שיעור כללי | חירות לאור משנת ערבי פסחים | הרב גבריאלי

דין קידוש על היין שעוריים טובים לכל המתמידים. 30 יום לפני החג, פרק 10 עוסק בדברים שאנחנו מכירים אותם לליל הסדר. השבעה דפים הראשונים שלו עוסקים בסוגיית קידוש באופן כללי, לא רק בפסח. זו סוגיה מעניינת שאולי זו הזדמנות לעבור עליה לפחות בפקיעות. היום אני חושב שזה דוגמה יפה ללימוד משנה. אנחנו רגילים ללמוד גמרה בעיון, והמשנה בדרך כלל זה רק דרך להגיע לגמרה. פה יש דוגמה יפה שאני פשוט פעם ככה בתוך עיונים, בתוך המשנה. במקרה גם צריכים לראות פה שבה, תסתכלו על התוספותים פה בעמוד הזה. חוץ משני האחרונים, כל התוספותים בעמוד הם על המשנה. זה גם כן דבר שלא מצוי בדרך כלל. במקרה הזה המשנה ממש תופסת מקום משמעותי. נתחיל עם דברים לשוניים שנראים אולי ברגע הראשון פחות משמעותיים, אבל אולי בסוף גם זה יוכל להתחבר. ואז נעבור לדברים עיקריים יותר. קודם כל הנוסח של המשנה. מי שקורא אותה ברגישות מרגיש שזה לא תחבירית. זה לא ערב פסחיים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. אפשר נגיד שאתם הייתם כותבים את המשנה מבחינה תחבירית, איך נראה לכם שהייתם כותבים? למדנו פעם בבית ספר, נסו נושא, נסו נושא ישיך. מה? לא יאכל אדם, אפילו תראו את הברייטה שיש בה בגמרה. טניה לא יאכל אדם מתי? בהרבה ישבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה וכו'. זאת אומרת, מתחילים בדרך כלל לדבר על מי? על הבן אדם, אחר כך אומרים מה הפעולה שהיה באדם ואחר כך אומרים את הזמן. זאת אומרת, לא יאכל אדם, מתי? בערב פסח, ערב פחים, מתי סמוך למנחה וכו'. פה יש סגנון שמרגיש ככה. זה מסוג השאלות שלא, אני לפחות לא ראיתי שמישהו שואל את זה. אני לא יודע, אולי היום כבר בדור שלנו אני כבר בטח לא רואה את הכל, אבל ככה יערה שיש מקום לשים לב אליה. עוד הערה מעניינת שאני לא בטוח שיש לי תשובה טובה אליה, אבל בכל זאת הביטוי ערב פסחים הוא ביטוי מאוד קשה. אתם יכולים לראות כבר את התוספות. איגר סינן ערבי ניחה כי אם, הפסחים הרי זה בלשון רבים, אז ערבי פסחים. ואיגר סינן ערב, אחר כך הוא אמר, ערב ששוחטים בו פסחים. כלומר אם זה ערב פסחים אז איך נסביר את זה? הכוונה היא לזמן שבו שוחטים פסחים, כלומר הזמן שלפני ששוחטים בו את הפסחים. אינם היא ערב פסח ראשון ושני. בדרך כלל שיש הרבה הסברים זה אומר שיש פה איזה משהו שצריך לחשוב עליו. זה ככה. מה? כאילו פסחים של הרבים, כן, אז ערב אחד. זה אולי דומה למה שתוספות אמר, ערב ששוחטים בו פסחים סחים של הרבה אנשים. בסדר, אני אומר פה לא נכנס לזה כרגע בעיון. נקודה, אולי זה יכול להתבייר גם על כל פנים לגוף העניין.

האם נשים חייבות בקידוש נתחיל להיכנס לגוף המשנה. קודם כל האיסור הזה לא יאכל אדם עד שתכשח. בצורה פשוטה מה הסיבה לאיסור? למה אסור לאכול? מה? כדי שיהיה רעב, הוא אוכל בערב מצע של מצווה, הוא צריך להיות רעב. זה ההסבר הפשוט. אני ודאי, ההסבר הזה הוא ודאי נכון. אני בואו נזכור את השאלה לא את השאלה הזאת, אלא את החיפוש של הסיבה לדבר הזה ואולי מתוך הדברים שנאמר, אולי גם לזה יכול להיות איזה הסבר אולי נוסף, הסבר קצת חדש בעניין הזה שלא מופיע פה. אז אם כן לא יאכל אדם עד שתכשח. עד שתכשח הזה הוא כמובן באמת ככה ישר העיר את כל, חלק מהראשונים פה, כמו שיכולים לראות כבר בתוספות, עד שתכשח מקשים, המי יצטריך עד שתכשח פשיטה. הרי חשבו