כן, יום כיפור לפנינו ואחרי התלבטות אמנם, יש עוד הרבה דברים גם במסכת סוכה שהיה מעניין לדבר עליהם, אבל בכל זאת ככה להיכנס, לטעום מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, להבין קצת את המהות של מה שקורה שם. כשאנחנו מסתובבים בתורה בנושא הזה, אנחנו רואים שיש שתי פרשיות שעוסקות בעניין הזה של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. פרשיה אחת בספר ויקרא, הדגש המיוחד שם הוא לא על הזמן, אלא על העבודה שנעשית בקודש הקודשים. הפסוק אומר "בזאת יבוא אהרון אל הקודש", כלומר כדי להיכנס לקודש הקודשים, צריך לעשות את הפעולות האלה והאלה, ואז אפשר להיכנס לקודש הקודשים. בפועל, זה קורה רק פעם אחת בשנה, ביום כיפור. אבל ברמה עקרונית, אם עושים את הפעולות האלה, אז אפשר להיכנס. העבודה המרכזית פה היא מה צריך לעשות במקום הזה כדי להיכנס אליו.
הקשר בין הפרשיות מצד שני, יום כיפור מופיע יחד עם כל פרשת המועדות בפרשת פנחס, ושם לכל מועד יש את הקורבן שלו. השאלה שבעצם נחלקו בה גדולי עולם היא היחס בין שתי הפרשיות האלה. זה מתבטא במשהו מאוד מסוים, באיל אחד מהמוספים. השאלה היא האם זה אותו איל או שזה שני אילים שונים. במקור חמש, רבי אומר, אייל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפיקודים. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, שני אילים, אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפיקודים. המחלוקת ביניהם היא האם האייל שמופיע בפרשת אחרי מות והאייל שמופיע בפרשת פנחס הם אותו אייל או שניים שונים. רבי סבור שזה אותו אייל, בעוד רבי אלעזר ורבי שמעון סבורים שהם שני אילים שונים.
מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הרמב"ם סבור שכל עבודות היום הזה צריכות להיעשות בכהן גדול, כולל המוספים. הוא רואה את האייל הזה כמשהו שמחבר בין קורבנות המוספים לעבודת היום. לעומתו, הרמב"ן סבור שהכהן הגדול לא חייב לעשות את מה שלא המהות של עבודת היום, כמו המוספים. הרמב"ן מדגיש את ההבדל בין הקורבנות שנזכרו בפרשת אחרי מות לבין אלו שבפרשת פנחס. הוא מציין שביום כיפור יש קורבנות נוספים מעבר למוספים, ולכן התורה לא ממעטת אותם. הרמב"ן מסביר שהחתת שמוזכר בפרשת פנחס הוא החתת של יום הכיפורים, ולכן התורה מזכירה אותו במיוחד. בסיכום, יש פה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן על המשמעות של הקורבנות ביום כיפור והאם הם חלק מעבודת היום או לא. אבל תראו לענייננו בדיוק הפוך מהרמב"ן, עד כדי כך שהוא אומר שזה כל כך פשוט שאפילו התורה לא צריכה לכתוב את זה. זאת אומרת, למה התורה כתבה "בלבד חטאת הכיפורים" ולא כתבה "בלבד עולת הכיפורים"? כי עולת הכיפורים אין לה ואמינה לחשוב שאותו אייל שהוא שם, הוא גם האייל של פה. אם היה מחשבה שאותו אייל הוא פה ושם, אז התורה הייתה צריכה להבין לא, לא, לא, תקשיב, האייל הזה הוא בנפרד מהאייל ההוא. אבל כיוון שזה כל כך ברור שהאייל הזה הוא לא האייל הזה, אז לא צריכה אפילו לכתוב את זה. תראו איך מה שלמישהו אחד כל כך ברור, ככה איך למישהו השני ברור במאה השמונים מעלות הפוך. אומר הרמב"ן, מה זה? זה בכלל לא מתחיל. למה זה לא מתחיל? גם מסביר את עצמו הרמב"ן. הוא אומר שם, זה האייל כחלק וממעט בני ישראל תיקח פר ואייל, זה חלק מעבודת יום הקטן. אבל פה יש קורבן מוסף. קורבן מוסף זה לא אייל, קורבן מוסף זה פר ואייל ושבע כבשים. אז מה הקשר בין האייל הזה לבין האייל ההוא? זה בין שני דברים שונים. כך אומר הרמב"ן בפירוש.
מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם כמו רבי אלעזר ורבי שמעון שראינו בברייתא נחלקים. רבי אלעזר ורבי שמעון, הרמב"ן בצורה ברורה אומר האייל הזה פה והאייל הזה שם. מאיפה הדבר הזה מתחזק? כמו שאמרנו מהריטבה. מקור אחד שרה אומר הריטבה ביומא בדף פ"א ובשם רבנו הגדול ז"ל. אמר לי אני חושב שזה הרמב"ן, לא? מה אומרים? נראה לי הרב הגדול של הריטבה בדרך כלל מקובל שזה הרמב"ן, שאומר שהיה סובר דמידה הוראיתה אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש. אבל התמידים והעבודות של כל יום ביום קשרות אפילו בכהן הדיוט. זה מצווה בכהן גדול תפאי ורבנן שעבר חובה בכהן גדול אף בתמידים ולא יתירו אלא דברים שאינה מכר העבודה, כמו שאמרו קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו, כגון להפר במזלג וכו'. ואיך הדה כהן גדול חלוש עושים עבודת תמידים אף בכהן הדיוטות והיינו זה קטן לטענה דיני פרסות מחלטין. הריטבה בשם הרמב"ן כהן גדול מלכתחילה מהתורה מדהורה הייתה הוא צריך לעשות את עבודת היום בזאת יבוא הארון אל הקודש. זה היום יום כיפור, זה היום הוא נכנס לקודש הקודשים. יש סדר איך נכנסים לקודש הקודשים. בסדר הזה צריך להיכנס ואת זה רק כהן גדול יכול לעשות כי זה מיוחד ככה התורה אומרת בפרשת אחרי מות. הכהן הגדול זה העבודה שלו. המוספים עקרונית כמו שהוא אומר כל כהן הדיוט יכול לעשות. רבנן תקנו שככה להשלמת העניין כהן גדול יעשה את הכל. אז אם כן מסקנת הדברים כמו שאמרנו, המחלוקת הכי ברורה פה זה האם הכהן גדול. א. המחלוקת היא האם זה אותו א. זה אחד. שתיים, האם כהן גדול חייב בכל העבודות כמו שהרמב"ם אומר או שהוא חייב רק בעבודות היום אבל לא במוספים. יכול להיות גם אני עכשיו לא זוכר את זה על זה לגמרי, אבל נדמה לי שיש פה גם נפקמינה לגבי הנושא של אם הקדים משהו מהמוספים ולא עשה אותו כסדרו. גם זה אני חושב שהוא נמצא, אבל זה לא משנה כרגע, לא רוצה להגיד דברים לא ברורים מאה אחוז מדויקים.
