שיעור ליום העצמאות | הלל ותספורת בחג העצמאות | הרב אלירן דרי

אני אשאל אתכם מה יש ביום רביעי? יום העצמאות. אבל אם תשאלו את ההורים שלנו בגיל 60 ומעלה, הם יגידו לכם: חג העצמאות. תזכרו את זה. היום המיוחד הזה מתחיל מהערב, החיבור ליום העצמאות, לחג העצמאות, מתחיל מהיום. יום הזיכרון לחללי צבא ההגנה לישראל. אתמול הבת שלי באה אליי עם המילה חללי. אמרתי לה, מה זה חלל? וליבי חלל בקרבי. נגמר, הם ריקים. היום המיוחד הזה שנקרא חג העצמאות קשור ליום הזיכרון שמתחיל היום בערב. תזכרו גם את זה. מה קורה בחג העצמאות? אומרים הלל? היית צריך לומר הלל בכלל? בדילוג, הלל שלם, מברכים על ההלל? בבוקר, בערב, מי אמר? מה לגבי תספורת וגילוח? האם מותר להסתפר בחג העצמאות? מתי? וכיצד? יש לנו מנהגי אבלות העומר, נכון? היום גם אחת הבעיות שלנו זה שאנחנו מקשרים את ספירת העומר לאבלות העומר. אין שום קשר ביניהם. אולי יש זברות, כן, איזה וורטים, להגיד ספירה, אבל יש ספירה ויש מנהגי העומר. פשוט שמנהגי האבלות של העומר יצאו שגם סופרים בהם את ספירת העומר. אבל זה לא קשור. מנהגי העומר זה בתקופה הזאת, שבמקרה היא גם יוצאת לנו בחג העצמאות.

הכרזת העצמאות והלל רק שנעמוד שנייה על התאריכים. ה' באייר התש"ח 1948. מה קרה? הכרזת העצמאות. כל מועצת העם התכנסו במוזיאון תל אביב כדי לאשר, כדי להסכים. קמה מדינת ישראל, כך הכריז בן גוריון. מרגע זה יש שלטון יהודי בארץ. המנדט הבריטי עזב, מרגע זה נכנסנו לתמונה. ה' באייר 1948. מה קרה דרך אגב, זה גם מוזכר, כ"ט בנובמבר, אתם מכירים את המושג הזה? הכרזת האו"ם, כ"ט בנובמבר. מה זה נובמבר בעברי? אזור חשוון, כסלו. כ"ט בנובמבר, מתי? 1947. שנה קודם לכן, מעצמות האו"ם הכריזו, בערך 33 מדינות בעד, 13 נגד, אחת נמנעה. בקיצור, 33 בעד מדינת ישראל, 13 נגד, אבל זה שנה קודם לכן. שנה, ה' באייר, התש"ח, 1948, קם בן גוריון ואומר, זהו, נגמר העסק, זה שלנו. אני חוזר לענייננו, הלל בחג העצמאות. ישנן שלוש שיטות. שיטה אחת, לומר הלל ביום העצמאות, עם ברכה, הלל שלם. יש כאלה שמתאימים אפילו לשיטה הזאת, זה אלה שאומרים גם בלילה. מי מצודד בגישה הזאת? הרב גורן, הרב חיים דוד הלוי, הרב אמרם אבו רביע, הרב יוסף משש, הרב שלום משש, הרב יהודה גץ ועוד. הקטגוריה השנייה, הקיצונית, זה מי שלא אומר הלל בכלל. הפלג האמצעי, אומרים הלל, אבל בלי ברכה. יש כאלה בפלג הזה שייכים אליו, גם אלה שאומרים חצי הלל.