רגע, אומרים לך, עד תוכל, מינה, מנכה ולמעלה, לא משנה עכשיו בדיוק הזמן. עכשיו מה אם לא עד שתכשח, אז עד מתי? כאילו, כמו התוספות שואל, זה פשיטה. הרי אם יגידו לי, עד תוכל, עד שעה לפני שנכנס החג ואז מה? ואז מותר לי לאכול, אז כך בכל מה שאני לא אהיה רעב כשאני אוכל את המצא. כאילו מה כל העניין? כל העניין זה עד הערב, עד קיום המצווה אז פשיטה. אז מה לעוד הוא אומר, גבי שבתו וימים טובים לא קטעני לי, למה פה כתבו את זה, וגבי שבת, אומר התוספות אומר שני תירוצים, אומר הרי, דווקא גבי מצא, והנה עד שתכשח, כן? כדי טעניה בתוספתא, הפסח מצא ומרור, מצוותן משתכשח, שוב תכתיב, ואכלו את הבשר. זאת אומרת, לפי זה, עד שתכשח הוא לא בגלל שלא יאכל אדם עד שתכשח, ברור שאדם לא יאכל עד שתכשח, אלא מצד מה זה בא לומר? זה בא לומר בחיים משהו אחר, שאת המצא אי אפשר לאכול מבעוד יום, נכון? זאת אומרת, אתה חייב לחוקות עם המצא עד הערב, זאת אומרת, זה לא קשור, ולכן זה גם טיפה דחוק, כי זה לא קור של לא יאכל אדם, אלא, זה בא להגיד משהו אחר, שאת המצא של הלילה, אתה חייב לאכול אותה בלילה בחושך, כן? אתה יכול להגיד שאם במקרה היית צריך לדחות את האכילה, את התחלת השעודה של הפסח, אז אתה כן תוכל לאכול משהו, כאילו, כי עד שיחשך, מי שיחשך, אתה כן תוכל לאכול עם נדחה משהו, ואז אתה לא תצטרך להיות בצום יותר מדי גדול. אבל עוד פעם, אם האיסור הוא לא לאכול בתיאבון, אז מה עשינו בזה? אם אני, יגיע החושך, ואז מותר לי לאכול משהו, ואז חצי שעה אחרי זה אני אוכל את המצא? אין מצב, אלא זה פשוט, טוספוט אומר, זה לא קשור לאיסור הזה של לא יאכל אדם, זה בא להגיד בכלל משהו אחר. טוספוט דן בזה, כמובן, אני לא מוכן להכניס כל הדברים, תראו בשלוש שורות מהסוף, רבי יהודה תראץ, רבנו יהודה, סליחה, לא רבי יהודה, כן, רבנו יהודה תראץ, אפילו אי בעינן גבש שבתות וימים טובים עד שתכשח, אך העיץ צריך למיתנה, דעת להשמיעו נדעף, אגב, דעת שחיטת פסחים בעוד יום, אינו נאכל מבעוד יום כשאר קודשים, וכן יש בירושלמי. כלומר, אומר את טוספוט, זה בא להגיד משהו אחר, שמה הייתה והאמינה פה, הייתה והאמינה פה להגיד שכיוון ששוחטים את הפסח, הרי שוחטים אותו בין ה-40, נכון, מהמינך, מ-6.5 שעות עד, לפי הזמנים השונים, אז כיוון ששחטו את הפסח, אולי גם מותר לאכול אותו קודם, בא להגיד שלא אוכלים את הפסח עד שתכשח, אבל עוד פעם, זאת אומרת, זה לא מחדש שום דבר על מה, על הסיפור הזה שלא יאכל אדם, זה בכלל אומר משהו אחר, זה אומר שאו את המצע, או את הפסח צריך לאכול מתי? מי שתכשח, זה טיפה, לא, זה טיפה דחוק, כאילו. זה לא כאילו את הקטע שהוא יכול לאכול עכשיו, אם נגיד הוא מספיק לשחוט, זה בין השמשות, זה זה זה, אז כאילו הוא יכול לאכול את זה, כאילו לפני, גם אם זה חמש דקות לפני שמחשיב, כאילו זה ה… לא. אבא האמינה. אה, אבא האמינה, כן, אבא, כן, אבא האמינה שהוא גמר לשחוט והכל, אולי הוא כבר יכול לאכול, הוא אומר, לא, אתה צריך לחכות, כי כתוב, אכלו את הבשר בלילה הזה, אז גם המצב וגם המרור וגם הפסח, הם צריכים להיות בלילה, בחושך, זה נפלא, אבל זה לא קשור פה לפשט של המשנה, והמשנה כתוב, לא יאכל אדם עד שתכשח, אז זה בא להגיד משהו על האדם הזה שלא יאכל, אבל זה הרי פשיטה. מה, לא, בסדר, אתם, תהיו איתי, כי זה חשוב, זה ממש פה, זה, אם אני לומדים כל משנה ככה באיום, לא יודע לאיפה היינו מגיעים, אבל זה מה שכתוב.

