המעניין בפרשת "אחרי מות" ו"קדושים" הוא שבתוך הפרשות הללו יש את פרשת גילוי עריות, אך היא מופיעה בשתי פרשות נפרדות: אחת בפרשת "אחרי מות" ואחת בפרשת "קדושים". מה שמעניין הוא שיש כאילו רווח ביניהן. בפרשת "אחרי מות" מדובר על איסורי גילוי עריות, ובפרשת "קדושים" מדובר על העונשים. ביום כיפור, במנחה, קוראים את פרשת גילוי עריות. בפרשת "אחרי מות" כתוב כאיסור: "איש איש אל כל שער בשרון לא תקריבו לגלות ערווה…". בפרשת "קדושים" מדובר על העונשים: "איש אשר ינעף את אשת איש…".
הבדל בין האיסור לעונש התורה מעריכה בדיני גילוי עריות ומייחדת שני פרקים נפרדים: פרק אחד בפרשת "אחרי מות" עוסק באיסור, ופרק אחד בפרשת "קדושים" עוסק בעושים. השאלה היא מדוע התורה עוסקת בגילוי עריות. בפרשת גילוי עריות יש שני חלקים: חלק א' וחלק ב'. חלק ב' עוסק באיסורי עריות שאינם קשורים לקרבת משפחה, כמו איסור לשכב עם אישה נידה או עם בעל חיים.
איסורי עריות במשפחה החלק הראשון של איסורי עריות עוסק בנשים שהן קרובות משפחה, כמו אמא, אחות ובת. יש גם קרובות מחמת נישואים כמו דודות וגיסות. התורה מחלקת את האיסורים לשתי קבוצות: גילוי עריות במשפחה וגילוי עריות מחוץ למשפחה.
המשמעות של איסורי עריות התורה נלחמת על שמירת המושג החשוב שנקרא משפחה. איסורי עריות נועדו להגן ולשמור על המשפחה האנושית. יש פירוש של רבי יהודה החסיד שאומר שהתורה אסרה יחסים מיניים בין זכרים כדי שאנשים יתחתנו ויקימו משפחות. התשוקה המינית היא מתנה מהקב"ה, והיא השתקפות של התשוקה של הקב"ה לברוא את העולם.
השתקפות התשוקה האלוהית התשוקה הינית של האדם היא הד קלוש לתשוקה של הקב"ה לברוא את העולם. אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, והתשוקה הזאת היא חלק מההשתקפות של כוח הבורא שניתן לנו. העולם הוא בדמותו ובצלמו של הקב"ה, וזה מה שמעניק לתשוקה המינית את המשמעות העמוקה שלה. אמר בוא נעשה עסקה, ניתן להם איזה משהו טוב. זה מהלך אלוקי, התשוקה האמינית היא משהו מאוד גדול. עכשיו הקדוש ברוך הוא אומר: נתתי לך פצצה, נתתי לך כוח חשמלי אדיר שיש בו תשוקה אמינית, זו האנרגיה של החיים. עכשיו אני רוצה שתגלה אותה בצורה הכי עילאית שלה. אני קודם כל אומר לך: אל תשכב עם זכר. אם אתה שוכב עם זכר, לא יוצא מזה ילד. זאת אומרת, זה לא מקים חיים. מה יקרה אם כולם ילכו לפרוק את התשוקות האמיניות עם זכרים? אני נכנס לשפת התורה, אז בעצם לא תהיה לי כבר את המוטיבציה לעשות את זה עם אישה. למה? כי אני ממצה את התשוקות האמיניות שלי עם איזושהי אלטרנטיבה שקוראים לה זכר. ואז עכשיו עם אישה זה רק לשם הילד. הילד זה בלאגן ואין צריך להיות אידיאיסט כדי לרצות להביא ילדים לעולם.