הרבנות הראשית והחלטותיה מה קרה בפועל בקום המדינה? היה רבנות ראשית? מה התרחש שם? הרב הראשי בזמן קום המדינה היה הרב הרצוג, והרב הספרדי היה הרב אוזיאל. בשנת התש"ח, 1948, בן גוריון הכריז מדינת ישראל, והועצה של העם התנסה ואמרה שזה יום חג. הרב אוזיאל קבע להרבות בצדקה לעניים, סעודה, אמירת הלל. התקנה הראשונה הייתה הלל חצי הלל בלי ברכה בלילה. שינו את התקנה, הלל שלם בלי ברכה ביום. התקנה הזאת נשארה ונשארה. הרב גורן, הרב הראשי לצה"ל, תיקן שאומרים הלל שלם בברכה. בשנת התשל"ב, 1976, הרב גורן והרב עובדיה יוסף, הרבנים הראשיים לישראל, קבעו תקנה שביום העצמאות אומרים הלל שלם בברכה. הרב עובדיה יוסף לא הצטרף לתקנה זו, והוציא מאמר שאין להוסיף ברכות מעצמנו. כך נוצר פיצול בדעות הרבנים לגבי אמירת הלל ביום העצמאות. באותו זמן, מכיוון שהוא בתפקיד ציבורי, לא משנה, הלל, בלי ברכה. הרב עובדיה יוסף, אני אדבר איתכם בשנת התשל"ד. מה קורה פה? איפה אנחנו עומדים? מבחינת הרבנות הראשית לישראל, יוצא שמה דרך אגב, לפי התקנה הראשונה אולי, של הרב יצחק, של הרב אוזיאל, שאולי היה עם הנשיא וזה, שם אולי אמרו הלל במנחה, עם ברכה. אבל לאחר מכן? הלל, אולי הלל שלם, חצי הלל, אבל בלי ברכה. עד שהרב גורן הגיע, עשרים שנה לאחר מכן, בשנת התקנה, הלל עם ברכה. עובדיה גם התפצל. משמע לפי הרבנות הראשית, במדינת ישראל, שיש כזה מין הסתייגות מאמירת הלל עם ברכה. מלבד הרב גורן והרבנים שקיבלו את דעתו. מה קורה בישיבתנו היום? בישיבתנו היום עושים דבר כזה. רק שנייה, אני רוצה לראות שאני לפי הזה. יפה. מה קורה בישיבתנו היום? מה עושים בישיבה היום? לפני שאני אעבור לישיבה, בתקנת הלל, מה אנחנו עושים היום? מה קורה לגבי תספורת? תספורת וגילוח. אני חושב שמקורח התספורת והגילוח, הסוגיה הזאת, לדעתי אני אוכל להסביר, אני אקרא לזה את המסר שאני רוצה שנצא מהשיעור. מה קורה תספורת וגילוח? האם מותר, אסור, מה בדיוק קרה? תסתכלו בדף שלפניכם. יש לכם את הדף עם המקורות הקטנים האלה? אני יודע מכך, נראה לי אחד. תביא לי אחד.

דין תספורת וגילוח תראו את הרב יצחק ניסים. אתם רואים הרב יצחק ניסים? לא, זה לא זה. זה בתבימה שיש ארבע משבצות. כן, זה זה. המקור מספר שלוש, הרב יצחק ניסים. הרב יצחק ניסים, הוא היה הרב הראשי לישראל. בשנת 1955-1973, תשתו, את השלג. הרב יצחק ניסים, יש לו שות. שות מאוד מיוחד. שות שנקרא, אחד מהם, יש לו כמה שותים, אחד מהם נקרא שות העצמאות וירושלים. וככה הוא כותב. יש להתיר לכנוס ולהסתפר ביום ה' באייר שבו הוכרז על עצמאותנו. כולם איתי? תהיו איתי, זה חשוב. לפי שהוגבה ליום זה מנהג לכל ישראל. שהרי עצם יש להתיר, לכנוס, סליחה, שהרי עצם המנהג שלא להכנוס ולא להסתפר בימים שבין פסח לעצרת, לא הוזכר בתלמודים. ואף שנזכר עניין מטטם של תלמידי רבי עקיבא בימים הללו, שאלת העיבול עליהם לא נזכרה ושום ולא במקום אחר. מנהג זה לזכרם של