שבועות | מצוות אמונה – הכנה לחג שבועות | הרב גבריאלי

טוב, אנחנו נהנים קצת לשבועות והדיבר הראשון. הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא "אנוכי ה' אלוהיך". סביב הפסוק הזה יש דיון בין הראשונים מהי ההגדרה המדויקת של המצווה הזאת והאם יש בכלל את המצווה הזאת. האם בכלל הפסוק "אנוכי ה' אלוהיך" הוא מצווה, ואם הוא מצווה, מהי הגדרת המצווה? אז נתחיל, כמו תמיד, אנחנו יוצאים מתוך הרמב"ם ונתרחבים קצת למה שקורה מסביב. הרמב"ם אכן אומר שהמילים "אנוכי ה' אלוהיך" מגדירות מצוות עשה של אמונה באשם. הוא אומר, ציווי שציוונו באמנת האלוהות נאמין שיש שם עילה וסיבה, הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו "אנוכי ה' אלוהיך". ואני אתבאר לך שה"אנוכי ה'" בכלל תריא"ג מצוות והוא ציווי באמונת האלוהות. גם ביד החזקה הרמב"ם כותב בסוד היסודות, נדע שיש שם מצוי ראשון הוא ממציא כל נמצא ומעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להימצאות. ואז בעל החווה וידיעה הדבר זה מצוות עשה שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך". כל המעלה על דעתו שיש שם אלוהה אחר עובר על לא תעשה.

גדר האמונה לפי הרמב"ם והרב קוק אז אם כן, בצורה ברורה ופשוטה הרמב"ם פוסק שזאת מצווה. מה בדיוק הגדרת המצווה לפי הרמב"ם? אפשר להיעזר פה בדברים של הרב קוק שאומנם הוא לא אומר אותם באופן ישיר על הרמב"ם, אבל אפשר להשתמש בהגדרה שלו. במקור שלוש הוא אומר, גדר האמונה שעמיתת העניין הנודעה קבועה בקרבו לא מצד ידיעה לבדה כי אם מצד מנוחת הנפש שהוא מקבל אותה בקבלה שלמה מבלי שיסתער בו מאומה נגד זה. לכן חיובה התמידי של האמונה בהשם יתעלה הוא שידיעת מצוותו ומה שראוי לו יתייחס, יתתכונן בקרבנו בתמידיות. זאת אומרת, חדד קצת את הנקודה הזאת. מה זה ידיעה? ידיעה זה לא ידיעה שכלית. כשהרמב"ם אומר ידיעת האלוקות, זה לא איזו ידיעה חד פעמית כזאת שפעם אחת למדתי והארתי לעצמי בסדר, יש השם בשמיים. אלא, כמו שאומר הרב, זה משהו שנמצא בקרבנו תמיד. אנחנו שלמים עם זה. יש לו הגדרה מאוד יפה פה לרב קוק: לא יסתער בליבנו שום דבר נגד זה. זאת אומרת, הבירור הוא כל כך עמוק, הוא כל כך חלק מאיתנו, שלא כל איזה יומיים פתאום אנחנו מתחילים לחשוב על זה עוד פעם ואולי מי אמר ואולי לא וככה וככה. אלא זה באמת משהו שהוא מוטבע בקרבנו, נמצא אצלנו, חיים אותו, מאמינים בו, וזה נקרא אצל הרמב"ם מצוות האלוקות.

הרמב"ם מול הרמב"ן והגאונים מה שחשוב, שתכף יהיה לו משמעות שתי נקודות ממש קצרות אבל מעניינות. אחד, המקור של הרמב"ם למצוות זה מאיזה מילים? "אנוכי ה' אלוקיך". תזכרו את זה טוב כי עוד כמה דקות זה יהיה משמעותי. דבר שני, שימו לב בדרך כלל הרמב"ם כותב מצוות עשה להאמין ב… וכו'. איך הסגנון פה? ידיעת על החוות, ידיעת דבר זה, מצוות עשה שאמר "אנוכי ה' אלוקיך". זאת אומרת, לא מצוות עשה להאמין אלא ידיעת דבר זה עם מצוות. תזכרו את זה כמה דקות, אני אזכיר לכם שאזכרנו את זה. עד כאן הרמב"ם. יפה, עכשיו אנחנו עוברים לרמב"ן. הרמב"ן, לפני שנדבר על הרמב"ן עצמו, קודם כל הרמב"ן מביא את שיטת הגאונים שלפי דעתם אין אפשרות לצוות על מצוות האמונה. איפה כותב את זה הרמב"ן? אז תראו בבקשה במקור 4. הוא בהתחלה מביא את הרמב"ם ואז הוא גם כאילו, קצת סוג של מחזק אותו ובאמצע תראו בבקשה בשורה החמישית: "ואם כל זה ראיתי לבעל ההלכות". מי זה בעל ההלכות? בעל ההלכות גדולות. יפה. אם כל זה אחרי שהוא מביא את הרמב"ם והוא כאילו קצת אומר נראה לי שאתה צודק ואז הוא אומר, "ואם כל זה ראיתי לבעל ההלכות", הכוונה היא רבי שמעון אל גרבלי שהוא מהגאונים והספר שלו נקרא בעל ההלכות, שלא ימנע אותה מכלל תריא"ג. ואז הוא מביא איזו קושייה לרמב"ם ותראו בשורה הבאה: "ואני אראה מדעתו שבעל ההלכות שאין מניין תריא"ג מצוות אלא גזרותיו יתעלה שגזר עלינו לעשות או מנענו שלא נעשה, אבל האמונה באמצעיותו יתעלה שהודיעה אותה אלינו באותות ומובטאים וגילה שכינה ושומר שממנו נוזעו המצוות לא יימנע בחשבונן".

