אחר הצהריים טובים. לפני כעשר שנים הרב בנייה הביא לי חוברת של הרב יהושע ביסמות. מי זה הרב יהושע ביסמות? היינו אצלו באר חומה, וכמו שגם מי שהיה כבר שמע אותו שם, כבר בנחישות ובעוצמה שהוא דיבר על שני דברים: דיבר גם על לימוד קבלה מצד אחד ומצד שני על עניינה של מדינת ישראל, מלאכות ישראל המתחדשת וכו'. אז לפני כמה שנים הוא כתב חוברת כזאת שבה הוא ריכז קצת מקורות בעניין הזה. אז אני ככה לקטתי קצת, ודאי שכדאי לראות את כל החוברת. היא לא כזאת, יש לי אותה, לא יודע אם היא נמצאת בישיבה. זה כזה משהו פנימי כזה, לא ממש יצא בצורה מסודרת.
יום העצמאות וספירת העומר המקורות הראשונים עוסקים בקשר שבין יום העצמאות (סוגריים יש גם יום ירושלים, תכף נראה) אבל קודם כל יום העצמאות בהקשר של ספירת העומר. הרי אנחנו יודעים שספירת העומר זה ימי דין, כי הרי לפי האריז"ל בלילה הראשון של פסח הייתה הערה מאוד מאוד גדולה ממקום מאוד גבוה, ולאחר מכן כל המוכין דגדלות האלה נלקחו. בספירת העומר אנחנו בעצם בונים את הכל מההתחלה לאט לאט לפי סדר הימים וכו'. ובאופן כללי הימים האלה הם ימי דין. כמובן שאחר כך יתחבר עניינים רבי עקיבא ותלמידי רבי עקיבא ועוד כל מיני דברים כאלה, אבל מבחינת הקבלה, מבחינה רוחנית, בעצם כבר בשורש יש בחינה של דין בימי הספירה. ואז מביא פה במקור הראשון, אתם יכולים לראות מהאריז"ל בספר מחברת הקודש דף כ"ד בעניין ספירת העומר ליל כ' בעומר. כן, סוגריים זה כמובן יום ה' באייר. אגב, זה רק השנה יוצא כי כל השנים שיום העצמאות יוצא שבת שישי עניינים אז כל הזמן מזיזים את זה אחורה קדימה. זה קצת מבחינה רוחנית זה קצת בעיה כי היום הזה יש בו עוצמות מאוד מיוחדות, אבל השנה צריך להרגיש את המיוחדות. זה באמת יוצא ביום העשרים של ספירת העומר. כותב הארי שהתיבה מתוך ארבעים ותשע תיבות המזמור הוא "יסמכו". כן, הרי יש לנו את המנצח במגינות וכל יום זה זה, אז המילה העשרים היא המילה "יסמכו", שזה ביום העשרים. יש לו פה בסוגריים עוד נעזוב את זה כרגע. חמש אותיות של המילה "יסמכו" זה מכוון כנגד ימי חמשת ימי חול המועד, שזה ימים שמחים בספירת העומר. ספירת העומר כמו שאמרנו זה ימי דין באופן כללי, אבל ימי חול המועד פסח זה ודאי ימים שמחים. יש את הראשון תשבי ויש חמישה ימי חול המועד. המילה "יסמכו" יש בה חמש אותיות וזה מכוון כנגד חמשת ימי חול המועד שבהם שמחים. אבל זה סוגריים, אז חמשת ימי חול המועד ויום העשרים לעומר והוא יום העצמאות.
