פרשת מתות מסעי כוללת קריאה ארוכה של שתי פרשות, מתות ומסעי. יש סוגיה מעניינת שמתגלגלת בין שתי הפרשות והיא סוגיית ארץ ישראל. בפרשת מתות, בני גד ובני ראובן מבקשים להישאר ולהתנחל בעבר הירדן המזרחי. בפרשת מסעי, התורה מוסרת לנו מפת גבולות של הארץ ואומרת "זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה". יש כאן שאלה כיצד ניתן לבני גד ובני ראובן להתנחל מחוץ לארץ ישראל המקורית.
גבולות הארץ וההיסטוריה כאשר אומות העולם הסכימו לתת לעם ישראל את ארץ ישראל בעת החדשה, דובר על כל הארץ כולל עבר הירדן המזרחי. אך לבסוף צמצמו את זה לעבר הירדן המערבי בלבד. כאן, בפרשת מתות ומסעי, אנו רואים תהליך הפוך – בני גד ובני ראובן מקבלים שטח רחב יותר מעבר לירדן. זה מעלה שאלות ע המשמעות של המהלך הזה.
המשמעות של ארץ ישראל לא ניתן לוותר על החיים בארץ ישראל, שכן זהו עניין מרכזי בתורה. ספר בראשית מדבר על שלושה יסודות של אמונה: נשמת ישראל, ארץ ישראל והחיבור ביניהם שמביא ברכה לעולם. התורה מצווה אותנו לרשת את הארץ ולהקים ממלכה בארץ כנען. אם לא נוריש את יושבי הארץ, הם יהיו לצנינים בעינינו.
שני גבולות לארץ ישראל בפרשת מסעי, הגבול של ארץ ישראל מתואר בצורה מדויקת וקטנה יותר מאשר במקומות אחרים בתורה. ישנם שני תיאורי גבול: האחד קטן ומדויק, והשני רחב וכללי. הגבול הקטן מתאר את ארץ כנען, בעוד שהגבול הרחב מתאר את הארץ הגדולה יותר, הכוללת את נהר פרת ונהר מצרים.
ההבדל בין הגבולות ההבדל בין הגבולות אינו רק כמותי אלא גם מהותי. ארץ כנען מתוארת כארץ שתלויה בגשמים, בעוד שהארץ הגדולה כוללת אזורים עם מקורות מים יציבים כמו נהר פרת ונהר מרים. יש כאן שני שלבים: ארץ ישראל הקטנה היא הגרעין הקשה, והארץ הגדולה היא המרחב הרחב יותר שניתן להגיע אליו בהמשך.
המשמעות הרוחנית של הגבולות המילה "הארץ" בתנ"ך מתייחסת לעיתים לכל העולם כולו. ייתכן שהגבול הרחב של ארץ ישראל מתייחס לקשר של כל העולם לארץ ישראל. בפנימיות התורה, לפני חטא האדם הראשון, עולם העשייה היה גבוה יותר, והרעיון הוא שארץ ישראל יכולה להתפשט ולהשפיע על העולם כולו. בחלק העליון של עולם היצירה, נאמר שלא היה פחידות לחוץ לארץ כלל, כי כל עולם העשייה היה במדרגת הדלת תחתונות והבריאה והבאה בראשונות היצירה. בעולם העשייה יש עשר ספירות, וכל עשר ספירות היו בשש ראשונות של יצירה ובארבע תחתונות של בריאה. נצח, הוד, יסוד, מלכות של בריאה, שם היה חכמה, בינה, חסד של העשייה. אם הלמדתם תחשבו שהכל עולה למעלה, אז העשר ספירות של העשייה נמצאים מאמצע עולם היצירה ועד אמצע עולם הבריאה. הבנו שכל העולם הנמוך היה נמצא במקום יותר גבוה, ואז מה היה? הוא אומר שכל חוץ לארץ היה בקדושת העיקרי בארץ ישראל, ועבר הירדן וסוריה היו בקדושת ירושלים. זה לא סתם שמרו חז"ל שירושלים זה לא סתם אמירה נחמדה, וארץ ישראל הקטנה הייתה בקדושת הבית מקדש. כך כותב בעל הלשם. בעקבות החטא, ירד עולם העשייה למטה, אז מי נשאר למעלה? נשאר רק שכאילו ארץ ישראל וקדושת ארץ ישראל, יש קדושת ירושלים מפנים, יש עוד קדושת ירושלים מפנים, וכאילו עבר הירדן יש בו רושם של קדושת ירושלים שהייתה אי אז. אבל היא ברכה, כל דבר שהיה והלך משאיר רושם.