האם האמונה היא מצווה? וזהו מאמר חכמים גזור עליהם עשו קבלת המלכות עניין בפני עצמו והמצוות הנגזרות מאיתו יתעלה מעניין אחר. אומר הרמב"ן, אני רוצה להסביר לכם לנסות להסביר את בעל ההלכות למה הוא לא מונה את האמונה כמצווה ולמה? מה שייך? איך אפשר לצוות על האמונה? אם אתה לא מאמין, אם אתה לא חושב שהוא המלך שלך, אז מה פתאום שתעשה את המצוות שלו? אומר הרמב"ן, יש לזה היגיון מאוד פשוט. לכאורה בעל ההלכות צודק מבחינה הגיונית ולכאורה צודק מה שאומרת הצוות על האמונה. אם אני לא מאמין, אז שום דבר לא מתחיל. אז אמונה זה סוג של אקסיומה, זאת מציאות. עכשיו אחרי שיש את המציאות הזאת, קיבלתם הלכותי כמו שהוא הוביל את הדבר הזה: מלך נכנס למדינה, קיבלתם הלכותי, קיבלו גזרותיי. זה לא אחת מהגזרות, אלא הוא דבר בסיסי לפני. לא הרמב"ם, אבל כן מנע את זה כמצווה, אז הוא לא סובר את זה. לכן הדבר הראשון שאנחנו רוצים להסביר פה בכמה דקות הקרובות לפני שנעבור לרמב"ן ולהבדל בינו לבין הרמב"ם, אבל קודם כל להסביר את מחלוקת הרמב"ם והגאונים: האם האמונה בכלל היא מצווה או לא מצווה? מה עומד בשורש המחלוקת הזאת? אז פה יש דבר מאוד מעניין, למה? כי הוא נוגע לא רק למצוות האמונה אלא הוא נוגע בכלל לכל תפיסת המצוות. ופה תהיו מרוכזים, מרוכזים כל הזמן, תהיו סופר מרוכזים לשתי דקות הקרובות כדי להבין טוב את הנקודה כי זה מאוד יעזור לנו, זה יכול להסביר לנו המון המון דברים.

תפיסת המצוות לפי הרמב"ם והרמב"ן אז שימו לב, יש לנו בעצם שתי אפשרויות איך להסתכל על כל הנושא הזה שנקרא מצוות. אפשרות אחת, אולי הכי כביכול מתבקת ורגילה למחשבה: מצוות בצורה פשוטה מלשון, משורש, ציווי. זאת אומרת, מצווה זה גזרה אלוקית, אמירה אלוקית, ציווי אלוקי שאומר לנו מה לעשות. זה ההסבר בעצם הפשוט של המונח מצווה. אבל אפשר לראות את זה גם אחרת, והאפשרות האחרת זה נראה מי סובר מה ומה ההשלכות, יש הרבה מאוד השלכות, אנחנו נראה רק חלק מהן בקצרה. האפשרות השנייה היא לא לראות את הנקודה העיקרית בזה שזה ציווי אלא בעצם התוכן של הדבר הזה שאותו אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, אם אני אולי יעמיק את זה עוד קצת, המצוות אפשר להגדיר אותם לפי ההגדרה השנייה שאני אומר, אפשר להגדיר אותם כסך כל המעשים האובייקטיביים שנכונים לחיים נכונים עלי אדמות בעולם הזה. לצורך העניין, אני כביכול עכשיו מתעלם ממי שציווה, מתעלם מזה שמישהו ציווה עלינו לעשות את זה, אלא למה אנחנו מתייחסים? אנחנו מתייחסים לתוכן עצמו. המצוות, עוד פעם אני חוזר, סך הכל המעשים הנכונים האמיתיים, האמת המוחלטת של צורת החיים הנכונה בעולם בחיים שלנו. זה הנקודה המרכזית של המצוות. ברור שאת המעשים האלה גם נתבינו על ידי הקדוש ברוך הוא, אבל זה לא הנקודה העיקרית. הנקודה העיקרית היא שפשוט זאת האמת, זה הנכון, זה המעשה החיים. זה הסתכלות אחת. הנקודה השנייה אומרת, אני פחות נכנס עכשיו לתוכן של המצוות כאמירה שזה המעשה הנכון של החיים. מה שחשוב לי קודם כל זה שאלוקים בשמיים, הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לעשות את המעשים האלה. מספיק לי שהוא ציווה אותי לעשות את המעשים האלה כדי לומר שזה זה צריך לעשות. עכשיו ברור שהוא לא מצווה סתם דברים אלא הוא מצווה דברים עם תוכן ועם משמעות, אבל זה הדבר השני. הדבר הראשון הוא שהוא מצווה. אחר כך אני נדרש גם לשאלה מה בדיוק הוא מצווה? למה הוא ציווה את הדברים האלה? בסדר, אבל קודם כל הוא מצווה אותנו וזה הנקודה המרכזית. השירות השנייה אומרת לא, דווקא פחות כאילו הוא מרכזי לזה שהוא ציווה אותנו, יותר מרכזי לי שמה? שזאת האמת, כך צריך לחיות, זאת צורת החיים הנכונה. כדי לעזור להבין את הנשמע קצת אולי לא ברור בדיוק מה הבדל בין הדברים האלה, אז אני אתן לכם שתי דוגמאות ויש יותר, אבל לצורך העניין פה כי אין לי מספיק זמן שתי דוגמאות. העניין, אנחנו מכירים את המחלוקת הענקית והגדולה שיש בין הרמב"ם לרמב"ן בנושא טעמי המצוות. הרמב"ם, כידוע, אומר טעמים למצוות. מי שנלמד מורה נבוכים חלק ג' יראה שהרמב"ם