שמירת האנרגיה התורה אומרת: אל תשכב עם זכרים, שמרו את האנרגיה ואת הכוח הזה בשביל לחבר את החשמל למנורה שמאירה, לא לאיזה משהו שלא עושה טוב את הכוח הזה. אותה סיבה, אל תשכב עם בעלי חיים. אנשים אומרים: לשכב עם בעלי חיים זה מגעיל. אני כבר אומר לכם מראש, אני מתנגד למילה "מגעיל". המילה "מגעיל" היא מילה של ילדים קטנים שכל דבר מגעיל אותם. אם מישהו מכם רוצה להיות רופא או יותר מזה, מישהו שלכם יהיה מעריך אח סיעודי, אז הוא יצטרך לטפל באנשים עם כל מיני דברים לא נעימים. מה תגיד? מגעיל? אל תגיד מגעיל. כמו ששכיבה עם זכר, שכיבה עם בעל חיים זה גם מגעיל. שכיבה עם אישה זה אותו דבר. עזבו אתכם מהמילה "מגעיל". שום דבר לא מגעיל אותי. יש דברים מסריחים, יש בחובר גם בסרחון. אני לא אומר שכל דבר צריך להיות נפלא, ואני גם אוהב להתקלח, לא צריך להגזים. לכן המילה "תועבה", מה פתאום חז"ל פרשו את המילה. אנשים אומרים תועבה, תועבה זה לא מילה בקבילה למילה "מגעיל". תמחקו את זה. המילה תועבה, חז"ל פרשו אותה כדבר ממוחק מהשם שהשם לא רוצה אותו.
תועבה ומשמעותה חז"ל גם פרשו בצורה מאוד עדינה את המילה תועבה. זה מילה שמורכבת מהמילים הבאות: תועה אתה בא ותועה. לא בטט, תועה בטף. כלומר, אתה לוקח את הכוח העצום הזה של המיניות ואתה עושה אותו איה התאיה בטף. זה שאתה לא מורכת את עצמך תועה בשדה. זהו, תועה זה תועה את הכוח המיני. תיקח אותו, תתנה איתו פרוג'קטור שיעיר אור בחיים שהאור הזה קוראים לו משפחה. אז הבנו איסור שכב זכור, איסור שכביים בהמה, זה אותו דבר, זה אותו עניין. נראה לי, אני לא רוצה להבחיר אתכם, אני לא מדבר על זה. סוגרי סוגריים, נראה לי שזה גם המקור איסור של הוצאת זרע לבטלה, כי זה אותו עניין. למה אני אומר סוגרי סוגריים? כי התוה הקדושה לא עשרה הוצאת זרע לבטלה בצורה מפורשת. היא עשרה שכב זכור שהוא קשור לזה, כי זה דבר מאוד קשה והתורה לא הייתה עושה דבר כזה קשה. אבל צריך לקבל את הכיוון הכללי הזה שבמשיכה התורה ואומרת מה הרעיון שם, זה קשור הכל קשור.
משמעות המשפחה יש פה הרבה סוגריים. אני אומר עוד סוגריים. כל לפני כך וכך שנים נכתב בעולם ספר שמאגד את המחלות הנפשיות שיש בעולם, נכון? יש כזה ספר. אני לא פסיכיאטרי, אבל יש כזה תקנון. לפני הרבה שנים היה שם משיכה של גבר לגבר, אתה נחשבת למחלה פסיכיאטרית ומחקו את זה ובצדק. יש לנו כלל, אין דבר כזה. אם התורה אוסרת, סימן שזה יכול להיות תשוקה של כל אחד. ב', שהתשוקה עצמה היא לא בעייתית. כי הרי כבר מוחזל אל תאמר אי אפשי לאכול חזיר, כלומר אל תאמר אני שונא חזיר, חזיר זה מגעיל. אל תאמר חזיר זה מגעיל. אגיד אפשי ואפשי, חזיר זה יכול להיות מאוד טעים. מה נשאר? שהקדוש ברוך הוא גזר עליי לא לאכול חזיר. אני לא אוכל סודות העולם בגלל זה, אני לא אוכל חזיר, לא בגלל שאני שונא חזירים כי זה לא טעים. אותו דבר, לכן כל מי שהוא איש מוענק כשהוא רואה שהתורה אוסרת יש כך זכור, הוא יודע שזה לא מחלה פסיכיאטרית. עכשיו זה שהכניסו