שדבר ראשון, קולי אל אלוהים והצעקה קולי אל אלוהים והאזין אלי. ביום צרתי אדוני דרשתי ידי לילה נגרה ולא תפוג מעניינכם נפשי. כלומר, יש פה לא סתם תפילה אלא צעקה, צעקה שהיא גם בלילה. בלילה בדרך כלל ישנים, מרוב צרות אי אפשר להירדם. מכירים היום את האנשים שאומרים "אני לא יכול לנשום"? אנשים לא נרדמים בלילה. אני מקווה שכשהם לא נרדמים הם צועקים לה', אבל זה המצב. זה לא רק זה, אלא דוד המלך ממש כביכול בא בטענות לקדוש ברוך הוא. תראו את הדברים שהוא אומר: "הלעולמי מזנח אדוני ולא יוסיף לרצות עוד? אי אפס לנצח חסדו? גמר עומר לדור ודור? השכח חנות אל עם קפץ בעב רחמב סלה". זה ביטויים, זה פסוקים מאוד קשים, כאילו הוא אומר פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו מה? זה כמו שיש בשלטים כזה "עד מתי?" על העולמים מזנח השם ולא יוסיף לרצות עוד? כמה נסבול? עד מתי נסבול? זה לא ייגמר אף פעם? תראו את הפסוקים: "אי אפס לנצח חסדו?" מה, השם גמר עם החסד שלו איתנו? זהו, יותר הוא לא מרחם עלינו? זה ממש מדהים המציאות שלפעמים ככה מרגישים אותה.
כוח מהעבר והעתיד אז באמת מאיפה הוא מקבל כוח? הכוח שהוא מקבל הוא בפשט הפסוקים מהעבר, ובפסוק אחד אם טיפה מאיינים בו, רואים שזה גם מהעתיד. מה זאת אומרת מהעבר? אומר דוד המלך, כן יוחס לאסף אבל כמובן הכל דוד המלך: "הזכרה אלוהים ומאיה חישבתי ימי מקדם שנות עולמים". ואז הוא אומר: "הזכור מה לליה כי הזכרה מקדם פלאחה והגיתי בכל פעוליך ובעלילותיך עשיך אתה האל עושה פלא עודת הבא מימוזיך". כלומר, אומר אבל אתה עשית לנו ניסים. כלומר, ברגעים הקשים האלה שזה נראה שאי אפשר יותר ויש קושי עצום, מה שנותן לו כוח זה להיכר בעבר. הזכרה תמיד לזכור את העבר, ובעבר אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצבים מאוד קשים. יש פה פסוקים מפורשים שנוגעים ליציאת מצרים וקריאת ים סוף: "ראו חמיים אלוהים ראו חמיים יחילו אף ירגזו תאומות זור מומיים עבות כל נתנו שחקים כל רעמך בגלגל בים דרכך ושבילך במים רבים". הרבה פסוקים שמדברים על קריאת ים סוף. קריאת ים סוף כידוע הייתה רגע מאוד קשה, הים לפנים המצרים מאחור, יש תחושה של זהו זה נגמר, אין סיכוי, יאוש. ואז מגיעה הערק אלוקית עצומה שמראה שאין דבר כזה יאוש והקדוש ברוך הוא יכול להוציא אותנו מכל מצב. אבל זה לא רק העבר אלא זה גם העתיד. למה העתיד? כי יש פה פסוק אחד שבו הוא אומר: "אתה אלו סאפ אלה הודעת הבעמים עוזיך". הביטוי של עוזיך מזכיר את שירת הים: "עוזי וזמרת יא". ולא רק את שירת הים אלא בהמשך של שירת הים כתוב: "נהלת בעוזיך אל נבי קודשך". עוז שזה גם הגימטריה של המזמור הזה, העוז האלוקי מביא אותנו אל נבי קודשך. זאת אומרת בשירת הים משה רבנו כבר מדבר על בית המקדש: "מקדש אדוני קוננו ידיך". נהלת בעוזיך אל נבי קודשך. עברנו עכשיו את ים סוף, לפני שנייה היינו בצרה נוראית, קרה לנו עכשיו התחלנו איזשהו תשועה, אבל המחשבה היא ישר קדימה על בית המקדש. זאת אומרת מה שנותן כוח זה העבר וגם העתיד.
