגמרה שואלת, האם אפשר לעשות להביא קורבן מנחה מחיטים שנפלו מהאוויר? מה? בוא נקרא לכם את זה, את השם, חיטים שירדו באווים. זאת אומרת, ירדו עם הגשם. זאת אומרת, יורד גשם, ויחד עם הגשם יורדים חיטים. זה הגמרה? זה הגמרה. זה המציאות שלנו? רגע, עכשיו, מחלוקת רשי ותוספות, האם זה היה נס או שזה משהו בדרך הטבע? רשי אומר שזה בדרך הטבע. איך זה בדרך הטבע? משהו באוקיינוס, אונייה עם חיטים, ככה אומר רשי, ואז החיטים האלה איכשהו עלו למעלה, ירדו חזרה למטה. התוספות אומר, כל הכבוד לך רשי, זה היה בנס. אומר הרב קוק, למה רשי התעקש להגיד, לנסות להסביר את זה בדרך הטבע ולא על ידי נס? כי אומר רשי, תקשיב, אם החיטים האלה ירדו בנס, אז מה? אי אפשר להגדיר אותם חיטים, זה איזושהי מיני יצירה חדשה בלשון של הרב קוק, שלא על ידי נס פריעה אחרת היא ואינם בכלל חיטים כלל. ולא צריך קרדם אשבותיכם למעטם, לא משנה שמה הגמרה אומרת, כתוב, משבותיכם, צריך שיהיה משבותיכם, שיגדל כאילו. אבל הוא אומר, אם זה חיטים שירדו בנס בגשם, אורך השם, יש גשמי ברכה, אתה רואה, אומר רשי, אז לא צריך בכלל למעט את זה, היא פסוק שאי אפשר להביא מזה. אז זה המיעוט של הגמרה, כמו אומר משבותיכם, למעט שהם ירדו באבים. אז רשי אומר, אם זה בדרך הטבע, זאת אומרת, היו חיטים, גדלו באדמה. הייתה לך אונייה באוקיינוס מלאה חיטים. עכשיו באיזשהו מקום, לא יודע מה, בקוטב, אני לא יודע מה, איפה, נפגש שם עם איזה… אני חושב שראיתי פעם איזה ספר שדן בזה מבחינה מחקרית, איך הדבר הזה יכול להיות מבחינת הטבע. עכשיו אתה צריך פסוק כדי למעט שאי אפשר להביא אותם, כי הם כן גדלו באדמה, אבל כיוון שהם עכשיו כבר הגיעו אלינו באיזושהי צורה אחרת לגמרי, אז אי אפשר להביא אותם, אי אפשר לעשות מהם מנחות למגדל. על כל פנים, למה זה חשוב לענייננו? כי את כל זה הרב קוק מביא כדי להוכיח את הדבר הפשוט שאמרתם אותו מעצמכם, שאם נוצר שמן מין S, אז הוא לא שמן זית, הוא שמן, הוא חומר גלם, אני יכול לקרוא לו שמן, כי ידליקו בו והוא ידלק, בסדר? אבל אתה יכול לקרוא לו שמן זית, הוא לא קשור לזיתים. יפה. אז עכשיו, בא הרב קוק ואומר, רגע, ומה אכפת לי, למה צריך כזה להתאמץ, במירכאות נקרא לזה כביכול, למה בגדול שלנו צריך כזה להתאמץ כדי שיהיה שמן זית? הרי מותר להדליק גם בשמן רגיל. מותר להדליק גם בשמן רגיל במקדש? לכאורה שמן זית זך כתית למהור, כתוב שמן זית. אומר הרב קוק, זה אגב הגאונות, כאילו פשוט גאונות, יש לו דיו פשוט, הוא אומר בגמרא ובמסכת שבת שלמדתם, זוכרים דווקא א' הגמרא אומרת, שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקים בזה, מדליקים בהם בשבת במקדש שמנים בלשון