את זה כמחלה פסיכיאטרית זה גורם היום לכל הבלגן שיש סביב זה. הם צודקים, זה לא מחלה. יש פה עוד הרבה דברים להגיד. בעצם אנחנו רואים בחז"ל אומרים שעשו לאדם מישראל בזמן חז"ל להתייחד עם גוי כי הגוי חשוד על משכב זכור והוא יפתה אותך כך חז"ל אומרים. זאת אומרת, שהיה תקופה שזה היה מאוד מוצאי בעולם ושוב בזכות הנצרות ובזכות היהדות אז התפשט הייסור של משכב זכור בקרב העולם ואז זה נהיה דבר שאנחנו נתקנו את היחס היצריק לפה ואז זה נהיה כאילו שלא מתעסקים עם זה ואז מי שתסק עם זה אמרו שהוא חולה. אז זה בעצם כל הסימוך הזה. אמרנו שהנצרות עם כל הכרת תודה רעיונות שהיא הביאה לעולם וכמו את היהדות גם היא הייתה מצוהה מובטת. הנה דוגמה מה אתה אומר? אמרת שאם משכב זכור יכול לתורס על אותו זה דבר שהוא פתיחה נורמלי. מה נורמלי אומר? זה שיש לו נטייה יכול לקרות. כנראה שהאדם, אני לא אעשה כל הסוגי של נטייה תוך מגדרית כמו שקוראים לזה. אני רק אומר שמבחינת הקריאה בתורה הפשוטה אומרת שזה דבר שהוא נורמלי כמו שנורמלי לא יכול לחזר במובן הזה. נורמלי התורה עושה את מסיבות עילאיות של התורה שאנחנו עכשיו מנסים להבין אותה. למשל שאנחנו טוענים שזה בא להגן על המשפחה.
המשפחה והחינוך יש פה עוד הרבה סוגיות, אבל באמת אני לא רוצה להתפשט. אני רוצה להתעסק עם את ההמראיות, להמשיך מזה עליו. עכשיו אני גם מבין למה התורה עושה את השקף עם אשת איש. אחורה, אם אשת איש מסכימה ובעלה לא ידע, הכל טוב. זה לא הולך ככה. השקף עם אשת איש זה כמובן הדבר שהכי פוגע במשפחה. משפחה בנויה על האמנות. אז בעצם זה מאוד מאוד ברור שהאיסורים של אשת איש, שקף זכור, שקף בהמה הם בעצם באו להגיד לנו שאתה צריך לחבר את השוקה המינית הבריאה והטובה, המתנה הזאת שאמרנו שהיא מתנה מדהימה שהיא בבואה של השוקה הגדולה בעולם של הבורא לבוריאה. כך לתחבר את זה אל בניין המשפחה. עכשיו נעבור להיסוריה הראיות בתוך קורות המשפחה. כאן אנחנו צריכים להעמיק במושג משפחה. מושג משפחה המושג אנושי ולא חייתי. ובזה נבדל האדם מהחיות. כשאתה רואה ברחוב פה בפחים חתולים, יכול להיות שיש פה חתול, חתולה שיש כאן חתולים לידיים, חתולים שהם צאצאים שלה. היא לא ידעת את זה כבר. היא ידעה את זה בשנה הראשונה, לא יודע עד מתי. כמובן בשלב הראשון האמא החתולה האמא מגינה על הגורים שלה, דואגת להם, מניקה אותם, מלחמת עבורהם וזה מקסים. התורה נורא אוהבת את האימהות שבטבע להיותי ככה הם על הבנים, אותו ואת בנו, אותה ואת בנה, ואת איש חתול ביום אחד. התורה אוהבת את הקשר הזה, אבל אין באמת משפחה. בטח הזכר בכלל לא יודע מה הלך. נתן את זרעו הזכר בעל חיים ונעלם מהשטח. וכמובן כמובן כמובן שמה הכי אין הכי אין? סבא. חוץ מספרי סיפורים של ילדים אין לך סבא כלב והוא בא ומקריא סיפור על מחדים הכלבים שלו. ולנו יש סבא, יש לנו סבא רבא, זה הכי גבוה. הכי הכי מעל סבא רבא. זה כבר יש בדיחה אמיתית. הרב אלישיב שנפטר לפני ככה בעשרה שנים, אז הוא זכה שהיה לו דור חמישי או