מדרש על חבקוק ונסיים במדרש מדהים על המזמור. אומר ככה, מביא מחבקוק בפרק בית: אמר חבקוק על משמרתי אעמודה. מה עשה חבקוק? צר לו צורה ועמד בתוכה. אמר לפני הקב"ה: רבנו של עולם, איני זז מכאן עד שתענה. מי להזכיר זה מפורסם בשם חוני המעגל, אבל כנראה שקדם לו חבקוק. למה? כי כתוב על משמרתי אעמודה. אומר לקב"ה: רבנו תקשיב, אני לא זז מכאן עד שאתה לא עונה לי. זה נשמע חוצפה לכאורה, אבל תראו את התשובה של הקב"ה. אמר לו הקב"ה: אליי קראת ולא היית מערער אחריי, אני עונה אותך. ולכן כתוב ויענה מי. הקב"ה אומר לו: אם אתה אומר אני לא זז מכאן עד שאתה עונה לי, זאת אומרת שאתה מקרין ביטחון עצום בקב"ה ואתה אומר לקב"ה אתה הכתובת שלי, אין לי משהו אחר, אתה תענה לי. וזה הפוך מחוצפה, זה ביטחון גמור, זה אמונה שלמה. ואז הקב"ה אומר: כדי לענות לכם אני צריך לראות שאתם באמת בוטחים בי. כל השאר השתדרויות עושים כל מיני דברים בסדר צריך, אבל הביטחון באמונה. וזה קשור גם לצעקה. צעקה זה אתה צועק למי שאתה בטוח שהוא יענה לך, שהוא הכתובת שלך. ואז ממשיך ואומר: אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר ואל תאמר שאינו בא אלא חכה לו. וכן הוא אומר זה בהמשך הפרק שם באותו פרק בחבקוק: אם יתמהמה חכה לו. ככה הקדוש ברוך הוא מראה לצדיקים צרותיהם של ישראל, הם עומדים ומתרעמים לפניו. לכן נאמר למנצח על ידותון על הדינים ועל הדתות שהראה הקדוש ברוך הוא שעוברים עליהם כל הצרות. הקדוש ברוך הוא מראה אותם לצדיקים, כיוון שהיו רואים היו צועקים לפני הקדוש ברוך הוא והיו נותנים את כולם. שנאמר: קולי אל אלוהים והצעקה מתי הוא מאזין ביום צרה.
הכוח שבצעקה תודה לך עולם של הכל ידוע. ואז הוא אומר תראו את ההמשך: ואז הוא אומר כך, בעת צרה ישראל דורשים לקדוש ברוך הוא. לכך נאמר מענה אינכם נפשי. למה היא ממענת לאינכם? שאינה יודעת מתי יבוא הקץ. תודיעי לי איתך ואני מתנכמת. יש פה דבר מדהים. שלמה קשה להתנחם? למה כל הזמן צועקים? כי לא רואים את הסוף. מדרש פה מביא איזה משל שאם אתה אומר למישהו אתה נותן לו יעד, יעד קשה, אבל אתה נותן לו יעד, אז יש לו כוח לעבור את הדרך הארוכה כי הוא רואה את הסוף. אבל כשלא רואים את הסוף אז מאוד קשה לצעוק ולהתכנן ולהאמין שזה יגיע. אבל הניסיון שלנו הוא כמובן דווקא שכביכול לא יודעים מתי הסוף ואז צריך כל הזמן להתכנן וכל הזמן לצעוק. וזה טבעי שאומרים עד מתי, אבל באמת לא צריך להגיד עד מתי. באמת צריך כל הזמן להאמין באמונה שלמה, לקבל כוחות מהעבר ולא רק מהעבר הרחוק שקראתי המסוף. יש לנו כבר גם בעבר שלנו הקרוב הרבה מאוד במה להיאחז. כמו מי שרואה אתה מסתכל קצת על ההיסטוריה של מספיק מאה שנה האחרונות כדי לראות דברים מופלאים ביותר. משואה לתקומה, רחמת השחרור, ששת הימים וכולי וכולי. אנשים מאוד שעברנו יצאנו מהם והתחזקנו מהם, והעתיד הגדול שנכון לנו. אז העבר והעתיד והאמונה והצעקה. אני בליל הסדר אמרתי ככה בבית, פתאום ראיתי שכתוב שהשם שמע את נעקתם. רק שהם צעקו אז הוא ענה להם. ואז שאלתי את עצמי ושאלתי