פסח |מבנה האגדה | הרב שלומי

אני נדבר קצת על המבנה של ההגדה. לאף אחד פה אין הגדה מול העיניים, אבל כולכם עברתם הרבה סדרי פסח, ומגיל מסוים שהייתם כבר גדולים גם התחלתם להקשיב, להיות בעניינים. אז באמת היה יותר ראוי שיהיה לנו הגדה מול העיניים, אבל יש פה הגדות. אם אתם קונים את ההגדה הזאת, זו הגדה טובה, כי יש בה הרבה כתוב בלי הרבה פירוש. בהגדות אתה יכול להישאר הרבה פירוש, תתחיל לדפדף, זה לא יהיה טוב. אחר כך אנחנו נדבר בעל פה, אחר כך אתם תוכלו לראות איך הדברים נמצאים בהגדה. אני רוצה להתחכות אחרי המבנה של ההגדה, והמבנה הוא מאוד ברור, והשורש שלו נמצא כבר בפסוקים. בפסוקים כתוב ככה. בהתחלה, אני אקח שנייה חומש. תביא לי תנ״ך קורן רגלי כזה, של זה, של הסידור. הסידור הזה של… כן, כזה. תפילה של שבת של קורן, יש בה חמישה חומשי תורה. לא, נסתפק בזה. לא שאלה. שמות פרק י"ב מתואר הציווי לעשות את קורבן הפסח ביציאת מצרים. ובסוף הציווי נאמר ככה: "והיה כי תבואו אל הארץ… שמות י"ב פסוק כ"ה. והיה כי תבואו אל הארץ אשר ה' נותן לכם כאשר דיבר. כלומר, עכשיו זה מצרים, יום יבוא ותגיעו לארץ ישראל. ושמרתם את העבודה הזאת. מה זאת אומרת את העבודה הזאת? תעשו את קורבן הפסח העבודה, כי העבודה זה כינוי לקורבנות. ושמרתם את העבודה הזאת. יפה. ואז מה קורה? והיה כי יאמרו עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. כלומר, התורה מספרת לנו… שכנראה, והיה כי יאמרו, זה כאשר יאמרו, או אם יאמרו. אבל כל דבר שהתורה אומרת שהוא יקרה אולי, הוא יקרה בטוח. כי זה התורה. זאת אומרת, בניכם יאמרו לכם מה העבודה הזאת לכם. כלומר, הם ינסו לשאול על פשרה של העבודה. ואמרתם, זווח פסח הוא אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. ונוגפו את מצרים ואת בתינו יציל ויקוד נקודה. כלומר, כאן בעצם נאמר שבפסח דורות, לא יהיה רק אכילת הקורבן, אלא מיד אחרי אכילת הקורבן, או עם אכילת הקורבן, לא משנה עכשיו על הסדר, יש שאלה של הבנים. וחלק מהעסק הוא להסביר לבנים את סיפורו של הלילה הזאת, הסעודה הזאת וכו'. אז הנה, זה השורש של ההגדה. פה זה נמצא.

הבן השואל והסעודה אז מה אמרו עליכם ולכם? מה העבודה הזאת לכם? אתם יודעים שכנגד ארבעה בנים היא דבר התורה. אבל זה הבן היחידי ששואל על פשר הלילה הזאת. כי בנים אחרים שההגדה הכניסה אותם להיות חלק מהארבעה בנים, הם לא שואלים על… תודה רבה. עשיתי לפנים משורת הדין. זה נראה מאוד טעים. לברך ולשתות את החכות שהתקרה. איזה חמידת חון זה. ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שכולנו. אמן. יפה. השאר הבנים הם לא עוסקים בסדר. למשל, הבן של צפר דברים, הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים, בשביל שבוע השם הלכנו אתכם, הוא שואל את כל התורה כולה. הבן של התפילים אומר, לקי שלך בנך מחל למור, מה זאת? על מה הוא מדבר הבן שם? על עריפת פטר חמור. כי זה נראה לו משהו לא רגיל, דרמטי מדי. עורפים פטר חמור. יש בן שלא שואל. אז בוא נדבר עליו. אז זאת אומרת שהבן היחידי שהוא שואל על הסדר, ואתה מצווה לענות לו, זה הבן שכתוב עם קורבן פסח. בסוגריים זה הבן הראשון מההגדה. לא משנה, השיעור שלנו זה לא ארבעה בנים. אני מחבר אתכם. בקיצור, מה אני רואה? שבעצם התורה מספרת לנו על מודל כזה. אתם מגיעים לארץ ישראל, ואתם ממשיכים את הסעודה, ומי שיהיה בשיעור שיהיה קורבן פסח ופורים, אחרי פורים, סעודת הברית, הסעודה שבה אנחנו מייסדים את עם ישראל מחדש, וכולי. מי שמצטרף לסעודה הזאת, אז בני המשפחה, הבנים, הילדים, הם בעצם תמהים, ככה התורה מתארת את זה, הם תמהים על הסעודה הזאת, ואתם משיבים להם את הרקע, את הסיפור שמאחורי הסעודה. זה סדר, זאת ההגדה לפי פשוטו של מקרא.