שישי, אני לא זוכר. סיפרו לו שיש לו דור שישי או חמישי, אז הוא אמר אני יכול להעיד עדות של הצלצה הזה, אני כבר לא קרוב שלו, זה כבר רחוק מדי. בדיחה, כן. אז יצא לנו סבא רבא, סבא רבא, סבא, אבא, אמא והבנים שלהם, הנכדים, הנינים, זה המשפחה. העניין של המשפחה הוא משהו מאוד עמוק. למה הוא משהו מאוד עמוק? כי אם אתה מעביר למה החתול מתחתן כל דבר חי בעולם שלנו, כל מהוויה ותשוקותיו זה להמשיך את החיים מיסוד הבורא שבראה את העולם. לכן כל תפוח יש בו גרעין וכל תשוקת אצל תפוחים היא שהגרעינים שלו יתפזרו כדי שיהיה עוד יצא אי תפוח וכל תשוקת החתולים זה שיהיו עוד חתולים בעולם. זה מדהים, זה מרגש. הטבע כל כך נלחם, זה נקרא הסרדות. וגם אנחנו בני האדם, אבל לנו יש משהו פנימי יותר. חתם לגודל, כן. האמת שבדקתי זה לפני איזה יומיים כי אני לא הייתי מצטט שתי ילדים, אבל חתולים סחרים הורגים את הילדים שלהם. אז איך זה יכול להיות? זה דווקא מחזק. מה אם אתה אומר לי שהוא החתול זכר מבקש להתעקר, אז איזה יש ילדים הוא בא והורג, האמא מנסה להגן עליהם, אז זה קבוע. הוא נעלם מהשטח, הוא נעלם מהשטח. אבל אז למה אני רואה חתולים פה? איך הם חיים? מה הצליחה להגן? אני לא יודע. יש כל מיני דגים שאוכלים את הילדים שלהם, יש כל מיני רנקי אלה, אבל בסופו של דבר הם ממשיכים. אני לא יודע להסביר לך את התופעה שאבא נלחם בצל צהב, צריך לתחקור. אבל האמרות מנצחות כנראה. יש כל מיני תופעות שאני לא יכול להבין אותם, אבל בכללי זה הסיפור. אבל העובדה שיש לו תשוקה בעונת היכום זה להמשיך. ואנחנו, יש לנו משפחה. למה יש לנו משפחה? למה גם אנחנו לא כאלה? כי אנחנו לא רק מעבירים את החיים, את עצם החיים, אלא אם בתוך החיים עובר גם הנשמה. כלומר הנשמה זה איזשהו אור עם תוכן מסוים. אור עם תוכן מסוים והאור עם התוכן הזה הוא עובר מקדמה דנה. יש לנו את אברהם אבינו, אברהם ושרה, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב. יש איזה אור כזה שהוא נקרא אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב והאור הזה הוא צריך לעבור. אני יכול להגיד את זה בצורה פשוטה, אבל אני צריך להגיד את זה די עמוק.
חינוך ומשפחה בחינוך, המשפחה היא לא רק מקום שבו אבא ואמא הם לא רק תחנת גידול ילדים כדי שהידים ימשיכו הלאה, אלא הם מעבירים את הערכים שלהם והמשפחה זה מבצע הערכים. עם כל הכבוד למורים, הרי בתורה אין מורים. בתורה כתוב ושיננתם לרענך, נכון? המציאו בית ספר. כתוב ירושלום בן גמלה זכור לתואר שהוא המציא את המושג בית ספר. זה מצד אחד הוא דאג לתלמידים, מצד שני זה לא טוב. בית ספר זה כאילו מוציאים את החינוך מהבית, כן. עד כדי כך שאפעמים אנחנו בתור הורים אנחנו כאילו גם מפעילים את האחריות על המורים וגם אנחנו כועסים על המורים שהם לא חינכו את הילדים. זה לא נכון, זה חשיב את הראש. המורים עוזרים לך קצת, נחמד. אין דבר רע, לא יודע. במקור הבית הוא מבצר החינוך, כי בני אדם לא רק עובר החיים, עובר גם משהו פנימי