חובת הסבה וארבע כוסות עלה במשנה, אפילו אני שבישראל לא יאכל עד שיסב, כן, מה החידוש שאני שבישראל לא יאכל עד שיסב? כמובן, מה החידוש בזה? על מה הוא יסב אם הוא עני. מה? אם? אם הוא עני, על מה הוא יסב? ובכל זאת הוא חייב להסב, על מה הוא יסב? על מה שיש, על מה שיש לו, על זה הוא יסב, כן, זה לכאורה פשוט, ואז כתוב, אולי אם זה אני שלא יאכל עד שיסב, לא יאכל עד שיסב. מצוין, זה תכף נגיע, מעולה, מעולה, תכף נגיע לזה, ואני רק עוד ערך עד הסוף, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מין התמחוי. אז הבאנו פה במקורות, יש פה דיון ככה בראשונים, על מי זה מוסב ולא יפחתו לו, על מי זה מדבר. אז הריטווה מביא פה פירש הרשבם, אפילו אני, פרנס מהתמחוי, דהיינו אני שבעניים, לא יאכל מהתמחוי, לא יפחתו לו גבעי צדקה. גבעי צדקה, ייתנו לו את הארבע כוסות. הרב רבי יחיל מפריז הגשה עליו דעה פשיטה, דעה אפילו אני שבעניים חייב במצוות כמו השיר. אז הוא אומר, הוא חייב במצוות כמו כל יהודי, אז למה שלא ייתנו לו? הוא פירש, דעה לא יפחתו לו, אני חייב. אחי כי אמר, אם אין לו אלא מזון שתי סעודות, אם קרם, ויקח מהם ארבע כוסות, ואף על פי שיצטרך אחר כך לטול מן התמחוי. אז לפי רבי יחיל מפריז, איפה הצרפתים? אני אגיד להם שהיו רבנים בפריז. אז הוא אומר ככה, שמה החידוש פה במשנה? שהעני הזה הוא לא עני מהוד, הוא אוכל, יש לו מזון שתי סעודות, מזון שתי סעודות יש לו, ואז אומרים לו, אתה צריך למכור את הסעודות האלה כדי, מה? כדי שיהיה לך לקנות ארבע כוסות, למרות שהתוצאה היא, שמה עכשיו, מה יקרה לך עכשיו? אתה הולך להסתמך על התמחוי. תמחוי זה הדרגה הכי קשה של העניות. אתה הולך ממש, אתה הולך פשוט לאכול במסעדה הזאת שבה מאכילים את הענים. נקודה זאת, ננסה לעשות להבין מה הריבות הגדולה שיש בעניין הזה. אז מה שאני רוצה להציע זה, אולי עוד הערה אחת שבעצם ממנה אני הגעתי לכל הרעיון הזה. בזמנו שאלתי את עצמי, כשלמדתי את זה פעם ראשונה, שאלתי את עצמי, מה המכנה המשותף של המשנה הזו? זאת אומרת, על מה היא מדברת? היא מדברת על ערב פסח? היא מדברת על ליל הסדר עצמו? היא מדברת על אדם עשיר או על אדם עני? למה? למה שאלתי את עצמי? כי כשאתה מתחיל את המשנה, זה מדבר על כל אדם. לא יאכל אדם עד שתכשח. אז זה מדבר על כל אדם. גם זה מדובר על ערב פסח, נכון? אומרים לך, מי אמין לך ולמעלה, אל תאכל. אחר כך מתחילים לדבר על העני. אפילו אני שבישראל לא יוכל לעד שיהיה סדר. עכשיו זה מדבר על מתי? על ערב פסח או כבר על ליל הסדר? המשפט הזה, אפילו אני שבישראל לא יוכל לעד שיהיה סדר, מה הוא מדבר? על ליל הסדר. הוא אין לו הרי מה להכין. אז תראו מה, איך עברנו פה. דיברנו על כל אדם ודיברנו על ערב פסח. פתאום עברנו עכשיו לדבר על ליל הסדר ועברנו לדבר על העני. עכשיו, ולא יפחתו לו מארבע קוסות של יין ואפילו מן התמחוי, זה מדבר על ליל הסדר או שזה מדבר על לפני? גם על הפסחים זה הפניו ליל הסדר. כן, המילה, כן, זה אמרנו, המילה הזאת היא לא ברורה בדיוק, בדיוק מה זה, אבל אנחנו מתחילים את ההלכות עצמם, הסמוך ומנחה לא יוכל אדם, זה מדבר על ידלת, על יום ידלת, אחר הצהריים. אפילו אני לא יוכל לעד שהיה סדר, זה מדבר על הערב. ולא יפחתו לו מארבע קוסות של יין, אז מה זה מדבר? גם ליל הסדר. ליל הסדר. מה זה, עכשיו פתאום, מה? מה? אז כאילו, צריך להתכונן לפני, לא, זה לא שעכשיו בליל הסדר, פתאום אתה אומר, רגע, מאיפה יהיה לי יין? אתה מתארגן על היין לפני, או שהגבי צדקה דואגים לך, או שזה אתה, אז אתה עכשיו מתחיל להתארגן, מה? אז על מי זה מדבר? זה מדבר, על מתי זה מדבר ועל מי זה מדבר? זה סתם, זה היה מחשבות ככה שאני זוכר שככה עברו לי בראש מה קורה פה במשנה. אז אני אגיד לכם מה אני רוצה להציע פה, נסכם רגע, בוא נסכם רגע, נעשה סדר מכל הדברים שהזכרנו. אז יש לנו ככה, א', הקושי של הטוספות עד שתחשך. מה זה? מה החידוש פה? הלכורה זה פשיטה, אינו כל מיני הסברים, לא כל