מבנה ההגדה עכשיו תראו איך שההגדה שלנו בנויה בדיוק במודל הזה. שאלה מעניינת, האם בימי בית המקדש, שאלו ודיברו ועשו מה שנקרא אצלנו מגיד לפני האוכל, או אחרי האוכל. דיון מעניין, כי לפי פשוטו של מקרא פה, עושים את סדר הפסח, עושים את זווח הפסח, ובניכם אחר כך שואלים, אתה לא בטוח שזה אחר כך. אני לא נכנס לשאלה הזאת, כי יש כאלה חוקרים, וכל מיני שונים שמשתמע מהם, שבזמן המקדש, כל ההגדה הייתה אחרי, קודם כל אכלו, כמו ששרים בשבת, אתה לא שר ואז אתה אוכל, אתה אוכל ואז אתה שר. או אומר דברי תורה, או לא יודע. אז יש כאלה, משתמע מכמה מקורות שככה זה היה פעם. אבל לא משנה. אצלנו איך זה בנוי, זה בנוי בצורה קצת מצחיקה. לא מצחיקה, מעניינת. אנחנו כאילו מתחילים את האכילה, נותנים ידיים, אוכלים את הירקות הראשונים, שהם כאילו פתיח לסעודה, ואז פתאום עוצרים, ועושים את המגיד, ואז אוכלים. בסדר, לא נכנס לזה, אבל בעצם ההגדה מתחילה בשאלות שהבן שואל. למה הוא שואל? שואל ארבע קושיות. ארבע קושיות האלה, כולם מכירים אותן. שאלה אחת היא על הטיבולים, שאלה אחת על ההסבה, שאלה אחת על המצא, שאלה אחת על המורור. השאלות האלה שנשאלות היום, הן לא השאלות שהיו בזמן בית המקדש. בזמן בית המקדש, היו רק שלוש שאלות. וכן הבן שואל, אם אין דעת בבן אביו, מלמדו. מה נשתנה הלילה הזו מכל הלילות? שבכל הלילות אנו מטבלים פעם אחת, והלילה הזו שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצע, הלילה הזו כולו מצע. שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי, שלוק ומבושל, הלילה הזו כולו צלי. עזבו, אני לא אעשה לכם עכשיו מחקר השוואתי, מה בין זה. אני צריך רק להסתכל על שלוש השאלות האלה. שימו לב טוב. שבכל הלילות, אנו מטבלים פעם אחת, הלילה הזו שתי פעמים. זאת השאלה על המרור. למה? כי בזמן שנכתבה המשנה הזאת, שמתארת את ימי בית המקדש, הסעודות החשובות והחגיגיות של כולם, היו נפתחות באכילת ירקות. זאת אומרת, אכילת ירקות לפני סעודה חגיגית, היא דרך ידועה, מאז וגם היום. עובדה שהיום, בסעודת שבת, אוכלים סלטים. הסלטים השתנו מפעם, זה בטוח. גם היום יש סלטים שנמצאים בבית, מידע X, וסלטים אחרים בבית מידע Y. אבל, המודל הזה של יכולת ירקות לפני הסעודה, הוא עתיק מאוד. ולכן, לטבל, שזה ליכול ירקות עם איזשהו טיבול, לפני אכילה, הוא לא דבר משונה, הוא דבר פשוט. אבל הלילה הזה, כתוב, אכלו את הבשר, צלי ומצות על מרורים אוכלו. כלומר, אוכלים את הירקות, עם בשר הפסח ועם המצה, בתוך הסעודה העיקרית. זאת אומרת, הלילה הזה, אומר הבן, אנחנו אכלנו ירקות פעמיים. תמיד אנחנו אוכלים בסעודות חגיגיות, ירקות, לפני הסעודה. כמטעבן, כ… מה שנהיה, ירקות לפני הסעודה, פותחים את התאבון, את הלב, את התחושה הנעימה, כן? שבה לפני, קצת מגבירים את התאבון. כי האדם שהוא רעב, הוא כל כך רעב, הוא כל כך שהוא רעב. הוא אוכל טיפה, הוא נהיה רעב. אז כל השנה, אנחנו אוכלים ירקות, לפני הסעודה. החידוש השנה, החידוש של הסעודה הזאת, שבסעודה, במנה העיקרית, הביאו לנו ירקות, שהם המרורים. מרורים