הסביר שם חלק גדול מהמצוות נותן להם הבנה והסברה שכלית, רגיונית. הרמב"ן כן ציפור ספר דברים פרק הבת ציפור של לשלח את העם על הבנים. הרמב"ן שם מה שנקרא אצלנו נכנס ברמב"ם נכנס ברמב"ם חזק. המערל עוד יותר חזק, יש מערל בפרץ ישראל מאוד ידוע, פרק 8 עוד יותר גרוע, עוד יותר חזק נכנס ברמב"ם ואומר מה אתה מחפש תעמים? מה פתאום לחשוב שהמצוות זה פה נועד לסדר משהו, לעשות משהו? אז מה זה המצות? זהרות המצוות זה ציבויים. מה אכפת לך אם שוחט מהצבא או מהעורף? אז יש בו אחות ציבה, הוא יודע מה הוא ציבה, תעשה משהו ציבה. כפי מה שאמרנו עכשיו, הרמב"ם מחפש ללמוד תעמים למצוות. למה? כי לדעת הרמב"ם הנקודה המרכזית במצוות זה מה? זה לא הציבוי אלא מה זה? זה הדבר עצמו, זה התוכן של הדבר עצמו. אם זה התוכן של הדבר עצמו, אז מה הדבר הראשון שאני עושה? אני לומד את התוכן של הדבר, אני עושה להבין למה זאת פעולה אמיתית. אתה אומר יש לי 613 פעולות אמיתיות שהם החיים האמיתיים בעולם. למה? מה זה עושה? מה זה פועל בעולם? אז אני מחפש תעמים למצוות. אבל הרמב"ן שאתם זוכים שהוא הסביר את הגאונים, עכב נראה שהוא בעצמו במצוות האמונה כן סובר שזאת מצווה, אבל כשהוא הסביר את הגאונים אז הוא אמר אני מבין את הגאונים. למה אני מבין את בעל ההלכות שהוא הבין? כי המצוות העיקר זה גזרה. אם זה גזרה, קודם כל מה תעמים? אל תחפש תעמים. קודם כל תדע שזה ציווי אלוקי. קודם כל זה ציווי אלוקי. אותו דבר, אם זה ציווי אלוקי אז האמונה היא יכולה להיות מצווה? אמרנו לא, אתה קודם כל מאמין. אבל לפי הרמב"ם, לפי הרמב"ם שמה הגדרה של מצווה? הגדרה היא פשוט הדבר האמיתי הנכון, המעשה. אמונה באשם זה דבר אמיתי, זה פעולה נכונה בעולם ודאי זה הפעולה הראשונה אומר הרמב"ם לדעת את הדבר הזה, תסתכל על החיים, תסתכל על המציאות, מה שהרמב"ם אומר תסתכל בטבע, תסתכל בתורה, תסתכל בזה כל מיני דברים תחשוב, תסתכל על החיים, על העולם ותברר לך ותדע לך שכן, שזאת האלוקים נמצא בעולם. זה לא ציווי, זה חיים, זה אמת ולכן זה יכול להיות מצווה כי מראש, הגדרות המצוות הן לא מתחילות מהציווי אלא הן מתחילות מהחיים האמיתיים בעולם. שורים את ההבחנה. כן, זה כבר חלוקה מצוות שכליות ושימיות, זה כאילו, זה ככה חלוקה. חלוקה כבר בתוך המצוות שיש כאה ויש כאלה. אני מדבר עכשיו על משהו שהוא כולל את כל המצוות. זאת אומרת, לפי הגאונים אז כל המצוות, גם השכליות, הגזרה היא הדבר המרכזי, משם זה מתחיל. אחר כך יש לזה יש כאלה, יש להם הסבר, יש כאלה הם חוקים, יש כאלה ככה וככה. לפי הרמב"ם הפוך, לפי הרמב"ם גם השכליות גם מה שנקרא שימיות הם, יש להם יש להם טעם, יש להם סיבה. אני יודע אותה, אני לא יודע אותה, זה כמו סיפור אחר, אבל הם לא סתם זה מעשה, נכון נחיות ככה. בסדר? איך? נכון, לכן אני הדגשתי, כשהסיברתי בהתחלה אמרתי, השאלה היא מה הדבר העיקר ומה הטפל וחשוב לדעת וטוב שאתה שואל את זה כי לפעמים אתה בקלות יכול להגיד, מה, למה אתם מחלקים אלו ואלו דברי לוקים חיים? הוא צודק והוא צודק, זה לא כזה סותר. אז זה מצד אחד נכון, אבל מצד שני זה קצת אתה יודע מה זה עושה? זה קצת עושה את הכל כזה לא מוגדר כי אתה תראה את היו דלים שהם יכריחו אותך לומר שאצל הרמב"ם זאת נקודת המוצא ואחר כך בשוליים ברור שגם הקב' יציבה אותנו, זה לא שאנחנו סתם עושים את המעשים האלה. איפה אנחנו יודעים איזה מצוות לעשות? הרמב"ם מביט, הרי רק מצוות נצטבו למשה משיני אנוכי ולא יהיה לך עם פי הגבורה שמענות. גם הרמב"ם, אף אחד לא חולק כזה, אף אחד לא חולק כזה שהמצוות נמצאו משיני ושכנראה יש להם איזה הסברים וטעמים, אבל אתה רואה שיש הבדל מאוד מאוד גדול, מה הנקודה הרכזית ומה נקודה התפלה. ואתה מבין ולכן חשוב לחדד גם ולא מהר מדי להגיד הכל בסדר כולם מסכימים, כי לא כי לא מסכימים, אתה רואה הבדלים למה זה כזה אמרתי, נכנסים ברמב"ם חווה על הזמן, עד כדי כך למה נכנסים? כי מי שסובל שהמצוות הן גזרות אז הוא ממש אומר מה אתה בכלל מתחיל? עם זה מה אתה מתחיל? כל הזמן אתה מחפש טעמים, אל תתחיל מזה קודם כל תדגיש לי