כך לכורה ישבו את דעתנו. זה אחד, שתיים, ניסינו להבין מה החידוש באדם העני שאומרים לו למכור את האוכל שלו כדי להגיע, שאפילו הוא יגיע למצב של תמכוי ועדיין ישתם מארבע כוסות, ואנחנו רוצים גם להגיד בכלל על מי המשנה מדברת, וגם המשפט הראשון שהיה קצת קשה מבחינת תחבירית, זה ככה, ומה הסיבה בכלל אסור לאכול בערב פסח סמוך למינך? בקיצור, מה קורה פה במשנה הזאת? מה העניין שלה? אז אני רוצה להציע הסבר שאומר שצריך שזה לוח, אבל שאני לא טוב בזה, שאני דאג לזה שיהיה פה לוח, שאתם תצטרכו ככה עם הדמיון, אבל זה לא כזה מסובך, אז זה לא כל כך שווה. אני מציע ככה, ש… בסדר, אל תתרח, שמעון. תראו את ה… קחו את המילים, אפילו אני שבישראל, נשים אותם במרקר כזה, נצבע אותם, ואני רוצה להציע שכל המשנה מדברת על שלושת המילים הללו. אז קודם כל, אני אסביר את זה מבחינה לשונית ואחר כך מבחינה מהותית. אני מציע לקרוא את המשנה הזאת ככה. ערב שחים סמוך למינך לא יאכל אדם עד שתחשך, אפילו אני שבישראל. אחד. שתיים. אפילו אני שבישראל לא יאכל עד שיסב. שלוש. ולא יפחתו לו, לאני שבישראל, מארבע קוסות של יים ואפילו מין התמחוי. עכשיו תגידו איך אפשר לקרוא… וואי, הם רציניים החבר'ה. יש פה איזה טוש, משהו? להביא משהו? אז יש לנו ככה. אני פה עם כל המכשירים. מקווה שאני לא אתנתק לי פה. זה כמו איזה אחד בבית חולים, כי אתה מתנתק לה עם כל החוטים. אז יש לנו ככה. דין ראשון, כן? לא יאכל. לא יאכל אדם עד שתחשך. זה בכוונה כותב את זה פה. אפילו אני שבישראל. ועכשיו עוד פעם, אני שבישראל, אפילו אני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ולא יפחתו לו וכולי. זאת אומרת, הדבר הזה, המילים האלה, הן הולכות גם לפה וגם לפה. ופה אני רוצה להציע, יש בגמרא, יש ביטוי שנקרא מקרא נדרש לפניו ולאחריו. לפעמים אנחנו דורשים פסוק גם אחורה וגם קדימה. ועכשיו אני מנסה להציע שגם במשנה אפשר להגיד את הדבר הזה. עכשיו תגידו, מה פתאום שבמשנה אפשר יהיה להגיד דבר כזה? אז אולי אני מציע פה עוד נקודה למעיינת, למחשבה. אנחנו יודעים שהמשנה נמצאת בין התנך לבין הגמרא. זאת אומרת, בספרי פנימיות התורה כתוב, שאם מסתכלים על תנך, משנה וגמרא, זה בעצם שלוש עולמות. בריאה, יצירה, עשייה. למרבה הפלא, יש מקומות שהגמרא זה דווקא העולם הבריאה, אבל לא, זו סוגיה מעניינת, מי זה מה. המשנה כנראה בכל מקרה באמצע היא היצירה. זאת אומרת, יש תנך, יש תורה שבכתב, והיא מכתובים, יש את המשנה שהיא באמצע, ויש את הגמרא, שהיא כבר בעצם הולכת גם, מבררת את הדברים יותר עם הפרטים, והולכת גם לכיוון ההלכה וכו'. אז למה זה חשוב? זה אומר שהמשנה היא בין התורה שבכתב הנטו, נקרא לזה, בין התורה שבעל פנטו, שזה הגמרא. זאת אומרת שיש במשנה משהו שהוא גם מזכיר את התורה שבכתב. ולכן, זו סוגיה מעניינת בכלל לגבי כל הנושא של לימוד משנה. פעם עשינו איזו שיחה פה על לימוד משנה, היה פה איזו תוררות, לימוד משנאיות, לא זוכר כבר מאיזה שנה זה היה, איזה שיעור פה על לימוד משנה, על הסודות שיש במשנאיות וכו'. הכל פנים, אז אם כן, שמה נמציאה, שגם במשנה אפשר להגיד את הדבר הזה שבעצם יש פסקה שהיא נדרשת גם לפניה וגם לאחריה. אז זה קודם כל מבחינה לשונית, מה כתוב במשנה הזאת. עכשיו ניכנס לתוכן עצמו. המשפט הראשון אומר: סמוך למנחה, לא יוכל אדם עד שתחשך, אפילו אני שבישראל. טוספולד אומר, בדיבור המתחיל: אפילו אני שבישראל לא יוכל עד שיסב. אומר הטוספולד, סייקה דעתך אמינה, זה הסיבת אני לא חשיבה הסיבה, כי אין לו על מה יסב, ואין זה דרך אירוד. יש מפרשים שאומרים: עד שתחשך ואפילו אני שבישראל, פירוש שאפילו אני שלא אכל כמה ימים, לא יוכל עד שתחשך. טוספולד אומר, צריך לקרוא את המשנה לא כמו שקראנו בהתחלה, אלא: לא יוכל אדם עד שתחשך, אפילו אם הוא אני שבישראל. כי מה החידוש על אני בישראל? האדם לא אכל כבר כמה ימים. גם אם עכשיו הוא יאכל משהו, יש סיכוי טוב שעד הערב הוא יהיה רעב. לא, לא יוכל עד שתחשך.

