פרשת שבוע | בהעלותך – המסע המסתורי של עם ישראל | הרב שלומי

אז בואו נלמד קצת על פרשת "בעלותך". בתוך פרשת "בעלותך" יש פסוק, שני פסוקים. אני מדבר על פרק י', פסוק ל"ה. אני אתאר את שישי ושם כתוב: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". ובנוחו מה זה בנוחו? בנוחתו של הארון. מקודם "ויהי בנסוע הארון", רק בנוחתו של הארון הוא אומר, הוא אומר משה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל". הפסוק הזה יכול להתפורש בצורה פשוטה: שובה ה' אל רבבות אלפי ישראל. פה ה' תשיב תנוח והלך לנשיב נפש. שובה ה' תנוח ולנשיב נפש של רבבות אלפי ישראל. למעשה מתוארת כאן תפילה. קום ה' מבקש משה רבנו מהקב"ה לקום. קום ה' זה הרעיון, ביטוי בגדת גבורתך. קום ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. זה בעצם תפילת הדרך לפני יציאה למלחמה. אבל מי מדבר על מלחמה פה? אנחנו מדברים פה על מסעות של עם ישראל מהר סיני אל ארץ כנען. תפילה זו מה עושה? זו תפילה לפני יציאה למלחמה. אני לא רוצה שתהיינה מלחמות, אבל יש לזה תקשורות. יש מחלוקת אם זו אפשרות ריאלית מאוד או פחות ריאלית. אין לי פרשנים היום, אבל אם תהיה מלחמה הרי שאני יצא ואני מתפלל תפילה זו: קום ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.

תפילת הדרך והחצוצרות אני אגרב שאני מתייבא אם תשימו לב תיאור שבסוף הזה לא נאמר כדרך שהיית מצפה. היית מצפה שכתוב "ואיסע הארון השם ואומר משה קום ה'". זה תיאור של מה שקורה עכשיו, אבל כאן כתוב כאילו תיאור מתמיד. ראי בכל עת שנשא הארון ואומר משה קום ה'. אתם מבינים כאילו אני היה פה מורה ללשון. אני לא יכולה לתת לך את הגדרות שזה לא תיאור של הווה אלא של הווה מתמשך כזה של דבר שקורה. כך נהג משה לעשות. אתם מבינים אותי? לא ננסה הארון ואומר משה היא בנסוע הארון בדרך קבע אז היה אומר תמיד משה מתמיד שאהרון היה מגיע על מנוחתו אמר משה תשובה ה' רבבות אלפי ישראל. מה שמחזק את זה שיש פה איזושהי תפילה קבועה מהאותיות נונים המלפחות שנמצאות כאן, שלפי דעה אחת מחז"ל זה סימן של המסורה ולפי דעה אחת כאן רואים שזה מאוד עתיק לאורך המסורה. זה עתיק מאוד הנונים האלה מחז"ל תחשיביה וכבר רואים שזה מרמז יש כאן סטר בפני עצמם. נונים מה הכוונה? זה משהו מיוחד. ואני חוזר על השאלה באיזה מלחמה מדובר? והיא הדבר מפלא, אבל יש עוד רמז שיש כאן כזה שהיה מלחמות שלא שמענו עליהן או משהו כזה. הפעם זה לא מחורש, אבל זה קצת מרמז. אם נלך קצת אחורה לפרשיית החצוצרות, שם נאמר בפרק י' מפסוק ח' "עשה לך שתי חצוצרות כסף והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנה". הקב"ה מצווה את משה להניע את מחנה ישראל לא בהודעת וואטסאפ אלא בהשמע של תרועת החצוצרות. איך יינו המחנה ישראל? מכוח החצוצרות, מכוח המצוות. ויש כאן פירוט מאוד מרחב של ארבע תפקידים של החצוצרות: נסע ומקרא, נסע המחנות, היציאה לנסע, התוספות בשמיעת דבר ה'. זה במדבר ועוד שני תפקידים יהיו בעתיד: כתבו מלחמה בארציכם וערעעתם בחצוצרות. צד שני ביום שמחתכם התקעתם בחצוצרות.

