סוד קריאת שמע כן, טוב, הוריים טובים. אנחנו בעיצומו של היום לגבי עומר, ובאמת אי אפשר שלא לנסות להבין את תורתו ואישיותו של רשב"י. כיוון שזה לא שיחה של סדר אמונה או משהו כזה, וזה שיעור כללי בגמרא, נגיע לתורה שלו ולאישיות שלו דרך עיון קצר, עיון בבא הראשון של השיעור לגבי סוגיית קריאת שמע. האם היא דאורייתא או דרבנן לפי רשב"י? ובתוך זה נגיע לבירור ה' לכל העניין. מבחינת הסוגיה הזאת במסכת ברכות, חלוקת האמוראים: רב יהודה אומר ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא, אז הוא לא חוזר וקורא. ולמה? אומרת הגמרא, כי קריאת שמע דרבנן, באמת ויציב דאורייתא. בלי להיכנס עכשיו לפרטים, קריאת שמע היא דרבנן. תכף נבין מה זה אומר דרבנן, אבל קודם כל רק לראות את הדברים עצמם. הגמרא מקשה על זה: מתיב רבי יוסף, ובשכבך ובקומך, יש פסוק מפורש בתורה שאומר לקרוא את קריאת שמע. אמר לה, אביי, ההוא בדברי תורה כתיב. תכף נראה את זה. אז הוא אומר, לא, זה בשכבך ובקומך, הכוונה היא ללמוד תורה ולא קריאת שמע. הגמרא ממשיכה, תדלגו קצת הלאה: זו הייתה גמרא. ורבי אלעזר אמר, ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא, חוזר וקורא קריאת שמע. ותפלל, ספק לא התפלל, לא חוזר ויתפלל. ורבי יוחנן אמר, שכן יחזור כי אדם מתפלל כל היום כולו. כל פעמים, אומר רבי אלעזר, קריאת שמע היא דאורייתא ולכן ספק דאורייתא לחומרה, ולכן צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע.
הבנת המחלוקת אז זה קודם כל בפשט של המחלוקת. לגבי הבנת המחלוקת, אז אישה אומרת דאורייתא, זה לכאורה פשוט. נראה לי כל אחד מאיתנו, אם היו שואלים אותו לפני שהוא מכיר את הסוגיה, אז קריאת שמע דאורייתא או דרבנן? נראה לי בפשטות, מה הייתם אומרים? דאורייתא. נראה מה כתוב בתורה: "שמע ישראל, ודברת בם, בשכבך ובקומך". נראה לי זה מאוד מפתיע, כל אחד שפעם ראשונה שהוא רואה את הגמרא הזו. אני זוכר על עצמי את הפעם הראשונה שהתקלתי בגמרא הזאת בשנות הלימוד בישיבה, אולי שיעור, וזה קריאת שמע דרבנן? מה דרבנן? איך דרבנן? איך זה יכול להיות? ואז יש פה שני כיוונים. אנחנו נצמקד בכיוון אחד. יש מי שאומר דרבנן, כל הפסוקים זה הכל אסמכתות ובאמת זה לגמרי דרבנן. זו שיטה קצת יותר מוקשטת. שיטה שיותר אפשר לומר מובנת, זה מה שהבאנו פה מהרבנו יונה על הרי"ף. הרבנו יונה אומר, אם אתם רואים אותו במקום שתיים, הוא אומר ככה: "ואף על פי שכתוב בתורה בשכבך ובקומך, יפה סביר עליה לשמואל שלא אמרה תורה דווקא קריאת שמע, אלא שהיא אקרא בתורה בכל מקום שירצה. ומה שאנו קוראים זאת הפרשה דווקא אינו אלא מדרבנן, וכך סביר עליה לא חוזר וקורא". הרבנו יונה אומר הגדרה מאוד מעניינת שתכף נראה שהיא מאוד משמעותית לכל ההבנה שלנו פה, לכן הבאתי אותו כי אנחנו צריכים