הקשר בין יום העצמאות לשבועות ממשיך שם הארי וקצת דברים קבליים לא כל כך קשה לבין אותם, אל רק בשביל ככה למה שנקרא לקבל את הרושם. והנה יום זה הוא תחילה לשלושים יום שלפני עצרת ששואלים ודורשים מעניינו. הרי ספירת העומר ארבעים ותשע יום, אז היום העשרים זה בעצם היום הראשון מהשלושים יום שלפני שבועות. זאת אומרת תורידו מארבעים ותשע עשרה אז נשאר שלושים. זאת אומרת שהיום העשרים של ספירת העומר הוא היום הראשון ושלושים יום לפני החג דורשים מעניינו של חג. זאת אומרת שהיום הזה הוא בעצם מתחילה הערה של שבועות שזה גם מבחינה של שמחה, שמחת הרגל, קבלת תורה. אז זה גם ביום העשרים. ופה מושג קבלי שלא יודע להסביר אותו עכשיו בטח לא בצורה שאני יכול להסביר. וכאן נגמרו ג' מוכין דזעיר אנפין: חב"ד, חב"ד זה חוכמה, בינה, דעה ואחר כך יש לנו את השבע התחתונות ויש בו תחינה. עכשיו מה זה ויש בו תחינה? מה זה תחינה? איזה מילה זה מזכיר לכם תחינה? מה? איזה מילה קרה בסדר התפילה שלנו של שחרית? תחנון. ובכל זאת יש בו תחינה כלומר בכל זאת אומרים בו תחנון. מה הוא רוצה להגיד? שבעצם לא היה צריך להגיד תחנון כאילו למרות שאמרתי לך שזה בחינה תסמכו וזה היום השלושים זה וזה נגמרו להיכנס החב"ד של דזעיר אנפין שזה משהו באורות הקבליים בכל זאת אומרים יש בו תחינה כלומר בכל זאת אומרים בו תחנון. למה? כי הוא חציו דעת כי הדעת הוא חציו חסדים וחציו גבורות. בקיצור בגלל שיש פה גם קצת בחינה של גבורות אז לכן אומרים תחנון. אז הוא מסכם לראה מדבריו שהוא מתנצל שיש בו תחינה שהרי בשאר הימים לא ציין אם יש תחינה או לא והיה ראוי שלא יהיה בו תחינה. כלומר בעצם הארי אומר לפי כל מה שאמרתי אז לא היה צריך להיות תחנון ביום הזה עוד לפני שהיה יום העצמאות לפני שהיה כלום לא היה צריך כי זה היום העשרים בספירת העומר זה יום שמח. אבל בכל זאת למה בכל זאת אומרים תחנון הוא איכשהו מתנצל מסביר כי הוא לא לגמרי חסד גמור יש פה גם קצת כי הדעת כידוע יש בו חמש חסדים וחמש גבורות ובגלל החלק של גבורות אז לכן אומרים ובדיוק ביום הזה נופל יום העצמאות זה כמובן דבר פלא פלא עצום.
תלמידי הגר"א ויום העשרים בעומר עכשיו שנבין שזה לא רק היה משהו כזה רוחני וארטילאי תראו במקור שלוש תלמידי הגר"א ביום כ' בעומר הייתה התחלת פעולתם הכבירה ביסוד היישוב בירושלים בשנת ת"ר ק"ע ב' זה לפני 211 שנה הניחו את יסוד של בית מדרש של יהוא בירושלים. השם הגר"א כלומר תלמידי הגר"א כידוע עלו לארץ לפני יותר מ-200 שנה. לא להתבלבל, הציונות לא התחילה בעלייה ראשונה ושנייה ושלישית. יש לנו פה עוד כמה תחנות משמעותיות מאוד לפני כן. אחת מהן זה עלייה תלמידי הגר"א והם כיוונו וכך כתוב בספרים של תלמידי הגר"א שהם כיוונו פתחו איזה בית מדרש בירושלים על שם הגר"א הם כיוונו לעשות את מה שנקרא את חנוכת הבית מתי עשו את זה? ביום כ' בעומר כי הם ידעו שיום כ' בעומר בתוך ימי ספירת העומר זה יום של שמחה יום של ישמחו וכן הם עשו את זה ביום הזה. אם כבר עוסקים בגרא אז תראו במקור 2 הימא שכתב הגר"א ספר מדרש שלמה עמוד 52 פרק 2 ספירת העומר ימי העומר הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה אך לעומת זאת הם רגישים יותר להתדבקות