פרשת בחקתי | משמעות הברכה בפרשה | הרב שלומי

פרשת מחוקותיי, הרבה ראשונים שאלו שאלה על הפרשה. גם בספרי הפירושים לפרשה וגם בספרי המחשבה והאמונה שלהם, הראשונים מאוד התפלאו על כך שהשכר של הפרשה הוא שכר גשמי, והם שאלו איפה השכר הרוחני. אני חושב שכמעט כל הראשונים שאלו את זה, ואני אקרא לכם את לשון הרמב"ם. אני מזהיר אתכם שכדי להבין את הנושא הזה צריך המון דברים מסביב, זה לא שיר פרשת שבוע רגיל, ואנחנו נדבר פה על קצה המזלג.

שכר המצוות לפי הרמב"ם כי שאל הרמב"ם בלכות תשובה את השאלה הבאה: אומר הרמב"ם הקדוש בפרק שמיני של הלכות תשובה, הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, ואין החיים שאין אם אין מוות. זכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה, נועם של העולם הבא, ויהיו בטובה זו בעול הבא אין בגוף וגויה אלא כמלאכי השרת. ומה הנקודה של העולם הבא? נהנים מזיו השכינה. זה השכר של העולם, הוא לא מזיו השכינה, והשכר הזה זה בעולם הבא. והרמב"ם מתרגם את המושג "ונהנים מזיו השכינה" כנהנים וניזונים מזיו השכינה. האמת היא שהמושג הנאה בזה זה כמו להיות ניזון. מהו שאמרו "ונהנים מזיו השכינה"? שיודעים ומשיגים מהאמת הקדוש ברוך הוא. כלומר, העולם הבא זה לפגוש את ריבונו של עולם. לא יראני האדם וחי, אבל אם ימות יראני יראה אותי אם יכול מה שאפשר לראות. הרמב"ם כותב שזה הפירוש העמוק של הפסוק "למה אני טוב לך וערכתי עמים". דרשו חז"ל מה למדו מהרמב"ם: "למה אני טוב לך" עולם שכולו טוב, "וערכתי עמים" לעולם שכולו ארוך, וזהו העולם הבא. וכותב הרמב"ם שטובת העולם הבא אין כוח באדם להשיגה על בוריה ואין לה ערך ודמיון. ואומר הרמב"ם, זה שהחכמים קוראים לעולם הזה לעולם של השכר או העול הבא, זה לא מפני שלא מצוייתה, הוא מצוי ועומד. שנאמר "מה רבתו לך שרצפנת להיראה לך", הוא צפון, הוא נמצא.

שכר גשמי מול רוחני אז קראנו עכשיו בדילוגים את פרק ח' של הלכות תשובה שכותב הרמב"ם שהשכר של הצדיקים זה חיי העולם הבא, שזה בעצם לפגוש את הקב"ה, לדבקות באשם ולהיות נהנים מזיו השכינה. כמו שרואים בתהילים לפעמים, כמו הפסוק "אחת שאלתי מבית אשם אותה אבקש, שיבתי בבית אשם כל ימי חיי לחזות בנועם אשם ולבקר בהיכלו". לחזות בנועם אשם, הצדיקים יושבים ועוטם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. נפלא. שואל הרמב"ם אחר: הגיעה השאלה שכל הראשונים שואלים על הפרשה שלנו. מאחר שנודע ששכרם של המצוות והטבע שנזכה לה נשמעו דרך השם הכתובה בתורה היא חיי העולם הבא, מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם מי עוד ישמעו יקרא אתכם כל אותם הדברים בעולם הזה, כגון צורה ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה ובשדו ושאר כל דברי הברית? כלומר, אני עוזב את הרמב"ם עכשיו, זה לא שוב ברמב"ם, חזור לרמב"ם. שואל הרמב"ם, אז תסבירו לי את פרשת שבוע שלנו. בפרשת שבוע שלנו כתוב "אם בחוקותיי תלכו", ומי לא אוהב את אחת עשר הפסוקים היפהפיים שקראנו בשני וחמישי בשנה מובילה שיש לנו רק בחוקותיי. "אם בחוקותיי תלכו ובמצוותיי תשמעו ועשיתם אותם ונתתי גשמכם בעיתם". יהיה גשם, מה צריך יותר מגשם? אני לא צריך יותר מגשם, זה מה שאני מבקש, רק גשם. כי אם יש גשם, מה יש? נתנה הארץ יבולה, השדה את פריו, רק תבואה. כן, תבואה זה גם כינוי לפירות. יהיה עצים, מה קורה כשיש עצים? יש צל. מה יותר טוב מצל עצים גבוהים?