יותר בחיים. שאני לא רוצה להגיד לך חינוך כי זה לא רק חינוך. עוברים אצלי הגנים של אברהם יצחק ויעקב עם כל המורשת הפנימית. הסוד של אברהם יצחק ויעקב עובר בתוכנו וזה עובר תוך כדי מצווה חשובה מאוד שקוראים לה כיבוד הורים, שפירושה שיש לי איזשהו קשר עם הדורות הקודמים. ולכן בעצם מזה שהמשפחה הוא מאוד מאוד חשוב, כי בקרב המין האנושי בניגוד לחתולים לכלבים לטפוחים יש איזשהו משהו שעובר ויש לו איזשהו מבנה מסוים שם סבא רבא, סבא, אבא, אמא, בנים. תכף נראה למה אני מתקשר עם בני הזה. זה לא הופך את המושג המשפחה למשהו שהוא יותר שלנו, אבל זה כן מושג שלכל האנושות בעצם. אה, אתה אומר לעם ישראל ולמה אתה עם האחרים? כן, לא. איפה המושג המשפחה פוגש את האנושות? הוא גם פוגש אותם במסורת העממית שלהם, רק שהמסורת העממית שלהם היא יותר מסורת אנושית פשוטה יותר ואצלנו זה עם המון המון תכנים. אבל כעיקרון כן. עכשיו לכן הם קיבלו דורים. אביאו לך דוגמה מיסאב שקיבל דורים מדמה בנתינה שקיבלו דורים, אבל ברור שקיבלו דורים זה בעשורת הדברות כי יש בזה גם משהו מאוד מאוד פנימי ישראלי. אז זה גם בעצם בעוצמות אחרות, באיכות אחרת. עכשיו אני רוצה שני אחת להעמיק בגילוי הרעיות. בואו סליחה על הדוגמה, לא דוגמה על הירידה לפגרתים. מה בעצם עושות, מה בעצם משמרות מצוות גילוי הרעיות בתוך המשפחה? משמרות את המודל של סבא רבא, סבא, אבא, אמא, נכד, הבנים וכל זה. למה אם עכשיו אבא שוכב עם ביתו, אדם עם קהלתו, אחים מתחתנים אחיות, הם מפרקים את כל הדורות. הם יוצרים כאן איזשהו בלגן. האישה הזאת היא הבת שלי, אבל כמעט ששכבתי איתה אז היא הפכה להיות גם האישה שלי והילד שנולד לנו אז הוא מצד אחד הוא האח שלה, הוא גם הבן שלה. בעצם עצרנו פה איזשהו עולם מאוד מסובך שהמושג שהמשפחה היא נפגימה פה. למה? זה מה זה ההיררכיה הזאת כאן? אני מלכים דברים שאני לא מבין אותם. אני רואה אותם אז אני אספר לך מה אני רואה ואולי הראייה הזאת תביאי קצת להבנה. שימו לב טוב, זכינו עם ישראל. אנחנו נכנסים לחודש אייר. חודש אייר, ח"י אייר. מה זה ח"י אייר? רק בעומר. השנה כנראה לא יעלו יהודים למירון אלא אם כן תוך שלושה שבועות עם ישראל יצליח להשיג את מחבלי חיזבאללה אל צפון על הליטני. כיוון שלא בטוח שזה יקרה אז לא בטוח שנעלה להר מירון והחתם סופר יהיה מבסוט כי החתם סופר אמר שהוא לא יודע מי יתיר לעם ישראל לקבוע מועד לעלייה לרגל על ירושלים. איך אפשר לקבוע מועד ביום מיוחד לעלייה שאיננה עלייה על ירושלים? עכשיו החתם סופר ואמר מקנאת ירושלים נחרבה צפת שהיה בשנת שמונה מאות שלושים ותשע רעידת אדמה בצפת היה גלי צונם מהכנרת תכירו על זה. החתם סופר חי בונגריה ואמר מקנאת ירושלים נחרבה צפת. אז יכול להיות שאם לא נעלה למירון חתם סופר יהיה שמח. אבל עם ישראל לא קיבל את החתם סופר. יהודים קדושים וצדיקים עולים למירון, רק השנה לא יעלו כי אם יש מלחמה או שנשיג את החיזבאללה לצפון עלה ניתן. בשביל מה אמרתי את כל זה? אני לא יודע.