שיש פה בורא והוא צבע ואני עושה גם אם הוא יגיד לי עכשיו להרים סג 50 קילו על הגב של אבנים ושנאים וללכת איתם עכשיו חמישה קילומטרים, אני לא מבין מה הוא רוצה אני אסד, למה? כי אני קטן והוא גדול והוא יודע ואני עושה מה הוא אומר לא משנה מה זה זה מה שהוא הביא את הגמרה, אפשר אפשר, אכפת לו לבורא בין שוחט מהצוואר ושוחט מהעורף אלא, לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריאות מה אתה, תתחיל עכשיו זה יותר רחמים כי זה מהצוואר זה מהעורף פחות, מה אתה מבין ברחמים? מה אתה מבין במה עושה בעל חיים יותר טוב, אחרות טוב? אתה תעשה את הציבוריות, תגידי נקודה ואחר כך תחשוב גם אם זה עושה משהו טוב בעולם זה בסדר, זה לא, אבל זה לא זה קודם כל עושה טוב בעולם כי אתה עושה את רצונות זה דרך נקודה והרמב"ם לא הרמב"ם כדרכו הוא רציונליסט הוא בא מהשטח הוא בא מהחיים, הוא בא מהמציאות והוא אומר לא, מצוות הם הם דבר אמיתי ונכון לחיים לכן אני רוצה להבין איך זה מסדר להיתכן ואיך זה עושה את החיים נכונים בסדר? יש פה גם נכונים, ויש שם גם גם שעשו גם מצוות שלא שלא מאמין בריאות שלא חושבים זאת אומרת, זה לא מצווי לך להתקיים אם תהיה מצווה, לא תרחיב שזה אתה לא תרחיב שזה נכון, חווי סיבי אז אם תהיה מצווה, תלדת הרמב"ם לא תהיה מצווה כי הוא לא יתדע מתוך צימון יותר, אתה אתה לוקח את זה עכשיו כבר אתה יודע, פה דווקא הייתי לוקח את מה שאילון אמר קודם שבסוף זה לא כזה שחור לבן כאילו גם הרמב"ם מסכים שזה בסוף ציבור אלוקי וגם הרמב"ם מסכים שזה לא סתם ראש הבחורי נתן לנו סג של אבנים 50 קלוב בסוף נתן, לכן אני לא יודע אם עד כדי כך ללכת כאילו על הקצה אבל בוא תחשוב כל אחד, יחשוב על המסקנות על מה זה אומר ומה עד איפה אנחנו הולכים עם זה אבל בסדר, את העיקרון העיקרון הוא בא אולי רק עוד ממש בדקה וחצי עוד דוגמה אחת מאוד מעניינת אני אפילו לא אקרא את זה בפנים אני רק אגיד לכם את זה בהפה, מי שראה את המקורות ראה הרמב"ם אומר, בסוף פירוש אני אעבור שנייה ואני אסך את מקורות, הרמב"ם אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל וכך הרבה להם תרועה מצוות הוא אומר, הרמב"ם הרבה יותר תרועה מצוות כדי שאם אתה תעשה מצווה אחת ולב שלם בצורה מלאה אז אתה כאילו קיימת את כל את המערל פשוט משתגע באמת משתגע, המערל אומר מה לא הביא לי את המערל כי הדף נגמר ונשתדל שלא יהיה יותר מדף המערל אומר איך אתה אומר דבר כזה כאילו, מצווה אחת ברור שגם הרמב"ם לא התכוון שהוא לא יעשה את המצוות האחרות הרמב"ם אומר, יש מצב שדרך מצווה אחת אתה כאילו מגלה את שורש נשמתך. לומר, מה פתאום יש את תרי"ג מצוות? מה זה הדבר הזה, לקחת אחד ולעשות אותו? תחשבו לפי מה שאמרנו עכשיו, אז זה מובן מאוד. כי מה אומר המהר"ל? המהר"ל אומר, יש גזירות יהודיות. מה אתה עושה פה? יש לך דטומטר להגיד המצווה הזאת יותר? אין דבר כזה. יש את תרי"ג מצוות אלוקיות, צריך לקיים את כולם. איפה לקחת את זה? המהר"ל מסביר הסבר אחר. מה זה רצה הקדוש ברוך הוא? זה קוד יצרף ואחרי בא להם אז אמר הרמב"ם. מה הסבר לרמב"ם? הרמב"ם הוא לא יכול לענות למהר"ל כמה דקות לפניו. אז מה הסבר לרמב"ם? מה שאמרנו, הרמב"ם אומר כיוון שהמצוות, כל מצווה היא בעצם עולם שלם. כל מצווה היא עולם שלם של אמת, היא עולם שלם של חיים ותרי"ג. איך אומרים נכון? אומרים, ותרי"ג מצוות התלויות בה. אומרים כזה, לשם יחוד קודשא בריך הוא, אני הולך לעשות את קיים את המצווה הזאת ותרי"ג מצוות התלויות בה. כי באמת כל מצווה כל התרי"ג שורות אליה וכל מצווה באמת יכולה להיות עולם ומלואו כמו שרואים בגמרא. למה אתה זכית אחד שורת השני? למה זכית העולם הבא? זכיתי כי עשיתי הקפדתי בזה. הוא הקפיד בזה, זאת אומרת כל המצווי זה הנקודה האלוקית. אז באמת כלומר, הרבה מחלוקות בקיצור, אני מסיים פה את הנקודה הזאת. הרבה מחלוקות בין הרמב"ם לבין ראשונים אחרים או אחרונים אחרים כמו המהר"ל או הרמב"ן וכדומה יהיה ניתן להסביר אותם על פי הדבר הזה. לכן חשוב תזכרו את ההבחנה הזאת. אבל עד כאן אני חוזר לעניין שלנו.