הסיבה והמשמעות המשנה הזאת רוצה להגיד שכל החידוש של ליל הסדר הוא שגם אדם שהוא אני, יוכל בלילה הזה להרגיש את החירות. למרות שמבחינת כל הסימנים החיצוניים אין לו אותם, הוא במצב הכי קשה מבחינת כל התנאים הנורמליים שאדם צריך כדי להיות שמח. כמו התחושה שלנו בליל הסדר, שאימת, מאיפה החירות הזאת בליל הסדר? אז כתוב, מוציאים את כל הכלים היפים, והכול נקי, ואז אתה מרגיש את החירות. המשנה הזאת אומרת: הציר הוא אפילו אני שבישראל. אמרנו, דבר ראשון, הוא לא אכל כמה ימים. אומרים, בוא נשחרר לו משהו, שיוכל לומר שהוא לא, לא, לא. גם אתה, למרות שלא אכלת כמה ימים, אנחנו אומרים לך להתנהג כמו עשיר. אני חושב שזה אולי רמוז בירושלמי. רבי תנחומה אומר: לא מן הדא, אלא מן הדא. רבי איסטניס אבא, כשהיה אוכל ביום, לא היה אוכל בערב, כדי שייכנס לשבת בתאווה. אמר רבי ליבי: שבת הכוונה לא דווקא, שבת גם לפסח.

הירושלמי והסברו רבי ליבי אומר: לפי שדרך עבדים להיות אוכלים מעומד, וכאן להיות אוכלים מסובים, להודיע שיצאו מעבדות לחירות. אני מבין מרבי ליבי, שכמו שהעבדים אוכלים מעומד כי אין להם זמן או מקום לשבת, כאן אומרים להם: תשבו מסובים, כאילו אתם בני מלאכים היום. כמו שהעבדים, דהיינו עניים, אוכלים בהסבה ולא בעמידה, אותו הדבר הוא גם לא יאכל במשך היום, כמו אדם עשיר. העני הזה, אומרים לו: אתה גם כן לא תאכל כל היום, כדי לאכול בערב, למרות שאתה מת מרעב. לכאורה אתה כבר כמה ימים לא אוכל, לא תתנהג עכשיו כמו אדם עשיר, כמו אדם שיש לו, ואתה תרגיש את החירות למרות שלכאורה לא. כמו רגיל בזה, כמו רגיל בני אברהם.

חידוש בתוספות רבי עקיבא איגר יש חידוש גדול שראיתי פעם בתוספות רבי עקיבא איגר על המשנה. הוא אומר, הרי אני תמיד כל השנה אוכל מבעוד יום, כי אן לו כסף לשמן, והוא לא יכול לאכול בחושך. באה משנה פה ואומרת: לא ראינו בשום מקום שכתוב שמביאים לו שמן. תביא לו שמן שפחות תהיה לו איזה נר. לא, ועוד אומרים לו: תאכל בחושך. כלומר, הוא גם לא אכל כמה ימים, ויחכה עד שתחשך, למרות שהוא כבר מת מרעב כמה ימים, בכל זאת יחכה. ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי. עכשיו לפי מהדברים שאנחנו אומרים עכשיו, אז אני אומר בכלל על הריטווה, שקראתי קודם, הריטווה אמר: מה זה פשיטה שהוא חייב במצוות? כל אדם חייב במצוות. אז מה, אגב, עת זדקה, צריכים לדאוג לא למצוות? עכשיו אני אומר, רגע, זה כזה פשיטה שהוא חייב במצוות? אולי אחד כזה, נבוא ונגיד: מה? לא יודע, נגיד לו, בא, אורים לו, שמע, מביאים לך ארבע כוסות של יין, הוא אומר: חבר'ה, תעשה לי טובה, תעזבו אותי עם כוסות של יין, אני, אני.

סיכום הירושלמי הירושלמי אומר: אין לאדם אפילו לאכול מהקופה, זה פדיחה, מה שנקרא, זה בושה. אז פה, אומרים לו מהתמחוי, אז איך לא יהיה לו מושה? הוא שותם, הוא הגיע למצב שהוא כבר מהתמחוי, ועכשיו איך שלא נסביר את זה? או שהוא מכר את ההורשת לו והוא הגיע לתמחוי, או שגבאי הצדקה נותנים לו אפילו. איך שלא נסביר פה, השורה התחתונה, מה באו להגיד פה? באו להגיד שגם אני מישראל חייב בארבע כוסות, למרות שאת הארבע כוסות האלה הוא לכאורה לא אמור להרגיש את המחירות והשמחה, כי זה לא שלו, והוא לא קנה את זה, וזה לא מהכסף שלו, והוא הגיע למצב מאוד קשה בגלל זה. אלא מה? כנראה, מה שהמשנה הזאת רוצה לומר, ככה, על כוחך, מתחילתה ועד סופה, היא שלא יוכל אדם, זה הכל הולך על אני, לא יוכל אדם אפילו שאני אקרא את המשנה מהתחלה, לא יוכל אדם אפילו שהוא לא אכל כמה ימים, עד שתכשך. אפילו אם אני שבישראל, שהוא לא אכל כמה ימים, ושאין לו נר להדליק בסעודתו, אפילו אני שבישראל. ושאתם שימו לב, אם זה ככה, אז אני חוזר למה שאמרתי בהתחלה. אז הטעם במשנה הוא לא רק הטעם הזה שאדם יהיה רעב בערב, זה הטעם הבסיסי, זה ברור. אבל מה החידוש העיקרי של המשנה? לא, לא, לא את הדין הפשוט הזה שצריך לאכול סעודת שבת או חג בתיאבון, זה אנחנו יודעים גם מכל השבתות, זה לא חידוש. מה החידוש פה? חידוש הוא על אני, שאפילו אני שלא אכל כמה ימים, לא אכל זה, גם לא אתה אומר שיחכה עד שתכשך, כי ככה מתנהגים הרגילים, האנשים, מה שנקרא פה, עשיר, האדם הרגיל. אז הוא צריך להתנהג בכל הדברים, אומרים לו להתנהג כמו אדם רגיל, לא יכול אדם עד שתכשך, אפילו אני שבישראל.