הזוהר והקבלה זכינו, הזכרתי, זכינו שבלעגבון אנחנו חוגגים את חג הזוהר, הזוהר הקדוש. ואחרי הזוהר הקדוש הגיע לנו האריה הקדוש והם נמדו. דרך אגב, אין לי בעיה כי אני רואה שהשעה הקסרה לי שש. כל בסדר, יש לי עוד שעה ועוד שעה ועוד עשרה דקות. אז מה שבעצם נמיד אותנו האריה הקדוש שכל ספירה הופכת בעולם התיקון לפרצוף. כלומר בעולם השלם שהשפע האלוקי יורד אל העולם בשלמות הוא יורד דרך הספירות הקדושות, אבל הספירות הופכות לפרצופים. עכשיו אגיד לכם את שמות הפרצופים, תראו כמה זה מעניין. הפרצוף האילאי ביותר קוראים לו ארי חנפין שהוא מלא ברחמים, מלא בטוב והוא ספירת הקטר בשלמותה האילאית. פרצוף ארי חנפין. ארי קורא לזה פרצוף, אני לא יודע אם הביטוי עצמו מהזר, הכל מתוך זוהר זה יותר ברמזים. מתחת לפרצוף ארי חנפין שהוא קטר יש שבות להם מימין ומשמאל ספירות החוכמה והבינה. ספירת החוכמה הופכת להיות פרצוף אבא וספירת הבינה הופכת להיות פרצוף אמא. רק שנייה אחת, אם החוכמה פכה לפרצוף אבא והבינה הפכה לפרצוף אמא, אז מה זה פרצוף ארי חנפין? איך אני יכול לקרוא לו עכשיו סבא? הוא הסבא וכך הוא גם נקרא, הוא הסבא. אז יש לי סבא ארי חנפין, יש לי אבא ואמא, ועכשיו אחרי אבא ואמא מגיעים ששת הבנים חסד, גבורה, תפארת, נצח, עוד יסוד שהם נקראים פרצוף זהר זהר חנפין. אומרים לך אוי כמה אתה דומה לסבא. בא שלך הסבא נקרא אריך אנפין והוא מלא זקנו לבן, זקן אהרון שיורד על פי מידותיו. אריך אנפין כטל חרמון וזהר אנפין זה אתה הנכד המתוק החמוד. אם אתה זהר אנפין, כלומר זהר אנפין הכוונה שחרמון ושחרמון ושחרמון זקניו, העיקר זה הזקנים. אל תגידו שאנחנו מעליבים איתם בבהימה, כי כל אחד יהיה אני מי אני. אני גם בן של ההורים שלי, אני גם נכד של הסבא שלי, אני גם אבא של הילדים שלי ואני גם סבא. זאת אומרת, בסוף דבר אחד אני לא סבא רבא עדיין, פוטנציאל. גם אתם בסדר. עכשיו יש עוד מישהי, ספירת המלכות. מי זו ספירת המלכות? היא הכלה שבאה מבחוץ, בואי כלה. היא הכלה שבאה מבחוץ, כלתך ספירת המלכות הופכת לפרצוף נוקבה שהיא הכלה. רק רגע, אמרנו סבא, אבא, אמא, בנים, כלה. איפה הסבא רבא? כתוב בכתבי האר"י הקדושים שפרצוף אריך אנפין יש לו שני חלקים. אריך אנפין זה הפרצוף היותר למטה, למעלה יש עתיק יומין. עתיק יומין, עתיק הקדישה, זה משהו יותר כולל. אבל עתיק יומין זאת אומרת ומסביר האר"י הקדוש על פי הזוהר, על פי כל המקובלים, שכל השפע והטוב האלוקי בעולם עובר דרך המודל הזה.
