צהריים טובים. כוונתי הייתה להיכנס לענייני מסכת חולין, אך פתאום ראיתי שאנחנו נמצאים בערב פסח שני. פסח שני הוא יום מיוחד, מעין חג שעובר על הדרך. חשוב להבין איך להעריך את היום הזה ולהגדיל את הפוטנציאל שלו. כיום, לפסח שני כמעט אין משמעות חוץ מזה שלא אומרים תחנון. יש הבדל בין האשכנזים לספרדים, אם גם במנחה לפני לא אומרים תחנון, מעלים שליח ציבור ספרדי כדי לוודא שלא יגידו תחנון גם בלילה הזה. יש כאלה ששומרים מצות מפסח ואוכלים בערב או בבוקר פסח שני כדי להרגיש את החג.
פסח שני והמשמעות שלו הפרשה בתורה מוכרת: היו אנשים שהיו תמאים ולא יכלו לעשות את הפסח יחד עם עם ישראל. הם באים למשה רבנו ואומרים לו: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן השם במועדו בתוך בני ישראל?" משה רבנו לא יודע מה להגיד להם ושואל את הקב"ה. הקב"ה אומר לו שהם יעשו את זה בחודש השני, בארבעה עשר לחודש, כמו שכתוב. יש פסוקים שמדברים על איך חוגגים את הפסח השני הזה. הדבר הזה מעלה כמה שאלות בסיסיות. למה פתאום עולה עניין פסח שני? אנשים היו תמאים ולא יכלו לעשות את הפסח. מה הכלל בדבר הזה? הרי יש כלל של "אנוס רחמנא פטריה" – אדם שלא יכול לקיים מצווה בלי אשמתו פטור. אז למה הם מבקשים לעשות את הפסח? מצד אחד הם פטורים, מצד שני הם רוצים להיות חלק מהמצווה.
הגדרת קורבן פסח הגמרא במסכת יומא אומרת שכל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת התומאה, אפילו ביחיד. קורבן פסח הוא קורבן ציבור מעין יחיד. הוא קורבן ציבור כי יש לו זמן קבוע ודוחה שבת ותומאה, אבל מצד שני, כל יחיד ויחיד צריך להיות טהור כשהוא מביא את קורבן פסח. אם רוב הציבור טהור ויש יחידים תמאים, היחידים האלה צריכים להיות טהורים ולעשות את קורבן פסח.
פסח שני – רגל בפני עצמו פסח שני הוא לא תשלומים של הראשון אלא רגל בפני עצמו. זו מחלוקת תנאים, אך השורה התחתונה היא שפסח שני הוא חג נוסף. לכן, פסח ראשון נשאר כחג בפני עצמו עם הגדרה של קורבן יחיד מעין קורבן ציבור. התמאים לא יכולים לעשות את הפסח הראשון כי הם צריכים להיות טהורים, ולכן יש להם את האפשרות לעשות את הפסח השני. משה רבנו שואל את הקב"ה, והקב"ה אומר לו על היוזמה שלהם. זה מראה על החשיבות של להיות חלק מהציבור, גם אם זה אומר לעשות את הפסח בזמן אחר. הוא אומר לו "ישר כוח על היוזמה, אני מחדש לכם חג תוצאה מהבקשה הזאת, והחג הזה הוא רגל בפני עצמו והוא מיוחד למי שהיה טמא בפסח הראשון. עכשיו הוא יתאר, יש לו חודש להתאר, הוא יגיע לפסח שני והוא יעשה אותו בטהרה. ואז באמת בסופו של דבר מצאנו כאילו את הדרך איך מצד אחד הם עושים פסח ומצד שני הם לא יעשו אותו בטומאה כי הם חייבים לעשות אותו בטהרה כי הם יחידים שטמאים ולא ציבור. ואם כן קורבן פסח הוא לא תשלומים של הראשון ולכן הראשון זמנו קבוע והוא דוחה שבת וטומאה אם רוב הציבור טמא. ואם רוב הציבור טהור אז היחידים חייבים לעשות קורבן כי זה קורבן יחיד מעין ציבור. איך הם עושים את זה? הם עושים את זה בפסח שני ואז מתחדש חג חדש שתכף נראה מה האופי שלו ומה הסגנון שלו."