אותו בהמשך. הוא אומר, מה הכוונה קריאת שמע דרבנן? הכוונה היא כזאת: תורה אמרה בשכבך ובקומך, ודברת בם בשכבך ובקומך. תורה בעצם אומרת שאתה צריך להגיד איזשהו דבר תורה כל יום בשכבך ובקומך. באו רבנן ואמרו איזה דבר תורה תגיד. זאת אומרת, איזה פסוק מהתורה תגיד. יכול להגיד כל פסוק, תורה לא אמרה איזה פסוק להגיד. יכול להגיד פסוק שאתה אוהב בתורה: "ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו", "אלופי עשו", "הוא צבעון אשר מצא את החמורים במדבר". ויראותו את החמורים מצא את הימים במדבר. בעלי קוראים הם גופרים בעל פה ויראותו את החמורים לצבעון אביב. איזה פסוק כזה שאתה לא מבין בכלל מה הוא אומר הפסוק הזה, למה צריך אותו חמורים והימים? אבל זה פסוק בתורה הקדושה, כל התורה הקדושה, כל פסוק הוא פסוק חשוב ולכן יצאת ידי חובה. באו רבנן ואמרו לא תגיד איזה פסוק זה, תגיד פסוק משמעותי. מה הפסוק המשמעותי? "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".
הבנת רשב"י יוצא אם כן שהמחלוקת בין האמוראים היא האם מהתורה צריך להגיד את הפסוק "שמע ישראל", שזה השיטה של רבי אלעזר שאומר שקריאת שמע היא דאורייתא, או שצריך להגיד את הפסוק איזה פסוק שאתה רוצה מהתורה. באו רבנן ואמרו לא תגיד דווקא את הפסוק "שמע ישראל" כי נסתם, כי זה פסוק יותר משמעותי. עד כאן שלב ראשון פשוט הבנת המחלוקת. עד כאן משהו ומשהו ממשיכים מובן פשוט יפה. ועכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לרשב"י. ופה אנחנו רואים דבר מאוד מעניין. שני אחרונים, כל אחד מהם מביא ראייה. אחד מביא ראייה שקריאת שמע היא דאורייתא, אחד מביא ראייה שקריאת שמע היא דרבנן. אמא מה, יש בעיה אחת ששניהם מביאים את הראייה שלהם מאותו אחד. מי הוא אותו אחד? הלא הוא רשב"י. ואז מה שנצטרך להבין אחרי שנראה את שתי הראיות האלה זה מה רשב"י סובר. הרי לא יכול להיות שרשב"י גם סובר שזה דאורייתא וגם סובר שזה דרבנן באותו אדם. לא יכול להיות מחלוקת, אבל יכול להיות מחלוקת באותו אדם. מה הראיות שמביאים? אז הראייה של השאגת אריה נמצא פה במקור שלוש. הוא אומר שתתמוע על כל הפוסקים פסקו שזה דאורייתא ואין בידי ראייה לדבריהם. ואז הוא אומר אלא מעד האמרינן בראש פרק ח' זה מסכת סוטה זה ממש עכשיו הדפים של הדף היומי ואמר עליהם שמה ישראל מה ישנה שמה ישראל? אתם יכולים לראות את הגמרה פה במקור חמש. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר להם בגדול שמואחו לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמצאים בידם. אז שימו לב המשוח מלחמה ונותן נאום של מוטיבציה לפני הכניסה. המשוח מלחמה אומר להם שמי ישראל. עכשיו מה זה שמי ישראל? ברור שהוא מדבר עם עם ישראל. מי הוא מדבר עכשיו עם החיזבאללה? הוא מדבר עכשיו עם צבא הגנה לישראל. למה הוא צריך להגיד להם שמי ישראל? מבינה הגמרה שהמילים שמי ישראל זה לא איזה פנייה כזו תקשיבו ישראל, אלא שמי ישראל זה כבר מה שהוא אומר להם. ואמר עליהם נקודותיים, זה אומר שהעם ישראל לא עכשיו במלחמה בשוטף שהעם ישראל כל היום אומר שמי ישראל. בזכות זה אתם לא נמצאים בידם. עכשיו זה כתוב בתורה אומר השאגת אריה. התורה עצמה אומרת וזה כתוב במשנה שככה מפרשת את התורה שהמשוח מלחמה אומר להם אתם כל יום אומרים שמי ישראל. אז מה זה אומר שמידאורייתא? אם מידאורייתא המצווה הייתה להגיד איזה פסוק שאתה רוצה ובאו רבנן ואמרו להגיד שמי ישראל, אז איך הכל משוח מלחמה כבר אומר להם שמי ישראל? הרי שומעים את העניין הרי רבנן עוד לא אמרו איזה פסוק להגיד נכון? כאילו זה פסוק שכתוב בתורה ואמר עליהם נקודותיים שמי ישראל כאילו כתוב שמי ישראל שמלוכנו השם אחד כדי שאתם אומרים את זה כל יום אתם תנצחו. אז הוא אומר מכאן ראייה ששמידאורייתא ראייה לכאורה טובה לא? הייתה חזקה הייתה משמעותית. כעת שמידאורייתא אלא שכמו שאמרנו בא הנציב מבוא לאוזני ונביא גמרה שממנה לכאורה נראה במבט ראשון שבאמת דווקא כעת שמידאורייתא דרבנן. מה זה הסוגיה הזאת? הסוגיה הזאת נמצאת בירושלמי גם מסכת ברכות וגם מסכת שבת ושם כתוב אתם יכולים לראות את זה פה במקור 6 מקור 5 קודם כל נקרא את זה בקיצור סליחה מקור 4 נראה את זה בקיצור אולי נוכל לחסוך את מקור 6. הוא אומר ככה רבי יוחן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקריאה את שמה אין אנו מפסיקים. שימו לב זה רשב"י שכשהוא לומד תורה מה קורה? הוא לא מפסיק אפילו לקריאה את שמה ממשיך ללמוד תורה. אז זה גמרא מקשה ועכשיו זה ציטוט מירושלמי ולא מודה רשב"י שמפסיקים לעשות סוכה ולעשות תלוליו ולאי כלי לרשב"י הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות איך זה יכול להיות דבר כזה שלימוד תורה דוחה מצוות מעשיות זה לא שייך הרי שימה בנו לעולם זה כאילו מי שבא לעולם ולא מקיים את המצוות המעשיות זה כמו אחנושה לא בא לעולם היא נפחש שלי את העולם על פניו כי העולם הזה הוא עולם מעשי תעזבו שהוא עולם מעשי מעשי ממש של עבודה אבל קיום מצוות ודאי זה זה תורה עצמה עכשיו הגיע הזמן לשבת בסוכה אז אתה לומד תורה עכשיו עכשיו תפילין אז תגיד לא אני לומד תורה זה לא שייך אז איך קריא עצמה? הוא לא אומר קריא עצמה צרך לעצור ולהגיד קריא עצמה כמו שהוא עצר ליטול עולה ולהמשיך הלאה תלמוד תורה שלו עונה גמרה ומשעני כן תראו הלאה שמה במקור 4 תאמה דרש בי זה שינון וזה שינון ואין מבטלים שינון מפני שינון הרי דקרא גם כן קרא גם כן קריא עצמה דברי תורה ומאד דרש בי גם כן מוכרח היא לא תהיה מאחי מה זה תשובה? זה שינון וזה שינון הרי גזירת הכתוב היא דווקא פרשה זו אלא מדין תורה יוצא באיזה פרשה ולימוד שהיא ירצה