שווה ירקות. לא משנה עכשיו, את רשימת הירקות הספציפית של המשנה. בסדר? ולכן זה משמעות השאלה. שכל הלילות, אנו מטבלים פעם אחת. כלומר, בכל הלילות, אנחנו אוכלים ירקות פעם אחת, מתי? לפני הסעודה. אז זה אני לא שואל. זה ברור לי. והלילה הזאת, שתי פעמים, אכלנו ירקות, לפני הסעודה, כדרכנו, תמיד. אבל פתאום, הסעודה העיקרית, הביאו מגשי ירקות, בשביל המרור. אז על מה הוא שואל? למה אוכלים מרור? שאלה שנייה, בכל הלילות, אנחנו אוכלים חמץ ומצע. הלילה הזאת, כולו מצע. מצעות. למה אוכלים מצעת? שאלה שלישית, בכל הלילות, מצער צלי, שלוק, מבושל. כלומר, אנחנו אוכלים מבושל, כל מיני סוגים. הלילה הזאת, כולו, אך ורק, צלי. אז מה הוא שואל? הוא שואל שאלה, על, בדיוק כמו, הבן הזה בתורה. מה העבודה הזאת לכם? מה זה מהעבודה הזאת לכם? מה הפשרה של הסעודה הזאת? ואכלו את הבשר בלילה הזאת, צלי, אש ומצעות, על מרורים יוכלו. אז מה הוא שואל? למה אוכלים פסח, מצע ומרור? זה הכל. זה מה שהוא שואל. שלוש שאלות. וזה משתקף, מסדר הפסח הקדום, בימי המקדש, שמפיע במשנה, המקורית, הגמורה כבר עדיין הבאה לשינויים, כבר בזמן הגמורה, הגמורה עדיין הבאה לשינויים. חלק מהשינויים. זה ברור שהסבא לא שאלו, כי הסבא הייתה דבר שלא שאלים עליו, כי הוא דבר פשוט, כי הוא תמיד היה, קיצור, לא משנה. זאת אומרת, בעצם, ההגדה שלנו מתחילה בשאלה, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנחנו עושים סעודה, כזאת וכזאת וכזאת, אבל הלילה הזה אנחנו אוכלים מרור, ולכן טיבענו שתי פעמים, ואוכלים מצות ולא שום לחם אחר, ואוכלים בשר צלי של הכבש החמוד, שמונח הוא בשולחן. אז בעצם הוא שואל על סעודת המצווה, על המצוות שבסעודה. כל המושג של כערת הפסח, הוא מושג של גלות, שהוא בעצם משתקף את המצב שאין את הסעודה האמיתית שלמה. אבל הכערה היא כביכול זיכרונות על סעודה האמיתית. בסוגרם אני אומר לכם, זה המשא שלנו עכשיו. בסדר? איפה מופיעה התשובה, לשאלה של הבן? כמובן, בסוף המגיד, מופיע, התנה הרבן גמליאל. הרבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חונותו. ואלו הם, פסח, מצע ומעור. פסח, על שום. ואז הוא מספר את סיפור, שקבל שבו שהוא בחר בעם ישראל, בליל מכת בכרות. מצע, על שום, שלא הספיק בצקם של אבותינו נחמיד, שנגלה עליהם מלך, הלכת מלכים וקבלו שבו הוא גיע להם, מעור, על שם שמרארו המצרים את חיי אבותינו במצרים. למה הרבן גמליאל מדבר בתקיפות? אתה לא יכול לדבר איתי בנחת? הוי שלא אמר שאת דברים על הפסח לא יצא ידי חונותו. פסח מצע מעור, פסח על שם, מצע על שם, מעור על שם. תגיד לי, דבר איתי במה? אני מבין. כי הרבן גמליאל בא להדגיש, אחרי כל המהלך הארוך של המגיד של ההגדה, שאנחנו מחכים סך הכול, הילד, הבן השואל, הוא שואל שאלה על הסעודה. והנה, הרבן גמליאל אומר, בסוף הסעודה, בסוף כל המגיד, צריך לסמן את התשובה הברורה, על כל דבר ודבר, באכילה של המצווה. לכן הדגשתי לכם, שהמה נשתנה המקורי, הוא מה נשתנה, הוא שלוש שאלות ולא ארבע. וצרדי על כל הדרשות שאומרות, שכל הסדר בנוי מארבע. אין בעיה. אני