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אז אם כן אמרנו, סיכמנו רגע את העד כאן. אז אם כן, הרמב"ם עונה את זה כמצווה. הרמב"ן מביא את בעל ההלכות שלא מונע את זה כמצווה כי זה נקודת מוצא והמצוות זה גזירות ולכן האמונה לא יכולה להיות גזירה כי היא עצמה הבסיס. הסברנו מה שורש המחלוקת כי הרמב"ם מכללי את המצוות וממעילי מצוות האמונה המצוות בכללם הנקודה המרכזית שבהן זה לא הגזירה האלוקית אלא זה האמת שבפעולה הזאת מצד עצמה וזה נכון גם על האמונה ותכף גם נסביר את זה עוד יותר לעומק. לפי הגאונים לא, לפי הגאונים המצוות זה גזירות אלוקיות, גזירות אלוקיות. אז האמונה היא הבסיס, היא לא יכולה להיות חלק מהגזירות. לכן זה אקסיומה ומשם אנחנו מתחילים את המצוות והנוכח שמלוכיך בכלל לא בתוך עשרת הגזירות לפי בעל ההלכות. עד כאן טוב טוב אם אין הערות ואין שאלות אז אנחנו עוברים לחלק האחרון, הנוסף והאחרון וזה מה הרמב"ן סובר. מה הרמב"ן סובר לגבי המצוות? אז אמר הרמב"ן מסביר את עצמו ובואו נראה מה הוא אומר וקצת ננסה להעמיק בדברים שהוא אומר. אז במקור שבע בבקשה הוא אומר ככה והטוב בעיניי בזה העניין כולו שנמנה ה' המצווה כדעת הרב אני מסכים עם הרמב"ן למרות שהוא הביט הגאוניים הוא מסכים עם הרמב"ן שזה מצווה ויש לי ראיה מזה בדברי החכמים אמרו בה מחילתה ושימו לב פה טוב לפני מה לא נאמרו עשרת הדיברות בתחילת התורה. תורה הייתה צריכה להתחיל עם מה? למה לא התחילו עם זה? יש לנו כל ספר בראשית ועוד כמעט חצי ספר שמות לפני העיקר זה עשרת הדיברות. משלו משה למה הדבר דומה? ואחד שנכנס למדינה אמר להם הם לא חליכם. אמרו כלום עשית לנו שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם החומה, הכניס להם עמת המים, עשה להם מלחמות. אמר להם הם לא חליכם. אמרו לו הן והן. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, קרא להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את הסלב, עשה להם מחמת המלאק. אמר להם הם לא חליכם. אמרו לו הן והן. רבי אומר לו אין לך מלאכות שמיים ושמחה וקבלת המלאכות הזו שקיבלו בסיני הוא באמת מדיבור אנוכי. וכן ביירו עוד שם אמרו לא יהיה לך יומר פנאי למה נאמר? לפי שהוא אומר אנוכי ה' אלוהיך. משל המלך נכנס למדינה אמרו לו אבדיו גזור עלינו גזרות. אמר להם לב שתקבלו מלאכותי וגזור עליכם גזרותיי שאם מלאכותינו מקבלים איך מקיימים גזרותיי? כך אמר המקום לישראל לא יהיה לך יומר פנאי אני הוא שקיבלתם מלאכותי במצרים אמרו לו הן כשם שקיבלתם מלאכותי מסיני כשקיבלתם מלאכותי אני הוא שקיבלתם מלאכותי עליכם מסיני אמרו לו הן והן כשם שקיבלתם מלאכותי קבלו גזרותיי.

הסבר הרמב"ן על האמונה שימו לב טוב עכשיו למה אומר הרמב"ן זה חשוב זה גם מבחין לגמרי בינו לבין הרמב"ם. הרמב"ן מביא לכאורה את המשל הזה של המלך שקודם הוא הביא אותו כראייה למי? לבעל ההלכות לגאונים כי מה היה הראייה לבעל ההלכות? אחד בא אומר להם קבלו גזרותיי אז מה הם אומרים לו? מה מה מי אתה? זה בסיס ככה הסביר הרמב"ן את הגאונים. עכשיו אומר הרמב"ן אני מסכים עם הרמב"ם זה מצווה. איך אתה מסכים עם הרמב"ם? לפני רגע אמרת שאתה לא יכול להסכים עם הרמב"ם כי זה בסיס. אומר הרמב"ן אני אסביר לך אני מסכים עם הרמב"ם אבל לא מהטעם שלו מכיוון אחר והכיוון האחר יוכל להסביר מה שהוא הביא בשל הגאונים. עכשיו מביא הרמב"ן את אותו מדרש כדי להסביר את השיטה שלו שכן יש מצווה באמונה ואיך הוא מסביר? הוא אומר ככה אם הוא בא אליהם במצרים ובא אליהם הרד אסטינאי הוא אומר להם אנוכי השם אלוקיך עם חוונה עוצר פה אם הוא אומר להם אנוכי השם אלוקיך אז מה הם אומרים לו? הלו סליחה זה ככה זה צפות עדינים זה הקדוש ברוך הוא אבל כאילו סליחה מה הקשר? מה אתה רוצה? אבל זה לא הפסוק מה הפסוק? אנוכי השם אלוקיך שרוצתי חברת מצרים הוא אומר להם זוכרים אותי? נפגשנו כבר מתי נפגשנו? עוד כמה חודשים נפגשנו במצרים היה לנו כבר כמה דייטים היינו כמה דייטים שם ביחד זוכרים? היה לכם שם עצרות, פרו באתי אמרי לכם דרך משה רבנו אמרתי לכם תקשיבו אני אלוקים של אברהם, מצחק ויעקב אנחנו לא התחלנו היום אני עוד מהאבות אני פה איתכם אבא של סבא זוכרים? אברהם מצרים חטף שם פרו בסוף מכת בחורות יצא, לא נדמה שיצא קראתי לכם את ים סוף לא היה לכם מים, אתכם מים אתכם אוכל, אתכם בשר, באמלק נחלתי לכם באמלק אז כבר נפגשנו כאילו אני כבר ראיתם אותי ראיתם את מה שאני עושה אמרו כן ראינו לא אפשר, אנחנו לא אנחנו לא כופרים בזה אז אני שנפגשתם שנפגשנו כבר בתור מלך בתור מי שכבר חי איתכם ראיתם אותו בתוך החיים שלכם לא באיזה משהו לא לדבר איתכם עכשיו על איזה משהו כזה משהו פילוסופי איזה משהו כזה, אתם יודעים יש אלוקים בשמיים, בסדר אבל מה