תפקיד החצוצרות במדבר ובארץ ישראל בעצם מי שמתבנה לפרשת החצוצרות רואה שהיא בנויה אני אתן מושג שתיים שהם ארבע. שתי תקופות ובתוכם ארבע קולות של חצוצרות. שתי התקופות הם מדבר וארץ ישראל ושתי הקולות הם תרועות ותקיעות. אני מדבר איתי פשוט על תורה כי חז"ל אומרים שכל תורה יש לה תמיד אחריהם תרועות ותקיעות. במדבר התרועות למסע והתקיעות להתכנסות לאוהל מועד לשמוע את קול ה'. בארץ ישראל התרועות הם למלחמה: כתבו מלחמה בארציכם וערעעתם. והתקיעות הם ביום שמחתכם ואוהביכם בראשי חוצם. והרי ברור שהשתי התקופות מקבילות: התקיעה במדבר היא לבוא לאוהל מועד והתקיעה בארץ ישראל היא על הלותיכם ועל זבחיכם. שאיפה מקריבים בהר הבית בירושלים מתוספים בעלי על הרגל בארץ ישראל באים למשכן וזה מונע מכוח התקיעות. ואילו התרועות, התרועה של המדבר היא ביציאה לנסע והתרועה של ארץ ישראל היא לכתבו מלחמה וערעעתם. אחד ועוד אחד שווה מה? שגם המסע במדבר יש לו אופי של יציאה למלחמה כי הרי הוא מקביל אל התרועות. אפילו אתם יכולים, יש עליה את ישראל, אפילו אתם יכולים לראות כי אילו יש כאן, אתם מכירים את המבנה של חז"ל, תקיעה, תרועה, תקיעה. רואים את זה יותר בפרשת החצוצרות. היא פותחת בתקיעה שבה מתוספים אל אוהל מועד, ממשיכה בתרועת המסעות, ממשיכה בתרועת המלחמה בארציכם, ומסתיימת בתקיעה על הלותיכם ועל זבחיכם ברגלים בחגים, בארץ ישראל. כאילו בפרשת החצוצרות רמוז מסע ארוך שתחילתו בנקודת ריכוז והתוספות במשכן וככה יוצאים לדרך שכוללת מסעות ומלחמות ובסופו מגיעים אל הר הבית, אל ירושלים. לא קודם כל הר הבית, אל ירושלים, אבל המקום שיהיה המקום שבו יבחר ה' וכו'. גם זה מרמוז לנו כאילו שיש כאן במסעות איזושהי מלחמה. זאת אומרת שרב המסתר במה קרה בתקופת המדבר על הגלוי. בגלוי לא מצאנו מלחמה. הייתה מופעה בכלל עם המלאכים לפני הרבה זמן ממתן תורה. היה עוד מלחמות, היה בסוף מלחמות. אם היה את סליחה, אני לא ידעתי איך ללכת את המרגלים שיש את היושבי הרב שניקו במעפילים. אחר כך יש את המלחמות של סיחון ועוד. אבל ישתנה על כול שהיו עוד מלחמות. זו תפילה מיוחדת יותר מכך. גם מפרשים הרמב"ן, יש מסכת בש"ס ששמה מסכת תענית. יש הלכות תענית ברמב"ן, מסכת תענית, הלכות תענית של הרמב"ן. היה אחר רמב"ן שמסכת תענית זה נקרא למצווה בתורה מצווה לזעוק ולהריע בחצוצרות, כלומר בעת הצרה.

