פרשת שבוע | פרשת בא – סולם האותות | הרב שלומי

אין פרשה כפרשת "בוא" שהיא גם מספרת סיפורים וגם נותנת לנו את מערכת המצוות הראשונה שעם ישראל מקבל. יש בה מצוות מיוחדות שבאות אחרי המהלך הזה. בקיצור, פרשה יפה. אני רוצה להתעסק עם מצווה אחת מאוד פרטית ומסוימת. מה הסדירות שהמצווה הזאת קשורה לכל הפרשה בצורה יותר עמוקה? המצווה שאנחנו קוראים לה בשם שהתורה לא קוראת לה, היא נקראת בפינו "ברוך אתה ה' מלוכן יוחד המשקבי תשאלו מצוותיו אצלנו להניח תפילין". בתורה אין מצוות תפילין, יש תוטפת עוט. כך כתוב בתורה פעמיים בפרשה הזאת: "ויאמר משה אל העם פרק ותגימל זכורו את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". אחרי המצווה לזכור את היום הזה ולשמור את העבודה של החודש הזה שקשורה למצה ולאיסור חמץ, התורה אומרת: "והיה לך לאות על ידך". הדברים הגדולים האלה צריכים להיות לאות על היד שלך. מה זה אות? סימן. אבל אות זה גם אות א', ג', ד', ד', ו', א', ח', נכון? אות שינה לא אותי אות. "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך". להיות חזקה וצריכה ה' מצרים. רק רגע, יש כאן בעצם את המילה "למען" שפירושה "כדי ש". מה פירוש למען? זה הוביל אותך אל למען. זה לא רק כאילו בשביל מה, אלא המצווה שאני מצווה היא תהיה למען כי היא תוביל אותך אל שתורת השם תהיה בפיך.

מצוות תפילין מה פירוש שתורת השם תהיה בפיך? אני מצווה אותך בלשוננו להניח תפילין, למרות שלא ראיתי פה את המילה תפילין. כן, אבל אני מצווה אותך שיהיה לאות על ידך וזיכרון בין עיניך כדי שתורת השם תהיה איפה? בפיך. מה פירוש שתורת השם תהיה בפיך? שתלמד אותה, שתהיה קשור אליה, שתהיה בתוכך. יש לנו פסוק אי שם בספר דברים: "לא נפלטת ממך ולא רחקה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשות אותו". כלומר, תורת השם צריכה להיות בפיך. מה זה תורת השם? אין פה תורה, אין פה אוסיני. תורת השם זה הרצון של השם. בסוף הוא גם מתגלה בתוך אותיות התורה וכל התורה שלי בכתב ותורה שלי על הפה. אבל תורת השם זה התורה של השם, הרצון של השם, הרואה של השם, האור של השם. איך שאתה תפרש את המושג תורה ותורת השם צריכה להיות איפה? בפיך, כלומר בתוכך. ומה שיעזור לך ויקדם אותך אל המציאות הזאת שתורת השם היא בפיך זה שהדברים יהיו לאות על ידך ולזיכרון בעיניך. כלומר, מצוות תפילין היא שלב ומעבר. יש את תורת השם, תורת השם איפה היא נמצאת? שמה. איפה היא צריכה להיות בסוף? בפיך, בתוכך. מה יהיה נקודת המעבר שתורת השם תהפוך להיות משם לבפיך? בתפילין. זה בעצם מזרים את תורת השם מבחוץ אליך. יש נבואה של הנביא ירמיהו, הברית החדשה. הנוצרים לקחו את זה אז אני אהה כאילו את זה מאחורה. זה לא יודע, אני הולך להעבור איתך מה לעשות. כתוב בתורה מצוות כתוב הנביא אומר הנביא הקדוש ירמיהו שראה צפה את החורבן והבין שרק זה רק בדרך המשהו יותר גדול. וכך אומר הנביא ירמיהו פרק למדע לב: "הנה מבאמניהו משם וחרתי את בית ישראל ובית יהודה ברית חדשה לוקו ברית אשר קראתי את אבותם ביום החזיקי בידם החזקתי אותו מידה חזקת היד זה שאני עושה משהו בכפייה החזיקי בידם להוציא אמרת מצרים הם מהפרו את ברותי והאנוכי בעלתי מהם קחתי בעלות עליהם לא יש ברית חדשה זאת הברית אשר אחות את בית ישראל אחרי הימים וביום השם ונתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם איך טובנה נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם איך טובנה והייתי להם לאלוהים והם היו לי לעם". כלומר, הברית החדשה היא לא תהיה משהו מבחוץ שקופה אותך ללכת אחרי השם אלא הברית תהיה כתובה איפה? בקרבם על ליבם, בתוככם, טבעית. התורה תהיה טבעית, היא תהיה דבר פשוט, חלק מהאדם. הרצון של השם יהיה בתוכי.