קדושת ארץ ישראל אם כך, אנחנו מבינים שכנראה קדושת ארץ ישראל עם כל הקדושות האלה אמורה להתפשט. אתם זוכרים את הפסוק "מה שהיה הוא שיהיה"? לפי המקובלים, כל המדרגות שהיו זה מה שיהיה. לפי הפשט, מה שהיה ומה שיהיה זה כאילו פסוק עצוב כזה, מה אתה מנסה לשנות את העולם? אבל לפי הסוד, מה שהיה פעם המדרגות הגבוהות הוא שיהיה לעתיד הכל יחזור. זה לא סתם שבני גד ובני ראובן אומרים "וואלה, אנחנו רוצים לגור פה", הם הרגישו שזה קשור אליהם. אני לא אומר לכם עכשיו שתגורו בחוץ לארץ כי זה ארץ ישראל חס, זה חדירה. לא תשמעו מיום דבר כזה אף פעם. יש כאן דבר מאוד מעניין. בוא נדבר שנייה אח על ההלכה. האם יש הבדל הלכתי בין עבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי? התשובה היא כן. מצוות התלויות בארץ מתחלקות לכמה סוגים. אחת החלוקות היא החלוקה הבאה: ביקורים מביאים מארץ ישראל המערבית, העומר ושתי הלחם מגיעים משדות של ירדן המערבי. כלומר, אתה לא יכול להביא עומר ושתי הלחם מבקעה בירדן. יש דיון במשנה, אבל זה ההלכה. אתה לא מביא או הוא מביא ולא קורא. אני לא זוכר בדיוק, זה לא המצווה השלמה של הביקורים.
מצוות התלויות בארץ מה המשותף לביקורים, עומר ושתי הלחם? זה מצוות התלויות בארץ, הן מגיעות למקדש. אבל תרומה ומעשרות נוהג בעבר הירדן המזרחי כי זה בעצם מצוות תלויות בארץ שלא קשורות למקדש. זה הבדל יפה ומעניין. אז זה ארץ ישראל, ובני גד ובני ראובן היו צריכים לנהוג שביעית ותרומה ומעשרות, אבל הסודות שלהם לא מהם מביאים את העומר ואת שתי הלחם ואת הביקורים. עוד מצווה שיכול לתת תבחנה יפה פה זה בעצם העיקר העניין. כתוב בתורה שעם ישראל צריך להגיע לארץ, והיה המקום שיבחר השם, שם תביאו מקורבנות, שם תעבדו, שם תנו לרגל. יש מצווה לבנות בית מקדש. איפה צריך להיות בית המקדש? התורה לא אומרת ירושלים, אולי המקדש בשילה, אולי בנוב, אולי בשכם. כל המקומות קשרים למקדש. לא מדויק, המקדש יכול רק בעבר הירדן המערבי. בסוף נבחרה ירושלים. אתה לא יכול להיות מקדש בעבר הירדן המזרחי. עכשיו מאוד מובן מהנער מנער הירדן ועד הים, זה הארץ המקדשית. כלומר, בעצם כל ארץ כנען היא החצר של המקדש.
קדושת המקדש וארץ ישראל אשדוד, אשקלון, ים המלח, עין גדי, בית שאן, הגליל, חיפה, תל אביב – כל זה זה חצר המקדש. כולם הם בעצם במין עדווה כזאת שמקיפה את המקדש ומקדושים בקדושת המקדש. משם מתפשטת קדושה אחרת, מהמובן האידיאלי שהיא קדושת ירושלים, שזה בעצם כנראה הגבולות של הארץ המתרחבת. אל משם אחרי נהר מצרים, אחרי נהר פרת, שם זה מקום שהוא הפוטנציאל להתקדש במקדשות ארץ ישראל. זה הסיפור שאתה יודע, ארץ ההתקדש. זה לא מה שאנחנו נגעו בה, אבל הרי עם ישראל אמור להיות המלך של העולם. לא מלך שנותן פקודות וכולם כפופים ונכנעים, אלא מלך שנותן כמציון תצא תורה והלכו עמים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. זאת אומרת שאת ארץ הולה תהיה מעצמה, מעצמת על, מעצמה רוחנית. מה זה מעצמה? אפשר להגיד שכל העולם זה אמריקה קצת, קצת כן, כי כולם כפופים לה. אתה יודע כל העולם זה יהיה ישראל, זה יהיה במובן הרוחני הפנימי. כן, הפרוטוקולים של זקני ציון זה מסמך אנטישמי שבו אומרים שהיהודים רוצים להשתלט על העולם. הם צודקים, אבל למה לפחד? לא מדבר בשליטה שמדכאת, אלא במלכות השם. אנחנו בסך הכל כמו דוד, מה כתוב? הוא מלך, הוא לא מלך, אלא את למי גר מקלום. מי אני? אני אפס, אני רק צינור במלכות השם. לא רוצה להביא חובות, רוצה להביא עונג לעולם, ברכה.