דבר שבמניין סיכום קצר עד כאן. אפשר לראות ספר דבר שבמניין. לא זוכר לאחרונה שהזכרנו אותו אז נגיד עליו מילה אחת. מה זה הדבר הזה? מה זה? מי זה? מין דבר זה דבר שבמניין. אז דבר שבמניין זה יהודי רב, תמיד חכם בירושלים, שקוראים לו, קראו לו, נפטר לפני כמה שנים, קראו לו הרב אליהו קושלבסקי. והוא, עד כמה שאני מכיר, מתעמדי החכמים הבודדים שהסכם היה בספר המצוות לרמב"ם בצורה עיונית רצינית ומשמעותית. אולי אחרים עוסקים, אבל לפחות הם לא כותבים על זה אז אנחנו לא יודעים איך הם עוסקים ומה הם אומרים על זה כי הם לא כותבים שום דבר אז אנחנו לא יודעים. אבל הוא עסק בזה ויש לו שני כרכים שזה נקרא דבר שבמניין חיבור ספר המצוות לרמב"ם ומעניין ככה מי שספר פחות מוכר אבל מאוד מאוד יסודי. אז הוא כותב ככה במקור תשע. יש במוסף שאין מכיר פורים מה שאין כאן בשאר המוספים. והוא שאינו מכירים את כל קורבנות המוסף ביחד אלא שהוא מפסיק ביניהם בעבודת היום. ואחר תמיד של שחר הוא מקריב רק את הפר ושבעת הכבשים של המוסף ואז הוא מתחיל בקורבנות של עבודת היום ואחר כך הוא משלים את קורבנות המוסף. השעיר החיצון הוא של מוסף ושני אלים שמהם אחד אי לעם נמנע עם קורבנות המוסף. ולא עוד אלא שהיא מקדים ועשה את השעיר שבחוץ ואי לעם שהן קורבנות המוסף, קודם עבודת היום לא עשה כלום כמו שראינו ברמב"ם ובשאר המוספים. עד רבה, הדין הוא שצריך לגמור כל קורבנות המוסף ולא יפסיק ביניהם. וכן מוכח המתחת חינוך שבראש שנה גומר מתחילה כל הקורבנות של מוסף, ראש חודש ואחר כך קריב של ראש שנה ולא יכול להקריב חטאות של מוסף לפני, ואף אגב לכמה זה נתדיר ומקודש. לא נוכל לא ניכנס לכל העניין ונראה וכך שזה חידוש התורה בסדר העבודת של יום הכיפורים יש בזה גילוי לסעיר הנעשה בחוץ שהוא חלק מהמוסף ושלא נזכר כלל בשעת אחרי מות גם הוא על עבודת היום יחשב. וכן מי שתמע מעד יביא רבנו דה כל עבודת היום אה ומצווה אחת מעד יקיים עלינו דה כל מעשה יום הכיפורים מאמור על הסדר אגדים אחד החברוי לא עשה כלום.
סיכום המחלוקת הרי סביר על אלה רבנו, כמובן הרמב"ם, שאילו לא היו כולם מצווה אחת לא יתכן שהסדר יעקם ומאחר שבשג רבנו דה איל וסיר המוספים שעשה אותם לפני עבודת היום אינם כלום, נמצא שבעל כוחך סביר על אלה רבנו שהסיר החיצון וכן גם איל העם הם חלק ממצוות עבודת יום הכיפורים ואף אמי שבאים בגלל המוסף. אז הוא ככה מסכם לנו את המחלוקת שראינו עד עכשיו שאם כן הרמב"ם פוסק כמו רבי אלעזר האמור בפרשת במדבר פרשת המוספים הוא אותו איל שאמור בפרשת עבודת יום הכיפורים והוא למעשה משלב אפשר לומר, הוא משלב את קורבנות המוספים בתוך סדר עבודת היום וזה שונה מכל המוספים שיש בכל המועדים האחרים שכל המוספים נעשים ביחד כיחידה אחת. אבל פה לא, פה אתה עושים בהתחלה את השבע כבשים ואת הפר ואת האיל עושים בהמשך ובינתיים ביניהם יש דברים. מה זה אומר? זה אומר כמו שאמרנו בשיטת הרמב"ם שכל החמישה עשר קורבנות עם יחידה אחת וכל הקורבנות המוספים משתלבים בתוך עבודת היום והם חלק מעבודת היום ולכן זה חייב לעשות את הידי כהן גדול וזה מעכב אם לא עשו אותם על הסדר כל הדברים כמו שראינו. לעומת זאת הרמב"ן עושה כמו רבי אלעזר ורבי שמעון מלבד החטאת הכיפורים ולא מלבד עולת הכיפורים זה ברור שהם, לא צריך להגיד את זה אפילו מלבד כי ברור שהם דברים נפרדים. אומר הרמב"ן זה מוסף, זה יחידה אחת זה עבודת יום הכיפורים ממילא נפקמינה ברורה שכתובה בריטבה בשם הרמב"ן בצורה חד משמעית לא חייב הכהן הגדול לעשות את קורבנות ואת כל הקורבנות היום יכול לעשות את זה כהן אחר. הרמב"ן תקנו שהכהן יעשה את הכל אבל זה לא מעכב אז אם הוא חלש ואין לו כוח תחשבו איזה כוחות היה צריך להיות לו לכהן הגדול, תחשבו על זה פעם זה משהו מטורף, גם בלילה, בכל שינותים לו לישון ואחר כך כל היום הוא מה שנקרא אצלנו מפרפר אז זה פרפור פרפור אדיר רץ ממש מדבר לדבר ועושה חייב לעשות את הדברים לבד חוץ מאחר כך כרצו מרק אחר שחיטה על ידו זה נותנים לאחרים ואת כל השחיטות וכל זה הוא יוצא לבד בקיצור באמת דבר מדהים אבל זה בסוגריים לא קשור לעניין.
