פרשת קורח – מבוא השבת היא שבת פרשת קורח, פרשה שמביאה עמה מסרים עמוקים על חטאים ומחלוקות בעם ישראל. הפרשה מתארת את המחלוקת של קורח ועדתו כנגד משה ואהרון, ואת התגובות האלוקיות לחטאים אלו.
החטא של קורח קורח ועדתו העלו טענות כנגד הכהונה והמנהיגות של משה ואהרון. הם טענו שכל העדה קדושים, ולכן אין סיבה להעדיף את אהרון ובניו על פני שאר העם. תגובת ה' הייתה חריפה, והביאה לשריפת 250 מקריבי הקטורת ולבליעת קורח ועדתו באדמה.
הקטורת – סמל לקרבה אל ה' הקטורת מופיעה בפרשה כסמל לקרבה אל ה'. משה מציע לקורח ועדתו להקטיר קטורת, ובכך לבדוק מי ראוי לעמוד לפני ה'. הקטורת מסמלת את הקרבה הגדולה ביותר לה', אך גם את הסכנה שבקרבה זו, כפי שקרה לנדב ואביהוא.
המטה של אהרון בסוף הפרשה, ה' מחזק את מעמד הכהונה על ידי נס המטות. המטה של אהרון פורח ומוציא שקדים, ובכך מוכיח את בחירת ה' בשבט לוי ובכהונה. זהו סמל לבחירה האלוקית וליכולת של שבט לוי לפרוח בקודש הקודשים.
הקבלה לנצרות הרב קוק והאר"י מצביעים על הקבלה בין טענות קורח לטענות הנצרות. קורח טען שכל העדה קדושים, בדומה לטענה הנוצרית שכל העמים קדושים ואין סיבה להעדיף את עם ישראל. זהו חטא של אי הבנה של הבחירה האלוקית בעם ישראל ובכהונה.
סיכום פרשת קורח מלמדת על חשיבות הבחירה האלוקית ועל הסכנה שבמחלוקות. היא מזכירה לנו את הצורך להכיר במעמד המיוחד של הכהונה ושל עם ישראל, ולהיזהר מחטאים שיכולים ללוות אותנו לדורות.
רעידת האדמה במדבר במדבר, כאשר האדמה פתחה את פיה, זה לא היה פשוט פתיחה פתאומית אלא רעידת אדמה. ברעידת האדמה הזו מתו הבלועים, קורח והחבורה שלו. הם הקריבו את הקטורת, והאדמה פתחה את פיה ובלעה אותם. משה רבנו לא התכוון להציע להם להקריב קטורת באמת, אלא להזכיר להם את נדב ואביהוא. הם חשבו שהם יכולים להקריב קטורת ולהיכנס למקום הגבוה הזה, אך זה לא היה נכון.
הקרבת הקטורת כאשר הקריבו את הקטורת, זה היה ביטוי לרצונם להיות במקום הגבוה ביותר, אך הם לא הצליחו לעמוד בזה. זה כמו שמתואר בפנימיות התורה, כאשר אור גדול נכנס ולא בצורה נכונה, יש רעידת אדמה. הפרשה מסתיימת בשני העונשים: האדמה פתחה את פיה ובלעה, ואש יצאה מאת השם והרגה את מקריבי הקטורת.
משה ואהרון במגפה בזמן המגפה, משה רבנו אמר לאהרון להקטיר קטורת בלב המגפה. הקטורת הזו הייתה ראויה ונצרכת, וההתגאות הזו של השם כשהיא מגיעה דרך אהרון היא חשובה. כשהקטיר את הקטורת, המגפה נעצרה. כך הכוהנים נבחרו כי הם מסוגלים לשאת את גילוי השם.
מחלוקת קורח קורח שאל: מה זה להיות לוי? הוא לא רצה להיות לוי אלא כהן. הוא טען שאין צורך בלוויים, אלא רק בכוהנים. הזוהר הקדוש מסביר כי כהן הוא מצד החסד ולוי מצד הגבורה. הכוהנים הם חלק מהמשכן והשכינה שורה עליהם, והלוויים מצמצמים את החסד כדי שיגיע בצורה מדויקת לעולם.
תפקיד הלוויים התפקיד של הלוויים הוא שומרים ושוערים. הם שומרים על המקדש ומחליטים מי ייכנס ומי ייצא. הם קשורים למידת הדין, וזה הפוך מהכהנים. הכוהנים הם מצד החסד, והלוויים מצד הגבורה. הם מצמצמים את הקודש כדי שהוא יגיע בצורה מדויקת לעולם.
קורח והנצרות קורח לא רצה להיות לוי, אלא להוריד את כל הגדרות והמחיצות, כך שכולם יוכלו לעלות יחד להר הקודש. הוא לא הזדהה עם התפקיד של הלווי לעצור ולדייק את הדברים. חז"ל אמרו שכורח הגיע למצב שהוא אמר שאין תורה מהשמיים, וזה שורש הנצרות.
סוד הכוהנים והלוויים הכוהנים הם כלי ראוי לגילוי סטרי תורה. הכתורת מבטאת את עולם סטרי האמונה, וצריך להיות ראוי לה. אם זה לא מגיע בצורה נכונה, יש רעידת אדמה ומגפה. הכוהנים והלוויים הם חלק מהמערכת שמביאה את הקודש לעולם בצורה מדויקת.
סיכום כורח לא רצה להיות לוי, אלא חלק מהכהנים. הוא לא הבין את התפקיד של הלוויים בצמצום הקודש. התורה והקודש צריכים להגיע לעולם בצורה מדויקת, וזה תפקידם של הכוהנים והלוויים.
הרמב"ם והנצרות הרמב"ם כותב על הנצרות, שלמרות שישוע הנוצרי חרג לתחום מסוים, הקב"ה הוא שר ההיסטוריה והוביל לכך שתהיה נצרות בעולם. בסופו של דבר, הנצרות הביאה את הרעיונות התנכיים לגויים רבים. הרעיון הוא שהצמצום בעולם אינו נועד להישאר בצמצומו, אלא להביא את העולם לגובה רוחני.
משה רבנו והשראת השכינה משה רבנו התפלל שתשרש שכינה על עם ישראל ושלא תשרש על אומות העולם. הוא ידע שאם יש השראת שכינה לא דרך עם ישראל, לא יגיעו לגובה ולדיוק הנדרש. השראת השכינה דרך עם ישראל היא הדרך להגיע לגובה הרוחני המיועד.
בני קורח והשירה בני קורח לא מתו, והם חזרו בתשובה. הם הפכו להיות משוררים, תפקיד שלישי של הלווים, ולא רק שומרים ושוערים. בני קורח חיברו שירים יפים, ורוב המזמורים שלהם עוסקים בירושלים. השירה מתפתחת מתוך געגועים לדבר הנשגב, וכאשר יש שער ושמירה, מתפתח הגעגוע והשירה.
רעיון הכיסופים והצמיחה כוח ביקש לבטל את הגעגוע, כי אם נכנסים לקודש חופשי ואין קודש, הכל מתנמך ואין געגוע. אך כאשר הקודש גבוה מעל גבוה, מתפתח הגעגוע והשירה. יש שומרים שכוח נבלע באדמה, וזה מסמל שהרעיון הפנימי של כוח יצמח לעתיד לבוא, כמו צדיק כתמר.