הקליפה וזהו אותם שבימי הספירה צריכים להיזהר ביותר מחברות הרעה ומדברי סכנה אף אחד פה אין חברות הרעה אז אין בעיה אבל צריך להיזהר מכל מיני דברים ששאר השנה בסדר זהירות מיוחדת זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם והם יום העשרים בעומר ויום ארבעים ושניים בעומר כידוע ליודי חן חן ראשי תיבות רוחמת אני סתר אז יודי חן יודעים ראינו את הארי כן ראינו את הארי, הארי דיבר רק על יום כ' בעומר עכשיו הגר"א אומר לנו זה לא רק יום כ' בעומר אלא זה גם יום מ"ב לעומר. בסוף מקור חמש בחלק השני שים לב איך הקב"ה זיכה אותנו שבשעת השח דווקא הכריזו על עצמאות המדינה וכל אומות העולם תמכו. אז כן, היה רוב של שני שליש, לא כל, אבל היה רוב וגם בהחלטה עצמה ניסים. ואילו חיכינו היום, שנת תשעים עין בית, שהוא כותב את זה לפני 11 שנים, לא נותנים ליהודים לבנות בארץ ישראל וכל העולם רוגש ורועש כשבונים בית בארץ ישראל. היום לא נותנים לנו אפילו לחיות בארץ ישראל. מי שאינם רואים צריך להוסיף הודעה על הודעה שהכריזו אז באותו יום על עצמאותינו שבאמת היה אז נס גדול כל כך והנס הזה בכל שנה מקבל משנה תוקף. זה לא מובן מאליו בכלל. כל מי שיודע מה זה האום היום וכבר הרבה שנים כבר בן גוריון אמר על האום "אום שמום". כן, זה ידוע שבן גוריון אמר "אום שמום" ואמר הגויים לא חשוב מה הגויים אומרים, חשוב מה היהודים עושים. גם אז פעם היו מנהיגים כאלה עם אומץ כזה. אבל זה מדהים כאילו זה ממש איזה מין חלון הזדמנויות. אפשר להסביר אותו גם מבחינה רציונלית אחרי השואה וזה אז קצת ריחמו עלינו. יש כאלה גם בטח שאמרו לעצמם בסדר, מלא זה לא יחזיק מעמד. הערבים גם ככה יאכלו אותם לארוחת בוקר. בסדר, אז ניתן להם, זה יסתדר כבר אחר כך שזה ייגמר לבד לא בגללנו. אבל יאללה נצביע וניתן להם. אבל נצביע וניתן להם. בסוף הדבר הזה לאורך דורות זהו. הוא קובע פה אחר כך כבר ברגע שמתחיל העסק אחר כך הם יכולים לצעוק כן תבנו לא תבנו גמרנו זהו אנחנו כבר עצמאים אנחנו כבר מתחילים להתנהל בצורה עצמאית ולכן מקום לשים לב ככה להערה הזאת.
קידוש השם ועצמאות ישראל אז זו הנקודה הראשונה. נקודה שנייה שאפשר נראה קצת פה כמה מקורות בעניין הזה זה להבין את הקידוש השם עצום שיש במושג שהוא כבר מושג קבלי בחיים מסוימת שזה נקרא אילוי המלכות. אילוי המלכות כלומר שעם ישראל הדבר הפשוט בעצם הדבר הפשוט הזה שמרוב שהוא ככה אנחנו חיים אותו אנחנו לא יכולים להבין את גודל המשמעות שיש פה מבחינה רוחנית. אז קודם כל נתחיל עם הדבר הכי פשוט שכולנו מכירים. תראו רגע במקור תשע. כן ידוע הרב "אם הבנים שמחה", הרב תיכני נהרג בשואה ומה שכתב הוא מה שהיה לאחר השואה שביקשו מהאום ונתנו לנו רשות להקים מדינת ישראל. הוא ראה בהפטרת פרשת פרעה יחזקאל המדווה מה שכתוב שם חילו לשם הנורא בהיות עם ישראל בגלות שאז אומר הנביא ואייבו אל הגויים אשר באו שם ואייחללו את שם קודשי ואמר להם עם השם אלה ומארצו יצאו. בחזרת עם ישראל לערב בזמן קצר כמה מיליונים אין לך קידוש השם גדול מזה. ועוד הצלחת עם ישראל בהקמת המדינה והשיגים עצומים בצבא, ביטחון, כלכלה, רפואה, טכנולוגי, מחשבים ועוד שאין לה אח ורע דבר שלא היה מעולם באף מקום