רבים. אומר הרב קוק, מה זה שמנים בלשון רבים? הרי במקדש מדליקים רק בלכואה, רק בשמן זית. אז מה זה שמנים בלשון רבים? אלא מכאן הוכחה שאם אין שמן זית, אפשר להדליק בשמן רגיל. אגב, כמו כלי אחר. איז כלי, אם אני לא יכול, אם אני לא מצליח, אין לי לעשות אותו כמו שהוא צריך להיות מלכתחילה? מה? כן, ואיך קוראים לזה במקדש? מנורה. מה קורה, מה קרה בזמן החשמונאים? הייתה מנורה מזהב? לא הייתה, ואם הייתה, הייתה תמאה. העיוונים תימו את הכל, כנראה גם לקחו את הכל. אז איך הדליקו? שתי דעות. או בעץ או בברזל. מתכת מכופה בקיצור מנורה. לך תחילה מזהב, אין לך מזהב. יש גם פתרונות אחרים, אותו הדבר שמן זית. יש לך שמן זית, מעולה. אין לך שמן זית, תדליק בכל שמן שהוא. אז אם ככה, אז למה צריך את כל ה… אז בוא נזכור עכשיו עוד פעם, בוא נחזיק ראש רגע על כל המהלך. נשאר שמן ביום הראשון, כדי שהשמן שיהיה ביום השני, הוא יהיה שמן זית, ולא סתם שמן. כי אם היה נגמר כל השמן ביום הראשון, אז ביום השני היה נסח, תשתה ברוך הוא, היו באים, היו פשוט מוצאים שם שמן, לא יודע איך, נופל להם מהשמיים שמן. אז השמן הזה, הוא לא היה שמן זית. מה אכפת לי שהוא לא יהיה שמן זית? הייתה כך שיהיה שמן. אופה. פה אנחנו מגיעים לנקודה. ומה הנקודה? הנקודה היא, שבכלל, מה אכפת לי, שבכלל לא יהיה שמן טאור. הרי מה כל הסיפור של הנס? כל הסיפור של הנס היה, שבאו וחיפשו, מה חיפשו? איזה שמן חיפשו? חיפשו שיהיה שמן טאור. הרי מה כל הסיפור היה? שהיו עיוונים, תימו את כל הדברים שהיו שמה. כנראה היה שמן, רק מה הוא היה? תמה. זה לא הגניב אותה אם זה שמן זית או זה שמן… לא משנה עכשיו איזה שמן. השמן, מה שהיה במקש, סתם היה שמן זית, אבל הוא היה תמה. בשמן תמה מותר להדליק או לעשות? מה? תומעות רע בציבור. בכלל אפשר להדליק בשמן תמה. זאת אומרת, שבעצם מה שקורה פה עכשיו, זה שמהתחלה ועד הסוף, תכף נראה את כל המהלך, מההתחלה ועד הסוף, כל הניסים הם מיותרים, כביכול. מבחינה הלכתית, כל הניסים הם מיותים. למה? כי בכלל אפשר להדליק תומעות רע בציבור. ועכשיו זה ציבור, נכון? מדובר על הדלקת הנרות במקדש. כל העם, כל המציאות תמהה, כולם במלחמה, הכל היוונים נכנסו לכל מקום, הכל תמה, אין בעיה, אפשר להדליק בשמן. וואו, קרה נס מדהים, מצאו שמן, מצאו חתיכת שמן. בעצם אמרנו, לא היה הכרחי. מצאו שמן. מדליקים את השמן, היה אפשר שיגמר השמן ביום הראשון, יבוא ביום השני, קרה נס, ימצאו עוד פעם שמן, וידליקו, ומה זה יהיה? זה לא יהיה שמן זית. אבל לא, נשאר שמן ביום הראשון, מדליקים אותו ביום השני, הוא עדיין שמן זית, כי נשאר קצת מהום הראשון. מדליקים אותו, דולק דולק דולק, נשאר קצת, ככה יוצא