קדושת הבכור לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את השם כי כולם ידעו אותי ממי קטנם ועד גדולם. כלומר, הנביא ירמיהו אומר לנו שהתורה תהיה בתוך האדם וזה יהיה שלא כמו ביציאת מצרים שאז הקב"ה הוא גדלה ולקח ורוצי וזה זה יהיה בתוך האדם, בתוך ישראל. אז כאן מאוד יפה שאנחנו יוצאים ממצרים ואז הקב"ה אומר ביציאת מצרים זה לא סוף פסוק זה רק התחלה. כל המהלך שאני הולך להיות עכשיו גם ביציאת מצרים, גם אותן תורה זה מחוץ זה גדול, זה בא לכם כמהלך חיצוני כביכול אבל זה אתם, זה בתוככם. ואיך זה נעשה הופך להיות ממש בתוככם שאתם יודעים תפילין כאילו יש את ספר התורה שמונח שם בארון הוא גדול, הוא חזק לא כולם יכולים להחזיק אותו בישיבת קלים בבתי הכנסת עו שתי דורות כבר לא יודע מה יהיה כל, כשהיינו קטנים היה ספר תורה קל וכשגדלנו הוא נהיה יותר ויותר מסיבי ובשביל זה נשאר קל תן עוד הכבד זה צריך להיות חלק ממך. בוא נעשה ספר תורה מוקטן איך קוראים לספר תורה מוקטן? נבחר ארבע פרשיות נגלגל אותן ונשים אותן איפה? כל עובד כל עובד לך דבר מאוד בפי חיים שלך, הוא חלק ממני. יהודי מניח תפילין זה אחד הדברים הכי יפים. יהודים, מניח תפילין יש משהו יותר יפה מיהודי שמניח תפילין? כן יהודי בשבת, שהוא לא מניח תפילין. מה זה הדבר הזה? אם היו שואלים אתכם, נגיד שאתם נחתתם מהירח מתי יש מצוות תפילין? מסביב לכל מילה, זה או פי זה מה הייתם גורשים אתכם? מתי מצוות תפילין מתקיימת? לא מתקיימת כל השבוע מתי אך לא מתאים לקיים אותם? בשבת. שבת קודש יהודי פושט את העולם של החולים לבש בגדי שבת מניח תפילין לא הכי מתאים שבשבת נראה יהודים יוצאים לרחובות עם תפילין אין רכבים שמוצאים ארפיח, אין בלאגן מה אתה רואה כשאתה מוצא בשבת בבוקר? אתה רואה הכל שקט רק את הגבירות עם הכלבלבים וכל הציפורים אתה יוצא עם תפילין על הראש? לא בשבת לא מוניחים תפילין בטח כי שבת זה העתיד לבוא התפילין זה רק נקודת מעבר יש את ספר התורה הגדול והחזק עכשיו הוא בא אליי אחרי שהוא התקרב אליי הוא להזרים לי את האותיות כמו ב… איך המילה הלוהה זאת פיה פוה אוסמוזו דיפוזיה שחור אוסמוזו דיפוזיה אותו דבר יש כאן בעצם האותיות זה גם משהו עם פוזיה האותיות הקדושות שהתורה הן בעצם פתאום נמסחות ונתערבבות באישיותי ו… הופכות להיות חלק ממני ולכן בעצם בשבת לא מוניחים תפילין שזה מרמז שהתורה נמצאת לא שאין תפילין לבן אדם זה כמו שאמרו כתוב בדייקים מי שהגרון אומר את זה חזרת ממני בדייקים תפילין שבראשו לא שעל ראשו תפילין שבראשו כלומר באמת באמת אני אומר את זה אוים קצת שאולי שמולכם קצת רוחניים מאוד אבל צריך להסבי אותם יותר לאט חזקה על ישיבה של עמדית ועזר ומי שיגר ויכולה להבין את זה באמת הגוף שלנו מלא באור של הנשמה הנשמה היא מלאה אותיות אותיות ובעצם התפילין באמת באמת זה לא שאני מניח תפילין בחוץ שהתפילין שאני מניח מבחוץ הם מעוררים את שמות השם שיש בתוך הראש שלי ולכן כשהתפילין