תלמידי רבי עקיבא, נתקבל כנראה בדורות מאוחרים יותר, ובשוט הלכות קטנות, סוף סימן למד ג' הדעת נותנת איפור שכוחו של מאורע כביר זה שקרה בדורנו על אורח העצמאות. יפה לדחות עבלות ישנה שיסודה במנהג בעלמה, ולהפוך יום זה מעבל ליום טוב. לכנוס בו ולהסתפר בו. בהמשך הוא כותב, ולעניין תספורת. הנה הרדב"ז כתב בתשובת ענאל, ואין עבלות זאת שהיא תלויה במנהג נוהגת בעין. תוי כתב, עמד ייקר צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר, אך ידע שם הביא ג מה שכתב מאריק אשטרו בתשובותיו, וכתב לשניהם המלאכים, אמור תמד, דאש צער בגידול השיער. ואם זל, דיברו בקהילות טורקיה, שהגילו החוסר ראש בלבד, והדברים קל בחומר בערים האל, שלא נגידו את זה, ולא נגידו את זה, כי למה? כי זה יום טוב, זה חג שלו, זה חג שלו, חג של בעל הברית, לא רק הוא, הסנדק, המועל, אבי הבן, איך? בגלל זה הוא יכול להסתפר ולהתגלח, כמו שכתב עפרי חדש בשם הרן הבת יוסף, בסימן תפקות מוטט, וכתב עוד עפרי חדש, אם המילה בשבת מותרים להסתפר עוד ביום חמישי, וראיתי לה גאון מערך פלאג'י בספרו, שכתב שבעירות, שימו לב, יש משפחות שנעשה להם נס, נס ביום חד בעייר, ויש כאלה ביודע אלף, וקבעו להם ימים אלו כפורים, ומסתפרים בהם. זאת אומרת, לפי הרב יצחק ניסים, שמביא את המקורות של הרדב"ז, הרפאלאג'י ועוד, חברים, מי שזה יום טוב שלו, מה עושה ביום טוב שלו? מסתפר, מתגלח, צריך לראות, זה יום טוב שלו.

הלכה ומנהגי יום העצמאות מתי אנחנו מצטפרים לפני החג, לפני פסח, מתי? מותר להסתפר בכל המועד? למה לא? מה ההלכה הזאת? יש שתי סיבות, סיבה אחת אולי פנימית, סיבה שנייה שמוביעה בפוסקים, כדי שלא ייכנס מנובל לחג, מה זה מנובל? איך אתה תיראה ככה בחג? איך אתה תיראה בחג? זה יום טוב, אם אתה לא תסתפר, לא תסתדר, לא תיראה יפה, איך? איך? זה חג, זה יום טוב שלך. אה, אז בוא תתראו לי להסתפר בחג, לא, כי אם אני אתחיל להסתפר בכל המועד, אז תגיד, אוקיי, אני אתחיל את זה, אני אתחיל את זה כל הזמן בכל המועד, לכן אנחנו נעשור לך להסתפר בכל המועד, כדי שתיכנס לחג לא מנובל. אתם שומעים מה זה? לאדם שיש לך חג בעל ברית ביום הזה, מה עושה? תסתפר, מתגלח. ביישוב שלנו שאלו אותי, אמרו לי, תקשיב, מי כבר אומר שמותר להתגלח ביום העצמאות? איפה, איפה זה כתוב? איפה זה כתוב? ואז הייתי צריך להעביר שיעור, חברים, תו צדיג'ימן, ללחוץ ספירת העומר, ספירת העומר והכוונה מנהגי העומר, שם השולחן ערוך כותב, חברים, זה מנהג, קודם כל, זה חשוב להבין, הגמרה, הרמב"ם, לא הזכירו דין זה במסרת יבמות, לא כתבו את הדברים האלה כדין, שאסור להסתפר, אסור להתגלה, לא כתבו את זה. אבל בסדר, נהגו כל ישראל לדורות אחרים, לנהוג הבלות של רבי עקיבא, לנהוג ספר הארי, שעוד בכלל, בתקופה הזאת, היא בכלל עד 40 שבועות, יש, יש דברים. אבל להגיד מפה, שבגלל זה, בימים הטובים, נהפכנו את זה לאיזה מין, וביום טוב שלנו לא נעשה את זאת?