אך אם לא למד וקוראו קריא עצמה הרי זה מקיים את המצווה מן התורה אומר הנציב מה הייתה התשובה של הגמרה כאילו שהיא עונה לדרש בי זוכרים שזה דרש בי דרש בי אומר שהוא ממשיך עם התורה ולא עוצר לקריא עצמה ואז הגמרה שואלת עליו על עומד המנת לעשות והתשובה היא מה התשובה שעונה דרש בי זה שינון וזה שינון זאת אומרת מילים אחרות מה הוא אומר למה אני לא מושג לקריא עצמה כי אני לומד תורה והרי התורה אמרה לקרוא אזה פסוק מהתורה שאתה רוצה ואני עכשיו נמצא איפה שאני נמצא בתורה אומר פסוק אני קיימתי את המצווה מהתורה אז אני לא צריך דווקא לקרוא את קריית שמי זאת אומרת שבאמת אתה מבין מפה מה הייתה התקנה התקנה הייתה להגיד איזה פסוק חכמים תקנו להגיד דווקא את שמה ישראל ומהתורה אתה יכול להגיד כל פסוק שאתה רוצה וחכמים תקנו להגיד דווקא את שמה ישראל אומר דרש בי בסדר אני קראתי כבר מהתורה ומצווה קיימתי מצווה דרבנן זה כבר סיפור אחר לא נאמר על זה על עמדה אם אתה אומר לי אתה לא מקיים עכשיו מצווה קריית שמה מהתורה בגלל לימוד תורה זה סותר אבל אם מהתורה קיימתי חכמים אמרו לי עדיף שתגיד את הפסוק שמה ישראל בסדר, אני לא אמרתי שמה ישראל אז תכל'ס מה יוצא יוצא שקריית שמה להגיד דווקא את הפסוק קריית שמה ולא דורייטה אז עכשיו אתם זוכרים שגם את הסיפור של המשוח מלחמה זה אמר רבי שמעון יוחאי שניהם נרא לי זה גם רבי יוחנן רבי יוחנן בשם רבי שמעון יוחאי עוד פעם רבי יוחנן בשם רבי שמעון יוחאי זה אותו אחד אותו המורה בשם אותו תנא פעם אחת הוא עומד קריית שמה דורייטה פעם אחת הוא עומד קריית שמה דרבנן אה, זה כבר בעיה אז אם כן אז מה שאנחנו צריכים להבין זה מה רשבי סובר מה רשבי סובר לגבי קריית שמה תוך שנראה מה הוא סובר על קריית שמה ממילא כבר זה יפתח לנו את כל הפתח בכלל לגבי כל התורה שלו וכל האישיות שלו אז אני אגיד את זה קודם בעל פה ואחר כך קצת נוכיח את זה מקורות רשבי אומר אני הולך קודם כל ישר לקצה לסוף כאילו ואז אני קצת אסביר מה הכוונה רשבי אומר שמצוות קריית שמה מהתורה שימו לב עכשיו טוב היא כזאת המצוות היא באמת לייחד את השם דרך פסוק מפסוקי התורה שימו לב, הגדרת המצוות מהתורה תעזובי די רבנן הגדרת המצוות מהתורה תחזיקו פה ראש ככה טוב כי פה בעצם תמון העניין המרכזי כל השאר ז הסברים והוכחות ופה תמון ההבנה המרכזי זאת אומרת רשבי ההבנה היא כזאת מצוות אומרת ככה מצוות קריית שמה היא כזאת היא בעצם אומרת לייחד את השם כל יום בבוקר ובערב שעוד בכך ובקומך על ידי פסוק מהתורה זה בתנאי שאתה אחד כזה שכל פסוק מהתורה שאתה לומד הוא מבחינתך מה? ייחוד השם אבל אם אתה אדם שעוד לא הגעת לדרגה הזאת שכל פסוק מהתורה הוא ייחוד השם אז אתה מה תגיד? שמה ישראל שמה ישראל שומעים? זאת אומרת זה מעניין זה קצת ברגע הראשון נראה כאילו מה זה מצווה