הבנת השכר הגשמי יש טבועה רבה, ולכן הולכים לדוש. אבל חברה, תפסיקו לדוש, תלכו לבצור את הענבים. אבל עוד לא גמרנו לדוש, יש כל כך הרבה חיטה. מה לעשות? הענבים בשנים, וישיג לכם די שאת בציר ובציר ישיג את זרע. בוצרים, בוצרים, מה בוצרים? ענבים. שוזים ענבים, בוצרים את הענבים ופתאום חברה, תעצרו את הבציר. למה? צריך לזרוע, כבר הגיע החשבון. אנחנו בוצרים כבר מאמצע הקיץ, יש כל כך הרבה ענבים, בציר ישיג את זרע. ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארציכם. ונתתי שלום בארץ, אנחנו אנשי שלום. ונתתי שלום בארץ, איזה יופי. מה זה שלום? נשון שלווה, נשון שלום זה חיבורים. שכבתם ואין מחריד, שוכב על הגב ושקט ואין מחריד, אף אחד לא קורא לי, אף אחד לא מפחיד אותי. והשבתי חיה רעה מן הארץ, פעם היו חיות רעות, אנשים עוד פחדו מהן. השבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארציכם. אם היה כתוב היום וכתמם לא יעבור בארציכם כל דברים כאלה. ורדפתם ורדפתם אותי וכם ונפלו מכם לחרב ורדפו מכם חמישה מיאר וכם הרדפו ויפריטי אתכם וירביתי אתכם והקימו אותי ויפריטי אתכם ואכלתם ישן נושן וישן פני חד תוציאו. שואל הרמב"ם, רק רגע, לא אמרנו שסחר המצוות זה צדיקים יושבים ותרותם לראשיהם ונהנים מזיב השכינה ועולם הבא עולם של השגה האלוקית? מה שאני רואה פה זה שפע חומרי. את זה שאלו ממש כל הראשונים. ומה שמתברר, השאלה ברורה לכם למה שואלים על זה. זה נמצא בקוזרי, בספר העיקרים, ברמב"ם, ברמב"ן פה על הפרשה, בכלי יקר יש לו פה מה על החרוך. זה כאילו שאלה, איך נקרא לזה, שאלה קלאסית. היא מצויה, דנו בה. והאמת היא שאני רוצה להסביר את הפרשה על פי הנגלה ועל פי הנסתר. אני לא חושב פעם הייתי עושה מזה מחלוקת, אני לא חושב שזה מחלוקת. אני חושב שיש תפקיד לנגלה, יש לו משמעות עומד לפני עצמו, אני צריך להאמין שהוא לא כל הסיפור. אז קודם כל נגיד את המזלו שלו, כל הסיפור הוא רק ההתחלה של הדרך. אז קודם כל נגיד את הדבר של הנגלה, והנגלה לא הסתפק אותכם כל כך. הרמב"ם אומר את הנגלה, זה אגב, זה שהרמב"ם אומר את הנגלה זה לא אומר שהוא לא האמין במשמעויות היותר עמוקות, פשוט כרגע הוא אמר פה את הנגלה.

הנגלה והנסתר אומר הרמב"ם, אתה צודק, השכר שכתוב בפרשת בחוקותיי, השכר שכתוב בפרשת והיה אם שמוע שאתם אומרים כל יום, הפשוטים פה אומרים את זה כל יום פעמיים, הוא לא קרא לבית פיית ערבית, והצדיקים פה אומרים את זה גם בקריאת שמע של ערבית, אלה שאומרים שלוש פרשות בקריאת שמע של ערבית, הנה הצדיקים גדולים. אז ברם שמוע, אז יהיה לכם גשם, שוב הגשם יהיה דגן, תראו שיצר יהיה עשב לבהמות. אומר הרמב"ם, השכר הזה שכתוב בתורה כל כך הרבה הוא באמת לא השכר והידיעה, הוא בסך הכל אמצעי. כלומר, אני קורא לכם את הרמב"ם, חוזרתי לרמב"ם במשקפה, אומר הרמב"ם, אז הוא שואל מה זה שכתוב בתורה אם תשמעו את המצוות יגיע לכם יסור האווירה וכו' כל הדברים באמת היו ויהיו בזמן שאנו עושים כל מצוות התורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, יהיה גשם וישפע וכולי. אבל תדע לך, אומר הרמב"ם, אין אותם התורות סוף מתן שכרן של מצוות. זה לא מה זה, זאת אומרת סוף, זה לא סוף מתן שכרן של מצוות. כלומר, זה לא התכלית, זה לא הפואנטה, זה לא אה, זה יביא לך תשובה. עכשיו פרק תת, קודם הייתי עם פרק תת, אמרתי עם פרק תת, וגם אתה יכול לצרף את הפרק אחרון שייכות מלאכים, כי זה מסתמכן