פרשת דברים | עולים להר החרמון | הרב שלומי

אז שלום עליכם, אנחנו מתחילים את ספר דברים. ספר דברים מתחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא הנאום הראשון של משה שמתחיל בפרשת דברים ונגמר באמצע פרשת ואתחנן. הנאום הראשון הוא נאום של סיפורי היסטוריה, בו משה רבנו מספר לנו מאיפה באנו ולמה אנחנו כאן בערבות מואב, אל מול יריחו בצד השני. משה רבנו מתחיל את הנאום השני בפרשת ואתחנן, והוא ממשיך עד פרשת כתבו. הנאום השני עוסק באמונה ומצוות, והוא מסתיים בפרשת כתבו. לאחר מכן, בפרשות ניצבים והאזינו, מדובר על דברי פרידה ושירת פרידה.

נאום ראשון של משה אנחנו עכשיו בנאום הראשון, בו משה מדבר על מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. פרשת דברים מחולקת לשני חלקים: החלק הראשון עוסק בדור שיצא ממרים ובחטא המרגלים, והחלק השני מדבר על דור באי הארץ, אלה שמשה מדבר איתם עכשיו. שם מתואר מסע המלחמה והכיבוש של השנה הארבעים, שנת השנה האחרונה של משה. בגלל החטא שחתנו בדור הראשון של יוצאי מצרים, השתנתה הכניסה לארץ ישראל. משה רבנו מתחיל את הנאום בפרק א' פסוק ו': "ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמור: רב לכם שבת בהר הזה". הקב"ה אמר לנו בחורב, כלומר בהר סיני, שאנחנו צריכים להתקדם וללכת אל הר האמורי, שהוא הכינוי לארץ ישראל.

המעבר מהר חורב להר האמורי משה רבנו מסביר שהמטרה היא לקחת את האור של התורה מהר חורב ולהפוך אותו לחיים בארץ ישראל. הוא מתאר את המסע מהר חורב לקדש ברנע, שם עם ישראל היה אמור להיכנס לארץ ישראל. אך בגלל חטא המרגלים, העם לא נכנס לארץ, והם נאלצו לחזור למדבר. בפרק ב' פסוק א', משה מספר על המסע במדבר: "ונפן וניסע המדברה דרך ים סוף כאשר דיבר ה' אלי". המסע הזה היה תוצאה של חטא המרגלים, והם נאלצו להסתובב במדבר במשך שנים רבות.

המעבר לשנה הארבעים משה רבנו ממשיך ומספר על השנה הארבעים, כשהם מתקרבים שוב לארץ ישראל. הפעם, הם מתקדמים לכיוון צפונה, והם עומדים לכבוש את הארץ. משה מסביר שלא יכבשו את אדום, מואב ועמון, אך כן יכבשו את שיחון ויעזר. בסיכום, ספר דברים מתחיל בנאום היסטורי של משה רבנו, בו הוא מסביר את המסע של עם ישראל ממצרים ועד הכניסה לארץ ישראל. הנאום הראשון מתמקד בחטא המרגלים והשלכותיו, והנאום השני עוסק באמונה ומצוות. מלך בחשבון לאבשן המלך היה עוג ונגיע עד החרמון. כלומר, אם היינו נכנסים לארץ ישראל לפני חטא המרגלים, אם לא היה חטא המרגלים היינו נכנסים לארץ ישראל מכאן. עכשיו קרו שני דברים: נוצר פה הר שעיר והוא נהיה גדול מהעכבר, נהיה פעיל ונהיה גלות גדולה. וגם כשאנחנו נכנסים לארץ ישראל פתאום משתנה הכיוון. למה משתנה הכיוון? אפשר להגיד אולי שהר שעיר חוסם אותנו, לא כמו בהתחלה שזה היה קליל. אז בעצם זה כאילו לא טוב, היה עדיף להיכנס מדרום ככה, אבל מי יודע. יש כלל בחיים שכאשר האדם חוטא, הדרך של התיקון יש בה רווחים עצומים. כלומר, אין בדיעבד אצל הקדוש ברוך הוא. במבט שלנו יש בדיעבד, יש החמצות והיה אפשר אחרת. אם היינו מקשיבים היה יותר גדול. זו נקודת מבט אנושית, אבל נקודת המבט האלוקית היא שאנחנו החמצנו וזה ברובד של הבחירה החופשית שלנו. אבל מצד ההנהגה הנסתרת והנעלמת, כל טעות מובילה למפגש עם עולמות אחרים שהם לא היו קוראים בלי הטעות. במקרה שלנו זה מאוד בולט. אתם הדור, אתם בעלי תשובה דור בעיה הארץ ובתשובה זדונות נבחרו לזכויות. בתשובה מצד המבט האלוקי כל המפגשים החדשים שנפגש במסע הזה של השנה הארבעים זה מרמז לדברים שלא היו קוראים התרחשים אם היינו נכנסים דרך באר שבע, דרך עברון כפי שהיינו צריכים להיכנס אם היינו עולים דוח להיכדש ברנע. וכנראה יש איזשהו סוד בעבר הדן המזרחי שהוא כנראה קשור.