זה נוגע אלינו אני כבר הייתי איתכם בתוך החיים שלכם, בתוך הצהרות שלכם בתוך התערבתי לכם וראיתם ראיתם את המציאות שלי אני עכשיו אומר לכם קבלו גזרותיי כלומר עכשיו כאילו, עכשיו זה מתבקש לגמרי, אם אתה אומר אנוכי ה' אלוקיך כמו שלכאורה הרמב״ן אומר והרמב״ן אומר, מה אין לזה שום אחיזה במציאות תכף נגיד, אז מה יגיד הרמב״ן מה זה אבל הרמב״ן אומר, יש לגמרי אחיזה במציאות בעצם אם עכשיו רגע אני אלך עוד שנייה כבר נמשיך עם זה טיפה קדימה בעצם העומק של העניין לפי הרמב״ן מלמד על כל המהות שמצוות האמונה מצוות האמונה היא לראות הקדוש ברוך הוא בתוך ההיסטוריה הישראלית אם אני ככה אצמצט את זה במשפט, זאת מצוות האמונה לפי הרמב״ן לראות את הקדוש ברוך הוא בתוך ההיסטוריה הישראלית ממילא ממילא המתבקש הוא שאתה מאמין במציאותו כי לא בגלל שזה משהו פילוסופי הקרתי של איזה ברור שכלי שאתה מסתכל על העולם ואומר רגע מי בראה את השמש מי בראה את הירח בטח זה לא יכול להיות שזה שני כוחות שונים אה יש השם בעולם ואני צריך לדעת את זה זה הרמב״ן הרמב״ן אומר לא אתה לא מגיע לזה דרך כל מיני ברורים שכליים אחר כך אתה יכול להוסיף אולי אז איך אתה מגיע לזה? אתה מגיע לזה דרך החיים זה המציאות וזאת המצווה המצווה היא נגלתי לכם הייתי איתכם תאמינו שאני איתכם שאני קיים שהמציאות שלי קיימת עכשיו המשמעות היא יתקבלו גזרותיי אני מצווה עד כאן עכשיו עוד מצוות אבל מה זה כתפי האמונה עצמה כתפי האמונה עצמה זה הציווי להסתכל על הטבע להסתכל על החיים להסתכל על ההיסטוריה ולראות את יד השמש מי אומר את זה בצורה הי תמציתית והכי ברורה שניים מימוני המצוות אחד הסמג רבי משה מקוצי ספר מצוות גדול שימו לב איך הוא מגדיר את המצווה בשורה אחת מצוות עשה להאמין שנתן לנו את התורה בער סינא ידי משה רבינו הוא השם אלוקים שהוציאנו ממצרים וזהו מה שאמר בשעה שנתן את התורה אנוכי השם אלוקיך שרציתי לך מהר את מצרים לא כמו הרמב״ם שעצר אחרי המילים אנוכי השם אלוקיך זוכרים בהתחלה אמרתי לכם תזכרו הרמב״ם עצר פה הוא לא עוצר פה אנוכי השם אלוקיך שעכשיו נותן לך את התורה פה למשה רבנו אני שעכשיו נותן לך תורה זה אותו אחד שנפגשנו כבר ופגשתם אותי לפני חודש וחצי לפני שבעה שבועות במצרים לא מישהו אחר מי לוקח את זה עוד שלב מאוד מאוד מעניין שמאוד משמעותי לנו לכל אחד ולחיים לדור שלנו אסמק ספר מצוות קטן זה מקור תשע זה מה שאמרנו עכשיו אז תראו מה הוא אומר פירוש להפוך עם עין הפילוסופים שורה שלישית אולי נלך מההתחלה שאותו שברא שמי בארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה הוא בדלת דרוחות כמו שכתוב אנוכי השם אלוקיך וגומר פירוש להפוך עם עין הפילוסופים שאמרו שעולם נוהג לאליו עם בזלות ואין לו מנהיג ואפילו קריאת ים סוף ויציאת מצרים זה מה שאנחנו אומרים בפילוסופים יש לנו להאמין כי שקר הם דוברים כן הקב' הוא מניג את העולם ברוח פים והוציא לנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם הם מכריזים עליו מלמעלה שנאמר מאשר מצדי גבר כוננו דבר מדהים הוא אומר המשמעות של מצוות האמונה הזאת של המציאות של הקב' בתוך החיים היא קודם כל מציאות פרטית כל מה שקורה לך מטה הדבר הזה אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם הם מכריזים עליו מלמעלה יש לך איזה בעיה באצבע זה שבאחור אומר לך משהו לא יודע מה הוא רוצה הוא אומר לך משהו זה הכל מכוון הכל מושבח ואז הוא ממשיך הלאה ובזה תלוי מה שהם רוחמים ששואלים לאדם לאחר מיטה בשעת דינו ובאמת אדם עולה לזה שש שאלות שלא ירו אותו נסעת ונתת באמונה ציפית לישוע איפה כתוב צרצפות לישוע זה נראה לנו תמיד איזה דבר בסיסי מי אמר צרצפות לישוע הוא אומר אסמק פה זה כתוב אלא שמה מניב הזה תלוי שימו לב שכשם שיש לנו להאמין כשאוציינו במצרים בכתיב הנוכחי השם הלוקח אשר רציתיך ועל קורחין מאחר שהוא דיבור אחי כאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי כך תאמינו בי שאני השם הלוקחי ואני עתיד לקבץ אתכם וליושיעכם וכן יושיענו ברחמם שני כי דכתי ושם וקיבצך מכל העמים שרינו בדור שלנו שאנחנו זוכים לראות את זה מתקיים אז איך אדם יכול בדור שלנו לא להאמין הם הראשונים רק הסבירו למה שואלים אדם צפות לישוע כי אם הוא עשיר אותנו במצרים ועשה לנו את כל הניסים שם אז בוודאות הוא גם יקיים את כל ההבטחות העתידיות שכתבות בתורה שהוא יקבץ על ידכי ישראל והוא יגל אותנו וכל הדברים האלה צריך להאמין בזה אז שואלים אדם אחרי 120 מעולה למעלה בעצם שואלים אותו תגיד אתה האמנת באמת באשם אתה ציפית לישועה שלו באמת בימיך כמו שהרם שם עושה ציפית לישועה בימיך ציפית באמת שזה יכול לקרות זה יכול להיות שאתה קם מחר בבוקר ויש פה בקבידה יש פה משיח אתה מאמין בזה באמת אני