מבט על חג העצמאות עכשיו למה אני חשוב לי להגיד לכם את זה? כי מה המבט שלנו לחג העצמאות? מה המבט? דרך אגב, הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, מה הם אמרו? מותר להסתפר ולהתגלה הרבה יותר מהזה? אה? אתה ראית את זה כתוב? לא, לא, שנייה, שנייה, שנייה. החכמיר, אתה ראית את זה כתוב? כן, להסתפר ולהתגלה הרבה יותר מהעצמאות. לא, אל תגיד איך שזה נראה, ני שואל אם ראית את זה כתוב. לא ראית כתוב. מכילה חברים, אני חיפשתי, אני חיפשתי. והיום בעידן האינטרנט אפשר לפש סיופי, לא מצאתי. לא כתבו. עלל, כתבו, אתם ראיתם את זה במקורות של בסדר, לא להגיד, לא, זה מה שהוא אומר, שלא, הוא לא דיבר על יום העצמאות אבל, הוא לא דיבר על יום העצמאות, המכתב שלו זה בפולמוס על יום שישי האחרון שהיה, כן, אז אני אומר עוד פעם, עוד פעם, אני אומר לכם, אני, אני, מי שקורא את הלשון, יכול אולי לשער, אפשר לראות, לא שמעתי את ההורים את זה, הוא יכל לעלות את זה על הכתב, כמו שהוא כתב בצורה חריפה, שלום וברכים על הלל ביומת, יכל לעלות את זה על הכתב, יכל או לא, יכל, למה הוא לא העלה, אני, יש לי, יש לי איזה סברה לומר, יכול באמת להיות, שאולי באמת, לא מסתפרים, אבל יכול להיות שבן אדם שבאמת מרגיש שזה יום טוב שלו, אתה לא יכול להסתפר, לגלח, כי זה יום טוב שלך, יום טוב שלך, אז מה קורה, מה קשה, אז למה בברכה על הלל אתה ככה יוצא, נחרץ, ואתה אומר לא לברך, ופה זה נקודה שאולי אני רוצה לומר. תראו לפני כן, לפני שאני אגיע, מה, בכלל, שולחן ערוך, כן, כל הסוגיה שלו, של התספורת והגילוח, כמו שאמרנו, מדין מינה, כן? אם אבא תריד את זה גם, זה קל יותר מתספורת הראש? מה, אם זה קל יותר מדין מה? מתי אבל, בחג? כן, בחג זה אותו דבר, צריך להסתפר, לגלח, אדם צריך להיכנס, תחשוב שאתה עכשיו נכנע כאילו יש לך פסח, צורך העניין, מה היית עושה, רק סדר את הזקן, סדר את הזקן רק, הסתפר, סתפר, בעשווה לחג, יום טוב שלך, זה יום טוב שלך, בסדר, זה מדין תספורת, אני רק חשוב להיומר, אצל הרב אליהו דרך אגב הוא אמר, שלא להסתפר ולהתגלח, מוזר, אה? אני אקריא לכם את זה, יש את זה פה בסיפור שלו, הוא כותב, הרב שמואל אליהו בנו של מרן הראשון לציון, הביא בפסיקה להתרכיב הזה לשונו, סיבת הפסק בעניין הגילו אחי, כיוון שהספרדים סופרים, 33 ימים שלמים, בסדר, תייחס לסוגיה הזאת, גם מי שפוסק כמו אריש צריך עד שבועות, אבל באופן כללי, הוא אומר, שאנחנו נהגנו לא להתגלח בגלל זה, אבל הוא כותב ומוסיף, ואל תתא לחשוב, שפסק זהו כאילו זלזול בחשיבות יום העצמאות, בסדר? לא ולא, תכף אני אמשיך לקרוא אותו, אבל זו הנקודה היסודית שאני רוצה להתחיל איתה, בחג העצמאות, סתפר תתגלח, למה? כי זה יום טוב שלך, יום טוב.