במשפחה: האם אנחנו צועקים? אז הם היו בסדר, אז יאללה בוא נצעק עכשיו. ואז באמת צעקנו, צעקנו ענה השם משה ענה ככה ולא זוכר מה צעקנו שם, אבל צעקנו כי באמת צריך לצעוק. לא להתפלל ככה בסדר, אולי אי אפשר כל הום לצעוק, אבל צריך איזה רגע ביום, איזה זמן מסוים. לא יודע, גם בישיבה אני צריך לחשוב אולי בתפילה הזאת שעושים כל יום ב-12 אולי יש שם איזה אקט כזה שצעקה. צריך לצעוק, צריך לצעוק להשם וגם לעמוד במקום ולהגיד לו אנחנו לא יודעים, אנחנו לא רוצים לסיום פה שביתת רעב, אנחנו עושים עד שתענה לנו. וגם אם לא תענה לנו אנחנו נעשה עוד פעם ונמשיך עד שיגיע. אבל בעזרת השם זה יגיע, בעזרת השם גם בקרוב ונצא בעזרת השם לגאולה שלמה. בעזרת השם אנחנו מבחינים טיעום לא בסדר. חג עצמאות שמח לגיבורי החזית שבאוהב אנשי אש דוד היקרים והגיבורים, גיבורה מלחמה הזו כמו הרבה גיבורים אחרים. נראה לי השנה לא נוכל לקנא במי שיצריך לבחור מי ידליק את המשואות השנה, משום שיש כל כך הרבה גיבורים מכל כך הרבה סוגים, כל כך הרבה גוונים. באמת עם של גיבורים כמאמר עשיר של התקווה שש על ההקה החמודה והערכית במובן מסוים שאמרה שאנחנו נראים רגילים בחיי השגרה שלנו, אבל זאת לא האמת. האמת היא שאנחנו עם של גיבורים. ואחרי אני אומר גיבורי אש דוד כי באמת אנחנו כאלה. אז אתם יודעים הרוב היושבים כאן לא נולדו בחוץ לארץ כמוני, רובנו נולדנו בארץ. וידוע חז"ל אומרים שאין בעל הנס מכיר בניסו. יש כלל חיים כזה שהרבה פעמים הוא נכון, שכשאדם נולד לתוך מציאות של יום, לתוך מציאות של אור בוהק של שמש חמה ומלטפת, של תורה גדולה, של אדמה קדושה, של עם קדוש, של ניצחון במלחמות, של ישועות, של קיבוץ גלויות ולא חווה לרגע אחד מה המשמעות של לחיות בלילה שזה היפוכם של כל הדברים האלה, לא ידע להכיר בערכו של היום. יש לנו בעיה, אנחנו שמחים בכל שנה, רוצים לשמח עוד יותר ולהלל ולשבח עוד יותר, משום שבאמת בורא עולם מפליא בנו את המהיריו של הישועות והניסים שהוא יכול לפעול בנו. כל מי שקצת מתבונן על מאה חמישים השנים האחרונות, אבל זה קשה כי התרגלנו ונולדנו לתוך זה. אז לצערנו היה טבח שהחזיר את כולנו לגלות ליום אחד. בורא עולם קיבל את האור ופתאום הרגשנו מה זה חושך, מה זה גלות. בזהר ענפין כמובן זה לא אוכלים לאותו דבר, אבל הרגשנו מה זה חושך, מה זה גלות. מצולי שואה סיפרו שזה ממש הזכיר להם את החוויות שהם חוו, והמבוגרים שבחבורה שחוו את הימים הקשים של מלחמת יום כיפור וזמנים נוספים קשים, היה אפשר להרגיש לרע שיכול להיות לילה חלילה יכול להיות לילה יש דבר כזה. ואז ברוך השם בורא עולם שמלא כלפינו באהבה גדולה מהר להדליק את האור ולאט לאט יום אחרי יום הצבע חזר לה לחיים ועוד ישועה ועוד פלא ועוד ישועה ועוד גבורה ועוד ניצחון ועוד הכרעה כוחות של ענבה הולכים ומתפתחים בתוכנו כעם כיחידים כוחות של הכרת תודה כוחות של עין טובה כלפי סיפור החיים שלנו בארץ הקדושה הזו פתאום אפשר להכיר באמת בגודל הנס בגודל הישועה בגודל הטוב בגודל ההערה שזכינו להם בניסיית קומת מדינת ישראל.