לא קשור על המבנה הזה. אני משנה עכשיו. בקיצור, מבנה ההגדה מאוד ברור. יש סעודה, שבסעודה הזאת יש שלוש, שלושה אבות מזון. פסח מצר מורור. זה שלושה אבות מזון של עם ישראל. עם ישראל ניזון עכשיו, ופסח מצר מוור. הבן בעצם מבקש, להבין את הטעם, מה זה טעם? מה פה רשומי לטעם בעברית? מה עוד? חולש טעם. מעולה. הוא רוצה להבין את הטעם, בתר טעים אשמה. יש גם פירוש שלישי, מנגינה. אבל, נסתפק בשני הפירושים. הוא רוצה להבין את הטעם, של המצא, הפסח והמרור. הוא רוצה להבין, אכלתי, הרגשתי את הטעם בגוף, אבל תן לי, תן לי את הטעם בצורה, של מילים, מעבר לממשות, של הפסח ומצא המרור. חבר אותי עוד יותר. וזה הנושא של הסדר. הנושא הוא לא סיפור צעד מצעם עכשיו. הוא לא שואל לך שאלות פילוסופיות, הוא לא שואל שאלות אגותיות, הוא לא שואל שאלות על פרטים כאלה ואחרים, הוא שואל, מה הסיפור של הסעודה? הוא מבחין, שהסעודה הזאת בנויה משלושה מרכיבים, ובסוף המגיד, אומר הבן גמליאל, אתה צריך להגיע איתו, לפנימיות של שלושת המאכלים, שהם בעצם נאכלים ביחד, זה בעצם הסעודה. במיוחד הלל, שהיה קורא פסח, מצע ומרור, אז זה ממש היה ביחד, אז תסיר לי את הסוד של הסעודה. בשיעור אחר, אני צריך להסביר לכם, מה המשמעות שהשאלות השתנו, וניהו משלוש ארבע, וארבע האלה יש בהן שאלה חתיר דעה, באה שאלה אחרת, כל זה יש מה להסבי, לא שאני לא איזה קראי, שרוצה רק לחזור עתיק אחורה, אבל צריך להתחיל מהיסוד. עכשיו, זה היה מבנה הבסיסי של הסדר. הבן שואל על הסעודה, ורבן גמליאל עונה לו בסוף המגיד. לכן כבר אנחנו יכולים למצוא ציור כזה, פה הוא שואל, למה אוכלים פסח מצע ומרור? לפי כתב היד העתיק של המשנה, רק זה מה שהוא שואל. ופה אומרים לו, פסח על שם מצע, על שם מרור על שם. זה מאוד משמעותי, אני מסוגרם אומר, שכנראה פסח מצע ומרור, זה שלושה אורות, שהן מחיים אותנו. כפי שכתל הרב רוק בעולת ראייה, שהמצע זה קשור לכוח הנשמתי של עם ישראל, המרור קשור לכך שעם ישראל תמיד רחוק מהשלמות, וזה חלק משמעותי בחיינו, שהמרירות קשורה. המרירות אומרת שתמיד אני רחוק, אבל המצע אומרת שאני מאוד קרוב. והפסח זה בעצם הבחירה בעם ישראל, זה הגוף של עם ישראל. יש כמה משהו על מה לדבר, זה הנושא, מה מזין בעצם שאני רוצה להגיד, שזה שלושת אורות המזון, עם ישראל ניזון מזה, אם אתה רוצה לדעת מה תמון, איזה כוחות יש בעם ישראל, זה שלושת הכוחות הללו. אבל את זה צריך עוד דענות. אז מה יש באמצע? אז לפי מה שאני אומר לכם עכשיו, היה צריך להיות שאלות מה השתנה, ומיד לקפוץ לרבן גמלין. וככה היה הסדר מקוצרר. נכון? זה מה שאמרנו. מה העבודה הזאת לכם? התורה זה ככה, הסדר של התורה, והיה כתבו לארץ, אמרו עליכם מה העבודה הזאת לכם, כלומר, מה השתנה הלילה הזה, שוכנים בפסח, מצא ומרור, ואמרתם את רבן גמליאל, פסח על שם הפסיחה. כמו כתוב כאן, אפשר להוסיף, מצא על שם הגאולה, ומרור על שם הרחוק מהגאולה. אבל היהודים, כן? כמו שאמר רבי לוי יצחק ברדיטשב, אמרת לנו בראש השנה, לתקוע תקיעה אחת, זה עשינו מזה מאה קולות. אז גם פה, עם ישראל כמובן, מרחיב