תפילה ומסעות במדבר אבל בפרק כתוב בנחמה מסכת תענית עוסקת בבצורת. אבל מה שמעניין שלקחו חכמים לרמב"ן את המצווה של חצוצרות לא כסימן טקטי ליציאה כמו שאמרתי לכם מחליף ודעת וואטסאפ אלא שזה ביטוי שזה עקה תפילה שמתפללים דרך החצוצרות, דרך התרועות. והתחיטבו בנחמה בהרצחי מצד הצרות אתכם והרעות הם החצוצרות. כלומר עשו מעמד של תפילה וחזר לרכיב את זה לתענית ביום יציאתכם לקרב ומדינה. לפי זה שגם תרועת החצוצרות ביציאה למסע במדבר הייתה סוג של תפילה וממנו אני יכול לעשות לחבר שיש לנו כאן בפרשת "בעלותך" שתי תפילות שהן תפילות הדרך ללוחמים לפני נציאה למלחמה. אולי נעשה את זה יחד. בהתחלה משה רבנו אמר: קום ה' יפוצו אויביך ינוסו משנאיך מפניך. ומעט אחרי זה חצוצרות. זה לא שופר, זה חצוצרות. בסדר. עוד פעם לפי ההלכה יש גם תקיעות ויש גם בחי הרמשלה שהיו גם שופרות, אבל עיקר המצווה זה חצוצרות. אבל לפי השלטון של דברים זה לא משנה בדיוק הפרטים. יש חצוצרות כתפילה כזעקה. אם כן יש לנו כאן המסעות מלווים בזעקה ובזעקה לקראת המסע. עכשיו אני רוצה לתת בעצם מה שאנחנו אומרים פה. דברים שהיו במדבר לא סיפרו לנו אלא רמזו לנו. ועכשיו אני רוצה לשבור לכם עוד מיתוס. כתוב כאן בפרק י' פסוק י"א: "ובשנה השנית בחודש השני מ-20 בחודש נעלה הענן מעל המשכן". מה זה נעלה הענן מעל המשכן? נעלה הענן מעל המשכן מה שאני צריך לתת למסך. כתוב כאן: "ועשו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן". מדבר פארן הוא צפונית למדבר סיני. אז כתוב כאן: "וישכון הענן במדבר פארן". אנחנו תמיד חשבנו שהענן נבע אותנו זה כמו שיש אפליקציה את עמוד הענן ויש גם שיר עברי כמו עמוד הענן תראו סיימו ביוטיוב. אז ככה אנחנו מדמיינים לעצמנו שהענן מלווה קטע מישראל. זה קצת גם נראה לנו בגלל שכתוב ביום הקימו את זה בפסוק פרק ט' פסוק ט"ו: "ביום הקימו את זה במשכנת ישראל הענן כן יהיה תמיד יענן חסנו, לפי יעלות הענן מעל העיסו בני ישראל, במקום שיש כל שם הענן שם יחלו בני ישראל על פי שהם עיסו, על פי שהם יוחנו בעריך הענן ימים רבים ולא יישרו על פי שהענן ניספם על השכן על פי שהם יוחנו ועל פי שהם יישרו". אבל אם תדייקו תראו שלא כתוב שענן מלווה אותם ממש. כתוב שהוא עולה ונעלם כשהוצאים לדרך. כשיש משכן יש ענן וכשאין משכן אולי אין ענן. וכשהוצאים לדרך כשיש משכן יש ענן וכשהן משכן יש ענן כאילו אולי מחנות החניות. אני רוצה לפרש פירוש שבזמן החניות יש ענן והענן זה השרד שכינה. מרגישים את הנוכחות של השרד. אבל כאשר יוצאים למסעות אז זה קורה תוך כדי שנעלי ענן. מה זה נעלי ענן? הסתלק הענן. יכול להיות שהוא נמצא במקום רחוק אבל הוא לא נמצא פה איתנו. ואז מה אנחנו מרגישים? שהלוקים עזב אותנו. אנחנ מתחילים ללכת בדרך אז מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? נתפלל! קום ה'! כלומר אתה לא מלווה אותנו בצורה פשוטה. גם כותב ביה שילוח דבר שיכול להיות שהוא לא מתוחב שהסתלקות הענן והכיוון שלו זהו רק ואה רק משה ורק הצדיקים כי ענן זה גילוי שכינה. אז יכול להיות שאנחנו רואים את הענן כמלווה אותנו, כתומך אותנו כאיזה מין כף לידו הפרושה של ה' שמלווה