בסדר גודל מצומצם כאלה וזה מוכיח את אמת התורה והנביאים וסותר את כל האסלאם והנצרות. אין יותר קידוש השם מזה ושמחה לשכינה ואיך לא נחגוג את זה. כלומר, אז קודם כל הרמה הפשוטה זה גם כידוע כותב הרב סולוביצ'יק מאמר מפורסם שגם כמי שלא מכיר כדאי ככה זו הזדמנות בימים האלה להשלים את זה מאמר "קול דודי דופק" של הרב סולוביצ'יק בשנת למניינם 1954 בארצות הברית כותב מאמר כמה דפים על משמעותה של הקמת מדינת ישראל וכותב שזה סותר באופן מוחלט גמור את כל התפיסה הנוצרית שאומרת שבעצם בטלה מלכות מישראל העם ישראל נבחר עכשיו הנוצרים נבחרו במקום העם ישראל ואין יותר מדינה ואין יותר לאומיות ישראלית וכדומה וכמובן שהכרזת המדינה והעצמאות ובוודאי כל האומיות והפיתוח שיש אחר כך זה קידוש השם עצום בצורה הכי פשוטה. נבואות הנביאים חילו לשם כשעם ישראל בגלות קידוש השם כשעם ישראל בארץ וקידוש השם רק מה שהוא מוסיף פה כן הרב תיראה "אם הבנים שמחה" כבר כותב את זה עוד בשואה הוא נהרג בשואה כמובן הוא כבר כותב שזה מה שצריך להיות וזה מה שנכון וזה מה שקורה רק סימון אברק לתוספת שהוא מוסיף פה שזה שמחה לשכינה כלומר יש בקבלה מושג כזה של אילוי המלכות המלכות זה השכינה ויש חיבור בין השכינה שזה דבר מאוד רוחני אבל השכינה בעצם היא מתגלה בעולם דרך כנסת ישראל דרך עם ישראל וכשעם ישראל חוזר לארץ אז זה אילוי לשכינה וכשעם ישראל לא בארץ אז הדבר הזה הוא צער השכינה זה צער מאוד מאוד גדול לשכינה. לא יודע אם יצא לכם לראות ביום השואה הראו לי סרטון קצר של הרב דרוקמן זכר צדיק לברכה בכיסא גלגלים אני חושב לפני שנה או אולי שנתיים בכיסא גלגלים כבר במצעד הזה שם באושוויץ ביום הזה ואז הוא ככה צועק והוא אומר גם כי אלך בגץ המוות לא יירע רע כי אתה עימדי מסביר הרב דרוקמן הוא אומר ללכת בגץ המוות אני לא מפחד אבל מה קשה לי כי אתה עימדי רע לי כי אתה עימדי זאת אומרת זה שאתה נמצא בגץ המוות זאת אומרת זה שהשכינה נמצאת בגץ המוות זה מה שרע לי זה מדהים זה כאילו לא הפשט של הפסוק זה כאילו לא מפסקים את זה ככה גם בגץ המוות לא יירע רע כי אתה עימדי אז אני לא מפחד מהרע כי אתה עימדי הוא אומר הרב דרוקמן אני חושב שזה מהרב צביודה הדבר הזה לא יירע אני לא מפחד אליכם בגץ מוות ברור שאתה עימדי כי אני הקדוש ברוך הוא איתי בכל מקום אבל מה רע לי מה כואב לי שאתה עימדי זה כתוב הרבה בספרים שכל יום בתפילת 18 כשאנחנו מתפעלים לישועתך את סמר דוד אבניך מרת הצמיח וקרנות תרוב לישועתך כי לישועתך כיווינו כל היום אז בפשט לפחות אני הרבה שנים ולפעמים גם כשאני שוכח אז אני ממשיך להתפלל ככה לישועתך אני מתכוון שתעזור לי ותעזור לנו לישועתך כיווינו כל היום אבל מה צריך להתכוון שם באמת לישועתך לישועה שלך מי זה אתה זה השכינה כלומר הפנייה לפנייה לשכינה היא שכשעם ישראל נמצא בגלות אז השכינה בגלות כל מקום שגלו ישראל הגמרה במגילה כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עם ההם אז השכינה נמצאת בגלות וזה צער יש לה צער מאוד גדול כי היא רוצה היא רוצה את הדבר הנכון את הדבר האמיתי היא רוצה להיות בארץ ישראל היא רוצה להיות עם עם ישראל בארץ ישראל ואז היא שמחה וכשזה לא אז יש לה צער מאוד גדול.