ומרחיב ומרחיב. מה יש בהרחבה הזאת? מה יש בפנים? שימו לב טוב. המגיד מחולק, אחרי שהבנו את ההתחלה, והנשתנה, המגיד באמצע, מחולק לשני חלקים ברורים. בסמנך, עד שירת והיא שעמדה, ומי והיא שעמדה, והלאה. כן? תסתכלו בהגדה, ואחר כך תבחנו את זה. יש לך הגדה עם המון פירושים, איתך אתה לא יודע. אתם תסתכלו אחר כך, ותראו. כל ההגדה, עד… יש לי טיפ להגיד לכם, כשתהיו אבות ויהיו לכם הרבה ילדים, אתם יודעים ש… סדר פסח זה אתגר עצום, למי שעורך את הסדר. משום ש… יש… הכיתה שלך, כלומר, המשפחה שלך, והעורכים, זה מה שנקרא כיתה הטרוגנית. זאת אומרת, זה לא שכולם עכשיו, זה לא כמו הסדר בבני ברק, שיושבים שם רבי עקיבא וחבריו, ויש להם תלמידים, ואלה, זה סדר חבל על הזמן. אלא יש לך, בעורכים שלך, רב גילאי, רב מגדרי, על כל השכלה הדתית. מה, אתה יכול עכשיו להתחיל לעשות שיעורים פה, ולהתחיל זה? זה לא הולך, לכן תדאגו לפניכם. שיהיה, לאיזה אגדה אחידה, שיש בה רק את המלם. תקנו מיליון סוגים של אגדות, עם כל מיני ציורים, יש איזה תחביר לעם ישראל, שכל מיני אומנים וכל מיני מעלי רעיונות השקיעו את הכל באגדה. אגדות כאלה ואגדות כאלה, אפילו נכתבו מחקרים על ציורי האגדות של פסח. תקנו, תשיגו מחנויות ספרים עתיקות, מספרים חדשים, כל מיני אגדות, כדי שמי שלא כל כך מצליח להיכנס לדיבורים שלך ועניינים שלך וכל זה, יש לו כל מיני דברים להסתכל עליהם. ואז ככה הוא, אני לא יודע איך ידעת, הוא מסתכל בציורים שצייר מישהו בפרובנץ בשנת 1200 לספירה. נחמד.

המשמעות של "והיא שעמדה" אז אמרתי, "והיא שעמדה", ומי ש… מה ההבדל בשני החלקים האלה? החלק הראשון, "והיא שעמדה", הוא בא להסביר לנו מה המשמעות של הסיפור. מה זה הסיפור? סיפור יציאת מצרים. כלומר, זה כמו למשל, שאני אשאל אותך, תגיד לי, מה השעה? ואתה מתחיל להגיד דברים, ואז, אחרי הכל, והשעה היא שש וחצי. כן? למשל, היה גרוע. אבל, כעיקרון, יש לי סיפור לספר לך, אבל אני צריך לעשות פרסומת לסיפור. תראה איך אתה נופל על מישהו, הוא מתחיל לספר לו סיפור, ובכמה דקות הוא מתאייף. אבל אם אתה אומר לו, תשמע, אני הולך לספר לך סיפור חשוב, מה זה חשוב? והוא כל כך חשוב, והוא וואו, והוא מדהים, אז אחרי זה, עכשיו הוא יתחיל לשמוע את הסיפור. "והיא שעמדה", פסקה אחרי פסקה, לספר את מעלת הסיפור, איך הסיפור הזה מסוגל לפעול, איך הוא קשור לכולם, איך הוא קשור לכל ההיסטוריה, איך הוא קשור לכל הקבוצות השונות, לכל הכוחות השונים. זה מגיע עד "והיא שעמדה". "והיא שעמדה", אחרי "והיא שעמדה", אז מתחיל הסיפור. "והיא שעמדה" עצמו, זה נקרא שירה. איך אני יודע איך זה נקרא שירה? כי באגדות כתוב, לחסות המצות, אנחנו מדברים את כוס היין. יין, אין אומרים שירה אלא על היין. ולכן גם כן, יש הרבה לחנים ל"והיא שעמדה". כמה לחנים אתם מכירים ל"והיא שעמדה"? יש איזה עשרה לחנים. אתם מכירים את הלחן העצוב, הנוגה, של יונתן רזיאל. אבל יש גם את הלחן של הגנים, שהישראלי ביותר. אבל יש עוד הרבה לחנים. יש לך על מקסים של חב"ד, ויש לך על כזה, ויש לך על אחר. יש כעשרה לחנים.