דין ארבע כוסות לאני אפילו אני שבישראל, כמו שאמרנו, זה נדרש גם למעלה, גם למטה. אפילו אני שבישראל, לא יוכל עד שישב, למרות שהוא מסב על דברים, ולא יפחתו לו, לה אני שבישראל, מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי. איך שלא נסביר את המשנה, אבל בכל מקרה זה ברור, שזה אין אדם לערב, לא ערב האדם לקבל מהתמחוי, ופה אומרים לו, כן, אתה הגיע למצב של תמחוי, ובכל זאת, חייבים לתת לך ארבע כוסות של יין. תגיד, לא מדופשך ולא מאוקצך, לא רוצה את היין שלכם, ולא רוצה לקיים את המצווה, אונס רחמנא פטריה, אני פטור, אין לי, מה אני אעשה? מה אדם שאין לו תפילין, אומרים לו, עכשיו נביא לך גמ"ח כדי, לא יודע, אם אנשים רוצים לעשות חסד, לעזור לו, יעזרו לו, ואם אין לו כסף, לא יודע, מה הדין, אין לו כסף לקנות תפילין, הוא חייב בתפילין, הוא פטור בתפילין, מה אתם אומרים? אין לו, אין לו, כן, אין לו מה לאכול, מה אתם רוצים, שהוא לא יאכל ויאכל תפילין? אין לך תפילין? עולה הרבה כסף תפילין, זה לא שני שקל. אז מה נגיד על זה? אונס רחמנא פטריה, אין לו, אין לו, מה נעשה? זה שהציבור צריך להתגייס, וערבות הדדית, ולעזור בגמחי, מאה אחוז, אבל אין ציבור, הוא לבד, ציבור אין לו גם כן, מה עושה? פטור, עד שיהיה לך, בזרחת השם, יאכיב השם. אומר לא, פה אתה תשתה ארבע כוסות, אפילו שאתה תקבל אותן מהחירים, או שאתה תגיע למצב דחוק מאוד, זה אחד מהתמחוי. העיקר שלמה? כי, כנראה, מה שהמשנה רוצה לומר, זה, וזה יסוד מבחינה, אני חושב ככה, מבחינה אישית, מבחינה רוחנית, נראה לי יסוד מאוד מאוד גדול. שהיסוד הזה אומר, זה באמת, בצורה קיצונית, זה בלילה הזה, זאת אומרת, הלילה הזה, הנשמה שלנו, נמצאת במקום כל כך גבוה, שהיא לא תלויה בכלל בכל הדברים החיצוניים, שבדרך כלל הם הדברים שעושים אותנו שמחים, עושי אותנו בני חורים, עושים אותנו באמת ככה עם תחושה טובה.

חירות פנימית בליל הסדר זה נכון, באופן כללי זה נכון על כל השנה, תכף נראה ש, מה זה נראה? נציע לומר שאפשר מלילה סדר לקחת כוחות לכל מיני מצבים שהם דומים ללילה סדר במהלך השנה, אבל בוא נדבר קודם כל על לילה סדר. ערב פסחים, הלילה הזה, לילה מאוד מיוחד, שהוא מעורב ומחובר מיהודה לד ומתדבב ביחד, אולי זה הכוונה, כן? יש פה איזה ערב פסחי, אמרנו זה מילים מאוד לא ברורות, אמרתי גם עכשיו למסקנה, אני עוד לא יודע להסביר בדיוק את המילים האלה, אבל אולי בכוונה מתחיל עם הזמן, אני אגיד לך, הזמן הזה של לילה סדר, הזמן הזה של ליל תדבב בניסן, הוא זמן מאוד מאוד גדול ומיוחד, הוא מתחיל כבר מיהודה לד והוא ממשיך לתדבב ליום עצמו והוא בעצם אומר שבגלל שבלילה הזה יש אור הלוקי כל כך גדול, כמו שגם כתוב באמת בספרים, כידוע, אחרי הלילה הראשון האור הזה נעלם ואחר כך ספרת העומר זה 49 יום להחזיר את האור הזה, אבל בלילה הזה מתנוצץ אור הלוקי מאוד מאוד גדול, גם מבחינת הספירות וכל הדברים בקבלה וכתוצאה מזה זה מאפשר לכל אדם גם כשהוא נמצא מבחינת התנאים החומריים, רחוק מאוד מהדבר הזה, להרגיש את אותה חירות, שהרגיש מישהו שיש לו את כל האמצעים האלה. וזה מזכיר את הדברים שהרב קוק המפורסמים בעולת ראייה כמה שורות ככה מן שונו רק למי שבמקרה לא הספיק לראות את זה או לא שכח משנה שעברה ההבדל שבין אתם רואים לראות את ההתחלה להתלמד, אנו צריכים להסגל את אותו הרוח הגדול של החירות שהתנוצץ בגאולה הראשונה, גאולת מצרים נגלה עלינו מלך וברכי המלאכים שקרבנו לעבודתו שהיא חירותו הגמורה והוא אומר, ההבדל שבין עבד לבין חורין אין לא רק הבדל מעמדי מה שבמקרה זהו מישהו עבד לאחר וזהו בלתי מישהו עבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות הביטוי עבד משכיל נאמר על אליעזר יש פסוק במשלי על עבד משכיל והמדרשים בחיי שרה דורשים את זה על אליעזר עבד אברהם שרוחו הוא מלא חירות ובין חורין שרוחו הוא רוח של עבד החירות הציוויונית היא אותה רוח הנסעה שאדם וכן העם מתרומם להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו לתכונה הנפשית שציימנו עם אשר בקרבו תכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתוך חיים מגמתיים שהם שווים יותר כמה שאין כאן בבעל הרוח של העבדות לעולם אין תוכן חייו והרגשתו מהירים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם משהו טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה כלשהי.