המהות של פסח שני הבאנו פה איזה מקור מהרב קוק לסיום החלק הזה. תראו מקור חמש. הוא אומר הרב קוק: "אם יעלה על הדעת או נקרא שורה קודם בישראל הנשמה בהישראל שימו לב הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל והכלל נותן נשמה ליחידים." בואו נעצור פה מבחינת הזמן. שימו לב איך זה מסביר את המהות של קורבן פסח. פסח ראשון הפרט מקבל נשמה מהכלל ואז הוא בעצם נהיה קצת כמו הכלל. אמנם הוא אדם פרטי אבל הוא נהיה קצת כמו הכלל. זה ההגדרה של פסח קורבן יחיד שהוא מעין קורבן ציבור. הדבר הזה אגב מסביר הרבה דברים לגבי קורבן פסח עצמו. הראשון כמו שאמרנו זה לא לעכשיו אבל זה גם קצת מסביר את מה שקרה פה בפסח שני. כמו שאמרנו הם מתעוררים, הם רוצים להיות חלק מהציבור מצד אחד ומצד שני הם טמאים. אז הם חייבים להיות טהורים כי קורבן פסח הוא ציבור שמגיע ליחיד. מה הפתרון? הפתרון הוא חג חדש. זה לא תשלומים של הראשון אלא זה מציאות חדשה והטמאים יעשו.
ההבדלים בין פסח ראשון לפסח שני אם יש איזה הערות, שאלות, משהו שלא היה ברור אז כן. הטומאה הפרטית שלהם לא נתחייבה בגלל שזה קורבן יחיד. קורבן יחיד הוא לא דוחה טומאה. שוב, זה נכון על קורבן ציבור שמה שקראתי לו נטו קורבן ציבור בכלל לא מתחשבים בטומאה של היחידים כי הציבור הוא מעל הכלל. הפסח היחידיות שלו זה שהוא קורבן ציבור אבל שהוא מגיע ויורד למטה לכל יחיד ויחיד. וכל יחיד ויחיד עכשיו הוא כעין ציבור. הוא בעצמו כמו ציבור אבל הוא יחיד. בסוף הוא יחיד. כיוון שהוא יחיד אז מהבחינה הזאת שהוא יחיד הוא לא יכול לדחות את הטומאה. מצד שני גם אי אפשר שהוא לא יעשה את הקורבן כי הוא חייב להיות חלק מהכלל. זאת אומרת תגיד בקורבן התמיד אתה יכול בכלל לא להיות פה בכלל והקורבנות ממשיכים לרוץ כאילו הקורבנות הם לא תלויים בחיד. אבל קורבן פסח הוא קורבן ציבור שיורד למטה ונכנס לכל אדם ואדם. אז כל אדם ואדם חייב להיות חלק מזה אבל הוא לא יכול להיות חלק מזה עכשיו. אז לכן הם באים ואומרים למה נגרע מה נעשה ואז הוא אומר להם באמת צריך למצוא פתרון לדבר הזה. הפתרון הוא פסח שני. יש מוצא פרש באדם מיטמא גם בפסח של פסח שני. אה, זה סוגיות בגמרא. סוגיות בגמרא בוודאי זה יכול להיות כי המציאות היא שזה יכול להיות.