מבנה ההגדה אז כמו שאנחנו אומרים, ההגדה בנויה מארבעה חלקים. לא שווים. החלק הראשון, מה נשתנה? החלק הרביעי, אבל גם נהיה, שונה למה נשתנה. מה נשתנה, מתכתב עם… הוא שואל את השאלה, והתשובה נופלת פה. הכדור נופל פה. באמצע, יש את הסיפור עצמו. הוא הרקע לתשובות. אבל הרקע הזה בא בשני חלקים. אז זה הסיפור חשוב. "והיא שעמדה", ואז מספרים את הסיפור. איך מספרים את הסיפור? תשובה. זה ממש נחמד. איפה כתוב סיפור יציאת מצרים בתורה? סיור יציאת מצרים בתורה כתוב כמה פעמים. אבל הוא בעיקר כתוב בשני פעמים. שתי פעמים. פעם אחת, סיפור יציאת מצרים כתוב בלייב. שידור חי. סיפור יציאת מצרים כתוב בשידור חי. בספר שמות. ספר שמות זה שידור חי. המצלמה של התורה נמצאת במצרים ורואה את כל התהליך מהשיעבוד ועד הלילה הגדול והליכה אל סוכות וההמשך אל קריאת ים סוף. זה מאוד ארוך. זה פרשת שמות. פרשת וארא. פרשת בא. אפילו פרשת בשלח.

סיפור יציאת מצרים בספר דברים פעם שנייה משמעותית זה כתוב לא בלייב, אלא בספר דברים. לא לדור שיצא ממצרים אלא לבנים שלהם שנולדו במדבר. או שהיו ילדים. וזה כתוב במצוות הביכורים. ובאו חכמים ואמרו לנו שסיפור יציאת מצרים בליל הסדר לא מספרים דרך הסיפור בלייב דרך סיפור ספר שמות אלא מספרים דרך סיפור ספר דברים. כלומר דרך מצוות ביכורים או ליתר דיוק מצוות מקרא ביכורים. בואו נזכר מצווה הזאת. בכל קיץ בקיץ. מתי יש פירות? בקיץ. לא לקנות ענבים בחורף. הם מדרום אפריקה. הם לא טעימים. אם אתה קונה אותם אתה מחמיץ את כל העניין של לראות את הענבים מתחדשים. איפה שהחיינו שזכינו לענבים החדשים מה זה? בכל הערכנים נפסו לעניין הנלוז הזה והם הוכחים לי ענבים בחורף. בסדר? פירות יש בקיץ. תאנים, תמרים, ענבים ורימונים מהם מביאים ביכורים. ומביא הביכורים כשמרכז ולב הבאת הביכורים היה בימי אב אלול מביא הביכורים, מגיע לבית המקדש ועומד עם התנא ואומר לקב"ה: רבנו של עולם, אני סימן, אני עדות לקיום ההבטחה. הנה, כל מה שדיברת התממש. תראה, אני נטוע בארץ ישראל ויש לי פרי שמתחדש משנה לשנה והבאתי אותו לירושלים כי ימת את מה שהבטחת. המסע של עם ישראל הגיע לסיומו. זה המבאת הביכורים, נכון? זה בקץ השנה. הקץ השנה מרמז אחרי את הימים ששם יש פירות, שם מתנגעים על השם והעונג על השם וגיע דרך הפירות. החכמים האלה הם חכמים שחיים בדור של אחרי החורבן, עובר אל הדור של מרד בר כוכבא. אני לא יודע אם זה היה לפני המרד או אחרי המרד, לא ברור לגמרי. יכול להיות שיש איזה חוקר שיגיד לכם ראיות לכאן ולכאן, זה ברור. אבל מדובר בתקופה הראשונה אחרי חורבן בית המקדש. יש הרבה מקום להגיד שהסדר הזה היה סדר שבעצם עסק בשאלה הגדולה: איך ממשיכים? תדמיינו לעצמכם, סתם אני אומר את זה רק בשביל לסבר את האוזן, היו לא תהיה, תראו לכם שמדינת ישראל נחרבת, חס וחלילה. אנחנו חוזרים לגלות, מי שהיה בפולין עובר למרוקו ומי שהיה במרוקו עובר לפולין, חס וחלילה. זה דבר מוזר. זה מה שאמרתי עכשיו. אנשים באים ליום העצמאות ושואלים את עצמם מה עושים. אז אפשר להגיד כביכול שזה לא אותו דבר, אבל במידה מסוימת הם נמצאים בשנים שעם ישראל אחרי חורבן המקדש, מה עושים? הדברים מתעצבים פה.