חירות פנימית מול עבדות זאת אומרת זה מה שבצבא קוראים זה הכל בראש זה הכל בראש זאת אומרת יכול להיות אדם שיש לו הכל יש לו זה והוא אדם במנטליות הוא מסכן הוא העני שבעניים הוא לחלוטין עבד הוא עבד לאנשים שמסביבו לרמת החיים הוא כל הזמן משווה וכו' וכו' אז הוא עבד ויש עבד מסכין שרוחו הוא בן חורין כי הוא נאמן לעצמיות הפנימי שלו והיא לא תלויה באחרים והוא לא משווה את עצמו לאחרים אף פעם יש איזה סיפור סיפור חסידי אבל אתה מסיפור חסיד אף פעם לא יודע אם זה האמת או לא אבל לא משנה זה בכל מקרה זה אמיתי אז אם שפעם היה אחד הרבים שהוא מישהו מהחסידים מתלונד שקשה לו או משהו כזה אז הוא שלח אותו לא זוכר כבר למי זה אולי לרבי זושה זה היה מה? לרבי זושה והוא היה ממש עני ועם פצעים והמצב הלאה מה? איך יכול להיות שמבורכים על הרעה? כן אמר לרבי זושה איך לברך על הרעה כמו שמבורכים על הטובה כן כשאתה סובל וכל זה הוא סובל גם עני וגם מחלות משהו באמת על הפני וזה הוא אומר לו למה באת אז הוא אומר לו הרבי שלח אותי לראות איך מבורכים על הרעה כשמבורכים על הטובה אז הוא ענה לו משהו כזה לא יודע אם זה חיילי הוא אמר לו אני זה לא הדוגמה אני זה לא הדוגמה אז זהו אז הוא אומר לו זה היה הדוגמה הכי טובה לא יודע מה אתה רוצה אין לי רעה אבל הוא אומר לו מה זה משרחות אין לי רעה אז בסדר זה נראה לנו כאילו וואו זה מדרגות זה לא מהעולם הזה זה לא הגיוני בסדר אבל העיקרון אני חושב שהעיקרון הוא כן משהו שאנחנו בהחלט יכולים לקחת אותו קודם כל זה להבין את מה שקורה בלילה הזה שזה באמת עוצמה אדירה של חירות שברוך השם אנחנו בתנאים רגילים ונורמליים אז לגמרי ודאי יכולים וצריכים להרגיש את הדבר הזה אבל כן אני חושב שיש פה לימוד גדול שבסוף החיים באופן כללי לא דווקא על הסדר קודם כל בצבא אז מי שכבר היה וגם מי שכבר היה עוד יש לו אולי כמה אני מקווה שיש לכם כמה אני מקווה שלא יהיו מילואים כי לא יהיו מלחמות וזה וזה אבל זה כבר אומרים הרבה שנים ואולי יהיו לכם מילואים אולי יהיו לכם מילואים גם בלילה סדר ויכול להיות שתהיה באיזה תקוע באיזה חור עם מעט אנשים ועם זה וזה וכל הדברים הטובים הרגילים לא יהיו ובצבא כל אחד אולי נתקל איזושהי סיטואציה כזאת על איזה שבת כזאת או איזה חג כזה שהוא היה לבד באיזה מקום ולא היה אוכל לא היה זה א היה שמירות לא היה לחד וזה אומר איפה החג איפה זה אז ובכלל הצבא בכלל הוא מין זמן כזה שבו יש הרבה רגעים קשים כאלה שאתה בגלל שהתנאים הם סוג של עבדות כזאת אתה כל הזמן בתוך מסגרת ואתה לא בבית ואז הכל השאלה הכל השאלה כאילו איך אתה בראש אם אתה בראש כאילו משוחרר אז יכולים להניש אותך לעשות לך להקיף ושכיבות צמיחה מצב שתיים מצב ארבע מצב לא יודע מה שאתה רוצה אבל בסדר זה אולי בגוף קצת אני מרגיש את זה אבל אני לא כאילו הנשמה שלי חופשית תמיד אני לא זה משהו מאוד חשוב ככה בחיים ברגעים האלה שהם רגעים קשים רגעים לא פשוטים ולמה הם לא פשוטים כי המציאות שלה מה שבדרך כלל עושה אותנו שמחים וזה זה משהו מזה חסר זה יכול להיות כלכלית זה יכול להיות בריאותית זה יכול להיות אלף או אחד אתרים שישנם בחיים השאלה אם הם ככה באמת ככה חלילה גורמים לנו באמת להתבד