צער השכינה בגלות הוא מביא פה מהזוהר תראו במקור 6 הוא מביא פה מהזוהר כל צופה יכנסו כל יחדיו ירננו כל צופה יכנסו כל צופה יכנסו אלא אליין אינון דמצפן אליין אינון דמצפן אלה שמצפים מתי ירחם קודשא בריך הוא למבנה ביתי מתי הקב"ה ירחם ויבנה את ביתו נשאו כל יסאו כל מבעלי כאילו לחור המשהו עתידי מהי נשאו כל אלא שימו לב עכשיו כל ברנש דבחי וערים קלי על חורבן ביתי דקודשא בריך הוא זכי למד יכתיב לוותר יחדיו ירננו וזכי ועזקה לראות למחמי בישובה בחדוותה עזקה לראות את היישוב בשמחה זאת אומרת מי שנסע כל שימו לב כל צופה איכ מי שמצפה לגאולה יסאו כל זה בלשון עבר לא לשון עתיד יסאו כל נשאו כל הכוונה היא כל של בכי מי שבחה מי שנסע כל על צער השכינה יחדיו ירננו הוא הזכה לשמוח בשוב השם ציון אז הוא הזכה לשמוח זה כמו הגמרא שמי שמרחם מי שכל הם מתטבל על ירושלים הוא רואה ורואה בשמחתה זאת אומרת מי שכואב את צער השכינה כשהיא לא באיזה הוא הוא זה שיזכה לשמוח שמחה גדולה מי כשהשכינה חוזרת לציון וזה המציאות של פה בסוף תכנו לראות משהו שיש עילוי גדול ובסוף מקור שם למטה אגב באמצע יש עוד משהו בקבלה לא ניכנס כי באמת קשה להבין משהו שיש משהו גדול מאוד למלכות בחזרת עם ישראל לארצו ודאי שיש חובה גדולה לשמוח ולקבוע יום לכך ומי שלא שמח אז ושלום אומר את התורה בקהלות פרשת בחוקותי תחת אשר לא הבאת את השם אלוהיך בשמחה מרוב כל אז יבואו צרות כלומר זה כלול בדבר הזה לא הבאת את השם אלוהיך בשמחה מרוב כל זאת אומרת נותן לך רוב כל הוא מזכה אותך במדינה וכל הפיתוח של המדינה ואתה לא מודה על זה? אתה לא שמח ביום הזה? אז זה כפיות טובה ותרף נראה שהוא אומר הכפיות טובה הזאת היא גם היא מעכבת את המשך השפע האלוקי כי השפע האלוקי הוא מגיע בהתאם לאופן שבו אנחנו מקבלים את זה ככל שמקבלים את זה יותר בשמחה ובהבנה ובעוצמה ובהודעה וזה ככה גם השפע האלוקי שממשיך עלינו.
לימוד קבלה והתעוררות זה אני אומר בסוגריים תכף נראה את זה עוד נקודה אחת מעניינת מאוד תראו פה במקור שמונה גם כן ספר קבלה מאיל אליהו מביא שער הכוונות דרוש א' לתיקון חצות וכה יעשה ישב על הארץ כן בתיקון חצות כתוב ועריש צרשבת על הרצפה אומר אמיר אליהו תכף תראו מזה והנה לא ראיתי מי שעושה זה אלא דווקא יש משנים מקומם ושמעתי שבדורות האלו אין לשב על הקרקע ולעשות כסדר הזה לפי שכבר נעשה אילוי לשכינה בבחינת מה עכשיו תראו את הסוגריים אמיר אליהו הוא הרב אליהו הלמודי שני שהיה רב בחברון בסוף ימיו לפני כתשעים שנה זאת אומרת לפני מאה שנה מבחינתנו בסדר מאה שנה והוא קבור שם חי הרבה לפני קום המדינה זאת אומרת אם המדינה היא שבעים וחמש שנה הוא לפני מאה שנה זה עשרים וחמש שנה לפני קום המדינה זאת אומרת שנות העשרים של המאה הקודמת וכבר אז הרגישו שיש אילוי לשכינה עד שאומר שלא ראה מי שעושה זה כלומר לא יושבים יותר ומהמקובלים שאומר שלא יושבים על הרצפה בתיקון חצות והוא היה מחכמי בית אל משהו שכל החכמים שייכים לפחות לזה לא ישבו בארץ ודאי שאם היה חי היום היה חוגג דבר זה ומה שאנחנו רואים שיושבים על הקרקע לומר תיקון חצות בימינו הוא מפני שלא רוצים לקבל את דבר וזה היה שכינה כי אין מה שקורה עם תפילות יום העצמאות שתחילה רוב גדולי הדור צידדו להשתתף בתפילה חגיגית והיום רבים הפסיקו נורא והיום אומר יושבים בתיקון חצות על הארץ שמקובלים כבר לפני 90 שנה אמרו שלא במאה שנה אמרו שלא צריך כבר יש כבר התחלה וזה מתי היה 1920 ומשהו הליאה ראשונה שנייה שלישית בארץ 200-300 אלף יהודים זה הספיק להם כדי להגיד