משמעות קריאת שמע עכשיו היו מספרים כל אותו הלילה עד שבאו התלמידים ואמרו להם: "מגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אם ניקח את הסיפור הזה כפשוטו, התלמידים האלה מאוד מעצבנים. אנשים פה מדברים דברים גדולים ועכשיו הם באים עם איזושהי שאלה הלכתית. לא שאלה כאילו, קודם כל מה יש פה? רבנים תמיד מלאיזים בבני ברק שלא הרבנים מחליטים על העסקנים של יד הרבנים. יש כזה ככה אסתיים אומרים. אני לא יודע אם זה נכון זה לא נכון, אבל התלמידים האלה גם כן מה? מה הגיע הזמן? אפשר לחכות. מה זה מודיעים להם מה קורה שם? לי יש כל מיני ציורים, כל מיני אגדות. אמרתי לכם להביא אגדות עם ציורים כשתהיו אבות. כל אחד פה יהיה אבא לחמישה עד עשרה ילדים בעזרת השם. כשתביאו אגדות תשאירו לב על הציורים. לי יש תקוע לי בראש ציור מסוים. שם יש איזה מרתף, לא יודע למה אני מדמיין. למה שלא נכנס לשאלה הריאלית איך זה בדיוק היה? אני רוצה לתת לכם פירוש את יסודו ראיתי באגדת המקדש של הרב ישראל אריה. שימו לב טוב, אבל זה מעורב עם כל מיני דברים. יש קריאת שמע של ערבית ויש קריאת שמע של שחרית. מה ההבדל ביניהם? כותב על זה הרב קוק בעיניה ממש בתחילת עיניה. אתם יודעים דבר שכתוב בתחילת ספרים הרבה למדו אותו. זה לפני שאתה הפסקת ללמוד את הספר. בתחילת עיניה כתוב שם שקריאת שמע של ערבית זה קבלת עול מלכות שמיים של ערב, של לילה, של גלות. יש לעם ישראל תפקיד בגלות, יש משמעות לעבוד את השם בגלות.

גאולה וקריאת שמע וכשעם ישראל יוצא לגלות הוא צריך להיכנס לעול מלכות שמיים של לילה. זה התכנסות, זה הליכה למחוזות רוחניים יותר. בואו נפרד. עכשיו יש קריאת שמע של שחרית. מה זה קריאת שמע של שחרית? זה קריאת שמע של גאולה. זה מה שנקרא עלייה מתורת הגלות לתורת ארץ ישראל. זו תורה חדשה של ארץ ישראל, חדשה עתיקה. זה קבלת עול מלכות שמיים של ארץ ישראל של גאולה שקשורה יותר לבניין החיים, שיורדת לחיי החומר, לגאולה ולארץ ישראל. עכשיו כתוב בספר הזוהר שסיפור יציאת מצרים זה לא רק סיפור זיכרונות ונוסטלגיה, אלא הסיפור מעורר את הגאולה. בלילה הזה אנחנו לא חוזרים על הסיפור הישן ואולי לכן אנחנו לא חוזרים לפרשת שמות אלא למקרב עיקרויים. אנחנו כאילו חיים מחדש את הגאולה של עם ישראל ואנחנו מגלים אורות שלא התגלו עד היום בסיפור יציאת מצרים. ומה התפקיד של סיפור יציאת מצרים? לעורר את שאיפות הגאולה בליבנו. המספר את סיפור יציאת מצרים הוא מצטייד בכוח לצאת אל הגאולה.

סדר בבני ברק ועכשיו אני רוצה לתאר לכם בצורה הצגתית איך היה הסדר בבני ברק. תחשבו עכשיו על רשימה של האנשים האלה: רבי אליעזר ורבי יהושע הם הכי זקנים שם, רבי טרפון העשיר והחכם, רבי עקיבא גדול התנאים, דווקא הוא יחסית תלמיד שם, רבי אלעזר בן עזריה עם העולם המלכותי העצילי המנהיגותי שלו. כלומר מדובר שמאפשר להתרגם את זה בלשוננו ככה: מה עשה ברבי מלובביץ'? הוא ברב קוק, הוא ברב עובדיה יוסף, הוא ברב אלישיב שהיו מסובים בבני ברק. זה הסדר שם, זה פשוט לסבר את אוזננו. עכשיו כמובן שהם מדברים על סיפור יציאת מצרים, כלומר סיפור יציאת מצרים שלהם. כלומר הם מדברים על הסיפור של גאולת עם ישראל במצרים שהיא המודל לכל הגאולה והם מגלים משם את האורות של הגאולה. מה זה גאולה? מה המשמעות של הגאולה? והם התלמידים, מעניין מי התלמידים שם. סליחה, אני רואה רבי שמעון בר יוחאי כי הוא התלמיד המובהק של רבי עקיבא. והם התלמידים ושומעים כל אותו הלילה. הלילה הרי מה זה גלות? בגלות מספרים בונים את הכוחות ואז מגיע פתאום הרגע שבו רבי שמעון בר יוחאי בראש התלמידים או מישהו אחר, לא יודע, דפק על השולחן ואומר: רבותינו שימו לב טוב, כל ההגדה זה אבות ובנים, פה זה משהו דומה, רבנים ותלמידיהם זה גם סוג של אבות ובנים. רבותינו, הוררתם אותנו להיגאל, הגיע הזמן כי קריאת שמע של שחרית והוצאים.