מחלוקת התנאים על פסח שני אבל זה כבר כן. אלף בגלל זה יש תנאים שאומרים כמוך אבל התנאים שלא אומרים כמוך הם מגדירים את זה אחרת. זאת אומרת זה נראה תשלומים אבל באמת זה לא תשלומים רגילים. בוא נקרא לזה ככה. זאת אומרת אי אפשר להתכחש לזה שזה סוג של תשלום הרי הוא לא היה יכול לעשות את זה אז הוא עושה את זה. אבל הנפקא מינה הגדולה האם זה רגל בפני עצמו. שזה רגל בפני עצמו זה כבר לא מגדיר את הפסח הראשון כמשהו שלא זמנו קבוע כי יש לו השלמה אלא הוא חג בפני עצמו. נגמר ומי שלא היה שם מתחדש לו עכשיו חג שני ואז הוא יכול לעשות את ההשלמה אבל לא בתור תשלומים אלא בתור חג חדש. בסדר זה באמת מורכב אבל זה מחלוקת תנאים כבר במשנה. זה בדיוק נכון כן כן תכף נראה עכשיו גם רואים עכשיו איך זה קורה מה קורה שם בפסח שני. עד כאן בסדר עוד הערות בעזרת השם. עכשיו נעבור לחלק השני של השיעור וננסה לראות באמת מה קורה עכשיו. פסח ראשון ופסח שני מה הם אותו הדבר? הם לא אותו הדבר. במה הם דומים? במה הם שונים ולמה? מה קורה פה כאילו? אז בוא נראה את הדברים.
הבדלים הלכתיים בין פסח ראשון לפסח שני אז קודם כל סדר בסיסי ממש הכי בסיסי תראו את הרמב"ם. הרמב"ם תמיד מבחינתנו הוא ככה מקור לצאת ממנו. הוא אומר הרמב"ם בספר המצוות מצוות עשה נ"ז היא שציוונו לשחוט פסח שני מי שנמנע ממנו פסח ראשון. הוא אמרו בחודש השני וכו'. ומכאן יש למקשה שיגשה עליי ויאמר למה זה תמנה פסח שני וזה סותר מה שהקדמת בשורש השביעי שדין המצוות לא יימנה מצוות בפני עצמה. הרמב"ם מקשה על עצמו. זה מעניין אגב זה לא קורה הרבה שבספר המצוות הרמב"ם בעצמו אומר משפט כזה כאילו תקשה עליי ואני אענה לך. עכשיו מה הרמב"ם אומר? אני אמרתי לך בעצמי בשורשים לספר המצוות שאם יש פרטים של אותה מצווה הם לא הופכים להיות מצווה בפני עצמם. עכשיו לכאורה אומר הרמב"ם תשאל אותי פסח שני הוא סוג של פרטים לא יכולת לעשות את הראשון בסדר יש לי איזה דרך בוא תעשה את השני. מה זה לא הופך את זה למצווה חדשה זה פרטים של המצווה הראשונה אז איך הפכתי תשאל אותי אומר הרמב"ם למה זה מצווה בפני עצמה. אומר הרמב"ם ידע המקשה הזאת הקושייה שהחכמים כבר חלקו בפסח שני האם יד כדינו בפסח ראשון או הוא ציווי נאמר בעצמו. הוא פסקה ההלכה שהוא ציווי נאמר בעצמו ולכן ראוי למנות אותו בפני עצמו. אמנם נמנית מפורדת למאמר הכתוב בלילי חמישה עשר בניסן בערב תאכלו מצות, ולא נאמר בדומה לזה בליל חמישה עשר באייר. ואם כן, איך יצויר לבעל שכל כי התחייב אכילת מצה בפסח שני מצווה בפני עצמה בעבור המאמר "ככל חוקת הפסח יעשו אותו" בחוקת פסח ראשון? או שתהיה מצה מנמשכי המצות ומרורים יאכלו וחיוב באכילת מצה המיוחד ואיננו כלל מצד הפסח. על כן מצה בזמן הזה דאורייתא. כאשר בהרנוב הקושייה הזאת בתלה במעט עיון מאוד הוא נכנס בו, ממש כאילו חבל הזמן הוא אומר לו: "לא מבין אותך איך בכלל שאלת את השאלה". לא מתחיל עכשיו, למה לא מתחיל? מסיבה פשוטה שאגב גם היום הרבה אנשים מתבלבלים. בגלל שאין לנו קורבן פסח, מתבלבלים בין חג הפסח לחג המצות. חברים, חג הפסח הוא בי"ד בניסן וחג המצות הוא בט"ו בניסן. נכון שאוכלים את הקורבן פסח ששוחטים אותו בי"ד, אוכלים אותו בערב, אבל יש פסח ויש מצות, והתורה אומרת "בערב תאכלו מצות" בלי קשר בכלל לפסח. זה שאחר כך כרכו אותו על מצות ומרורים יאכלו, זאת אומרת יש פסח הוא עומד בפני עצמו. אומרת לך התורה תאכל אותו עם המצות. מאיפה הגיעו המצות? המצות הן עצמאיות, המצות הן לא נולדו מפסח.