עם הדברים פה. אומר הרמב"ם, זה לא הסוף, זה לא פסגת השכר, אלא כך הוא היצע הדברים. הרמב"ם כאילו כותב, בוא שב, שב שנייה, חתומי הרמב"ם, כך הוא היצע של דברים. הקב"ה נותן לנו תורה זו עץ חיים, יכולה לעושה כל הכתובה, ועוד עוד היה גמורה נכונה, זוכה בלחיי העולם הבא. ומה זה חיי העולם הבא? אין פרק חת, לפי גודל מעשה וגודל חכמותו הוא זוכה בעולם הבא. עכשיו הוא מוסיף רמב"ם ואומר, והבטיחנו בתורה, המילה הבטחה ברמב"ם פירושה נתן לנו משענת. הבטחה זה משענת, לא סתם מבטיח לך, אלא במובן של הבטיחנו, כלומר נתן לנו משענת מבטח. כי הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה, את מה? התורה, בשמחה ובתורת נפש, כלומר נעשה את התורה בקטע טוב, לא עם פרצוף תשבר, בשמחה ובתורת נפש, ונהגה בחוכמתה תמיד, יסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חוליה ומלחמה ורעב, ישפיע לנו כל התורות המחזקים את ידינו לעשות את התורה, כגון צופה ושלום ורוות כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כולמנו בדברים שהגוף צריך להם, ונשב פנועים ממון רחומה ולעשות את המצווה כדי שנזכר לחיי העולם הבא. פשוט מאוד, מה שכתוב שהשכר יהיה שמדינת ישראל מסגשגת ופוריה ועם שלום, זה רק כדי שנוכל לשבת בשקי כדי לעשות לעשים טובים וללמוד תורה. כלומר, בעצם הקב"ה אומר, אם תשמרו את המצוות אני אתן לכם תנאים טובים לשמור יותר את המצוות.

שכר גשמי כאמצעי ומכאן מגיע שיר שפעם שרו של אברהם פריד, אני אשאיר לכם את השיר. השיר הזה נמצא, אמא מייטק את זה מאברהם פריד, בספר ילכות מנחים ולחימותיהם פרק ידבט. זה הלכה אחת לפני האחרונה ברמב"ם. תחשבו שהרמב"ם כתב את זה, אבל הוא אמר לעצמו, זהו, אני הציגתי את החיים, רק עוד הלכה אחת לכתוב לעם ישראל. וככה הוא כותב: לא נתאבו החכמים והנביאים ימות המשיח, כלומר לא ישתוקקו החכמים והנביאים ימות המשיח. אתם לא מכירים את השיר של אברהם פריד הזה? תרשמו ביוטיוב אחר כך "לא נתאבו" אברהם פריד, חמוד, אברהם גברלי ממש איתו שיר הזה פעם שהייתי הרבה מאחר לו אני שירה, אברהם גברלי, הוא היה שר הדדנים, זה הרבה שנים. לא נתאבו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי ש… לא כדי שישלטו על כל העולם כמו שחושבים הימנים, ולא כדי ש… לא, שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בגויים, זה הימנים הקיצוניים, ולא כדי שנסעו אותם העמים השמאלים, לא כדי שישלטו על הסמוך, זה החומרנים. לא בשביל זה הם רצוי את ימות המשיח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה החרדים, כמו שהחרדים אומרים, רצויים את המשיח כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה, ולא יהיה להם נוגס ומבטל. למה אתה רוצה שיהיה לך פה שפע גשמי? שתוכל להיות מות תורה. ואז מה? כדי שיזכו לחיי העולם הבא. כדי שיזכו לחיי העולם הבא, אומר לך הרמב"ם, כמו שבערנו בריחות תשובה, בערנו מה זה העולם הבא. עד כאן הרמב"ם. אז הרמב"ם זה מאוד יפה, השחר הגשמי הוא בעצם יצירה תנאים טובים כדי שנוכל לפסוק בתורה ומצוות בהרחבת הנפש, כדי שנוכל להגיע לידיאל, לדבר הגדול שהוא המפגש עם השם, שהוא העולם הבא, וזיקים יושבים ונהנים מזיו השכנה. איך אגב סוגרם סוגרם, ממש סוגרם קטנות אצל הרמב"ם יש עיקרון שנקרא תחיימת המותים, ויש שהסבירו בשביל מה הרמב"ם רוצה שהמותים יחיו מה למה לא עולם רוחני זה העולם שהרמב"ם מייעד אליו. אז אומרים