כאילו מודולרית מצווה כאילו שהיא נתונה כאילו לפי לפי האנשים אבל זה בכלל לא כזה זה בכלל לא כזה רחוק כי באמת הרסג לדוגמה מגדיר שזאת ההגדרה של מצוות קריאת שמה הרסג אומר תכף נראה את זה פה במקורות, אבל הרסג אומר ערב ובוקר יהיה יחדיהו כלומר זה מצוות קריאת שמה זה שונה מהרמב״ם אגב ברמב״ם יש מצוות ייחוד השם זה מצווה ב' בספר המצוות לרמב״ם ויש מצווה י' מצוות קריאת שמה, שתי מצוות שונות י' זה י' יש איזה הגדרות ברמב״ם מה זה י' וקריאת שמה זה קריאת שמה, זה משהו אחר פעם דיברנו על זה במזדמנות אחרת מה זה מצוות קריאת שמה לפי הרמב״ם אבל אם נחזור לעניין שלנו אומר הרסג שעל פיו אנחנו רוצים זה בעצם מה התפיצה של של רשבי שהוא אומר ערב ובוקר תהיה יחדיהו כלומר התורה אומרת תייחד את השם ערב ובוקר עכשיו אותה תורה שאומרת ערב ובוקר תהיה יחדיהו אומרת לך גם שהדרך הכי בסיסית לקיים את המצווה הזאת זה מה שאומר המשוך מלחמה תשימו לב המשוך מלחמה אומרת לעם ישראל כולו שימו לב להבדל בין שתי הסוגיות השגתאריה הביא את משנה המסכת צוטאה והנציב הביא את הירושלמי מברכות שימו לב להבדל הגדול בין שתי המקורות האלה הניאום של משוך מלחמה הוא מדבר לעם ישראל כולו הוא לא מדבר רק לחייל רשבי אם הוא היה חייל הוא מדבר לכולם הסיפור של שהירושלמי מברכות זה התמקדות על רשבי ממילא זה מסביר את הכל מאוד פשוט כשאתה מדבר לעם ישראל כולו כמשוך מלחמה אתה אומר להם חבר'ה אם אתם כל יום אומרים שמה ישראל ודרך זה אתם מייחדים את השם ומקיימים את המצווה הזאת של ערב הבוקר תיחדהו וברור שהדרך הכי פשוטה לכל אדם זה להגיד את המילים השם אלוקינו, השם אחד זה סימן שאתם מחוברים לגדול אתם דבקים בו ולכן אתם תצחו גם במלחמה כי אתם באים אתם באים בצדקת האמונה וה הסיפור בירושלמי עוסק ברבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), שמתואר כמי שלמד תורה ללא הפסקה. הגמרא שואלת כיצד רשב"י יכול לעשות זאת, ומסבירה שבשבילו כל פסוק בתורה הוא כמו קריאת שמע, ולכן הוא יכול לייחד את השם בכל פסוק שהוא אומר. רשב"י ראה בכל פסוק בתורה סודות עצומים וייחוד השם, ולכן לא היה צורך עבורו להפסיק לקריאת שמע.
הבנת התורה כסוד רשב"י טען שכל התורה היא סוד, וכל פסוק הוא גילוי של הסוד האלוקי. הוא הסביר שלימוד התורה צריך להתחיל מהפשט ורק לאחר מכן לעבור לסודות. הגמרא בירושלמי דורשת את הפסוק "כבשים ללבושיך" ומסבירה שיש להסתיר את הסודות מהתלמידים הקטנים ולגלותם רק כשהם גדולים ומבינים יותר. רשב"י ראה את כל התורה כיחידה אחת, וכל פסוק בתורה היה מבחינתו ייחוד השם. הוא לא ראה הבדל בין קריאת שמע לבין כל פסוק אחר בתורה, ולכן לא היה צריך להפסיק לקריאת שמע. הגמרא מסבירה שלרשב"י, שהיה תדיר בדברי תורה, אין הבדל בין קריאת שמע לבין כל פסוק אחר בתורה.