את הצמחת החיים וזה או שאנחנו בתוך כל הדבר הזה מוצאים את החירות הפנימית שלנו זה בעצם מה שבלילה הזאת זה מתגלה בסי עשיים כי כל המהות של הזמן הזה היא מאוד גדולה בסוף ביום יום זה לא באותה עוצמה ולכן זה דורש הרבה עבודה וזה לא קל אבל העיקרון הזה אני חושב שהוא עיקרון מאוד מאוד משמעותי וחשוב שבהחלט אפשר לקחת אותו לחיים שלנו. אני תמיד זוכר בהקשר הזה אני תמיד מספר איזו חוויה אחת שאלי הייתה בזמנו יותר מ-40 שנה לא יודע אם אתם יודעים שהיה דבר כזה שנקרא חוק הגולן היה בגין בזמנו ב-81' עשה חוק הגולן זה אומר שהגולן הוא ישראלי וכל תושבי הגולן גם הדרוזים צריך שיהיה להם תעודות זהות כחולות ואז אנחנו בתוך חיילים היינו פורסים מחסומים ברחבי הגולן ליד המושבים, ליד היישובים של הדרוזים ובודקים שיש להם תעודת זהות כחולה זו הייתה העבודה שלנו ושמו אותנו ארבעה חבר'ה מה שנקרא בשריון טנק כאילו מתק עם שלושה חיילים לא עם טנק לא צריך טנק בשביל זה מי שמכיר את העליות לאין קיניה, נחל צער מי שמכיר שם את זה שזה כביף התפטל כזה, שמו אותנו שם שמו איזה אוהל וזהו, אתם פה עכשיו איזה ארבעה, חמישה ימים עד שהיוו להחליף אתכם באמת, שם היה ים איזה גביר חבל לכם על הזמן, תקופה הזאת של שבת זכרון זה היה גשם, קר משהו באמת ציוט של העולם ועד שמגיע מהגדוד עד שיביא לך אוכל, זה היה ביום חמישי צריך אוכל לשבת הביאים לך כבר אוכל קר אחרי יום, אחרי יומיים באמת, מצב באמת, חברים שם, אנשים בכו באמת, אנשים בכו ואני זוכר את זה וכאילו, אל תנחם אותו איך כתוב שם אל תרצו בשעת כעסו ואל תנחמו בשעה שוזה, מה תגיד לחבר ואחד נזכר בחברה שלו ואחד נזכר, כאילו, מה פה זה ממשמרות, מהירים אותך וכל אחד עושה איזה ארבע שעות לבד, בחוץ ולעצור את הסקיינים האלה כאילו, את האנשים האלה והם לפעמים מתווכחים איתך, וקיצור זה היה שבת זכור לא שמענו כמובן קריאת זכור, לא מדבר על זה זה שבת זכור, בסדר, פטורים, הכל קיצור, ממש זוכר את זה כאילו, שאז נזכרתי ככה בדברים של הרב קוק, לא ידעתי עוד את המהלך הזה, אבל נזכרתי בדברים של הרב קוק, כאילו איך אתה מרגיש עכשיו, כאילו, אתה כזה כאילו, אה, זה, או שאתה עכשיו לוקח את הראשך, מתחיל להתאמן להתאמן, להתאמן, להתאמן להתאמן, להתאמן ונזכר בתבת של דמיד המלך גם זה יעבור בסדר בוא עוד יום, עוד יומיים בסוף תספר את זה כחוויה עוד שנה תשב בישיבה בחד האוכל, תספר לחבר'ה משיעור בית החוויות אתה תצח, אתה תפקע אז או תצחק, אז בוא תצחק כבר עכשיו, למה אתה מחכה לצחוק בוא תצחק כבר עכשיו, קיצור זה קל להגיד זה לא קל כל כך צבא וזה שטויות אז בסדר, קוראי לך איזה רווק, אם זה מה באמת יעבור וזה אבל באמת החיים הם לא פשוטים יש בהם הרבה אתגרים, כל פנים אולי המשנה הזאת באמת לימדה את הדבר הזה מה שאמרתי בהתחלה אולי יש פה גם איזה באמת איזה דוגמה מעניינת איך במשנה יש ממש לימוד עיון עוד לא פתחנו את הגמרה בכלל לא התחלנו אפילו את הגמרה רק לקרוא את המשנה, לדייק במילים להסתכל בפרשים להסתכל בקבושיות של הראשונים, לחשוב ושמע, אם זה הסבר נכון אז הבנו ככה קצת יותר טוב איזה משנה ככה שנראית אולי יותר פשוטה, אבל יש בה איזה עומק גדול בעזרת השם נזכה, אם תהיו