בגלל הצדק האלוקי, כי יש דורות שחיו בעולם שהיה להם קשה לעבוד את השם, הם מגיעים לעולם הזה הטוב כדי שאוכלו טוב. אני כזה פלפול כזה ברמב"ם, זה מהות חיית אמיתית שקשורה למה שאמרנו נעצרו כאן. הרמב"ם הוא מאוד יפה, יש בעיה אחת, כל השיחה הגשמית שנמצא בכל התורה כולה הוא רק אמצעי, הוא רק בדרך. מקובלים לא אוהבים לקרוא את התורה כאילו שיש בה משהו שהוא רק לא תכליתי. כל פסוק אומר את הכל טוב, אני לא אגע לזה, אבל גם מה זה הבריחה בעולם הזה שהרמב"ם מבריח אותנו ממנו, זה לא כל כך מקובלים לא כל כך אוהבים את זה. ויש גם דברים קשים, אמצעת פשעת התורה, סליחה, יש פה רק סחר גשמי. אוקיי, גשם, סבבה, דרכת הארץ גבולים, מצוין, שלום. אחר כך כתוב, אני עצרתי מקודם בקריאה בכוונה, עכשיו אני מושיך, אכלתם ישן ושן ושם יהיה חדש נוצי ונתתי משכני בתוככם. וואלה, וואלה, זה כבר לא גשמי. ולא תיגעל נפשי אתכם, זה קצת קשה, זה כנראה ולא כנראה זה בטוח לא באומן של יש לזה פירושים מאוד עמוקים בפנימית, אבל פשעת תורה אני לא ניסון לחלוך שנפלט כמו שאתה מגעיל כלים אז אתה מוציא את הטעם הבלוע בכלים דרך ההרתחה שלהם, אני לא יוציא לא אפליט אתכם, כלומר לא יוציא אתכם ממני, לא תיגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם, אחרי זה נעמיק בזה מה זה נתתי משכני והתהלכתי בתוככם והייתי לכם יביא מתאים טיולים השבור מותות אולכם והולך אתכם כל ממיעוט, כל מזקופה. יש פה משהו יותר מגשמי, זו שאלה אחת על הרמב"ם, לא שאלה על הרמב"ם, זה רמז למשהו אחר שקורה פה.

הברכה והכללה עכשיו יש לי קצת כמה שאלות, שאלה מפורסמת ששואלים כל הילדים, כל האבוגרים, כל האנשים מתמימים. זה לא הרגיל מה שקורה ברשות ברכה והכללה. למה משה רבין חדש ברוך הוא, למה הברכה היא כזאת קצרה? אתה רק מנמנם שנייה אחת בקריאת התורה אפשרת את כל הברכה, היה צריך לחכות לשנה הבאה. למרות זאת הכללה, אתה מנמנם, אתה עדיין בתוך הבלגן הזה. למה הכללה כל כך ארוכה והברכה כל כך קצרה? איפה הקדוש ברוך הוא שכתוב עליו טוב השם לכל ולחמב על כל מעשיו? אומר המערל, אתה יודע מה שהוא מעניין? אמר עלו הוא מביא מדרש חזן, אבל המערל מפתח אותו. אומר המערל, תראה שמת לב שהברכה פותחת בעות הברכה פותחת בעות א' ומסיימת בעות ת'. קצת טוב תמיד עושה ליהודים משהו, והכללה לעומת זאת התחילה בפסוק בעות. זאת אומרת, זה גם שתי אותיות צמודות וגם הפרוחות. כאילו מדרש רבה עברת עליו? יפה. אז המהר"ל מנהל המדרש הזה ואומר המהר"ל: אני אסביר לך משהו. קשר הברכה והקללה זה את האנגורמיה, זה כל המבנה. אומר המהר"ל: יש מושג כזה בעולם שנקרא המקל והגזר. זאת אומרת, מורה בעלי תלמידים מופרעים אומרת: תשמעו, אם אתם תעבדו יפה ניתן לכם שיעור חופשי בשיעור הבא ותשחקו כדורסל. אם אתם לא תתנהגו יפה אז אני משאיר אתכם פה בהפסקה. זוכרים? כן. אם תתנהג יפה תקבל כסף, אם תתנהג לא יפה תקבל מכות. שני הדברים לא קשורים לדבר עצמו. המקל והגזר לא קשורים, אין להם שום קשר לדבר, אין להם שום קשר לתוכן של הדברים עצמם. המורה לא בא ואומר: אם תלמד אז אתה תדע ואז העולם שלך יהיה מלא באור כי למדת, אלא אם תלמד תקבל סוכריה. אין קשר לסוכריה ללימוד שלך. והוא אומר: אם לא תלמד אז אני אתן לך פאץ'. אין לזה שום קשר. הוא לא למד, זה לא שהוא הכניס את היד לאש והוא נכבה, הוא פשוט לא למד, נותנים לו מכה חיסונית. כלומר, המקל והגזר זה חיסוני, אין לזה קשר לדברים עצמם.

