ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד

פרשת חוקת | המהלך הפנימי של המסע | הרב שלומי

מהירות:
הורדת השיעור

תקציר השיעור

התמלולים נעשים ע״י בינה מלכותית ויתכנו טעויות בטקסט.

פרשת חוקת | המהלך הפנימי של המסע | הרב שלומי
פרשת חוקת עוסקת בפרה אדומה כסמל לתיקון ותהרה. המסע במדבר כולל את סיפור הכאת הסלע ושירת הבאר, ומדגיש מעבר מתלות חיצונית לתיקון פנימי. כיבוש הארץ המזרחית עד הר חרמון מסמל את המעבר לתורה מתוך החיים בארץ ישראל.

תמלול השיעור

שלום לכולם, פרשת חוקת היא פרשה שיש בה הרבה מה לחקור. אפשר להגיד שזו פרשה מאוד מסתורית, עם כתבי יחידה כמו שירת הבאר ושירת המושלים. דברים מאוד קשים לפרשנות וגם לחקור מה בדיוק קרה בפרשה. אני רוצה לדבר על הגאוגרפיה של הפרשה, אבל גם על המסע של השנה ה-40 מבחינה ספרותית פנימית. הפרשה מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא פרשת פרה אדומה. מה הקשר? זה מסתורי ביותר. תומה ותהרה מול עוד בספר ויקרא. התורה הקדושה קבעה שפרשת פרה תהיה פה כמבדילה בין פרשת קורח לפרשת חוקת, בין קורות עם ישראל בשנה השנייה לבין הפרשה שלנו שמתחילה בחודש ניסן שלפי רוב המפרשים קרתה בשנה ה-40. בין פרשת קורח לפרשת חוקת יש דילוג של 38 שנה שלא מסופר עליהם דבר וחצי דבר לפי רוב המפרשים.

פרשת פרה אדומה פרשת פרה אדומה עוסקת בתהרה מתומעת מת. הגלות היא מוות שפרוס על עם ישראל, אפילו הגלות במדבר של 38 שנה. פרשת פרה אדומה כאילו בשורה שבאה ואומרת שיש דרך לצאת מהגלות, לצאת מהמוות ולקום לתחייה. לכן היא פרשה מקסימה לשים אותה בין כוח לחוקת, בין אירועי השנה השנייה לאירועי השנה ה-40. החלק השני של הפרשה הוא המסע שבו נוסעים מקדש במדבר צין ממות מרים, מכך שאין מים ומהסיפור עם משה שמכה בסלע. המסע מקיף את ארץ אדום, מגיעים לנחל ארנון ושרים את שירת הבאר. פה נגמר המסע של השנה ה-40 ונגמר חלק השני של הפרשה.

כיבוש הארץ המזרחית החלק השלישי הוא מלחמה שבה עם ישראל כובש מנחל ארנון ועד הר חרמון. זה שטח עצום. נחל ארנון הוא קניון אדיר שנשפך מרמת המדבר המזרחי לתוך ים המלח. עם ישראל כובש מאמצע ים המלח בעבר הירדן המזרחי ועד הר חרמון. אחרי שכבשו את כל השטח הזה, הם חזרו בחזרה להרבות יריחו מול יריחו בצד השני, ובעצם נגמר המסע של עם ישראל. אז למה לא מתחיל עכשיו ספר יהושע? כי עוד צריכים לשמוע את הכללות של בלעם וצריך עוד לחתור בחטא פעור ואז צריכים להתארגן ולשמוע שיעור ארוך של משה רבנו שהוא כל ספר דברים. אבל בעצם, התורה נגמרת מבחינת הסיפורים שלה, הנדודים נגמרים.