המעבר מעולם רוחני לעולם מעשי הרב קוק מסביר את מושג "תורתם אומנותם" על פי רשב"י. רשב"י וחבריו היו כל כך מושפעים מהתורה שהם לא היו צריכים את התפילה כדי להוציא את הרגשות לפועל. תורתם הייתה מספיקה להם כדי להפעיל את כליהם המעשיים, כמו אומן שמסוגל ליצור יצירה שלמה רק על ידי ראייה. בבלי כתוב שהפסיקו לקריאת שמע, אך לתפילה לא היו מפסיקים כי תורתם אומנותם. הרב קוק מסביר שזה כמו אומן שמסוגל ליצור יצירה שלמה רק על ידי ראייה. עבור רשב"י, התורה הייתה מספיקה כדי להפעיל את כליהם המעשיים, ולכן לא היה צורך בתפילה כדי להוציא את הרגשות לפועל. זאת אומרת, אתה מתחיל מהשכל, מהמחשבה, ולומד תורה כל היום. ואז מגיע הזמן של התפילה ואתה מוציא את כל הדברים שלמדת בשכל מהכוח אל הפועל בזמן התפילה, מוציא אותם לרגש. הרגש הזה עוזר לך להוריד את כל הדברים האלה לעולם המעשה. אבל רבי שמעון בר יוחאי, תורתו אומנותו, זאת אומרת הוא דרך התורה מגיע גם לתפילה. כל התורה שלו היא בעצם תפילה, היא בעצם שירה. כמו שאמרנו קודם, תורת הסוד נותנת לך משמעות לכל מילה בתורה מבחינת מה שראינו שכל פסוק בתורה הוא עם משמעות. אז מן הסתם גם פה, העוצמה של התורה היא כל כך גדולה וזה בגלל התורה הפנימית הזאת. הרי התורה נקראת שירה, נכון? כתבו לכם את השירה הזאת. התורה נקראת שירה כי בגלל הפוטנציאל של התורה יש רגש עצום בתוכה. כל אחד גם פעם יוצא לו משהו כזה שהוא ממש מתרגש, כאילו שאתה פתאום מבין משהו ופתאום נוחת לך איזושהי הבנה על החיים. אתה ממש מרגיש כאילו בא לך לרקוד, בא לך לקפוץ. אתה אומר לחבר שלך, תקשיב, אתה מאמין? גיליתי פתאום משהו חדש כזה. זה מין התרגשות, זה משהו שלא ידעת עד היום. זה לא סתם ידיעה, זו ידיעה שהיא ממש סוג של התלהבות, סוג של הדבקות כזאת.
תורתו של רשבי כשאתה חושב על רבי שמעון וחבריו, כמו שאמרנו שכל התורה שלהם היא כזאת, זה כאילו בכל לימוד אתה ישר רואה את הסוד. כל לימוד ישר מלהיב אותך ומחבר אותך לקדוש ברוך הוא. אתה ישר רואה פה את המשמעויות ואת מה שראינו קודם. גם בחמורים במדבר אתה מבין מה רוצים להגיד פה ואיזה תוכן יש פה. זה כל כך עוצמתי שזה כבר, אז לא צריך תפילה. אנחנו צריכים תורה, תפילה, מעשה שזה בסדר, עושה דברים, שככה הדברים עובדים וזה בסדר, ככה רוב העולם. אבל תורתו אומנותו שהתורה היא כבר האומנות. זאת אומרת, הוא כבר דרך התורה הכל כבר שם. כמו שהוא אומר, חזר אומנותו בגמיר בצלל רואה צריך לבנות מקדש לא צריך ללמוד עכשיו באוניברסיטה ארבע שנים אומנות, הוא ישר בונה, הוא ישר יודע איך לבנות. זה פה רוח הקודש, זה פה איזה מין התעלות כזאת פנימית, מדרגה פנימית, גבוהה שהיא כבר סוללת את הדרך, מיישרת את הכל ומחברת את הכל ביחד.