נבואת ירמיהו לפני מספר שבועות חגגנו את ליל הסדר והשכנו הרבה בלילה הזה גם לפני וגם תוך כדי. אבל אז פתאום פתאום אתה פותח את התנ"ך ואתה קורא את נבואת ירמיהו והוא מריד לך את האדמה שאתה יושב עליה. אתה לא בטוח שאתה קורא נכון את המילים, אבל הנביא ירמיהו אומר: "לכן הנה ימים באים נאום אדוני ולא יאמרו עוד חי אדוני אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי אדוני אשר העלה ואשר הביא את זר הבית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר יידחתים שם וישבו על אדמתם". אם הדברים האלה לא היו כתובים היה קשה להוציא אותם מהפה. הנביא ירמיהו מבקש להעיר אותנו מתרדמת האדם הנולד לתוך מציאות של נס ונראה לי שהוא עושה את זה די טוב. הוא אומר שכל הניסים הגדולים וכל הסיפור שהתענגנו עליו בליל הסדר ויציאת מצרים ועשר המכות ואין לילה כמו הלילה הזה אומר הנביא ירמיהו אז אתה עדיין לא ער אם אתה מרגיש ככה הרי אתה לא יהודי שחוגגת ליל הסדר בגולה אתה חוגג את זה בארץ ישראל אומר הנביא ירמיהו שניסי התקומה ניסי קיבוץ גלויות משזכה לראות את האור שיעיר על העם הזה לא אחרי מאתיים ועשר שנה במצרים אחרי אלף שמונה מאות שנה עם ששבר את חוקי ההיסטוריה ועשה את מה שאף עם לא עשה גם לא אחרי חמישים שנות גלות לחזור לארצו לחדש את מלכותו ותרבותו המקרית לא רק זה במצרים יצאנו מארץ אחת זה לא היה קל היית צריך את משה רבנו והשם התברר ארץ אחת אבל בגאולה השלישית זכינו להתקבץ לארץ הזו ארצה ושתיים ארצות הדבר הזה הוא אחד הפלאות הכי גדולים של ההיסטוריה דוברי שמונים ושלושה שפות היינו ועברית לא הייתה בתוכן כתב הרצל בספרו אינני יודע איזה שפה תדובר בארץ העברית המתכוננת וכמלה משום שהאיש מאיתנו יודע איך לבקש כרטיס נסיעה לרכבת בעברית כותב באלו המילים ומסיים בקצת פסיביות השפה שתשלוט בארץ העברית היא השפה שתנצח את השפות האחרות הוא אפילו לא ראה האפשרות שעברית תהיה השפה וידוע משאו של אליעזר בן יהודה כנגד הבלתי אומן ואפשר גם בזה לדבר הרבה מי שיפתח את התנ"ך ויקרא את ספרי הנביאים לאט ויסים לב למה שכתוב שם הוא יוכל בקלות רבה לראות שנבואות שנאמרו לפני יותר מאלפיים חמש מאות שנה התגשמו הלכה למעשה במאה השנים האחרונות נבואות שסבא וסבתא שלנו ואחורה ואחורה קראו כאיזה משהו שנראה דמיוני כמו שהיום נגיד המשיח נראה לנו איזה משהו כזה שבואנה איך זה הגיע עם כל המלחמת תרבות שיש בתוכנו זה נראה כאילו שזה דמיון שפתאום הכל יסתדר ואיראן לא תהיה ורם ישראל יחזור עם התשובה ועם כל זה משהו שנראה דמיוני יש ספר מאוד מאוד יפה שאני אוהב ולמי שעדיין אין אותו כדאי לקנות אותו לבית קוראים לו הנבואה ספר של הרב שמואל אליהו עם צוות מאוד מוכשר של עורכים אנשים מאוד מקצועיים הוא עוקב אחרי מעל שלושים נבואות שכתובות בתנ"ך מעל שלושים נבואות והוא מראה איך אחת לאחת הן התגשמות במאה החמישים השנים האחרונות