מולכות אז פה אז כאילו יש אור של האור של התפילין שבראשי של קדושת נשמתי שכתובה בתורה זה מאיר ויוצא החוצה התפילין הם פשוט מעוררים את השפע הקיים בתוך גוף האדם הישראלי שערים אנרגטיים פה כאילו הצקרה של הקטע ופה הצקרה של זה שזה שוכחים בו איפה בעצם לפי הפנימיות התורה להניח תפילין זה כמו להשקוט עץ שזה בעצם מעורר את הצמיחה של כוחות הפנימיים של העץ לא שהמים מגדלים את העץ זה שהם נוסף לו מים וכן כמו שאמרת יש נקודות עמוקות שמעוררות את הקדושה הזאת שיש באדם עכשיו הדבר הזה כמובן זה רמז קטן הדבר הזה מתחבר לה מתחבר בעצם למצווה הראשונה שהתורה מדברת עליה ביציאת מצרים מה המצווה הראשונה שאתה מדברת עליה ביציאת מצרים מה השחול הזה רק רמז אני אצלת חש חודש חודש זה הפסח עצמו זה יציאה מצרים עצמה מה המצווה הראשונה שיש אחרי יציאה מצרים בחור קבושת המחור קבושת המחור מצפלים מיד אחרי זה יחד איתו קבושת המחור נשמע מצווה מאוד סדדית קבושת המחור לא, אתם רואים כלום בתפילה בחורכה ישראל אנחנו רואים בתפילה כשיש אחרית אנחנו רואים ככה שכחת עלינו לשבח האמת מצרים גלתנו ומתו וניפה איתנו כל בחוריהם מי זה בחוריהם? של המצרים ובחורכה ישראל גאלת כל עם ישראל נקרא בחורכה ישראל, כל עם ישראל לא כתוב כאן כל בחוריהם הרגת ובחורות ישראל גאלת, שאז המשמע שזה בחור מול בחור, לא כל בחוריהם הרגת ובחורכה ישראל גאלת כל עם ישראל נקרא בחורכה כמו שכתוב בני מחורי ישראל זה מקראס? זה מקראס אני קראתי מהתפילה עכשיו אני קראתי מהתפילה זה לא מקראס נכון, הבאתי אותך למקרא שכתוב בני בחורי ישראל, כל עם ישראל נקרא בני מחורי, אז מה פורוש קדושת הבחור, בכל בחור בהוויה, אם זה בחור האדם אם זה בחור הבאמא התאורה, אם זה בחור החמור, זה לא משנה עכשיו למה יש פה שלושה בחורות, אדם, באמא התאורה וחמור הבחור הזה הוא גילוי של קדושת ישראל אנחנו בחור, באמא אנחנו באמא כבש כבש הוא גיבור הפרשה עם ישראל הוא קשור לחיי הזאת שיהיה כבש אנחנו בחור, הכבשים אנחנו בעצם ולכן ציונו לי בעצם המצווה הקדושת הבחור מצווה שפירושה לעורר את הקדושה של עם ישראל כי עם ישראל הוא בעל קדושת הבחוריות הוא הבחור הוא הבחור, נכון יש פה בחור פיזי שהוא בחור אדם עם משפחה בחור בעל חיים, טהור בחור מימת מייש לזכמור העיר הראשון שנלד לאטון שאף פעם לא המליטה הוא קדוש בקדושה וכל אחד מהדברים האלה יש במה שקדושת עם ישראל, קדושת הבחור זה קדושת עם ישראל, יש בעם ישראל קדושה, עם ישראל הם בני בחורי ישראל שימו לב טוב אנחנו, כל כל יש בתוכנו קדושה אז הקדושה היא בתוכנו ואז באה מצוות התפילין ואומרת ואין לך לאותי עדך וזיכרון, ואין לך למה תהיה תורת השם, איפה? מה זה להניח תפילין? זה לקחת אור של בעמה ולעטוף את עצמי באור הבעמה, כלומר בעצם אני אור של בעמה אני אדם אבל אני בעצם אור והאור שלי הוא כמו אור של בעמה ואני הבחור, הנה אני בעמה יש עליי ממש אור של בעמה ובתוך האור הזה של הבעמה הבעמה היא אפרוטיות עם