סוגיית אמירת הלל בסוגיה של האלל, אם הייתם רואים, בכוונה הבאתי לכם כזאת, יכולתי עכשיו לשבת איתכם ולדון איתכם ולעשות שיעור בעיון, עוד להתחיל מהגמרה, מסר פסחים ומה זה האלל ומתי הולים האלל, דין דה הוראית, דין דה רבנן, הכל, באמת, יכולים לשבת על זה ולשבת על שיבה ניקיים, אבל, אבל, וזה אבל גדול, למה לא נכנס לזה כל כך? סיבה מאוד פשוטה, כי נראה לי לומר דבר כזה, כשאנחנו רואים את שלושת הגישות האלו, כשאנחנו רואים את שלושת הגישות האלו, יש לנו כמה וכמה אפשרויות, אתם רואים אותם? כשאנחנו ואים את שלושת הגישות האלו, אנחנו בעצם אומרים, תקשיבו, יש גישה שאומרת, מצוין, על אל שלם, אנחנו מבינים שצריך לומר על אל שלם, יש גישה שאומרת לא, על לא הזה, הגישה הזאת לדעתי היא מאוד מסוכנת, היא קצת מסוכנת, היא מסוכנת מסיבה מאוד פשוטה, כי היא מבינה שיש ביום הזה יום בעייתי, לא רק שזה לא יום מיוחד, שזה יום טוב, שזה חג, אולי אפילו בעייתי, הגישה הזאתי והזאתי, הם כבר דנים בסוגיה הלכתית אולי, סוגיה הלכתית, יש אולי שרצו לומר שבגישה הזאת יש כזה איזה מין השקפה, אתם יכולים לשמוע מהם שהם כאילו זולגים, זולגים קצת לצד, כן? הם לא כזה מאמינים עדיין, אנחנו רואים עדיין חילוניות, אבל בגדול, בגדול, במיוחד אחרי שאתם תקראו את הפסקים של הרב אליהו והרב יצחק ניסים, אפשר להבין שיש פה סוגיה הלכתית, מה מברכים? האם אפשר לברך? ברכה לבטלה, זה ברכה לבטלה, כן אפשר לברך, לא לברך, מתי מברכים? סוגיית הברכה, הרי שהם גם אומרים על אל, שאלה מתי, איך, לא משנה, אבל בזה שאני אומר על אל, אני בעצם אומר במילים אחרות, יש ביום הזה חג, היום הזה הוא משמעותי, הוא מיוחד, ולכן מבחינתי שתי הגישות האלה הן הגיוניות, אה יש כאלה שלא מברכים, בסדר, יש להם על מי לסמוך, אה יש כאלה שהם מברכים, יש להם על מי לסמוך, אתם מבינים מה אני אומר? אתם מבינים את הרציונה שאני רוצה לומר? זה התחיל מהתספורת, התספורת באה לבטא ולומר לנ, הרבי יצחק ניסין בגאונותו עשה זאת, יש ביום הזה ביטוי מאוד מיוחד, תבין שזה חג, תבין שזה יום טוב, תבין שזה יום טוב, תסתפר, אה אבל אם אני לא מבין שזה יום טוב, אז תלמד ותקרא, ועליך להבין שזה יום טוב וזה חג, תסתפר, תסתדר, תתגלח, אלא אם כן אתה כמו ההרי שעת שוואות לא מתגלח או שאתה רוצה לשמור 33 ימים, אין בעיה. אז עוד פעם, זה דיון הלכתי, בסדר שים אותו בצד, אז אתה אל תעשה, אבל תבין שזה יום טוב? אתה מבין? אם תבין אז גם תתאמר על אל, עם ברכה, בלי ברכה, אחרי התפילה, לא משנה, לא משנה כרגע, מבחינה הלכתית אני רוצה לומר, יש לך על מי לסמוך ויש לך על מי לסמוך, אם זו בעיה הלכתית, אם זו בעיה השקפתית, אתה כבר מתחיל לראות זליגה, וזה קצת מסוכן, השיטה הזאת היא מסוכנת, היא מסוכנת כי היא מנתקת, ניתוק מיוחד מזה שיום העצמאות או חג העצמאות הוא חג, הוא יום טוב, וזה בעיה רצינית, ולמה זו בעיה רצינית? איך אנחנו דרך אגב עושים בישיבה? לפני שאני אגיד למה זו בעיה רצינית, יודעים מה? למה זו בעיה רצינית? תסתכלו במקור אצלכם ממספר, לפני כן, זה שאני אומר, מקור מספר 4, תסתכלו מקור מספר 4, למה זו בעיה רצינית? מקור מספר 4. כן, כן, אני אדבר על זה, אני יודע מה שאתה