התחומים כאן הם כמעט כל דבר שאפשר לגעת בו מהעלייה לארץ ישראל הנושא של השפע החקלאי איבוש הביצות הספקת המים כל זה נבואות מפורשות בתנ"ך מפחד לגבורה, סכמת האומות להקמת המדינה, כיבוש הארץ ניסי היצחון במלחמות עזיבת הערבים במקומות רבים, זה הכל דברים כתוב בפסוקים שפע כלכלי, חוכמה ממלכת אייטק לא כתוב את המילה אייטק אבל יש את ההתרבות החוכמה בתוך מציאות חיינו בניין הערים סלילת הכבישים, בניין ירושלים ההתיישבות ביהודה ושומרון עריכות ימים תוחלת החיים שעולה מאז שחזרנו למדינת ישראל, הקמנו תוחלת החיים רק הולכת ועולה רפואה, פריון וילודה תהליך התשובה, מהפך בעולם הנוצרי בקיצור, הכל זה פסוקים, אפשר לקרוא את זה אני מבקוט כל יום על הזכות להיוולד לתוך הדבר הזה. שאל אותי חבר שלי היינו לפני כשבוע באיזה מקום שמדמה את חומה ומגדל שמראה איך זה היה אה אתה הולך שם אתה מתפעל, איזה חלוציות איזה עוצמה, דור של אידיאליזם הוא אומר תשמע, מעורר השתאות שאל אותי חברי, תגיד לי באיזה דור היית רוצה להיוולד רצה לומר לא היית מעדיף להיוולד אז היום עם כל הבעיות שיש, אה שם היו עוצמות, היו חלוצים היה אז אני אמרתי לו כמובן שלא, שאני מאוד שמח להיוולד בדור הזה משום שהאתגרים נעשו עמוקים יותר כבר איננו עסוקים בבניין הגוף הלאומי אלא בבניין הרוח היהודית האתגרים נהיו עמוקים יותר משום שאנחנו מתקדמים ממש כשם שתינוק וילד עסוקים בעיקר בבניין הגוף וכשהוא מתחיל להתבגר אז הוא מתחיל להיות לא הילד התמים שתמיד היה נוח לתת לו פקודות אבל הדבר הזה חבלי לידיים עבורו, הוא מנסה לברר את שמו איזה זכות להיוולד לדור שעסוק בשלב כל כך ריטי של סוף התהליך, אתם יודעים לפעמים אנשים אומרים אנחנו, יש גם בתפילה היה כתוב שכשם שזכינו להתחלת הגאולה כך נזכה למשיח לפעמים אנשים מתבלבלים ההתחלת הגאולה התחילת הגאולה זה לא התחיל ב48 אוקיי התחלת הגאולה כותב רבנו הגדול הגרא על פי תורת הקבלה ועל פי הזוהר הקדוש שהגאולה התחילה בשנת תא פרש מתי זה תא פרש לבריאת העולם זה 1840 למיניינם שזה לפני כמה כמה 180 לפני 184 שנה אז המעשה האלוקי התחיל, אנחנו היום נמצאים בשלבים מעמיקים והולכים שאפשר כבר להריח את אליהו הנביא כנבואת מלאכי שממש מכריח אותנו כבר להשיב לבבות על בנים בכל מיני דרכים אז אשרנו שזכינו להיוולד בדור הזה אחת הנבואות שהתחברתי אליה דווקא בנבואת בספר מיכא היא מאוד קשורה למלחמה כל הנושא של הגבורה אומר הנביא מיכא ואיה שערית יעקב בגואים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צון כלומר אומר הנביא מיכא שיבוא ימים שלאומת הדימוי של היהודי הגלותי כפוף. עקומה מלאה חוויית הפחד, שאם סתרו לו הגיש תלכי השנייה מחוסר עונים. יבואו ימים והיוולדו טיפוסים אחרים, טיפוסים מלאי עוצמה, מלאי גבורה, מלאי אמון במשימה שהם קיבלו. וכמו שאמרנו בהתחלה, המלחמה הזאת היא מלאה מהדבר הזה בחזית ובאורף. הגבורה