הבחנה בין פסח למצות אז מה הקשר עכשיו? אתה רוצה שבליל ט"ו באייר אנחנו נאכל מצות? מה, כאילו לא מתחיל. אין השלמה למצות, כאילו גם לא כתוב שאסור לאכול מצות בתוה. זה לא קשור בכלל. פסח אי אפשר לעשות בטומאה, אז יש פסח שני והוא בי"ד באייר. אם חשבתם לא להגיד תחנון בט"ו, אז בעיה. כאילו לא נגיד, כאילו פסח שני הוא בי"ד באייר והוא קשור לקורבן, הוא לא קשור למצות. אז קודם כל אכילת מצה זה באמת כאילו אומר אני לא מבין אותך בכלל, זה לא מתחיל, זה עומד בפני עצמו וברור שזה לא הולך לפסח שני. יפה, אבל עדיין נשארה שאלה לגבי שאר המצוות שרק הרמב"ם מנע רק את "לא ישברו עצם" ולא "להשאיר עד הבוקר". מה עם כל המצוות האחרות? אז עכשיו הוא מסביר את זה. אני כמובן דילגתי פה את הדברים כי מביאים פה את הגמרא וזה הופך להיות פה כבר שיעור של שלוש שעות, אז אני מרחם על עצמי וגם עליכם, אז אין לנו זמן לזה. אז אני אורח רק עכשיו ממש את התמצית של הדברים.
הגדרת מצוות בגופו ואז הוא אומר ככה: מסתברה "הי גופיו והי לב גופיו", זה כמובן ציטוט מהגמרא. עכשיו הוא מסביר את זה. וכן אמרו במה שבא אחרי זה בעומרו "לא ישאירו ממנו" וכו', ואמרו "עצם לא ישברו בו" כמו שנאמר בישון התלמוד. והנה פרסמו כי הכתוב שימו לב לא כיוון בפסח שני בעומרו "ככל חוקיו וכך יעשו אותו" ובפרטים שפרט אחר כך חוץ ממה שתלוי בגוף הפסח. ואכילת מצה היא נבדלת לעצמה כמו שאמרנו. אז אם כן שימו לב, אז קודם כל ההגדרה שכמובן מתחילה מהגמרא וגם הרמב"ם כתב אותה: מצוות בגופו. כלומר, ההגדרה של הגמרא היא כזאת: "ככל חוקת הפסח יעשו אותו". מה זה נקרא אותו? אותו הכוונה היא מה שתלוי בו עצמו. שימו לב להבחנה, הבחנה ברגע הראשון היא נראית ככה כזאת דקה, אבל זה מאוד מאוד ברור. יש דברים שהם לא קשורים לקורבן עצמו, אלא הם נלווים, הם מסביב. נגיד לדוגמה "לא להוציא מחוץ לחבורה". בסדר, יש איסור כזה בפסח שאסור להוציא מחוץ לחבורה. בסדר, עכשיו זה נקרא בגופו של פסח או לא בגופו של פסח? מה אתם אומרים? לא ברור. לא להוציא אותו מחוץ לחבורה זה בגופו או לא בגופו? לא בגופו. אז תראי, גופו זה גופו, זאת אומרת משהו שתלוי ממש בקורבן עצמו. נגיד "לא להשאיר אותו עד הבוקר", זה ממש בקורבן עצמו. זה מה שאמרנו, צריך לאכול הכל, ואם השארנו כזית עד הבוקר אז זה חיוב חמור כי נשאר מהקורבן עצמו פיזית. כן, אנחנו מדברים פה גופו הכוונה היא להקורבן עצמו תכלס. לא להוציא אותו זה כבר משהו קצת, זה מעגל שני. כן, זאת אומרת הקורבן הוא קורבן שאומרים לך אל תוציא אותו החוצה. כן, זאת אומרת זה לא משהו שקשור כבר לגוף הדבר עצמו, אלא זה כבר איזה מעגל רחב יותר. והדברים שהם קשורים לקורבן עצמו זה שני האיסורים האלה.