שינוי המסלול לכניסה לארץ עכשיו בוא נראה מה קורה פה. עכשיו מה אתם אומרים? טוב, אבל בצורה שלא מצהירים התעודדות צעירים יש בזה הרבה דיבור. יש בזה הרבה, זה נושא גדול מאוד. בוא נגיד נציב את זה כשאלה: למה השתנה המסלול? למה לא נכנסו דרך הדרום? אני ראיתי איזה מלא מלא ניסו להסביר את זה. יש שניסו להגיד כן, שכביכול כרגע אחרי ארבעים שנה היה בלתי אפשרי מבחינת האויבים, בין אם זה הכנעני שעכשיו בקצה של ארץ כנען הרד, בין אם זה האדומים שהתפשטו לכל מיני מקומות. הם היו כל מיני גזרות פה בדרום. זה נושא רחב. אני כרגע הולך בכיוון שהר שעיר נולד פה והוא מעכב, ואחרי הנחנו הולכים סביב, אנחנו יורדים דרומה והוקפים אותו. אבל בסופו של דבר קורה כאן דבר מדהים. ומה קורה פה? אני אגיד לכם למה. למה התיאור של ספר דברים זה תיאור של זדונות נהפכים לזכויות. כי בעוד שאתה קורא על המסע של השנה הארבעים מפרשת חוקת, אך לא מזמן ששמה זה היה מה שנקרא בלייב, פרשת חוקת זה האירוע שקורא עצמו. זה לא שם השם מספר מה היה אלא זה האירוע עצמו. שמה משתמע שרוצים להיכנס לארץ כנען, זאת שבין הים והנהר, לא נהר פרת, הנהר של הירדן. זה האנשי המוזרים האלה בכל העולם שאומרים שהם רוצים מדינת פלסטין מן הירדן ועד הים, אז הם קוראים זה מהנהר ועד הים. הם יודעים שבתנ״ך הנהר זה נהר פרת.

ההבדל בין פרשת חוקת לדברים אז בעוד שבפרשת חוקת משתמע שבעצם אנחנו רוצים להיכנס לארץ כנען, אנחנו מחפשים נתיב להיכנס לארץ כנען, אנחנו מתחננים לעבור פה, מתחננים מהעם הזה לעבור שם, תנו לנו להיכנס, אנחנו רוצים להגיע לירדן כדי להיכנס לארץ כנען. ככה משתמע מפרשת חוקת. לעומת זאת, מפרשת דברים משתמע מנגינה אחרת. פרשת דברים משתמע כשלכתחילה הולכים מהירדן המזרחי. למה? כי רוצים לכבוש אותו. לא כתוב כאן מה שאמרתי לכם בשקט שהשתנה בגלל שהר שעיר גבה ונהיה פה גדול. לא כתוב כאן מפורש. מה שכתוב כאן זה כאילו שמשה בא ואומר בואו נכבוש את הירדן המזרחי, יאללה מי בא איתי. ואז עם ישראל רוצה לכבוש את אדום ואומרים להם בואו נקרא. ואם אנחנו הולכים עכשיו, חברה, אומר משה אבנון לעם ישראל, הולכים לכבוש את הירדן המזרחי. זה לכתחילה כאילו ואומר אדוני אליי, רב לכם שומע את הערב הזה, יבנו לכם את צפונה, פסוק דלת פרק בית פסוק דלת. ואם את העם צב למור, אתם עוברים מגבול לכם בני עשו ושם מסעיר, אל תתגרו בם כי לא יתן לכם להרצאה מדמי דרך כפרגל כי ירושליה עשו נתת את הר שעיר. כלומר, חברה, אתם רוצים לכבוש פה את כל הירדן המזרחי, יש לי בקשה אחת, באדום אל תגאו כי עשו אדום הוא קרוב משפחה שלנו. מי זה עשו? זה אח של יצחק, אז הם בעצם אחינו, הם בני דודינו, סליחה, אח של יעקב כן, כי עשו הוא אח של יעקב. ולכן בואו האזור הזה של האדומים תשאירו אותו אל תגאו בו. זה נוכל להתממש, זה קשור לעוד נושא שקשור להבדל בין שתי הקדושות האלה שדיברנו עליו בשבוע שעבר. היא רצות שנזכה להפיל על הר החרמון, לא רק זה שבידינו עכשיו אלא על החרמון הסורי, כי שם נמצא תור הר תלגה, תור תלגה, הר השלג. בחרמון הישראלי אין שלג בקיץ, אבל בחרמון הסורי תמיד יש שלג. הוא גבוה נדמה לי בעוד 200 מטר או עוד 400 מטר. זכיתי, אני עוד ארבעה חודשים בראש הר החרמון. זו זכות גדולה מאוד, אבל הורי לא זכיתי. זכיתי להקדים אתכם, הייתי בקורס מקים.