הזאת מגיעה עם אמון, אמון סיעתא דשמיא, עם אמון ניסים מלובשים בטבע. יש סיפור אחד, כל אחד מן הסתם יש לו אוסף אחד שהוא חזק. הניסים הם תמיד מלובשים בטבע. הים סוף לא ייקרע שוב לשניים. צריך לפקוח את העיניים כדי להרגיש ולהבין את הצורה שהשם מדבר איתנו. את מתפללת, אתה מתפלל, אפילו יצעק הרב אמר, אבל אתה מצפה לשמוע את התשובה. הוא לא יענה לך בדיבור, הוא יענה לך דרך מציאות חייך, דרך דברים שהוא יזמן לך או לך לראות, להבין, לפגוש, וזה ילמד אותך על רצונו, על תשובתו ועל חלקך בתפילה שאתה ביקשת. יש סיפור: ישבה פלוגה אחרי מבצע, אכלה ארוחת צהריים ורצו בסדר אוכלים. פתאום שומעים ירי, מרימים את הראש. אומר אחד החברים: זה שלי, בטעות נפלט לי כדור, הכל בסדר. אמרו לו: בכל זאת, בוא נסתכל. מרימים ראש ורואים עשרים מטר מהם פיר של מנהרה, מחבל שחוף ככה חצי גוף למטה במנהרה, חצי על האדמה. באים אליו, רואים לידו יש אר פי ג'י טעון והרכיבין עליהם. היה מחסל שם את כולם. רואים יש לו כדור בין העיניים, בודקים וזה מבינים שזה הכדור הטועה של אותו חייל. גם אם כל הפלוגה הייתה מכוונת בין כוונות, לא היו משחילים לו בין העיניים. אולי כן אם יש שם איזה צלף. כדור טועה, בורא עולם מזמן בעמון עמון דרכים את הישועה.
סיפורי ניסים והשגחה מתקשר אותו אדם לאשתו, אומר לה: תגידי, מה עשית ביום שישי? לא יודעת, עשיתי אלף דברים, מה זה מה עשיתי? מלא דברים. לא, תתארי לי חצרה שתים עשרה. תמשיך עם מה עשית באחד. היא אומרת: עשיתי הפרשת חלה. באה חברה אמרה בוא נעשה הפרשת חלה בשביל החיילים שלנו. עשו הפרשת חלה באחד. אמר לה: באחד נפלט לי הכדור. הייתי חייב לדעת מה קרה בשעה אחת בביתנו. אז אנחנו לא יודעים איך בורא עולם מחבר חיבורים, חושם מה חשבות לבע לבע לדח ממנו נדח. איך ההשגחה העליונה עובדת באלף ואחת דרכים. קצין בכיר בצה"ל נוסע לארצות הברית לעבור קורס בסטרטגיה של תורת לחימה. ושם מנתחים במשך שבועיים עשרות קרבות להיסטוריה המאוחרת. עשרות קרבות. מסתיים הקורס, המון ידע, המון חוכמה, המון אסטרטגיות. ניגש הקציד היהודי, אומר לה: תגיד לי, ניתחת פה עשרות קרבות, באמת גאונות מרשימה. למה אתה לא הבאת מהקרבות שלנו? מלחמת העצמאות ויום כיפור וששת הימים. מה עם המלחמות שלנו? מה, לא היינו מספיק טובים? לא היינו אסטרטגיים? אמר לו אותו מומחה בעל שם עולמי לאסטרטגיה צבאית: אמר לו, אני מכיר את כל המלחמות שלכם ולמדתי אותם בעל פה. אבל יש לי בעיה איתכם היהודים. אני לא מצליח להסביר לעצמי אף פעם את הקשר בין מה שעשיתם במלחמה לבין התוצאה שהיא תמיד הייתה פי כמה ממה שבדרכי הטבע הדברים היו צריכים להוליד. הוא אומר: מה שלא מובן לי בריאליה בלוגיקה, אני לא יכול לנתח כי זה לא יעבוד בצבא אחר. אז אני לא יכול, זה בעיה. אתם עם לא נורמלי, אני לא יודע מה הסיפור שלכם. אי אפשר להבין את המלחמות שלכם, זה באמת פלא גדול הדבר הזה.