שואל, אני כבר יענה, מחצות היום, מחר, מחר, יום הזיכרון מחר, מתחיל מהלילה דרך אגב, עוד מספר שעות, אנחנו נכנסים כבר לתהליך שנקרא חג העצמאות מהיום בלילה, ומחר בשעה בערך אחת וחצי אפשר כבר להתחיל להתארגן לקראת החג, אוד מאוד פשוט, מתי מתכלכים ומישהו שאל אותי האם אני יכול להסתפר ביום העצמאות? מה אני הייתי לא? לא? למה אני אסתפר ביום העצמאות? אה, מצד שני חבר'ה, אתם תמיד תהיו לי לא, אבל מייד לשאול, רק שנייה, למה לא, את לא יכולת להסתפר, אולי יש לך איזה בעיה, היית בבית חולים, היית בצבא, לא היה לך ספה, כן, תהיו רגישי, כן, צריכים להיות רגישים, רגישים, גם פה, בזה שאנחנו רואים עוד דעות, אנחנו מבינים שיש רגישות להלכה, אבל מתי מסתפרים? בהכנה לחג, מתי מתכלכים? הכנה לחג, מחר, אחר חצות היום, יש שאלתך, תסתכלו מקור מספר ארבע, מקור מספר ארבע, הוא מובא פה בספר הזה, הוא מובא פה בספר הזה, ספר בית מלכות, זה ספר שחיבר ערבור אישר, כי על כל סוגיה אני מאוד מאוד ממליץ לקרוא אותו, כל השאלות שראיתם בהביעה עומר, הוא מטרץ אותן, צילמתי את הדפים מפה, מהרבה מפה, התשובות לכל שאלה, לדיון ההלכתי הזה, סביב הלל, למה עם ברכה, למה בלי ברכה, מה הביעה עומר אומר ומה התשובות, מופיע פה בצורה מסודרת, בכוונה אני לא נכנס לזה, כי אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה סוגיה הלכתית, ולכן מבאתי להיכנס, ורציתי להגיד לכם בזה משהו שזה רק סוגיה הלכתית, בסדר? עומר, בהסכמה שלו, תקשיבו איזה פחד, מי שלא מבין, מי שלא מבין שזה חג, אומר ערב, שלום השש, נקרא את זה מאצלכם, בהסכמה לסידור בית המלוכה, ומי אבוא אחרי המלאכים, וגם נמשך הדבר זה, כן, אני אקרא את זה מפה אצלכם, וגם נמשך הדבר הזה, זה ממ ג' שנה, ומי הוא זה ואיזה הוא, על מי זה נאמר? המן הראשה, ומי הוא זה ואיזה הוא שיכול לבטל מנהג זה, ולהיות כפוי טובה לקבוש ברוך הוא, האל המושיע הגואל, שהרנו דברים שלא חלמנו עליהם, וזכינו לראות בממשלת ישראל, ובריבוי התורה, הישיבות הגדולות והכוללים, ועדת השוררת והולכת. הרב דוב סולובייצ'יק היה מראשי הרבנות הציונית הדתית, והיה רב בחוץ לארץ בסביבות שנת 1900. הוא היה ציוני נלהב והביע גישה ברורה בציונות ישראל. המאמר "כל דודי דופק" נאמר על ידו לפני מבצע סיני בשנת 1948, והוא מדבר על ניסים שהתרחשו ביום הכרזת מדינת ישראל. הרב סולובייצ'יק מתאר שש תפיקות, שהן ניסים שקרו באותו יום.

ניסים והכרזת המדינה הראשון, תפיקת הדוד נשמעה במערכת הפוליטית, כאשר רוסיה וארה"ב תמכו יחד במדינת ישראל. השני, תפיקת הדוד נשמעה בשדה הקרב, כאשר חיילי ההגנה של ישראל ניצחו את צבאות ערב. השלישי, תפיקת הדוד נשמעה בפתח האוהל התיאולוגי, כאשר התברר שהקב"ה לא עזב את העם היהודי. הרביעי, הנוער היהודי בחוץ לארץ מצא בית בישראל. החמישי, דם יהודי אינו הפקר, והקול השישי נשמע בשעת פתיחת שערי הארץ ליהודים מכל העולם.

יום העצמאות כיום חג הרב מנחם מנדל כשר מדבר על המחלוקת בנוגע לאמירת הלל ביום העצמאות. יש נוהגים לומר הלל עם ברכה ויש בלי ברכה, ויש שלא נוהגים לומר כלל. הרב כשר מדגיש את החשיבות של ההבנה שזהו יום טוב, ומציע להתעסק פחות במחלוקות ולהבין את המשמעות של היום.