קשר הברכה והקללה אני אערך על פה, אני אסביר את זה קצת. אמנם יש לי להסביר אחר, אבל כרגע אני אסביר את זה ככה. הברכה שיש פה היא לא גזר, היא לא סוכריה. הברכה היא מרמזת אל תכלית העולם. תכלית העולם לא אמצעי, והקללה היא רק איזה שהוא, זה באמת מקל. הקללה היא חיצונית, הקללה היא לא מסדר העולם, היא תאונה, היא לא צריכה להיות, היא חיצונית. הברכה פה היא לא משהו חיצוני שנותנים לך את שופר, אלא הברכה פה מתארת את מה קורה כשמקיימים תורה או מצוות. זה משהו עקרוני שקור תכליתי לך. זה מתחילה איש של סדר הדברים ולכן בגלל שזה סדר הדברים זה מאלף עטף. אלף עטף מרמז שיש פה דבר שמתחיל והולך דרגה אחת דרגה. הוא מתחיל באלף כי הוא מתחיל בגשם. מה זה גשם? להתחלת הברכה ואז הגשם יורד למטה ומחולל דברים נפלאים עד שמגיעים אל האות תו והאות תו זה אחרית, זה חיצוני. ואילו בכללה זה חיצוני. אם תהיו לא טובים תן לכם פליק פלאק פלוק פלאק, בסדר? זה לא קשור, זה פשוט עונש כדי לעצור את הדברים הרעים. הרב סתם מתמראה את זה כל כך יפה בעיונים שלו. הוא אומר: זה רק נדמה לנו, זה טעות אופטית לחשוב שהקללה היא ארוכה. למה? להפך, מה שקורה שם זה שאומרים: זה כמו שמישהו יעשה משהו רע אז יגיד לו: תשמע, עכשיו אתה קבל עונש קטן. אם תחזור בתשובה חוזרים לאחור, לא תחזור בתשובה נעצים את הכאב, לא תחזור בתשובה נעצים את הכאב. תעקבו אחרי פרשת הקללה ותראו שזה לא ניתן לכם עוד הפוך. אני נותן לכם קצת, לא תשמעו לי ותחויי בי קרי אני נוסיף לכם עוד. תשימו לב שהקללה יש בה שתי פרשיות תוכות מסתומות. יש בה שתי פרשיות. הפרשיה עד סוף הפרשיה הראשונה אין גלות, רק הגברת האיסורים בארץ ישראל. בפרשיה השנייה כבר יש גלות. כלומר, בעצם אני לא שאתם עושים רע ואז מלא כללות עד שאתם הולכים לגלות. מה פתאום? תחת המכה אחת חזרת, אתה חוזר לטוב, לא חזרת, שתי מכות, עוד מכה. כאילו בסוף יש גם גלות. זה רק מעצים את זה שזה רק הדבר שלנו שהקללה היא ארוכה, היא פשוט צווננית פה איפה חוזר פרשת בחוקותיי. זה הקללה והברכה. הברכה היא איזשהו תהליך שהולך ומתעצם, הולך ומתעצם של הטוב של יהוד העולם ולכן הוא קצר. למה הוא קצר? כי פרש החיצוני אפשר לפרש אותו, ואילו הברכה עליה נאמר: אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. למה הברכה שרויה הדבר הסמוי מן העין? כי הברכה שרויה היא תכלית העולם.

הברכה והקללה לפי המקובלים ולכן זה כמו שהרמב"ם כותב שבית המקדש השלישי של יחזקאל אף אחד לא יודע בדיוק איך הוא יהיה כי צריך להגיע לימיו כדי להבין אותו. זאת אומרת, זה אמת דבר שהולך ויש לנו פה רק רומזים בדרך הזאת שהמהר"ל אומר הולכים כל המקובלים. אם זה רבי יהודה הלוי בסגנון הוא, אם זה הרמב"ן ואם זה רבנו בחיי פה ובעצם אני אעמיד קצת בדבר. המקובלים הם בעצם באים ואומרים שמה שבעצם הברכה פה רומזת זה לא רק לשפע גשמי במובן שיהיה מדינת ישראל מסגשגת, היא מרמזת על עתיד קצת פלאי. אני רוצה להסביר לכם מה הכוונה עתיד קצת פלאי. המתח הזה בין פירוש של הרמב"ם הפירוש הנגלה, הפירוש של המקובלים שהם אומרים שזה לא זה לא רק סמטובת עולם הזה, יש פה רמזת דברים יותר עמוקים שהתרחשו בתוך העולם הזה. בתוך העולם הזה, אין פה עולם הבא באומן הפשטני שיש כאן עולם הבא אבל לא באומן הפשטני, אבל מדובר פה על עולם הזה שהולך ונהיה יותר מאיר, יותר גבוה, יותר זך. עולם הזה אילאי כזה. זה רמוז במחלוקת בין התנאים לגבי פירוש של אחד הפסוקים פה. יש פה פסוק "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ". נחלקו שני התנאים רבי יהודה ורבי שמעון בר יוחאי. רבי יהודה אומר: "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ", הכוונה