זהו חזרנו כבר השכינה כבר חזרה אז יום העצמאות הקמת מדינה קיבוץ גדולות עדיין יושבים על הרצפה בתיקון חצות הוא טמא על זה ויותר מזה שלא מתפללים שלא מודים בהתחלה הודו לאט לאט התרחקו והפסיקו דבר מאוד מאוד לא פשוט מאוד מאוד כואב. אז דבר אחרון אולי בעניין הזה וזה באמת דבר מדהים אני ממש לא שמתי לב לזה למרות שקראתי את החוברת הזאת כמה וכמה פעמים כל שנה לא יודע משהו נעלם ממני ועכשיו ממש מבהיל הרעיון מדהים תראו מקור 10 מקור 10 ככה לקראת סיום וואו שמתי לב לזמן כך כתב הרב מרדכי עתיה לצהל בהקדמתו לספר הפרדס הזוהר וכל חזל שדיברו בעני הגאולה לא דיברו במפורש כי מרמז ותלו הגאולה בלימוד הקבלה שהידי הקבלה יבינו שהכל תלוי בהתארות הדלתת שימו לב דבר מדהים נכון כתוב בזוהר כבר וכתוב בזוהר יצאו מזה מהגלות אומר הרב עתיה מה הכוונה כי בלימוד קבלה יבינו שהכל תלוי בהתארות הדלתת זה ממש כאילו הפוך על הפוך חושבים שמי שלומד קבלה אז הוא נהיה כזה מאוד רוחני וזה אומרת ללמד קבלה אתה תבין מה המשמעות של המעשים שלך ושאתה מושך את השפע עכשיו תראו מה הוא אומר כן שאם היו מדברים בגלוי הם התאים סכנות גדולות וכולי ולכן הוכרחו לתלות הגאולה בלימוד הקבלה כמו שכתב מארחו בתחילת הקדמתו ויתנה את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה זה נתארך קיצינו וגלותינו מדוע לא בא בן אישי כך כותב המארחו בהקדמה לעץ חיים כל זה מהלבונה של תורה ואינם עוסקים בחוכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה כי הם מעריכים הגלות וכל הצרות וכולי עכשיו ואם נאמר שכוונתו היא לימוד לבד תבוא הגאולה אם נגיד שהמארחו התכוון שפשוט צריך ללמוד קבלה אז תראו הנה לפנינו ספר הברית ודרשתי וחקרתי היטב וכל לבי לדעת סיבת עריכות הגלות החל הזה והערה והנה בדורות האלה יש תורה בהרבה בישראל מרבים מעם ללמוד משניות גמרא ופוסקים וגם ספרי קבלה וואו אומר ספר הברית רגע המארחו לכאורה אומר למה לא בא בן אישי כמעט כמעט לא לומדים לא לומדים קבלה אומר הנה יש בדור שלנו גם לומדים קבלה ועדיין א בא לציון גוהל ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון אין שמה שתרץ בדור הגדול הספר הברית אבל התירות האמיתית כבר כתבו בתחילת דבריו אבל מחמד פחד הצנזורה ומחק את זה וזה תחילת דבריו אבל השמים אנחנו על אודות הריחות הגלות בשבטנו על אדמת מחר זמן רב כי עד מתי לא נעשה לזה מה שמיוחדתנו לעשות כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביב ואם סירו נפשה מלאה ואנחנו נרפים והצלים כל הזמן הרב הזה וכל דבריו יוסדים על הרמב״ן פרשת ואיחי וטעם בחרבי ובקשתי כן הרי אומר בברכה ליוסף שלקחתי מיד הימורים בחרבי ובקשתי כי הארץ לא תיקבש להם רק בחרב ובקשת ירמוז למה שאמר הכתוב כאילו הייתה עיר אשר השלים הבני ישראל בלתי הרחיבי יושבי גיוון את הכל לקחו במלחמה הוא אומר הוא כתב בצנזורה אני לא יודע אם זה שווה לספר הברית או למהרחו לא הספקתי לברר מי זה ספר הברית אבל בכל מקרה זה מישהו מגדולי המקובלים שכשכתב בהתחלה שהסיבה שאנחנו לא נושאים אחר כך מהצנזורה הוא פחד מהגויים אז הוא מחק את זה זה דבר מדהים מה הוא כתב בהתחלה שגם לא יעזור ללימד קבלה ולהיה בגלות כי מה צריך לעשות צריך לעלות לארץ ישראל ולחיים עליה ולכבוש אותה ואת זה לומדים מהקבלה שצריך התערבות עד אלתה צריך לעשות ומושכים את השפע כשעושים ואם לא עושים לא מושכים את השפע לסיום שני דברים אחרונים אחד תראו רגע במקור שבע הוא אומר ככה ככה לסיום הנקודה הזאת ואז עוד נקודה אחת לענייננו כל התחלת