קדושת ארץ ישראל והנשמות דרך אגב, אותו מהלך קור גם לגבי הנשמות. לפניך את אדם הראשון, אז כל העולם על צורך מדרגת ישראל. רק בעקבות אחת יש מצב של גוי ויהודי שכאילו זה משה מפני עצמו. אני רוצה שנייה אחת ככה לקרוא את סיום היום. זה היה פחות שירות, אני לא מסוכן, אבל קצת יותר מבט מלמעלה. אני רוצה להסביר קצת את העומק של הדבר הזה. יש אנשים שקשה להם מאוד לקבל את המושג הזה שארץ ישראל קדושה, שהשכינה שורה בה. כן, רבי יהודה הלוי אומר שנשמה של עם ישראל לא יכולה להוציא את כוחותיה מן הכוח אל הפועל אלא רק בארץ ישראל, כמו צמח שלא מסוגל להוציא את פירותיו אלא מוגדל באדמה מסוימת. כן, זו עוד תשובה לאנשים שואלים מה יהודי צריך לחיות בארץ ישראל. הוא צריך לחיות בארץ ישראל, זה מצווה חשובה. אתה יהודי, אתה קרם, תפקיד הקרם להוציא הנביאים שיעשו מהם יין משובח. אומרים לך שהיין המשובח הזה לא יכול לצאת אלא באדמה הזאת ששמה ארץ ישראל. אז בעצם לשאול אם אני להעלות לארץ ישראל זה כמו לשאול האם אני צריך להיות יהודי, כי רק בארץ ישראל כוחותיך יוצאים מן הכוח אל הפועל. זה אומנם מצווה כללית על האומה, אבל כתוב כאן שזה גם נחלות פרטיות. זה מגיע עד העלומו של היחיד. יצירה עצמית ישראלית אי אפשר לעם ישראל אלא בארץ ישראל. זה שחיברנו באיחוד סערץ את התלמוד הבבלי, זה שיצרנו יצירות גם באיחוד סערץ, זה רק מראה לכם שאפילו במתנאים כוח קשים יצרנו משהו. מי יודע מה היה היצירה של ארץ ישראל? קוראים לזה שבדל, זה יצירות רוחניות וארץ, זה יצירות שלמות של חיים מהנשמה ועד הגוף. אבל התחלתי לומר שיש כאלה שקשה להם המושג הזה שהארץ קדושה. מה החומר קדוש? מי שזה קשה לו לא הבין את כל הסיפור. השאלה לא צריכה להיות איך זה יכול להיות שיש ארץ קדושה, השאלה צריכה להיות הפוכה: איך זה יכול להיות שיש מקום בעולם הזה שהוא לא קדוש? כל מקום בעולם צועק את כבוד השם שברא אותו. צריכים כל הזמן לחזור ולהגיד חזור ואמר העולם. מה זה העולם? היקום מתפשט, בוודאי כדור הארץ שלנו הקטנצ'יק הזה זה יצירת אמנות של האמן, של הבורא, המחיה אל אחד יחיד ומיוחד היה ובה ויהיה. שאנחנו אומרים אליו שהוא אחד, הוא יחיד, אין בעולם אלא רק את השם. כל רגב אדמה בעולם צועק את כבוד השם, כל פרפר, כל עץ, כל עדווה, כל מים, עדוות מים, כל ענן וכל דבר זה אלוקות. אם זה אלוקות זה קדוש, אבל זה מוסתר מאז חית אדם הראשון כביכול, כמו שאמרנו. ויש מקום אחד שזה חשוף, זה כמו שיש לך לבה רותחת, הלבה הרותחת היא האלוקות, היא בכל מקום. הלבה הזאת, המגמה הזאת היא מהמת להתפרץ.