שמות השם גם אני אדם שעשוי מאור כמו אור של הבעמה ובתוכי יש שמות השם יש נשמה אדירה יש אלוקות יש תורה, תורת השם בתוכי, בפי כלומר התפילין וקדושת הבחור הם שתי מצוות שבעצם מרמזות למצבנו ומעמדנו ומציאותנו ברגע שעם ישראל מקפיד על זהיר במצוות הבחור וזהיר זה משהו רחוק מאיתנו קצ זהיר במצוות התפילין שתי המצוות הללו הן בעצם מעודדות, מעוררות את קדושת ישראל קדושת האדם והן מעצימות כל הזמן כל יום שאתה מניח תפילין אתה בעצם הופך שנייה אחת לבאמה בחור שהיא שבתוך הבחוריות הזאת יש קדושה של נשמה שיש בה אותיות בלי זה אתה לא יכול לחיות כי מי אתה על ידי המצווה הזאת אתה מתחבר לעומק מצוותך והווייתך בסדר? זה למה היא מצווה שמכריעה? יכול להיות כתוב שמי שלא מניח תפילין פרושה ישראל בגופם אז בגופם כי בעצם המצווה הזאת מידע או מבררת ויוצרת שהגוף של ישראל הוא יש בו קדושה רק שנייה אחת מעניין מאוד זה האות היחידי בפרשה? לא אבל לא יש לנו פה פרשה עוד אות אחד זה אות מאוד נחמד האות הזה זה אות התפילין כבר אמרתי שיש פה רמז ואהיה לך לאות על ידך התורה הקדושה תהיה סימן אתם זוכרים כשהיו ילדים קטנים והיינו עושים סימן של שעון על היד? אז נמשכים כן ככה כן והיה לאות על ידך זה כמו יהודי שמניח תפילין יש איזשהו פעם באתי פה לאחות שעושה בדיקות דם היא אומרת לי אהה יהיה לי עוד, העוד היא סימן והיא עוד וזה יהיה לעוד על ידך כי בתהליך הרוח בסוף זה יחדור אליך זה לא יחדור אליך כאילו כי אתה ריק אז זה יעורר את העותיות שמתוכך בסדר כמו שאמרנו אז זה עוד נחמד אבל יש עוד אחר שהוא לא כל כך נחמד בוא נראה משהו אחר עם השליטה לא עם נכון יפה מאוד כתוב כן ככה פרק ידבד כתוב זה גם מדבר על כבש על בהמה מה ברור שהבהמה הזאת היא מבטאת את עם ישראל ומתיישת איזה איך רואים את זה השם שומר על עם ישראל ששומר על הכבש והכבש הוא בעצם עם ישראל והכבש עכשיו נשחט כאב ולקחו מן הדם פסוק זין ויותנו אשתי המזות על המשקוף למה צריך לדעת את הדם על המזות על המשקוף כתוב בפסוק יד ג' והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם כלומר יש לנו כאן דם של הכבש שהוא אנחנו אבל אנחנו כשאנחנו שחוטים שאנחנו מוסרים את נפשנו מכאב והדם הזה הוא לאות על הבתים כלומר שיש כאן סימן שזה בית ברי ואתה יודע הסימן הזה מתגלים הרחבים אלוקיים ומידת הדים פסחת או לחולפת מעל הבית וכו' וכו' וכל ההגנה שזה יוצא בפתח הבית יש דם שהופך להיות אות איזה מצווה זה מזכיר לכם כמובן את מצוות יש כאילו סעיר להזווה קשור מאוד אבל תמתין את זה שנייה אחת לא אני מדבר את זה בסדר מיוחד זה קשור תכף חגה מזוזה הרי ברור מאיפה היית יכול לדמות למה אני מתכוון מזוזה ודם בטח לא אני ממש לא אוהב את זה שאנשים שואלים שאלה כאילו שזה שאני יודע את התשובה איפה אני יודע את התשובה זה לא איזה משהו אבל זה מאוד פשוט הקשר הרי בעצם מצוות מזוזה היא בעצם מפריע לי קצת במירכאות שפרשת בו לא מסתיימת מצוות מזוזה ראשי מסתיים