הסבר על נא ומבושל אבל אתם מיד צריכים להקשות, אבל אתם לא מקשים כי אתם יודעים כבר שהוא בעצמו יקשה. יש עוד משהו כזה ובכל זאת הוא לא מנע אותו. שימו לב, אומר ואומנם מה שלא מנע ז"ל "אל תאכלו ממנו נא" וכדומה, אף כי הברייתא הכריזה בפירוש כי נתרבו. באמת היה ראוי להקשות, יש שאלה קשה מאוד כי גם בגמרא לכאורה רואים שזה התרבה כי זה בגופו. "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים", מה זה האיסור הזה אגב? מה זה נא? שהוא לא יתבשל כמו שצריך או שהוא יתבשל במים? כי פסח האמינו יכול אותו איך? צלי. זה לא במים וזה צלי, זה שהוא צלוי, הוא לא נא אלא הוא צלוי. אז אסור לאכול פסח ראשון, יש איסור לאכול נא ומבושל. זה שני איסורים. לכאורה זה בגופו, זה מדובר ממש על רגע. אז אם זה בגופו למה אתה לא מונה את זה? אם ההגדרה היא, שימו לב, אם ההגדרה היא מה שבגופו מונים, מה שלא בגופו לא מונים, אז לכאורה נא ומבושל הם היו צריכים, היה צריך למנות אותם כי הם בגופו. אומר רבנו דניאל הרבי אברהם בן הרמב"ם, פה נכנס שיקול אחר. ומה הוא השיקול האחר? אני אגיד אותו בעל פה ואחר כך אני אקרא שבועה אחת אצלו. יש כלל ברמב"ם שורש שני בספר המצוות. אומר הרמב"ם מה שאנחנו נלמד בי"ג מידות והגמרא לא תגיד עליו בפירוש שהוא מגופי מצווה, זאת אומרת שהוא דאורייתא, לא מונים אותו בתרי"ג מצוות. לא רק אלה, בכלל ברמב"ם. עוד פעם אני חוזר, שימו לב, זה שורש, זה אחד השורשים הכי הכי משמעותיים ברמב"ם, כ יש על זה מחלוקת גדולה עם הרמב"ן שם בספר המצוות ויש לזה הרבה מאוד השלכות. אבל מה בצורה הכי פשוטה אומר הרמב"ם לעניין תרי"ג מצוות? מה שילמד באחת מהי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, אומר הרמב"ם אני לא מונה את זה בתרי"ג מצוות. למה? כי יהיה לי לא תרי"ג אלא יהיה לי אלף פעמים, לא אלף אבל כמה אלפי מצוות אם אנחנו נמנה ככה. אומר הרמב"ם, צריך לראות איך אחרים מה אומרים על זה. אבל אומר הרמב"ם, אם אני אמנה כל מה שלומדים בי"ג מידות, אם אני אמנה אותו בתרי"ג מצוות, יהיה לי הרבה יותר מתרי"ג המצוות. אז איך אני יודע מה כן ומה לא? אומר הרמב"ם, התשובה היא פשוטה. איפה שהגמרה בעצמה אמרה על הלימוד בי"ג מידות שהוא מגופי תורה, זאת אומרת שהתורה אמרה עליו שהוא תורה איתה, אז הוא יימנה בתוך התרי"ג מצוות, כל השאר לא. לכן אומר רבנו אברהם בן הרמב"ם, כיוון שאיסור נא ומבושל, למרות שהם בגופו של הפסח, אבל כיוון שהם נמלדים בי"ג מידות בסוגיה