הקשר בין מלחמה ואמונה אנחנו מרגישים את זה, רואים את זה. סיפורי הלוחמים מביאים את זה. ראינו את איראן לא מזמן עם כל הפחד הדמיוני ומה נשאר ממנו. אנחנו חווים את זה כל הזמן. המילה מלחמה היא גם מלשון המילה מלחמה מלשון חמלה. בוא נכניס גם את הה, את מה חסר שם? חסר משהו. לא מלחמה כאילו כי יש שתיהם הם חלום אותם אותיות. יש הלחמה, חסר לי מים אחת, נכון? מלחמה לא משנה הלחמה. אמר מי שאמר: במלחמה יש כוחות תת קרקעיים נשמתיים של חיבור. החווינו את זה יש בה כדי להפיל משהו מהמציאות החיצונית ששלטה בנו באופן שבו הבנו, למדנו, הרגשנו אחד את השני לבין מה שבאמת קורה מתחת לפני השם. יש במשהו שהוא מלחים שהוא מחבר וכולנו הרגשנו וראינו עם של צדיקים, עם של ערבות הדדית, מלאי אהבת חסד ונתינה. בדקו את זה סטטיסטית, כל יהודי שלישי עסק בנתינה לעם ישראל בזמן המלחמה, כל יהודי יהודייה שלישי, כל אחד בדרך שלו, מבצבא, מבתורה, מבמצוות. אנשים כיוונו את עצמם לשם. באופן יותר עמוק, כמו שאנו יודעים, המלחמה היא מלחימה ומחברת אותנו כעם אל הנקודה היהודית שלנו. מזכירה לנו תובנות ישנות חדשות על מי אנחנו באמת. סיפרו לי בנות שירות בשירות שהעברתי משהו שלא ידעתי. הן מלמדות בתיכונים חילוניים באשדוד. היו שם הבנות מאיזה עשרה תיכונים. אמרו לי: אתה לא מבין מה קורה בתיכונים. החברה השתגעו. מה קרה? מסתבר שעשרות אחוזים מהתיכונים באשדוד מתחילים הבנים לשים ציצית, מתחילים לשים כיפה, בנות מתחילות לשים חצאיות. זה נהיה ממש כמו שבצבא ששמענו על תפילין וציצית. זה נכנס גם לתוך החברה.
ציפייה לישועה תמיד אפשר להגיד טרנד, אפשר להיות סינים, אפשר להגיד שמשהו נגע בנו. כשמשהו נוגע בך, אתה חווה לרגע את הדיבור האלוקי אליך. וככל שזה נוקב יותר, זה בוער בלב יותר. וזה הטבח שהיה. אז יש התעוררויות מן החלום, התעוררויות לחלום אחר שהחברה יכולה אולי לשאוף אליו, לחלום עליו. לסיום, כשאדם נפטר מן העולם, שואלים אותו בשמיים שש שאלות, אומרת הגמרא בברכות. לא ניכנס להכל, השאלה הרביעית היא האם ציפית לישועה. מה זה האם ציפית לישועה? אז אומר רש"י: האם ציפית להתגשמות דברי הנביאים בימיך? סליחה, להתגשמות דברי הנביאים. האם ציפית להתגשמות דברי הנביאים? טוב, בסדר, אבל זה תמיד צריך לצפות להתגשמות דברי הנביאים. זה אחת מהיסודות באמונה. זה כאילו פשוט, זה כמו שישאלו אותך אם האמנת בשם. ברור שזה מיסודות אמונה. מה אתה מחדש? שזה השאלה הרביעית. מוסיף אחד המפרשים במקום ערן: אומר האם ציפית להתגשמות דברי הנביאים בימיך? הדגש הוא האם חיית מתחת את המציאות, התבוננת בה, צירפת אירוע לאירוע, חלמת, צעקת את כל מה שיכולת להתבונן כדי באמת להרגיש ולהבין שזה יכול לקרות בימיך. אל מול כל הדברים החיצוניים שקורים מסביב, האם באמת האמנת שיש אפשרות כזאת שבו עולם אכן יגשים את דברי הנביאים בימיך? עכשיו, אני קראתי את זה, אמרתי לעצמי רגע, אנחנו בבעיה. למה אנחנו בבעיה עם השאלה הרביעית? משום שדברי הנביאים הם התגשמו בימינו. אמרנו לפחות שלושים נבואות כבר התגשמו