משמעות המחלוקת מה המשמעות של המחלוקת היסודית הזאת כל כך שאנחנו בעצם רואים פה עכשיו? אז נחזור עכשיו לראות סופו בתחילתו. נחזור עכשיו למקורות שראינו בהתחלה שבעצם פתחו אותנו לפני שני דברים שיש פה שני גורמים שמשפיעים פה על כל העניין וזה בדיוק פה עכשיו המחלוקת. אחד כמו שאמרנו זה הזמן. יש ליום הכיפורים את האירוע משלו מבחינת העיטוי שלו, מבחינת כמו של היום הזה ויש את המקום של המקדש, של קודש הקודשים שיש לו סדר וזאת יבוא הארון אל הקודש. איך נכנסים שעקרונית תאורטית כמו שאמרנו אפשר להיכנס אליו תמיד אם עושים את הסדר הזה, רק התורה אמרה לא. אתם בפועל תעשו את זה רק פעם אחת בשנה וזה בעצם אפשר לומר הכיוון של המחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן. זאת אומרת הרמב"ן בא ואמר, אלו באמת שני מסלולים שונים יש מסלול של אחרי מות וזה מסלול של איך כהן גדול נכנס לקודש הקודשים ושם התורה אומרת איך הוא נכנס יש לו כמה דברים פעם במקר לחטאת, אי לעולה יש לו דברים שהוא עושה זה סיפור אחד עומד בפני עצמו. המוספים הם אינם כמו כל המוספים של כל מועד. כמו שאמרנו בהתחלה, זה אירוע שעומד לפני עצמו. האיל הזה הוא איל אחר והמוספים עומדים כיחידה לעצמם. בעומק העיון, צריך לברר האם לפי הרמב"ן, כמו שאמרנו, מה קורה עם עיגדים, אם זה פוסל או לא. זה ברור שצריך לעשות, אבל עקרונית בתפיסה זה ברור לפי הרמב"ן שאלה שני דברים שונים. לעומת זאת, לפי הרמב"ם, הוא מלמד אותנו יסוד מאוד מעניין שיש לו נגיעה כללית גם להרבה נושאים אחרים. כי מה בעצם הרמב"ם אומר? הרמב"ם אומר שהמציאות של יום כיפור, העיצומו של יום הזה, גורם לכך שכל מה שקורה ביום הזה הופך להיות חלק מעניינו של יום כיפור. זאת אומרת, הפוך מההפרדה הזאת של הפרשיות, יש כאן סוג של עירוב פרשיות. האיל של המוספים מתחבר לקורבנות, הוא אותו איל של מה שיש בסדר עבודת יום הכיפורים. ובעצם, כמו שאמרנו, הוא יוצא מן הכלל ללמד על הכלל שכל קורבנות המוספים הופכים להיות חלק מעבודת יום הכיפורים. זה לא כמו המוספים בחגים אחרים, אלא שהם עומדים כאילו כמין ישות נפרדת. פה הכל הופך להיות יחידה אחת, כלומר עוצמתו של יום הכיפורים גורמת לכך שכל העבודות, כל מה שאנחנו עושים ביום הזה, הכל הופך להיות חלק מעבודת יום הכיפורים.