שם, ושוב אי אפשר פה עכשיו לראות כל הסוגיה, זה עסק. זה כיוון שכן, כאילו מהכיוון הזה אנחנו לא מונים אותו. זה לא קשור לגופו ולא גופו. אומר לו, אתה צודק, באמת נא ומבושל מצד עצמם היה צריך למנות אותם כי הם באמת מצוות בגופו. מה הסיבה שאני לא מונה אותם? לא בגלל שהם לא בגופו, אלא פשוט בגלל כלל אחר. תראו בלשון שלו: מאשר ישריש ז"ל בשורש השני, כי כל הנלמד באחת המידות ראוי כי לא כל הנלמד, זה מילה אחת עושה את זה, כי לא כל הנלמד באחת המידות ראוי למנותו. טיפול הכושייה כי אילו המצוות שבגוף הפסח לא נאמרו בפירוש של פסח שני, ואף כי כבר נלמדו מקש, אמנם החכמים זה לא אמרו על המצוות האלו הרימוזות שהם גוף תורה וכדומה. ואילו אמרו כזה, אם היו אומרים על זה שזה גוף תורה, היינו מחויבים למנותם וכולי. אבל כיוון שזה לא, כיוון ששתקו, אז אנחנו לא צריכים וענפיו ז"ל שווים לשורשיו והכושיות מסתלקות מעל דבריו.
סיכום והכנה לעתיד זאת אומרת, אם כן, מה שקשור לגופו אנחנו מונים, מה שלא קשור לגופו אנחנו לא מונים. וזה הדבר שקובע את ההבדל בין פסח ראשון לבין פסח שני. מה שקשור למצה, מצה בכלל זה סיפור אחר לגמרי. זה ציווי עצמאי שעומד בפני עצמו ואין לו בכלל, לא מתחיל בכלל להיות הוואמינה שבכלל יהיה צורך בחיוב עצמאי שיש בפסח שני על מצות ומרורים. מחלוק, זאת אומרת מצד הקורבן פסח צריך לאכול אותו עם מצה, וזה לא מצוות אכילת מצה כמו בפסח ראשון שהיא חובה בפני עצמה במשהו אחר לגמרי שבכלל לא קשור לזה. זה מצד המצה. שאר המצוות לגבי הקורבן פסח עצמו, ההבחנה שקובעת לגביהם זה האם זה בגופו של הפסח או לא בגופו של הפסח. החלוקה הזאת היא כבר משאירה חלק ומורידה מוציאה חלק החוצה. היא משאירה רק את "עצם לא תשברו בו" ו"אל תשאירו ממנו עד הבוקר". ואם אתה שואל על נא ומבושל שהם בגופו ובכל זאת הם לא נמנו, התשובה היא בגלל שהם נלמדו באחת מי"ג מידות, וכל מה שנלמד באחת מי"ג מידות לא נמנה אם לא אמרו עליו שהוא גוף תורה. ולכן זה ממש רק פשוט סדר בסיסי ראשוני כזה כדי להבין מה בעזרת השם למה אנחנו הולכים לחזור כשבית המקדש בעזרת השם יחזור ולהיות מוכנים בעזרת השם. לא נצטרך פסח שני, אבל אם בכל זאת לא יודע משהו שקרה, אז נדע מה איך אנחנו. וזה גם חג מעניין שחלק מהמשראל בכלל מתנהל רגיל, מי שעשה פסח ראשון הכל מאחוריו וכלל אין לו זה, וחלק יש להם חג. זכות החלק אלה שיש להם חג, אז יש לנו אנחנו לא אומרים תחנון, זכות הרגיל בפני עצמו הזה. טוב, בעזרת השם ככה לטעימה.