איתנו ישראל. אבל יכול להיות שיש כאן קצת הפוך. זה כולה שובירת נטוס שבעצם נעלי הענן בעם ישראל פתאום הוא תחת לשמש הכופחה במובן המטאפורי והוא פתאום עזוב והוא זורק והוא יוצא לדרך. אם הוא יודע לאן ללכת? יש כיוון כללי. הענן נמצא במדבר פארן. אם הוא יודע לאן ללכת? בחורה יש לו שני נווטים. נווט אחד זה אהרון ברית ה'. והוא כתוב תסבירו לי את ההורים ואי בנסוע אהרון שלום עליך אהרון לאן אתה נוסע? מי מסיע אותך? גם זה כתוב מפורש ככה: "ואיסו מער ה' דרך שלושת ימים ואהרון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לא תעור להם מנוחה אהרון ברית ה' נוסע לפניהם". סליחה? עם ישראל יוצא לדרך ואהרון ה' נוסע לפניהם במרחק של דרך שלושת ימים. כלומר הוא התקדם מהר או יצא לפניהם. איך הוא הלך? הוא נוסע לפרגליים. ברור שלא. הרי את אהרון אמורים לעשות מה? למה הוא עושה את אהרון? נחמורה בני קיעת. יש לנו פעם אחת שכדאי שאת אהרון עשו הכוהנים זה בחציית הערבים. יש פירוש שגם פה זה היה כוהנים. אני לא מסתמך. אבל מה זאת אומרת ואיך הם ידעו לאן ללכת נוסעי אהרון? איך הם ידעו ללכת דרך שלושת ימים? גם אם הלכו המון מסתורין יש פה בתוך הפרשה וצריך להתחיל לשים לב. וחז"ל אומרים אהרון נסע את נוסעיו. אהרון היה מאוד כזה מין מכם שהיה בנוסע על הולכאות נסע את זה הרבה וכמו להאיל שזה ממש קשה אז אהרון היה כנראה הרבה יותר כבד ממה ששמו לכם במשקלים ששמו לכם וכתוב שאהרון נסע את נוסעיו. אז איך הם מפרשים שאהרון נסע את נוסעיו הקוראונית שהוא לא הרגיש את הכובד. יש כל מיני פירושים בזה יחיד. אבל עכשיו אנחנו מבינים נוסעי אהרון הגישו וכאילו יש בתוך אהרון איזה GPS מובנה ומי שנוסע את אהרון הוא כמו זה נווץ בנווטים של הצוות של המחלקה של הפלוגה שהם כאילו הם כאילו מרגישים את אהרון לאן הוא אמור ללכת. וגם זה מרחק שלושת ימים. אז זה נווט אחד שעם ישראל נעזר בו אהרון. אהרון עם ברית מי שנסע את אהרון עם ברית הרגיש לאן הכיוון. אז אני מתחיל פה להבין שיש סכמות מורכב. הסתלקות הענן זה סילוק שכינה. זה יציאה מאזור חנייש או אזור נוחות בלכתך בדרך. כלומר, שגמרת עם ההשגות שלך ועם ההבנות שלך שהיו נכונות עד להיום ויש פה משהו חדש ומשהו החדש הזה זה יציאה מפחידה ויש פה שורה מקום נחש שרף והקרב. ככה אנחנו נשמע כשמשה הרבן מתאר את זה נחש, שרף והקרב. זה כנראה גם אויבים ולכן יש פה תפילת הדרך ותרועות מחצוצרות ויש כאן יחידה מובחרת שהולכת עם אהרון ה' ומרגישה את הכיוון הכללי ועדיין אנחנו לא יודעים מאין נלכת ואין לנו איזה מיוחד והיית לנו לעיניים. והיית לנו לעיניים אחד הפירושים שאתה אם אתה באמת יתרו או אם אתה הבן של יתרו כל פירוש, יש כל מיני פירושים אז אתה בן העם המדייני והמדיינים היו יושבי המגבריות הנגב נאמר ואם כן אתה השירות כאילו חמש אחת זה לא קיבלתי אותה אני מצטער ו זה באמת זה באמת צריך גם כן את צריך גם כן את חובם. זאת אומרת מה אבל אמרו לו ש עם ישראל הקבלה שלנו שישר להם את הדרכים והארץ האלה מתענג בקפות המדבר הייתה תקופה מאוד נוחה לא, זה לא קריאה נכונה של המדרשים ותכף אולי ילדים יותר יותר. זאת אומרת בעצם עכשיו אני