הבנת משמעות היום הרב כשר מסביר שהבנת היום כיום טוב היא החשובה ביותר. יש מקום לדיון הלכתי על אמירת הלל עם או בלי ברכה, אך העיקר הוא ההבנה שזהו יום חג. הרב יצחק וגורן קוק והרב יוסף משש תמכו בהבנה זו, והרב משש אף הלך להתפלל בבית כנסת מיוחד ביום הזה.

חג העצמאות והמשמעות ההיסטורית חג העצמאות מאחד את כל קהילות ישראל, ויש בו משמעות היסטורית עמוקה. הוא מתחיל ביום הזיכרון כדי להדגיש את הקשר בין הקרבה וההקרבה לבין העצמאות והחירות. הרב מדגיש את החשיבות של ראייה כללית ולא פרטית, והבנת השייכות של עם ישראל לדורות ולהיסטוריה. שנים על גבי שנים, ואם אנחנו נאמין ביכולת הזאת, אז נקום, נתרומם ונבין שזה יום טוב מטורף – חג העצמאות. תראו לאיפה הוא הביא אותנו להיום. תראו איפה אנחנו יושבים במדרש. פעם היה דבר כזה? בחלום. ומי שיגיד לכם, הוא לא יגיד לכם כי הוא לא יודע בחלום. זה התוקף שאיתו אנחנו צריכים לצעוד ולהיכנס כבר בערב. חלק בערב הזה הוא חלק בלתי נפרד מההבנה שלי מה זה חג העצמאות. אני מבין מה זה חיילי ישראל, אני מבין את הטירוף שלהם, אז אני אחגוג את חג העצמאות בצורה מטורפת כי זה בלתי נפרד. העבר שלנו נותן לנו כוח לחיות ולתפקד בעתיד. ואם אני רוצה להספיד, אז אני לא אספיד ואגיד נגמר הלך הסיפור. לא! הם נתנו לנו כוח, ובמותם הם נתנו לנו את המדינה, ובזכותם אנחנו נמשיך ונתקדם. כך גם השואה שעברנו שבוע שעבר. תראו איזה כוחות יש להם. מהם הקימו.

סיפור על דרור בן עמי אספר לכם סיפור שמבטא את היכולת הזאת של שייכות להסתכל קדימה על הכלל ולהבין שאתה שייך למהלך עברי שנותן לך כוחות לעתיד. רק ככה אנחנו צומחים ורק ככה אנחנו נחגוג את חג העצמאות. זה מתחיל מהיום בערב ונכנס לעוצמה שלו עם הגילוח והתספורת וההלל. אספר לכם סיפור מרגש. מדי שנה בשנה אני עולה לקברו של ידידי דרור בן עמי, שנפל בקרב על הירלוד. יחד עמו הסתערתי על מבואות העיר, וכשנפל לידי חבשתי אותו ולא יכולתי לעזור לו. הוא מת בזרועותי. ברגעיו האחרונים לחש לי: "אני מבקש ממך, אם תמצא את הוריי, תגיד להם ששלם אני עם עצמי. עשיתי את המוטל עליי." איש לא הכירו מקרוב. לא היו לו קרובי משפחה בארץ. עיצבנו ציון על קברו, רשמנו עליו את שמו וחזרנו לשדה הקרב.