המסע הגיאוגרפי והספרותי עכשיו בואו ניכנס לאמצע של הפרשה, כלומר למסע. אם תסתכלו על המפה, תבינו שכל הרעיון של המסע הוא שהתורה לא מספרת על מה ולמה עם ישראל עושה את המסע הזה. אם הגענו לרגע שבו יוצאי מצרים מתו באותם 40 שנה ואנחנו נמצאים בראשית השנה 40, היה מתאים עכשיו להיכנס לארץ. אבל מאיפה הייתם נכנסים? אם הייתם עכשיו בנקודת החוד של עם ישראל, מאיפה הייתם נכנסים? המסע מתחיל בצמאון ובבקשת מים. המים האלה נקראו מים מריבה, משהו שם לא הצליח. המסע מתחיל בחציית עיכוף אדום, ניסיון לחצות את אדום בדוח ולא הלך. יש עיכוף של אדום, ובתוך העיכוף הזה נפרדים מהארון. מתרחשת תלונה על חוסר במים, ואז יש את הסיפור המופלא על נחשים שרפים ונחש נחושת. בסוף המסע, קרוב לארנון, סופר לנו על סיפור שבו סוף סוף ניתנים מים לעם. זה מזכיר את הסיפור הראשון של תחילת המסע, שבו משה עיקה בסלע. אבל כאן, בסוף המסע, יש משהו אחר לגמרי. כאן סיפור אחר מגיעים לבאר, מתחילים לשיר ולחלל בחלילים, מנגנים בכינורות. ומה השיר? "עלי באר". כלומר, עלו מימי הבאר, בואו מים. זאת אומרת שהגיעו מים לעם ישראל מהבאר, לא על ידי הכאה אלא על ידי שירה. שירה זה בעצם סוג של דיבור, כלומר ודיברתם על הסלע שהקב"ה אמר למשה בהתחלה. משהו שם לא קרה, ובסוף המסע זה כן קרה. יש כאן תיקון. אולי בכלל, מי יודע? אולי הקב"ה רצה שעם ישראל ייכנס מדרום, והיה צריך לעשות את כל המסע הזה. אלא שבגלל ההכאה בסלע יש שם איזושהי בעיה, הקב"ה פתאום אומר "לא האמנתם בי", ואז נצרך תיקון, והתיקון קשור למסע הזה.

תהליך התיקון המסע הזה יש בו תחנות רבות, אבל בסופו של דבר הוא הולך ללב הירדן המזרחי. שם שוב פוגשים את הצרך במים, צורך בבאר. כאן פתאום אז ישיר ישראל את השירה הזאת, "עלי באר". יש כאן ביטויים יפים כמו "ממדבר מתנה וממתנה נחלי אל". זה קצת רומז לנחלי אל, מזכיר מים. המסע של השנה ה-40 מבקעת צין ונחל צין הוא מסע של חיפוש אחרי המים הנכונים, אחרי העלאת המים באופן הנכון. בתחילת המסע היה כישלון מסוים, משהו לא ברור, בעיקר סביב ההכאה הזאת. נדרש מסע ארוך שבסופו פתאום המים עולים על ידי שירה. אז מה הייתה הבעיה ואיך זה הגיע לידי תיקון? אולי המסע הזה הוא בעצם מתקן. יש פה תהליך של תיקון, וכנראה התיקון קשור גם לתחנה האמצעית שבדרך בין האזור המערבי של הנגב לבין המעבר לירדן המזרחי. שם מתרחש גם הסיפור של הנחשים, כנראה שהוא גם קשור לתיקון.

הסלע והמים אני צריך להיכנס לפנימיות התורה. הפנימיות משתלבת עם הפשט. מה שעכשיו אני אומר לכם כתוב גם בזוהר, גם בערי שמקדיש לזה הרבה, וגם עולה מתוך דברי הרב קוק בכמה מקומות. בואו נתעמק בסיפור של הסלע הראשון. צריך להבין את הדבר הלא טוב שקרה שם. עם ישראל צמא תמיד, הצמאון למים זה ביטוי למשהו יותר עמוק. הקב"ה אומר לפי האר"י שזה בגלל שמדובר כאן בדור חדש, וכבר לא מתאים להם המים הישנים. הם מחפשים משהו אחר, זה דור של גאולה, דור של ארץ ישראל. העולם של המדבר הוא כבר לא שלהם, הם נמצאים במקום מתקדם יותר, גבוה יותר. הם צמאים לתורה חדשה. כתוב "קח את המטה והקהל את העדה ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו". מה זה ודיברתם אל הסלע? פשט הפסוק זה לא לדבר אל הסלע כאילו אל הסלע, אלא ודיברתם אל עם ישראל ליד הסלע. כלומר, הרעיון היה שמשה רבנו ייתן תורה, ייתן דיבורים יפים שמעוררים את הנשמות ומעוררים את כל טוב שגנוז בהם. לדבר אל הסלע שזה כביכול מרמז לעם ישראל ונתן מימיו. בארץ ישראל התורה באה מלמטה, תורה שבעל פה, תורה שבאה מתוך הנשמה של עם ישראל.