הגאולה זה בבחינת שפע חיצון, קטנות ועיניקה ולפי איכות שפע זה נזכה לקבל שפע פנימי הנה הגענו למלחמת ששת הימים וקיבלנו את הר הבית בידינו אך זה היה נכון במשך כמה זמן? 16 שעות מה קרה אחרי 16 שעות? מה? משה דיין לקח את המפתחות הלך לוואקס אמר להם זה שלכם זה נשאר אצלכם בירדן למי שלא מכיר את ההיסטוריה כדאי לקרוא, כדאי ללמוד, כדאי לדעת נכון? הר הבית בידינו, מוט הגור יצא ספר אחר כך מי ששם לב כבר התחילו לשנות את זה אמרו הקוטל בידינו יש כאלה כבר שמצטטים את זה בכל מיני דברים הם לא מצטטים הר הבית, הם מצטטים הקוטל בידינו אבל באמת הוא אמר הר הבית בידינו והראשונים שעלו שם עלו על הר הבית, לא משנה עכשיו מותר אסור תומה, אבל הם היו חיילים היו תוך כדי זה כמובן היו על הר הבית והם ראו את הר הבית הקוטל היה אחרי הר הבית ירדו לקוטל אבל כבשו קודם כל ירדו להר הבית, אחר כך ירדו לקוטל אבל אחרי 16 שעות לא זכינו מסר את המפתחו ועד היום אנחנו רואים את התוצאות אומר, פה זה כותב את זה הרב בביסמוד לא היה לנו כלים מתאימים לקבל את השפע הגדול הזה לכן זה נלקח מאיתנו צריכים להכין את הכלים לשפע הפנימי שיבוא בקרוב לשאוף ליהוד האמיתי שלנו להיות אור לגויים לגלות איחוד השם האמיתי בעלם מבחינת שפע הפנימי זה מה שאומר הכוזרי זה היוד המקדש של עד שיחשפו לו תכלית הכוסף כשנגבי את השפע הפנימי נהיה מוכנים לכך מילים אחרות כדי לקבל את השפע הפנימי צריך להיות מוכנים כדי להיות מוכנים צריך להכין כלים הכלים, יש מהם כלים מעשיים שזה מה שהוא אמר קודם למה לא עולים, למה לא נלחמים. וזה חלק מעם ישראל שלצערנו, אחינו החרדים מפסידים הפסד גדול מאוד בזכות הזאת להיות שותפים בכלים המעשיים של כיבוש הארץ והגנה עליה, החווה שלה והשמירה עליה וכו'. דרך הצבא וכל גופי הביטחון השונים, זה מוריד את השפע כי זה אומר שחלק לא שותפים אז יש פחות שפע. ככל שיש יותר שותפים יש יותר שפע ויש שפע רוחני שזה הכנת הכלים הרוחניים על ידי הודעה כל השנה כמובן. כן, יום העצמאות הוא נקודת צי, אבל זה כמובן לאורך כל השנה. שותפות בבניין הארץ מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית ואז השפע הרוחני והאלוקי יורד.
החיבור בין הרוחניות והמעשיות לסיום, למי שרוצה חסר לו קצת חיזוק בדרך של הציונות הדתית, שמדי פעם קצת שומע קולות כאלה שנחלשים קצת, אומרים רגע אולי, אולי חרדים, אולי לא. תראו מה כתב הרב חרלאפ על החילוניים והחרדים בלי לקרוא להם בשמות האלה, אבל כל מי שעיניו וראשו מבין שזה מה שכתוב. במעניין אישוע כותב הרב חרלאפ כך: ארץ ישראל שבחזון והנגלית לעין ההסתכלות הרזית הסודית, הפנימית יודעת היטב כי כל מה שנגלה לעין אינו אלא הקצה האחרון שבמעלה, ואילו מה שלא נגלה לעין, לעין בשר, הוא הרבה יותר מזה לעין שיעור וגבול. כל מי שרוח סוד הופפת אותו, מרחפת עליו חש ומרגיש בנסגבות ערכה של ארץ ישראל וכי הגביל שהוא החלק הנסתר שמקיף את האותיות גדול הרבה לעין שיעור וערך מן האותיות עצמם. כלומר, מה הוא אומר? הוא אומר נכון, יוצאים החוצה מה רואים פה? יוצאים החוצה כבישים, מדרכות, מכוניות, יש קצת טבע גם. ארץ ישראל רואים דברים מעשיים, מבנים, תעשייה. זה מה שרואים כלפי חוץ. אומר הרב חרלאפ זה האותיות. מה יש מאחורי האותיות? יש את הגביל של ארץ ישראל שלא רואים אותה, הרוחנית, העליונה. הזכרנו אילוי השכינה שיש בארץ ישראל, כל הסודות, כל הפנימיות, כל התורה, כל הנבואה. כל הדברים האלה לא רואים אותם ככה בריאה ראשונית, אבל הם נמצאים בתוך הדברים המעשיים שאותם רואים.