שבכל הימים ידלקנו שמן זית, ולא סתם שמן רגיל. אם זה כך, אומר הרב קוק, אני מבין, שכל הנסים פה, הם בעצם אפשר לקרוא לזה, נעשו בשביל היידור. זאת אומרת, לא היה צריך אותם, מבחינה הלכתית. והקב"ה בעצם, עשה לנו, שומעים את ההדרה שאני מגדיר? כאילו, כל הנס, היה נס של, של הידור מצווה. זאת אומרת, מראש ובחל, לא היה צורך בנסים. וכל מערכת הנסים הזאת, היא קורית רק בשביל לעשות את המצווה, בעצם, בהידור, על הידור, על הידור. זאת אומרת, בחל אפשר להדליק, ושם אין תמה. בואו נחשוב, בואו נשים לב לשלוש את ה… יש פה שלוש קומות. אפשר להדליק בכלל בשמן תמה. שלב ראשון. שלב שני, אוקיי. לא שמן תמה. שיהיה שמן טהור, אבל… אבל כל שמן. לא שמן זית. שלב ב. שלב ג'. לא רק שיש לי בכלל שמן, ולא רק שהוא טהור, אלא הוא שמן זית. והוא דולק שמונה ימים. זאת אומרת, שבעצם הנס נעשה, בדיוק בשלבים, שאותה מתארת הגמרה. שהיא אומרת, נר ישו ביתו, קומה ראשונה. בעצם המצווה. מינימום. תעשה את המצווה. ברוך השם, לא בתומה. כן, אנחנו, ברוך השם, זה לא קשור כבר לעניין הזה. אבל, הכוונה היא קומה בסיסית. קומה שנייה, מהדרין. כלומר, אני עולה שלב, כמו שבנס עלינו שלב, והיה לנו שמן טהור. איזה שמן היה יכול להיות? עקרונית היה יכול להיות גם שמן שתם. לא שמן זית. קומה שלישית, מהדרין. מינה מהדרין. אני עולה עוד קומה, ולא רק שיש לי שמן טהור, אלא יש לי שמן זית, טהור, והוא טהור. והוא מדליק, והוא דולק לשמונה ימים.

הבדל בין דהרבנן לדהורייטה זאת אומרת, בואו נחזור עכשיו להתחלה. איך פתחנו שהרב קוק, שם במצוות ראייה, אומר שלכאורה בכלל זה נגד הכלל של התורה, שמשפט אחד יהיה לכם. צריך להיות דין אחיד לכולם, כל יום, אותו דבר לכל אדם. מה פתאום לשנות? ואז הוא בא ואומר, שדווקא במצוות הרבנן, להבדיל אותם מהמצוות דהורייטה, שזה עכשיו עוד אפשר לומר כמעט שיעור שלם, למה חשוב להבחין את המצוות, איך זה מראה את ההבדל בין דהרבנן לדהורייטה. זאת אומרת, כדי להבחין בין דהרבנן לדהורייטה, אז אני אגיד את זה בכל זאת ככה, במשפט אחד, שבדהורייטה זה משהו אלוקי, שהוא אחד. כלומר, מה שמגיע מלמעלה, מה שמגיע מהקב"ה, הוא מגיע בצורה אחדותית, הוא מגיע בצורה שכולם כפופים אליו באותה צורה. אבל מה שנוצר על ידי תורה שבעל פה, על ידי חז"ל, על ידי עם ישראל בעצם, דווקא שם יש מקום לפתיחות. יש מקום דווקא להראות את סוגי האנשים השונים, ואת סוגי הימים השונים, ואת הרמות השונות, המדרגות השונות. כי בשטח, כשאנחנו מדברים מלמטה מהשטח, מבחינת עם ישראל, אז באמת יש מחלוקות, ויש דעות, ויש ריבוי, ולא כולם צריכים אותו הדבר. בתנאי כמובן שהכל לשם שמים וכו', ולא חלילה בצורה אחרת.