רוצה לתאום טענה עכשיו שהפרשת "בעלותך" חלקה לא נכתב מהמבט של הרגע הזה שאנחנו בכלל אמורים להיכנס לארץ מאוד מה כי עדיין אין פה את חטא מרגלים בכלל. גם אין את חטא מתאבים. אנחנו אמורים להיכנס לארץ מאוד מהר לכאורה ייתכן בטח הפסוק במינסו הארון וייתכן שהפרשה הזאת היא מדברת על כל ארבעים השנה של המדבר. כלומר היא נכתבת ממבט לאחור עובדים שחזר אומרים שיש שיטה אחת שהפורה מגילה מגילה שיטה השנייה כל התורה נכתבה בשנה ארבעים משה רבנו כשהוא כתב את התורה הקדושה זה מבט נקיף על ארבעים שנה אלה. אנחנו רואים שבעצם תקופת המדבר הייתה תקופה מאוד מורכבת. מצד שני למרות כל התיאור שאתייארתי לכם כאן אתה מרגיש בתקיימת הפרשה את חוד המסע. נכון שתרועות נשמעות כמו שאמרנו כתפילות לקראת תפילה להזעוק ולהריע בחטוצות. אבל מצד שני תרועות זה משהו מלכותי כמו שאדם דרוך לקראת בעו של דבר גדול ואז נכנס המלך. זאת אומרת הדריכות לקראת המלחמה שיש בהרעה בחטוצות היא דריכות גם לקראת התגיונות ה' שבמלחמה בטח כשומעים את התפילה של משה ואי בן סוהרון קחו מהשם בטח כשמבינים שהיציאה למסע נפתחת בכל חלוץ של כעתים או כהנים שהולכים עם המצפן עם הנוות שהוא ארון ברית ה'. מה זה ארון ברית ה'? זה הקב"ה. וכן אולי הענן אמרנו שהוא מבטא סילוק שכינה מצד שני הענן מבטא איזשהו מין חץ כמו שכתוב שהענן חנה בסוף ומדבר פארן. אבל זאת אומרת שיחד עם דארו את זה כדאור קשה זה בעצם נראה שיש כאן גם כן משהו מאוד מאוד חגיגי בכל המסעות. ולכן צריכים לנו לומר צריכים לנו להיכנס אל הפנימיות כאן יחרוג שנייה אחת פשוטה של נקראות הנפנימיות של עניין מסעות ישראל במדבר. וכאן אנחנו צריכים להבין שהמסע של עם ישראל במדבר כן יבין שמדובר בדור הראשון של כנסת ישראל. הרי האנשים האלה של המדבר הם האנשים שהם השישים ריבו נשמות ישראל השורשיות. וכן המסע שלהם ממצרים לארץ כנען הוא כנראה ביטוי למסע של כנסת ישראל לנצח בנצח בעיד מעווה. כלומר בעצם מגבונן על ההיסטוריה של עם ישראל נראה אירועים רבים עלינו לארץ ישראל וכבשנו אותה ובנינו מקדש בימי שלמה ונחרבנו בימי ישור ואחר כך בימי בבל וחזרנו ובאמת לא חזרו והיה בית שני והיו מלחמות ואז נמצאנו בגלות התפזרנו באבק רצוות עבר וגירשו אותנו מפה לשם והתגלו דברים והתגלתה תורה פה והתגלתה תורה שם וכל וכך וכך כנסת ישראל הלכה וצעדה במהלך ההיסטוריה עד שהגיעה פה לשנת תשעים פייבץ מה שקורה איתנו היום זה מסע של עם ישראל ודאליך אומרת פרשת "בעלותך" שהמסע הזה של עם ישראל הסע ההיסטורי של עם ישראל הוא לבוש אל המסע הפנימי של עם ישראל שקורה פה. כלומר יש שירת המסעות מפרשת מסעי שאנחנו נגיע לזה בעזרת ה' בעוד כמה שבועות ערב מלי אב שם אנחנו נראה ולמסעי בני ישראל ראיסו מרמסס ויחנו מסוקות, ראיסו מסוקות ויחנו בעיתם ראיסו מעיתם וכולי וכולי וכולי. המסעות הללו מבט מסעות המסעות. ללו הן מרמזים על המסעות של עם ישראל לדורותם. מי שיודע לקרוא את התורה בעיניים פנימיות, כמו שנביאים קוראים את התורה, יראה בפרשת המסעות את כל ההיסטוריה של עם ישראל. אני לא אומר לך מה לבעל שאין טוב שהוא גם רואה במסעות האלה את עולמו של כל יחיד. כל יחיד בעולם, כל