יודע בדור שלנו כבר מה היינו שבת ירושלים אנחנו רואים איך הדברים קורים עם ישראל מתכנס העסק מתקדם יש כל מיני קשיים פה ושם אבל דבר מדהים כמו שכל זה קרה עד היום וודאי יקרה גם כל מה שצריך כל ההבטחות הכל יקרה אבל זה הכל חלק מזה שמצוות האמונה זה הגילוי האלוקי בתוך ההיסטוריה בתוך המציאות, בתוך החיים לעומת הרמב״ם, זאת אומרת אם נעשה עכשיו סיכום נעשה סדר אז לפי הגאונים זה בכלל לא מצווה כי זה קסיומה, זה בסיס לפני לפי הרמב״ם זאת מצווה שהיא ידיעה ידיעה דבר זה מצוות עשה צריך לדעת מה זה לדעת כמו שראינו בהתחלה רב קוק מדביר גדר הידיעה שתחיה את זה תאמין בזה אבל איך אתה מגיע לזה לא דרך ההיסטוריה כי הרמב״ם לא מגיע לזה דרך ההיסטוריה איך אתה מגיע לזה? איך הסכל? אתה מסתכל, תקע לעולם מברה, המברה הרמב״ם מתמודד עם הפילוסופים שאמרו שהעולם קדמון במורה נבוכים כמה וכמה פרקים להוכיח שהעולם לא קדמון שהעולם נברא יש בורא לעולם ובורא אחד וממנו הכל והוא מציאות העולם וכו' וכו' וכל זה צריך לברר את זה, ללמוד את זה להעמיק בזה ולדעת את זה והידיעה הזאת והחיים האלה זה מצוות האמונה, לא מזכיר את ההיסטוריה ולכן המילים זה אני ה' אלוקיך, אני ה' אלוקיך אני מציאות קיימת אלוקית והרמב״ם ובעקבותיו אסמאק ואסמאק וחלק מהראשונים שהלכו בכיוון הזה ואומרים לא, אני מסכים איתך הרמב״ם שזאת מצווה לא כמו הגאונים שזה לא מצווה אבל המצווה היא החיבור בין מה שקורה במציאות של החיים לבין הידיעה והאמוה במציאות ה' וזה התחיל מיציאת מצרים כי הוא אמר להם, מזכיר כוזרי גם מזכיר את זה, כולם מכירים את זה מהכוזרים, הרמב״ם אומר מאוד מאוד דומה זוכי ה' אלוקיך, זוכים בכוזרים שם עם המשל, עם מלך אודו שאומר לו, תאמין מלך אודו הוא אומר, מי זה מלך אודו? למה שאני אאמין בו? ואז הוא אומר לו, אבל אם אני אגיד לך שהייתי אצל מלך אודו והוא שלח לי טרופות וזה ריפה את כולנו והוא נלחם בלי מלחמות, המלחמות התליכו והוא עשה לי ככה וככה אתה תאמין מלך אודו? הוא אומר, כן, אני אאמין מלך אודו אז אחרי שהוא שואל אותו, מי אתה מאמין? הוא אומר, אני מאמין ב' שהוציא אותנו מצרים הוא אמר לו, רגע, למה אתה לא מתחיל ב' שברא את העולם? זו הגישה הפילוסופית תתחיל ב' שברא את העולם שבסכל הגעת להבנה שהעולם נברא ולא קדמון והרמבן אומר, כוזרי, לא, אני מתחיל מה' שאני פגשתי אותו מלך אודו שאני פגשתי אותו איפה פגשתי אותו? התחלתי, הפגישה התחילה אצל האבות אבל זו הייתה פגישה אצל יחידים, גדולי העולם אבל יחידים חייג במצרים, זו פגישה עם צליל ישראל עם ישראל כולו וייאמנה וישמעו כי פגד השם את עמו עושה להם כל מיני אותות עושה להם כל מיני דברים ואז ויאמנה אומרים, וואלה, באמת, כן, נכון זה באמת אלוקי ברם הצר ויקור הוא באמת מתגלה אלינו זה רק הולך ומתעצם יוצאים ממצרים, והים, וישרו והמלך וכל זה מגיע לסיני אומרים להם, טוב, זהו, עכשיו הגיע הזמן למה שנקרא, למסד את הקשר עד עכשיו ככה עשיתי לכם דברים עכשיו אנחנו מסדים את הקשר ואני אומר לכם, מעכשיו, זאת מצווה להסתכל ככה על ההיסטוריה לראות את יד השם וכל דר בהיסטוריה, וממילא לקיים את המצוות, וממילא לעשות את גזירותיי, אבל זה לא כמו הגאונים שאמרו שזאת אקסיומה אלא המשל הזה על המלך שנכנס למדינה הוא אומר להם, קבלו מלכותי הא, לא סתם קבלו מלכותי, למה שקבלו מלכותך, מי אתה? קבלו מלכותי כי הייתי איתכם אתם רואים אותי, נדגשנו כבר, אה, בטח, נכון אה, זה אתה, אתה גם עכשיו נותן לנו את התורה אוקיי, אז הכל מתחבר ביחד וזאת מצוות האמונה נקודה קטנה ככה לסיום אבל מעניינת יש מאחרונים שהגשו על זה שבדרך כלל המצוות צריכות להיות כתובות בלשון של ציבור איך מצוות כתובות בתורה, נכון כ כתוב בתורה לעשות משהו עכשיו, מצוות האמונה לשיטת הרמב"ם והרמב"ן. יש בעיה, למה? כי איך זה כתוב זה כמו סיפור: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מה לעשות עם זה? למה זה לא כתוב: "תאמין שאני ה' אלוקיך"? זה בסגנון כזה, תאמינו שאני ה' שהוצאתי אתכם. אז מעניין שהמערל שואל את זה ונותן שתי תשובות. אני חושב שאפשר להסביר את שתי התשובות שלו, אחת לרמב"ם ואחת לרמב"ן, כי השאלה היא על כולם כל מי שמונה את זה כמצווה. הגאונים אומרים שזה לא מצווה, אבל לפי הרמב"ם והרמב"ן זה מצווה. אז למה זה לא כתוב כמצווה? תשימו לב מה אומר המערל. המערל אומר: "ומה שלא אמר אנוכי יהיה לך לאלוקים שזה לשון של ציווי, כן אנוכי יהיה אלוקים שלכם תאמינו בי, כי היה זה משמע כי מצווה זאת היא כמו שאר המצוות כמו שאמר, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". ואפשר שיעשה לו אלוקים אחרים וכן כל המצוות, אבל אנוכי ה' אלוקיך אף אם לא יתקבל אותו האדם לאלוה הוא אלוקים שלו, והוא מלכו מצד עצמו.