הכאה בסלע ותיקון משה רבנו, בגלל גודל האמת הגדולה ששוכנת בו וגודל הרצון לקצר תהליכים, במקום לדבר על הסלע והסלע ייתן מימיו בעצמו, משה בעצם כאילו בא באונס, בקפיאה. "שמעו נא המורים", לא תקרא אותי לדיבור כזה. כמו שהוא סיפר על בעל שם טוב שהיה הולך בעיירות פולין ורואה את הדרשנים שהיו מדברים דרשות, שהיו כולם מורידים את העיניים. משה רבנו פה נותן שיחת מוסר נוקבת, ואז הוא מקה פעמיים בסלע. זה כמו כאילו הוא מנסה לפתוח את הלב בעזרת קפייתיות, וזה בעצם כאילו מין אונס. ועל זה אומר האר"י, דרך נחש עלי צור, דרך נחש עלי סלע. הנחש זה המטה, הנחש זה המטה. המטה מקה בסלע זה כאילו הוא חוצב את המים בקפייה. יוצאים מים, אבל זה באמת רעיבה. אתה בנית את הנקבה, את המלכות, את עם ישראל, לא בדרך המדויקת. אתה צריך הרבה יותר לתת אמון. לא האמנתם בי, זה לא האמנתם בכנסת ישראל שהיא בעצמה כבר גדולה וראויה. כשאנחנו נגיע לסוף המסע, יש כאן פסקה מאוד יפה של הרב קוק שאומר שכל הכעס יש בעולם מצד התורה, שגדולי ישראל תלמידי החכמים, רבנים, מורי הוראה, יש בהם מידה של הכפדה. כאילו עם כל הכעסנות שבעולם באה מצד ההדרכה, באמונה זה מלא קדושה, זה מלא אור, אבל יש פה איזשהו משהו שאין פה נחת. וכל זה, זה השורש של חטא מי מריבה. בקיצור, זה בעצם מבטא מצב שלא כך צריך לבנות את כנסת ישראל. משה עצמו כבר מתקן את זה פה, אבל זה קורה תיקון פה. כמו שראינו, מגיעים לסוף המסע ובסוף המסע תראו את הביטויים. זה לא סלע אטום שצריך להכות בו, אלא זה כבר באר שחפרו השרים, קראו נדיבי העם במחוקק. זה ביטויים כאילו שטיפחו אותה. המשענת הפכה למשענת, לא מטה. יש פסוק בזכריה המפורסם: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים". כלומר, יש כאן איזשהו העברת תורה עם משענת, לא עם מטה שמכה בסלע.

המעבר לירדן המזרחי האר"י הקדוש מסביר פה דברים מופלאים. צריך להבין כל הדברים של האר"י. מצב ספירת המלכות, מצבו של עם ישראל, שעם ישראל מגיע לארץ ישראל בדור הגאולה. בהתחלה זה נראה כאילו בהתחלה זה נראה למה משה רבנו בא עם כל הכוח, כי הוא חשב שזה דור הגאולה. אבל מסביר האר"י שגם בדור הגאולה מתחילים בהתחלה גם בדור הגאולה שכביכול רחל, רחל זה כנסת ישראל, עוברת להיות מול ישראל, כלומר פנים בפנים. זה בעצם זמן של התגדלות. גם אז רחל מתחילה בקטנות קודם כל, ואי אפשר עכשיו עם כל הכוח לבוא ולהביא את כל האמת ואת כל הגודל, כי אז אתה צריך להשתמש במטה, והמטה הוא חיצוני, הוא נחש, ואתה מכה. גם פה צריך איזשהו תהליך מסוים. התהליך הזה זה כאילו אני אגיד לכם משהו. המים החיים שבתוך הבאר זה מרמז על התשוקה של האישה שהיא כנסת ישראל. ההתחלה של המסע כאילו מכריחים אותה, זה כמו אונס. והסוף של המסע זה שמעוררים את כנסת ישראל לבוא ולהוציא את כוחה. הזוהר דרש פה סלע על סמך שישים מסכתות. המשנה זה נשמה, נשמה של עם ישראל. כלומר, יש בתוך המים אבל צריך דעת להעלות אותם. "עלי באר" צריך לאהוב בנחת כדי שהיית תשוקה של האישה, כנסת ישראל, לתת את עצמה ולא שזה בא בקפיאה. הדרך עוברת דרך המעבר לעבר הירדן המזרחי. שוב, אני לא מתעסק בשאלה מבחינה מדינית צבאית למה השינוי לגאוגרפיה הזה. קצת דיבר מהתחלה, אני אגיד פה עוד משהו קטן. אבל קודם כל, המעבר הזה עובר דרך התייחסות אחרת לנחש. אם אנחנו נכנסים לארץ ישראל, הרי למה אנחנו צריכים להיכנס לארץ ישראל? כי גורשנו מארץ ישראל בימי יעקבינו, נכנסנו לארץ מצרים. זוכרים? הדור שלפי הדיבור עכשיו אנחנו חוזרים. עכשיו אנחנו נמצאים ברגע של עצרנו מצרים, זה הדור שייכנס לארץ ישראל. ארץ ישראל היא בעצם סוג של גן עדן או כמעט גן עדן או יותר גדולה מגן עדן, היא סביב גן עדן.