בימינו. אז מה אני אענה אם ישאלו אותי בגיל מאה עשרים? אני ציפית על התגשמות דברי הנביאים בימיך? אבל אני אענה להם: אני כבר הייתי איזה שלושים, למה שאני לא אאמין בשאר? זו שאלה פשוטה עבורנו. מה רצית להגיד? תלוי, אה, עד מאה עשרים כבר זה הכל. אז קודם כל זה מה שהרב אמר בסוף, שהשאלה היא לא פשוטה גם היום. למרות שכבר היינו איזה שלושים נבואות מתגשמות, כשהרי יש המון חבלי משיח לצד הנבואות האלה. ואיך אומרים, לא קל לנו בכלל, לא פיזית קיומית ולא רוחנית, ואנחנו יודעים מה אנחנו עוברים. אז השאלה היא שאלה: האם ציפית שבאמת גם שאר הנבואות התגשמו בימיך? וזה לא פשוט. הרבה פעמים נשאלת השאלה מה יהיה בסוף? מה יהיה הסוף? איזה בלאגן יש לנו עם כל האחים הנשק, עם כל הבלאגן גם רוחנית. יש פה כל מיני זרמים בחברה, פילוג, שיסוי, איראן, חיזבאללה, נשק, אמריקאים תופסים אותנו בצבא, מוציאים את האוויר. אתה אומר איך הסיפור הזה ייגמר? תגידי, אני לא רואה איזה פתרון פה בדרכי הטבע. ככה לפעמים אדם מרגיש. אז מה זה אם ציפית להתגשמות דברי הנביאים בימיך? זה אם האמנת וענית על עצמך בשיא הפשטות ואומרת מה יהיה בסוף? יקרה מה שתמיד קרה בסוף. מה תמיד קרה בסוף? ניצחנו והשם השיע אותנו. אנחנו לא נולדנו בארבעים ושמונה, אנחנו נולדנו לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה, ואנחנו עברנו כמה דברים. עברנו כמה קשיים, כמה גלויות, עברנו כמה פוגרומים, כמה… עברנו קצת הרבה, הרבה, הרבה מאוד. ומה קרה בסוף? חזרנו לארץ ישראל והתגשמו בנו שלושים נבואות. אז מה זה מה יהיה בסוף? כשם שחזרנו ואור השם חל עלינו ואיר עלינו מחסדו, כך ימשיך ויהיה. זה דבר ראשון. דבר שני, ובזה אני מסיים, זה מה שהרב קוק כותב, האם ציפית לישועה. הוא אומר לא כתוב שם האם קיווית לישועה. הרב קוק מדייק האם ציפית לישועה. כשאדם מקווה אז הוא יושב פסיבי ומחכה, אבל ציפית, הרב קוק אומר, זה כמו אדם שי לו תפקיד שהוא צופה עבור כל החבורה כדי לקדם פני אויב, כדי להבין מה צריך לעשות. זה כבר משהו אחר. אומר הרב קוק שסדר החיים שלנו שנולדנו בדור הזה צריך להיות סדר חיים שיש בו ציפייה שמחפשת כל הזמן מה צריך לעשות כדי לקדם את התהליך האלוקי הזה. מה צריך לעשות, מה ביכולות שלי. וזה הלוואי שנזכה. כל יהודי, כל יהודייה צריכים לחיות חיים כפולים. מצד אחד אנחנו עובדים, מתפרנסים, מגדלים את ילדינו, משתדלים להיות טובים למעגלים הקרובים אלינו את העבודה. אבל יש עוד מטרה, זה מה אני תורם בשביל הדבר הענק הזה שנקרא עם ישראל. טוב, אני תורם קודם כל משפחה טובה, זה בוודאי העיקר. אבל יש עוד מטרה לשאול את עצמו האם אני מצפה לישועה, במובן שאני כל הזמן מחפש לעשות על פי יכולותיי, על פי אופי, מי בחסד, מי במלחמה, מי בתורה. שנזכה בעזרת השם כשם שראינו בהתגשמות דברי הנביאים להתמלא באמון, באופטימיות, בשמחה, בחיוניות, בחדווה של יצירה, ביצירתיות, להבין באמת מה תפקידנו כל אחד כפרט וכל משפחה. בעזרת השם שנמשיך לצפות לישועה ונזכה גם לראות את כל התגשמות דברי הנביאים בימינו.