דין קדושה וחול המציאות של יום כיפור היא כזו שכל העבודות בו הופכות להיות חלק מעבודת היום. זה מזכיר את מה שאומר המסילת ישרים על עניין הקדושה – שיהיה אדם דבק כל כך באלוהיו עד שבשום מעשה אשר יעשה לא ייפרד ממנו. כלומר, גם הדברים הגשמיים הופכים להיות חלק מהקדושה. כשאתה נמצא בתפילה או בלימוד תורה או בקיום מצווה, אתה אדם רוחני. האתגר הוא כשאתה עוסק בדברים הגשמיים. המטרה היא שהדברים הגשמיים יהפכו להיות חלק מהקדושה. המסילת ישרים מדבר על זה שהאדם לא רק קדוש כשהוא בבית כנסת אלא גם בדברים החוליים שלו הם קודש. מאז יציאת מצרים, עם ישראל הוא כזה. הוא בנוי כך שכל החול שלו מראש הוא קודש. יש לו את האפשרות להיות קודש. זה לא חצי וקומות שונות אלא הכל נבלה פנים ובתוך הקודש.
הפיכת איסור להיתר הרב קוק מדבר על כך שעם ישראל הוא לא גוי פלוס ישראל, אלא הכל ישראל. זה אומר שעם ישראל הוא חול שהחול שבו נעשה קודש. כל הקומה של עם ישראל כמו באדם הפרטי של המסילת ישרים שהאדם הוא לא רק קודש כשהוא בבית כנסת אלא הוא כולו קודש גם בדברים החוליים שלו הם קודש. מאז יציאת מצרים עם ישראל הוא כזה. הוא בנוי ככה שכל החול שלו מראש הוא קודש יש לו את האפשרות להיות קודש כמובן יש בחירה חופשית וזה יכול לא להיות אבל בעיקרון זה לא חצי וקומות שונות אלא הכל נבה פנים ובתוך הקודש הוא כל כך עוצמתי שבצורה טבעית לתוך החול נכנס הקודש.
ארץ ישראל וקדושתה הרב צבי יהודה מדבר על ארץ ישראל כארץ זוות חלב ודבש. חלב היוצא מן הפרה שמותרת באכילה, דם שנהיה לבן שנהיה חלב מותר באכילה. דבש תמרים והנביאים רואים גם דבש דבורים. גם חלב וגם דבש הם איסור שנהפך להיתר. ארץ ישראל היא ארץ חיינו, ארץ הקודש, הגדרתה שהיא כוללת בסדר יצירתה כוחות כאלה של הפיכת איסור להיתר על פי גילוי אלוקי שבתורה.
עבודת המשיח כוח של הפיכת הרע לטוב זה מה שעושים בהיכלון של משיח. כתוב בזוהר שיש שם כל העבודה שעושים שם הופכים את הרע לטוב ואת המרור למתוק. העבודה של המשיח היא להפוך את הרע לטוב. ארץ ישראל יש לה כזה כוח, כמו האדם כשהוא קדוש עם ישראל מה שנכנס אליו הופך להיות קדוש כמוהו. על אותו משקל, מה שאומר הרמב"ם בעולם הזמן זה יום כיפור. יום כיפור זה יום כל כך עוצמתי שכל מה שאתה עושה ביום הזה מבחינת עבודת הכהן גדול הכל הופך להיות חלק מעבודת היום. לסיכום, יום כיפור הוא יום שבו כל העבודות הופכות להיות חלק מעבודת היום. זה מלמד אותנו על היכולת שלנו להכניס את הכל לעבודת היום וגם בנושאים אחרים. בעזרת השם שנזכה בקרוב לראות כהן גדול בעבודתו בבית המקדש, יוצא בשלום מהקודש ולנו שמחים בסליחה ובטהרה ובכפרה של עם ישראל.