היא כזאת. אמרתי לכם שבעולם העתיק אנשים פחדו מחיות רעות בגלל ש במקום שהיה חרב היו מגיעות חיות רעות. במקום שהיה ברכה היו אנשים, היה חקלאות, היה חיים אנושיים מפותחים מבונים, אז החיות רעות נסוגו. אז מה זה "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? שארץ ישראל לא תהיה ארץ חרבה אלא תהיה מיושבת וככה לא ייפגעו בחיות רעות. זה מזכיר את העולם הזה המוכר לנו שהוא בעצם מה שאומר הרמב"ם וזה מזכיר את הפירוש של הרמב"ם בהלכות מלאכים. מה הכוונה וגר זה יבים כבש זה משל שיהיה שלום. אולי מחר מצרים תבוא ותאמר לעם ישראל בואו נעשה שלום. כרגע יש לנו מלחמה עם ישראל מלחמה קרה ואולי היו וגידו בואו נעשה שום זה גר זה יבים כבש כן. אבל רבי שמעון בר יוחאי מפרש פירוש אחר והרמב"ם אומר על רבי שמעון בר יוחאי שפירושו הוא הפירוש הנכון. הרמב"ם פוסק הלכה במחלוקת אגדתית כרבי שמעון בר יוחאי במלכות. מה אומר הרמב"ם? מה אומר רבי שמעון בר יוחאי? "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" הכוונה "וְהִשְׁבַּתִּי רוע החיה רעה מן הארץ". כלומר, שהחיות לא יתרפו את הצבעים כמו שכתוב "וְגַר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" ונאמר עם גדיר בעצם וכל הנבואה היפה בישעיהו שמספרת על כך שהמוסר והצדק והטוב חודר מעולם האנושי לעולם החי ויש שלום בטבע. אה אז מדובר בזה טבע פלאי. זאת אומרת, מה אתה חושב שהעולם הזה זה מה שאתה מכיר היום? אומר הרמב"ן הפרשה הזאת מרמזת על החזרה של העולם למדרגות הקדומות שלו בסוד הפסוק "מה שהיה הוא שיהיה". מה שהיה המדרגה של גן עדן הוא שיהיה. מה זה גן עדן? גן עדן זה מזכיר קצת את אצבע גליל עצים נחל צל כפות תמרים פירות שלווה שבת עולם של שבת שלום שבת שלום עולם מאיר.

העולם הבא והעולם הזה כלומר, רבי שמעון בר יוחאי אומר "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ". הפסוק הזה בא לרמז שהעולם עצמו הולך למדרגות של יופי ועדנה והוא נהיה עולם יותר מאיר. ברור שאם יש שלום בין בעלי החיים שלום בין האנשים זה בטח כמה מהלכים לפני כן. ואז מגיע הפסוק שני פסוקים שמתארים את המציאות של השם. אחד זה "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם". מה זה "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם"? בתוככם אתם פה ואני נותן את משכני בתוככם באמצע. אני פה ואתם פה מסביב. ואחר כך כתוב "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם". מה זה להתהלך? להתהלך זה לא ללכת. מה הבדל בין ללכת ולהתהלך? להתהלך זה כאילו להתהלך זה כאילו לא ללכת למגמה מסוימת כמו שאתה אומר שמישהו איזה כאילו מצוונה שאתה מתהלך ללכת לפה ללכת לשם זה מה שנקרא טיול של שבת לא ללך באיזשהו מקום אתה מתהלך והתהלכתי איפה? בתוככם כלומר אתם חיים וההתהלכות שלי היא בתוך החיים שלכם החיים שלכם חיי הטוב החופש העדן שלכם. אני רוצה שנייה ככה להסביר את הדברים לפי המקובלים. העולם הבא לפי המקובלים העולם הבא רק שנייה אחת ירון אתה כבר בוגר אתה כבר חזרתי לציוד אז רק שנייה לפי המקובלים העולם הבא הוא מנצנץ מתוך העולם הזה הוא עולה מתוך העולם הזה הוא בא לעולם הזה כמו שגן עדן יש פאה יותר גדול בין מוות לגן עדן יש משהו יותר גדול משני הדברים האלה הרי בעצם גן עדן זה היה שאין שם מוות אז גם פה התכלית של העולם הבא העולם הבא זה דבקות אלוקית אבל הדבקות האלוקית היא מתרחשת בתוך העולם הזה. אני צריך להסביר את זה מה אתה אומר ירון אני אגיד לך מה מה אתה עושה הרי לא יוכל כבר אתה עושה גם אתה עושה כבר שנייה כדי שלא יוכל לתת לך את הדבר הזה כן זה נושא רחב כי ברגע שברגע שלעתיד לבוא אנחנו נראה בעלי החיים אישיות כן אנחנו