מהמצפילים תכף נראה מצוות מזוזה הרי זה בדיוק אותו דבר יש לך בעצם אות על הפתח של הבית פרציית מצרים משום מה לא יכולנו לראות ממש את האותיות אבל האדם של הכבץ זה האדם שלנו כי תראו גם אתם לא מבינים כבשים זה החיה שמזוהה עם עם ישראל בכל התנח לא לא בקטע הזה בקטע של עמוד כבש ולטף אותה כבש חמון צריך להתחבר לחיה הזאת כבש אנחנו נבחר את הצד של הארי הגור ארי נשאר עם זה יש כל מיני בחינות אני אוהב כמו דוד קוסים בכל אופן אנחנו עכשיו כאן לא רואים עדיין את האותיות הקדושות של שמות השם על הפתח של הבית אבל כבר רואים שהבית הזה הוא עברי רואים את ההתחלה יש פה איזה נסעות ואיזה דם איזה כאב זה לא שוט כנראה מה שקורה פה אבל יש לי עוד משהו להגיד לכם זה האות היחידי שיש בפרשה יש פה פרשה משהו מאוד מעניין זה כבר כתוב בנסתר ידוע שעם ישראל התכונן במהלך כשהוא התכונן לקראת היציאה ממצרים הוא קיים שתי מצוות מצוות פסח ואיזה עוד מצווה? ברית מילה ולמה? איך יודעים את זה? יודעים את זה מרמז בפרשה ומפסוקים מפורשים רמז בפרשה הפרשה כתוב בהמשך בפסוק מג' כתוב ואומר השם השם אלהרון רק רגע לא תחוקת הפסח כל בן אחר לא יאכל בו סליחה שכחתי להגיד לכם אי אפשר לאכול אם אתם לא נמולתם קולם את איש לקנת כסף הוא מלטה אותו אז יאכל בו בכל הרי אלה יאכל בו ומכאן למדו החמים שהם עשו ברית מילה המונית ערב יציאת מצרים ו… בעת יאמר השם לירושלים: "עשה לך חרבות צורים ומולת בני ישראל שנית". מה זאת אומרת שנית? כי כל העם היו יוצאים ממצרים וכל העם היו ילדים במדבר, ולא מלאו. אז למה שנית? כי זו ברית מילה שנייה, ונקראת פה: "היום הזה גלותי את חרפת מצרים עליכם". ברית המילה היא חרפת מצרים. זו הפעם השנייה שעם ישראל נמול בצורה זו. מאז לא הייתה ברית מילה, כי במדבר גם לא המונית ברית מילה. כך חזרנו לפרשים.

ברית מילה ודם על הפתח השאלה היא למה לא הייתה ברית מילה במדבר. זה שאלה לפרשת "בעלותך". אבל כעת, כשאנחנו ביציאת מצרים, כאן מלאים את עם ישראל. מה זה ברית מילה? זה דם על הפתח. פתח של מה? של הגוף. לגוף שלך יש כל מיני פתחים: אוזניים, עיניים, חותם, פה, ובברית קודש. דם על הפתח זה ברית מילה. הראייה הזאת שזה דם על הפתח למדתי מהרב מידן, זה מאמר שהוא כתב לשנים. אבל תראו מה כתוב על ברית המילה בפרשת בראשית: "אות זה כמו הבית", זה אות בבשר כמו שהדם על הפתח של הבית הוא אות. יש כאן אות וגם את זה הם עשו, אבל זה לא מפורש. למה זה לא מפורש? יש לי משהו פה לא ברור. אם מסתכלים שנייה אחת על האותות פה, אז תראו: הייתי צריך את הלוח שנייה. יש ככה, יש אות. אחר כך שנייה אחת, יש אני הולך לפרסם לפרשה. יש דם בברית וזה נקרא אות, זה כתוב בפרשה מפורש, לא רק ברמז. אחר כך יש לי בפרשה דם בפתח הבית, זה כתוב מפורש. דם בפתח הבית, מה כתוב עליו? שהוא אות. עכשיו אני יודע שיום יבוא והוא יהפוך לאות אמיתית. איך קוראים למצווה הזאת? מצוות מזוזה. אבל כרגע המזוזה נמצאת בפרשה לא.