הפנימיות של ארץ ישראל אגב, זה לא סתם ככה כי רבי נחמן מברסלב כותב לתלמיד שאומר לו, שואל אותו: ארץ ישראל היא כפשוטו? יש לה בתים וכל זה? ואז הוא אומר לו: חייב להיות בבתים ובחול באדמה כפשוטו, כי אם לא, זה האור הגדול שבארץ ישראל היה פשוט צורף אותנו. יש לנו עוצמה רוחנית שיש לנו ולא היינו יכולים לעמוד בדבר הזה. לכן זה עטוף בדברים מעשיים. חיי מוארן דמי לי כוף להמדה, כדאי לראות. לא נטריח עכשיו כדי להביא את הספר ולראות, אבל זה מדהים ככה הוא אומר על ארץ ישראל שהיא עטופה בדברים מעשיים כי העוצמות הפנימיות שלה אי אפשר להשיג אותם מרוב העוצמה. ואז הוא אומר, ממשיך הרב חרלאפ: הפרצים השונים שבאומה הישראלית, המפרידים בין בחינת ארץ ישראל הנראית בחזון לבין בחינת ארץ ישראל הנראית לעין, הם הגורמים לכל האסונות הרוחניים שנתגלעו בעקבתא דמשיחא. אלה המתיימרים בחזיונם על כל דבר הרוחניות המפליאה של הארץ ומבטלים כאחר יד את כל מה שנראה לעין. למי הוא מתכוון פה עוד פעם? אלה שמדברים על כל דבר הרוחניות המפליאה של ארץ ישראל ומבטלים כאחר יד את כל מה שנראה לעין ואומרים שאין שום יתרון ועדפה במה שנראה לעין בארץ ישראל על שאר הארצות שבעולם. כנראה מתכוון לאחינו החרדים שרואים את הדברים הרוחניים בארץ ישראל אבל לא שותפים ולא רואים ערך בדברים המעשיים.
החיבור בין החילוניים לחרדים ואלה מתיימרים בשירתם על כל מה שנראה לעין ושוללים את כל חזיונות הנעלמים. מי זה אלה? מה שאנחנו קוראים חילוניים היום, מאוד מפארים את מה שנראה לעין, את העשייה ואת הכלכלה ואת כל זה, היום זה הייטק וענייני, אבל מתעלמים לגמרי מכל הסגולות הרוחניות שיש פה. ושניהם כאחד אינם אלא מחזבים ותח עיניהם אירות. הללו לא ידעו מחזיון הרוח והללו לא ידעו מראיית העין. אז מה שנקרא החילוניים לא רואים את העוצמות הרוחניות והחרדים לא רואים את המציאות. לא רואים את המציאות המעשית. ארץ ישראל זה לא רק איזה תורה ודברים רוחניים, זה מציאות שצריך להילחם עליה וצריך להתיישב בה וצריך לעשות בשבילה דברים, בכלכלה בביטחון, בתעשייה, בהתיישבות בכל הדברים. והם מעכבים את הטובה מלבוא לעולם. זה ממש מפחיד, זה כואב, לא יודע איך להגדיר את זה. הם מעכבים את הטובה מלבוא לעולם ולמרות מה שהם יושבים בארץ ספוגי הגלות והחושך הם בא לראו אור. זה דבר נורא והיום, מעכבים את הגאולה. להמשיך אולי נעשה פנים אל פנים ברוב הזין, נעשה יום אחד שבוע אחד נלך פה ברוב הייעוד, רק השבוע אחרי זה נלך לרוב הזין ננסה לדבר איתם. אנחנו צריכים להמשיך להתחזק בדרך כי אין רוח בלא גוף, אין גוף בלא רוח ודווקא שניהם כאחד בונים את בית ישראל. אנחנו צריכים לא לחשוב על אחרים, אנחנו נחשוב על עצמנו ונתחזק בעצמנו ונחזק את הרוח שבנו ונחזק את העשייה שבנו כל אחד איפה שהוא זה, או שהוא בית או חיים בצבא. עכשיו, עכשיו הם בתחום של המעשה, אנחנו בישיבה אנחנו יותר חזק אצלנו עכשיו בתחום של הרוח, אבל אנחנו כל הזמן על שניהם במקביל ורואים את שניהם ביחד ואז מכשירים את הכלים עוד שפע ועוד שפע. אבל מי שמתעלם מאחד בשני הצדדים אז לצערנו מונע את השפע. אז בואו לא נתעסק עם מה שאחרים לא, בואו נחשוב על מה כן, מה אנחנו יכולים וצריכים ובעזרת השם נתחזק ונעשה, בעזרת השם טובה ולברכה, נזכה וקרוב גאולה שלמה ומהרה, בעזרת השם.