רשבי במערה אני אומר את זה כדוגמה. עכשיו הרבה אומרים את זה נגיד זה באלפס, בלי לראות פה מקורות, אבל ראיתי רבי מלובן שדבר על זה הרבה בשערי המועדים וגם אחרים. שרשבי הרי היה במערה 12 שנה ואז שנה הוא יצא, וכל מקום שהם נותנו את עיניהם נשרף. זה היה מצב קיצוני שהם הרוב העולם הרוחני שלהם, אז הם היו כל כך רוחניים שהם הסתכלו על העולם המעשי באיזו מין ביקורתיות כזאת. מה אנשים עוסקים בשטויות, מה הם חורשים וזורים? ז הם אמרו, בואו תלמדו תורה תעזבו אתכם מכל הזה. ואז אמרו להם להחריב את עולמי באתם תחזרו למערה, זה לא סתם להחריב את עולמי. כאילו בעצם איזשהו בחוד אומר, הלכתם יותר מדי קיצוני, התלהבתם מהתורה הפנימית, אבל זה גרם לכם לא לראות משמעות בעולם המעשי. לא טוב, תלכו עוד שנה תיחדו את כל ה-12 שנה שלכם עם השנה ה-13, זה יהיה אחד. אחד זה א' ח' וד' ח' וד' זה 12, האחד והאחד של השנה ה-13 השנה ה-13 הופכת את כל הלימוד לדבר אחד כולל העולם המעשי.
המעבר לעולם המעשה כשהם יוצאים מהמערה אחרי השנה הזאת, משתנה כל ההסתכלות שלהם. הם הולכים לטהר את הדרכים, הם הולכים לעשות דברים מאוד מאוד מעשיים. איפה יש, אני רוצה לסמן שהכוהנים יוכלו ללכת חופשי ולא ייתקלו בטומאה בדרך. הולך לתקן את הדרכים, זה הדבר הכי מעשי. הולך לעבוד בצרכי ישראל, זה רשבי הגדול שהיה במערה עכשיו הולך לעבוד במעשה, הולך לתקן את הדרכים. זה אומר שהוא מבין עכשיו שכל העולם הרוחני הזה הרי הספירה שאנחנו נמצאים היום ההוד שבאה מבחינת הספירות ההוד זה הספירה החמישית מתוך השבע. זה בעצם חיים שם זה הסיום של הספירות כי היסוד והמלכות זה כבר הכינוס של כל הספירות להיסוד, והיסוד זה מושפל המלכות וכו'. אבל ההוד הוא הקצה של החמש הראשונות וההוד שבהוד זה ממש הנקודה הכי תחתונה. וההוד הרי זה לצד שמאל של הספירות זה ממש הצד של הגבורות הצד המעשי וההוד שבהוד זה הדבר הכי מעשי הנקודה הכי מעשית, הכי נמוכה, הכי תחתונה.
ייחוד השם וזה רשבי, שהוא נמצא במקום הכי גבוה שהכל בשבילו זה ייחוד השם. כי כשאתה מגיע למקום הגבוה הזה שהכל זה ייחוד השם אז באמת הכל זה ייחוד השם. אז גם לתקן את הדרכים זה ייחוד השם. אז כל התורה היא תפילה והיא כבר ישר פוגשת את המעשה ואת התיקון ואת הרגש וכל החיים הם ייחוד השם אחד גדול בכל מה שאנחנו עושים. כי לפעמים דמות של רשבי נראית לנו כזאת דמות שאנחנו לא יכולים להגיע אליה. אז קשה להגיע אליה מבחינת ההשגות הרוחניות הגבוהות האלה אבל להגיע לתפיסת עולם שבעצם מה שהיא רואה זה שאנחנו צריכים לראות את הקודש ובתוך כל ההסתיה הכי קטנה שלנו של החיים. זה משהו שאנחנו כן יכולים לשאוף אליו, להשתדל בו, לעסוק בו ולבעזרת השם גם עושים את זה. אז זהו, בעזרת השם כמו שאומרים, נזכה להצליח טובה ולברכה. אחים תהיו, שאל כוח אחר.