אותות ומופתים אחר כך יש לי אחרי צעד מצרים, יש לי אות על הגוף ביד ובראש, וזה ישר אני מבין שזה תפילין. האריה הקדוש כותב: "שיתי זה אני אשים אותותי", זה אותיותי. איזה אותיות אלה? בקרבו אלה. זה הוא אמר מי ה' של שמה וכלו, אז מצרפים לאותיות מי את הותיות אלה, ואז אני רוצה להחדיר בך את האותות שלי, את הסימנים שלי, את שם אלוהה אל א' למדי שם אלוהה אני רוצה להכניס את זה לך. ומה זה האותות של פרעה? יש אות שהוא דם בברית, דם בפתח הבית, אות על הגוף. מה האות של פרעה? מה הם יחטפים? לא, הוא שם מוזר בית. לא, יש לו דם על הפתח של הבית? לא. מה האותיות שלו? זה מכות מצרים. מה מכות זה שמעתי? לא, תכף אתה מתקשר. לא, זה קשור. האותות בפשט שאתם עכשיו מסבירים, עוד מעט אתם תתחתנו אליכם עד כתם ואומרים לכם פעם בשבוע, ואז תגידו לו: "כי אני אכפת את ליבו ואת ליבדיו ואין שיתי אותה אלה בקרבו". מה הכבוד? מה את הסדור הזה קטן שלכם? למען אני אכפת את ליבו, למען שעשים את האותות שלי בקרבו. כלומר, אני אחנך אותו ואת הסימנים לקיומי אני אשים בקרבו. מה הסימנים לקיומי? מכות מצרים, הרבה חושך שהוא עוד פעם, הוא משהו שהוא מאוד חיצוני. כן, נכון, מאוד חיצוני. כלומר, הקב"ה מפעיל את כוחו על מצרים ועל זה הוא קורא: "שיתי אותותי אלה בקרבו". כלומר, מכות מצרים, אות מכות מצרים, מכות מצרים זה סימנים, כן. כי כדי שבכו אותות ומופתים באדמת מה זה אותות ומופתים באדמת בניכם? סימנים לנוכחותו של השם באדמת בניכם שהיא אדמת מצרים.

קדושת המזוזה והתפילין וסיפרו מלא רבי מקוצק, טוב להזכיר אותו כי בחודש ועד זה היה יורצאית שלו, שהוא רבי מקוצק, חקיר את הקוצקיות. אז אומרים שכשהם סיפרו לו כל מיני חסידים שלו של ראוץ לדמורים כל מיני מופתים ואותות וזה, אז היה אומר: "אותות ומופתים באדמת בניכם". אנחנו צריכים לאותות ומופתים, אנחנו אומרים בצורה אחרת: "אותות ומופתים באדמת בניכם". לא אצלי פה לא תקבלו אותות ומופתים. זה היה בדיחה של זה, זה נועה של הרבי מקוצק. אם אני מסתכל פה, אני עכשיו רוצה לדבר אתכם על סולם האותות. האותות והאותיות זה האלוקות שמתחברת אלינו, אל העולם בכלל, והחיבוש בין הקדוש ביחד עם העולם. יש פה סולם מאוד קשוח נמצא בפרשה, אבל הוא נהיה מאוד מאוד יפה. עכשיו אני מוחק את זה בבשותכם, אני אעשה לכם סולם. מה אני עושה? אני עושה כאילו ברוץ. רגע, מה שאתה רוץ אתה מתכיר למה שאני אומר, אבל לא בדיוק, אבל זה כיוון שלך הוא מעולה. שימו לב טוב, קודם כל אני רוצה שנייה אחת להבדיל בין המזוזה והתפילין. המזוזה והתפילין זאת הדבר, זה כמעט די דומה. ההבדל הוא שהמזוזה קשורה לקדושת המקום, התפילין קשורה לקדושת הגוף שלנו. זאת אומרת, המזוזה קשורה לקדושת ארץ ישראל שהיא המקום שלנו, היא הבית שלנו, ואילו התפילין קשורים לקדושת עם ישראל. יש לנו שני מרכיבים בזהות שלנו: העם והארץ. בסדר, הדבר הכי טוב שצריך להיות שהעם מתחבר לארץ. יפה, משולש תורה הארץ.