יהודי, רואה את כל המבט מסעות האלה. זה כבר עוד פנימיות של הפנימיות. אבל בצורה פשוטה, המסעות של עם ישראל הן גם מרמזים למסעות של הרמה הישראלית. הכלל הוא שעם ישראל כל הזמן מתרחק ממצרים וכל הזמן מתקרב לארץ ישראל. אתם זוכרים את מה שתארנו בהתחלה, את הקו הזה של התקיעות: תקיעה, תרועה, ועוד תרועה, ועוד תקיעה. מעניין שכאן נרמז שיש שתי תרועות: יש את התרועה של המסע ואת התרועה של המלחמה. אולי נרמז לכך שהתרועות נלחמו לא רק לשברים אלא לשברים תרועה בסדר. אבל בעצם אמרנו שכל הפס הזה של תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, מרמז על הדרך של עם ישראל. מתחילה מנקודת גובה הר סיני ואז יש דרך רצופה ותרועות שזה בכי, ותגיע בסוף על התקיעה של ירושלים.

המסע וההשגחה האלוקית לפי זה דיברנו שהפרשה הזאת בעצם מרמזת על הפנימיות של ההיסטוריה של עם ישראל, של נסעות עם ישראל. אנחנו צריכים להבין שמה שמניע את עם ישראל זה ענן, זה אהרון הברית. תוך שעם ישראל מתקדם בדרכי הטבע עם חוביו, לא ניסים. נס לא קרה לנו במובן של מישהו שהכין לנו דברים. אנחנו באים אל הרוחה מוכנה אלא מי שפעל עם אל. בוא ויתוד זכרו, ככה כתוב בכוון שאומרת לעתיד לבוא מי שפעל עם אל. לא שהאל פעל ואנחנו מכרמנו כפיים. לכן אנחנו שימשים ומה שמתואר בחז"ל שהקב"ה משגיח על עם ישראל ונתן לו מן זה לא כמונה ברבחות, אלא שתוך כדי כל המסע הגדול הזה מישהו צדיק, כלומר מישהו שמוכן להסתכל בעיניים טובות על עם ישראל, יראה שהקב"ה מזיל את עם ישראל במן. המן הזה, למה התלוננו עליו? למה עם ישראל לא רצה אותו בכל מיני רגעים? פה גם פה וגם בהמשך הדרך, כי המן הזה זה היה השגחה אלוקית מוסתרת, אורות דקים שקשה להרגיש אותם. עד היום יכולים אנשים מאוד מאוד להסתכל על קורות עם ישראל ולא לראות את השגחת השם. אבל זה התפתחות הנכונה כי באמת אני אציל לכם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. דבש ושמן מרמזים למן אחרי שני תאמים בתורה. מצד אחד כולו תאמות התפתחים ודבש, מצד שני כתוב לשד השמן.

הבנת המסע והנפילות אז מה זה דבש מסלע? סלע הוא יובש. דבש מסלע בא להגיד שמי שמסתכל טוב יראה שהשגחת השם פועלת, מוציאה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. ולכן צריכים להבין שתולדות עם ישראל זה תולדות התגלות השכינה. כמו שארון השם מקדם את עם ישראל פה והוא ניסה על ידי כהנים או לויים, ככה גם בכל התהליכים ההיסטוריים של עם ישראל עובר במסעות שלו. הוא תמיד מתחדש את הרוח החדשה שהיא זאת שמקדם את עם ישראל. זה מגיע לתוך המסעות שלה, וזה מגיע לתוך המסעות שלה, וזה מגיע לתוך המסעות שלה. זה מדגלים במרכבה הזאת, היא רכב אלוקים אלפי שינן. כלומר, עם ישראל הוא מרכב את השכינה בעולם. מסע ישראל זה מסע השכינה, והשכינה צועדת עם מצרים, מצרים עם כל תומתה, אל ארץ טובה ומרחבה. מין המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה. מין המיצר זה קראתי יה, זה אותה חצוצה שקורית שזועקת תפילת הדרך. תעזורנו להיות איתך במסע, ענני במרחב יה. שבסוף אנחנו נחמש ברוך הוא נביא את כל המיצר הזה איתו ביחד לארץ כנען שנקרא בתורה ארץ רחבה.