תיקון הנחש כשנכנסים לגן עדן חייבים לתקן את הנחש. המטה של משה הוא נחש שיש בו משהו שהוא קשה. וזה מה שקורה בסיפור שהנחשים השרפים. שוב ממשיך הצמאון, עם ישראל עדיין, כנסת ישראל שהיא בדור הנכון, זה הדור של הגאולה, אבל כמו שאמרנו עדיין לא הגיע לשלמות שלה, של הצורה שלה, כנסת ישראל. ולכן היא עדיין מבקשת מים. ואז הקב"ה שולח את הנחשים השרפים. ואיך התיקון? יש פה בעצם סוג של היסטוריה של הנחש. פעם כן, הנחש הנחש בעצם הרחיק את האדם ואת התקווה מהקב"ה, זה היה החטא. ואז הנחש הפך להיות העונש. ופה הקב"ה בעצם מביא את הנחש לתפקידו. הנחשים השרפים זה לא נחשים מיוחדים. היידיאר אומר את זה, הנחשים השרפים שנמצאים במדבר. ופתאום אומר הקב"ה למשה תעשה נחש נחושת. זה הדבר הכי מופלא. מה הקשר לנחושת? הקב"ה אומר עושה נחש, ומשה עושה נחש נחושת. שזה סיפור מופלא איך הוא הגיע למזכרה שהנחש צריך להיות נחושת. לא משנה. ועכשיו פתאום נסתכלו על הנחש והחיו. מה זה הנחש? מה שם נרדף לנחש? שרף. איך הנביא ישעיהו קורא לנחש? למלאכים? שרפים. כלומר, גם זאת אומרת צורת המלאכים שרואה ישעיהו זו צורה של נחש מהופף. מתי בעצם העונש הרע הוא חלק ממלאך של השם? כאשר עם ישראל, כאשר אנחנו נהפוך את הנחש שהוא עירת העונש, נהפוך את זה לעירת הרוממות. לא מפחדים מהנחש אלא מפחדים מי שמחזיק את הנחש, שזה הקב"ה ששולח את הנחש. ואיך זה? שאנחנו בעצם מבינים שהנחש הוא בעצם מלאך, הוא מלאך שנראה מהשם. וכשמסתכלים על הנחש מלמעלה לא מפחדים מהנחש שלמטה אלא רואים את הנחש שנמצא על הנס, נמצא גבוה. זה לא הנחש קצוץ הרגליים שישופך עקב, זה נחש שהוא השורש של הרע שהוא מלאך של השם. מבינים שכל התהליך הזה של ההיפרדות מהשם בגן עדן מובילה אותנו עכשיו בחזרה לגן עדן דרך ההבנה שגם הנחש הופכים מעירת העונש לעירת הרוממות. מתי צריך עירת העונש? כשהאדם קטן. וכשרבנו ייקע מתי מקים במישהו כשאין לו עירת הרוממות, אז הוא צריך לפחד ר מעונש, מנחשים. המטה שמקה זה הנחש שמפחדים ממנו. אבל עכשיו כשאנחנו עוברים לירדן המזרחי, מלמד אותנו הקב"ה, מלמד אותנו משה רבנו, אל תפחדו מהנחש. תרימו את הנחש. אתם מכירים את האלה שמחזיקים נחשים? תרימו את הנחש, שימו אותו על נס, נסתכל אליו, לא לפחד. כי הנחש הוא מלאך של השם. כי לא עירת העונש זה הנחשים השרפים, אלא עירת הרוממות. כי אתם כבר גדולים, לא בכזה שמקים בכם. הנחש עצמו מתהפך פה למלאך של עירת הרוממות.