סדר המשפחה והשפע האלוקי אתם מבינים כמה שמשפחה היא דבר קדוש. אמרתי לכם זה לא מבין כלום, אבל אני רואה, אני רואה, אני חי משפחה. יש לי סבא, יש לי סבא רבא, יש לי הורים, יש לי צאצאים. אני חושב פתאום אני פותח את האר"י, הוא אומר לי וואלה, אה, כנראה הסבא רבא שלך הוא בבואה, הוא גילוי של עתיק יומין, והסבא שלך הוא גילוי של אריך אנפין, ואבא ואמא שלך עם ספירת החוכמה והבינה, ואתה אתה חסד עד יסוד, והאישה שאת תמצא בעזרת השם היא ספירת המלכות שלך. אז אני פתאום מבין שיש כאן איזשהו סדר מאוד עמוק שדרכו עובר השפע האלוקי בעולם. יש מלא מלא הגדרות באר"י מה זה כל פרצוף. אותו דבר זה גם משפחה. המשפחה, וואלה, יש שם כותב כשאדם נהיה אבא, למשל הרב אומר על שך נהיה אבא לפני יומיים נהיה אבא. שמעתם? אומר הלשם שבו ואחלמה, הוא נהיה אבא, זה לא סתם שהוא נהיה אבא, הוא מקבל את אור פרצוף אבא והוא מקבל קצת יותר מאור ספירת החוכמה. עכשיו הרב אומר על שך אם הוא מקבל קצת עוד מאור ספירת החוכמה, אז אנו יגיע ישיר אבק מאחורינו אחורה עלינו. כן, אבל תלת את זה. זאת אומרת שמרת התורה הקדושה אל תשכחי עם אחות, אחות חי אני. אגב המרכאות היא גם אחות וגם כלה. זה קצת מסובך, זה יותר עמוקים כמובן, אבל בעצם יש כאילו שמירה על הזהות הפנימית שקשורה לבניית המשפחה.
קדושת המשפחה והחברה וזה המסר. קרה וזה בעצם אני הולך לקראת סיום. עניין פרשת ההריות הוא על כל החלקים של פרשת ההריות. הוא בעצם ביסוס שמירה והיום בעידן המודרני שלנו, עידן המאוד מפרק משפחה, אני נכנס לזה. אז אפשר להגיד המלחמה של התורה על קיומה של המשפחה הטבעית שהיא לא טבעית כל כך, כי כמו שאומרים בעלי חיים זה לא בדיוק קיים טבעי אנושי. השמירה של התורה על המשפחה היא בעצם היסוד, נקרא לזה בריח הפנימי של דיני הריות, שבעצם באים להגיד שהערובה לקיומה המתוקן של האנושות הוא המשפחה. אי אפשר לדלג על השלב הזה. במשפחה האדם בעצם מקבל את כל השפע של נשמתו שהיא זהותו, שכל תפקידו וייעודו הוא לגלות את הנשמה שבו. הנשמה היא ככח פנימי שגנוז בי ואני חייב לגלות אותו. אבל הגילוי של הנשמה בא מירושה שאני מקבל סבא רבא, סבא, אבא, אמא, ומשם בעצם אני הולך ומגלה את נשמתי. ולכן אין תחליף למושג הזה שנקרא משפחה ואותו בנתה לנו פרשת גילוי הריות. לפעמים אתה בונה דברים לא בדרך החיוב. כשהייתי ילד קטן היה שיר כזה, שירי ילדים. זה התחיל בשני הורים על ידי מוצארים שהולדו בשבילי את המשפחה שלי. מכירים את זה? קצת פה לא שומעים את זה אמרו, אבל אז אפשר היה שהתורת השיר שיר כזה. זה לא היה חזק. התורה באהבה אומרת אסור לשקוע במחות ואל תגידו זה מגעיל, אל תגידו זה לא יקרה אף פעם. אני לא יודע מה יקרה ומה לא יקרה, כל דבר יכול לקרות. ואל תגידו מגעיל כי אז אנשים יעלבו. למה לא יעלים אנשים? תגידו אבל איפה המשפחה? אם אין משפחה אין נשמה, כי הנשמה שלך היא עוברת בדרך מסוימת מקטר ועד מלכות.
קדושת המשפחה והחברה ופרשת ההריות נמצאת כמו שאמרנו בשני חלקים: איסור ואז עונש. איסור הוא פרשת החכמות, עונש זה פרשת הקדושים. באמצע נמצאות כל הפרשות של החברה, כאילו פרשות של כמו שאתם יודעים: אהבת לרעך כמוך, לא תקום ולא תטור, לא תלין פעולת שכיר וכל זה. אתה נכרחיל בעמך כאילו הוא בא ואומר שהקדושה של המשפחה היא היסוד בסופו של דבר גם של החברה הקדושה. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אליכם. חלק מהדברים שהגרתי, היותר נכון לא כל הפיתוח, אבל התשתית הבסיסית שהנקודה פה זה המשפחה, נמצא בספרו של הרב סמאת מתוך שהוא מביא דעות אחרות שלא כל כך פשוט פרשות הריות ואנחנו הלכנו בדרך שלו ופיתחנו אותה. תודה רבה לכם.