הנפילות והנבואה אז מתוך ההבנה המורכבת הזאת של הכושר של המדבר, מצד שני של הסגב של המדבר, וההבנה שהבנו שמתקופת המדבר היא מסמלת ומרמזת קורות עם ישראל לעתיד, כי זה הדור הראשון, זה השורש. מתוך זה גם באים להביא מה שקרה פה בהמשך. בהמשך אנחנו קוראים על שתי נפילות: נפילה אחת מאוד כללית, לא כתובה על שום דבר, שני פסוקים וחצי, והיא כמתעוננים בהישמע השם, התבער במשה שם בהיצע כהר ומשה בתשכה האש, בהיקעה של מקורות אובירה תיבה הרבם משה שם. אולי זה בגלל המלחמות שהתחילו להיות, לא הכל כתוב בתורה, אבל זה בגלל מרמזת, זה בגלל הבדידות מהשם. אתם ביישום להר השם, הר השם מאחורינו, הארון השם לפנינו, אנחנו לבד. ואחר כך באה התמונה על המן בבקשה לבשר. בבקשה לבשר, מן ובשר זה שני מזונות שהקב"ה מזמין את עם ישראל במדבר. ואין לך את השאלה האם המן היה להם לפני כן, כמה זמן היה לפני כן. בואו נתעלם על השאלה בבקשה את הפרשה. נראה שפה התחדש הסלב, אבל היה ברור שהקב"ה מזמין את עם ישראל במן. ומן זה כנראה היה לך להם שהסביע את הצדיקים. זה כמו כתוב שהיה מאוד מאוד טעים. אם יש לך אוכל לא טעים והוא קצת, לא נורא. אבל אם יש לך אוכל מאוד טעים והוא קצת, זה הכי נורא. המן היה נפלא. מי שמרגיש את הגוף אז הוא לא ירגיש, הוא לא סבל מהמן. צדיק אוכל לעשור הנפשו. הצדיקים אכלו קצת קצת של המן ונרגישו את ההשגחה של השם, את ההשגה של השם, את הקריבת האלוקית, ההזנה האלוקית. השם הזין אותנו. אבל העם אינני מזרי מגועל וצריך איש בשר בכמות גדולה. המומעית השר חומרים והעומר חומר זאפן והעומר הסירית זה חומר. חומר זה עשרות מי את השר חומרים והעומר רק הסירית היפה והעומר הוא אמן. רואים את הכמות, כן איש הרמידן עושה את החשבון איזה פער רצו. זאת אומרת שהם רצו להרגיש את ההשגחה בשם שהשם יותר חזק בסלב. אבל זו הייתה נפילה ואז צריך לעורר את הרוח ואז מגיע רוח הנביאה. אז נתברר שהמשברים של עם ישראל לא נגמרים בככה ולסוף הפרשה נתגלה האפשרות של עם ישראל להפוך לנביאים עד שמגיעה תפילה של משה שמי ייתן כל עם השם נביאים כי ישפוך השם את רוחו על כל בשר. מי שאכל בשר יהיה בשרית. זאת אומרת שהפרשה מרמזת שכשעם ישראל נופל, בתוך הנפילה ננוז הנביאה. וכן הפרשה מתחילה בתוך נשיאה. איך הפרשה מתחילה? זהו השם של אבור, זהו הארון. והעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. והעלותך זאת הפרשה כירידה לכעייה. וידוע בכל עצמו מקדושים שמנורה טהורה היא מרמזת על נשמות ישראל שמקשחה וכולי המול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. תודה רבה לכם.