נראה את המשמעות של כל בעלי החיים נכון אתה לא אין לך חשק על יכולותי כי אתה אומר מה שלום יש לו משמעות למה שאני אוכל אותו עתיד לבוא ככה תסתכל על כל דבר על כל בעלי החיים זה נושא רחב דיברנו על זה בפרשת נוח לא נדבר על זה עכשיו כי זה נושא לפני עצמו של בעלי החיים. אבל עכשיו אני אסביר לכם את אבל הרמב"ם אמר שעולם הבא להשגת השם עכשיו אנחנו אומרים שעולם הבא זה משהו שקורה בעולם הזה זה לא סותר אני אסביר לכם למה זה לא סותר וזה חייב לו לסתום יש לי שאלה אליכם מה זה העולם הזה זה מגרש משחקים זה מה זה העולם הזה הוא יצירת אומנות של אומן איך קוראים לאמן קדוש ברוך הוא זאת יצירת אומנות מדהימה כי היא לא סטטית זה ציור בקיר אלא היא משהו מאוד דינמי יש בו כוכבים אינסופיים בתוכם יש כוכב אחד שזה אנחנו בתוכם יש כל הטבע בתוך כל הטבע יש את כל האדם בתוך כל האדם יש את ישראל בתוך כל ישראל יש את הנשמה שלי זה יצירת אומנות מטורפת יש לי שאלה איך אתה אמור להכיר את הקדוש ברוך הוא איך אתה אמור להכיר את האומן אתה צריך לזכיר על יצירת אומנות שלו עכשיו אם זה יצירת אומנות דינמית כשהיצירת אומנות תהיה במלוא הדרה במלוא שלמותה אז איך אני אתענג על השם ואהנה מזהים שכינתו כפי שהרמב"ם מוצא אני אלך לי בתוך העולם הזה אני הולך והידיים בכיסים נושם לי נשימות ומריח את ריחו של העולם הזה זה ריחו של אלוקים אני מסתכל שוזף את עיניי ורואה את כל הטבע את כל החיות את כל האנשים, את כל היצירות מה כל זה אלוקים אני שומע את האריה ושומע את שירתו אני רואה, הכל אלוקות זה נקרא את ענג על השם זה נקרא אהנה מזהים שכינתו מה העולם הזה הוא איזה שום מה שצריך לעבור אותו זה יצירת אומנות זה שאנחנו אומרים עולם הבא זה לא כי יש משהו אחר במלוא הזה שהוא פשוט אחר וזה כאן פוזור במלוא שרוץ מהר תעבור אותו במקום חשוך איזה מקום חשוך, תרה איזה יופי יש פה ערים, יש פה צמרכים, יש פה פרחים אתה רוצה לעזור את הפרחים מה חדש ברוברת הפרחים תהנים תקב עליהם נכון, כל פרח הצעק את הצעקה שלו שאני חלק מהאלוקות וכשאתה תראה פרח ותריח פרח אז אתה תתענג על השם ותהנה מזהים שכינתו שמעתם על שבת אבל שמעתם איך אנחנו ברוכים בעולם הזה מה פתאום להפך עונג שבת אז תתענג על השם, איך מתענגים על השם שבת בית יפה מאכל איזה שהוא יש כאילו זה מלא עולם הזה שבת זה מלא עולם הזה אז זה עולם הזה שהוא מהיר, שהוא בכלל לא גושמי זו הכוונה שהמלאך הרע אומר אמן למלאך הטוב, אתה זוכר את הסיפור הזה הכוונה המלאך הרע הוא אומר אמן כי אין פה, אין את הפער הזה לא משנה זה לא גושמיות, בין חומריות לרוחניות ולכן אומר הרמב"ן אל תחשוב שהברכות פה זה ברכות חומריות אומר הרמב"ן, הרמב"ן זה קבלה קדומה ולכן הוא מלא רמזים והוא כותב כאן על דרך האמת אתם יודעים אם ברמ"ן שכתוב על דרך האמת הכוונה, יש לך חכמה את הקבלה על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמיים בעליונים וכולי וכולי וכולי הוא זכר כאן גן אבן והעולם הבא ליעודיו אל תחשוב שיש פה עולם הבא ליעודיו יש להם מין סוד העולם הבא, מה זה אומר ברכות שמיים בעליונים, עכשיו בואי נקרא את הפרשה הזאת כמו שהרמב"ן קורא אותה מה הכל מתחיל מהגשם כתוב כאן כך ונתתי גשמיכם בעיתם אחר כך כתוב ונתתי שלום בארץ כאילו פעמיים ונתתי גשם ונתתי שלום אומר הרמב"ן גשם זה מילה נרדפת למילה שלום מה זה גשם גשם גשם זה לא h2o מישהו זוכר כימיה זוכרים h2o מן ויוד חמצן, מימן מימן וחמצן מן ויוד מן אז הגשם זה לא רק נוזל שיורד מהשמיים גשם זה שפע של אור אלוקי יש פסוק בספר יהיו יפיץ ענן אורו והגשם נקרא שלום כי הוא מחבר את השמיים אל הארץ הוא עושה שלום לשמיים ולארץ מה קורה כשהגשם יורד אמרת