המשולש של התורה, העם והארץ אתה לא מכיר את השם של ספרים בראשית? אסביר לך למה, כי אצלי אין משולש כזה. התורה זה עם ישראל, יש עם ישראל בתוכו התורה וארץ ישרא. הארץ ישראל תורה מהעם? לא, התורה זה בתוך העם. אה, זה לגמרי אומרת שאין לך משולש? יש לי, אבל לא משולש הזה. אה, משולש אחר. הברכה לכל העמים, כן, דיברנו על זה כל הספר בראשית. הברכה לכל העמים יצחק זה בבקשות ארץ ישראל, זה עם שלוש הקדוש, לא תורה עם ארץ אלא תורה עם ארץ. התורה היא אנחנו, הנשמה שלנו עם ארץ וברכה לכל העמים. פיס, צריך להתרגל הרעיון, אבל אמרנו ספר בראשית אנחנו בספר שמות. אתה לא יכול לבוא בספר שמות ולהבין את זה כי פה לא מופיעה ברכה לכל העמים. זה בדיוק העניין, דיברנו על זה גם כן. אז תשמעו סולם, סולם של אותות. אמרנו ככה, המזוזה מבטאת את קדושת הבית שהוא קדושת ארץ ישראל. מה זה קשור עכשיו? תשובה, אנחנו נמצאים באיזה ארץ ישראל? אנחנו פה מצרים ולכן אין לנו ארץ ישראל. אין לנו ארץ ישראל, אנחנו נמצאים במצרים. איפה נמצא את ארץ ישראל במצרים? בבתים. אפשר להגיד גושם בבתים. ואיך אני יודע? כאילו בבתים לא מגיע המלאך המשחית כי הוא לא יכול להגיע בארץ ישראל, הוא לא יכול לגעת במקום הגבוה הזה. מה הופך את הבתים לארץ ישראל? כי הבתים האלה מתפקדים פה. תראו שהמילה המרכזית פרקת בית זה המילה בית, הבתי ישראל בארץ מצרים. בניל הסדר הראשון שלנו הפכו להיות מעין בתי מקדש. זאת אומרת, בית המקדש זה המקום הכי קדוש, זה ליבה של הארץ, זה גם סיבת קדושת הארץ, זה המקדש שיש בליבה. בתי ישראל הפכו להיות בקדושת ארץ ישראל והמקדש ולכן יש בזה קורן מחוץ למקדש. מינתיים מקרים קורבן מחוץ ל… תראו את התרגום יונתן בנוזיאל לאונקלוס, זה פסוק בישראל תחנתן אישרים. זה פסוק של מדרש שהקב"ה התניס אותנו בלילה יציאת מצרים לירושלים ושם עשינו את הפסח וחזרנו למצרים כדי שיהיה יציאת מצרים. זה קיצור, יש כזה מדרש מאוד יפה, זה בישראל תחנתן אישרים. קדושת עם ישראל נמצא בלילה סדר, נמצא בתוך קדושת ארץ ישראל. לכן יש לו בית, הבית שלו הוא קדוש ויש אותה לבית ויש אותיות על הבית. אין ממש אותיות על הבית כי זה עדיין לא ממש הבית, לכן יש רק דם. תכף תבינו, יש לנו קדושת עם ישראל לעומת קדושת ארץ ישראל שהיא רק התנוצצה בבתים שלהם. קדושת עם ישראל התגתה פה לגמרי, עם ישראל הבדה עם מצרים, העם קדוש ולכן כבר הוא עלה ממדרגה של דם בפתח שזה הברית מילה לאותיות ממש שזה כבר ממש אותיות, זה משהו כבר רוחני מאוד. הקב"ה רואים אותו בצורה בהירה, לא בצורת דם אלא בצורת ותיות.