קדושת ארץ ישראל והעולם במקום אחד היא התפרצה, היא קיימת. זהו ארץ ישראל, היא פשוט ארץ שהשכבה של כדור הארץ שמסתירה את החום של הלבה, השכבה הזאת לא קיימת פה ולכן הכל פה מאוד אלוקות. אבל זה קיים גם שם בנסתר, זה לא יכול להתגלות אלא על ידי שכל עם ישראל יחיה בארץ ישראל ויתפשט מעט מעט. הגרשנו מפניך עד אשר תפרה ותפשט חלתה את הארץ. זה לא השאלה היא מה המשמעות הגיאוגרפית, הביולוגית, האקלימית של ארץ ישראל שיש בה את הביטוי למקום שני השם אלוקי חבב ושכאן ללבה הרותחת, זה כאן עם עם ישראל. אבל זה מכאן מתחיל, זה כאילו הנשמה של הכל כאן זה מתחיל. אבל בעצם העולם הוא קדוש כי הוא בריאה של השם. וארץ ישראל, מה שכוזרי אומר את זה, ארץ ישראל נועדה להישרת כל הארצות. היא נועדה, אנחנו לא פה בשביל פה, אנחנו פה בשביל כל העולם. עכשיו אני מסיים, כן, הטעות של בני גד ובני ראובן וזה שחזל קוראים להם נחלה מבוהלת ויש פה כאילו משהו בדיעבד זה בגלל ש… וזה צריך להתעשות שלהם שני השבטים האלה זה בגלל שהם כאילו הם רצו לעתיד. אבל איך אומרים אצלנו שוויה שוויה, קודם כל אתה צריך להיכנס אל הארץ אשר לפני השם. ככה מודגש פה, אתם צריכים להתבשם בעולמה של ארץ ישראל, להתקדש מקדושתה ומתוך כך אתם יכולים להתפשט. וארץ בני גד ובני ראובן היא בחינת ירושלים ביחס לארץ כנען שהיא בחינת מקדש. לא סתם ולא נשכח את האיש הגדול שבא מהגלעד, מי זה? אליהו הנביא, אליהו השבי, אליהו גלעדי. כלומר, יש שם רוח הקודש, זה בסדר. שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן. זה בסיס בגלל השם. מזכיר שוב כמו שהרב צבי יהודה שהוא בערב מלחמת ששת הימים, יש את המזמור ככה קוראים לזה בעולמה של מרכז הרב. זה שנת התשע עשרה למדינת ישראל, יום העצמאות, שבועיים שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים. עמד הרב צבי יהודה בסבט יום העצמאות במרכז הרב הקטנטנה של אז ואמר: יום העצמאות, אני מאוד שמח אבל מאוד כואב לי. איפה שכם שלנו? איפה חברון שלנו? לירושלים שהיה לנו כמובן הוא גם אמר ואיפה עבר הירדן שלנו? זה נחרט בליבות התלמידים כי זה היה בלי יום העצמאות. הם מוצאו יום העצמאות של אותה שנה. אז המצרים כמו היו חותים היום סגרו את הנתיב שייט הזה של ים סוף ובזה הם הכריזו מלחמה. מיד התארגנו למלחמת ששת הימים. מקווים שתיים וחצי זכינו לחזור לחברון, לשכם ולירושלים. ועדיין לא זכינו לחזור לאיפה הירדן. אני לא בעד מלחמות, אני איש לשלום. הגויים יכולים לבוא ולהגיד זה שלכם, קחו את זה כשאנחנו נרצה את זה, זה מה שיקרה. אין מצווה להילחם על הארץ בטנקים. אתה כנראה תזכה את טנק החדש, קוראים לו ברק בעזרת השם ולא תצטרך לעשות איזה שימוש. תתאמן עד הסוף, תשקיע עד הסוף, אני מניח שאני לא צריך להגיד לך את זה כי אתה עושה את זה גם בידי. אבל תזכור שבסוף אנחנו נגיע לכל המקומות האלה ברצון הגויים בעזרת השם. אם לא, אנחנו גם נצטרך לקרוא שזה.