מקודם צריכים רק גשם כשהגשם ורד אז הוא מרווה את האדמה ואז מן האדמה עולים כל מיני צומח עשב ועץ ועד יש עצים עם צל ובעצים יש ציפורים ויש כל שירה של הציפורים מי שמתעורר לוותיקין שומע את שירת הציפורים נכון? זה לא יאמר כמה ציפורים נמצאים על עץ אחד אפילו בעיר ואז יש זרעים ויש פירות ויש בעלי חיים ובעלי חיים זה דבר כל כך יפה אנשים הולכים לגני חיות אתה רואה מהבית אתה גן חיות אותן אחי? עכשיו אתה בצד השני אם אתה עולה על הגג אנשים חיות זה דבר מקסים והחי ממלא את הארץ והארץ שירת האמנות היא בעצם מסגשגת והאדם השיג את השם דרך הבריאה ואז האדם יוצר ופועל וכל החיים הם מלאים בגילוי של השם ולכן בעצם בתוך הברכה אומר הרמב"ן תובעת העולם הבא בקריאה פשוטה זה רק סגזוג של העולם הזה אבל בקריאה עמוקה מה שנקרא מה גנוז פה בין המילים גנוז פה שבעצם העולם הזה נפתח לעולם פנאי שהוא העולם הבא שהוא עצמתו ודהרתו ועליוניותו של העולם הזה יכול להיות שאם תקראו לפי קריאה הפשט הראשונה אתם תראו שיש פה גם תהליכיות כזאת בהתחלה יש ברכה ואז יש עוד פעם אויבים מתגברים עליהם יש ברכה יותר רבה התהליכיות הזאת רומזת כאילו בהתחלה כתוב יהיה גשם יא ארץ תן טבולה ויש שלום אבל אחרי זה כתוב פתאום עודפתם אותו איביכם ואז כתוב עוד פעם מפרטים איתכם ועיבדים איתכם ורק אחרי זה הם נתנים משכנים בתוכם יש פה רמז וירידות פעם שמעתי משהו יפה אבל קצת התקלקל פעם פעם לפני שהיה תקביש החדש לירושלים אז הדרך לירושלים הייתה בנויה וירידה ועלייה וירידה ועלייה בסוף בסדר היום עשו שם את כל זה התהליכיות הזאת היא מרמזת שהברכה יכול להיות ש זה ברכה ויש איזה עצירה ויש עוד פעם יש פה התגברות ל שזה כאילו פשטני כמו מדינת ישראל היינו במלחמת העצמאות ניצחנו חשבנו שלווה שתיימים ניצחנו חשבנו שלווה מלחמת הזאת שאין לה שם עדיין ההגנה על ישראל בדור שלנו אחר כך תבואו ברכה יותר גדולה מדרגה לדרגה העולם הופך ונהיה אלוקי סיימתי אני רוצה לתת עוד סיומת אחת האם הרמב"ן והרמב"ם חולקים האם המקובלים והרמב"ם חולקים ביניהם כן ולא וכן אמרנו עם הרמב"ם מדבר על עולם הבא של נשמות שקשור למוצב שאדם לא חי שקשור לנאון נאון נגורחני שאנחנו בכלל לא מבינים שנשמה מתענגת על השם והרמב"ן והעולם הזה זה נהיה כמו משהו זה תלכו עם זה אני לא חושב שזה אני לא רוצה להסביר את זה יותר מדי אני דעתי אני חושב שהם פה מחלוקת אלא זה נושא קצת עמוק רק אני אגיד לכם העולם הזה כל הזמן עולה מדרגה יש את האלף השביעי מה עם האלף השמיני מבחינה רוחנית העולם הזה בהתחלה יש תיקון עולם האצילות השבת שעתיד לבוא יש עולם האצילות אבל לפי פנימיות התורה יש מעט עולם האצילות עולמות גבוהים יותר עולם העקודים לא משנה לא מבינים בזה כל הבריאה החומרית נהיית יותר רוחנית זה כמו למשל שלפני המון שנים הבריאה הייתה מאוד חומרית היום היא הרבה יותר רוחנית הבריאה שלנ ויש הרבה יותר רוחניות בעולם. אנשים טסים, יש בנייה מלאכותית, הכל נהיה רוחני. אתם מבינים? הכל נהיה רוחני כל הזמן, ועדיין אנחנו בתוך עולם גשמי. מי יודע מה יהיה באלף השביעי? העולם יהיה כל כך מאיר, כאילו הגבולות בין הנשמה לגוף מתחילים להתאשטש. ואז, כשמגיעים לאחרי עולם האצילות, לעולם העקודים, זה כאילו העולם הזה קיים אבל בצורה רוחנית, כי אתה הולך אל המחשבות של האומן. איפה יצירת האמנות הייתה לפני שהיא נוצרה? לפני שציירת את הציור, איפה הוא היה? פה. הוא היה, אבל הוא היה פה. נכון? מאיפה הוצאת אותו? מפה. כלומר, כשאתה הולך לציור היותר רוחני, אתה בעולם הזה, אבל העולם הזה נהיה עולם מאוד מאוד רוחני. ויש גם מעל זה.

עולם רוחני וגוף גשמי ועל זה אני אומר, אחרי הכל, אם לא חנורה, אי אפשר כוח.