הקשר למרד בר כוכבא זה כבר לא יודע למרד בר כוכבא. אני מאוד כועס על ההיסטוריונים שמזלזלים במרד בר כוכבא. בתוכנית הקשה והנוראית של "איך זה יהודים באים" זלזלו במרד בר כוכבא. הייתי קטע עצוב מאוד בשבילי. מדיחה מדיחה, מדיחות האלה הן לא טובות. להתבדח זה מסובך. התשוקות של הגאולה שנתעוררו בסדר בבני ברק עוררו את התלמידים לצעוק: הגיע הזמן כי קריאת שמע של שחרית. והם ידעו את הפירוש של הרב קוק שהכוונה היא כמו השיר של אהרון רזאל לפני המון שנים: "הגיע הזמן הגאולה, הגיע הזמן הגאולה". מכירים? זה מה שהם אמרו בצם. הגיע הזמן כי קריאת שמע של שחרית פירושו הגיע זמן הגאולה. ולכן כמו שאמרתי לכם, אני מסכם, החלק של המגיד בנוי מארבעה חלקים לא שווים בכמות: מה נשתנה? הרים את הכדור של השאלה, שאל על הסדר. התשובה תפס רבה על גבילת הכדור פה ואינה פסח מצה על שום באמצע כדי לענות לך תשובה על השאלה כדי להבין את סוד החיים של עם ישראל שזה סוד ההזנה של עם ישראל. מה עם ישראל בנוי? אתה צריך לשמוע פה את הסיפור שלנו. מה הסיפור שלי? קוראים לזה היום במילה מודרנית: מה הסיפור שלי? נרטיב. אם תגידו נרטיב, מה הנרטיב שלנו? ואז אתה אומר רק שנייה אחת, אבל הנרטיב הזה תבין כמה שהוא חשוב. ולכן יש קודם כל חלק שמקדישים לחשיבות שלו שבלב הסיפור של בני ברק. ואז והיא שעמדה. לא ניתחנו פה את כל האגדה הזו, אין זמן. ואז מגיע הסיפור עצמו שהוא דרשת "ארמי אובד אבי". לא התייחסנו להקדמה לפני מה נשתנה שזה קרפס יחץ, לא התייחס לזה עכשיו אבל זה נושא מסתורי מאוד. לא התייחסנו לחצי ההלל ולברכת הגאולה שאומרים אחרי המגיד כי זה כבר לא חלק מהמגיד. לא התייחסנו למה שקורה בחצי אחרי הסעודה כי החלק הראשון שלפני הסעודה הוא בסוד גאולת מצרים, בסוד משה רבנו, והחלק שאחרי ההגדה הוא בסוד גאולה של העתיד לבוא, בסוד אליהו הנביא.

מיקום בני ברק העתיקה לסיום סיפורו של מקום היכן נמצאת בני ברק? תשובה: לא בבני ברק של היום אלא בצומת מסובין. מה יש מול צומת מסובין? על צומת מסובין יש שם משהו מאוד גדול, הר גדול. איך הוא נקרא? תל חירייה. זה לא קשור לזה שפעם זה היה הר זבל, לא קשור. חירייה בערבית זה תל טוב, כן. ושמה היום קוראים לזה פארק אריאל שרון. כדאי לבוא לשם עם הילדים כשיולדו לכם ילדים. יש לכם שתי משימות: גם לקנות להם הגדות וגם להביא אותם לפארק אריאל שרון כי זה פארק של מחזור. ושמה נמצא תל בני ברק העתיקה. בסדר, זה בערך עשרה קילומטר דרומית לבני ברק של היום. יש שמה נמצאים ממש. כן, הבנתי שהשיעור דרד הוא עבר ארכיאולוגיה.