מפגש עם הוריו של דרור עברה שנה, הארץ שקטה, כל אחד חזר אל שדהו ואל ביתו. בשנת תשיא"ז, חמישים ושבע, עליתי אל הקבר כמנהגי שנה בשנה. כשפניתי לדרכי ללכת, נתקלתי בזוג קשישים. "תגיד לי," אמר הגבר, "אתה מכיר את הבחור שנפל פה?" "כן," אמרתי, "הוא היה איתי בגדוד אחד." "ומה שמו?" שאל הגבר הקשיש. "שמו דרור בן עמי," אמרתי. "דרור בן עמי?" חזר האיש ופניו מביעות צער. "מניה, זה לא הוא. זה המקום האחרון. אין טעם להמשיך בחיפושים." זוג הקשישים פנה ללכת. "רגע, רגע, רגע, מי אתם?" שאלתי. "אנחנו," אמרה האישה, "הוריו של נער אחד שניצל מן השואה והגיע לארץ לפנינו. אנחנו ברחנו ונתגלגלנו עד לסיביר. לאחר המלחמה חזרנו לפולין ועלינו לארץ. לפתע פרצה האישה בבכי. "הוא היה בנינו היחיד," המשיכה. "שנים רבות לא ראינו אותו. באנו לארץ ושאלנו עליו. מישהו ראה אותו? הלכנו מבית לבית, מבית קברות לבית קברות, ממצבה למצבה, אך אין איש ששמע על בוריס שלנו." חשתי שליבי נעלם בעוז. "בוריס?" שאלתי. "כן, כן, בוריס," קרא האב ושביב של תקווה עיוור בעיניה. "בוריס הוא היה גבוה," המשכתי, "אדם עם שיעור קומה, כתפיו צרות, צלקת הייתה לו על הלחי כי נפצע בילדותו." "זהו בוריס," קראו שניהם. "אתה בטוח? בבקשה תגיד לנו, זהו בוריס?" הרכנתי ראשי, ידי רמזה על תלתלית הקבר. האב ניצב דומם ליד האם ודמעות גדולות זולגות מעיניו. עמדתי כמסמר למקומי וחשתי שגם עיניי זולגות דמעות.

ההבנה של חג העצמאות האב פנה אליי בקול רך: "היית איתו ברגעים האחרונים? כיצד הוא מת?" לפתע הוצפתי בזיכרונות מן הימים הגדולים, ימי המאבק של מעטים מול רבים. אמרתי בפניו החברות של דרור, של אחם בגבורה. הוא ביקש ממני להגיד להוריו שעשה את המוטל עליו. "מניה," פנה האב, "את שומעת? בנינו חשב עלינו ברגעים האחרונים." האם קמה מעל הקבר והציצה בדומם ובסוף אמרה חרש: "אין לנו בנים מלבדו, אבל אתה היית ידיד של בנינו. אה, נהיה לנו לבן. תבוא אלינו בכל עת שתרצה. אנחנו גרים קרוב לכאן, ברמלה. אולי תבוא איתנו עכשיו. בוא, יש לנו אוכל חם. בוא תנוח, תאכל, תשען. יש לנו חדר ששמרנו בשביל בוריס שלנו." "לא, לא בוריס," אמר האב, "זה לא השם העברי שלו. קראו לו דרור, זה שם יפה. הוא שינה את שמו. עכשיו גם שמי יהיה כך. דרור, מה יש למשפחתנו?" "בן עמי," אמרתי. "מהיום יהיה שמי? הוא בן עמי," אמר האב. "ואת? מה אני הבת עמי?" כשנפרדתי מהם ונופפתי ביד חשתי כי בני עמי אלה מצאו את מורדתם. זה הסיפור שבא בעצם לומר: חברה, אנחנו יכולים להביט על העבר ושם להירקב ולהיגמר. מצד שני, אנחנו יכולים לקחת את העבר ולהמשיך הלאה. זה הבן שיהיה לנו להמשך, זה הבן שיוביל אותנו. זו המדינה שאליה ייחלנו, זה החג שאותו אנחנו רוצים. זהו חג העצמאות, חג מאוד מיוחד ושלם שמתחיל עוד מהיום בערב, מיום הזיכרון. והוא חג שאומר לנו: חברה, אנחנו שייכים לממד הרבה יותר רחב, לא לפרטי, ממד כללי ומיוחד. מי שחושב שילך מחר ליום הזיכרון ויעשה רעש לחברי הכנסת בגלל שהוא חושב שזה חג פרטי, הוא מתבלבל והוא חוצפן. חג כללי, מי הוא בכלל? מי הוא בכלל שיעז להגיד שממשלת ישראל או מי ומי ינהג או יינם? זה לא חג פרטי, זה לא חג פרטי. חג כללי שמתחיל מהיותנו, מההבנה שלנו, מה אנחנו, מי הלוחמים שלנו, מאיפה באנו, מאיפה קמנו. ומחר אנחנו גם נזכה לחגוג את החג הזה בתגלחת, בתספורת, בהלל, בשמחה ובהבנה שכולנו. ויש דעות נוספות לכאן או לכאן. אם זה דיון הלכתי, אז זה בסדר. אבל אנחנו נבין שזה חג ועוצמתי, ומהרגע הזה נפתחו שערי שמיים. חזק וברוך.