סיום המסע כאשר יש פה איזה שורמת, לא רוצה להכנת אתכם, אבל כאילו יכול הסלע הבאר לספירת המלכות, זה כנסת ישראל. והנחש לספירת היסוד שהיא מתעלה פה, לא נחש של קטנות אלא נחש של גדלות. שזה בעצם התיקון של הנחשים השרפים פה. ומתוך כך אחרי התיקון של הנחש אז אפשר כאילו לתקן אותה מטה למלכות. אז מגיעים לסוף המסע כמו שאמרנו שבו בעצם משה שר עם עם ישראל את שירת "עלי באר ענו לה". שכנסת ישראל מוציאה את כוחה בנחת, בשלום. וזה בעצם תהיה ההנהגה שקשורה יותר לדור שנכנס לארץ ישראל, שבו נקוות הסובב גבר. כלומר, שבו כל הקדושה כל האור נמצא בפנים בטבעיות, לא צריך משהו מבחוץ שקשה שמכה, אלא להפך התורה שתהיה בארץ ישראל התורה החדשה בתורה שבאה מתוך החיים. כמו שקבר אמר ודיברתם על הסלע ונתן את מימיו שלו. הסלע עצמו שהוא נראה משהו יבשושי לא יש בתוכו מים חיים אין סופיות. זה מתאחד עם המים של נחל ארנון שהם המים הראשונים של ארץ ישראל. של תה פשט השירה של הבאר קשורה לירת נחלי ארנון. המעבר לנחל ארנון זה בעצם עם ישראל פעם ראשונה ככה מסביר פה הנציב כובש את שטחי ארץ ישראל המיועדת לו. עם ישראל נפגש עם המים הטבעיים של ארץ ישראל. המים הטבעיים של ארץ ישראל התחברו עכשיו עם המים המסתוריים של המדבר. כאשר המים של המדבר כבר לא יוצאים בכוח מתאי חיצוני אלא בכוח שירת הבאר שבעצם היא מעלה את המים הטבעיים של ארץ ישראל שזה בעצם קדושות הנשמה של עם ישראל כמו שהוא בטבעיותו. סיימנו להיום.

שיעורים מאותו נושא

בי"ז בתמוז אירעו חמישה אירועים משמעותיים, כולל שבירת הלוחות, המסמלת כפיית התורה והתרחקות מהטבע. פריצת החומה מסמלת אובדן זהות והשפעת תרבויות זרות. התיקון הוא בחיבור התורה לחיים, כפי שנעשה במרד בר כוכבא, ויש לשאוף לכך דרך תלמידי חכמים ולוחמים.
הקטע מדגיש את חשיבות הצניעות והשימוש הנכון בכסף, ומציע שהעושר האמיתי הוא שמחה בחלקו. הוא מתאר את מידת הקנאות כבעייתית ומסביר שהקנאות צריכה להיות מונעת משיקול דעת ולא מרגש בלבד. בנוסף, הקטע מדבר על הצורך בהכנה נפשית למשימות מסוכנות ומציין שהקנאות האמיתית נמדדת במוכנות להסתכן למען המטרה.
הקטע עוסק בניסיון של בלעם להחליף את עם ישראל בנבואה ומשיחיות. הוא מתאר את התפיסה האמריקאית להחלפת ישראל ואת הקשר בין דמוגרפיה, נבואה ומשיחיות. מודגש הצורך בשמירה על ערכי התורה והזהות היהודית להבטחת המשך קיומו של עם ישראל מול אתגרים גלובליים.

נשמח לשמוע מכם על חוויית השימוש באתר החדש.

אם נתקלתם במשהו שלא עובד כמו שצריך, שגיאה, קישור שבור, בעיית תצוגה, או שיש לכם הצעה לשיפור – כתבו לנו כאן ונבדוק את זה בהקדם.

Facebook
WhatsApp
Telegram

טקסטים

לפרטים נוספים