סיום והסבר על השבת עכשיו אחרי שקידמתי לך את הדקת אני עושה את הסיום ואז תלך לשוק. עכשיו זה הולך ככה, שימו לב טוב. זה לא ירות אלה, זה הולך ככה. אתם לא רואים למטה, אבל ככה: אותות של מכות מצרים, דם בפתח הבית והגוף מתגלה בסוגריים קדושת המחור בני מחורי ישראל, זה בסוגריים כי זה לא קושר לאותות. ואז יש את אות התפילין שהוא גם כן מתחלק לשתיים: אות על ידך, זיכרון בין עיניך. זה הסוף? לא, עוד לא הגענו, אבל העתיד לבוא עוד מעט ושמרו בלי שרד השבת כי אות השבת. מה קורה בעות השבת? הכל בפנים. מכאן ועד כאן זה תהליך של מהאלוקים, מהאלוקות שנמצא מחוץ לעולם והעולם לא מתאים, לא בשל הגילוי של השם ולכן יש פער עצום בין הקב"ה והעולם. ולכן אם הקב"ה רוצה אתגרות בעולם זה בעיסורים וכאב כמו שני דברים שלא מתחברים, זה לא קשר טבעי. הקשר בא בדמות פרעה שמתכחש לקב"ה וכנגד פרעה שמתכחש לקב"ה הקב"ה נלחם איתו דם, שרדיה קינים, ערוב כל הדרים האלה זה ילדים. מה אנשיתי? אותותיי אלה, אלה זה גם משון אלוהים אבל גם משון עלה, שבועה וגם עלה. זה ההתחלה של הקשר של הש לעולם. אותות בארץ חם מתגלה עם ישראל, אותיות בפתח הבית ממש מזוזה. זה רק היה בארץ ישראל כי באמת הבית שלנו לא במצרים, אבל יש כאן התחלה, יש דם, הדם זה מצד אחד זה הדם שלנו, זה כבר יותר אנחנו, אבל מצד שני זה דומה למכות מצרים. זו הקרבה, זו מסירות נפש. ברית מילה זה משהו מה שיש בו דם, כמו שהקשר עם השם הוא צריך הקרבה, הוא צריך מבחינה של דם של דם יזה ודמעות כמו שאמר מי שאמר. זאת אומרת, דברים שהם יותר קשים ולמה זאת גדולה של עם ישראל מתגלה במילות יפרטה, גם לפני ארץ ישראל. לכן יש הנושאות של גלות ואז פתאום האות של הגוף שהתחיל בדם שעלינו למדרגות הגבוהות של הגוף מופלג להיות אותיות ויש אותיות שהם אות על היד ולכן כושרים את התפילים ביד שמאל, זה מבטא די נרחוק ליד ימין עוקדים כאילו יש פה איזה מבחינה של הקדרה הבאה זה אותיות, ואז זיכרון בין עיניך שתותפת בסוף הפרשה כתוב פעם אחת זיכרון פעם אחת כתוב בסוף הפרשה תותפת, תותפת זה כתחשית זיכרון, תחשית הקב"ה הוא פיוח את התחשית שלנו עד שמגיעים לשבת שהקב"ה הוא הפנימיות שלנו, זה הכי רחוק מכאן, האות הסימן לקב"ה הוא זה ממש בתוך האדם והשבת, מצוות השבת היא עונג שבת, הקב"ה הוא בא להנהג את המציאות תיאוריך זה הפוך ממכות מצרים שבת מול מכות מצרים רק עם ישראל בא לתהליך הארוך הזה והוא זכאי, לאור השבת ושניית ברית בין הקב"ה עם ישראל שהקשר עם השם הוא קשר עמוק ומסגב של טוב השם, של עונג השם אבל זה בא אחרי תהליך הארוך אני מסתובב שגם אור השבת שהוא אזרח במלואה אז גם המצרים כנראה שהם לא גם יהיו בסטלוויט שלהם הנושא שלנו זה שהתפקיד שלה זה מה שאמרנו בספר בראשית שאחרי שעם ישראל מגיע לחייו מלאים אז מבריכתו מתברך העום ולכן רק עם ישראל יכול ללמד את העולם אלוקות כי כשהעמים לומדים אלוקות אז הם מהוותים את הדמות האלוקית ואז מקבלים מה שראינו בזמחת הורה שהולכים להם אנשים על אופן רע ושרים שירי שבח לעלה דקה לפני שהולכים לרצוח ילדים, תינוקות אנשים, לסחוף, להרוג עיוות כזה של הקשר עם אלוקה הוא מתפתח בגלל שהוא לא מקבל את האמונה דרך חיי עם ישראל בארצו לכן התיקון בזמחת הורה שעם ישראל יחיה בחבל עזה וללמד את העולם כולו את סוד האמונה שיש בעוני בשם ולא החזריות של פריעי אדם מה שהתכוונתי שבסופו של דבר שגם מהשבת הזאתי גם הגויים ייהנו מהשבת הזה על משל זה אקי אתה הולך לקנות תפוח רשמתי לא אני יודע כן עוד התפלין שגם הוא מתחלק לשניים על ידך זה יותר קשוח ובין עיניך לזיכרון לתוטפת כתכשיט אבל גם על הידך זה לא דם על היד כמו בברית מילה זה אותיות ממש האותות הופכות לאותיות והופכות לאות בקיצור הפרשה שלנו בעצם מסדרת לנו את המהלך ההיסטורי של כל העולם איך שהעולם בהתחלה ברוך הוא בא כדבר שכפוי על העולם בסופו של דבר הקבוצה ברוך הוא הוא הפלימיות המחיה המהנגת של העולם נשאר כוח לכם