הסבר המערל המערל אומר שאם האמונה הייתה בצורה כזאת ומצווה ואומר תאמינו שאני ה' אלוקיכם, אז מזה היה נראה שאם הם לא מאמינים אז הוא לא. כמו שאומר לבשר ודם, בשר ודם הוא יכול להגיד אני מלך, אבל יש הפיכה ומפסיק. אבל הקב"ה זו מציאות קיימת אובייקטיבית. אני חושב שזה גם מסביר כדורכי בהתחלה אמרתי לכם שהרמב"ם אומר ויתיעד דבר זה מצוות עשה שנאמר אנוכי ה' אלוקיך. הוא לא אומר מצוות עשה לדעת דבר זה, כי אם הוא היה אומר מצוות עשה לדעת דבר זה אז זה נקרא אם אתם מקיימים זה קיים, זה לא קיים, זה לא קיים, זה קיים בכל מקרה. אנוכי ה' אלוקיך אני קיים, אני האמת, אני המציאות. כל העולם מתחיל ממני, אני המציאות של העולם. אני אומר לכם להשתלב עם המציאות הזאת ולדעת את זה ולהאמין בי וזה מצווה גם כי זה מעשה נכון. לפי הרמב"ם זה אמת להאמין בי אבל לא יכול לכתוב את זה בצורה של ציווי שתלויה בכם אם תקיימו את זה או לא.

הסבר הרמב"ן לפי הרמב"ן, המערל אומר בעצמו: "למשל למלך שנכנס למדינה קבלו מלכותי כלבי אוגדרותי". זה בדיוק מה שהרמב"ן אמר. אז למה הוא התחיל אנוכי ה' אלוקיך? הוא קודם כל אומר להם: זוכרים אותי? אנוכי ה' אלוקיך צריך לקרוא את זה ברצף: אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. זוכרים את זה? זאת אומרת זה כבר היה, הוא רק מזכיר להם את מה שהיה. הוא לא עושה עכשיו משהו חדש, הוא רק מזכיר להם את מה שהיה. הוא לא צריך להגיד להם עכשיו מהתחלה להתחיל מצווה עליכם. זוכרים נפגשנו? מצוין. הלאה, המצווה מעכשיו היא שמעכשיו כמו שאתם זוכרים את יציאת מצרים ויודעים שעכשיו יוצא לכם תורה זו אותה תורה של אותו אחד שהוציא אתכם ממצרים. ככה הלאה לכל החיים תמיד תדעו שאני עומד מאחורי כל הדברים שלכם. למה לא רוצים להזכיר להם? זהו בשביל המצווה. עד עכשיו הוא רק עושה את זה למסד את הקשר. עד עכשיו הוא עשה דברים, הוא סיפר להם, לא חייב להם שום דבר, הם לא חייבים לו שום דבר במירכאות. זאת אומרת, הם עוד אין מצוות, עוד אין תורה. אבל הוא בחר בעם ישראל בגלל שהוא בחר בעם ישראל כי הוא רוצה שעם ישראל יהיה לו איזו שליחות בעולם.

הקשר בין העבר להווה עכשיו הוא בא למסד את הקשר ואומר: עכשיו אני אומר לכם כל מה שעשיתי איתכם זה היה בשביל כי בחרתי בכם. עכשיו אני עולה קומה ואני נותן לכם תורה. ואם התורה הזאת אתם תעשו את השליחות שלכם בעולם ותפרסמו את האמונה בעולם. זהו ומעכשיו זה הופך להיות ציווי כל המצוות בוודאי וגם האמונה היא הופכת להיות ציווי כמו שהראשונים אמרו שכל דבר שקורה לכם הוא לוקף אצבע מלמטה זה מלמעלה. עכשיו אני יודע שכל מה שקורה לי כבר הרגשנו את זה קודם ראינו את יד ה' לא הבנו בדיוק מה קורה פה מה הוא רוצה מאיתנו. עכשיו אני אומר לכם מה אני רוצה מכם. תנסו לארץ ישראל, תחו את התורה הזאת, תחיו אותה ותחו את השליחות שלכם בעולם. זהו ומעכשיו זה מצווה להאמין בכל מה שקורה בהיסטוריה שזה יד ה' ולחיות מכוח זה את כל החיים הפרטיים והציבוריים. כמו שאמר עצמך להאמין שהגאולה תגיע שהכל יגיע ושיש לנו שליחות יש לנו פה מחויבות יש לנו אחריות יש לנו תפקיד וכו'. ולכן הוא מחבר להם את מה שקרה עם מה שקורה עכשיו. עכשיו זה מתן תורה מה שקרה זה גילוי אלוקי שהשפיע עליהם שפע רע הוא מחבר עכשיו את הדברים ביחד רק למקפץ אחד.

החסידות ורב צדוק מעניין רב צדוק בחסידות מה שאמרו על השאלה הזאת למה נוכל שם לוקח לא כתוב כציווי. אז מה שאומר רב צדוק בכמה מקומות כמו שאמצא פה במקור האחרון 13 שבעצם זה נמצא אצל כל אדם זה גם כתוב בלשון פרטית אני נוכל שם אלוקיך אתה לא אין פה משהו חדש אני אצלך אני לא אני לא בשמיים בפילוסופיה ואני לא במצרים לראות את ההיסטוריה וכל זה אני פשוט אצלך בפנים כי הנשמה שלך היא חלק אלוקה ממל וכיוון שחדר כמנים האלוקות נמצא אצלך אלוקיך באופן אישי אז זה אתה צריך להוריד את הקליפות ואתה כבר תרגיש את זה אז לכן לא צריך את זה בלשון ציווי כי פשוט רק ספר לך שאני איתך ואני נמצא אצלך ואולי הדבר היחיד שאני אומר לך בזה זה תחפש אותי כאילו תחפש אותי בתוככה לא מחוץ לך אני לא רוצה לך ללכת רחוק אני איתך אני איתך ואני בתוככה רק לפעמים זה קצת מתכסל ולכן תוריד את הכיסויים תגלה שבעצם זה אבל זה ככה דרך החסידות אבל מבחינת התמונה אז לפחות או יותר הדברים שראינו בבת השם צריכים להיות נזקה קיים.