הבדלים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה אז זה אני אומר, זה ממש משפט אחד, יש מקום להרחיב את זה, אבל זה העומק של העניין, כנראה, שהרב קוק כותב אותו מאוד בקיצור. שדווקא בדברים של דרבנן, אז יש דווקא עניין שלא יהיה משפט אחד יהיה לכם. זאת אומרת, לתורה זה משפט אחד יהיה לכם. בדרבנן זה דווקא לא משפט אחד, אלא הבדלים. אבל סתם ככה חז"ל מעצמם, הם לא היו ממציאים את זה. אומר הרב קוק שמה במצוות ראייה, מה שאמרתי בהתחלה, הם ראו בנס, הם ראו בניסים, גם של פורים וגם של חנוכה, הם ראו בניסים שיש איזה יד השם כזאת, שאומרת להם לעשות את זה בצורה הזאת, של מדרגות שונות. אז בפורים זה הסיפור של שושן, י"ג, י"ד, כן היה שם היום נוסף וכו'. ובחנוכה, ששם הרב קוק לא מסביר, במצוות ראייה הוא לא מסביר, הוא רק אומר שהיה משהו. כאן, באיגרת הזאת, הוא למעשה מסביר איך הם ראו, באופן של הנס, איך הם ראו שפה יש איזה איתות אלוקי, שאומר להם, תראו, כמו שאני עשיתי לכם, אגב, זה לא המצאה של הרב קוק, העניין הזה, זה הסבר ידוע, העניין הזה של טומאה ותראה בציבור, ושמצאו שמן, אז אומר את זה כבר פני יהושע, בגמרה שם, במסכת שבת, דף כ"א, פני יהושע אומר שתי מילים מאוד יפות, הוא אומר, להודיע חיבתם. ככה הוא משתמש במילים האלה, להודיע חיבתם.

חנוכה והנס של השמן זאת אומרת, הרי בעצם, אונס רחמנא פטרי, והם היו פטורים מלהדליק בשמן טוב, הם יכולים להדליק במה שיש, אבל הוא אומר, פני יהושע, בגלל שעם ישראל היה מאוד, מסר את הנפש, והיה מאוד נחוש, כאילו, ללכת בדרך השם, ולהשקיע ולהתמיד, ולרצות כאילו את הקודש, למרות שזה היה קשה. אבל, כמו בעצם כל הסיפור של חנוכה, כל ההתקוממות והמרד של מתתיהו, הוא בנה, ואחר כך מתוך זה, כל המלחמה כנגד, אתם יודעים שלפני כן היו אנשים, בעם ישראל, שהם לא התייבנו, אבל הם פשוט מתו על קידוש השם. הם אמרו, כאילו, השליחות שלנו עכשיו, זה למות על קידוש השם. עד כדי כך, אולי יצא לכם לשמוע, זה דבר ידוע, היו כאלה, במערות שם, שהם ברחו, היו כאלה שבשבת לא נלחמו. מכירים את ההיסטוריה הזאת? מה? היו כאלה שבשבת, הם אמרו, לא, בשבת, כאילו, זה חילול שבת. לא נלחמים בשבת. אז היוונים, הם קלטו את הסיפור, ואז הם נפלו עליהם בשבת, והם אמרו כן, מסירות נפש, קידוש השם, כאילו, הייתה תפיסה, הייתה תפיסה שכרגע אין מה לעשות.

המסירות והנס כרגע אנחנו, אז באמת, לפעמים, באמת אין מה לעשות. היהודים בשואה, למרות שגם היה כמה התקוממויות שם, שאמרו כבר, אם כבר, אם כבר נמות, אז בוא נמות כאילו, כמו, כמו גיבורים, ונעשה גם איזשהו מעשה, ומלגר את הברשה, והיה גם, באושוויץ היה, בברקנאו היה איזו, שריפה של אחד המשרפות שם, אבל בעיקרון, אני אומר, פה הם שינו תפיסה. החשמונאים, בני חשמונאים, הם שינו תפיסה. הם אמרו, אנחנו לא הולכים למות ככה, אנחנו הולכים להילחם, וגם אם נמות, אז נמות על הערך שאנחנו, אז הקב"ה רואה את המסירות נפש שלהם, ואז הוא עושה את הנס הזה, א', שהם ימצאו בכלל את פח השמן, ולא רק שהם מוצאים, אלא הם מדליקים אותו שמונה ימים, והוא כל הזמן נשאר אותו שמן זית, טהור, שדולק כל שמונת הימים, כלומר, הכל זה להודיע חיבתם. כלומר, זה הכל איתות אלוקי, שאומר, אני איתכם, אני רוצה את מעשיכם, אני מחזיק ממעשיכם, וכו'.